Yom TovHalachos of The Seder

During the seder, one should have in mind that he is fulfilling four mitzvos; eating matza[1] רמב"ם (?), חינוך (?). ולא כתבתי דצריך לכוון לקיים מצות מצה באכילתו, עמ"ש לעיל בזה ב{כוונת המצות} and telling the story of leaving Mitzrayim[2] רמב"ם (?), חינוך (?). ויש לעיין למה לא מנה רמב"ם שיש מצות זכירת יציאת מצרים בכל יום. ויש כמה חילוקים בין מצות סיפור בליל פסח ומצות זכירה שבכל יום: צריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח, צריך לספר לאחרים, ומצוה ליראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, וכל המרבה לספר הרי זה משובח. [ונלע"ד דבאמת הכל מצוה אחד, אלא שהמצוה הוא שירגיש כאילו יצא, שאם ירגיש דהוי כאילו הוא יצא, אז באותו לילה שיצא הרי יהיה לו כל כך רגש דבודאי ירצה לספר כל האירוע, ולספר כל פרטי השעבוד, ולהודיע זה לכל השומעים, ולכן בכל לילה כשיאמין שזה קרה לו, הרי ירגיש רק קצת ולא יתחייב להרגיש יותר, אבל באותו יום, יש בו דבר טבעי דבודאי ירצה להגיד יותר ויותר, ואם לא יעשה כן הוא כאילו מראה בעצמו שאינו מרגיש כלום במה שיצא ממצרים. ודוגמא לזה, מי ששכח לקנות דבר בשביל אשתו ביום הולדת שלה, בודאי תכעס עליו כיון דבזה שאינו עושה כלום הוא מראה שיום זה לא חשוב אצלו.] (which are d’oraysa), and eating marror[3] אבל חרוסת לא הוי מצוה {אבל רמב"ם משמע דחרוסת הוא גם מצוה} and drinking four cups of wine[4] ויש במצות ד' כוסות ב' טעמים: משום חירות (ולכן תיקנוהו כנגד ד' לשונות של גאולה, וכנגד ד' כוסות הכתובים בפרשת וישב, וכנגד ד' כוסות תרעלה שעתיד הקב"ה להשקות לאומות העולם, ע' ספר המנהיג הל' פסח ס' נא), ועוד כיון שצריך לומר ד' דברים על הכוס, והכוס הוא ליתן חשיבות אל אמירתו, והיינו קידוש, הגדה, ברכת המזון, והלל (ע' חדושי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם, ובזה יש ליישב ספיקת התוס' (צט:) דמצדד אם כל המסובין צריכים לשתות ד' כוסות או רק מי שאומר ההגדה, ואח"כ שמעתי כזה מהרה"ג אשר ווייס, והביא דבתוס' סוכה לח תוס' משמע שהטעם רק בשביל האמירות.

ולא תיקנו ברכה על ד' כוסות, כיון דכבר מצווה ועומד על כוס של קידוש, ואין לברך "על שתיית ג' כוסות" דהא תיקנו ד' כוסות (המנהיג שם ס' ?). (which are d’rabanan).

The shehechiyanu recited during kiddush also refers to the mitzvah of biyur chametz[5] טור (סי' תלב), וכיון דיש אומרים שצריך לברך כיון שהוא מצוה הבא מזמן לזמן וי"א שאין לו זמן קבוע כיון שחייב לבדוק אפי' מראש השנה, סומכים על הזמן שאומרים ברגל. וע' אבודרהם שכ' שהשהחיינו קאי גם על מצוות מצה ומרור, או שפוטרם במה שאומר בסוף ההגדה "והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור". וע' שו"ת רשב"א (ח"א, שעט) בשם הר' פרץ, שאין מברכים שהחיינו על דבר שהוא מכלה מן העולם. ומהרש"ל הקשה על הטור דאיך הזמן של הרגל קאי גם על ביעור חמץ, הא מצות ביעור חמץ כבר נגמר בחצות. ותי' הט"ז (סק"ב) דאע"פ שהאיסור חמץ חל קודם הרגל, הזמן שאסור מקודם כבר מתיחס לרגל, וטוב יותר לברך על העיקר ולפטור את הטפל. ותי' דרישה, שהטעם שמבערים מחצות הוא כיון שהוא זמן שחיטת הפסח, וא"כ מה שמבערים אז הוי לצורך הרגל. וע' קרבן נתנאל (רא"ש פסחים פ"א הל' י, אות י) דכיון שאם יברך בשעת הבדיקה, רק הבודק יברך ולא השאר, לא התקינו לברך על הבדיקה, כמ"ש הב"י לענין עשיית סוכה. and eating matzah[6] כף החיים (תעג, ו) .

One should put his most beautiful items on the table for the seder[7] תעב, ב .

Before kiddush, one should wash his cup (inside and outside), and, if it became dirty, before filling any of the other kosos, even if during the rest of the year one does not wash it out[8] מ"ב תעט,א כתב זה קודם כוס ג', וכ"כ הט"ז. וע' טור (ס' תפו) גם כתבו קודם כוס ג', וע' דרכ"מ שקודם כוס א' צריך שטיפה והדחה, ולא קודם כוס ב', ומהרא"י נהג לשטוף לכל כוס וכוס.

וע' לקט יושר (נט"י וסעודה כב) לא נטל מים אחרונים אלא בליל הסדר, והטעם (הסביר לקמן) משום חיבת הכוסות והנסים נהגו בו סלסולים, כגון שטיפת הכוס ונטילת ידים לירק במשקה. (וע"ע שעה"צ תעג, סט) .

It is preferable to use red (or purple or rose)[9] עמ"ש בהל' קידוש בזה wine for the Four Cups, or add some red wine to white, as the red color is symbolic of blood[10] תעב, י. משום שהאדמימות מעלה וחשיבות, ועוד, זכר לדם שהיה פרעה שוחט לבני ישראל. .

It is customary that the head of household does not fill up his own cup, but rather someone else fills it for him[11] רמ"א (תעג, א) .

Every man[12] ע' שו"ע שרק אשה חשובה צריך להסב, ורמ"א שכולן חשובות עכשיו ושסמכו עצמן על ראבי"ה שאין צריכים להסב must lean on his left[13] ואם היסב על ימין, יצא בדיעבד (מ"ב תעב, יא, וע' שעה"צ שם) side while drinking the four cups, eating matzah, korech, and afikomen. One should have in mind before kiddush that he may drink between the first and second cups, and then if he forgot to lean while drinking the first cup he may drink it again, without reciting a bracha, while leaning.

If a man forgot to lean during[14] לדעת השו"ע צריך לחזור לאכול ושתות בהסיבה, ולדעת רמ"א בדיעבד יש לסמוך על דעת ראבי"ה (כיון שבזמן הזה, הסיבה אינה דרך חירות, לא צריך הסיבה) יצא בדיעבד אבל בב' כוסות ראשונות יחזור וישתה בברכה, וכן באכילת מצה. והבאנו פסקי המ"ב. : Cups 1, 3, or 4- do not drink again[15] רמ"א (תעב, ז) ומ"ב (ס"ק כא) ; Cup 2- drink again while leaning[16] מ"ב (תעב, כא) (if he thought he would not drink wine during the meal, he must recite a bracha before drinking it; otherwise, no bracha is recited[17] מ"ב שם ); Matza- eat again while leaning (without a bracha)[18] רמ"א (תעב, ז), ומ"ב (ס"ק כב). (ומשמע שם דגם אינו מברך ברכת על אכילת מצה, ונראה, משום הספק, דלדעת הראבי"ה, יצא.) ; Korech- one need not eat again[19] שו"ע הגר"ז (תעה, כ), משום שיש מחלקת אם כורך צריך הסיבה, בדיעבד אין צריך לחזור, ע' טור וב"י. , Afikomen- do not eat again[20] מ"ב (תעב, כב) .

Women are not obligated to lean[21] רמ"א (תעב, ד) , but they may not eat the matza or drink the four cups while standing, as this is not a form of showing freedom[22] ע' הליכ"ש (ט, יט) כ' יתכן שצריך לחזור אם שתאו או אכלו מעומד. וע' ירושלמי (ר"פ ערבי פסחים) דאכילה מעומד הוי דרך עבדים. .

Each cup must contain at least 3 oz. of liquid and one must drink at least 1.5 oz. of each cup. For the first cup, one should use a cup containing 4 oz. and drink 2.1 oz.[23] עמ"ש {בהל' קידוש בשבת}. והיינו מי שאומר הקידוש, אבל מי ששומע קידוש מאחר יכול לצאת בשיעור הקטן הנזכר. . It is preferable to drink the entire cup, or at least most of it[24] מ"ב (תעב, ל) . Even though one need not do so, it is preferable that one who does not wish to drink a lot, should have a small cup, so he can drink at least most of its contents[25] מ"ב (תעב, לג) .

It is praiseworthy to lean while eating and drinking during the entire meal of shulchan orech[26] רמ"א (תעב, ז) ומ"ב (ס"ק כג). וע' של"ה (?) כ' כל מצה שיאכל בסעודה יהא בהסיבה, וסיים כל מה שיאכל. וצ"ע. .

If, on Motzei Shabbos, one forgot to recite Havdalah during kiddush, and he remembered after he finished drinking but before eating karpas, he should fill his cup, recite Hagafen and Havdalah, and drink it[27] ע' ביאה"ל (תעג, א) נסתפק בזה, שיש איסור לאכול הכרפס קודם הבדלה, ולעומת זה, יש איסור דנראה כמוסיף על הכוסות. [וכתבתי שיעשה הבדלה מיד, משום שהאיסור אכילה קודם הבדלה הוא לכו"ע, וכן משמע קצת בדבריו. וגם שאם לא יאמר מיד, אפשר שישכח להבדיל כלל.] וע' כף החיים (ס"ק כב) שאם סיים הברכה אבל לא התחיל לשתות או שתה רק מעט, יאמר הבדלה עליו מיד. ואם כבר שתה רובו או רביעית ממנו, יש לחזור למלאותו ולהבדיל עליו, דהא לא סילק עצמו מן היין, ואין צריך לברך עליו הגפן אפי' להנוהגין לברך על כל כוס. . If he remembered after eating karpas, he should recite Havdalah on the second cup, at the end of Maggid[28] תעג, א. ואם נזכר באמצע סעודתו שלא הבדיל, חייב להבדיל מיד (מ"ב סק"ה). .

Karpas (any vegetable) is dipped in saltwater, either before or after the bracha of borei pri Ha’adama. Some have the custom to lean while eating it, and some do not. It is a matter of dispute if one may eat the volume of a k’zais, and it is preferable not to[29] תעג, א. ומ"ב מבאר משום שלא יביא עצמו לספק חיוב ברכה אחרונה. (although one may do so if he is hungry[30] ע' רמב"ם (הל' חו"מ ח, ב) כ' ואוכל כזית. ואפי' לדעת הטור ושאר ראשונים שאין חיוב לאכול כזית, ע' ט"ז (תעג, ח) שהוא מחלקת ר"י ורשב"ם אם יתחייב עי"ז בברכה אחרונה, דלדעת ר"י, כמו שההגדה הוי היסח הדעת לענין נטילה ה"ה לענין ברכה אחרונה, ולדעת רשב"ם, ההגדה לא הוי הפסק לענין ברכה אחרונה ויכול לאכול כזית ויסמוך על ברכת המזון. [וממה שסיים הט"ז, דלדעת ר"י חייב בברכה אחרונה על כוסות הראשונות ולדעת רשב"ם אין צריך לברך, עכ"ד, ולא שמענו מי שחש שלא ישתה רביעית בכוסות הראשונות משום ספק ברכה, משמע דדעתו שההלכה כדברי רשב"ם ואין חוששים לר"י כלל.] ). One should preferably have in mind when reciting the Ha’adama on karpas to include the maror as well[31] מ"ב (תעג, נה) .

The amount of volume comprising a k’zais is approximately one fluid oz., and that is used for the measurements below[32] החשבון המקובל למדוד שיעור כזית הוא ע"פ ההתייחסות לביצה בינוני, ע' שו"ע (תפו, א) יש אומרים דזית הוי כחצי ביצה, וע' מ"ב דלדעת רמב"ם הוא שליש ביצה. ומ"ב כ' למעשה, דבחיוב דרבנן יכול לאכול בשליש ביצה, ובחיוב דאורייתא יש לאכול חצי ביצה, ולחיוב מצה, ע' שע"ת שיאכל כשיעור ביצה משום שנתקטנו הביצים, וציין לדבריו בסי' רעא (עמ"ש בזה לקמן). ומי שאינו חלוש יאכל מרור כשיעור חצי ביצה. ונראה לעין שנתקטנו הזיתים, דזית בינוני הוי פחות אפי' משליש ביצה. וכ"כ הט"ז (יו"ד מד, יב), דבימים קדמונים זית היה כחצי ביצה ועכשיו אינו גדול כ"כ.

יש הרבה לדון בזה. יש ד' אופנים שניתנו בגמ' דממנו משערים שיעור כזית: כזית בינוני, ביצה בינוני, מלא לוגמיו של אדם בינוני, ומדידת אצבעות. וכדי לדמות כל השיעורים זה לזה, נביא שיעור הרביעית לפי כל אחד מהמדידות:

כזית בינוני, היינו, לא הכי גדול ולא הכי קטן, אלא בינוני (משניות כלים יז, ח), כשהוא נתבשל כל כך שהשמן מכונס בתוכו (רש"י ברכות לט., ע"פ יכין שם במשנה, ע"ש). ולפ"ז, כל זית הוי חומש של אונס (.2 fluid oz.), ושיעור ביצה הוי 4. או 6. של אונס (תלוי אם ביצה הוי ב' או ג' זיתים), ולפי זה שיעור רביעית הוי 6. או 9. של אונס.

ולפי הגר"מ פיינשטיין, הביצה הבינוני הוא מה שנקרא large egg, וכפי מדידת הר' פנחס בודנר, הוא 1.87 fluid oz., ולפי זה שיעור רביעית הוי 2.8 fl. oz..

וע' שו"ע (רעא, יג) דשיעור מלא לוגמיו הוא כל שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה מלא לוגמיו, והוא רבו של רביעית, וכ"כ תוס' (יומא פ), וכן מ"ב (קצ, יג). ובביה"ל (רעא ד"ה של רביעית) כ' ששיער זה ומצא פה מלא יחזיק ב' ביצים. וא"כ, חצי הפה יחזיק ביצה אחת, והוא רבו של רביעית, וא"כ רביעית שלם הוי ב' ביצים, וא"כ צריך להוסיף שליש להגיע לשיעור ביצים של חז"ל. וא"כ, לפי שיעור הביצה שלנו, שיעור רביעית הוי 3.8 fl. oz..

ובשיעור אצבעות, כ' בגמ' (פסחים קט.) דשיעור רביעית, שהוא ביצה ומחצה, יש למודדו ע"פ אצבעות האדם, דהיינו: 2 x 2 x 2.7 אצבעות. נראה שלפי מדידת האצבעות, לדעת הגרמ"פ דשיעור אצבע הוא 2.3 cm., א"כ שיעור רביעית הוי 4.4 fl. oz., וא"כ צריך להוסיף חצי ביצה על ביצה שלנו להגיע לביצת חז"ל. והגר"מ פיינשטיין (?) אמר שיש לשער כשיעור זה לענין מצות דאורייתא, ושיעור הקטן הנ"ל לענין דרבנן.

וע' צל"ח (הו"ד פ"ת יו"ד שכד, א) שנתקטנו הביצים עד חצי ממה שהיו בימי חז"ל. וראייתו ע"פ דברי הגמרא (פסחים קט.) בשיעור המים שכל גופו של אדם עולה בהם, דהיינו אמה על אמה ברום שלש אמות, והשיעור הנאמר שם הוא ע"פ שיעור האצבע. ומ"ב (תפו, א) משמע שיש לחוש לדבריו לענין מצה. וע' חזו"א (?) מדד ששיעור אצבע הוא 2.4 cm., ושיעור ביצה הוא 1.7 fl. oz., וא"כ לפי מדידת האצבע הוי שיעור רביעית 5.1 oz., והוא בדיוק כפול משיעור העולה ע"פ מדידת הביצה לדעתו, וא"כ כנים דברי הנו"ב. .

One must own the matza he fulfills his mitzva with[33] תנד, ד, ע"פ מ"ב (ס"ק טו) דמשום שאינו שלו. . For this reason, a wife, child over bar/ bas mitzva[34] ע' שו"ת בצל החכמה (ח"ד, ס' קעב) דן בזה, והעלה דאין צריך לקנות, מג' טעמים. א', ב', סומכין על דעת הרא"ש, דאורח שמקדש אשה במאכלו, מקודשת כיון שכבר קנאו לגמרי. ג', משעת לעיסה קנאו בשינוי. , or guest in another’s house[35] ע' שפת אמת (?), ואמרי בינה (פסח ס' כג) , should have in mind, after receiving the matza, that they intend to acquire it by picking it up. If they did not have it in mind, they fulfill the mitzva nonetheless, as it is assumed that they intended to acquire it[36] קובץ הלכות (קליינמאן) פסח עמ' ?.

ובשו"ת בצל החכמה (שם) כ' דדוקא לא יכוין לקנות, דהא יצא בלי זה, והוי קונה ביו"ט שלא לצורך יו"ט, דאסור משום מקח וממכר. .

The amount of matza which should be eaten for motzee-matza is approximately 40% of a regular (7-8 to a pound) matza. For korech and afikomen, one should eat approximately 25% and 30%, respectively.

One should recite the brachos of hamotzee and al achilas matza while holding all the matzos. After the brachos, he should break off half of the required amount from the top matza and half from the middle matza[37] תעה, א . One who recites hamotzee on behalf of his family may apportion the kzais sized pieces of matza after reciting hamotzee.

It’s preferable not to eat the matza with salt[38] רמ"א (תעה, א), אבל לדעת השו"ע יטבלם במלח.

ולא ישרה המצה במים, ובדיעבד יוצא במצה שרויה, אבל לחולה מותר לשרותו אפי' לכתחלה (תסא, ד, ומ"ב שם). .

There are various vegetables suitable for maror, and Romaine lettuce and horseradish[39] ע' מ"ב (תעג, לד) כ' דתמכא הוא חרי"ן, וכ"כ רמ"א (יו"ד ?). [אמנם רש"י (פסחים לט.) פי' תמכתא "מרוביי"א", (marrubium which means “horehound” in English, והוא מין ירק שיש לו עלים הרבה, והערוך כ' קרדו (cardoon, also called artichoke thistle) וי"א מרוביי"א. וגם מדברי תוס' סוכה (יג:) משמע שהוא מין ירק דק כמו סאלאטין, וא"כ אין זה חרי"ן.]

ויש לפקפק על הסוברים שהוא חריי"ן, דהא חריי"ן אינו ראוי לאכילה ולכאו' ברכתו שהכל או אפשר שאין לברך עליו כלל, אבל בשו"ע (תעה, ב, ע"פ גמ' פסחים) מבואר דברכת מרור הוא בורא פרי האדמה?

ויש לדייק בדברי מג"א (תעה, י) שהגמ' מדבר על הרוב, דרוב מיני מרור ברכתם בפה"א, אבל תמכא ברכתו שהכל. (וע' הגהרעק"א שם דמסק שיברך שהכל.) אבל חק יעקב (שם) חולק עליו וכתב שהגמ' משמע דכל מיני מרור ברכתם בפה"א, ותי' דכיון שטובלו בחומץ נעשה ראוי לאכילה [אני לא נסיתי אם בחריי"ן שלנו הוא באמת נעשה ראוי עי"ז]. ועוד תי' ברכת הנהנין אלו כברכת המצוה על כן מברך בפה"א. [ולא ברור לי כוונתו בזה, דלמה לא יברך שהכל וברכת שהכל יהיה ברכת המצוה?]

וע' ביאה"ל (תעה, ב ד"ה בטבול) דכיון שאנשים אוכלים קריי"ן מפורר בכל יום יחד עם פת מיקרי ראוי לאכילה ועכ"פ יברך שנ"ב (כמו כל דבר שאינו נאכל אלא ע"י תערובת, ע' מ"ב רה, ה). וכ' אפשר מדחייבו רחמנא לאכלו בלילה הזה, הוי אכילה חשובא, דהא אחשביה רחמנא, ועל כן יש לברך עליו ברכה הראויה דהיינו בפה"א. (וע' שו"ת מהרש"ם ג, ט, כתב כעין סברא זו.) are commonly used. One who wishes to eat more than one type, should not eat two simultaneously, and rather swallow one before eating the next[40] הליכ"ש (ט, מח) משום שאם אחד מהם אינו מרור, דילמא אתי אכילה דרשות ומבטל טעם מרור דמצוה. וע"ע קובץ הלכות (כט, ו) כ' רשאי לערב לכתחלה. . It is better not to lean while eating maror[41] תעה, א. ואם רוצה לאוכלו בהסיבה, רשאי (מ"ב ס"ק יד). .

The maror should be dipped entirely[42] תעה, א. וע' מ"ב (סקי"ג) יש נוהגים שאין טובלים אלא מקצת, משום דבריח החרוסת סגי להמית הארס, ואינו אלא למצוה, לזכר התפוח. into the charoses, and then one should shake off the charoses before eating it[43] תעה, א. כדי שלא יבטל טעם מרירותו (שם). . One must chew the maror before swallowing it so he can taste its bitterness[44] תעה, ג, ע"פ מ"ב (כט-ל) דכוונת "בלע" ר"ל בלא לעיסה. וע"ע אור זרוע (פסחים ס' רנו) ולקט יושר (דיני הסדר) כ' שצריך ללועסו יפה. .

The brachos of al achilas matza and al achilas maror are also referring to the korech sandwich. Therefore, one should not speak (except words relating to the mitzva, such as “please pass the charoses”) from al achilas matza until after eating the sandwich. If one did speak, the bracha need not be repeated[45] .

The korech sandwich should be dipped entirely in charoses[46] תעה, א , and the charoses shaken off[47] מ"ב (תעה, יז). אבל ע' ב"י בשם האגור, שיש לאוכלו עם החרוסת. . The custom is to recite the declaration of zecher l’mikdash k’hillel before eating the sandwich[48] כדמשמע בשו"ע (תעה, א) , but according to some, it is preferable to recite it afterwards[49] ע' ביאה"ל (שם) משום הפסק .

One should not eat too much during the meal so he will still be a little hungry to eat afikomen[50] רמ"א תעו,א ומ"ב .

One eating at a seder where his rebbe is present is not permitted to lean (as this is a lack of honor for his rebbe), unless he asks permission from his rebbe first[51] תעב, ה. אבל בן אצל אביו צריך הסיבה אפי' הוא רבו מובהק. ותלמיג חכם מופלג בדורו חשוב כרבו ואינו צריך הסיבה. ורמ"א כ' אם אוכל על שלחן בפני עצמו צריך להסב, ומ"ב (סקי"ח) הביא שפרי חדש חולק, וכל שרואהו צריך להסב, ופמ"ג כ' טוב שיטול רשות.

ואע"פ שכתב השו"ע בכל אלו "אינו צריך הסיבה", כ' מ"ב (סקט"ו) אסור להסב. .

It is preferable to finish reciting Hallel[52] ודלא כמשמעות שו"ע (תעז,א), ממ"ש שיהא זהיר לאכול אפיקומן קודם חצות, משמע שאין להקפיד על הלל.

וע' שו"ע (תפז, ד) נהגו לומר הלל בציבור בליל הסדר, ורמ"א כ' אין נוהגים כן. ובירושלמי (שקלים פ"ג הל' ב) משמע שהיו אומרים אותו בביה"כ. before chatzos[53] רמ"א תעז,א, ע"פ מ"ב (ז). וע' גר"א הטעם, כדי שישתה ד' כוסות קודם חצות, ודלא כתוס' (?) כ' רק המצות דאורייתא צריך להיות קודם חצות. וע' בספר מעשה רב שהגר"א עצמו לא הקפיד לקרותו קודם חצות. .

Hallel should preferably[54] למצוה ואינו לעיכובא (מ"ב תעט, י) be recited with three adult males present, so that the phrases of hodu… and ana… can be recited responsively[55] מ"ב (תעט, ט), בביאור דברי השו"ע (סע' א) "מצוה לחזור אחר זימון". , with the leader of the seder leading the hallel[56] רמ"א (תעט, א) ומבואר במ"ב דיכול ליתן לאחר אם ירצה, או ליתנו לאשתו (כיון שגם הם חייבות בהלל, ע' מג"א סק"ב), אלא דכיון שאומרים אותו בניגון, יש לחוש למה שאמרו בגמרא (סוטה מח.) זמרן נשי וענו גברי כאש בנעורת. ויכול ליתן לקטן לומר "אנא" אבל לא "הודו", כדי שלא יישן (מ"ב ס"ק יב). . It may also be recited responsively if there are three people who will say it, even if they are women or children[57] מ"ב (תעט, ט) . It need not be said responsively if there are only two people present who can recite it[58] מ"ב (תעט, יא) .