Daily LifeHalachos of Proper Location for Brachos
A. Prohibitions Near Foul Items
One may not recite brachos, learn Torah or daven in the presence of tzoah (disgusting objects), urine, foul odors, or erva. (“Presence” is defined later).
One
may not think Torah thoughts in the presence of any of the above list[1]
פה, ב. וע' ביאה"ל (פתיחה לסי'
עט, אות ב) אפשר שיש קולא בזה לדעת רשב"א כשהוא חוץ לד"א.
, except for erva, where it is allowed[2]
מ"ב (עה, כט)
One may not say a name which refers to Hashem, such as God, Hashem, or Shalom (e.g., in the phrase shalom aleichem), in the presence of any of these[3] פה, א, ע"פ מ"ב (ס"ק יא-יב). . One should preferably not even say Shalom when referring to a person named Shalom, but he may say “shalo” or “shalon”[4] ע' מ"ב (פד, ו) .
Even
in places where one may not learn or think about learning, one may give
instruction to prevent someone from violating an issur. He must be
careful not to teach the halacha while doing so. For example, if while one is
changing a dirty diaper, he sees someone is about to violate Shabbos by putting
a pot on the fire, he may yell “Don’t do that!” or “Put a blech down first!”,
but he may not say, “That’s assur!”[5]
פה, ב. עפמ"ש חיי אדם (ג, לה)
The
following situations dictate that one is forbidden not recite brachos, and one may
also not listen to a bracha intending to be yotzei with it (shomei’a
k’oneh)[7]
מ"ב (עה, כט). וע' ביאה"ל
(ס"ס קד) נסתפק בזה לענין מי שנצטרך לנקביו.
B. Tzoah
The
following are all defined as tzoah in regard to these halachos[8]
עט,א. ואם יש קרי על בגדיו ומכוסה, מותר לקרות, אבל על בשרו צריך לרחוץ,
כ"כ רמ"א (עו,ד), אבל מ"ב (ס"ק טו) כ' בשם ספר חסידים דאפי'
על בגדיו, יש לרחצו או לפשטו. ושו"ע לקמן (תריג, יא) משמע דאפי' יבשה, דינו
כצואה, אבל אש"א מבוטשאטש (על מג"א עו, ז) כ' שאם יבשה ואינו לח וממשיי,
אין חשש ואפי' הוא על בשרו ואפי' להספ"ח, כיון שאין בו ממשות או ריח.
ועמ"ש בהל' {זרע לבטלה.}
ואסור מדאורייתא משום והיה מחניך קדוש,
ורוב מוני המצוות לא מנאו למצוה בפני עצמה, וכנראה הוא פרט במצות קריאת שמע. וע'
סמ"ק (מצ' נז) מנה והיה מחניך קדוש למצוה בפני עצמה, לישמר מן הצואה בשעת
קר"ש ודברי תורה. אבל הרמב"ן (השגות לספר המצות, שכחת הלאוין יא) כ'
והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר, הענין הוא שנמנענו במחנה מן העבירות
הגורמות סילוק שכינה (והוי כעין ונשמרת מכל דבר רע, ונאמרה ב' פעמים לחיזוק). והחינוך
(מצ' תקסו) משמע דוהיה מחניך קדוש הוא כשרשי המצוה של ויד תהיה לך ושבת כסית את
צאתך, דראוי להם לעמוד בנקיות, שהנקיות מן המידות הטובות המביאות לידי רוח הקודש.
:
a. Excrement. It is preferable to remove all excrement[9]
מ"ב (פא, ג), ע"פ רמ"א (יו"ד
רסה, ח), וש"ך שם. ועערה"ש (סק"ד) חולק על זה, דאין ראי' ממה
שמקנחים התינוק קודם המילה, דהתם כיון שעוסק בהקטן עצמו הוי הידור מצוה שיהיה נקי
ויפה.
, but strictly speaking, one need only remove
excrement from a child at the age he begins eating solids[10]
פא,א. ודוקא אחר שיכול לאכול כזית בכדי אכילת פרס (שם). ואפי' יכול
לאוכלו רק על ידי בישול מיקרי אכילה (מ"ב סק"ב). אבל גדול כבן ג' שאינו
יכול לאכול דגן, צריך להרחיק מצואתו ומי רגליו (שם סק"א). ומי שחלש ולא אכל
דגן לימים רבים, יש מקילים בצואתו אבל למעשה אין להקל לכתחלה בצואתו (שם
סק"ב), אבל במי רגליו יש להקל (שעה"צ סק"ה).
b. Any object which gives off a repulsive odor due to decomposition[12]
פו,א. וע' מ"ב שם שרמב"ם משמע דמעיקר הדין יש להקל ביין מעופש
והוא רק חומרא להרחיק. וע' מ"ב (עט,כג) שדבר שריחו רע ולא מחמת עיפוש, מותר
c. Any object designed[14]
ואם הכלי גם מיוחד לתשמיש אחר כגון לשפוך לתוכו שופכין, מותר (מג"א
פז,א)
וע' רעק"א מדייק מדברי המג"א
(פז,א) שגרף של רעי דאורייתא, אע"פ שמי רגלים עצמן דרבנן.
d. Buildings that exclusively house restrooms[18]
מ"ב פג,ה בשם ט"ז ומג"א. דלא כשו"ע שכותלי
ביה"כ אין להם דין ביה"כ אם הם מגיעים לארץ או עכ"פ סמוך לג' טפחים
לארץ (ע"פ מ"ב)
Regarding
waste of animals; excrement of cats[19]
עט, ה
Although
chicken excrement itself is not foul, an animal enclosure where excrement is contained
for extended periods (e.g., a chicken coop) is considered tzoah, and one
may not recite brachos within sight of it or within seven feet[25]
עט, ז. וע' ביאה"ל דדעת
קצש"ע דדוקא לול של תרנגולים ולא שאר לולים של בהמה.
. (Rabbit cages and birdcages are not
considered tzoah, as it does not seem that these enclosures smell bad[26]
כנ"ל פשוט
.)
One
may never recite a bracha if he can smell the odor of the tzoah, or a
normal person would be able to[27]
וע' ציץ אליעזר (יב, יב) מותר להשים
אצלו דבר שמעביר ריח רע, כגון קולון, כדי שיוכל לברך. ולכן, מי שיודע שיש איש שבא
לביה"כ שיש לו קטטר ומטפטף מי רגלים וצואה, ויש לו ריח רע (אע"פ שהוא
מכוסה), ישפוך עליו קולון קודם שילך לביה"כ ואח"כ מותר להתפלל כיון
שאינו מריחו.
If its smell does not reach him, it may be recited in four cases:
A)
If the tzoah is covered, and it is not on his body[29]
עו, ד, והביא מחלקת בזה, אם דוקא בפה וחוטם צריך שיהיו נקי או אפי' שאר
אבריו, וי"א שאפי' המתיר לא התיר אלא אם הצואה הוא במקום שמכוסה מאליו כגון
אצילי ידיו. וכתב יש לחוש לדעת המחמירים.
וע' מ"ב, שאם הצואה על בגדיו ומכוסה
לכו"ע מותר. וכ' דבשעת הדחק יש להקל ולברך אם אין הצואה על הפה או חוטם.
B)
If one is four amos away from where one is able to smell it, and the tzoah
is not visible, he may recite brachos[32]
עט,א
מיהו, כשיש צואה לפניו אבל הוא חוץ
לד"א ממקום שכלה הריח, לרשב"א מותר להרהר בדברי תורה, דדוקא דיבור אסור.
אבל להרא"ש, אפשר דאסור מדרבנן או מן התורה.
C)
If there is a solid wall (see-through or not) separating him from the tzoah,
he is permitted to recite brachos[35]
עט, א
D)
If there is a three-foot wall or open doorway[36]
עט, ב, ע"פ מ"ב (ס"ק יג). ואין צריך הפסק בינו ובין הריח
רע שיוצא ממנו, כדעה א' שם, כ"כ מ"ב (ס"ק טז) וכן סתם השו"ע
לקמן (סע' ג).
ומותר לקרות בחדר גדולה כשיש צואה בחדא
קטן שאצלו, כ"כ שו"ע (עט, ג) ודוקא כשנראה להמברך שיש קצת כותל על צדדי
הפתח שנידון כמחיצה לגבי המברך, ע"ש.
והוא הדין אם הוא גבוה או נמוך י' טפחים
מן הצואה (שו"ע שם), וע' מ"ב (שם) דדוקא אם הוא במקום ד' טפחים על
ד"ט מיקרי הפסק. אבל כיון דלדעת הט"ז יכול להקל אפי' אינו מקום
דע"ד, בדיעבד אינו חוזר ומברך.
Although
any part of an outhouse is treated as tzoah, the same stringency does
not apply to walls of a bathroom in a building that serves other purposes[39]
מ"ב שם
There
is a leniency for buildings that exclusively house restrooms that one may say a
bracha if there is a wall separating him from the building (even if the tzoah
is still visible), or if there is no separator but one closes his eyes and is
four amos away[41]
מ"ב שם
If
a child has a dirty diaper, it is considered covered tzoah, and one may
recite a bracha even though he can see the diaper[42]
כן המנהג, אבל ראיתי בשם הגרש"ז אוירבאך שטיטול
שיש בו צואה מיקרי גרף של רעי, ולכן אסור לברך לפניו כשהוא מגולה.
If
one has recited a bracha[43]
ביה”ל קפה,ה משמע למסקנא שדין ברה"מ ושאר ברכות שוים לתפלה {ויש
מחלקת שם}
C. Urine[46] מדאורייתא, אינו אסור אלא נגד הקילוח של מי רגלים. אבל כשהיא שותת או על הקרקע, אסור רק מדרבנן (מ"ב ר"ס עז, וכן בהקדמה לסי' עה אות ט). אבל תהרר"י (ברכות כג. ד"ה היה) משמע דאסור מדאורייתא בשותתת.
One must distance himself at least four amos
away from urine[47]
ואם נתן לתוכו רביעית מים, מותר לקרות כנגדן אפי' הטיל בו מי רגלים הרבה
פעמים (מ"ב עז,ז בשם רשב"א) דלא כשו"ע שפסק כרמב"ם שלב' פעמים
צריך להטיל ב' רביעיות וכן לג' וכו'
Urine from an infant before he begins eating solids is not halachically considered urine, and one need not distance from it before saying a bracha.
Wet diapers are considered ‘covered’ as long as the wet area is covered by the outer lining and it is not very wet on the outside.
If
one recited brachos or davened within four amos of urine, it need not be
recited again[52]
עו,ח, שאיסורו רק מדרבנן
D. Foul Odors
If
there is a bad smell that emanated from a source which already left the room[54]
מ"ב (עט, יט). ומי שאינו מריח
מותר לקרות בזה (שם).
, or from breaking wind[55]
עט, ט, ומ"ב (ס"ק לב) כתב שאין צריך
להרחיק ד"א ממקום שכלה הריח.
If
one recited brachos or davened in the presence of a foul odor, it need not be
recited again, unless he knew it was there and said it anyway (despite knowing
that it may be forbidden to recite)[58]
כיון שאיסורם מדרבנן (ע"פ מ"ב עט,ל ובהקדמת סי' עט סק"ז),
ובאיסור דרבנן במי רגלים אינו חוזר אא"כ ידע שהוא שם ועבר על איסור דרבנן
וקרא כמ"ש מ"ב (עו,לג)
E. Erva
One
may not recite[59]
אבל מותר לחשוב בדברי תורה (באר היטב ס"ס עה)
ומקור האיסור, ע' גמ' שבת (כג.) מבואר
דאדם ערום אינו יכול לברך משום דבעינן והיה מחניך קדוש. והרמב"ם והסמ"ג לא
מנאו למצוה בפני עצמו. אבל הסמ"ק (מצוה פג) כ' דלא יראה לך ערות דבר הוי מצות
לא תעשה דאורייתא שלא יראה ערוה בשעת הברכה. וע' בן איש חי (שנה א, פרשת בא סע' א)
כ' והיה מחניך קדוש ולא יראה לך ערות דבר, הוא מ"ע שכשאנחנו עוסקים
בקר"ש ותפלה ודברי תורה, צריך שיהיה המחנה קדוש, ולא יהא שם צואה מגולה או
דבר ערוה נגד פניו של אדם, וחכמים הוסיפו שלא יהא ראשו ולבו של אדם רואין את הערוה
בעת שקורא, עכת"ד.
וע' ביאה"ל (ר"ס עד) שאם רואה
ערות חבירו בשעה שקורא קר"ש או ד"ת או דבר שבקדושה, אסור מדאורייתא משום
ולא יראה לך, ובלבו רואה את ערותו אסור מדרבנן, עכת"ד, ואפשר דלדעתו הוא סניף
של מצוות אלו ולכן לא נמנה למצוה בפני עצמו.
ומדאורייתא אסור רק בטפח, ומדרבנן לדעת
הגהות מיימ' אפי' פחות מטפח אסור (ע' רמ"א עה,א ומ"ב סק"ה) ולדעת
הרא"ש פחות מטפח מותר אפי' באשה אחרת. והטעם לשיעור טפח, ע' ב"ח
(סק"א) כיון שהוא שיעור מקום התורף.
ואם קרא קריאת שמע, עובר בזה איסור
דאורייתא לדעת הסמ"ק (מצ' פג) דלא יראה בך ערות דבר.
ובענין כיסוי ראש, מצינו ברמב"ם
(אישות כד, יב) ושו"ע (אה"ע קטו, ד) שצריך ב' כיסויים דהיינו קלתה
ורדיד, לקיים דת משה ודת יהודית. ומצאתי ד' פשטים בהחילוק בין ב' הכיסויים:
בית שמואל (קטו, ט)- ברשות הרבים וראשה
פרוע לגמרי הוי דת משה, ואם ראשה מכוסה בקלתה או בדבר אחר אלא שאינה מכוסה כדרך
הנשים, הוי דת יהודית.
ב"ח (קטו ד"ה ואיזו)- קלתה הוא
סל שיש בו נקבים, ורדיד הוא צעיף.
חת"ס (שו"ת או"ח לו)- קלתה
הוא מצמצם השער שלא יצא לחוץ, והב' הוא הכיסוי.
אג"מ (אה"ע א, נח)- רוב ראשה
מכוסה, או קרוב לרוב, הוי דת משה, וכיסוי על כל הראש הוא דת יהודית.
If
the woman is his wife, and any amount of her thigh is visible, he may not
recite brachos[65]
מ"ב עה,ז בשם ט"ז
If
a woman’s body is covered immodestly, such as if she wears pants or tight
clothing, but the aforementioned areas are covered, one is permitted to recite
brachos[67]
משמעות הפוסקים הנ"ל
דבכה"ג לא מיקרי ערוה.
ומה שכתבתי שאם לובשת מכנסים דהוי לבוש
פרוץ, כן מבואר בגמ' (פסחים ג.) ורש"י (שם ד"ה בזב).
One
may recite brachos in the presence of children who are uncovered[68]
רמ"א עה,ד, דלא כשו"ע (שם) (וקצש"ע (ה, טו) כ' דלפני ערות
קטן אסור. ואם נוגע בערות הקטן, המג"א כ' שאין לברך, ובמ"ב הביא שיש
חולקים עליו ולמעשה משמע שמותר. וע' קצש"ע (שם) כ' דלצורך ברית מילה מותר.
ושמעתי סברא מהר"י רייזמאן בשם הגר"י קמנצקי, דלא מיקרי מקום מטונף
לענין מילה כיון דלגבי מצוה זו, הוי חפצא של מצוה, ולכן אין צריך לכסות ערות הגר
בשעת הברכה.
One
may not daven or recite brachos while he hears a woman singing, even if she is
his wife or daughter[71]
עה, ג
When
facing erva, one must turn his entire body away before reciting brachos[72]
מ"ב עה,כט, דלא כשו"ע מקיל בלילה או בעצימת עיניו או החזרת
פניו, ודלא כב"ח כ' (ע"פ ירושלמי) שבלילה או עצימת עיניו אסור, אבל
בהחזרת פניו מותר
One
may not recite brachos or say one of the names of Hashem in the
inner room of a mikva, since people are generally undressed there[78]
פד, א. ואע"פ שהט"ז מיקל
לשתות מים אם הוא צמא כיון דהוי כאנוס, אבל מ"ב (סב, ח) דחה דבריו.
(regarding women, see {Laws of Immersing}).
If
one has davened or recited brachos in front of erva, it need not be
recited again, unless during the bracha he had intended to stare at it[79]
מ"ב עה,ד. וע' שם דדה"ח משמע שצריך לחזור ולקרות
F. Preparing One’s Body
One
may not recite brachos or learn Torah while he feels the urge to relieve
himself[80]
רמ"א (צב, א), ומ"ב
סק"ו
One who is completely intoxicated may not recite brachos; see details in {Preparing for Davening}.
A
man must ensure his private parts are covered before he recites a bracha.
Additionally, he must have a garment or other item held tightly against his
skin, between his heart and his private parts, in order to create a separation
between them[81]
עד, א
(e.g., his underwear, a tightly-held
blanket, or crossing his arms under his chest[82]
עד, ג. וע' מ"ב (ס"ק יד)
שפר"ח מחמיר בזה, אבל הסכימו האחרונים דמיקרי הפסקה.
A
woman need only ensure that her private parts are covered (e.g., by wearing
underwear) in order to recite brachos[83]
עד, ד. ורמ"א כ' שאם פניה
טוחות בקרקע או יושבת על דבר אחר, מהני. וע' מ"ב (ס"ק טו) הב"ח
מחמיר דגם אשה צריך הפסק בין לבה לערוה, אבל האחרונים הסכימו לדעת השו"ע.
ולענין העגבות, מג"א סובר דלא מיקרי ערוה, והגר"א סובר דהוי ערוה,
ובמ"ב (ס"ק יז) לא הכריע.
[1] פה, ב. וע' ביאה"ל (פתיחה לסי' עט, אות ב) אפשר שיש קולא בזה לדעת רשב"א כשהוא חוץ לד"א.
[2] מ"ב (עה, כט)
[3] פה, א, ע"פ מ"ב (ס"ק יא-יב).
[4] ע' מ"ב (פד, ו)
[5] פה, ב. עפמ"ש חיי אדם (ג, לה)
[6] מ"ב (פה, טו). והוא הדין לכל מקום שמותר
להרהר בדברי תורה, כגון כנגד ערוה, או בבית האמצעי של מרחץ.
[7] מ"ב (עה, כט). וע' ביאה"ל
(ס"ס קד) נסתפק בזה לענין מי שנצטרך לנקביו.
[8] עט,א. ואם יש קרי על בגדיו ומכוסה, מותר לקרות, אבל על בשרו צריך לרחוץ,
כ"כ רמ"א (עו,ד), אבל מ"ב (ס"ק טו) כ' בשם ספר חסידים דאפי'
על בגדיו, יש לרחצו או לפשטו. ושו"ע לקמן (תריג, יא) משמע דאפי' יבשה, דינו
כצואה, אבל אש"א מבוטשאטש (על מג"א עו, ז) כ' שאם יבשה ואינו לח וממשיי,
אין חשש ואפי' הוא על בשרו ואפי' להספ"ח, כיון שאין בו ממשות או ריח.
ועמ"ש בהל' {זרע לבטלה.}
ואסור מדאורייתא משום והיה מחניך קדוש, ורוב מוני המצוות לא מנאו למצוה בפני עצמה, וכנראה הוא פרט במצות קריאת שמע. וע' סמ"ק (מצ' נז) מנה והיה מחניך קדוש למצוה בפני עצמה, לישמר מן הצואה בשעת קר"ש ודברי תורה. אבל הרמב"ן (השגות לספר המצות, שכחת הלאוין יא) כ' והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר, הענין הוא שנמנענו במחנה מן העבירות הגורמות סילוק שכינה (והוי כעין ונשמרת מכל דבר רע, ונאמרה ב' פעמים לחיזוק). והחינוך (מצ' תקסו) משמע דוהיה מחניך קדוש הוא כשרשי המצוה של ויד תהיה לך ושבת כסית את צאתך, דראוי להם לעמוד בנקיות, שהנקיות מן המידות הטובות המביאות לידי רוח הקודש.
[9] מ"ב (פא, ג), ע"פ רמ"א (יו"ד רסה, ח), וש"ך שם. ועערה"ש (סק"ד) חולק על זה, דאין ראי' ממה שמקנחים התינוק קודם המילה, דהתם כיון שעוסק בהקטן עצמו הוי הידור מצוה שיהיה נקי ויפה.
[10] פא,א. ודוקא אחר שיכול לאכול כזית בכדי אכילת פרס (שם). ואפי' יכול
לאוכלו רק על ידי בישול מיקרי אכילה (מ"ב סק"ב). אבל גדול כבן ג' שאינו
יכול לאכול דגן, צריך להרחיק מצואתו ומי רגליו (שם סק"א). ומי שחלש ולא אכל
דגן לימים רבים, יש מקילים בצואתו אבל למעשה אין להקל לכתחלה בצואתו (שם
סק"ב), אבל במי רגליו יש להקל (שעה"צ סק"ה).
[11] פב, א. וע"ש הגדר בזה.
[12] פו,א. וע' מ"ב שם שרמב"ם משמע דמעיקר הדין יש להקל ביין מעופש
והוא רק חומרא להרחיק. וע' מ"ב (עט,כג) שדבר שריחו רע ולא מחמת עיפוש, מותר
[13] מ"ב (עו,כ) דלא כערוה"ש שמחמיר בקיאה
[14] ואם הכלי גם מיוחד לתשמיש אחר כגון לשפוך לתוכו שופכין, מותר (מג"א
פז,א)
[15] ואם כל זמן שמשתין נותן לתוכו רביעית מים, מותר (מג"א פז,א)
[16] פז,א, לאפוקי זכוכית או מתכת שאינם בולעים הריח, שאם רחוצים יפה אין להם
דין צואה. ויש מקילים אם כפאו על פיו, והלכה כדברי האוסרים (סע' ב)
[17] ואפי' הטיל בו מים (שו"ע פז,א), דדוקא במי רגלים שרי בנתינת מים
כיון שהמ"ר מתערב בו, אבל בעביט מה שבלוע בו אינו מתערב עם המים (ט"ז שם
בשם ב"י)
וע' רעק"א מדייק מדברי המג"א
(פז,א) שגרף של רעי דאורייתא, אע"פ שמי רגלים עצמן דרבנן.
[18] מ"ב פג,ה בשם ט"ז ומג"א. דלא כשו"ע שכותלי
ביה"כ אין להם דין ביה"כ אם הם מגיעים לארץ או עכ"פ סמוך לג' טפחים
לארץ (ע"פ מ"ב)
[19] עט, ה
[20] שם
[21] עט, ו, ע"פ מ"ב שם. וע"ש יש מפרשים שהצואה עצמה אדומה, ולא שהתרנגולת אדומה.
[22] עט, ז
[23] עט, ד. אא"כ נתן עורות לתוך הצואת כלבים (שם)
[24] עט, ד
[25] עט, ז. וע' ביאה"ל דדעת קצש"ע דדוקא לול של תרנגולים ולא שאר לולים של בהמה.
[26] כנ"ל פשוט
[27] וע' ציץ אליעזר (יב, יב) מותר להשים
אצלו דבר שמעביר ריח רע, כגון קולון, כדי שיוכל לברך. ולכן, מי שיודע שיש איש שבא
לביה"כ שיש לו קטטר ומטפטף מי רגלים וצואה, ויש לו ריח רע (אע"פ שהוא
מכוסה), ישפוך עליו קולון קודם שילך לביה"כ ואח"כ מותר להתפלל כיון
שאינו מריחו.
[28] עט,א, ו-עו, ב, ומ"ב (עו, ג). וע' מ"ב (הקדמת סי' עט
סק"ז) מסתפק אם הצואה מכוסה האם צריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח, ומסתמא
מסתפק רק אם מריח מחוץ לכיסויו, שאם אינו מריחו חוץ לכיסוי הוי גמ' מפורשת שאפי'
בבשרו ממש מותר לקרות, כמ"ש בשו"ע הנ"ל
[29] עו, ד, והביא מחלקת בזה, אם דוקא בפה וחוטם צריך שיהיו נקי או אפי' שאר
אבריו, וי"א שאפי' המתיר לא התיר אלא אם הצואה הוא במקום שמכוסה מאליו כגון
אצילי ידיו. וכתב יש לחוש לדעת המחמירים.
וע' מ"ב, שאם הצואה על בגדיו ומכוסה
לכו"ע מותר. וכ' דבשעת הדחק יש להקל ולברך אם אין הצואה על הפה או חוטם.
[30] עו,ב כ' שאם מכוסה בסנדלו מותר, אבל אם נוגע בסנדלו אסור לקרות כיון
שמלבושו בטיל לגביה
[31] ע' מ"ב (הקדמת ס' עו) סתירה
בדברי הפמ"ג אם צריך להרחיק ד"א ממקום שכלה הריח בצואה מכוסה או לא,
ולכן כתבתי דלכתחלה יתרחק. ומה שכתבתי חילוק בין אם יכול להריחו חוץ לכיסויו או
לא, נ"ל שהוא מוכח ממה שיכול לברך כשיש צואה על בגדיו אע"פ שהוא תוך ד'
אמותיו, וצ"ל כמ"ש.
[32] עט,א
[33] עו,א
[34] משמעות שו"ע (עט,א) שצריך שיהא ממש בצדו ולא רק החזרת פניו.
ומ"ש שצריך שיהא לאחריו, לדעת שו"ע (שם) לצדדיו הוי כלאחריו, אבל
מ"ב כ' לכתחלה יזהר שיהא לאחריו ממש, ואם אי אפשר אלא בטירחא יתירא, סגי
לצדדיו אם מרחיק ד"א.
מיהו, כשיש צואה לפניו אבל הוא חוץ
לד"א ממקום שכלה הריח, לרשב"א מותר להרהר בדברי תורה, דדוקא דיבור אסור.
אבל להרא"ש, אפשר דאסור מדרבנן או מן התורה.
[35] עט, א
[36] עט, ב, ע"פ מ"ב (ס"ק יג). ואין צריך הפסק בינו ובין הריח רע שיוצא ממנו, כדעה א' שם, כ"כ מ"ב (ס"ק טז) וכן סתם השו"ע לקמן (סע' ג).
ומותר לקרות בחדר גדולה כשיש צואה בחדא
קטן שאצלו, כ"כ שו"ע (עט, ג) ודוקא כשנראה להמברך שיש קצת כותל על צדדי
הפתח שנידון כמחיצה לגבי המברך, ע"ש.
[37] עט,ב, ובביה”ל כ' שהוא ספיקא דדינא, דלדעת הרא"ש סגי שהוא במקום
אחר, ולדעת רשב"א דוקא כשאינו רואה אותה.
והוא הדין אם הוא גבוה או נמוך י' טפחים
מן הצואה (שו"ע שם), וע' מ"ב (שם) דדוקא אם הוא במקום ד' טפחים על
ד"ט מיקרי הפסק. אבל כיון דלדעת הט"ז יכול להקל אפי' אינו מקום
דע"ד, בדיעבד אינו חוזר ומברך.
[38] מ"ב (הקדמת סי' עט סק"ג)
[39] מ"ב שם
[40] אג"מ (אהע"א ס' קיד) משמע הכי
[41] מ"ב שם
[42] כן המנהג, אבל ראיתי בשם הגרש"ז אוירבאך שטיטול
שיש בו צואה מיקרי גרף של רעי, ולכן אסור לברך לפניו כשהוא מגולה.
[43] ביה”ל קפה,ה משמע למסקנא שדין ברה"מ ושאר ברכות שוים לתפלה {ויש
מחלקת שם}
[44] עו,ח
[45] מ"ב עו,ל, דהוי כמקום שאין צריך להסתפק
[46] מדאורייתא, אינו אסור אלא נגד הקילוח של מי רגלים. אבל כשהיא שותת או על הקרקע, אסור רק מדרבנן (מ"ב ר"ס עז, וכן בהקדמה לסי' עה אות ט). אבל תהרר"י (ברכות כג. ד"ה היה) משמע דאסור מדאורייתא בשותתת.
[47] ואם נתן לתוכו רביעית מים, מותר לקרות כנגדן אפי' הטיל בו מי רגלים הרבה
פעמים (מ"ב עז,ז בשם רשב"א) דלא כשו"ע שפסק כרמב"ם שלב' פעמים
צריך להטיל ב' רביעיות וכן לג' וכו'
[48] עח,א
[49] ר"ל טופח ע"מ להטפיח, כ"כ רמ"א (פב,ב), דלא כשו"ע
מחמיר אם מרטיב היד. ואם נתן עליו טיפת מים, מותר (מ"ב פב,ד)
[50] עח,א
[51] מ"ב עז,ב
[52] עו,ח, שאיסורו רק מדרבנן
[53] מ"ב עו,לג
[54] מ"ב (עט, יט). ומי שאינו מריח מותר לקרות בזה (שם).
[55] עט, ט, ומ"ב (ס"ק לב) כתב שאין צריך
להרחיק ד"א ממקום שכלה הריח.
[56] עט,ט
[57] ע' ביה"ל (עט,א ד"ה בתוך) שאם תינוק
הטיל מי רגלים באמצע חזרת הש"ץ, כ' מו"ק שאין להשתיק הש"ץ, מפני
כבוד ציבור, ושם תמה עליו שהוא נגד שאר פוסקים, ואפשר יש להקל אם הוא חוץ לד'
אמותיו, כיון שאין אנו יוצאים בתפלת הש"ץ בזמן הזה
[58] כיון שאיסורם מדרבנן (ע"פ מ"ב עט,ל ובהקדמת סי' עט סק"ז),
ובאיסור דרבנן במי רגלים אינו חוזר אא"כ ידע שהוא שם ועבר על איסור דרבנן
וקרא כמ"ש מ"ב (עו,לג)
[59] אבל מותר לחשוב בדברי תורה (באר היטב ס"ס עה)
[60] עה,א.
ומקור האיסור, ע' גמ' שבת (כג.) מבואר
דאדם ערום אינו יכול לברך משום דבעינן והיה מחניך קדוש. והרמב"ם והסמ"ג לא
מנאו למצוה בפני עצמו. אבל הסמ"ק (מצוה פג) כ' דלא יראה לך ערות דבר הוי מצות
לא תעשה דאורייתא שלא יראה ערוה בשעת הברכה. וע' בן איש חי (שנה א, פרשת בא סע' א)
כ' והיה מחניך קדוש ולא יראה לך ערות דבר, הוא מ"ע שכשאנחנו עוסקים
בקר"ש ותפלה ודברי תורה, צריך שיהיה המחנה קדוש, ולא יהא שם צואה מגולה או
דבר ערוה נגד פניו של אדם, וחכמים הוסיפו שלא יהא ראשו ולבו של אדם רואין את הערוה
בעת שקורא, עכת"ד.
וע' ביאה"ל (ר"ס עד) שאם רואה
ערות חבירו בשעה שקורא קר"ש או ד"ת או דבר שבקדושה, אסור מדאורייתא משום
ולא יראה לך, ובלבו רואה את ערותו אסור מדרבנן, עכת"ד, ואפשר דלדעתו הוא סניף
של מצוות אלו ולכן לא נמנה למצוה בפני עצמו.
[61] עה,ה
[62] בין איש בין אשה, ואפי' ערות קטן או נכרי (עה,ו, וע"ש לענין נוגע
בערוה בשעת ברכה).
ומדאורייתא אסור רק בטפח, ומדרבנן לדעת הגהות מיימ' אפי' פחות מטפח אסור (ע' רמ"א עה,א ומ"ב סק"ה) ולדעת הרא"ש פחות מטפח מותר אפי' באשה אחרת. והטעם לשיעור טפח, ע' ב"ח (סק"א) כיון שהוא שיעור מקום התורף.
ואם קרא קריאת שמע, עובר בזה איסור
דאורייתא לדעת הסמ"ק (מצ' פג) דלא יראה בך ערות דבר.
[63] אג"מ (אה"ע א, נח), דהיינו, השיעור של
ערוה הוא טפח על טפח, וכיון דרוחב הפנים הוא טפחיים, אינה יכולה לגלות יותר מב'
אצבעות, וע' מ"ש אג"מ במקו"א (אה"ע א, קיד. ואו"ח
ד,קיב). וע' ערוה"ש (עה, ז) דעכשיו דנפרצו בנות ישראל בעוון זה והולכות
בגילוי ראש, או לנו שעלתה בימינו כך, אבל מדינא מותר לברך נגד ראשן המגולות כיון
שרגילה אצלינו, עכת"ד.
ובענין כיסוי ראש, מצינו ברמב"ם
(אישות כד, יב) ושו"ע (אה"ע קטו, ד) שצריך ב' כיסויים דהיינו קלתה
ורדיד, לקיים דת משה ודת יהודית. ומצאתי ד' פשטים בהחילוק בין ב' הכיסויים:
בית שמואל (קטו, ט)- ברשות הרבים וראשה
פרוע לגמרי הוי דת משה, ואם ראשה מכוסה בקלתה או בדבר אחר אלא שאינה מכוסה כדרך
הנשים, הוי דת יהודית.
ב"ח (קטו ד"ה ואיזו)- קלתה הוא
סל שיש בו נקבים, ורדיד הוא צעיף.
חת"ס (שו"ת או"ח לו)- קלתה
הוא מצמצם השער שלא יצא לחוץ, והב' הוא הכיסוי.
אג"מ (אה"ע א, נח)- רוב ראשה
מכוסה, או קרוב לרוב, הוי דת משה, וכיסוי על כל הראש הוא דת יהודית.
[64] שהם מקומות המכוסים. ובמדינתינו לא נהגו לכסות הרגלים למטה מזה (ע'
מ"ב עה,ב)
[65] מ"ב עה,ז בשם ט"ז
[66] רמ"א עה,א לכולי עלמא
[67] משמעות הפוסקים הנ"ל
דבכה"ג לא מיקרי ערוה.
ומה שכתבתי שאם לובשת מכנסים דהוי לבוש
פרוץ, כן מבואר בגמ' (פסחים ג.) ורש"י (שם ד"ה בזב).
[68] רמ"א עה,ד, דלא כשו"ע (שם) (וקצש"ע (ה, טו) כ' דלפני ערות
קטן אסור. ואם נוגע בערות הקטן, המג"א כ' שאין לברך, ובמ"ב הביא שיש
חולקים עליו ולמעשה משמע שמותר. וע' קצש"ע (שם) כ' דלצורך ברית מילה מותר.
ושמעתי סברא מהר"י רייזמאן בשם הגר"י קמנצקי, דלא מיקרי מקום מטונף
לענין מילה כיון דלגבי מצוה זו, הוי חפצא של מצוה, ולכן אין צריך לכסות ערות הגר
בשעת הברכה.
[69] מ"ב עה,כג כ' קטנה בת ג', אבל נ"ל המנהג להקל בזה
[70] ביה”ל ר"ס עה
[71] עה, ג
[72] מ"ב עה,כט, דלא כשו"ע מקיל בלילה או בעצימת עיניו או החזרת
פניו, ודלא כב"ח כ' (ע"פ ירושלמי) שבלילה או עצימת עיניו אסור, אבל
בהחזרת פניו מותר
[73] מ"ב עה, ה
[74] מ"ב
[75] מ"ב
[76] מ"ב עה, א
[77] ולסמוך על דעת השו"ע (עה,ו) שמותר בזה בכל ערוה
[78] פד, א. ואע"פ שהט"ז מיקל לשתות מים אם הוא צמא כיון דהוי כאנוס, אבל מ"ב (סב, ח) דחה דבריו.
[79] מ"ב עה,ד. וע' שם דדה"ח משמע שצריך לחזור ולקרות
[80] רמ"א (צב, א), ומ"ב
סק"ו
[81] עד, א
[82] עד, ג. וע' מ"ב (ס"ק יד)
שפר"ח מחמיר בזה, אבל הסכימו האחרונים דמיקרי הפסקה.
[83] עד, ד. ורמ"א כ' שאם פניה
טוחות בקרקע או יושבת על דבר אחר, מהני. וע' מ"ב (ס"ק טו) הב"ח
מחמיר דגם אשה צריך הפסק בין לבה לערוה, אבל האחרונים הסכימו לדעת השו"ע.
ולענין העגבות, מג"א סובר דלא מיקרי ערוה, והגר"א סובר דהוי ערוה,
ובמ"ב (ס"ק יז) לא הכריע.