Halacha OnlineHalacha for the Frum Jew
Insertions in Shemoneh Esrei

Daily LifeHalachos of Chazzan and Chazaras Hashatz

Before leading the davening, the chazzan should put on a talis[1] מ"ב (יח, ה) .

The chazzan should be conscious of the issur to make the tzibbur wait unnecessarily[2] הובא בפוסקים בהרבה מקומות, ע' שו"ע (קמד, ג. וגם סי' קמא, ז, ע"פ מ"ב שם) ומ"ב (קלט, יז). , וגמ' מגילה (?) בטעם למה נשאר הספ"ת פתוח בשעת הברכה. ומקור הדין ממשנה יומא (?) שאין גוללים ספ"ת בציבור, ומגילה (ד, ד) עד כדי שלא יפסוק המתורגמן, ע"ש. . If the gabbai asks one to be chazzan, he should not refuse if it would delay the tzibbur (although when they are not waiting, one should turn it down in instances where it is considered an honor)[3] ע' רש"י בגמ' שם שהטעם משום טירחא דצבורא.

אמנם, נלע"ד בזה"ז ברוב מקומות לא נחשב כבוד להתפלל כש"ץ, ואין זה נוגע אלא בימים נוראים וכדומה.
.

After every Shacharis and Mincha shemoneh esrei davened with ten men present, the chazzan must repeat shemoneh esrei out loud, which is known as chazaras hashatz[4] קכד, א. ואע"פ שכולם בקיאים בתפלה (סע' ג). וע' בית יוסף (שם ד"ה כתב הכלבו), וז"ל, נהגו ברוב המקומות להתפלל לכתחלה שליח ציבור תפילת המנחה בקול רם כדי שיענו קדושה אחריו ולא יצטרך לחזור ולהתפלל בקול רם. אבל דרכ"מ (שם) כ' שאין אנו נוהגין כן, ומג"א כ' ואין נוהגין כן וכן נכון, ובשם רדב"ז כ' שאם אפשר לבטלו שלא ע"י מחלקת יבטלם. . The chazzan may not begin chazaras hashatz until nine others have finished shemoneh esrei[5] קכד, ד , and preferably after most of the tzibbur has finished[6] {ראיתי בשם הגרש"ז אוירבאך} . In times of necessity, he may begin when eight others have finished, and in great necessity, even five[7] ע' שו"ע (קכד, ד) לענין חזרת הש"ץ משמע שצריך ט' עונים אחריו, וע' שו"ע (נה, ו) ומ"ב כ' שיש להקל אלא שיש מחלקת אם יכולים להצטרף יותר מאחד. וע' אשי ישראל (פרק טו, הערה ז) דלדעת הגרש"ז (ושו"ע הגר"ז נה, ז) יש לחלק בין קדיש וחזרת הש"ץ ואין להקל אלא לקדיש, ולדעת הגר"ח קנייבסקי (ומג"א נה, ח) יש להקל גם בחזרת הש"ץ. וכנראה דלעת הצורך יש לסמוך על הגרח"ק, ולצורך גדול יש לצרף ב' הקולות, דהיינו לומר חזרת הש"ץ כשיש רק ו'.

אמנם, כנראה אם יש שם תינוק יותר מבן ו', יש להקל כיון שיש לצרף דעת המקילין לצרף קטן לדבר שבקדושה (ע' שו"ע נה, ד, ורמ"א ומג"א שם). ואע"פ שלדעת כמה פוסקים אין מקילים לצרפו אפי' בשעת הדחק, הוא משום שאסור לומר דבר שבקדושה בפחות מעשרה, אבל בכה"ג שבלי הקטן יש לומר שאין בזה איסור, כנראה יש לצרפו.
. He should also wait long enough to ensure that one who carefully says every word of davening is able to finish shemoneh esrei before he begins[8] מ"ב קכד, יג . However, he need not wait for any important individuals, even the Rav of the shul[9] רמ"א קכד,ג .

During ma’ariv, although it is preferable to wait for eight others before reciting kaddish, it can be recited with only five others[10] ע' שו"ע (נה, ו), ומ"ב (שם), מחלקת אם צריך דוקא ט' או ו', ובב"י (וט"ז סק"ד) משמע דאפי' לכתחלה אינו צריך עשרה עונים.

וע' מ"ב (שם) בשם הט"ז שאם עשרה מהעשרה ישן, לכתחלה יש לעוררו.
.

It is preferable that syllables should not be stretched out excessively, as it makes a single word sound like it is two separate words[11] קכד, ח, וכ' שם "שאין קריאת התיבה נשמעת", וע' תשב"ץ (קטן, שכב) כ' הטעם שכתבתו בפנים. . The chazzan should not drag out the last syllable of a bracha, so the tzibur will not accidentally answer amen before the end of the bracha[12] מ"ב (רפא, ד), וע' שו"ע (קכד, ח) ומ"ב (סק"ל). , especially in Shemoneh Esrei (where it is obligatory that ten people hear the bracha[13] ע' שו"ע (קכד, ד). ושמעתי מהגר"צ שכטר שהגרי"ד סולובייצ'יק היה מזהיר על זה בראש השנה במוסף, שלא יענו אמן עד אחר סוף הברכה, דהא אם אין עשרה ששמעו הברכה, הרי לא יצא חזרת הש"ץ ולא קיים שמיעת תקיעות על סדר הברכות, וגם דודו הגרי"ז הזהיר על זה. ). Even when singing tunes, the chazzan should not separate two syllables of one word, or two words of one phrase[14] מ"ב (רפא, ד) .

The chazzan must pause until after most of the tzibur finish saying amen before he begins the next bracha[15] קכד, ט . An individual may not begin to recite amen after the chazzan has already started the next bracha[16] מ"ב (קכד, לז) .

If the chazzan realized, while davening the silent Shemoneh Esrei, that he omitted a phrase which necessitates repeating shemoneh esrei, such as Mashiv Haruach, he may stop davening there and rely on the Chazaras Hashatz, so as not to inconvenience the other people davening to wait for him to repeat shemoneh esrei[17] קכו, ד. וכ' שם שאם טעה בג' ראשונות צריך לחזור לראש, וע' מ"ב שאם כבר גמר תפלתו אין צריך לחזור לראש ויסמוך על חזרת הש"ץ. והביא שם שהטור מקיל גם בג' ברכות ראשונות בכל גווני, והמקיל לא הפסיד. .

If the chazzan realized he forgot a phrase which necessitates repeating shemoneh esrei, he usually must follow the same rules as an individual reciting it silently. However, if during shacharis, he forgot yaaleh v’yavo, or, in shacharis on Shabbos which falls on Yom Tov, he forgot to recite the insertions for Shabbos, and he already finished shemoneh esrei, he need not repeat chazaras hashatz[18] קכו, ג, ורמ"א שם. ושם מיירי בראש חודש, וביאה"ל (ד"ה חוץ) כ' הוא הדין חול המועד. ורמ"א שם מיירי בהתפלל תפלה של חול בשבת או ביו"ט, וביאה"ל (ד"ה והכי) כ' דזה לא מצוי כלל, ואולי מ"ש והכי נהוג, כוונתו להתפלל של יו"ט בשבת שחל ביו"ט, עכת"ד, וכן כתבתי בפנים. .

If one person did not daven yet and there are nine people present who had davened earlier, he may daven shemoneh esrei out loud with kedusha, since he is simultaneously fulfilling his personal shemoneh esrei[19] מ"ב (סט,א). ואם כבר התפללו כולם ביחידות, כ' שו"ע (סט,א) שאחד יכול להתפלל תפלה בקול רם, אבל מ"ב הביא בשם רדב"ז שאינו יכול לחזור שמונה עשרה. . If ten people were present for shemoneh esrei but one of them did not yet recite shemoneh esrei, he is permitted to recite the chazaras hashatz (which also counts as his personal shemoneh esrei), but it is preferable for someone who already davened to recite it[20] מ"ב (קכד, ד) (with that individual reciting it together with him, so he can answer kedusha).

Before beginning chazaras hashatz, the chazzan should recite ad-noi sefasai tiftach… quietly[21] קיא, ב, ע"פ מ"ב שכתב וטוב שיאמרנו בלחש. ומקור דברי המ"ב הם במג"א, שכתב כן ע"פ כתבי האריז"ל. וע' כף החיים (סק"י) שהביא דמשער הכוונות (חזרת הש"ץ דרוש א, שכתב הטעם שצריך לומר התפלה פעם א' בלחש הוא כדי שלא ידבקו בו הקליפות כיון שהתפלה בעולם התחתון שהוא מקום הקליפות, משא"כ חזרת הש"ץ הוא למעלה ואין שם פחד מן הקליפות) משמע להיפך, שיאמרנו בקול רם, וכן המנהג בירושלים, ומה שכתב המג"א בשם הכתבים שיאמרנו בלחש, אפשר שהוא משאר כתבי האר"י אשר לא סמך ידו עליהם, עכת"ד. . After chazaras hashatz, the chazzan need not recite “yihyu l’ratzon…v’goali[22] רמ"א (קכג,ו), כיון שסומך על מה שיאמר "תתקבל צלותהון". אבל ע' מ"ב (בשם השל"ה והגר"א) כ' לאומרו. or take three steps back[23] קכג,ו. והטעם, כיון שהפסיעות בסוף קדיש תתקבל חוזרים על כל התפלה. וכ' מ"ב (בשם פרישה) מכאן שאין לש"ץ לדבר ביני וביני בשיחה שלא מעניני התפלה כי הקדיש חוזרת על התפלה. וע' קצה"ש (כד, ח, הערה) שיש לומר יהר"מ... כמו שאומר אחר תפלת לחש. .

When reciting kedusha in the shemoneh esrei, the chazzan should begin reciting kadosh… and baruch… while the tzibbur is still reciting it[24] ביאה"ל (קכה, א), משום דאין אומרים דבר שבקדושה בפחות מעשרה. , but after they have started quieting a little, so that one who is still in the middle of shemoneh esrei can hear him and be yotzei through shomei’a k’oneh[25] אג"מ (או"ח ג, ד) .

While reciting kedusha, one should stand with his feet together[26] קכה, ב . When saying the words “kadosh kadosh kadosh”, “baruch”, and “yimloch”, one should raise himself up on his toes and look upward[27] רמ"א (קכה, ב) ומ"ב (סק"ז). וע"ש (סק"ו) מחלקת אם עיניו יהיו סגורים או לא. .

If there are two mourners in shul, the custom is that one acts as chazzan from the beginning of shachris and the other takes over from ashrei after shemoneh esrei[28] רמ"א (יו"ד שעו, ד). אמנם, לפע"ד צ"ע למה יכול השני לומר הקדיש ששייך על תפלת שמונה עשרה. ומקור דברי רמ"א ממנהג וונזייא המובא בשו"ת בנימין זאב (סי' רא), וז"ל, דהיכ' דאיכ' בב"ה אבלי אב ואם מתפללין יוצר וברכו ותפלה וקדיש ולכל הפחות כשיגיע ש"צ לובא לציון גואל יושב ש"צ ומתחיל אותו האבל מאב או מאם ובא לציון גואל ומשלים ושאר הימים כשאין בב"ה אבל מאב או מאם אומר אותו הקדיש הש"צ בשינוי ובלחש מעט בעד כל מתי ישראל, עכ"ל. ומבואר בסוף דבריו שם שלדעתו כל אמירת הקדיש הוא בשביל המתים ולכן כשאין שם אבל החזן אומרו בלחש, אבל כיון שבכה"ג אין אנו נוהגים לומר הקדיש בלחש, נראה שאין נוהגים כמותו אלא הקדיש קאי על תפלת שמו"ע, וא"כ למנהגינו כנראה שהראשון יאמר קדיש, וצ"ע. . In this case, the first chazzan must say “yihyu l’ratzon…”, takes three steps back, and say “oseh shalom…”, before leaving the amud[29] נראה פשוט, דכל הטעם שאין עושים כן בסוף חזרת הש"ץ הוא משום שסומכים על הפסיעות שבסוף קדיש תתקבל. .

If one arrives late to shul, since he would not be able to finish davening shemona esrei before the chazzan says kedusha, he should wait to recite shemona esrei together with the chazzan[30] קט,ב. וע' רמ"א כ' דלכתחלה לא יתחיל שמ"ע עד אחר קדושה והאל הקדוש, ובמ"ב הביא שכמה אחרונים חולקים על רמ"א בזה.

אמנם, מי שלא בא מאוחר אלא הוא התפלל שחרית במתינות, אפשר שיכול להתפלל מיד, וע' שו"ת אז נדברו (ח, מא).
. He should try to finish the brachos of Hakel Hakadosh and Shome’a Tefila together with the chazzan and start Modim together. He should say kedusha together with the chazzan, including the phrases Nekadesh and L’dor Vador[31] קט,ב, ומ"ב שם .


[1] מ"ב (יח, ה)

[2] הובא בפוסקים בהרבה מקומות, ע' שו"ע (קמד, ג. וגם סי' קמא, ז, ע"פ מ"ב שם) ומ"ב (קלט, יז). , וגמ' מגילה (?) בטעם למה נשאר הספ"ת פתוח בשעת הברכה. ומקור הדין ממשנה יומא (?) שאין גוללים ספ"ת בציבור, ומגילה (ד, ד) עד כדי שלא יפסוק המתורגמן, ע"ש.

[3] ע' רש"י בגמ' שם שהטעם משום טירחא דצבורא.

אמנם, נלע"ד בזה"ז ברוב מקומות לא נחשב כבוד להתפלל כש"ץ, ואין זה נוגע אלא בימים נוראים וכדומה.

[4] קכד, א. ואע"פ שכולם בקיאים בתפלה (סע' ג). וע' בית יוסף (שם ד"ה כתב הכלבו), וז"ל, נהגו ברוב המקומות להתפלל לכתחלה שליח ציבור תפילת המנחה בקול רם כדי שיענו קדושה אחריו ולא יצטרך לחזור ולהתפלל בקול רם. אבל דרכ"מ (שם) כ' שאין אנו נוהגין כן, ומג"א כ' ואין נוהגין כן וכן נכון, ובשם רדב"ז כ' שאם אפשר לבטלו שלא ע"י מחלקת יבטלם.

[5] קכד, ד

[6] {ראיתי בשם הגרש"ז אוירבאך}

[7] ע' שו"ע (קכד, ד) לענין חזרת הש"ץ משמע שצריך ט' עונים אחריו, וע' שו"ע (נה, ו) ומ"ב כ' שיש להקל אלא שיש מחלקת אם יכולים להצטרף יותר מאחד. וע' אשי ישראל (פרק טו, הערה ז) דלדעת הגרש"ז (ושו"ע הגר"ז נה, ז) יש לחלק בין קדיש וחזרת הש"ץ ואין להקל אלא לקדיש, ולדעת הגר"ח קנייבסקי (ומג"א נה, ח) יש להקל גם בחזרת הש"ץ. וכנראה דלעת הצורך יש לסמוך על הגרח"ק, ולצורך גדול יש לצרף ב' הקולות, דהיינו לומר חזרת הש"ץ כשיש רק ו'.

אמנם, כנראה אם יש שם תינוק יותר מבן ו', יש להקל כיון שיש לצרף דעת המקילין לצרף קטן לדבר שבקדושה (ע' שו"ע נה, ד, ורמ"א ומג"א שם). ואע"פ שלדעת כמה פוסקים אין מקילים לצרפו אפי' בשעת הדחק, הוא משום שאסור לומר דבר שבקדושה בפחות מעשרה, אבל בכה"ג שבלי הקטן יש לומר שאין בזה איסור, כנראה יש לצרפו.

[8] מ"ב קכד, יג

[9] רמ"א קכד,ג

[10] ע' שו"ע (נה, ו), ומ"ב (שם), מחלקת אם צריך דוקא ט' או ו', ובב"י (וט"ז סק"ד) משמע דאפי' לכתחלה אינו צריך עשרה עונים.

וע' מ"ב (שם) בשם הט"ז שאם עשרה מהעשרה ישן, לכתחלה יש לעוררו.

[11] קכד, ח, וכ' שם "שאין קריאת התיבה נשמעת", וע' תשב"ץ (קטן, שכב) כ' הטעם שכתבתו בפנים.

[12] מ"ב (רפא, ד), וע' שו"ע (קכד, ח) ומ"ב (סק"ל).

[13] ע' שו"ע (קכד, ד). ושמעתי מהגר"צ שכטר שהגרי"ד סולובייצ'יק היה מזהיר על זה בראש השנה במוסף, שלא יענו אמן עד אחר סוף הברכה, דהא אם אין עשרה ששמעו הברכה, הרי לא יצא חזרת הש"ץ ולא קיים שמיעת תקיעות על סדר הברכות, וגם דודו הגרי"ז הזהיר על זה.

[14] מ"ב (רפא, ד)

[15] קכד, ט

[16] מ"ב (קכד, לז)

[17] קכו, ד. וכ' שם שאם טעה בג' ראשונות צריך לחזור לראש, וע' מ"ב שאם כבר גמר תפלתו אין צריך לחזור לראש ויסמוך על חזרת הש"ץ. והביא שם שהטור מקיל גם בג' ברכות ראשונות בכל גווני, והמקיל לא הפסיד.

[18] קכו, ג, ורמ"א שם. ושם מיירי בראש חודש, וביאה"ל (ד"ה חוץ) כ' הוא הדין חול המועד. ורמ"א שם מיירי בהתפלל תפלה של חול בשבת או ביו"ט, וביאה"ל (ד"ה והכי) כ' דזה לא מצוי כלל, ואולי מ"ש והכי נהוג, כוונתו להתפלל של יו"ט בשבת שחל ביו"ט, עכת"ד, וכן כתבתי בפנים.

[19] מ"ב (סט,א). ואם כבר התפללו כולם ביחידות, כ' שו"ע (סט,א) שאחד יכול להתפלל תפלה בקול רם, אבל מ"ב הביא בשם רדב"ז שאינו יכול לחזור שמונה עשרה.

[20] מ"ב (קכד, ד)

[21] קיא, ב, ע"פ מ"ב שכתב וטוב שיאמרנו בלחש. ומקור דברי המ"ב הם במג"א, שכתב כן ע"פ כתבי האריז"ל. וע' כף החיים (סק"י) שהביא דמשער הכוונות (חזרת הש"ץ דרוש א, שכתב הטעם שצריך לומר התפלה פעם א' בלחש הוא כדי שלא ידבקו בו הקליפות כיון שהתפלה בעולם התחתון שהוא מקום הקליפות, משא"כ חזרת הש"ץ הוא למעלה ואין שם פחד מן הקליפות) משמע להיפך, שיאמרנו בקול רם, וכן המנהג בירושלים, ומה שכתב המג"א בשם הכתבים שיאמרנו בלחש, אפשר שהוא משאר כתבי האר"י אשר לא סמך ידו עליהם, עכת"ד.

[22] רמ"א (קכג,ו), כיון שסומך על מה שיאמר "תתקבל צלותהון". אבל ע' מ"ב (בשם השל"ה והגר"א) כ' לאומרו.

[23] קכג,ו. והטעם, כיון שהפסיעות בסוף קדיש תתקבל חוזרים על כל התפלה. וכ' מ"ב (בשם פרישה) מכאן שאין לש"ץ לדבר ביני וביני בשיחה שלא מעניני התפלה כי הקדיש חוזרת על התפלה. וע' קצה"ש (כד, ח, הערה) שיש לומר יהר"מ... כמו שאומר אחר תפלת לחש.

[24] ביאה"ל (קכה, א), משום דאין אומרים דבר שבקדושה בפחות מעשרה.

[25] אג"מ (או"ח ג, ד)

[26] קכה, ב

[27] רמ"א (קכה, ב) ומ"ב (סק"ז). וע"ש (סק"ו) מחלקת אם עיניו יהיו סגורים או לא.

[28] רמ"א (יו"ד שעו, ד). אמנם, לפע"ד צ"ע למה יכול השני לומר הקדיש ששייך על תפלת שמונה עשרה. ומקור דברי רמ"א ממנהג וונזייא המובא בשו"ת בנימין זאב (סי' רא), וז"ל, דהיכ' דאיכ' בב"ה אבלי אב ואם מתפללין יוצר וברכו ותפלה וקדיש ולכל הפחות כשיגיע ש"צ לובא לציון גואל יושב ש"צ ומתחיל אותו האבל מאב או מאם ובא לציון גואל ומשלים ושאר הימים כשאין בב"ה אבל מאב או מאם אומר אותו הקדיש הש"צ בשינוי ובלחש מעט בעד כל מתי ישראל, עכ"ל. ומבואר בסוף דבריו שם שלדעתו כל אמירת הקדיש הוא בשביל המתים ולכן כשאין שם אבל החזן אומרו בלחש, אבל כיון שבכה"ג אין אנו נוהגים לומר הקדיש בלחש, נראה שאין נוהגים כמותו אלא הקדיש קאי על תפלת שמו"ע, וא"כ למנהגינו כנראה שהראשון יאמר קדיש, וצ"ע.

[29] נראה פשוט, דכל הטעם שאין עושים כן בסוף חזרת הש"ץ הוא משום שסומכים על הפסיעות שבסוף קדיש תתקבל.

[30] קט,ב. וע' רמ"א כ' דלכתחלה לא יתחיל שמ"ע עד אחר קדושה והאל הקדוש, ובמ"ב הביא שכמה אחרונים חולקים על רמ"א בזה.

אמנם, מי שלא בא מאוחר אלא הוא התפלל שחרית במתינות, אפשר שיכול להתפלל מיד, וע' שו"ת אז נדברו (ח, מא).

[31] קט,ב, ומ"ב שם

Next: Respect for Seforim
Respect for Seforim