ShabbosHalachos of Rosh Chodesh, Hallel, Kiddush Levana
A. Rosh Chodesh
One should have an
enhanced meal on Rosh Chodesh during the daytime, and it is preferable to eat
bread[1]
תיט, א, ומ"ב שם.
וכשיש ב' ימים של ראש
חודש, לא ראיתי בפוסקים אם יש להרבות בסעודה בב' הימים. וע' כל בו (ס' מג) הטעמים
לסעודה זו, א', מפני כבוד היום שהוא כפרה לישראל כמו שאמרו ז"ל הביאו כפרה
בעבורי שמיעטתי את הירח ממאור שלה. ב', עושין סעודה כדי שנזכור תפלת המוספין ושאסור
ראש חודש בעשיית מלאכה לנשים. ג', זכר לסעודה שעושין לעידי הלבנה. ולע"ד
נראה, דלטעם א' אין לעשות אלא ביום השני של ר"ח, שלא היו מביאים קרבן
ר"ח במקדש אלא ביום א' של החודש, ולטעם ב' אפשר שיש גם לעשות ביום ראשון
דר"ח, ולטעם ג' אין לעשות אלא ביום ב' דר"ח, דיום שנקבע לר"ח הוא
היום ששייך לעשות סעודת העידי לבנה.
ואסור להתענות (תיח,
א). ואסור מדרבנן (מ"ב ס"ס תקע, וב"י סי' תיח בשם רמב"ם).
ובנוגע למה שיש ב' ימים
של ר"ח, ע' תוס' ר"ה (כג.) כשהיו סומכות על המשואות
Women[3]
ולענין אנשים שנהגו שלא לעשות מלאכה, ע' ביאה"ל
(תיז ,א ד"ה מנהג טוב) דהוא מנהג בטעות. וע' ב"ח (ד"ה והא דאיתא)
בשם מרדכי בשם ר"י, דמלאכה כבידה אסורה אף לאנשים.
should refrain from a specific melacha on Rosh Chodesh[4]
[4]ע' רמ"א (תיז, א). וע' ב"ח כ' דנראה דאין
איסור להם לעשות מלאכה, אלא שאין בעלם יכולים לכופם לעשות מלאכה.
וביה"ל (שם) כ'
דמשמע מדברי רבינו ירוחם והמג"א שרק מי שאמה פירשה ממלאכה חייבת לפרוש מצד
מנהגה אבל מי שאין לה מנהג זה אין צריך לפרוש, אבל למעשה הכריע שאף מי שלא נהגה
אמה כן צריכה לפרוש כי הן מצוות ועומדות מדורות הקודמים.
וטעם המנהג, ע' טור (ס'
תיז) כ' משום שהנשים לא נתנו נזמיהם במעשה העגל, ולכן ניטלה יום טוב של ר"ח
מן האנשים, כיון שהמועדים כנגד אבות תיקנום והראשי חדשים כנגד י"ב שבטים,
וניתנה לנשים. וב"י הביא דרש"י (מגילה כב:) כ' רמז לזה ממ"ש (שמואל
א, כ) אשר נסתרת שם ביום המעשה, דהיינו ערב ראש חודש, משמע דר"ח לאו יום מעשה
הוא, עכת"ד. וע' דרכ"מ כ' משום דבכל חודש, אשה מתחדשת וטהרת לבעלה
וחביבה עליו כיום החופה, וכשם שהלבנה מתחדשת והכל מתאוים לראותה, כך האשה כשהיא
מתחדשת בעלה מתאוה לה, ולכך הוי יו"ט של נשים. וע' פרישה (סק"א) בשם
רש"ל (וכעין זה כתב בסוגריים ברש"י הנ"ל), על שם שעתידות הצדקניות
לחזור לנערותיהן כיוכבד, על שם תתחדש כנשר נעורייכי, ועל זה ניתנו להם ר"ח
זכר לדבר.
. The general custom is to only refrain from sewing[5]
ארחות רבינו (מהדו"ר, ח"א עמ' קעז) שלא
לעשות תפירה וסריגה אבל מכבסות, וכ"כ שו"ת רבבות אפרים (ו, רכ).
וע' תשב"ץ (ג,
רמד) דנהגו איסור לטוות, ונהגו היתר בשאר מלאכות כגון תפירה.
וע' לבוש (תיז, א)
דנהגו שלא לעשות מלאכה להשתכר אבל מלאכת הבית כגון לתפור, מותר, וע' ב"י
(ד"ה כתב רבינו ירוחם) משמע דאין סברא לחלק ביניהם, אבל אפשר דמעיקרא הכי
קבילו עלייהו.
וע' א"ר
(סק"ה) דנכון לנהוג שלא לעשות כלל, אפי' שלא להשתכר ואפי' קלה.
, but some have the custom to just refrain from laundering[6]
מקור חיים (בכרך, ס"ס תיז). ולפי מנהג זה, האשה
מותרת ליתן הבגדים לתוך מכונת כביסה, ובלבד שהאיש (או גויה) לוחצת על הכפתור
להפעילו. וע' שבט הקהתי (ח"א ס' קלה) נסתפק אם אשה יכולה ללחוץ על הכפתור
כיון דהוי מלאכה קלה.
ומותר להשתמש במייבש
בגדים, דלא הוי כביסה כלל.
. The melacha should not be performed on either day of Rosh
Chodesh[7]
ב"י (ס' תיז ד"ה כתב הרוקח)
. The prohibition applies primarily during the day, but one should also
try not to do so at night[8]
ע' ביאה"ל (ס"ס תיז) בשם מור וקציעה מתיר
לעשות בלילה, וסיים ואיני יודע אם נהגו כדבריו.
, A woman who is a seamstress or dry cleaner for a living, may perform
these actions[9]
ערה"ש (תיז, י), משום דמעיקרא לא קבילו עלייהו
להפסיד פרנסתן. וע"ע שבט הקהתי (ח"א ס' קלה) בשם מו"ק, דדבר שהוא
לצורך היום, או דבר האבד, מותר לעשותו.
Hallel[10]
ע' גמ' תענית (כח:) משמע דאמירת הלל בי"ח יום
הוא דאורייתא. ולדעת הסמ"ק (מצ' קמו), הלל נמנה כמצוה במנין תרי"ג. אבל
רמב"ן (השגות לספה"מ שרש א) כ' שהוא הלכה למשה מסיני, או נחשב כחלק
ממצות שמחה ברגלים.
ונשים יכולות לברך על
ההלל, ואפי' בר"ח (ביה"ל תכב, ב, ד"ה הלל)
should be recited with a minyan, or at least three people, so
two others will answer the customary verses, if possible[11]
תכב, ב, רמ"א שם. וע' מג"א דלא קאי דוקא
על הלל דר"ח, אבל ערה"ש כ' דדוקא בר"ח יש מעלה לאמרו אל שנים, ולא
בשאר ימים שאומרים הלל.
ואם אין מצויים לפניו,
אין צריך לחזור אחריהם (מ"ב ס"ק יח).
One may not
interrupt by speaking unrelated matters while reciting Hallel[13]
Hallel must be recited while standing[18]
תכב, ז. ומי שאינו בבריאותו יכול לקרותו מיושב
(ערה"ש ס"ק יג). ואם קראו מיושב יצא (מ"ב ס"ק כח).
If one skipped a word of Hallel, one must recite again from
that posuk on[19]
מ"ב תפח,א. ואם לא
חזר, הטור בשם ר"ם כ' שלא בירך לבטלה כיון שבירך "לקרוא" ולא
"לגמור". ובשעה"צ הקשה, הא לכאו' אם דילג אות אחת לא יצא, וכ' אפשר
דלדעת הר"ם אין מדקדקים בטעותיה, כמו דאמרינן לדעה א' (סי' תרצ,יד) לענין
מגילה
One should begin to unwrap the straps from his hand at “yehi
ratzon” in uva letzion[20]
מ"ב (?)
,
and take off his tefilin after kaddish, before shemoneh
esrei[21]
?
וע' רבבות אפרים
(ח"א, סי' רפא, אות ה) שיש ענין לכסות התפלין שלא יראה בושתו שעוזבין אותו
מלהתפלל בהן.
B. Kiddush Levana
Every male[22]
ונשים פטורות כיון שהוא
מצות עשה שהזמן גרמא, וע"פ קבלה אין להם לאומרו.
וע' חכמת שלמה הקשה, דאין
להחשיב ברכת הלבנה בכלל מצוה שהז"ג דמה שהוא רק פעם אחת בחדש הוא מחמת שלא
שייכא יותר דלא מתחדשת רק פעם אחת והוא כפרי חדש שלא מתחדש אלא פעם אחת בשנה ולא
נחשב זמן גרמא.
וע' שו"ת אגרות
משה חושן משפט (חלק ב סימן מז) תירץ דבאיכא זמן קבוע, אע"פ שאינו במציאות
שיהיה בזמן אחר, מיקרי זמן קבוע.
וראיתי עוד תירוץ, שהוא
כן זמן גרמא, כיון שכל זמנים שלנו הם תלויים בחידוש הלבנה, מה שאינו תלוי אלא
בהתחדשות הלבנה ודאי נקרא "זמן" גרמא, כיון שפי' זמן היינו הלבנה.
וע' הנוסח במסכת סופרים
שם שכתב לומר "סימן טוב" ולא כתב מזל טוב, ונראה הטעם משום דאין מזל
לישראל.
One must look at the moon before reciting kiddush levana[26]
תכו, ב. וע' מ"ב (סקי"ג) מחלקת אם יסתכל בשעת הברכה או יותר טוב שלא
יסתכל.
וע' ביאור הלכה (תכו, א
ד"ה ונהנין מאורה) בשם הגר"ח צאנזער, וז"ל, דאפילו לא התחיל עדיין
לברך עד שנתכסה הלבנה כל שלא עבר יותר מכדי דיבור משעה שזרחה הלבנה יכול לכתחלה
להתחיל ולברך אפילו כיסהו הענן, עכ"ל. ובביה"ל חולק עליו למסקנא, ע"ש.
It is customary not to recite kiddush levana under a
roof, but one may do so if it is difficult to go outdoors[28]
מ"ב (תכו, כא). וע"ש במג"א כתב טעמים, שלא יאהיל עליו טומאה, ושהוא
דרך כבוד לצאת לקראת המלך.
. It may
be recited under a tree[29]
הרה"ג אפרים גרינבלט (נועם, חוברת יב, עמ' קט),
ולמסקנא כ' ומי שמחמיר אשרי לו. וע"ש מו"מ אם תלוי בב' טעמים הנ"ל.
גם בספר ישכיל עבדי (ח, לח) כ' מותר לכתחלה.
One should recite kiddush levana while standing[30]
רמ"א תכו, ב. והטעם, דהוי קבלת פני שכינה (טור).
When reciting kshem she’ani rokeid…, one should jump
up on his toes, but not bend his knees[32]
מ"ב (?), משום דנראה
כמשתחוה ללבנה. [ונ"ל דלשון רקידה משמע שקופץ עד שרגליו אינם נוגעות בקרקע.]
It is preferable to recite kiddush levana on Motzei
Shabbos or Yom Tov, because then one is dressed in his finest clothing.
However, after one Motzei Shabbos when (time-wise) it could have been recited,
one should not wait until the next Motzei Shabbos to recite it[33]
רמ"א (תכו, ב). דהיינו, אם המוצאי שבת היה קודם
ג' למולד, מוצ"ש הבאה יהיה קודם י' לחודש.
It is preferable to recite kiddush levana with nine
others present (regardless whether they are also reciting it[34]
גמ' יומא (ע.) לדעת ר' חננאל שם שהוא מסקנת הגמ',
ואפשר דגם לדעת רש"י הוא למסקנא, ע"ש
). If one
would have to wait until the following night to say it with nine others, he
should say it that night if there are at least two others present. If there are
not two others present, he should wait until he can say it with others, but if
that would require waiting until the tenth night after the molad, one
should recite earlier it by himself[35]
כן נראה בדעת הביה"ל (תכו, ב, ד"ה אלא).
וע' אג"מ
(או"ח א, קמד) שיש ענין לעשות קידוש לבנה עם עוד אחד, כיון שבזה הוא ניכר
יותר שיצא לחוץ כדי לעשות המצוה.
It is customary not to recite kiddush levana on
Shabbos or Yom Tov, but one should do so if there is little time afterwards to
recite it or it is the last night it may be said[36]
מ"ב (תכו, יב) וערה"ש. והטעם שאין מקדשים בליל שבת ויו"ט, י"א
ע"פ קבלה, וע' ב"ח כ' משום תחומין, דהוי כאילו עולה למעלה עד לרקיע לקבל
פני שכינה, ובשעה"צ כ' משום שכשמקדש יבוא לרקד ואסור לרקוד בשבת. וע"ע
תפא"י (בועז מו"ק פ"א, א) י"א משום אין מערבין שמחה בשמחה,
וי"א משום דנהנה ממה שחוץ לתחום, ודחה טעמים אלו, וכ' יש טעם אחר בדרך הנעלם.
. When it
is recited on Shabbos, only the bracha is said, not the rest of kiddush
levana[37]
ערה"ש (תכו, י)
In Israel, Kiddush Levana may be recited from three
days after the Molad[38]
מ"ב (על שו"ע
תכו,ד), דלא כשו"ע שאינו מברך עד ז' ימים, וע' ב"ח די"א שיכול לברך
ביום ב' או ג', אבל לא ביום א'.
וע' ב"י (ד"ה
ומ"ש רבינו והני) דחשבונינו הוא ע"פ מולד האמצעי, אבל כשיש ליקוי לבנה
הוי המולד האמיתי (דהיינו שהלבנה עובר אל הצד השני של החמה), ולכן בחודש שיש ליקוי
לבנה, אין לברך אחר הליקוי.
The time announced for the molad in shuls is for the local time in Israel according to Standard Time, and the times when kiddush levana may be recited must be adjusted for local times accordingly. For example, in the winter in New York, kiddush levana may be recited from 2 days and 17 hours after the molad, until 14 days, 11 hours and 2 minutes after the molad, and during Daylight Savings, these times must be adjusted one hour later.
[1] תיט, א, ומ"ב שם.
וכשיש ב' ימים של ראש
חודש, לא ראיתי בפוסקים אם יש להרבות בסעודה בב' הימים. וע' כל בו (ס' מג) הטעמים
לסעודה זו, א', מפני כבוד היום שהוא כפרה לישראל כמו שאמרו ז"ל הביאו כפרה
בעבורי שמיעטתי את הירח ממאור שלה. ב', עושין סעודה כדי שנזכור תפלת המוספין ושאסור
ראש חודש בעשיית מלאכה לנשים. ג', זכר לסעודה שעושין לעידי הלבנה. ולע"ד
נראה, דלטעם א' אין לעשות אלא ביום השני של ר"ח, שלא היו מביאים קרבן
ר"ח במקדש אלא ביום א' של החודש, ולטעם ב' אפשר שיש גם לעשות ביום ראשון
דר"ח, ולטעם ג' אין לעשות אלא ביום ב' דר"ח, דיום שנקבע לר"ח הוא
היום ששייך לעשות סעודת העידי לבנה.
ואסור להתענות (תיח,
א). ואסור מדרבנן (מ"ב ס"ס תקע, וב"י סי' תיח בשם רמב"ם).
ובנוגע למה שיש ב' ימים
של ר"ח, ע' תוס' ר"ה (כג.) כשהיו סומכות על המשואות
[2] מ"ב (תיט, ב)
[3] ולענין אנשים שנהגו שלא לעשות מלאכה, ע' ביאה"ל (תיז ,א ד"ה מנהג טוב) דהוא מנהג בטעות. וע' ב"ח (ד"ה והא דאיתא) בשם מרדכי בשם ר"י, דמלאכה כבידה אסורה אף לאנשים.
[4]ע' רמ"א (תיז, א). וע' ב"ח כ' דנראה דאין
איסור להם לעשות מלאכה, אלא שאין בעלם יכולים לכופם לעשות מלאכה.
וביה"ל (שם) כ'
דמשמע מדברי רבינו ירוחם והמג"א שרק מי שאמה פירשה ממלאכה חייבת לפרוש מצד
מנהגה אבל מי שאין לה מנהג זה אין צריך לפרוש, אבל למעשה הכריע שאף מי שלא נהגה
אמה כן צריכה לפרוש כי הן מצוות ועומדות מדורות הקודמים.
וטעם המנהג, ע' טור (ס' תיז) כ' משום שהנשים לא נתנו נזמיהם במעשה העגל, ולכן ניטלה יום טוב של ר"ח מן האנשים, כיון שהמועדים כנגד אבות תיקנום והראשי חדשים כנגד י"ב שבטים, וניתנה לנשים. וב"י הביא דרש"י (מגילה כב:) כ' רמז לזה ממ"ש (שמואל א, כ) אשר נסתרת שם ביום המעשה, דהיינו ערב ראש חודש, משמע דר"ח לאו יום מעשה הוא, עכת"ד. וע' דרכ"מ כ' משום דבכל חודש, אשה מתחדשת וטהרת לבעלה וחביבה עליו כיום החופה, וכשם שהלבנה מתחדשת והכל מתאוים לראותה, כך האשה כשהיא מתחדשת בעלה מתאוה לה, ולכך הוי יו"ט של נשים. וע' פרישה (סק"א) בשם רש"ל (וכעין זה כתב בסוגריים ברש"י הנ"ל), על שם שעתידות הצדקניות לחזור לנערותיהן כיוכבד, על שם תתחדש כנשר נעורייכי, ועל זה ניתנו להם ר"ח זכר לדבר.
[5] ארחות רבינו (מהדו"ר, ח"א עמ' קעז) שלא
לעשות תפירה וסריגה אבל מכבסות, וכ"כ שו"ת רבבות אפרים (ו, רכ).
וע' תשב"ץ (ג,
רמד) דנהגו איסור לטוות, ונהגו היתר בשאר מלאכות כגון תפירה.
וע' לבוש (תיז, א)
דנהגו שלא לעשות מלאכה להשתכר אבל מלאכת הבית כגון לתפור, מותר, וע' ב"י
(ד"ה כתב רבינו ירוחם) משמע דאין סברא לחלק ביניהם, אבל אפשר דמעיקרא הכי
קבילו עלייהו.
וע' א"ר (סק"ה) דנכון לנהוג שלא לעשות כלל, אפי' שלא להשתכר ואפי' קלה.
[6] מקור חיים (בכרך, ס"ס תיז). ולפי מנהג זה, האשה
מותרת ליתן הבגדים לתוך מכונת כביסה, ובלבד שהאיש (או גויה) לוחצת על הכפתור
להפעילו. וע' שבט הקהתי (ח"א ס' קלה) נסתפק אם אשה יכולה ללחוץ על הכפתור
כיון דהוי מלאכה קלה.
ומותר להשתמש במייבש בגדים, דלא הוי כביסה כלל.
[7] ב"י (ס' תיז ד"ה כתב הרוקח)
[8] ע' ביאה"ל (ס"ס תיז) בשם מור וקציעה מתיר לעשות בלילה, וסיים ואיני יודע אם נהגו כדבריו.
[9] ערה"ש (תיז, י), משום דמעיקרא לא קבילו עלייהו
להפסיד פרנסתן. וע"ע שבט הקהתי (ח"א ס' קלה) בשם מו"ק, דדבר שהוא
לצורך היום, או דבר האבד, מותר לעשותו.
[10] ע' גמ' תענית (כח:) משמע דאמירת הלל בי"ח יום
הוא דאורייתא. ולדעת הסמ"ק (מצ' קמו), הלל נמנה כמצוה במנין תרי"ג. אבל
רמב"ן (השגות לספה"מ שרש א) כ' שהוא הלכה למשה מסיני, או נחשב כחלק
ממצות שמחה ברגלים.
ונשים יכולות לברך על ההלל, ואפי' בר"ח (ביה"ל תכב, ב, ד"ה הלל)
[11] תכב, ב, רמ"א שם. וע' מג"א דלא קאי דוקא
על הלל דר"ח, אבל ערה"ש כ' דדוקא בר"ח יש מעלה לאמרו אל שנים, ולא
בשאר ימים שאומרים הלל.
ואם אין מצויים לפניו,
אין צריך לחזור אחריהם (מ"ב ס"ק יח).
[12] מ"ב (תכב, טז). משום דבר"ח יש פוסקים שאין
מברכים עליו.
[14] ע"פ שו"ע (תפח, א) דהוי כאמצע הפרק בקר"ש, וכתב לעיל (סו, ג) דמותר לענות אלו.
[15] דהפסקה בר"ח הוא כבין הפרקים בקר"ש, כן
משמע בשו"ע (תכב, ד), וע' מ"ב לעיל הכריע כן לענין בין הפרקים
בקר"ש. ועוד, לדעת ערה"ש (ס"ק יא) קיל יותר מאמצע פסוקי דזמרא,
ובאמצע פסד"ז מותר לענות אמן על כל ברכה.
[16] ע"פ שו"ע (תפח, א), ומ"ב לעיל הכריע דבין הפרקים מותר לענות אמן על כל ברכה, כמ"ש בהערה הקודמת.
[17] ע' רבבות אפרים (ח"א, סי' רפא, אות ו) הביא מחלקת בזה.
[18] תכב, ז. ומי שאינו בבריאותו יכול לקרותו מיושב
(ערה"ש ס"ק יג). ואם קראו מיושב יצא (מ"ב ס"ק כח).
[19] מ"ב תפח,א. ואם לא
חזר, הטור בשם ר"ם כ' שלא בירך לבטלה כיון שבירך "לקרוא" ולא
"לגמור". ובשעה"צ הקשה, הא לכאו' אם דילג אות אחת לא יצא, וכ' אפשר
דלדעת הר"ם אין מדקדקים בטעותיה, כמו דאמרינן לדעה א' (סי' תרצ,יד) לענין
מגילה
[20] מ"ב (?)
[21] ?
וע' רבבות אפרים
(ח"א, סי' רפא, אות ה) שיש ענין לכסות התפלין שלא יראה בושתו שעוזבין אותו
מלהתפלל בהן.
[22] ונשים פטורות כיון שהוא
מצות עשה שהזמן גרמא, וע"פ קבלה אין להם לאומרו.
וע' חכמת שלמה הקשה, דאין
להחשיב ברכת הלבנה בכלל מצוה שהז"ג דמה שהוא רק פעם אחת בחדש הוא מחמת שלא
שייכא יותר דלא מתחדשת רק פעם אחת והוא כפרי חדש שלא מתחדש אלא פעם אחת בשנה ולא
נחשב זמן גרמא.
וע' שו"ת אגרות
משה חושן משפט (חלק ב סימן מז) תירץ דבאיכא זמן קבוע, אע"פ שאינו במציאות
שיהיה בזמן אחר, מיקרי זמן קבוע.
וראיתי עוד תירוץ, שהוא
כן זמן גרמא, כיון שכל זמנים שלנו הם תלויים בחידוש הלבנה, מה שאינו תלוי אלא
בהתחדשות הלבנה ודאי נקרא "זמן" גרמא, כיון שפי' זמן היינו הלבנה.
[23] יש שפקפקו על מה שאנו אומרים בקדוש לבנה,
"ואיני יכול לנגוע בך", שהרי אנשים כבר הגיעו ללבנה ועמדו עליו. אמנם,
אין קושיא כלל לפי הנוסח שמובא בספר מעשה רב (סי' קס), וז"ל, כשם שאני רוקד
כנגדך ואיני נוגע ביך כך אם ירקדו אחרים כנגדי לא יגעו בי, עכ"ל, וכן הנוסח
במסכת סופרים (פרק יט בסוף).
וע' הנוסח במסכת סופרים
שם שכתב לומר "סימן טוב" ולא כתב מזל טוב, ונראה הטעם משום דאין מזל
לישראל.
[24] רמ"א (תכו,א)
ע"פ מ"ב, שאין מברכים עליו בבין השמשות כיון שאין נהנים לאורה. ולכאו'
פשוט שאין לברך עליו אחר עלוה"ש, כיון שהוא ודאי יום
[25] רמ"א (תכו,ב) כ'
שהלבנה המתחדשת הוא דוגמא לכנסת ישראל שתחזור להתדבק בבעלה שהוא הקב"ה ולכן
עושים ריקודין דוגמת שמחת נשואין. ובשעה"צ (סקי"ב) כ' משום דעושין את
המצוה בשמחה רגיל לבוא לידי ריקודין
[26]
תכו, ב. וע' מ"ב (סקי"ג) מחלקת אם יסתכל בשעת הברכה או יותר טוב שלא
יסתכל.
[27]
מ"ב (תכו, ג) בשם מג"א, ובקיצור שו"ע (צז, ז) כ' בכה"ג אסור
להתחיל. וערה"ש לא הביאו, ואפשר הטעם כיון שמעיקר הדין אינו צריך ליהנות
מאורה ואינו אלא הידור בעלמא, כמ"ש אג"מ (חו"מ ב, מז).
וע' ביאור הלכה (תכו, א
ד"ה ונהנין מאורה) בשם הגר"ח צאנזער, וז"ל, דאפילו לא התחיל עדיין
לברך עד שנתכסה הלבנה כל שלא עבר יותר מכדי דיבור משעה שזרחה הלבנה יכול לכתחלה
להתחיל ולברך אפילו כיסהו הענן, עכ"ל. ובביה"ל חולק עליו למסקנא, ע"ש.
[28] מ"ב (תכו, כא). וע"ש במג"א כתב טעמים, שלא יאהיל עליו טומאה, ושהוא דרך כבוד לצאת לקראת המלך.
[29] הרה"ג אפרים גרינבלט (נועם, חוברת יב, עמ' קט),
ולמסקנא כ' ומי שמחמיר אשרי לו. וע"ש מו"מ אם תלוי בב' טעמים הנ"ל.
גם בספר ישכיל עבדי (ח, לח) כ' מותר לכתחלה.
[30]
רמ"א תכו, ב. והטעם, דהוי קבלת פני שכינה (טור).
[31] רבבות אפרים (ח, תכז), וכן משמע לשון רמ"א
(תכו, ב) במ"ש "ויאמר לחבירו ג' פעמים", משמע שאינו צריך לאומרו
לג' אנשים. וכן במטה משה (?) כ' לכתחלה יאמר לג' אנשים, ובדיעבד לאדם אחד.
[32] מ"ב (?), משום דנראה
כמשתחוה ללבנה. [ונ"ל דלשון רקידה משמע שקופץ עד שרגליו אינם נוגעות בקרקע.]
[33] רמ"א (תכו, ב). דהיינו, אם המוצאי שבת היה קודם
ג' למולד, מוצ"ש הבאה יהיה קודם י' לחודש.
[34] גמ' יומא (ע.) לדעת ר' חננאל שם שהוא מסקנת הגמ', ואפשר דגם לדעת רש"י הוא למסקנא, ע"ש
[35] כן נראה בדעת הביה"ל (תכו, ב, ד"ה אלא).
וע' אג"מ
(או"ח א, קמד) שיש ענין לעשות קידוש לבנה עם עוד אחד, כיון שבזה הוא ניכר
יותר שיצא לחוץ כדי לעשות המצוה.
[36] מ"ב (תכו, יב) וערה"ש. והטעם שאין מקדשים בליל שבת ויו"ט, י"א ע"פ קבלה, וע' ב"ח כ' משום תחומין, דהוי כאילו עולה למעלה עד לרקיע לקבל פני שכינה, ובשעה"צ כ' משום שכשמקדש יבוא לרקד ואסור לרקוד בשבת. וע"ע תפא"י (בועז מו"ק פ"א, א) י"א משום אין מערבין שמחה בשמחה, וי"א משום דנהנה ממה שחוץ לתחום, ודחה טעמים אלו, וכ' יש טעם אחר בדרך הנעלם.
[37] ערה"ש (תכו, י)
[38] מ"ב (על שו"ע
תכו,ד), דלא כשו"ע שאינו מברך עד ז' ימים, וע' ב"ח די"א שיכול לברך
ביום ב' או ג', אבל לא ביום א'.
[39] תכו,ג ע"פ דברי
רמ"א בשם מהרי"ל. ואע"פ שבאמת הוא צ"ל 22 דקות, כיון שהזיזו
את השעון בארץ ישראל מ-Jerusalem Time
אל Standard Time, כל הזמנים הוקדמו 20 דקות.
וע' ב"י (ד"ה
ומ"ש רבינו והני) דחשבונינו הוא ע"פ מולד האמצעי, אבל כשיש ליקוי לבנה
הוי המולד האמיתי (דהיינו שהלבנה עובר אל הצד השני של החמה), ולכן בחודש שיש ליקוי
לבנה, אין לברך אחר הליקוי.
[40] ביה”ל תכו,ג בשם
מו"ק
[41] ביה”ל תכו,ג בשם
אחרונים