Meals and BrachosHalachos of Bracha Rishona
Before eating any food or drink, one is obligated to recite a bracha Rishona. If he does not recite it, it is tantamount to stealing.
A. When is a Bracha Required?
Food requires a bracha because one receives a pleasant taste
from it and because it satiates. Therefore, water (which has no taste) or
seltzer[1]
דהוי רק מים מוגז, ואינו יכול לברך
על הגז, וא"כ הוי רק מים. וכן אם שתה מים קרים שלא לצמאו אלא כדי לקרר עצמו,
אין לברך, כיון שאם לו הנאה אלא הקרירות ואינו יכול לברך על הקרירות.
וע' אמרי נועם (להגר"א, ברכות שם)
שאין לברך בנ"ר אחר שתיית מים, דשמא די לו בשתיית פחות מרביעית ומה ששותה
אח"כ אינו לצמאו ואין לו הנאה, ושתיית מים צריכה שיעור, וכן אם שותה תה בלא
סוכר. אבל שאר משקין צריך לברך שיש לו הנאה מהם.
When tasting food, (e.g., to know whether to add more
spices), it is questionable if a bracha is recited. Therefore, one should
preferably have in mind that he wishes to enjoy the small tasting, say the
proper bracha, and swallow it[5]
מ"ב רי,יט {כיון שיש מחלקת, ולדעת השו"ע אין מברכים על טעימה
ולדעת מג"א מברכים}
If, after eating fruit, there is some fruit juice on the plate, one may drink it without reciting a bracha, as it is tafel to the fruit[6] נראה פשוט .
Food which is completely inedible, because it is bitter or it
is hard and tasteless like a piece of wood, does not require a bracha[7]
רב, ב
ובזמן הזה, נ"ל צ"ע אם יכול
לברך על כמה מיני מאכלים אע"פ שבימים קדמונים היו מברכים עליו, כגון דגן חי
(רח, ד, מברך בפה"א), קמח (רד, א, מברך שנ"ב) קנמון (רב, יז, כ' דמברך
בפה"א), מלח (רד, א, כ' דמברך שנ"ב), חריי"ן (לאלו שסוברים שהוא
תמכא, דמברך עליו בפה"א, כמבואר בהל' פסח. ועמ"ש שם על זהות התמכא).
Medicine does not require a bracha, even if it is a sweet syrup. However, if the one taking it likes the taste enough that he would drink it even without medicinal benefits, he should recite a bracha[8] ? .
If one put food in his mouth and realized he did not make a bracha; if it is a food which would not become disgusting if he spits it out, such as a nut, he should spit it out, make a bracha, and then eat it. If it is a food which would be disgusting, such as food he already chewed, he should swish it to one side of his mouth, make a bracha, and then swallow[9] קעב, ב .
If he put a liquid in his mouth without a bracha, he should spit it out. However, if this is the only drink he has, he may swallow it without a bracha[10] קעב, א, ע"פ מ"ב (סק"ב) .
If one ate food or drink without reciting a bracha
rishona, he must still recite a bracha acharona[11]
ואינו מברך ברכה ראשונה, כ"כ
שו"ע (קעב, א) ומ"ב (סק"ה), ודלא כרמ"א (שם) כ' שלאחר שבלע
המשקין, יברך ברכה ראשונה.
.
If one recited a bracha acharona accidentally when he intended to continue eating, he may continue eating without reciting a bracha Rishona[12] [12] ע' ביה"ל (קצ, ב, ד"ה יברך), שמג"א פוטר ושאר אחרונים מחייבים וסיים בצ"ע. .
If one recited a hagafen on wine or grape juice and
drank at least 1.5 oz., he need not recite a bracha on any other drinks. The
“al hagafen” recited after drinking also includes any other drink and they do
not require a “borei Nefashos”[13]
קעד,ב ורמ"א שם. ולענין אם גלידה נקרא משקה, תלוי במחלקת שכתבנו
לענין שהייה לברכה אחרונה, ע"ש דלמעשה כל מה שהוא דבר גוש ונאכל בכף מיקרי
אוכל ולכן לא נפטר בברכת היין.
ואם שתה רוב רביעית יין ויותר מרביעית
משאר משקין, כ' בשער הציון (רב אות ע) דאף שמספק אינו מברך על הגפן ועפה"ג,
אינו מברך בנ"ר על שאר המשקין, עכת"ד. ואג"מ (או"ח א, עד) תמה
עליו, דודאי יש לברך בנ"ר, דכי כששתה גם יין לא נתחייב לברך גם ברכה אחרונה
על שאר משקין, אלא דאף שנתחייב לברך עלייהו, נפטר בברכת על הגפן, ואם כן הוא רק
כשמברך על היין, אבל כשאינו מברך עליו הא שאר מקשין ודאי מחוייבין בברכה אחרונה.
However, if one drank less than 1.5 oz. of wine, it is
preferable to make the bracha of Shehakol on a solid food and have in
mind that the bracha should include drinks, because according to some opinions
other drinks still require a bracha in this case[15]
ביה”ל קעד,ב, אבל במ"ב סתם שיש להקל לא לברך על שאר משקים אפי' לא
שתה מלא לוגמיו. ע"ש שי"א שיין של קידוש אינו פוטר שאר משקין כיון שלא
קבע עצמו לשתות
If one recited a bracha and the food fell out of his hand
into the dirt, so he will not eat it, he should try to salvage at least a tiny
piece to eat, so the bracha will not be in vain. If it is completely disgusting
or inedible, or it was a drink which cannot be salvaged; if there is more food
present which he had intended to eat, he should eat some of the other food. If
there is no other food present, or he had not intended to eat any other food,
he should recite baruch shem…[16]
רו, ו, ורמ"א שם
{see
Laws of Reciting Brachos}. For example, one who is about to ice cream with
friends in a park, and after the bracha, his cone fell in dirt, may not take a
lick from his friend’s cone, as it can be assumed that he did not intend to eat
any other person’s ice cream cone. However, if there is some remaining in the
serving container, he may take some from there, as generally people have
intention to take additional food.
If, after eating and reciting a bracha acharona, one
feels food between his teeth, he may swallow it without reciting a bracha, as
it was already covered by his bracha rishona[17]
אור לציון (ח"ב, סי' מו, אות
מח). ואפשר טעמו, דדומה למ"ש מג"א (קצ, ג) שאם בירך ברכה אחרונה בטעות
שאין צריך לברך עוד ברכה ראשונה, וע' ביה"ל (קצ, ב, ד"ה יברך) סיים בזה
וצ"ע. ועוד ראיתי בשם הגרח"ק דאינו מברך עליה כיון שאינו חשוב.
B. Motzee Others
If two people are about to eat, one may only be motzi
the other with a bracha rishona if they are eating bread and they are
both sitting[18]
רמ"א (ריג,א), דלא כהשו"ע שכ' שאם יושבים ביחד,
יכול להוציא חבירו בכל ברכה ראשונה.
וע' שו"ע (קסז, יא) דלא מהני
אא"כ ישבו בשלחן א' או מפה א', וביאה"ל (ד"ה אא"כ) ביאר בשם
מג"א דכיון שיש שם שלחן א' ואין כולם אוכלים עליו מוכח דאין דעתם לקבוע יחד.
אמנם היכא שקבעו לאכול יחד, או בעה"ב עם בני ביתו, כל שאוכלים ואינם מפוזרין,
מצטרפים [אפי' אינם בשלחן אחד].
ולענין יין, רמ"א כ' שנקרא קביעות, אבל מ"ב כ' שתלוי אם במקום ההוא המנהג
לקבוע לשתות יין.
.
B’dieved, if one heard every[19]
כ' בשו"ע (ריד, ג) כל הברכה
מתחלתה ועד סופה. ואם שמע רק עיקר הברכה, ע' שעה"צ (ריג, כ) דיצא בדיעבד.
[וע"פ מ"ב שם ושו"ע ס' ריד, היינו "ברוך, ה', מלך העולם,
וחתימת הברכה.]
אמנם אם לא שמע החתימה, שעה"צ נסתפק
בזה כיון דמשמע בס' קפז דדעת השו"ע דיצא, ובס' ריג משמע דלא יצא, וע'
ביאה"ל (ר"ס קצג) משמע דלא יצא. [ולפע"ד אין כ"כ סתירה בדברי
השו"ע, דס' קפז מיירי בברה"מ שאין החתימה עיקר הברכה, משא"כ סי'
ריג דמיירי בברכה ראשונה הרי החתימה הוא עיקר הברכה, ולכן אם לא שמע לא יצא.]
One may not be motzee others with bracha acharona[23]
ריג, א
One may not be motzee another with a bracha rishona
(see earlier) unless the one reciting the bracha is also about to eat. However,
one also may be motzee, without eating himself, in cases when the
birkas hanehenin is in fact a birkas hamitzva; namely, Kiddush[25]
רעג,ד לענין קידוש בלילה, ורמ"א (ושו"ע קסז,כ) כ' אפי' בקידוש
של יום. אבל לא בברכת המוציא (שו"ע קסז,כ), שאע"פ שהוא חוב, אין החוב
עליו משום מצוה אלא כדי שיהנה מסעודת שבת (מ"ב בשם האחרונים, דלא כלבוש כ'
שיכול להוציא בברכת המוציא).
ולענין ברכת הריח, ע' (ביאה"ל ריג,
א) דלדעת מג"א יכול להוציא ולא צריך ישיבה והביא ראי' מברכת המאור,
ופמ"ג פקפק עליו דשאני מאור דברכת השבח הוא [ועוד, ע"פ המשך דברי
ביאה"ל שם, שאני מאור דמגו דמהני קביעותא להבדלה מהני נמי לזה].
וברכת השבח, פמ"ג (הנ"ל) משמע
דפשוט שיכול להוציא אחרים, וכן נראה מדיני ברכות השחר בשו"ע ו, ד (וע"ע
מ"ב מו, יג), אבל ע' מ"ב שם שיש לחוש לדעת הלבוש שאינו יכול להוציא
בפחות מעשרה.
ולענין תפלה, יכול להוציא חבירו,
ועמ"ש בהל' תפלת הדרך (?).
.
A person who is unsure if he is obligated in a bracha
rishona or acharona may ask someone (who is about to eat) to be motzee
him with the bracha[30]
שע"ת (ריד, א) בשם ברכ"י,
ושם מיירי בברכה אחרונה, וכל שכן בברכה ראשונה.
אמנם, אינו יכול להוציאו בברכה אחרונה אם
לא אכל, כמ"ש שו"ע (קסז, יט) לענין ברכה ראשונה. אמנם, כיון דמן התורה
אחד יכול להוציא חבירו בברכת המזון אע"פ שלא אכל, מג"א נסתפק אם אחד
יכול להוציא חבירו שאינו יודע לברך (כשאין שם זימון).
. An
adult is permitted to recite the bracha for a child who wants to eat, even if
the adult does not intend to eat (since the child’s obligation is only due to
mitzvas chinuch)[32]
קסז, יט
If one thinks that others may not say a bracha acharona, one who ate may be motzi them. If they do not know the text of the bracha, he may be motzi them, but preferably they should recite it together with him, word for word[33] מ"ב (ריג,ט). ואם אינם מבינים לשון הקודש, כ' שו"ע (קצג,א)שלא יצא, ויש פוסקים שסוברין שיצא, וכן המנהג (מ"ב קצג,ה). ומעיקר הדין, לכתחלה כשמזמנים בברכת המזון ישמעו כולם ברה"מ מפי המברך אבל בזמה"ז אין עושים כן כיון שאין המסובים מכוונים לדברי המברך, כ"כ מ"ב (קפג,כז), וע' גר"א (בדברי רמ"א קצה,ג) שגם בזמן הזה העיקר שכולם ישמעו כל ברכת המזון מפי המברך, וכ' המ"ב (קצה,י) שהוא גם דעת המג"א .
If two or more people are about to eat bread[34]
מ"ב ריג,ג
C. Proper Recitation
One may not pause between making the bracha and eating the
food, as explained in {Reciting Brachos}. One should wait until the food is in
front of him and ready to be eaten before reciting the bracha[36]
רו, ב
.
Therefore, one should remove the plastic around a candy before reciting the
bracha[37]
ע' מ"ב (רו, יב) כ"כ
לענין אגוז.
.
However, when eating a whole item such as a whole fruit or challah, it
is preferable to recite the bracha before cutting it (in order to recite the
bracha on a complete item)[38]
שע"ת (רב, א)
.
One may recite a bracha on water at a water fountain before he starts the flow
of water, as it is considered in front of him even before it comes out[39]
ע' רבבות אפרים (ג, קכט) מדמה זה
לאמת המים (ע' שו"ע רו, ו), ומשמע שאין צריך להתחיל הזרם קודם שיברך.
If one is about to eat a roll with a hard crust, he should
cut a little bit into the crust before reciting the bracha, so as to minimize
the hefsek required to cut the bread after the bracha. On soft or thin
bread, this is unnecessary[40]
קסז, א, עפמ"ש כף החיים (קסז,
ז) שאין לחתוך פת דקה או רכה כדי שיהא שלם ממש בשעת הברכה, וכ"כ בשו"ע
הרב (סק"ג) וקצשו"ע (מא, ג) לענין פת דקה.
When one makes a bracha, he should hold the food he is about
to eat in his right hand[43]
רו,ד
Before reciting the bracha, one should ensure that he has the
knife, salt, or anything else he needs before eating bread[45]
קסז, ה
After one said the bracha (or heard it, if he is being yotzei
with a hamotzee recited by someone else), he may not speak until he has
swallowed a little bit of food[46]
מ"ב (קסז, לה), משום שכתב
השו"ע (ס"ס רי) שאין לברך על טעימה בלי בליעה.
.
When eating bread, he preferably should not speak until he eats a k’zais[47]
מ"ב (קסז, לה) בשם מחה"ש
(ס"ק יט) עפמ"ש מג"א (סק"ז) שיש להחמיר לאכול כזית מפרוסת
המוציא.
.
If one spoke after the bracha but before putting any food in his mouth, and the
word(s) spoken were not immediately related to the meal, the bracha must be
repeated. However, if the words spoken were related to the meal (such as saying
“pass the salt” after reciting hamotzee), or the food was in his mouth
already, the bracha need not be repeated[48]
שו"ע (קסז,ו) ומ"ב. ולענין הפסיק אחר שאכל ולפני הבליעה, כ'
ח"א (כלל מט) שאין לחזור ולברך, וכ' הא"ר שיחזור ויברך, ומשמע במ"ב
שנשאר בספק [וספק ברכות להקל].
ולענין אם שח אחד מהשומעים אחר שאכל
הבוצע, כ' הרמ"א שאין צריך לחזור ולברך, אבל כ' המג"א דהוי הפסק,
וכ"פ המש"ב. ובערוך השלחן הסביר דברי הרמ"א שכמו בכל קידוש והבדלה
השומעים יוצאים בטעימת המקדש, גם כאן הוי כאילו הם אכלו כיון שכבר אכל הבוצע.
.
Additionally, if one answered amen to someone else reciting the same
bracha, he need not repeat the bracha, but if he answered amen to a
different bracha, he must repeat it[49]
שש"כ (פר' מח סע' ז), וע'
שעה"צ (רטו, ב), ועמ"ש לעיל בהל' תפלין {בענין ענה אמן בין של יד
וש"ר.}
[1] דהוי רק מים מוגז, ואינו יכול לברך
על הגז, וא"כ הוי רק מים. וכן אם שתה מים קרים שלא לצמאו אלא כדי לקרר עצמו,
אין לברך, כיון שאם לו הנאה אלא הקרירות ואינו יכול לברך על הקרירות.
[2] רד, ז. וע' תוס' (ברכות מה.) דלדעת ר' עמרם, חייב בברכה אחרונה אפי' לא שתה לצמאו.
וע' אמרי נועם (להגר"א, ברכות שם)
שאין לברך בנ"ר אחר שתיית מים, דשמא די לו בשתיית פחות מרביעית ומה ששותה
אח"כ אינו לצמאו ואין לו הנאה, ושתיית מים צריכה שיעור, וכן אם שותה תה בלא
סוכר. אבל שאר משקין צריך לברך שיש לו הנאה מהם.
[3] ביה"ל (רד, ז ד"ה השותה).
[4] ביאה"ל (שם ד"ה חנקתה)
[5] מ"ב רי,יט {כיון שיש מחלקת, ולדעת השו"ע אין מברכים על טעימה
ולדעת מג"א מברכים}
[6] נראה פשוט
[7] רב, ב
ובזמן הזה, נ"ל צ"ע אם יכול
לברך על כמה מיני מאכלים אע"פ שבימים קדמונים היו מברכים עליו, כגון דגן חי
(רח, ד, מברך בפה"א), קמח (רד, א, מברך שנ"ב) קנמון (רב, יז, כ' דמברך
בפה"א), מלח (רד, א, כ' דמברך שנ"ב), חריי"ן (לאלו שסוברים שהוא
תמכא, דמברך עליו בפה"א, כמבואר בהל' פסח. ועמ"ש שם על זהות התמכא).
[8] ?
[9] קעב, ב
[10] קעב, א, ע"פ מ"ב (סק"ב)
[11] ואינו מברך ברכה ראשונה, כ"כ שו"ע (קעב, א) ומ"ב (סק"ה), ודלא כרמ"א (שם) כ' שלאחר שבלע המשקין, יברך ברכה ראשונה.
[13] קעד,ב ורמ"א שם. ולענין אם גלידה נקרא משקה, תלוי במחלקת שכתבנו
לענין שהייה לברכה אחרונה, ע"ש דלמעשה כל מה שהוא דבר גוש ונאכל בכף מיקרי
אוכל ולכן לא נפטר בברכת היין.
ואם שתה רוב רביעית יין ויותר מרביעית
משאר משקין, כ' בשער הציון (רב אות ע) דאף שמספק אינו מברך על הגפן ועפה"ג,
אינו מברך בנ"ר על שאר המשקין, עכת"ד. ואג"מ (או"ח א, עד) תמה
עליו, דודאי יש לברך בנ"ר, דכי כששתה גם יין לא נתחייב לברך גם ברכה אחרונה
על שאר משקין, אלא דאף שנתחייב לברך עלייהו, נפטר בברכת על הגפן, ואם כן הוא רק
כשמברך על היין, אבל כשאינו מברך עליו הא שאר מקשין ודאי מחוייבין בברכה אחרונה.
[14] מ"ב (רח, עב)
[15] ביה”ל קעד,ב, אבל במ"ב סתם שיש להקל לא לברך על שאר משקים אפי' לא
שתה מלא לוגמיו. ע"ש שי"א שיין של קידוש אינו פוטר שאר משקין כיון שלא
קבע עצמו לשתות
[16] רו, ו, ורמ"א שם
[17] אור לציון (ח"ב, סי' מו, אות
מח). ואפשר טעמו, דדומה למ"ש מג"א (קצ, ג) שאם בירך ברכה אחרונה בטעות
שאין צריך לברך עוד ברכה ראשונה, וע' ביה"ל (קצ, ב, ד"ה יברך) סיים בזה
וצ"ע. ועוד ראיתי בשם הגרח"ק דאינו מברך עליה כיון שאינו חשוב.
[18]רמ"א (ריג,א), דלא כהשו"ע שכ' שאם יושבים ביחד,
יכול להוציא חבירו בכל ברכה ראשונה.
וע' שו"ע (קסז, יא) דלא מהני
אא"כ ישבו בשלחן א' או מפה א', וביאה"ל (ד"ה אא"כ) ביאר בשם
מג"א דכיון שיש שם שלחן א' ואין כולם אוכלים עליו מוכח דאין דעתם לקבוע יחד.
אמנם היכא שקבעו לאכול יחד, או בעה"ב עם בני ביתו, כל שאוכלים ואינם מפוזרין,
מצטרפים [אפי' אינם בשלחן אחד].
ולענין יין, רמ"א כ' שנקרא קביעות, אבל מ"ב כ' שתלוי אם במקום ההוא המנהג לקבוע לשתות יין.
[19] כ' בשו"ע (ריד, ג) כל הברכה
מתחלתה ועד סופה. ואם שמע רק עיקר הברכה, ע' שעה"צ (ריג, כ) דיצא בדיעבד.
[וע"פ מ"ב שם ושו"ע ס' ריד, היינו "ברוך, ה', מלך העולם,
וחתימת הברכה.]
אמנם אם לא שמע החתימה, שעה"צ נסתפק
בזה כיון דמשמע בס' קפז דדעת השו"ע דיצא, ובס' ריג משמע דלא יצא, וע'
ביאה"ל (ר"ס קצג) משמע דלא יצא. [ולפע"ד אין כ"כ סתירה בדברי
השו"ע, דס' קפז מיירי בברה"מ שאין החתימה עיקר הברכה, משא"כ סי'
ריג דמיירי בברכה ראשונה הרי החתימה הוא עיקר הברכה, ולכן אם לא שמע לא יצא.]
[20]מ"ב (קסז,סה) דלא כמ"א שהניח דברי השו"ע בצ"ע כיון דיש כמה שיטות שלא יצא אפי' בדיעבד בלא קביעות
[21] מ"ב (ריג, יג)
[22] מ"ב (ריג, ה)
[23] ריג, א
[24] מ"ב (ריג, ט)
[25] רעג,ד לענין קידוש בלילה, ורמ"א (ושו"ע קסז,כ) כ' אפי' בקידוש
של יום. אבל לא בברכת המוציא (שו"ע קסז,כ), שאע"פ שהוא חוב, אין החוב
עליו משום מצוה אלא כדי שיהנה מסעודת שבת (מ"ב בשם האחרונים, דלא כלבוש כ'
שיכול להוציא בברכת המוציא).
[26] מ"ב רצז,יג. ולענין ברכת בורא מאורי האש, כ"כ מ"ב רצח,לו
[27] קידוש, ברכת כרפס, ברכה על ד' כוסות, ברכת המוציא וברכת אכילת מצה ומרור,
כיון שהם חובה (מ"ב תפד,ד)
[28] מ"ב קסז,צה
[29] ע' ט"ז (יו"ד א, יז) ופמ"ג (שם)
לענין אילם, דלדעתו יש ד' סוגי מצוות. 1. ברכת הנהנין, שאינו יכול להוציא
אא"כ נהנה, 2. ברכת המצוות שאי אפשר לעשות ע"י שליח, שיכול להוציא חבירו
בברכתו, 3. ברכת המצוות שאפשר לעשות ע"י שליח, שאחר יעשה הברכה והמצוה, 4.
ברכת השבח (כגון שחיטה, ע"ש), שיכול להוציא חבירו אע"פ שיכול לעשותו
ע"י שליח.
ולענין ברכת הריח, ע' (ביאה"ל ריג,
א) דלדעת מג"א יכול להוציא ולא צריך ישיבה והביא ראי' מברכת המאור,
ופמ"ג פקפק עליו דשאני מאור דברכת השבח הוא [ועוד, ע"פ המשך דברי
ביאה"ל שם, שאני מאור דמגו דמהני קביעותא להבדלה מהני נמי לזה].
וברכת השבח, פמ"ג (הנ"ל) משמע
דפשוט שיכול להוציא אחרים, וכן נראה מדיני ברכות השחר בשו"ע ו, ד (וע"ע
מ"ב מו, יג), אבל ע' מ"ב שם שיש לחוש לדעת הלבוש שאינו יכול להוציא
בפחות מעשרה.
ולענין תפלה, יכול להוציא חבירו, ועמ"ש בהל' תפלת הדרך (?).
[30] שע"ת (ריד, א) בשם ברכ"י,
ושם מיירי בברכה אחרונה, וכל שכן בברכה ראשונה.
[31] מ"ב (ריג, ט), וכמ"ש
שו"ע (קצג, א) לענין ברכת המזון.
אמנם, אינו יכול להוציאו בברכה אחרונה אם לא אכל, כמ"ש שו"ע (קסז, יט) לענין ברכה ראשונה. אמנם, כיון דמן התורה אחד יכול להוציא חבירו בברכת המזון אע"פ שלא אכל, מג"א נסתפק אם אחד יכול להוציא חבירו שאינו יודע לברך (כשאין שם זימון).
[32] קסז, יט
[33]מ"ב (ריג,ט). ואם אינם מבינים לשון הקודש, כ' שו"ע (קצג,א)שלא יצא, ויש פוסקים שסוברין שיצא, וכן המנהג (מ"ב קצג,ה). ומעיקר הדין, לכתחלה כשמזמנים בברכת המזון ישמעו כולם ברה"מ מפי המברך אבל בזמה"ז אין עושים כן כיון שאין המסובים מכוונים לדברי המברך, כ"כ מ"ב (קפג,כז), וע' גר"א (בדברי רמ"א קצה,ג) שגם בזמן הזה העיקר שכולם ישמעו כל ברכת המזון מפי המברך, וכ' המ"ב (קצה,י) שהוא גם דעת המג"א
[34] מ"ב ריג,ג
[35] מ"ב (ריג, ג). ומבואר בדברי השו"ע (רחצ, יד) ומג"א
(סקי"ח) שאפי' מבטלים בית המדרש בשביל זה.
[36] רו, ב
[37] ע' מ"ב (רו, יב) כ"כ לענין אגוז.
[38] שע"ת (רב, א)
[39] ע' רבבות אפרים (ג, קכט) מדמה זה
לאמת המים (ע' שו"ע רו, ו), ומשמע שאין צריך להתחיל הזרם קודם שיברך.
[40] קסז, א, עפמ"ש כף החיים (קסז,
ז) שאין לחתוך פת דקה או רכה כדי שיהא שלם ממש בשעת הברכה, וכ"כ בשו"ע
הרב (סק"ג) וקצשו"ע (מא, ג) לענין פת דקה.
[41] ע' מחה"ש (רעד, א) טעם הרשימה, שאין צריך להפסיק אחר הברכה באיזה מקום ועד כמה יחתוך. ומשמעות מ"ב (רעד, ה), דבכל ציור שאינו חותכו, יש לרשום בסכין.
[42] מ"ב (רעד, ה). וע' רמ"א (קסז, א) משמע שאין לחותכו כלל קודם הברכה.
[43] רו,ד
[44] מ"ב שם, עפמ"ש מג"א (קפג,ט), ופמ"ג (רו, ו) נסתפק בזה, ורעק"א ציין לסי' תרנ"א סע' ג', ולדעת השו"ע שם אזלינן בתר ימין דעלמא ולדעת רמ"א אזלינן בתר דידיה
[45] קסז, ה
[46] מ"ב (קסז, לה), משום שכתב השו"ע (ס"ס רי) שאין לברך על טעימה בלי בליעה.
[47] מ"ב (קסז, לה) בשם מחה"ש (ס"ק יט) עפמ"ש מג"א (סק"ז) שיש להחמיר לאכול כזית מפרוסת המוציא.
[48]שו"ע (קסז,ו) ומ"ב. ולענין הפסיק אחר שאכל ולפני הבליעה, כ'
ח"א (כלל מט) שאין לחזור ולברך, וכ' הא"ר שיחזור ויברך, ומשמע במ"ב
שנשאר בספק [וספק ברכות להקל].
ולענין אם שח אחד מהשומעים אחר שאכל הבוצע, כ' הרמ"א שאין צריך לחזור ולברך, אבל כ' המג"א דהוי הפסק, וכ"פ המש"ב. ובערוך השלחן הסביר דברי הרמ"א שכמו בכל קידוש והבדלה השומעים יוצאים בטעימת המקדש, גם כאן הוי כאילו הם אכלו כיון שכבר אכל הבוצע.
[49] שש"כ (פר' מח סע' ז), וע'
שעה"צ (רטו, ב), ועמ"ש לעיל בהל' תפלין {בענין ענה אמן בין של יד
וש"ר.}