Daily LifeHalachos of Respect for Seforim

It is forbidden to act disrespectful towards a Sefer Torah or other seforim[1] רפב, א. ע' גר"א (שם) בשם רמב"ם (הל' תפלין י, י) שמכבדים ספר תורה כיון שיש בו דברי הלוחות הברית. , whether they are written or printed[2] מ"ב (מ, ד) .

A. Printed and Written Seforim

One may not erase[3] ע' ספה"מ לרמב"ם (ל"ת סה) וחינוך (מצ' תלז) דאסור מדאורייתא ואבדתם את שמם... לא תעשון כן לה' אלהיכם.

ואפי' אותיות "יהו" יש בהם קדושה ואין למוחקם, כ"כ ביביע אומר (ג, יו"ד יד) בשם רדב"ז ונודע ביהודה. ודלא כמשמעות המנחת חינוך (מצ' תלז), ע"ש. or disrespect the written name of Hashem. However, a kinui (name which indirectly references Him, such as the word Hashem) does not have kedusha[4] שו"ע (יו"ד רעו, ט). וכ' שם דוקא ז' שמות שאינם נמחקים: שם ההויה, שם אדנות, ואל אלוה, אלהים, שדי, צבאות ויש גורסין אהי"ה אשר אהי"ה. אבל כינויים, כגון חנון ורחום הגדול הגבור, נמחקין, שאין אלו שמותיו אלא פעולותיו (לבוש סק"ט).

וע' שע"ת (או"ח יא, כד) בבגד ציצית שהכריכות כמספר השם, מותר להתיר הציציות מהבגד, ואין בו משום מחיקת השם, שאין זה אלא בצורת אותיות, אבל דרך גמטריא אין לחוש. . If the word “God” is spelled out in English, one need not treat it as holy (even if the writer intended to refer to Hashem[5] מ"ב (פה, י). וע' פ"ת (רעו, יא) מחלקת בזה, וסיים ויש להחמיר. ), but it is still preferable not to write it on papers which will be discarded[6] ערה"ש (יו"ד רעו, כד) כ' אם כי אין בהם קדושה, מ"מ יש איסור בדבר שבאים לידי בזיון. .

One may not directly turn his back to a Sefer Torah. However, when it is on a higher elevation (of 3 feet)[7] or in the Aron Kodesh[8] ט"ז רפב,א , it is permitted. It is also permitted while performing an act of kavod hatorah which necessitates turning one’s back. For example, a Rav who gives a drasha to the congregation will be more easily heard and understood if he faces them; therefore, since he is saying torah, it is permitted[9] ערוה"ש רפב,ג .

When a sefer torah is carried around, one must stand until it reaches its place[10] רפב, ב, ומ"ב (קמו, יז). אבל לפני חומשים שלנו אין צריכים לעמוד, ויש מחמירים. השומע קול הנושא ספר תורה אע"פ שאינו רואה אותה, צריך לעמוד (רמ"א שם). וע' ש"ך, שאין נוהגים להחמיר בפני חומשים שלנו, וצ"ל שהיש מחמירים ברמ"א קאי על עמידה מפני קול הנושא ספ"ת.

והנושא ספר תורה ממקום למקום, לא יניחנה בשק וישב עליו (שו"ע רפב, ג). והטעם, משום דנמצא שיושב על הספ"ת. אבל הנושא בעגלה או במסילות הברזל, יטמין אותה בתיבה ויעמיד התיבה בעגלה ולא ישב עליו (ערה"ש סק"ו).

וכשנושאו ממקום למקום, יש להדר שיהיו שם י' אנשים כשנושאים אותו (ערה"ש רפב, ח). . It is customary to stand when the aron kodesh is open even if the sefer Torah is not taken out[11] שעה"צ (קמו, יח). וע' לבוש (ס' קלג) טעם שפותחים ארון הקודש לתפלות מיוחדות, דבזמן שהוא פתוח הוי לנו כביאת מקדש לפני ולפנים. , but one may sit if he feels weak[12] ערה"ש (רפב, יג) .

If a sefer Torah is kept in a house, one may not perform actions in that room which show a lack of respect. This includes marital relations, being undressed, and changing a diaper. Even though if one puts a double-covering on other seforim, one is permitted even in marital relations, a sefer torah commands a higher level of honor. These actions are therefore only permitted in a different room, behind a closed door[13] רפב, ח. וע' שו"ע או"ח (רמ, ו) ומג"א שם, דבית ר"ל חדר.

ואם יש לו בית אחר אסור לשמש עד שיוציאנו, אפי' יש שם מחיצה. ואם אין לו בית אחר, יעשה לפניו מחיצה גבוה י' טפחים, ומותר (שו"ע או"ח שם).

פריסת וילון סביב המיטה לא מיקרי מחיצה כיון שהוא נע ונד ברוח (מ"ב שם סקכ"ה).

ואם הספרים נראים למעלה מהמחיצה, ע' ביה"ל (שם ד"ה עד) דבספר תורה יש להחמיר, ובשאר ספרים אפשר יש להקל.

ואם יש נקבים קטנים במחיצה, כ' מג"א דאסור עד שיהיו הספרים מכוסים מן העין, ובנהר שלום חולק על זה, וטוב לכסותם שלא יהיו הספרים נראים, ובודאי בספ"ת יש להחמיר לכסותו. ובמקום בדחק יש להקל (מ"ב שם סקכ"ה).

ואם הספ"ת בחדר אחר אבל נראה דרך הפתח, ע' ביה"ל (שם ד"ה אסור) דבספר תורה יש להחמיר שיהיה הספ"ת גם מכוסה, ובשאר ספרים יש להקל. וע' פת"ש (יו"ד רפב, ט) בשם פנים מאירות מחמיר אפי' בשאר ספרים. . For other seforim, one covering is sufficient to permit being undressed or changing a diaper in their presence[14] מחזה אליהו (ח"א ס' ה). והטעם, דבמג"א (מה, ב) למד מקור האיסור מגמ' שבת (קכ:), ושם פירש"י שהאיסור משום ולא יראה בך ערות דבר, וא"כ כיון שהוא מכוסה הרי אינו רואה את הערוה. וע' מ"ב (מ, ד) דכריכת הספר לא נחשב כיסוי, וע' כה"ח (מ, יד) בשם חסד לאברהם כ' דנחשב כיסוי. .

One may not bring a sefer torah or other seforim into a bathroom[15] רפב, ד (לענין ספר תורה). וצ"ע אם השירותים בזמן הזה יש לו דין בית הכסא, וע' מ"ש בהל' {מקום הראוי לברכות.}

ובספרים הנדפסים, יש עוד צדדים להקל, כמ"ש בהל' שמות. . If a sefer contains Hashem’s name, it may be brought into a bathroom only if it has two coverings[16] ע' מ"ב (מג ,כה) י"א כיסוי אחד סגי, וי"א צריך כיס בתוך כיס. , one of which must be opaque[17] מ"ב (מ, ז) . If it does not contain Hashem’s name, it may be brought in if it has one opaque covering[18] {הליכות שלמה תפלה פ"כ, דבר הלכה לג} . For example, if one has a small mincha/ ma’ariv booklet, or a pocket mishnayos (which contains the letter Hei in place of Hashem’s name) in his pocket, he may enter a bathroom. If one has a Chumash in his pocket, he should not enter a bathroom unless it is also wrapped in a plastic bag.

One may not sit on the same bench as a sefer, or a Sefer Torah[19] רפב, ז. וע' ש"ך (סק"ט) דבזמן בית המדרש והמקום צר לתלמידים, מותר לישב על הספסל בשוה עם הספרים, ובעל אורחות חיים כ' אין להקל בדבר שלא יראה כמזלזל בכבוד ספרים. . One may place the sefer on an item, to raise it three inches (for a sefer Torah, ten inches), and then sit on the bench[20] ש"ך (רפב, ח-ט). וברמב"ם (הל' תו"מ י, ו) לא הזכיר שיש היתר אם הגביה הספר, ובראב"ד כ' טפח, ומגדל עוז כ' דדעת הרמב"ם שצריך להגביהו ג"ט. וע' חיי אדם (ח"א לא, מג) משמע דמעיקר הדין סגי להגביהו משהו.

וע' שו"ת רדב"ז (ג, תקטו) כ' מנהג יפה הוא שלא ישב על מטה שיש עליו ספרי תלמוד והפוסקים ותפלין אם לא יהיה גבוה טפח, ומיהו לאו מדינא הוא, שהרי אפי' בספר תורה איכא פלוגתא דרבוותא, עכת"ד. וע' שו"ת יביע אומר (ט, יו"ד כב) דבספרים הנדפסים יש להקל אפי' יותר, עכ"ד, אבל מסיק התם דלאשכנזים אסור, אבל אפי' לבני אשכנז מותר אם הספסל מחולק בנסרים שבין אדם לחבירו, אע"פ שהשטח במקום הישיבה נראה כאחד, עכ"ד. . If there are protrusions which demarcate separate seats, it is permitted to sit next to seforim on an adjacent seat, even if it is one long bench[21] שו"ת יביע אומר (ט, יו"ד כב) בשם שו"ת תשורת שי (ח"ב סי' קסט). . On a sofa or pew, wherein separate seats are attached to the larger bench, one may sit next to seforim if they are on a different seat[22] שו"ת שבט הלוי (ח"ג, יא או' ג), וכ' וקרוב דגם בספ"ת מותר. .

One may not place seforim on the floor[23] רמ"א (רפב, ז) or stairs[24] נ"ל פשוט שהוא שוה לקרקע לענין זה כיון שדורסים עליו. . One may place seforim in a suitcase or cardboard box on the floor (because it is a kli containing four inches airspace), but not in a plastic bag on the floor[25] אבני ישפה (ח"ד ס' קח), ע"פ מ"ש ביאה"ל (ס"ס מג) לענין תפלין. וע' דע"ק (יו"ד רפב, ד) שבכלי יש להקל לצורך קצת. . It is permitted to place seforim on the bottom shelf of a bookcase, even though it is only slightly raised from the floor.

It is forbidden to throw a sefer[26] רפב, ה .

One may not use a sefer to block someone from seeing what he is doing. One may be lenient to use a sefer to raise the sefer he is learning from in order to assist his learning. One should not use another sefer to block the sun so he can learn, but he may be lenient in case of necessity[27] מ"ב (קנד, לא). וע' ט"ז (יו"ד רפב, יג) דאסור ליתן ספרים כדי להגביה הספר שרוצה ללמוד ממנו. ומ"ב כ' בשם חיי אדם שאם כבר מונח שם, לכו"ע מותר. .

One should not put blank papers between the pages of a sefer even if he intends to write Torah on them. The same applies to tissues or any mundane papers[28] וע' מ"ב (קנד, לא) אוסר, וכ"כ מג"א (סקי"ד) בשם ספר חסידים. ומשמעות אג"מ (או"ח ד, עב) דמותר אם הכינן לכתוב עליהם ביאורים בספר. [ואפשר דבאג"מ מקיל משום דמיירי בספרים הנדפסים.] (unless he needs it as a bookmark).

If one reaches a doorway at the same time as a person who is holding a sefer torah, he should let the sefer torah go first[29] דרכ"מ (רפב, א) בשם מהרי"ל. ואפשר ששו"ע גם סובר כן, ונכלל במ"ש (סע' ב) "ויהיו הכל עומדים עד שיעמוד זה שמוליכו", וכן נראה דעת ערה"ש (סק"ג) שהוא כלול בדברי השו"ע. , but this does not apply to other seforim[30] ?, ונראה שהוא פשוט, דאפי' לעמוד בפני מי שאוחז ספר תורה, שהוא מדין הגמ', אין נוהגים בפני חומשים כיון שאין הספרים בגלילה, א"כ ק"ו דדין זה שהוא רק מדברי מהרי"ל, שאין חיוב לנהוג כבוד זה במי שאוחז חומש או שאר ספר. .

If one sees a sefer open and facedown[31] רמ"א (רפב, ה) בשם מהרי"ל, ושם כ' לנשקו. (so the words are touching the table) or upside down so the top margin is touching the top surface of the shelf[32] משמעות דרכ"מ (רפב, א) בשם מהרי"ל דמיירי בציור שכתבנו, אבל רמ"א עצמו בהג"ה משמע כמ"ש בהערה לעיל, ונ"ל המנהג להחמיר בשניהם.

וע' ספר חסידים (תתקמג) לא ישא הספר מהופך. , he should turn it over and kiss it. If a sefer is lying on its front cover, the custom is to turn it over so it lies on its back cover[33] ? לא מצאתי מפורש אבל כן נוהגים .

One may not touch the klaf (parchment) of a sefer torah, except through a talis or other garment[34] קלז, א. ואפי' נטל ידיו (מ"ב סק"ד). . One may touch the klaf of a megillah or other written sifrei Tanach, but it is preferable to wash one’s hands first[35] רמ"א (קלז, א), ומ"ב (סק"ד) . Some authorities write that if one knows his hands are unclean, he should wash them even before touching printed seforim[36] ערה"ש (קמז, ז). ע' מ"ב (סק"ג) שאם ידע שנגע במקום הטנופת יש להחמיר, ומשמע דמיירי בספרים הנכתבים שלא על הקלף, ולא כ' דין ספרים הנדפסים. [ואפשר דלזה סגי לנגבם בכל דבר המנקי.] .

These halachos (except the one which specifically apply to Sifrei Torah) apply to both handwritten seforim and divrei Torah, and one should also treat printed seforim with the same reverence. In cases of necessity, one may be lenient with printed seforim in regard to these halachos[37] מ"ב (מ, ד). וע' ט"ז (יו"ד רעא, ח) פשוט לו שדפוס הוי ככתיבה, ועוד הביא ראי' מאפוד, ע"ש. .

B. Writing Divrei Torah and Sefer Torah

It is a mitzva d’oraysa[38] רמב"ם ספה"מ (ע' יח), חינוך (מצ' תריג). ואין מברכים על מצוה זו, דכיון שחז"ל לא היו בקיאין בחסירות ויתירות לא רצו לתקן ברכה (שו"ת חת"ס או"ח ס' נב). ויש להעיר דאע"פ דלענין לברך על הספר תורה, אנו סומכים על המסורה שלנו לענין חסירות ויתירות, ע' שו"ת נודע ביהודה (תנינא או"ח ס' קט) דלענין הסכנה להוציא ספר תורה פסולה לבית הקברות, מבואר בזוהר דאפי' חסר וי"ו אחת, שהוא בגדר חסוי"ת, יש סכנה גדולה בזה, עכת"ד. ונראה לפ"ז שאין סומכים על המסורה שלנו לענין הסכנה. for every man[39] ער, א. וכ"כ הרמב"ם, וע' שאג"א (סי' לה) פקפק על זה שאין ראיה לפטור נשים ממצוה זו to write a Sefer Torah. Today, this mitzva can also be accomplished by purchasing seforim, among which should be Chumashim, Mishnayos, and Gemara[40] לדעת הפרישה בדעת הרא"ש, אין מצוה לכתוב ספר תורה עצמו בזמן הזה כיון שאנו לומדים משאר ספרים, ולדעת הב"י, יש מצוה לכתוב ס"ת וגם מצוה לקנות ספרים. ואם אין לו ממון לקנות ספרים ללמוד מהם ויבא לידי ביטול תורה, יקנה ספרים ללמוד ולא יקנה ספר תורה (חיי אדם ח"א לא, נ).

וע' פ"ת (רעט, י) בשם שאג"א, דהאידנא שאין אנו בקיאין ביתירות ויתירות, אין בידינו לקיים מצוה זו. והעולה שיש ג' חילוקים, בזמן התנאים שהיו בקיים בחו"י היה מצוה דאורייתא לכתוב ספר תורה, ובימי האמוראים שלא היו בקיים בחו"י אבל היו לומדים מן הספ"ת היה עכ"פ מצוה דרבנן, ובזה"ז שאין לומדים מספ"ת אפי' מצוה דרבנן ליכא.

וע' מנ"ח (תריג, ג) חולק על השאג"א, ויש בידינו לקיים מצוה זו. שיש ב' מיני חסרות ויתרות, א' שעל ידו נשתנה הענין, כגון "בסכת" דדורשים שתחת הבית פסולה, וב' שלא נשתנה הענין, כגון פצוע דכה (שיש כותבים דכא). ובמין הא' אנו בקיים, אבל במין הב' אין אנו בקיים. . One may fulfill it by commissioning a Sefer Torah to be written for him, but merely buying or inheriting one does not fulfill this mitzva[41] ער, א . If one donates a Sefer Torah to a shul, it is assumed that he only intended to lend it, because if he gave it away, he would no longer be in fulfillment of the mitzva[42] ש"ך (רנט, ו), ע"פ הטעם שכתב באג"מ (יו"ד א, קסד). .

If one is unable to commission one himself, he should become a partner with others who are doing so, as this also fulfills the obligation according to some opinions[43] שו"ת יבי"א (י, יו"ד כט). וע' הגהות רעק"א (ער, א) בשם תורת חיים כ' שאם הקדישה לציבור לא יצא ידי חובתו, ורעק"א דייק שאע"פ שיש לו חלק בו לא יצא וה"ה לספ"ת של שותפים דלא יצא. וע' אג"מ (יו"ד א, קסג) דחה דיוק זה, שאם יש לו חלק בשותפות עם אחרים הרי יכול למכור חלקו, משא"כ בספ"ת של צבור שאינו יכול למכור חלקו. וע' פ"ת (ער, א). .

Supporting those who learn Torah takes precedence to the mitzva of writing a Sefer Torah, and therefore one who does not have enough money to fulfill both should rather support Torah learning[44] חיי אדם (ח"א, לא, נ), ואפשר דלמד כן ממה שהביא שם שמוכרים ספר תורה כדי ללמוד תורה. וע' שו"ע (רמט, טז) וגר"א (שם) דנתינת צדקה לעניים ללמוד תורה עדיף מבנין בית הכנסת. .

If one finds a mistake in a sefer torah, mezuza, tefillin, or megillah, one is obligated to fix it within thirty days[45] רעט, א. ושם מיירי בספר תורה, וכתב שם יתקן או יגנז. וע"ש ברמ"א דה"ה שאר ספרים. וע' רא"ש (כתובות פ"ב ס' יא) וב"י (שם) מבואר שהאיסור כדי שלא ח"ו יכשיל להתיר את האסור או לאסור המותר שאין לך עולה גדולה מזה.

ורמ"א כתב (שו"ת, סי' י) דכל שכן הוא, כיון שבזמנינו אין פוסקים הלכה מספר תורה אלא מתלמוד ושאר ספרי המחברים, ואם יהיה בספר טעות, בקל יבוא לטעות בדין. אבל בהגהות מיימ' (ז, י) כ' והזהיר אף בתלמוד תבוא עליו ברכה, עכ"ל. ומדבריו משמע דלא כפוסקים הנ"ל, שאין טעמו משום שיבוא לעוות הדין, דא"כ הול"ל דכל שכן הוא, כמ"ש רמ"א. אלא, משמע מדבריו שסובר כנודע ביהודא (תניינא קעד) דטעם האיסור להשהות ספר שאינו מוגה משום שמא יבוא לקרות בציבור.

ועל פי טעם הנו"ב, כנראה שיש להחמיר ביותר בכל ספר שאם ישתמש בו יבוא לידי האיסור, והיינו תפלין, מזוזות, ומגילות, כמ"ש.

ובשאר ספרים, נראה שהמנהג להקל (למשל, יש הרבה טעויות בדפוס ראשון של השלחן ערוך, אבל הוא עדיין נמצא בהרבה בתי כנסיות), ונראה הטעם, בין לרמ"א בין לנו"ב, משום שהטעויות שנמצאים בדפוס בדרך כלל אינם גורמים שינוי בהלכה למעשה אלא שהדברים קשים להבין.

וע' ערוך השולחן (רעט, א), וז"ל, ואמרו הקדמונים שאין להגיה שום ספר מספרי התלמוד והפוסקים ע"פ סברת עצמו דאולי יקום ויפרש פירוש נכון כפי הגירסא הישנה והרבה צווחו על זה ואמרו דאם לא נראה לת"ח גירסא הכתובה יגיה בפירושו אבל לא בפנים הספר, עכ"ל. or to place it in Shaimos or somewhere where it will not accidentally be used. If the gartel is placed around the outside of the sefer torah and it is placed in a separate location in the aron Kodesh (e.g., behind the other sifrei torah), the custom is that it need not be fixed[46] ע' שו"ת נו"ב (מהד"ק או"ח ח) ומשמע דלא נראה לו צד להקל, וע' שו"ת בנין ציון (סי' צז) דהנחתם במקום מיוחד בארון זו גופא הוי גניזתם. וכן משמע בספר חסידים (סי' תתקלד) שספרי תורה פסולים גם נתנו בארה"ק. וע' שו"ת מנחת אלעזר (ח"ג נב) שיש מקילים ע"י נתינת הגרטע"ל מבחוץ. וכ' עוד שם, וז"ל, ושמעתי מפה קדוש אאזמו"ר הגה"ק מהר"ש זצ"ל מפה"ק כי הגאון המובהק מהר"א תאומים ז"ל בעל חסל"א עשה מעשה רב בק' בוטשאטש פקד לגנוז כל הס"ת הישנים שחושבים לפסולים להוציאם מאה"ק ולהניחם בכלי חרס וקברום אצל צדיק בביה"ח כמבואר בש"ע יו"ד ואח"כ נהיתה מגפה ומחלת תינוקות ר"ל ורעשה עליו העיר והגליל. ולכאורה יפלא הלא כדינא דש"ע עביד. אך נראה כיון שבאמת בין הס"ת שחושבים לפסולים יש בהם הרבה שעכ"פ חומש א' כשר לקרות בו וכמבואר ברמ"א (באו"ח סי' קמ"ג סעי' ד') דעכ"פ בשאר החומשים הכשרים מותר לקרות בס"ת פסול הגם שנהגו להחמיר בזה אבל להורות לקולא עי"ז לחשבם לפסולים ולהוציאם מאה"ק לקברם בכלי חרס בודאי צריכין לחוש לחומרא אולי אינם פסולים גמורים, עכ"ל.

ולענין לקיחתו בשמחת תורה, והאם נחשב מוקצה מחמת שאין קוראין בו, ? . Other pasul items may be placed in a box designated for Shaimos and retained, as one would not take it out of the box and accidentally use it[47] נראה שכן נוהגים להקל .

Before writing (or carving or painting[48] רמ"א רפד,ב ) 3 words of a posuk on the same line[49] כ"כ פ"ת סק"ב להתיר בשם תשובה מאהבה , one must write a line on top of the place intended for the words[50] רפד,ב , except in any of the following cases: it will not be written in Ksav Ashuris (the script a sefer torah is written in)[51] רפד,ב, והוא דעת רמב"ן (הו"ד בטור), אבל הרא"ש כ' לא ראה לרבותיו נוהגין להתיר בזה ; it is as a mundane phrase and not intended to be used in learning[52] שם, והוא דעת ר"ת שדוקא אם נכתב לדרשה או לראי', צריך שרטוט, וע' ב"י שהביא בשם הג"מ (פ"ז אות ל) שבירושלמי (מגילה פ"ג ה"ב) לא משמע כן (מדשלח "מאוד יסגא אחריתך" באגרת ולא "ואחריתך ישגה מאד" כדי שלא יצטרך לשרטט. וכן הקשה תוס' גיטין ו,ב ד"ה א"ר) ; the paper is already lined[53] רע"א (שו"ת ס' נ', והו"ד פ"ת סק"ג), כ' דלענין זה מהני שרטוט אע"פ שאינו מתקיים, ואע"פ שבתשובתו משמע שמתיר בשרטוט שעושה חריץ ואח"כ יתפשט, לכאו' גם מתיר אם שירטט בצבע בלא שום חריץ, כי זה היה חלק מהשאלה שהובא במרדכי (ע' ב"י) שהוא בא ליישב, וגם משמע ממ"ש שצריך רק שיהיה נכתב מיושר שהוא גם מתיר בענין זה ; or the words are being written below other words[54] רמ"א רפד,ב, ודעת טור והרא"ש (i.e., it is not being written as the first line in the paragraph).

It is preferable to avoid writing mundane[55] אבל מותר לכתחלה לכתוב כתובה או גט בכתב אשורית (אג"מ יו"ד ג,קכ) words in ksav ashuris (block Hebrew letters)[56] רמ"א רפד,ב, {ובדברי רמ"א מציין לרבינו ירוחם} וכ"כ ב"י (ס"ס רפג) בשם רמב"ם (תשו' פאר הדור סי' ז'), וכ' הטעם כיון שניתנה בו תורה, מגונה מאד להשתמש בו דברי חול (וכ' ועל כן שינו הספרדיים כתיבתם ונעשה הכתב כתב אחר להתיר להשתמש דברי חול, ונ"ל שמתכוון להכתב שמכונה "כתב רש"י" שמקורו מהספרדיים). והגר"א כ' טעם, ע"פ הרמב"ן הנזכר בהערות הקודמות, שאם יכתוב בכתב אשורית, יהיה חייב לשרטט. וע' ערה"ש (ס"ס רפ"ג ורפ"ד) כ' מותר לכתוב דברי חול בכתב אשורית, וסיים אשרי חלק המדפיס כשיזהר בזה. וע' פ"ת (רפג,ג בשם דברי יוסף) שהביא בשם הר"ש די פאס דכשמת בנו לא רצה לכתוב הקינה על המציבה בכתב אשורי, אבל על אחרים לא אסר דבר זה מעולם. .

If one performs an act which designates an item to attain kedusha, he may not use the item for mundane purposes[57] מב, ג . However, if he only spoke out its designation[58] מ"ב (מב, כ) (such as stating his intent to write Torah on a certain paper), or acted to designate it for a mitzva whose object does not attain kedusha[59] מ"ב (מב, כב), וכ' שם כגון ציצית שופר לולב סוכה ונר חנוכה. (such as filling a ner chanukah which was not used), the item does not attain kedusha and may be used for other purposes. If one writes words of Torah on a paper, he may not write mundane matters (such as a phone number) on the rest of the paper, as it is designated for kedusha[60] מ"ב (מב, כג) .

A tefilin bag has kedusha and one may not put other items in it[61] מב, ג. אבל אם התנה כן מתחלה, מותר (רמ"א שם). ואותן האנשים ההולכים בדרך ומשתמשין בשק של תפלין בדברים של חול, יש ללמד עליהם זכות דכיון דרגילין בכך הוי כאלו התנה בתחלה, ואעפ"כ אין נכון לעשות כן. . One may put other items in a talis bag, since the talis which is placed there does not have kedusha (and placing the tefilin bag in it does not give it kedusha). If one keeps his siddur in his talis bag, which gives the bag a level of kedusha, he may be lenient to put other things there if there is a need to do so[62] מ"ב (מב, יא), והטעם להקל בשעת הצורך, משום שעשוי מתחלה לטלית של חול, הוי כאילו התנה. [ומה שהחמיר כאן, אע"פ שכתב במ"ב לקמן (קנד, ט) דארגז של ספרים מיקרי תשמיש דתשמיש כיון שספרים שלנו מכוסים בנייר, אפשר דשאני הכא כיון שהוא מכסה הספר מכל הצדדים הרי ודאי יגע התיק בהספר עצמו, ומיקרי תשמיש קדושה.] .  

The covering of a bimah has kedusha because the parchment of the sefer Torah is placed on it, but one may keep other items on it because it is always assumed that this was the tzibbur’s original intent. Even so, one may not use it for a disgusting purpose[63] (מ"ב (קנד, לד) (such as wiping dirt onto it[64] כמבואר במ"ב (כא, יא) שהוא תשמיש מגונה or placing dirty tissues on it) and it is preferable not to lean on it[65] מ"ב (קמא, ד) . When leining is performed on a table, it is customary to place a talis down beforehand[66] ?. ואם לא עשה כן, צ"ע מה דין השלחן, דבמ"ב (קנד, י) משמע דאפי' אם לפעמים הספ"ת נשען על הבימה בלי הפסק הוי תשמיש קדושה, ואח"כ (ס"ק יא) לענין וילון משמע שאם רק באקראי נותנים עליו הספ"ת לא הוי תש"ק. ונלע"ד, דבדבר שמשתמשים בו לקריאת ספ"ת בקביעות דרך מפה, אפי' נשמט רק לפעמים מיקרי תש"ק כיון שתשמיש של קריאה הוא תשמיש הרגיל, אבל וילון שבדרך כלל תולין לפני הארון ורק לפעמים משתמשים בו לספ"ת, כשמשתמשים בו רק באקראי לא מיקרי תש"ק. .

C. Shaimos

The following household items may not be disgraced or put in the garbage and must be buried as Shaimos^[67] כל זה צריך הגה"ה, ומבוסס על מה שראיתי בשם הרה"ג משה היינעמאן, עם כמה שינויים. וע' פמ"ג (ס"ס קנג) כמה גדרים בדינים אלו. :

1. Tefillin, tefillin bags[68] מ"ב (קנד, ז) , mezuzas, mezuza cases[69] ע' מ"ב (שם) , and the mantel covering the bimah[70] ע' שו"ע (קנד, ג) ומ"ב (סק"י). וע"ש ובשעה"צ (ח) דגם הבימה עצמו בכלל זה, משום דלפעמים נותנים על הספר תורה, ואפי' אין נותנים עליו כלל, לפעמים נשמט המטפחת והשלחן משתמש לספר תורה. [אמנם, בזה"ז נ"ל שמקפידים שאין המטפחת נשמט כלל, ולכן אין על הבימה דין תשמיש קדושה.]   or a sefer torah[71] קנד, ג .

2. Seforim, siddurim, and bentchers. This includes pages that fell out, even if they do not contain writing on them, and their covers[72] ע' מ"ב (שם) .

3. A dvar torah or quote from chazal, rishonim, or acharonim, printed or written for the purpose of teaching Torah (see below). The text of a bracha is also Shaimos (even if the letter hei is substituted for Hashem’s name)[73] אג"מ (או"ח ב, קלה) .

4. One of the names of Hashem[74] וגם אותיות "יהו" יש בהם קדושה , written in Hebrew (regarding the word shalom, see later). If written in any other language (e.g., “God”), the name has no kedusha and may be discarded or erased[75] מ"ב (פה, י) כ' דאין בו קדושה ומותר למוחקו, עכת"ד. ונראה דה"ה שאינו חייב לגונזו. וע' ב"י (סי' רעו) בשם אורחות חיים מחמיר בשם שנכתב "בכתיבה של גוים", וע' תשב"ץ (ח"א סי' ב) מיקל במה שנכתב בלשון תרגום. וע' פ"ת (רעו, יא) הביא מחלקת בזה, (והצד להחמיר, מפני הכוונה בעת כתבו עם תמונה קדושה) וכ' יש להחמיר. וע"ע שו"ת יביע אומר (ח"ד יו"ד כ) מו"מ בזה. . The word Hashem (in English or Hebrew), or the acronyms IY”H (im yirtzeh Hashem), BE”H (b’ezras Hashem), and B”H (boruch Hashem), when they appear on a non-Torah related paper, do not have holiness and may be discarded in the garbage[76] ע' אג"מ (יו"ד ב, קלח) שאין שום מעלה לכתוב מילים כאלו על ניירות שיש בהם דברי חול.

ואם כתב ה' במקום השם, כ' דמסתבר דלא גרע מכתיבת ב' יודין במקום השם, שכתב רמ"א (רעו, י) שאין למוחקו אלא במקום צורך (והש"ך כ' לצורך גדול). וה"ה אם כתב "בע"ה" או "ב"ה". ולכן אין להשליכו במקום בזיון, אבל מותר לשורפו, ע"ש.

אבל אם כותב "בס"ד" אין בו שום קדושה, וגם אם כתב "בעזהש"י" אין בו קדושה כיון שהשין מכיר שגם הה"א אינו אות משם הקודש.

ע' תשב"ץ (ח"א סי' ב). .

5. Three consecutive words of a posuk from Tanach. However, if the phrase is merely used to make the context more eloquent and not to quote Tanach, it does not attain kedusha^[77] שו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' קסז).

וכשכותב דרך צחות אין צריך שרטוט, כ"כ שו"ע (יו"ד רפד, ב), אבל הש"ך (סק"ב) כ' דבירושלמי משמע דאסור לכתוב פסוק באגרת שלומים בלא שרטוט, וע' תוס' (גיטין ו:) דחה ראי' זו דמשמעות שאר הדברים שם ובש"ס שלנו שאין צריך לשרטט, והו"ד ערה"ש (סק"ד).

ואין צריך לברך ברכת התורה קודם שיכתוב אגרת שיש בו תיבות מפסוק בדרך צחות, כ"כ ברכי יוסף (מו, טו) ע"פ השו"ע הנ"ל, וכ"כ בשו"ת יביע אומר (ח"ד, או"ח ח).

ולענין גניזה, ע' שו"ת שלמת חיים (יו"ד סי' קמח) מסופק אם יש להקל בזה, וכתב ראוי ליזהר שלא להכניסם לבית הכסא. , and may be discarded in the garbage. It is preferable not to write a posuk (such as kol sasson v’kol simcha) on wedding invitations[78] אג"מ (יו"ד ב, קלה) , but if one received an invitation with a posuk on it, the custom is to be lenient to discard it (although it is preferable to place it in shaimos[79] משמעות שו"ת שבט הלוי (ז, קסז) שנוהגים להקל בכל שנכתב לצחות הלשון, אבל בהליכות שלמה (תפלה, פ"כ, הע' 72) כ' שטעונים גניזה אפי' כתבם כעין קשת, ואפשר דכן דעת האג"מ (שם). ).

When divrei torah or pesukim are written or printed on an unrelated item, such as a dvar torah printed in a magazine, or if someone wrote Hashem’s name on the fabric of a chair, one is permitted to remove the holy part to put in sheimos, and discard the rest in the garbage[80] רעו, יג .

Divrei torah printed[81] ע' ט"ז (יו"ד ס"ס רעא), ומ"ב (מ, ד), דספרים הנעשים ע"י דפוס הוי כשאר ספרים.

אבל ע' שו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' קמג) דאפי' לדעת הט"ז (יו"ד ס"ס רעא) שמחמיר בספרים הנדפסים, הרי טעמו משום שדפוס הוי ממש כמו כתיבה, דמה לי אם העט דוחק על הנייר או אם הנייר נדחק אל הדפוס. אבל דפיסה בזמן הזה, שהכל נעשה ע"י דחיקת כפתורים, אין כאן שום מעשה כתיבה כלל. as part of a magazine or newspaper do not attain kedusha unless one actually learns from it. If one did not read it, it may be disposed of in the garbage[82] ע' אבני נזר (יו"ד שעו, יא) שאין שום קדושה בספרים הנדפסים של תורה שבעל פה קודם שילמוד מהם, אבל בתורה שבכתב יש קדושה משעה שנדפס. וטעם החילוק, דתנ"ך היא גופה קדושה, אבל בתורה שבע"פ קריאתה מקדשתה. ועוד, דכל זמן שלא קרא בו אין היתר לכותבה משום דמה שכותבין הוא רק משום עת לעשות לה', והוי כספרים שלא ניתנו ליכתב. וע' כל כתבי חפץ חיים (מכתב פג) גם משמע שבשום ספר אין בו קדושה כ"כ עד שקורא בו. . If one did read it, one may put it in the garbage (but not in recycling) if he first places it inside a bag and then in another bag[83] ע' תשובות והנהגות (א, תשנג-ד). והחילוק בזה, דבאשפה אין שורפים אותו, אבל recycling עושים לו עושים בידים.

(אם נידונים ניירים אלו כנייר שאינו ראוי ללמוד ממנו.?) וע' אג"מ (או"ח ד, לט) לענין ספרים שבלו, שבספרי תנ"ך או דבר שיש בו שם ה', אסור להניחו במקום שיבואו לאיבוד, אבל בספרי משניות גמרות ספרי ראשונים אחרונים וכו', אם אינם ראויים ללמוד מהם מותר לאבדם דאין להם קדושה, אלא שאין לסמוך על זה למעשה אם לא בהסכמת שאר פוסקים. ובספרי תנ"ך אסור לאבדם אפי' ע"י גרמא, והעושה כן עובר על לאו דאורייתא, והביא ראי' לאסור ממה שמחוייבין להציל ספרים מפני הדליקה. ואע"פ שכתב בגמ' (שבת קכ:) בשם שכתוב על בשרו דמותר לטבול משום דעשייה הוא דאסור הא גרמא שרי, צריך לומר דשם מותר כיון שהוא רק שם יחידי, או משום דהוא במקום שאינו ראוי לכתיבה אין בשם קדושה כלל, או משום דלא אפשר.

אבל בתשובות והנהגות (ח"א ס' תקנג-ד) משמע שאע"פ שהעכו"ם שורפים אותו, מותר, דלא הוי אלא גרמא דשרי. . If one wishes to put the divrei torah in Shaimos, he must separate the pages of the divrei torah from the rest of the paper and may not put the rest of it in Shaimos, as secular items degrade the holiness of Shaimos items.

Torah-related worksheets, tests, or other items which are printed for one-time use[84] אפשר שיש להקל בצירוף הדיעות דמה שנדפס ע"י דפוס אין בו קדושה.

{ושמעתי מהר' מענדי בעקער שאפשר שיש לצרף דעת תשב"ץ (הו"ד פ"ת רפג, ב), דדעתו שם דמותר למחוק פסוקים שנכתב ללימוד תינוקות כיון שדעתו היה למוחקו בסוף השבוע. אבל צ"ע על הדמיון, דהתם התיר כיון שצריך לכתוב פסוקים במקומם והוי כהיכל שצריך לסותרו כדי לבנות במקומו, אבל כאן לא שייך סברא זו, וצ"ע.} and then thrown away, should also be double wrapped before being discarded. This leniency does not apply to any written divrei torah or pesukim, even if intended for one-time use. Sheets which only tell the story of the parsha[85] כן שמעתי מהר"ש פעלדער. וכן מוכח מרש"י יבמות (קו:) בענין כתיבת פרשת יבמה, וז"ל אבל האי ספירת דברים היא ולאו בקדושתיה קאי, עכ"ל. ומזה משמע דאע"פ שאותו סיפור ממש נזכר מילה במילה בתורה, אעפ"כ אין לו קדושה כיון שתכלית הכתיבה הוא ללמד הסיפור. וע"פ דברי הרש"פ, יש להסתפק על הדפים שהיהודים נותנים אל המשטרה בעיר לייקווד להגיד להם על עניני הנהגת היהודים, כגון שאסור לנו ללכת ברכב בשבת ושיש מצוה לנו להשתכר בפורים, וגם על הדפים של ילדים קטנים שמדברים על הנהגות כגון "גדולים אין אוכלים ביום כיפור, וביום ראש השנה הולכים אל נהר לומר תשליך", דאע"פ דדברים אלו הוי הלכות מפורשים בפוסקים, לכאו' גם זה אין צריך גניזה כיון שהוא מדבר על הנהגות ולא על הלכות. or gedolim stories may be put directly in the garbage.

These rules apply whether the divrei torah are written in Hebrew or any other language[86] ע' תשובות והנהגות (ח"א ס' תקנד) דאע"פ שכשנכתב בלשון לע"ז אין בו קדושה, מ"מ להשימו באשפה לבזותו אין להתיר. וע' תשב"ץ (ח"א ס' ב) דאסור לאבד בידים ספר שנכתב בלשון תרגום אע"פ שאין בו מהשמות שאינם נמחקים. .

Tapes or CD’s containing divrei torah should be double-wrapped in plastic before being discarded.

A mareh makom or a short blurb written to remind oneself of a dvar torah is not holy and may be discarded^[87] אג"מ יו"ד ב,עה .

Items which were used for a mitzva need not be placed in Shaimos, but may not be placed in the garbage unless they are first wrapped in plastic. This includes a talis bag^[88] משום דהוי תשמיש דמצוה, ע' מ"ב (מב, יא), עפמ"ש בהערה (?) דתשמיש דמצוה אין לזורקו אבל אין לבזותו. , schach from a succah^[89] מ"ב (כא, ו). ומ"ב כ' בשם פמ"ג דנכון שלא לעשות תשמיש מגונה אפי' בדופני הסוכה. , the arba minim^[90] תרסד, ח , and leftover wicks and oil from a menorah[91] כן נראה לי, דהוי כשאר תשמישי מצוה. וע' שו"ע (תרעז, ד) שהשמן שורפו בפני עצמו שהרי הוקצה למצותו, עכת"ד, וכ' הטור דהוא הדין בפתילות. והטעם, ע' מ"ב כדי שלא יבוא ליהנות ממנו, ומשמע שאין חיוב לשורפו אלא בכל אופן שאינו נהנה ממנו מותר לבערו, ונ"ל שאין לבזותו משום תשמישי מצוה. ומסתמא על הכוס זכוכית שבו מונח הנר חנוכה אין בו שום קדושה. . It is praiseworthy to put one’s tzitzis and talis in Shaimos, but it is permitted to wrap it and then dispose of it in the garbage^[92] רמ"א (כא, א), ומ"ב (שם). משום דהוי תשמיש דמצוה. ורמ"א כ', המחמיר לגונזן תבא עליו ברכה, וע' מ"ב שיש שמשתמשים בו למצוה אחרת כגון לסימן בספר. .

Other items may be discarded in the garbage. This includes a yarmulke, gartel, bookcases used for holding seforim[93] מ"ב (קנד, ט) בשם שיורי ברכה. ובשיו"ב (קו"א שם) נתן טעם משום שהספרים שלנו מכוסים בנייר ובעור, מיקרי הארון תשמיש דתשמיש, ואע"פ שמשימים בהם מקצת קונטרסים שאין בהם כריכה, אזלינן בתר רוב תשמישו (שם). וע' ציץ אליעזר (ח"ז סי' ז) דבעל נפש יחמיר שלא להוריד הארון לתשמיש של חול ממש, אבל לעשותו דופן לסוכה מותר, ואם התנה על כך קודם שנתן שם ספרים יש להקל בכל גווני, ע"ש טעמו. , plastic bag used to protect a talis or tefillin bag^[94] דהוי תשמיש דתשמיש, שאין בו קדושה, ע' מ"ב (מב, ט) ופמ"ג (ס"ס קנג). , and a bookmark placed in a sefer.

In a greeting of a letter which does not discuss Torah thoughts[95] אבל אם יש בו דברי תורה, יכול לכתוב שלום, דבהכרח יזהר לשמור המכתב (אג"מ או"ח ד, מ או' ג). , one should not write shalom with a vav, as this would refer to Hashem, making the paper forbidden to discard (according to many)[96] רמ"א (יו"ד ס"ס רעו) . It should be written without a vav[97] מ"ב (פד, ו) , or as shin-lamed-vav-apostrophe[98] משמעות רמ"א (יו"ד שם). וע' אג"מ (שם) דמעיקר הדין כשכותב "שלום לך" או "שלום וברכה", כיון שכוונתו לברכה שיהיה לו שלום, אין צריך ליזהר, אבל אם כותב "שלום עמך", דכוונתו על השי"ת, בזה יש להחמיר. . One may write shalom (with a vav) referring to someone’s name, or referring to peace[99] פת"ש (רעו, כח) . However, if shalom was written, one is not obligated to perform geniza on it, as there are opinions that it does not attain kedusha[100] ע' ש"ך (ס"ס רעו) .

If one writes a yud and hei, or aleph and lamed, as part of the name of a person (e.g., Zecharia or Shmuel) or city (e.g. Beis El), it does not attain kedusha and may be discarded[101] שו"ת תורת חיים (זוננפלד, ס' כו), וחת"ס (ח"ו ס' ה). ובחת"ס מקיל אפי' במילים "בית אל" שנכתבים בספ"ת, אבל ע' ברכ"י (יו"ד רעו, כז) מחלקת בזה, והביא ראי' שם מתרגום על אותו פסוק שתירגמו "בית אל" ולא בית אלהא. , but many have the custom to replace the second letter with an apostrophe, or to write a dash between the letters. 

On a paper which will be discarded, it is preferable, when referencing Hashem, to write the letter daled or the word Hashem, instead of the letter “hei”, because the letter hei may attain some level of kedusha[102] משמעות אג"מ (יו"ד ב, קלה) .

Before placing a sefer torah on a table, a talis or designated table cover should be placed down first. If it is placed directly on the table, even occasionally, the table may attain the status of tashmishei kedusha, making it forbidden to use for mundane purposes, and would require geniza[103] שו"ע יו"ד (רפב, יב), ואו"ח (קנג, ג) ומ"ב (סק"י). וע' שעה"צ (שם) משמע שהוא רק אם לפעמים מניחים עליו הספ"ת בלי מפה, אבל בזמנינו, אין משימים על הבימה כלל בלי מפה. .