Daily LifeHalachos of Sheish Mitzvos T’midios

The sheish mitvos t’midios are six[1] לרמב"ן יש עוד ב': לא לשכח ה', ולא לשכח מעמד הר סיני constant mitzvos which one must fulfill at all times[2] כל זה מבוסס על דברי ח"א (כלל א סע' ה) .

1)    Belief in Hashem[3] ספר המצוות לרמב"ם ע' א, חינוך מצ' כה. וע' רמב"ן (ספה"מ שם) שההלכות גדולות לא מנאו למצוה כיון שלא מנה אלא מצוות שהם גזירות השי"ת, אבל האמונה במציאותו הוא העיקר והשורש שממנו נולדו המצוות אין ראוי למנותו מצוה בפני עצמה (ורמב"ן עצמו הסכים לדעת רמב"ם) . One must know that there is one God who created the universe, that He is eternal, and that He took us out of Egypt and gave us the Torah.

2)    Not to believe in any other gods[4] ספר המצוות לרמב"ם ל"ת א, חינוך מצ' כו . One must know that there is no other power in the universe other than Him and that He controls everything.

3)    Emunah in the Oneness of Hashem[5] ספר המצוות לרמב"ם ע' ב, חינוך מצ' תיז . One must know that He is One, and that He is unfathomable and cannot be compared to anything that humanity can comprehend[6] ע"פ רמב"ם יסודי התורה א,ז . Accepting this truth is known as “kabalas ol malchus shamayim”[7] ספר המצוות שם , and one should think about it while reciting the posuk of shema yisrael.

4)    Love of Hashem[8] ספר המצוות לרמב"ם ע' ג, חינוך מצ' תיח . One must love Hashem to the point that all pleasures in this world are meaningless compared to the feeling of love one has for Him[9] ע"פ רמב"ם הל' תשובה י,ג         . This is achieved by learning His Torah[10] ספה"מ לרמב"ם (ע' ג) or by learning science, thereby appreciating the brilliance inherent in the design of the universe and the greatness of its Creator[11] רמב"ם (יסוה"ת ב, ב) (although one should not overly spend time learning science for education[12] רמ"א (יו"ד רמו, ד), וע' דרכ"מ (סק"ט) שאין להרגיל עצמו בלימוד חכמת הטבע, ואין להביא ראי' מן הרמב"ם, כי הוא למד תחלה כל התלמוד. ). One also fulfills this mitzvah when he is honest, kind, and pleasant with others, as it causes people to recognize the greatness of Hashem[13] גמ' (יומא פו.) למד כן מהפסוק ואהבת את ה' אלהיך, וכ"כ רמב"ם (יסה"ת ה,יא) אבל משמע ברמב"ם שהוא קיום של מצות קידוש ה', ולכאו' אין סתירה בזה שהוא קיום של שתיהם. . One should think about his love for Hashem while reciting the posuk “v’ahavta…” in krias shema[14] מ"ב (כה, יד) בשם ספר חרדים .

5)    Fear of Hashem[15] עשה ד . One must fear Hashem and His punishments, and know that even though He cannot be seen, He sees everything and knows every sins which one commits. Whenever one is faced with the desire to violate an issur and he refrains from it, he receives reward for fulfillment of this mitzva[16] ומי שמרחיק עצמו מן העבירה, כגון הנזהר מהתיחד עם האשה פן יכשל בעון, הוא מיראת אלהים (שערי תשובה שער ג סע' ד).

ומי שבא לידו לעשות איזה עבירה וכבש יצרו ביראת אלהים, מקבל שכר (כמבואר בגמ' מכות כג:) וכן דרשו חז"ל (ירושלמי קדושין פ"א הל' ט) על הפסוק "אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו", כיון שלא פעלו עולה, בדרכיו הלכו, הוא משום קיום מצוה זו (שערי תשובה שער ג, סע' ט).

ולדוגמא, ע' כף החיים (רלב, טו) כמה מצוות עשה ולא תעשה מתקיים כל זמן שמסתפר ע"י ישראל. .

6)    Do not be swayed to deny Hashem[17] ספר המצוות לרמב"ם (ל"ת מז), חינוך שפז . One must never be swayed to deny Hashem or His Torah[18] רמב"ם (הל' ע"ז ב,ג) . Also, one may not lust after the pleasures of this world, which could lead him astray from Hashem[19] חינוך (מצ' שפז) .

One should realize at all times that Hashem, the King who is all-powerful, is watching him in every action that he performs[20] רמ"א (א, א). וגם סיים רמ"א דבריו באורח חיים (ס"ס תרצז) וטוב לב משתה תמיד, וע' ברכי יוסף פירש ששני תמידים אלו שייכים זה לזה, שמאחר שדוד המלך השתדל למצב של שויתי ה' לנגדי תמיד, בתר הכי הוי טוב לב משתה תמיד. וע' שע"ת (שם) דלרוב המפרשים, רמ"א קאי על ריבוי סעודה בי"ד אדר ראשון.

ובביאור כל ימי עני רעים וטוב לב משתה תמיד, ע' גמ' בבא בתרא (קמה:) מחלקת בפירושו, די"א העני הוא בעל גמרא שממית עצמו לתרץ הויות וטוב לב הוי בעלי משנה, וי"א איפכא, וי"א העני זה שיש לו אשה רעה וטוב לב יש לו אשה טובה, וי"א עני הוי איסטניס (וי"א קפדן) שהכל מפריע לו וטוב לב הוי סובל הכל, וי"א עני הוי רחמן שבוכה תמיד על צער אחרים וטוב לב הוי אכזר. והיוצא מכל הנ"ל, דלא ברור אם יותר טוב להיות העני או הטוב לב הנזכר בפסוק.

ובטעם למה הקב"ה ברא העולם הזה אם רצונו הוא רק להיטיב, והיה לו רק לברוא העולם הבא כדי להיטיב לנו, ע' דעת תבונות (ב, יח), וחיי אדם (הקדמה), וז"ל חיי"א, וכן הדבר הזה שהשם יתברך ריחם על נשמות בני אדם שאוכלים שם ונהנין מזיו השכינה בלא מעשים טובים רק נהמא דכסופא, ושלחם לעולם הזה ונתן לכל אחד שכל להבין כפי ששיער יתברך שמו בדעתו שראוי לו, ואם ישתמש בשכלו בתורה קיים שליחותו, ואם לא יקיים ראוי לעונש, אבל משום זה אין לו במה להתגאות, אם היה נאמן בשליחותו, ואדרבה לפי גודל חכמתו צריך להיות עניו ביותר, כי לפי גודל חכמתו ראוי לו להשיג שלא למד עדיין מכל התורה רק כטפה מן הים, עכ"ל. .