Yom TovHalachos of Chametz on Pesach
One
may not move chametz on Pesach, as he may come to eat it[1]
תמו, ג
One who finds chametz in a public area may not pick it up, even to throw it in the garbage so others will not eat it. This is because by picking it up, he may inadvertently acquire it[2] ביה"ל (תמו, א) בשם ריב"ש (סי' תא) .
One
should not allow a non-Jewish housekeeper to bring chametz into one’s
home[3]
ע' מ"ב (תנ, יח) שאם צריך תינוק לאכול חמץ, יוליכנו לבית העכו"ם, ואם צריך לאכול בבית ישראל, יתננו במקום החמץ
שנמכר לעכו"ם או יעשה בפניו מחיצה. וגם כ' (ס"ק
יד) שאם העכו"ם מושכר לו לשנה, יש לחוש משום חשדא.
One may not kick a piece of bread towards an animal, even if the bread is in the street and ownerless[4] תמח, ו, ע"פ מ"ב (סקכ"ח) דגם בחמץ שאינו שלו אסור, משום דנחשב הנאה במה שנתקיים מחשבתו. וע' ב"י (שם) דדריש בירושלמי, לא יאכיל חמץ, אפי' לכלבים של הפקר. וע' שעה"צ (אות עה) אם ה"ה שאר איסורי הנאה. , because the fact that he is fulfilling his wish to feed the animal is considered benefit from the chametz.
One
should not intentionally enjoy the smell of chametz on Pesach[5]
ביה"ל (תמג, א ד"ה אפי').
וע"ש שבחמד משה מפקפק בזה, דדבר שאינו עומד להריח
מותר. ובביה"ל כ' דלא ברירא
לן אם פת הוי דבר הנעשה להריח או לא, ע' רמ"א (רטז,
יד), וגם שיש לאסור משום שמא יבא לאוכלו.
ואם מריחו בלי כונה,
מסתמא לא חמור איסוריה מאיסור ליהנות מריח הקטורת (דמבואר
בגמ' פסחים כו.), והקשו התוס'
(יומא לט: ד"ה כלה) על דברי הגמ' דכלה בירושלים לא היתה צריכה
להתבשם מריח הקטורת, והא עבדי איסורא, ותי' אינו אסור אלא שלא יקרבו עצמן לעזרה כדי להריח יותר. וע'
תוס' ישנים (יומא שם) תי'
דהוי כמו לא אפשר, ולא קמכוון, דהא
מיילא היתה כל העיר מתבשמת.
וע' גמ' ברכות (נ.).
One
may not eat at the same table as someone who is eating chametz, even if
it is very large[6]
חיי אדם (קכ, ד).
ונלע"ד שיש גדר בזה, ואם הוא חוץ לד' אמות אפשר יש להתיר.
and he is eating on a separate tablecloth[7]
תמ, ג. והטעם, דחמץ אוסר
במשהו, ואי אפשר שלא יתערב פירור אחד של עכו"ם בשל ישראל (מג"א).
. For example, one may not eat at a picnic
table in a park if a non-Jew is present and eating chametz.
If
one rents a hotel room or rental car on Pesach, or remembers that there is a
place he forgot to check for chametz, he should perform bedika immediately to ensure there is no chametz
within[8]
ע' שו"ע גר"ז (תלה, ב) וא"ר (סק"א) שיעשה הבדיקה מיד בשעה שיזכור, ואין צריך להמתין
עד הלילה.
The following halachos apply if one recited kol chamira before Pesach; see footnotes if one did not recite it.
If chametz was found on Yom Tov or
Shabbos, it is muktzah, and he must
cover it with a bucket or other item to prevent anyone from eating it[9]
תמו, ג
. See
following paragraphs regarding what to do after Yom Tov. He may first kick it
to somewhere out of the way, such as a closet, before covering it[10]
דטלטול בגופו מותר אפי' במוקצה מחמת גופו
If it was found during Chol Hamoed, or on Yom
Tov which is followed by Chol Hamoed, and the owner sold his chametz to
a non-Jew, one must (on Chol Hamoed) move it to where the rest of the non-Jew’s
chametz is. One may not move it with his hands, so one should use a
broom and dustpan to sweep it up and carry it there[11]
תמו, ג
. If
one did not sell chametz, he must immediately remove it from his house,
and should burn it as soon as possible[12]
תמו, א. וע' מ"ב (סק"ח),
שאם מצאו ביו"ט שני, דינו כראשון, אלא שאם לא ביטל חמצו
או נתחמץ תוך הפסח, והיה בו שיעור כזית, יכול לטלטל החמץ בעצמו ולהשליכו לבית הכסא.
דהא
חמץ של עכו"ם אינו מוקצה כיון שראוי לבעליו לאוכלו (ע' רמ"א שי, ב). וגם
אין לחוש שמא יבוא לאוכלו ברגע שמטלטלו, דכיון שחוזר
אחריה לבערו מרשותו אין לחוש שיאכלנו.
.
When one is going to destroy it immediately, he is permitted to pick up the chametz
by hand and we are not concerned he will eat it[13]
ע' הערה הקודמת
.
If it was found on the 7th or 8th
day of Pesach, or was found after Pesach, and the owner sold his chametz, it
may be eaten after Pesach. If he did not sell his chametz, he must
dispose of the chametz in the garbage[14]
ואסור ליהנות ממנו בשעת ביעור
[1] תמו, ג
[2] ביה"ל (תמו, א) בשם ריב"ש (סי' תא)
[3] ע' מ"ב (תנ, יח) שאם צריך תינוק לאכול חמץ, יוליכנו לבית העכו"ם, ואם צריך לאכול בבית ישראל, יתננו במקום החמץ
שנמכר לעכו"ם או יעשה בפניו מחיצה. וגם כ' (ס"ק
יד) שאם העכו"ם מושכר לו לשנה, יש לחוש משום חשדא.
[4] תמח, ו, ע"פ מ"ב (סקכ"ח) דגם בחמץ שאינו שלו אסור, משום דנחשב הנאה במה שנתקיים מחשבתו. וע' ב"י (שם) דדריש בירושלמי, לא יאכיל חמץ, אפי' לכלבים של הפקר. וע' שעה"צ (אות עה) אם ה"ה שאר איסורי הנאה.
[5] ביה"ל (תמג, א ד"ה אפי').
וע"ש שבחמד משה מפקפק בזה, דדבר שאינו עומד להריח
מותר. ובביה"ל כ' דלא ברירא
לן אם פת הוי דבר הנעשה להריח או לא, ע' רמ"א (רטז,
יד), וגם שיש לאסור משום שמא יבא לאוכלו.
ואם מריחו בלי כונה,
מסתמא לא חמור איסוריה מאיסור ליהנות מריח הקטורת (דמבואר
בגמ' פסחים כו.), והקשו התוס'
(יומא לט: ד"ה כלה) על דברי הגמ' דכלה בירושלים לא היתה צריכה
להתבשם מריח הקטורת, והא עבדי איסורא, ותי' אינו אסור אלא שלא יקרבו עצמן לעזרה כדי להריח יותר. וע'
תוס' ישנים (יומא שם) תי'
דהוי כמו לא אפשר, ולא קמכוון, דהא
מיילא היתה כל העיר מתבשמת.
וע' גמ' ברכות (נ.).
[6] חיי אדם (קכ, ד). ונלע"ד שיש גדר בזה, ואם הוא חוץ לד' אמות אפשר יש להתיר.
[7] תמ, ג. והטעם, דחמץ אוסר במשהו, ואי אפשר שלא יתערב פירור אחד של עכו"ם בשל ישראל (מג"א).
[8] ע' שו"ע גר"ז (תלה, ב) וא"ר (סק"א) שיעשה הבדיקה מיד בשעה שיזכור, ואין צריך להמתין
עד הלילה.
[9] תמו, ג
[10] דטלטול בגופו מותר אפי' במוקצה מחמת גופו
[11] תמו, ג
[12] תמו, א. וע' מ"ב (סק"ח),
שאם מצאו ביו"ט שני, דינו כראשון, אלא שאם לא ביטל חמצו
או נתחמץ תוך הפסח, והיה בו שיעור כזית, יכול לטלטל החמץ בעצמו ולהשליכו לבית הכסא.
דהא חמץ של עכו"ם אינו מוקצה כיון שראוי לבעליו לאוכלו (ע' רמ"א שי, ב). וגם אין לחוש שמא יבוא לאוכלו ברגע שמטלטלו, דכיון שחוזר אחריה לבערו מרשותו אין לחוש שיאכלנו.
[13] ע' הערה הקודמת
[14] ואסור ליהנות ממנו בשעת ביעור