Daily LifeHalachos of The Sheish Zechiros
The
sheish zechiros are six concepts which one must make a point to remember
at varying times of the year, and some have the custom to recite them every day[1]
ע' שו"ת יוסף אומץ (ס' כג) בשם
ספרא, שאלו שחייב לזכור, צ"ל דוקא בפה.
1) Leaving Egypt: One should remember that Hashem took us
out of Egypt[2]
רמב"ם (הל' קר"ש א,ג) כ' מצוה להזכיר יצ"מ ביום ובלילה,
ואע"פ שלא מנאו למצוה אפשר שהוא חלק ממצות קר"ש (עשה י). וע' שיעורים
לזכר אבא מארי (סולובייציק) סי' א' הביא בשם הגר"ח שהרמב"ם לא מנאו
למצוה כיון שהלכה כבן זומא, דכל ימי חייך מרבה הלילות ולא ימות המשיח, וא"כ
לעתיד לבא לא יהיה מצוה לזכור יציאת מצרים. והרמב"ם לא מנה אלא מצוות הנוהגים
לעולם ולא מצוות שאינם נוהגים אלא לפי שעה, ולכן לא מנה זכירת יצ"מ כיון
שעתיד ליבטל
2) Shabbos: One should remember to honor Shabbos. This
should remind him that Hashem created the world. This mitzva is fulfilled by
reciting Kiddush and Havdalah[4]
ע' לקמן {הלכות שבת}. ע' רמב"ן על התורה (שמות כ, ח) משמע שמקיימים
מצוה זו באמירת "היום יום פלוני לשבת" בכל יום קודם אמירת שיר של יום.
3) Amalek: One should remember that Amalek tried to destroy
us[5]
רמב"ם (עשה קפט), חינוך (מצ' תרג). וע' רמב"ם (מלכים ה, ה)
שצריך לזכור "תמיד", משמע בכל יום ולא די להזכיר פעם א' בשנה.
4) Giving of the Torah: One should remember the experience
of how Hashem gave us the Torah at Har Sinai (Matan Torah). This should
strengthen his belief in Hashem and His Torah, so that he will not be swayed to
listen to the word of any “prophet” who seeks to change even one mitzva[7]
רמב"ן (שכחת הלאוין ב')
5) Miriam’s Punishment: One should remember that Hashem
afflicted Miriam with Tzoraas because she spoke lashon hara about Moshe[9]
רמב"ן (שכחת העשין ז'). וכתב שם בשם ספרא דלא די בהזכרת הלב. וכן
דעת רמב"ם (טו"צ טז, י) שהוא הענין של זכירת מרים.
6) Sins of our Ancestors: One should remember that Bnei
Yisrael sinned in the desert, but Hashem forgave them in His infinite
graciousness. This should remind him to always thank Hashem for His endless
kindness and forgiveness[12]
רמב"ן (שכחת העשין ז'), וכתב בשם ספרא דלא די בהזכרת הלב. אבל נסתפק
אם הוא מצוה או לא.
וע' ספר חרדים (עשה, פרק א ס' כג) מנה עוד
מצוה, וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך, מצוה לזכור כל הטובות שעשה עמנו הקב"ה
במדבר, וכל שכן שחייב כל אחד מישראל לזכור החסדים שעושה עמנו תמיד, עכת"ד.
[1] ע' שו"ת יוסף אומץ (ס' כג) בשם
ספרא, שאלו שחייב לזכור, צ"ל דוקא בפה.
[2] רמב"ם (הל' קר"ש א,ג) כ' מצוה להזכיר יצ"מ ביום ובלילה,
ואע"פ שלא מנאו למצוה אפשר שהוא חלק ממצות קר"ש (עשה י). וע' שיעורים
לזכר אבא מארי (סולובייציק) סי' א' הביא בשם הגר"ח שהרמב"ם לא מנאו
למצוה כיון שהלכה כבן זומא, דכל ימי חייך מרבה הלילות ולא ימות המשיח, וא"כ
לעתיד לבא לא יהיה מצוה לזכור יציאת מצרים. והרמב"ם לא מנה אלא מצוות הנוהגים
לעולם ולא מצוות שאינם נוהגים אלא לפי שעה, ולכן לא מנה זכירת יצ"מ כיון
שעתיד ליבטל
[3] יש לדון אם העיקר הוא ההכרת הטוב או האמונה בה', ומשמעות ברכות קריאת שמע
בבוקר שעיקר מצות זכירה ביום הוא השבח והודאה שאנו חייבים לו על זה, ובלילה הברכות
משמע שעיקר המצוה בלילה הוא האמונה.
[4] ע' לקמן {הלכות שבת}. ע' רמב"ן על התורה (שמות כ, ח) משמע שמקיימים
מצוה זו באמירת "היום יום פלוני לשבת" בכל יום קודם אמירת שיר של יום.
[5] רמב"ם (עשה קפט), חינוך (מצ' תרג). וע' רמב"ם (מלכים ה, ה)
שצריך לזכור "תמיד", משמע בכל יום ולא די להזכיר פעם א' בשנה.
[6] ע"ע לקמן הל' פורים.
[7] רמב"ן (שכחת הלאוין ב')
[8] מג"א (ס,ב), וע"ש בשם האריז"ל, משמע שיש ב' מצוות נפרדות,
זכירת מעמד הר סיני וזכירת מתן תורה.
[9] רמב"ן (שכחת העשין ז'). וכתב שם בשם ספרא דלא די בהזכרת הלב. וכן
דעת רמב"ם (טו"צ טז, י) שהוא הענין של זכירת מרים.
[10] שמירת הלשון (פתיחה, עשין א)
[11] מג"א (ס,ג) עפמ"ש מחה"ש. ולא תיקנו לו קריאה בפני עצמו
מפני שהיא גנותן של ישראל (שם).
[12] רמב"ן (שכחת העשין ז'), וכתב בשם ספרא דלא די בהזכרת הלב. אבל נסתפק
אם הוא מצוה או לא.
וע' ספר חרדים (עשה, פרק א ס' כג) מנה עוד
מצוה, וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך, מצוה לזכור כל הטובות שעשה עמנו הקב"ה
במדבר, וכל שכן שחייב כל אחד מישראל לזכור החסדים שעושה עמנו תמיד, עכת"ד.
[13] מג"א (ס,ג) עפמ"ש מחה"ש. ולא תיקנו לו קריאה בפני עצמו מפני שהיא גנותן של ישראל (שם). וע' תורה תמימה (חקת, סוף פרק יט), עפמ"ש ר' משה הדרשן שעושים פרה אדומה לכפרה על מעשה העגל כדי שתבוא אמה ותקנח צואת בנה, ואפשר שבשביל זה כוונו הראשונים שכתבו שקריאת פרשת פרה דאורייתא.