Yom TovHalachos of Guidelines for Melacha
A. Overview
It is assur mid’oraysa[1]
רמב"ם (עשה קנט, קס, קסב, קסג,
קסו, קסז. ל"ת שכג-שכח) וספר חינוך (מצ' רצז,
רצח, ש, שא, שח-שיא, שיח-שכא). ואם עבר חייב מלקות.
Melacha is permitted on Yom Tov for the purpose of eating. One may not perform any melacha which is not for the purpose of a Jew to benefit from on Yom Tov, as will be explained later. Additionally, Chazal prohibited any action which is normally done in large quantities for future usage[3] טושו"ע תצה,ב, דלא כמ"ש הב"י בשם הר"ן שהוא דאורייתא וכמ"ש המ"ב שם בשם הרבה פוסקים . They also prohibited many actions which could have been done before Yom Tov[4] רמב"ם הל' יו"ט א,ה דלא כמש"כ ב"ח בשם סמ"ג שהוא דאורייתא. ויש עוד גדר, שכ' התוס' ע"פ הירושלמי דמביא דרשה (ביצה ג,א ד"ה גזירה) דרק מותרים ממלאכת לישה ואילך לצורך אוכל נפש, אבל לא קצירה וכל שאר מלאכות. אבל באמת צ"ע אם כל הגדרים שהזכרנו חולקים זה על זה, או אם חז"ל אסרו כל גדר בפני עצמו, למשל צידה, לרש"י (שם כג,ב ד"ה אין) אסורה משום דאפשר לעשותו מערב יו"ט, ותוס' כ' שאסור משום דומה לקצירה, והטור כ' שאסורה משום דצדים דגים לצורך ימים הרבה, וא"כ נראה דכל הפשטים חולקים זע"ז. וע' ביה”ל (תקד ד"ה ואין) שכ' שאף לדברי האוסרים מטעם הדרשה דרק הותר מלישה ואילך, עדיין גדר האיסור הוי מסור לחכמים, והם אסרו מה שעושים לימים הרבה. .
Most melachos have no leniencies[5]
ואין להתיר אפי' דרך
אכילה ממש, כגון לנשוך בפרי המחובר לקרקע
ולענין סחיטה, סחיטת פירות אסור, אבל מותר לדוך שקדים בשינוי להוציא חלב מהן (מ"ב תצה,ט), ומהרי"ל החמיר בזה
כיון דדמי לסחיטת פירות). וע' בה"ג
(הובא במג"א בסוף הסי') שמתיר סחיטה לצורך אוכל
נפש. וחליבת פרה אסור משום מפרק שהוא תולדה דדש דמפריד אוכל מפסולת, ומותר לחלוב בהמה העומדת לאכילה כיון שגם
הבהמה הוי אוכל. ומותר לחולבו רק לכלי שיש בו אוכל, אבל לכלי ריקם אסור משום נולד
כיון דמעיקרא אוכל והשתא
משקה, וי"א מותר לחלוב לכלי שיש בו אוכל אפי' בהמה העומדת לחלבה, ובעת הצורך
יש לסמוך על דעה זו (מ"ב תקה,ד). וע' מג"א (תקה, ב) דאפי' לדעת ר"ח דבשבת אסור
לסחוט לתוך מאכל, ביו"ט שרי.
ולענין מכה בפטיש, אסור לעשות כלי חדש (מ"ב סי' תקט בהקדמה) או לעשות מעשה תיקון גמור בכלי (שם שעה"צ סקי"א), ואסור
לתקן כלי אם עכשיו יכול להשתמש בו ע"י הדחק (כיון שהתיקון הוי טירחא יתירא, כ"כ מ"ב סק"ג). אבל מותר לתקן כלי שנשבר ואינו יכול להשתמש בו
כלל, ודוקא אם נשבר ביו"ט ולא בערב יו"ט
(רמ"א תקט,א), ודוקא
לצורך אוכל נפש (מ"ב סק"ז), ודוקא אם אינו יכול להשיג לשאול מאחרים (מ"ב סק"ו בשם מג"א), ואין
מורים כן לרבים (רמ"א). ולמעשה, לא יקל בזה אפי' לעצמו, כי לדעת ב"י
בדברי רמב"ם אסור בכל גווני, וגם לדעת כמה ראשונים תיקון כלי שאינו יכול
להשתמש בו הוי כעשיית כלי מחדש שהוא אסור לכו"ע (ביה"ל ד"ה אותו), ועמ"ש
שם דלדעת הגר"א,
רמב"ם מתיר לתקן כלי שנשבר ביו"ט עצמו ולא אסר אלא בנשבר מערב
יו"ט. ואין נוקבין נקב חדש בחבית ביו"ט (תקט,ו).
ואשה שמשקפיים שלה
נשברו ביו"ט ואינה יכולה לבשל בלעדם, אפשר שיש
להתיר לה לתקנם דהוי מכשירי אוכל נפש, אבל צ"ע כיון שהמשקפיים בעצמם אינם
צורך המאכל כלל אפשר שאין להחשיבו צורך או"נ,
וצ"ע.
Performing melacha on Yom Tov for any purpose which is not usual is prohibited. One also may not perform melacha for the purpose of a non-Jew or an animal, as explained below. For example, one may cook, but one may not cook for a non-Jew.
Even melachos with the leniency of mitoch may not be performed as a preparation
for food-preparation if it could have been performed before Yom Tov. For
example, one may not heat water to kasher utensils which one wants to
use on Yom Tov if they were treif before Yom Tov (see details on this
later)[14]
רמ"א (תקט, ה). ואם לא היה אפשר הכלי מערב
יו"ט, ויש לו מים מרותחים כבר לצורך אוכל נפש, מותר (מ"ב סקכ"ו).
As
described below, even permitted melachos should, in
some cases, be performed before Yom Tov[15]
ע' מג"א (תצה, ג) שיכול
לכתחלה להמתין עד יו"ט לעשותו בשינוי, וע'
מ"ב (סק"י) שיש מפקפקים על זה.
If it was possible to perform it before Yom Tov, he may be required to perform it with a change from the normal manner, called a shinui. One can accomplish a shinui by performing the action in an awkward manner, such as using one’s elbow or using an unusual utensil[17] עמ"ש בהקדמה להלכות שבת מה נקרא שינוי. .
B. Melacha for the Following Day
One may not perform any melacha
on Yom Tov, even cooking, for the purpose of the following day, whether it
is Yom Tov or weekday[18]
שו"ע תקג,א, וע' מג"א (תטז,א) דאסור אפי' ביום א' דר"ה. וע'
ביה”ל דלפי מה דקיימא לן
כרמב"ם שראש השנה הוי קדושה אחת אפי' לקולא (ע' מג"א תטז,א שמדייקו בדברי השו"ע), כ' הגר"א דמותר לבשל ביום א' דר"ה
בשביל יום ב', והקשה עליו דהא איך התירו חז"ל
בישול ליום ב' שהוא אסור מדאורייתא. וביה”ל תי' דברי הגר"א דכיון שבישול בשביל יום ב' הוי רק איסור דרבנן, דמדאורייתא כבר הותרה מדין הואיל, חז"ל תיקנו כאן דמותר לבשל
Some permit one to
cook on Yom Tov for the following day by eating a small
amount of food on Yom Tov. However, it is preferable not to do so[20]
מ"ב תקג,ז
, and to rather cook the food the following
day. In any case, one may not say explicitly
that he is cooking for the purpose of tomorrow[21]
רוקח וכ"כ המ"ב, דלא כהטור דמתיר לאומרו. אמנם, אם אמר בפירוש, האוכל מותר לאכול, דלא
כב"ח שכ' שאסור לאוכלו בדיעבד, ודלא כש"ג
שאוסר לאוכלו בשני יו"ט של ראש השנה.
.
For example, one may cook a whole chicken, even though he knows that he will eat most of it after Yom Tov. One may not make more breaded chicken cutlets than he needs for today, because each one requires its own preparation.
One is
permitted to put an urn in the sink to fill it, or use the hose in the faucet
to do so, even though he knows that he will only need a small amount of water
on that day. However, one may not fill a pitcher repeatedly and empty it into
the urn, because the additional effort of filling it is performed only to have
water on the following day. It should be noted that most urns are forbidden to
fill on Yom Tov because they have a heating element which boils the water when
it is first filled[22]
Oukosher.org
C.
Melacha
for a Non-Jew, Melacha for One’s Pet
Performing
melacha for a non-Jew is forbidden[23]
דכתיב לכם ולא לעכו"ם (ביצה כא:).
וע' ביה"ל (ר"ס תקיב)
דלדעת הסוברים דמדאורייתא
הותרה מלאכה אפי' שלא לצורך כלל, אסור מדרבנן, אבל אפשר דבישול
לעכו"ם לכו"ע אסור מדאורייתא כיון שגילתה
התורה לכם ולא לעכו"ם. ובדעת הרמב"ם יש לעיין, שהביא (הל' יו"ט א,יג) הדרשה דלכם ולא לעכו"ם דמשמע
שאסור מדאורייתא, ואח"כ כ' (שם הל' טו) המבשל לעכו"ם או לבהמה או להניח
לחול אינו לוקה שאילו באו אורחים היה אותו תבשיל ראוי להם, וכ' ביה"ל (שם) דלדעת רמב"ם
אם בישל טריפה לעכו"ם (דלא שייך הואיל) הוי לוקה, אבל מסיק שאסור רק מטעם
איסור עשה. ומה שכתב שאינו לוקה משום הואיל, ולא כתב משום שאינו אלא עשה, משום
אינך נקט כן.
On Yom
Tov, one may add extra food to a pot for a babysitter or housekeeper before the
pot is placed on the fire, because one would not feel the need to cook an
additional pot just for them. However, one may not add more food to the pot
after it is on the fire or cook food for them which requires individual effort[27]
מ"ב תקיב,יב
If a
non-Jew came to a meal uninvited, after all the food was cooked, it is
permitted to serve him[29]
מ"ב תקיב,י. דהכרעת הט"ז (הובא שם) שאם הוא אדם שאוכל בלי הפצרה, מותר
להאכילו, אבל אם מפציר בו שיאכל, חיישינן שמא יבשל
בשבילו, עכת"ד. [ונ"ל דבזמן הזה כל
עכו"ם שבא לסעודה אוכל בלי הפצרה. ואם כבר התחיל לאכול, לא ברור שם אם מותר
לישראל לומר לו שיאכל, ואפשר כיון שכבר התחיל לאכול, מותר לומר לו שיאכל עוד.] ורמב"ם
כ' שמותר להאכילו אם בא אחר שכבר הכין הסעודה, והטור (ע' ט"ז) כ' אסור
אא"כ אמר לו הישראל שאם יספיק לו מה שכבר הכין יבוא ויאכל, עכת"ד. אבל
אסור להפציר בו שיאכל אצלו (מ"ב שם)
Uncooked
food is not muktza,
even close to the end of the day when one is not able to cook food that would
be ready before sunset[30]
שש"כ (מהדו"ח, פרק כא, הע' יז) בשם הגרשז"א
.
One may not perform melacha for
an animal. For example, if there is no eiruv,
one may not put food outside for an animal[31]
תקיב, ג. ומ"ב (סקי"ט)
אוסר אפי' בכרמלית.
[1] רמב"ם (עשה קנט, קס, קסב, קסג,
קסו, קסז. ל"ת שכג-שכח) וספר חינוך (מצ' רצז,
רצח, ש, שא, שח-שיא, שיח-שכא). ואם עבר חייב מלקות.
[2] מתוך שהותרה לצורך,
הותרה נמי שלא לצורך
[3] טושו"ע תצה,ב, דלא כמ"ש הב"י בשם הר"ן שהוא דאורייתא וכמ"ש המ"ב שם בשם הרבה פוסקים
[4] רמב"ם הל' יו"ט א,ה דלא כמש"כ ב"ח בשם סמ"ג שהוא דאורייתא. ויש עוד גדר, שכ' התוס' ע"פ הירושלמי דמביא דרשה (ביצה ג,א ד"ה גזירה) דרק מותרים ממלאכת לישה ואילך לצורך אוכל נפש, אבל לא קצירה וכל שאר מלאכות. אבל באמת צ"ע אם כל הגדרים שהזכרנו חולקים זה על זה, או אם חז"ל אסרו כל גדר בפני עצמו, למשל צידה, לרש"י (שם כג,ב ד"ה אין) אסורה משום דאפשר לעשותו מערב יו"ט, ותוס' כ' שאסור משום דומה לקצירה, והטור כ' שאסורה משום דצדים דגים לצורך ימים הרבה, וא"כ נראה דכל הפשטים חולקים זע"ז. וע' ביה”ל (תקד ד"ה ואין) שכ' שאף לדברי האוסרים מטעם הדרשה דרק הותר מלישה ואילך, עדיין גדר האיסור הוי מסור לחכמים, והם אסרו מה שעושים לימים הרבה.
[5] ואין להתיר אפי' דרך
אכילה ממש, כגון לנשוך בפרי המחובר לקרקע
[6] ולענין מרקד, מותר לרקד קמח אם כבר רקדו קודם יו"ט (תקו,ב).
ולענין סחיטה, סחיטת פירות אסור, אבל מותר לדוך שקדים בשינוי להוציא חלב מהן (מ"ב תצה,ט), ומהרי"ל החמיר בזה
כיון דדמי לסחיטת פירות). וע' בה"ג
(הובא במג"א בסוף הסי') שמתיר סחיטה לצורך אוכל
נפש. וחליבת פרה אסור משום מפרק שהוא תולדה דדש דמפריד אוכל מפסולת, ומותר לחלוב בהמה העומדת לאכילה כיון שגם
הבהמה הוי אוכל. ומותר לחולבו רק לכלי שיש בו אוכל, אבל לכלי ריקם אסור משום נולד
כיון דמעיקרא אוכל והשתא
משקה, וי"א מותר לחלוב לכלי שיש בו אוכל אפי' בהמה העומדת לחלבה, ובעת הצורך
יש לסמוך על דעה זו (מ"ב תקה,ד). וע' מג"א (תקה, ב) דאפי' לדעת ר"ח דבשבת אסור
לסחוט לתוך מאכל, ביו"ט שרי.
ולענין מכה בפטיש, אסור לעשות כלי חדש (מ"ב סי' תקט בהקדמה) או לעשות מעשה תיקון גמור בכלי (שם שעה"צ סקי"א), ואסור
לתקן כלי אם עכשיו יכול להשתמש בו ע"י הדחק (כיון שהתיקון הוי טירחא יתירא, כ"כ מ"ב סק"ג). אבל מותר לתקן כלי שנשבר ואינו יכול להשתמש בו
כלל, ודוקא אם נשבר ביו"ט ולא בערב יו"ט
(רמ"א תקט,א), ודוקא
לצורך אוכל נפש (מ"ב סק"ז), ודוקא אם אינו יכול להשיג לשאול מאחרים (מ"ב סק"ו בשם מג"א), ואין
מורים כן לרבים (רמ"א). ולמעשה, לא יקל בזה אפי' לעצמו, כי לדעת ב"י
בדברי רמב"ם אסור בכל גווני, וגם לדעת כמה ראשונים תיקון כלי שאינו יכול
להשתמש בו הוי כעשיית כלי מחדש שהוא אסור לכו"ע (ביה"ל ד"ה אותו), ועמ"ש
שם דלדעת הגר"א,
רמב"ם מתיר לתקן כלי שנשבר ביו"ט עצמו ולא אסר אלא בנשבר מערב
יו"ט. ואין נוקבין נקב חדש בחבית ביו"ט (תקט,ו).
ואשה שמשקפיים שלה
נשברו ביו"ט ואינה יכולה לבשל בלעדם, אפשר שיש
להתיר לה לתקנם דהוי מכשירי אוכל נפש, אבל צ"ע כיון שהמשקפיים בעצמם אינם
צורך המאכל כלל אפשר שאין להחשיבו צורך או"נ,
וצ"ע.
[7] דלא כמ"ש רי"ו (בב"י תקי ד"ה
ובפרק) בשם תוס' דמותר לגבן
ביו"ט, והוא תולדה דבונה.
[8] תקט,ו
[9] ולכאו' אם עשה מלאכה לצורך עכו"ם, הוי כמו שלא לצורך
כלל המוזכר לעיל. אבל ע' ביה”ל (תקיב,
א, ד"ה אין) דאפשר דבבישול
דגרע טפי, ואפי' אם שלא לצורך הוי מותר מדאורייתא ורק
אסור מדרבנן, כאן גרע טפי כיון שגילתה תורה לכם ולא לעכו"ם. אבל לפי תוס' ורמב"ם לא הוי איסור לאו דאורייתא אלא איסור עשה ד"לכם ולא לעכו"ם". ולענין
הוצאה, ע"ש בשם שימ"ק כ' דלרש"י
אע"ג דמותר מדאורייתא שלא לצורך כלל, אם מוציא
לצורך עכו"ם לא הותר. אלא הרה"מ מחלק בין
בישול והוצאה, ואפשר לפי דבריו דהמוציא לצורך
עכו"ם אסורה רק מדרבנן. וע' ביה"ל לקמן (תקיח, א, ד"ה מתוך) מה שהקשה על דעת הרה"מ.
[10] ולענין צורך מצוה שלאחר יו"ט, כ' ביה”ל (ד"ה וס"ת) שיש להחמיר [ואפשר יש לדמות זה לשבות דשבות במקום מצוה שלאחר השבת, עמ"ש בזה בהקדמת הל' שבת]
[11] מ"ב תקיא,א. ולענין אם מלאכה שאינו שוה לכל נפש הוי אסור מדאורייתא, בשעה"צ
(סק"ט) הביא מחלוקת בזה, דלתוס'
הוי דאורייתא ולרמב"ם הוי דרבנן
[12] שו"ע תקיח,א. ולהוציא שלא לצורך כלל, לרא"ש אסור מדאורייתא, ולרש"י מותר מדאורייתא, והר"ן מסופק לרש"י אם יש אפי' איסור דרבנן או מותרת לגמרי (אבל להוציא לצורך מחר בודאי אסור משום הכנה). ובביה”ל (תקיח ד"ה מתוך) סיים דבוודאי יש להחמיר רק להוציא לצורך, דכיון שהוא דעת רוב הפוסקים הכי נקטינן. וע' ר"ן (ביצה יט. בדפי הרי"ף) לענין שחיטת בהמה שהוא ספק טריפה שצריך להחמיר כיון שהוא ספק דאורייתא.
[13]
ויש דברים שאסורים ביו"ט מגזירת הכתוב אע"פ דהוה אמינא
שיש להתירם משום מתוך, דהיינו מצוות שאינם לצורך היום,
כגון מילה שלא בזמנה ושריפת נותר (ע' גמ' שבת כד:), ומשמע שם שהוא איסור דאורייתא.
[ואע"פ שהדוחה מילת עצמו עובר איסור בכל יום ויום כמ"ש הרמב"ם (הל'
מילה א, ב), והדוחה שאר מצוות עובר על החיוב של זריזים מקדימים.] וע' שו"ת חת"ס (יו"ד סי' רנ) משמע
שהוא איסור דרבנן, כיון שמדאורייתא מותר לעשות מלאכות
שוחט והבערה אפי' שלא לצורך כלל.
[14]
רמ"א (תקט, ה). ואם לא היה אפשר הכלי מערב
יו"ט, ויש לו מים מרותחים כבר לצורך אוכל נפש, מותר (מ"ב סקכ"ו).
[15]
ע' מג"א (תצה, ג) שיכול
לכתחלה להמתין עד יו"ט לעשותו בשינוי, וע'
מ"ב (סק"י) שיש מפקפקים על זה.
[16]
מ"ב (תצה, ח). וכתב דגם מותר אם לא היו לו הפירות
קודם יו"ט.
[17] עמ"ש בהקדמה להלכות שבת מה נקרא שינוי.
[18] שו"ע תקג,א, וע' מג"א (תטז,א) דאסור אפי' ביום א' דר"ה. וע'
ביה”ל דלפי מה דקיימא לן
כרמב"ם שראש השנה הוי קדושה אחת אפי' לקולא (ע' מג"א תטז,א שמדייקו בדברי השו"ע), כ' הגר"א דמותר לבשל ביום א' דר"ה
בשביל יום ב', והקשה עליו דהא איך התירו חז"ל
בישול ליום ב' שהוא אסור מדאורייתא. וביה”ל תי' דברי הגר"א דכיון שבישול בשביל יום ב' הוי רק איסור דרבנן, דמדאורייתא כבר הותרה מדין הואיל, חז"ל תיקנו כאן דמותר לבשל
[19] מ"ב (תקג,יד), דחד טרחא הוא. וגם צריך להשימו על האש בפעם אחת (רמ"א תקג,ב)
[20] מ"ב תקג,ז
[21] רוקח וכ"כ המ"ב, דלא כהטור דמתיר לאומרו. אמנם, אם אמר בפירוש, האוכל מותר לאכול, דלא כב"ח שכ' שאסור לאוכלו בדיעבד, ודלא כש"ג שאוסר לאוכלו בשני יו"ט של ראש השנה.
[22] Oukosher.org
[23] דכתיב לכם ולא לעכו"ם (ביצה כא:).
וע' ביה"ל (ר"ס תקיב)
דלדעת הסוברים דמדאורייתא
הותרה מלאכה אפי' שלא לצורך כלל, אסור מדרבנן, אבל אפשר דבישול
לעכו"ם לכו"ע אסור מדאורייתא כיון שגילתה
התורה לכם ולא לעכו"ם. ובדעת הרמב"ם יש לעיין, שהביא (הל' יו"ט א,יג) הדרשה דלכם ולא לעכו"ם דמשמע
שאסור מדאורייתא, ואח"כ כ' (שם הל' טו) המבשל לעכו"ם או לבהמה או להניח
לחול אינו לוקה שאילו באו אורחים היה אותו תבשיל ראוי להם, וכ' ביה"ל (שם) דלדעת רמב"ם
אם בישל טריפה לעכו"ם (דלא שייך הואיל) הוי לוקה, אבל מסיק שאסור רק מטעם
איסור עשה. ומה שכתב שאינו לוקה משום הואיל, ולא כתב משום שאינו אלא עשה, משום
אינך נקט כן.
[24] שו"ע תקיב,א ומ"ב סק"ה
[25] מ"ב תקיב, ב
[26] כיון שיש מחלקת לענין קראים, יש להקל במקום איבה. אבל לעשות מלאכה מיוחדת
למומר, כ' שמירת שבת כהלכתה (פ"ב הע' כא) דאסור, וגם משמעות מ"ב (תקיב, ו) שאין להקל כלל.
[27] מ"ב תקיב,יב
[28] מ"ב (תקיב,יא) בדעת רמ"א, דלדעת השו"ע משמע שאפי' להרבות בשביל שאר כותים מותר
[29] מ"ב תקיב,י. דהכרעת הט"ז (הובא שם) שאם הוא אדם שאוכל בלי הפצרה, מותר
להאכילו, אבל אם מפציר בו שיאכל, חיישינן שמא יבשל
בשבילו, עכת"ד. [ונ"ל דבזמן הזה כל
עכו"ם שבא לסעודה אוכל בלי הפצרה. ואם כבר התחיל לאכול, לא ברור שם אם מותר
לישראל לומר לו שיאכל, ואפשר כיון שכבר התחיל לאכול, מותר לומר לו שיאכל עוד.] ורמב"ם
כ' שמותר להאכילו אם בא אחר שכבר הכין הסעודה, והטור (ע' ט"ז) כ' אסור
אא"כ אמר לו הישראל שאם יספיק לו מה שכבר הכין יבוא ויאכל, עכת"ד. אבל
אסור להפציר בו שיאכל אצלו (מ"ב שם)
[30] שש"כ (מהדו"ח, פרק כא, הע' יז) בשם הגרשז"א
[31] תקיב, ג. ומ"ב (סקי"ט)
אוסר אפי' בכרמלית.
[32] אבל אם אינו סומך עליו, אסור להאכילו, כמבואר בהל' שבת.