Meals and BrachosHalachos of Zimun
When three males[1]
שו"ע קצב, א. ולא הבאנו שעם
הארץ שאינו קורא קריאת שמע אין מזמנין עליו, כמש"כ מג"א
eat
bread[2]
ואם אכלו מן הז' המינים, כ'
שו"ע (ריג, א) ורמב"ם (הל' ברכות ה, ח) שאין מזמנים אלא על הפת.
וע' ב"י (ר"ס קצב) כתב מרדכי
בשם ר' האי גאון חייבים לזמן. והב"ח (שם) כ' שלא יקבעו ג' לאכילת פירות כדי
לאפוקי נפשיה מפלוגתא, ומ"ב (קצג,ו) כ' בשם ברכי יוסף כ' שהמנהג להקל וקובעים
אנשים לאכילת פירות ואין מזמנים.
וע'
דרישה (ריג, א) שמזמנים על דייסא העשויה מה' מיני דגן.
וע' לבוש (קצט, ח) כ' ברכת זימון מן
התורה, וכן משמע בתוספתא (ברכות ו, א).
וע' פמ"ג (מש"ז קצב, א) בשם
א"ר, דזימון בג' הוי דרבנן אבל זימון בעשרה הוי דאורייתא, ומשמע שם משום
ד"גדלו לה' אתי" או "את ה' אלהיך" שהוא המקור לזימון ג', אינן
אלא אסמכתות, אבל זימון בעשרה דנפקא מ"כי שם ה' אקרא" הוי דרשה
מדאורייתא. [ואני חשבתי לפרש הגמ', דכי שם ה' אקרא קאי על המזמן, דכיון שהוא מזכיר
שם ה' בברכת המזון העונים צריכים להצטרף לו, וזה המקור לדברי הלבוש.]
to
recite zimun together. If two ate bread and the third ate or drank anything
besides water[4]
קצז,ב וכ"כ מ"ב שם, דלא כמג"א כתב שיכול לזמן על המים,
וכל זה לענין זימון י'. ולענין זימון ג', כ' שו"ע (סע' ג) אינו מצטרף עד
שיאכל כזית פת, וי"א כזית דגן מהני, וי"א דבירק וכל מאכל מהני, וכ'
מ"ב דלדעה אחרונה הוי כמו זימון י', וכ' (סקכ"ב) שנוהגים כדעה אחרונה
If a woman eats together with three men, she is obligated to
answer zimun like the men[8]
קצט,ז. וכשאוכלים בפני עצמן רשות לזמן, וע' ביה”ל שלדעת הגר"א חובה
להן לזמן. ובכף החיים (שם) כתב שאם נשים מזמנים בעשרה, יברכו על הכוס, ע"פ
הזוהר.
If three men ate bread together and one already bentched, the
others may still perform zimun and the one who bentched must answer[10]
קצד,א
If one is unable to wait until the end of the meal for zimun,
one may have in mind at the start of the meal that he will not “join the meal”,
and therefore is not obligated in zimun[13]
אג"מ (או"ח א, נו), ודייק כן מדברי הרמ"א (קצג,ג) שהמנהג
לא לזמן בבית נכרי
When Zimun is recited, all those who are part of the Zimun
should listen to the leader as he recites the first bracha[15]
רמ"א ר,ב
If a guest is present, he should be honored with zimun, in
order to recite the yehi ratzon to bless the ba’al habayis[19]
רא, א. ומסדר השו"ע, שכתב
הקדמת האורח (סע' א) קודם להקדמת כהן (סע' ב), משמע שאורח קודם לכהן.
וע' ערה"ש (סק"ב) דמי שמשלם
מעות בעד סעודתו מיקרי בעה"ב ולא אורח. [ונ"ל דמזה משמע שאם כמה אנשים
אוכלים במסעדה ואחד משלם לכולם, הוא מיקרי הבעה"ב וקאי הברכה עליו.]
ועע"ש (סק"ג) דבזמן הזה שכל אחד
מברך לעצמו, חייב לברך הבעה"ב אף שלא כיבדו בברה"מ, ואולי עתה לא אמרינן
כלל שהאורח מברך כיון דבטל הטעם.
When zimun is performed, it is preferable for the one
who performs it to hold a cup of wine[23]
רמ"א (קפב, א) כדעה ג'
בשו"ע, דמדינא אין צריך כוס אפי' בשלשה. ולדעה א' שם, אפי' ביחיד צריך כוס,
ולדעה ב', בשלשה צריך כוס. וכ"כ אג"מ (יו"ד ג, נב) דאפי' בזמן הזה
שהיין בזול, ליכא חיוב לברך על הכוס אפי' בעשרה.
One who is offered to bentch should accept it and not turn it down, especially if the bentching is to be performed on a cup of wine[24] מ"ב (רא, יד). ושו"ע (סע' ג) כ' הנותנים לו לברך ואינו מברך מקצרים ימיו, ומג"א כ' דוקא כשמברכים על הכוס, ומ"ב (שעה"צ סקט"ו) כ' צ"ע על המג"א מנין לו זה (ע"ש), אבל גם בלי כוס בודאי אין נכון לאדם לדחות מצוה הבא לידו, עכת"ד מ"ב (שם). .
If two men ate meat and one ate milk, they may perform Zimun
together, because the one who ate milk had the option of eating the others’
bread[25]
מ"ב קצו,ט. וע"ש שהמנהג ליתן להאוכל חלב
לזמן, כיון שהוא גורם להזימון, אבל כשאחד מהם כהן, נותנים לכהן לברך משום וקדשתו
(שעה"צ שם). וכן אם אחד מהם אוכל פת עכו"ם ואוכל בשר, וחבירו אוכל פת
ישראל עם גבינה והוא מחמיר שלא לאכול פת עכו"ם, אינם יכולים לזמן, כן משמע
שם.
.
However, if he ate hard cheese and has the custom to wait after hard cheese
before eating meat, they may not perform Zimun. They may perform Zimun if one
of them ate a k’zais of bread before eating the meat (or the cheese),
because at the time they became obligated in Zimun he was able to eat the
other’s food[26]
מ"ב קצו,ט.
If, when there were ten men present, the leader said “nevarech she’achalnu mishelo” instead of nevarech elokeinu, he may correct himself before the others respond[27] קצב, ב . If he did not, those present should respond Boruch elokeinu she’achalnu mishelo uvtuvo chayinu, and the leader should respond Boruch elokeinu[28] מ"ב (קצב, י) … However, if all[29] קצב, ב or some[30] ע' שע"ת (קצה, א) מחלקת בזה, והו"ד מ"ב (קצב, י), אבל אם עדיין עשרה לא ענו, נראה פשוט שיכול לענות אלהינו אחריהם. of the respondents already answered without elokeinu (so there are no longer ten who can answer elokeinu), the remaining ones, and the leader, must respond without elokeinu.
If someone is present who did not eat, he should respond “Boruch (if ten men are present - “Elohainu”) Umevorach Sh’mo Tamid L’olam Va’ed”.
…[31] אומרים "סברי" בברכת הזימון ולא "ברשות", כיון שהוא שייך לכוס ברה"מ וכל זמן שיש כוס אומרים "סברי" (ב"י ס"ס קעד, וכן משמע שהוא דעת רמ"א שהביא כלל זה שכל זמן שיש כוס אומרים סברי, ומשמע מדברי ב"י שאין חילוק אם יש לו כוס או לא)
[1] שו"ע קצב, א. ולא הבאנו שעם הארץ שאינו קורא קריאת שמע אין מזמנין עליו, כמש"כ מג"א
[2] ואם אכלו מן הז' המינים, כ'
שו"ע (ריג, א) ורמב"ם (הל' ברכות ה, ח) שאין מזמנים אלא על הפת.
וע' ב"י (ר"ס קצב) כתב מרדכי
בשם ר' האי גאון חייבים לזמן. והב"ח (שם) כ' שלא יקבעו ג' לאכילת פירות כדי
לאפוקי נפשיה מפלוגתא, ומ"ב (קצג,ו) כ' בשם ברכי יוסף כ' שהמנהג להקל וקובעים
אנשים לאכילת פירות ואין מזמנים.
וע'
דרישה (ריג, א) שמזמנים על דייסא העשויה מה' מיני דגן.
[3] והוא חיוב דרבנן, כן דעת הרבה
פוסקים (פמ"ג אש"א קצג, ב). [וכן נראה דעת הרמב"ם שלא מנאו למצוה,
אבל אפשר לדחוק ולומר שהוא נכלל במצות ברכת המזון.]
וע' לבוש (קצט, ח) כ' ברכת זימון מן
התורה, וכן משמע בתוספתא (ברכות ו, א).
וע' פמ"ג (מש"ז קצב, א) בשם א"ר, דזימון בג' הוי דרבנן אבל זימון בעשרה הוי דאורייתא, ומשמע שם משום ד"גדלו לה' אתי" או "את ה' אלהיך" שהוא המקור לזימון ג', אינן אלא אסמכתות, אבל זימון בעשרה דנפקא מ"כי שם ה' אקרא" הוי דרשה מדאורייתא. [ואני חשבתי לפרש הגמ', דכי שם ה' אקרא קאי על המזמן, דכיון שהוא מזכיר שם ה' בברכת המזון העונים צריכים להצטרף לו, וזה המקור לדברי הלבוש.]
[4] קצז,ב וכ"כ מ"ב שם, דלא כמג"א כתב שיכול לזמן על המים,
וכל זה לענין זימון י'. ולענין זימון ג', כ' שו"ע (סע' ג) אינו מצטרף עד
שיאכל כזית פת, וי"א כזית דגן מהני, וי"א דבירק וכל מאכל מהני, וכ'
מ"ב דלדעה אחרונה הוי כמו זימון י', וכ' (סקכ"ב) שנוהגים כדעה אחרונה
[5] כל זמן שאם היו מביאים דברים לקינוח סעודה היו אוכלים מעט (מ"ב
קצז,ב)
[6] ולא חיוב (מ"ב קצז, ד)
[7] קצז,א. וע' מ"ב (סקכ"ב) שעכשיו נוהגים ליתן לו לכתחלה כל דבר
ולזמן עליו, וע' כל הדעות בזה בהערה קודמת.
[8] קצט,ז. וכשאוכלים בפני עצמן רשות לזמן, וע' ביה”ל שלדעת הגר"א חובה
להן לזמן. ובכף החיים (שם) כתב שאם נשים מזמנים בעשרה, יברכו על הכוס, ע"פ
הזוהר.
[9] אג"מ (או"ח ה, ט, אות י).
וע"ש דבחול שהיא טרודה בהכנת והגשת המאכלים, ובפרט כשיש לה ילדים קטנים, אינה
קובעת עצמה לאכילה, ולא שיוכא כלל לאכילתן.
[10] קצד,א
[11] ביה"ל קצד,א ד"ה אחד. [אמנם אפשר שיש לזמן אם אכל מיני דגן
כגון פת הבא בכיסנין כיון דלדעת כמה פוסקים חייב לזמן]
[12] שם
[13] אג"מ (או"ח א, נו), ודייק כן מדברי הרמ"א (קצג,ג) שהמנהג
לא לזמן בבית נכרי
[14] משמעות רמ"א לענין אוכלים בבית נכרי
[15] רמ"א ר,ב
[16] מ"ב קפח,כח
[17] רמ"א (ר, ב). ולדעת השו"ע אין צריך להפסיק אלא עד "ובטובו חיינו".
[18] מ"ב ר,ט. וכ"כ חזו"א (?).
ועערה"ש (ר,?). וע' מ"ב לעיל (קצג, יג).
[19] רא, א. ומסדר השו"ע, שכתב
הקדמת האורח (סע' א) קודם להקדמת כהן (סע' ב), משמע שאורח קודם לכהן.
וע' ערה"ש (סק"ב) דמי שמשלם
מעות בעד סעודתו מיקרי בעה"ב ולא אורח. [ונ"ל דמזה משמע שאם כמה אנשים
אוכלים במסעדה ואחד משלם לכולם, הוא מיקרי הבעה"ב וקאי הברכה עליו.]
ועע"ש (סק"ג) דבזמן הזה שכל אחד
מברך לעצמו, חייב לברך הבעה"ב אף שלא כיבדו בברה"מ, ואולי עתה לא אמרינן
כלל שהאורח מברך כיון דבטל הטעם.
[20] רא, ב, ומ"ב (סקי"ב)
[21] מ"ב (רא, ד)
[22] מ"ב (רא, יג). וערה"ש
(סק"ד) כ' שאין דין קדימה ללוי.
[23] רמ"א (קפב, א) כדעה ג'
בשו"ע, דמדינא אין צריך כוס אפי' בשלשה. ולדעה א' שם, אפי' ביחיד צריך כוס,
ולדעה ב', בשלשה צריך כוס. וכ"כ אג"מ (יו"ד ג, נב) דאפי' בזמן הזה
שהיין בזול, ליכא חיוב לברך על הכוס אפי' בעשרה.
[24] מ"ב (רא, יד). ושו"ע (סע' ג) כ' הנותנים לו לברך ואינו מברך מקצרים ימיו, ומג"א כ' דוקא כשמברכים על הכוס, ומ"ב (שעה"צ סקט"ו) כ' צ"ע על המג"א מנין לו זה (ע"ש), אבל גם בלי כוס בודאי אין נכון לאדם לדחות מצוה הבא לידו, עכת"ד מ"ב (שם).
[25] מ"ב קצו,ט. וע"ש שהמנהג ליתן להאוכל חלב לזמן, כיון שהוא גורם להזימון, אבל כשאחד מהם כהן, נותנים לכהן לברך משום וקדשתו (שעה"צ שם). וכן אם אחד מהם אוכל פת עכו"ם ואוכל בשר, וחבירו אוכל פת ישראל עם גבינה והוא מחמיר שלא לאכול פת עכו"ם, אינם יכולים לזמן, כן משמע שם.
[26] מ"ב קצו,ט.
[27] קצב, ב
[28] מ"ב (קצב, י)
[29] קצב, ב
[30] ע' שע"ת (קצה, א) מחלקת בזה, והו"ד מ"ב (קצב, י), אבל אם עדיין עשרה לא ענו, נראה פשוט שיכול לענות אלהינו אחריהם.
[31] אומרים "סברי" בברכת הזימון ולא "ברשות", כיון שהוא שייך לכוס ברה"מ וכל זמן שיש כוס אומרים "סברי" (ב"י ס"ס קעד, וכן משמע שהוא דעת רמ"א שהביא כלל זה שכל זמן שיש כוס אומרים סברי, ומשמע מדברי ב"י שאין חילוק אם יש לו כוס או לא)