Daily LifeHalachos of Chazzan and Chazaras Hashatz
Before
leading the davening, the chazzan should put on a talis[1]
מ"ב (יח, ה)
The
chazzan should be conscious of the issur to make the tzibbur wait
unnecessarily[2]
הובא בפוסקים בהרבה מקומות, ע' שו"ע
(קמד, ג. וגם סי' קמא, ז, ע"פ מ"ב שם) ומ"ב (קלט, יז). , וגמ'
מגילה (?) בטעם למה נשאר הספ"ת פתוח בשעת הברכה. ומקור הדין ממשנה יומא (?)
שאין גוללים ספ"ת בציבור, ומגילה (ד, ד) עד כדי שלא יפסוק המתורגמן,
ע"ש.
אמנם, נלע"ד בזה"ז ברוב מקומות
לא נחשב כבוד להתפלל כש"ץ, ואין זה נוגע אלא בימים נוראים וכדומה.
After
every Shacharis and Mincha shemoneh esrei davened with ten
men present, the chazzan must repeat shemoneh esrei out loud, which is
known as chazaras hashatz[4]
קכד, א. ואע"פ שכולם בקיאים
בתפלה (סע' ג). וע' בית יוסף (שם ד"ה כתב הכלבו), וז"ל, נהגו ברוב המקומות
להתפלל לכתחלה שליח ציבור תפילת המנחה בקול רם כדי שיענו קדושה אחריו ולא יצטרך לחזור
ולהתפלל בקול רם. אבל דרכ"מ (שם) כ' שאין אנו נוהגין כן, ומג"א כ' ואין
נוהגין כן וכן נכון, ובשם רדב"ז כ' שאם אפשר לבטלו שלא ע"י מחלקת יבטלם.
אמנם, כנראה אם יש שם תינוק יותר מבן ו',
יש להקל כיון שיש לצרף דעת המקילין לצרף קטן לדבר שבקדושה (ע' שו"ע נה, ד,
ורמ"א ומג"א שם). ואע"פ שלדעת כמה פוסקים אין מקילים לצרפו אפי'
בשעת הדחק, הוא משום שאסור לומר דבר שבקדושה בפחות מעשרה, אבל בכה"ג שבלי
הקטן יש לומר שאין בזה איסור, כנראה יש לצרפו.
. He should also wait long enough to ensure
that one who carefully says every word of davening is able to finish shemoneh
esrei before he begins[8]
מ"ב קכד, יג
During
ma’ariv, although it is preferable to wait for eight others before
reciting kaddish, it can be recited with only five others[10]
ע' שו"ע (נה, ו), ומ"ב
(שם), מחלקת אם צריך דוקא ט' או ו', ובב"י (וט"ז סק"ד) משמע דאפי' לכתחלה
אינו צריך עשרה עונים.
וע' מ"ב (שם) בשם הט"ז שאם עשרה
מהעשרה ישן, לכתחלה יש לעוררו.
It
is preferable that syllables should not be stretched out excessively, as it
makes a single word sound like it is two separate words[11]
קכד, ח, וכ' שם "שאין קריאת
התיבה נשמעת", וע' תשב"ץ (קטן, שכב) כ' הטעם שכתבתו בפנים.
The
chazzan must pause until after most of the tzibur finish saying amen
before he begins the next bracha[15]
קכד, ט
. An individual may not begin to
recite amen after the chazzan has already started the next bracha[16]
מ"ב (קכד, לז)
If the chazzan realized, while davening the silent Shemoneh Esrei, that he omitted a phrase which necessitates repeating shemoneh esrei, such as Mashiv Haruach, he may stop davening there and rely on the Chazaras Hashatz, so as not to inconvenience the other people davening to wait for him to repeat shemoneh esrei[17] קכו, ד. וכ' שם שאם טעה בג' ראשונות צריך לחזור לראש, וע' מ"ב שאם כבר גמר תפלתו אין צריך לחזור לראש ויסמוך על חזרת הש"ץ. והביא שם שהטור מקיל גם בג' ברכות ראשונות בכל גווני, והמקיל לא הפסיד. .
If
the chazzan realized he forgot a phrase which necessitates repeating shemoneh
esrei, he usually must follow the same rules as an individual reciting it
silently. However, if during shacharis, he forgot yaaleh v’yavo, or,
in shacharis on Shabbos which falls on Yom Tov, he forgot to recite the
insertions for Shabbos, and he already finished shemoneh esrei, he need
not repeat chazaras hashatz[18]
קכו, ג, ורמ"א שם. ושם מיירי
בראש חודש, וביאה"ל (ד"ה חוץ) כ' הוא הדין חול המועד. ורמ"א שם
מיירי בהתפלל תפלה של חול בשבת או ביו"ט, וביאה"ל (ד"ה והכי) כ'
דזה לא מצוי כלל, ואולי מ"ש והכי נהוג, כוונתו להתפלל של יו"ט בשבת שחל
ביו"ט, עכת"ד, וכן כתבתי בפנים.
If
one person did not daven yet and there are nine people present who had davened
earlier, he may daven shemoneh esrei out loud with kedusha, since
he is simultaneously fulfilling his personal shemoneh esrei[19]
מ"ב (סט,א). ואם כבר התפללו כולם ביחידות, כ' שו"ע (סט,א) שאחד
יכול להתפלל תפלה בקול רם, אבל מ"ב הביא בשם רדב"ז שאינו יכול לחזור
שמונה עשרה.
Before
beginning chazaras hashatz, the chazzan should recite ad-noi
sefasai tiftach… quietly[21]
קיא, ב, ע"פ מ"ב שכתב
וטוב שיאמרנו בלחש. ומקור דברי המ"ב הם במג"א, שכתב כן ע"פ כתבי
האריז"ל. וע' כף החיים (סק"י) שהביא דמשער הכוונות (חזרת הש"ץ דרוש
א, שכתב הטעם שצריך לומר התפלה פעם א' בלחש הוא כדי שלא ידבקו בו הקליפות כיון שהתפלה
בעולם התחתון שהוא מקום הקליפות, משא"כ חזרת הש"ץ הוא למעלה ואין שם פחד
מן הקליפות) משמע להיפך, שיאמרנו בקול רם, וכן המנהג בירושלים, ומה שכתב
המג"א בשם הכתבים שיאמרנו בלחש, אפשר שהוא משאר כתבי האר"י אשר לא סמך
ידו עליהם, עכת"ד.
When
reciting kedusha in the shemoneh esrei, the chazzan should
begin reciting kadosh… and baruch… while the tzibbur is
still reciting it[24]
ביאה"ל (קכה, א), משום דאין
אומרים דבר שבקדושה בפחות מעשרה.
, but after they have started quieting a
little, so that one who is still in the middle of shemoneh esrei can
hear him and be yotzei through shomei’a k’oneh[25]
אג"מ (או"ח ג, ד)
While
reciting kedusha, one should stand with his feet together[26]
קכה, ב
If
there are two mourners in shul, the custom is that one acts as chazzan from
the beginning of shachris and the other takes over from ashrei after
shemoneh esrei[28]
רמ"א (יו"ד שעו, ד). אמנם, לפע"ד
צ"ע למה יכול השני לומר הקדיש ששייך על תפלת שמונה עשרה. ומקור דברי
רמ"א ממנהג וונזייא המובא בשו"ת בנימין זאב (סי' רא), וז"ל, דהיכ'
דאיכ' בב"ה אבלי אב ואם מתפללין יוצר וברכו ותפלה וקדיש ולכל הפחות כשיגיע
ש"צ לובא לציון גואל יושב ש"צ ומתחיל אותו האבל מאב או מאם ובא לציון
גואל ומשלים ושאר הימים כשאין בב"ה אבל מאב או מאם אומר אותו הקדיש הש"צ
בשינוי ובלחש מעט בעד כל מתי ישראל, עכ"ל. ומבואר בסוף דבריו שם שלדעתו כל
אמירת הקדיש הוא בשביל המתים ולכן כשאין שם אבל החזן אומרו בלחש, אבל כיון
שבכה"ג אין אנו נוהגים לומר הקדיש בלחש, נראה שאין נוהגים כמותו אלא הקדיש
קאי על תפלת שמו"ע, וא"כ למנהגינו כנראה שהראשון יאמר קדיש, וצ"ע.
If
one arrives late to shul, since he would not be able to finish davening shemona
esrei before the chazzan says kedusha, he should wait to
recite shemona esrei together with the chazzan[30]
קט,ב. וע' רמ"א כ' דלכתחלה לא יתחיל
שמ"ע עד אחר קדושה והאל הקדוש, ובמ"ב הביא שכמה אחרונים חולקים על
רמ"א בזה.
אמנם, מי שלא בא מאוחר אלא הוא התפלל שחרית
במתינות, אפשר שיכול להתפלל מיד, וע' שו"ת אז נדברו (ח, מא).
[1] מ"ב (יח, ה)
[2] הובא בפוסקים בהרבה מקומות, ע' שו"ע
(קמד, ג. וגם סי' קמא, ז, ע"פ מ"ב שם) ומ"ב (קלט, יז). , וגמ'
מגילה (?) בטעם למה נשאר הספ"ת פתוח בשעת הברכה. ומקור הדין ממשנה יומא (?)
שאין גוללים ספ"ת בציבור, ומגילה (ד, ד) עד כדי שלא יפסוק המתורגמן,
ע"ש.
[3] ע' רש"י בגמ' שם שהטעם משום
טירחא דצבורא.
אמנם, נלע"ד בזה"ז ברוב מקומות
לא נחשב כבוד להתפלל כש"ץ, ואין זה נוגע אלא בימים נוראים וכדומה.
[4] קכד, א. ואע"פ שכולם בקיאים
בתפלה (סע' ג). וע' בית יוסף (שם ד"ה כתב הכלבו), וז"ל, נהגו ברוב המקומות
להתפלל לכתחלה שליח ציבור תפילת המנחה בקול רם כדי שיענו קדושה אחריו ולא יצטרך לחזור
ולהתפלל בקול רם. אבל דרכ"מ (שם) כ' שאין אנו נוהגין כן, ומג"א כ' ואין
נוהגין כן וכן נכון, ובשם רדב"ז כ' שאם אפשר לבטלו שלא ע"י מחלקת יבטלם.
[5] קכד, ד
[6] {ראיתי בשם הגרש"ז אוירבאך}
[7] ע' שו"ע (קכד, ד) לענין חזרת הש"ץ משמע שצריך
ט' עונים אחריו, וע' שו"ע (נה, ו) ומ"ב כ' שיש להקל אלא שיש מחלקת אם
יכולים להצטרף יותר מאחד. וע' אשי ישראל (פרק טו, הערה ז) דלדעת הגרש"ז (ושו"ע
הגר"ז נה, ז) יש לחלק בין קדיש וחזרת הש"ץ ואין להקל אלא לקדיש, ולדעת
הגר"ח קנייבסקי (ומג"א נה, ח) יש להקל גם בחזרת הש"ץ. וכנראה דלעת
הצורך יש לסמוך על הגרח"ק, ולצורך גדול יש לצרף ב' הקולות, דהיינו לומר חזרת
הש"ץ כשיש רק ו'.
אמנם, כנראה אם יש שם תינוק יותר מבן ו', יש להקל כיון שיש לצרף דעת המקילין לצרף קטן לדבר שבקדושה (ע' שו"ע נה, ד, ורמ"א ומג"א שם). ואע"פ שלדעת כמה פוסקים אין מקילים לצרפו אפי' בשעת הדחק, הוא משום שאסור לומר דבר שבקדושה בפחות מעשרה, אבל בכה"ג שבלי הקטן יש לומר שאין בזה איסור, כנראה יש לצרפו.
[8] מ"ב קכד, יג
[9] רמ"א קכד,ג
[10] ע' שו"ע (נה, ו), ומ"ב
(שם), מחלקת אם צריך דוקא ט' או ו', ובב"י (וט"ז סק"ד) משמע דאפי' לכתחלה
אינו צריך עשרה עונים.
וע' מ"ב (שם) בשם הט"ז שאם עשרה
מהעשרה ישן, לכתחלה יש לעוררו.
[11] קכד, ח, וכ' שם "שאין קריאת
התיבה נשמעת", וע' תשב"ץ (קטן, שכב) כ' הטעם שכתבתו בפנים.
[12] מ"ב (רפא, ד), וע' שו"ע (קכד, ח) ומ"ב (סק"ל).
[13] ע' שו"ע (קכד, ד). ושמעתי
מהגר"צ שכטר שהגרי"ד סולובייצ'יק היה מזהיר על זה בראש השנה במוסף, שלא
יענו אמן עד אחר סוף הברכה, דהא אם אין עשרה ששמעו הברכה, הרי לא יצא חזרת
הש"ץ ולא קיים שמיעת תקיעות על סדר הברכות, וגם דודו הגרי"ז הזהיר על
זה.
[14] מ"ב (רפא, ד)
[15] קכד, ט
[16] מ"ב (קכד, לז)
[17] קכו, ד. וכ' שם שאם טעה בג' ראשונות צריך לחזור לראש, וע' מ"ב שאם כבר גמר תפלתו אין צריך לחזור לראש ויסמוך על חזרת הש"ץ. והביא שם שהטור מקיל גם בג' ברכות ראשונות בכל גווני, והמקיל לא הפסיד.
[18] קכו, ג, ורמ"א שם. ושם מיירי
בראש חודש, וביאה"ל (ד"ה חוץ) כ' הוא הדין חול המועד. ורמ"א שם
מיירי בהתפלל תפלה של חול בשבת או ביו"ט, וביאה"ל (ד"ה והכי) כ'
דזה לא מצוי כלל, ואולי מ"ש והכי נהוג, כוונתו להתפלל של יו"ט בשבת שחל
ביו"ט, עכת"ד, וכן כתבתי בפנים.
[19] מ"ב (סט,א). ואם כבר התפללו כולם ביחידות, כ' שו"ע (סט,א) שאחד
יכול להתפלל תפלה בקול רם, אבל מ"ב הביא בשם רדב"ז שאינו יכול לחזור
שמונה עשרה.
[20] מ"ב (קכד, ד)
[21] קיא, ב, ע"פ מ"ב שכתב
וטוב שיאמרנו בלחש. ומקור דברי המ"ב הם במג"א, שכתב כן ע"פ כתבי
האריז"ל. וע' כף החיים (סק"י) שהביא דמשער הכוונות (חזרת הש"ץ דרוש
א, שכתב הטעם שצריך לומר התפלה פעם א' בלחש הוא כדי שלא ידבקו בו הקליפות כיון שהתפלה
בעולם התחתון שהוא מקום הקליפות, משא"כ חזרת הש"ץ הוא למעלה ואין שם פחד
מן הקליפות) משמע להיפך, שיאמרנו בקול רם, וכן המנהג בירושלים, ומה שכתב
המג"א בשם הכתבים שיאמרנו בלחש, אפשר שהוא משאר כתבי האר"י אשר לא סמך
ידו עליהם, עכת"ד.
[22] רמ"א (קכג,ו), כיון שסומך על מה שיאמר
"תתקבל צלותהון". אבל ע' מ"ב (בשם השל"ה והגר"א) כ'
לאומרו.
[23] קכג,ו. והטעם, כיון שהפסיעות בסוף קדיש תתקבל חוזרים על כל התפלה. וכ'
מ"ב (בשם פרישה) מכאן שאין לש"ץ לדבר ביני וביני בשיחה שלא מעניני התפלה
כי הקדיש חוזרת על התפלה. וע' קצה"ש (כד, ח, הערה) שיש לומר יהר"מ...
כמו שאומר אחר תפלת לחש.
[24] ביאה"ל (קכה, א), משום דאין אומרים דבר שבקדושה בפחות מעשרה.
[25] אג"מ (או"ח ג, ד)
[26] קכה, ב
[27] רמ"א (קכה, ב) ומ"ב
(סק"ז). וע"ש (סק"ו) מחלקת אם עיניו יהיו סגורים או לא.
[28] רמ"א (יו"ד שעו, ד). אמנם, לפע"ד
צ"ע למה יכול השני לומר הקדיש ששייך על תפלת שמונה עשרה. ומקור דברי
רמ"א ממנהג וונזייא המובא בשו"ת בנימין זאב (סי' רא), וז"ל, דהיכ'
דאיכ' בב"ה אבלי אב ואם מתפללין יוצר וברכו ותפלה וקדיש ולכל הפחות כשיגיע
ש"צ לובא לציון גואל יושב ש"צ ומתחיל אותו האבל מאב או מאם ובא לציון
גואל ומשלים ושאר הימים כשאין בב"ה אבל מאב או מאם אומר אותו הקדיש הש"צ
בשינוי ובלחש מעט בעד כל מתי ישראל, עכ"ל. ומבואר בסוף דבריו שם שלדעתו כל
אמירת הקדיש הוא בשביל המתים ולכן כשאין שם אבל החזן אומרו בלחש, אבל כיון
שבכה"ג אין אנו נוהגים לומר הקדיש בלחש, נראה שאין נוהגים כמותו אלא הקדיש
קאי על תפלת שמו"ע, וא"כ למנהגינו כנראה שהראשון יאמר קדיש, וצ"ע.
[29] נראה פשוט, דכל הטעם שאין עושים כן בסוף חזרת הש"ץ הוא משום שסומכים על הפסיעות שבסוף קדיש תתקבל.
[30] קט,ב. וע' רמ"א כ' דלכתחלה לא יתחיל
שמ"ע עד אחר קדושה והאל הקדוש, ובמ"ב הביא שכמה אחרונים חולקים על
רמ"א בזה.
אמנם, מי שלא בא מאוחר אלא הוא התפלל שחרית
במתינות, אפשר שיכול להתפלל מיד, וע' שו"ת אז נדברו (ח, מא).
[31] קט,ב, ומ"ב שם