Halacha OnlineHalacha for the Frum Jew
Preparing for Davening

Daily LifeHalachos of Pesukei D’zimra and Tefila B’tzibur

A.    Arriving at Davening and Coming Late

It is important that one should always daven with a minyan. It is preferable to daven in a shul, even if there is a nearby minyan in a house[1] צ,ט ומ"ב שם . One should forgo a financial gain in order to daven with a minyan, but is not required to lose money in order to do so[2] מ"ב צ,כט (e.g., if he knows his boss will dock his pay for coming late[3] אשי ישראל, בשם הגרי"ש אלישיב ).

It is preferable to daven in a shul, even if there is a nearby minyan in a house[4] צ,ט ומ"ב שם . One should always daven in the same shul and in the same seat[5] צ,יט. ולא ישנה מקומו אלא לצורך (שם). ; within seven feet is considered the same seat[6] מ"ב צ,ס .

It is preferable to be among the first ten men to arrive for davening[7] צ,יד . One should arrive early for davening so he has time to mentally prepare himself, at least for a few seconds, before starting to daven. One should not daven near the door, as it looks as if he is eager to leave, but if that is his permanent seat, it is permitted. It is preferable that one should not daven near an open door or window from which the street is visible because it is distracting[8] צ,כ ומ"ב שם .

One should say l’olam y’hei adam[9] ב"י (מו, ט ד"ה ומ"ש כדאיתא) כ' נהגו לאומרו כיון שיש בו קריאת שמע, וכשקורין בביה"כ קורין אחר הנץ החמה, ובזה יאמרו לפני הנץ החמה, ואפי' אם יהיה אחר הנץ החמה טוב להקדים לקרות קר"ש דאורייתא. and korban hatamid[10] רמ"א (מח, א). וע' ביה"ל (ס"ס מז) בשם ב"י, מצדד שהוא חיוב כמו שחייבים בתפלה. before davening, and preferably all the korbanos beforehand and ketores[11] מ"ב (קלב, יז) afterwards, if one has time.

If one arrives late to shacharis, he may skip some of it in order to begin shemoneh esrei with the tzibur (or close to it). The order of precedence is as follows[12] נב, א, עפמ"ש מ"ב (סק"ב). ולא כתב שם לענין שאר ברכות השחר אם עדיף לאומרם קודם שחרית או לומר פסוקי דזמרא. ומה שכתבנו הוא ע"פ הגרש"ז אורבאך (הליכות שלמה תפלה פ"ו), והטעם, דכך היא קביעותם להקדימם. [ואפשר שיש עוד טעם ע"פ ערה"ש (נב, ח) שאם לא אמר ברכת הנותן לשכוי, וברכת מתיר אסורים, אפשר שכבר נפטר בזה במה שאמר יוצר המאורות והזכיר מתיר אסורים בברכת מחיה המתים, ואין לאומרם אחר התפלה, עכת"ד. וכיון שאין כולם בקיים איזה ברכות אין לומר אחר התפלה, נהגו לומר כולם קודם שחרית. אבל בחיי אדם (יט, ד) ומ"ב (נב, ט) משמע ששאר ברכות יברך אחר התפלה. ואפשר עוד טעם, כיון דשכיח מאד שישכח לומר מה שדילג לאחר התפלה, ולכן אם ידלג פסד"ז ואינו אומרו לאחר התפלה יש לו על מי לסמוך, אבל ברכות השחר חייב לומר לכו"ע לאחר התפלה.]

ולדעת שו"ע (נב, א) צריך לומר המזמורים שדלג לאחר התפלה, וי"א אין צריך, ולדינא שב ואל תעשה עדיף כיון די"א שאיסור גדול הוא לאומרם אחר התפלה (ערוה"ש נב, ה, וכ"כ ב"ח ובעלי הקבלה).
: the brachos of al netilas yadayim and elokai neshama[13] פשוט, דהא אם לא אמרו קודם שחרית, אינו יכול לאומרם אחר כך, עמ"ש לקמן {Subchapter C} ; birchos hatorah[14] ? דמפסיד הברכה כיון דלכתחלה צריך לכוין לצאת באהבה רבה. ; the rest of birchos hashachar; baruch she’amar, ashrei, and yishtabach (on Shabbos, also Nishmas); the third and fifth halleluyas; the remaining halleluyas; from vay’varech David until l’shem tifartecha; from hodu lashem until ki kadosh Hashem Elokainu; the rest of pesukei d’zimra[15] ע' ערוה"ש (סק"ז) כ' דלאחר כל ההללויות, יאמר שירת הים, ואחריו ברוך ה' לעולם, ואחריו ויברך דוד, ואחריו מהודו עד רוממו (וע"ש חולק על המג"א בשיטת הסמ"ק). לדעת העולת תמיד, יאמר מזמור לתודה קודם לשאר מזמורים.

ואם אמר פסוקי דזמרא ואח"כ נזכר שלא אמר ברוך שאמר, אפ"ה יכול לומר ישתבח (ביה"ל נג, ב).
; the tefilos before pesukei d’zimra.

One may not recite baruch she’amar or yishtabach without reciting ashrei. On Shabbos, Nishmas also must be recited. If one has more time on Shabbos, the pesukei d’zimra recited during the week take precedence, followed by lamnatze’ach, l’dovid b’shanoso, and tefila l’moshe, and then the rest of pesukei d’zimra[16] מ"ב (נב, ה) .

If the chazzan is not up to yishtabach at the time which the tzibur usually starts it, he may skip pesukei d’zimra in order to not keep the tzibur waiting[17] הליכות שלמה (?) .

 One should never skip the entire pesukei dzimra, even if by reciting just the minimum (baruch she’amar, ashrei, and yishtabach) he will miss tefila b’tzibur[18] מ"ב (נב,ו) בשם משכנות יעקב, וכן משמע במעשה רב (או' לג). וע' שע"ת בשם יוסף אומץ שאינו יכול לדלג ברכות ברוך שאמר וישתבח בכל יום, ומשמע דלפעמים מותר לדלגם .

If one skipped mizmorim and then has extra time before the chazzan starts yishtabach, he may say the skipped mizmorim at any point before yishtabach[19] אג"מ (או"ח ב, טז), שהסדר אינו מעכב, ודלא כמו שדייק שם בדברי המ"ב שהסדר מעכב. .

If one had to skip parts of pesukei dzimra, it is preferable that he recite the skipped parts after davening[20] נב, א (שם מיירי לענין דילוג כל פסוד"ז, וע' חיי"א יט, ה דגם אם דילג מקצתו) , or at least the five halleluyas[21] ע' רמב"ם (?) שהם עיקר פסוקי דזמרא. .

B.    Procedure of Davening

If people are standing outside a shul’s building but they can see those inside (e.g., through an open door), they can combine together to form a minyan[22] נה,יד . If they can see them, but they are in a different room or building, they should preferably come into the same room[23] מ"ב (נה,נז) וביה”ל שם, כיון שיש מחמירים אפי' רואים אלו את אלו. ובפוסקים לא מצאתי חילוק יסודי למה באחורי ביכ"נ מצטרפים ובעזרה אין מצטרפים (סע' יד ו-יח). שו"ר ערה"ש (סק"כ) כ' שאם הם בחדר בפני עצמם אין להחשיבם כאילו הם בביכ"נ, אבל אם אינם בשום חדר יש לומר שכאילו הם בביכ"נ. וע' חיי אדם (ל, א) כ' שמבואר בבית יוסף שמי שאחורי ביה"כ רק יכול להצטרף אם הכניס ראשו ורובו בתוך הפתח, אבל יש לדון בזה כיון שבב"י אינו ברור אם זה מסקנתו ובשו"ע לא משמע כן. . If they are not in the same room and cannot see the others, they cannot combine to form a minyan in most circumstances[24] נה,יח. וע' ב"י הביא סתירה אם פסקינן כר' יהושע ב"ל שאפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל ואביהם שבשמים ויכולים לצרף בכל מקום. ואם הש"ץ בתוך הפתח, הוא מצרפן (נה,טו). ואם חצר קטנה נפרצה לגדולה, מצטרפין אם יש ט' בגדולה וא' בקטנה (סע' טז). ואם יש בית ולפנים הימנו יש חדר קטן ואין להחדר פתח אחר והחדר ההוא אינו פרוץ במילואו, המתפלל שם אינו מצטרף לעשרה אבל חשיב כמתפלל עם הציבור (מ"ב סקי"ח בשם רדב"ז) .

If there is feces between a minyan and an individual, he should not answer amen to the chazzan (or to anyone who recites a bracha, if feces are between them) and should not answer “baruch H-m ham’voruch l’olam va’ed”. He may answer kedusha, because he is just saying pesukim. The same is true if a non-Jew is between the individual and the minyan.[25] נה, כ, ומ"ב שם. וגם אסור אם עבודה זרה מפסיק.

וע' ביה"ל דמי רגלים אין מפסיקים.

וע' מג"א מקיל בעובד כוכבים.

During any part of davening, even pesukei d’zimra, it is preferable that one only say the words loud enough to hear himself, not louder, as that would appear that Hashem cannot hear silent tefilos[26] מ"ב (קא, ו-ז), ושם כתב לענין פסוקי דזמרא, ובמג"א כ' "אפילו בזמירות", משמע גם מה שאומרים בסוף התפלה. . On Shabbos and Yom Tov, one may say the tefilos loudly[27] מ"ב (שם) .

When reading pesukim, one should pause briefly before a word that starts with the same letter that the previous one ended with, so the words do not run together[28] רמ"א (או"ח סא, כב) כ' שיש להקפיד על זה בפסוקי תנ"ך, אבל בשו"ע כ' רק לענין קר"ש שמ"ע ופסד"ז.

וע' תוס' זבחים (קיז. ד"ה פלכו) משמע דאפי' בלימוד הגמרא צריך לדקדק לקרותו כראוי, ממה שכתב שהמלה "פלכו" צריך להיות עם כ"ף דגושה. אבל באג"מ (או"ח ב, נו) כ' דדוקא בקריאת התורה צריך לדקדק בקריאתו בהתיבות ואותיות, ולא בלמוד מקרא שהוא להבין ולידע.
. When the te’amim indicate a pause between two words and it makes a difference in the meaning, one should ensure to pause briefly to separate them. For example, one should pause in Elohai ha’amim elilim… v’Hashem[29] שו"ע (נא, ו) , adam uv’heima toshia… Hashem[30] מנחת שי (תהלים לו, ז) , Vayikra b’shem… Hashem[31] דרכ"מ (תקסו, ב) מג"א (תקסה, ה) וערה"ש (ס"ס תקסה). וע' מחה"ש כ' פירושו, ה' קרא בשם, כיון שיש טפחא תחת מלת השם (ע' אבן עזרא שם), ודלא כאונקלוס ורש"י שפי' ומשה קרא בשם ה'.

וראוי לציין דלפעמים צריך לקרות דוקא בנשימה אחת, שאם יפסיק ישתנה הפירוש, כמ"ש במ"ב (תרכב, ג) לענין "רוע גזר דיננו", ובשו"ע אה"ע (קסט, כט) וב"ש (שם) בענין חליצה.
,  and according to some, (in yud-gimmel middos) Hashem… Hashem[32] בן איש חי (הלכות שנה א, כי תשא יא), וכ' ומי שאינו מטעים אותו עונשו גדול. וע' תוס' ר"ה (יז:) דלדעת ר"ת, הם ב' מדות (אני ה' קודם שיחטא האדם, ואני ה' לאחר שיחטא), ולרבינו נסים, משום שיש פסיק בין השמות, אינו מונה שם הראשון, ור"ל הקב"ה ששמו ה' קרא ה' אל רחום וכו', ומונה "נוצר חסד" "לאלפים" ב' מדות, ע"ש. וע' מנחת שי (שמות לד, ו) ציין להזוהר (אדרא רבא דף קלח.) דמבאר החילוק בין המקומות שיש פיסוק טעמים בין שמות הכפולים או לא, ומשמע מדברי הזוהר שעי"ז נשתנה הפירוש. [ולא ראיתי כעת אם שאר פוסקים הביאו דין זה.] .

If one reaches yishtabach before the chazzan, some opinions maintain it is preferable that he say it immediately, and others maintain one should wait to recite it with the chazzan[33] מג"א (נג,ד) כ' לאומרו מיד, וכן משמעות הט"ז (נה,ג). וע' הגהות מיי' (תפלה פ"ז אות ע) המספר בין ישתבח ליוצר עבירה היא בידו, וכ' ב"י (ר"ס נג) לכן נהגו לומר ישתבח מעומד כדי שלא יפסיק בין ישתבח ליוצר. . If the chazzan reaches yishtabach before the tzibur does, he should wait before reciting it[34] רמ"א (נג,ג). ולכתחלה לא יפסיק בדיבור. ואם שהה אפי' כדי לגמור את כולה, שהוא כחצי שעה (בין מחמת אונס או שלא מחמת אונס), אין צריך לחזור לראש (מג"א סק"ה). .

It is preferable that tefilla b’tzibur consist of ten people who are all davening together, but if this is difficult, one may be lenient to consider it b’tzibur as long as there are six people davening and ten people are present[35] ע' אג"מ המובא בסמוך. . The Chazzan should not start shemoneh esrei until there are ten men ready to daven together[36] מ"ב (צ, כח) ואג"מ (א, כח) בשם חיי"א (ח"א, כלל יט, א). ובאג"מ הסביר הטעם, כיון שעשרה מתפללים הוא השיעור של ציבור, בשיעורים לא שייך לומר רובו ככולו דבכל שיעורים אפי' משהו מעכב. . An individual may not begin shemoneh esrei before the tzibbur[37] אסור להקדים תפלתו לתפלת הציבור (שו"ע צ, י). והטעם, כ' מ"ב (סקל"ד) בשם אורחות חיים, שהוא כמבזה את הציבור. ויותר טוב להתפלל בביתו מלהתפלל קודם הציבור כשהציבור בביה"כ. , but he can start a few seconds before them[38] משמעות מ"ב (סו, לה). וע' יביע אומר (ח"ב סי' ז) מתיר להקדים ברכה אחת או שתים קודם הציבור. וע' ביה"ל (ר"ס קט) נסתפק אם מי שמאריך בתפלתו יכול להתחיל קודם הציבור כדי שיוכל לסיים קודם שיאמר הציבור קדושה. .

There is a mitzva d’oraysa[39] משמעות רמב"ם (תעניות א, א), ממ"ש מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור, עכ"ל. וע' סה"מ (ע' נט) משמע שהמצוה אינו אלא לתקוע. וע' רמב"ן (השגות לסה"מ ע' ה) משמע שהוא נכלל במצות ולעבדו בכל לבבכם, וז"ל, שמכלל העבודה שנלמוד תורה ושנתפלל אליו בעת הצרות ותהיינה עינינו ולבנו אליו לבדו כעיני עבדים אל יד אדוניהם. וע' אג"מ (או"ח ב, כה) כ' דלדעת רמב"ן פשוט שתפלה בעת צרה הוי דאורייתא, עכ"ד. [אבל צ"ע על זה, דבאג"מ משמע שהוא נכלל במצות עשה של ולעבדו וכו', אבל הרמב"ן כתב בסוף ספה"מ בחשבונו על המצוות שחיסר, שאינו מונה עשה דולעבדו למצוה. וא"כ, לכאו' נכלל במצות עשה של לזעוק ולהריע, וצ"ע.]

וע' מגיד משנה (תעניות שם) תמה למה כלל תקיעות על קרבנות ותעניות במצוה אחת. וע' פמ"ג (מש"ז תקעה, ב) כ' שהרמב"ם כללם ביחד כיון שהם ענין אחד, שבשעה שצריך התעוררות הרבה יתקע, ובקרבן צריך כוונה גדולה, ובעת צרה צריך כוונה גדולה לה'. וע' מג"א (תקעו, א) תמה למה בזה"ז אין אנו תוקעים על צרות הציבור. ותי' פמ"ג (במג"א שם, ומש"ז תקעה, ב) דתוקעין דוקא כשהגזרה הוא על רוב ישראל, ושמא דוקא באר"י מיקרי צבור כדכתיב בארצכם, ואף זה אפשר דלא שייך כשאינו בידינו. [ולפי זה גם אין מצוה לזעוק בתפלה.]
to daven to Hashem whenever, chas v’shalom, an individual or the public is in a dangerous situation. Therefore, if the tzibur recites Tehilim after davening because of a specific issue, one should recite it with them.

If one is present in a shul where they are reciting piyutim, Tehilim, or any other prayer, he should recite it with them so as to show that he is part of the tzibur, even if he is learning Torah and already davened[40] רמ"א (צ,י), וכ"כ בשו"ע (סה, ב) לענין פסוק ראשון של קריאת שמע, וכתב מג"א בשם שבלי הלקט דהוא הדין שאר דבר שהציבור אומרים, משום דרך ארץ (עפמ"ש בגמ' ברכות כ:). וע' רמ"א (סח, א) דבאמצע ברכות קריאת שמע מותר מדינא ללמוד בהרהור, אבל אין לעשות כן דאפשר לבוא לידי דיבור, ולכן יאמר הפיוטים עם הציבור. .

C. Laws Regarding Davening Late

If one woke up late, the rules for davening are as follows:

A)    Birchas Hatorah may be recited at any time before going to sleep.

B)    All Remaining Birchos Hashachar may be recited until Halachic midday[41] מ"ב נב,י. וי"א יכול לברך עד הלילה כשהולך לישון, חוץ מברכת המעביר שינה שאינו יכול לברך כשחוטפתו שינה. והרוצה לברך אין למחות בידו. .

C)   Birchos Krias Shema must be recited before sof zman krias shema (as defined by the Gra; the end of the third Halachic hour of the day). If it was not recited before then, it may be recited until sof zman tefila[42] נח, ו. ואם היה אונס, אפשר שיש לסמוך בדיעבד על המשכנות יעקב ולקרות קר"ש בברכותיה עד חצות (ביה"ל שם ד"ה קוראה). (as defined by the Gra; the end of the fourth Halachic hour).

D)   Krias Shema must be recited immediately if it is still before sof zman krias shema[43] נח,א . Afterwards, it should be recited without the accompanying brachos[44] נח,ו. וע' מ"ב (ע"פ הלבוש) שיקראנו בשביל שטוב שיקבל עליו עול מלכות שמים אע"פ שאינו מקיים המצוה. ואין לקרות הברכות אחר שעה ד', דלא כדעת רמב"ם ופר"ח שיכול לקרותם כל היום, ואפשר שאם היה לו אונס יכול לקרות הברכות עד חצות (ביה”ל שם) .

E)    Shemoneh Esrei must be recited before sof zman tefila. If it was not recited before then, one may recite it until Halachic midday[45] פט,א . However, if one did not daven before sof zman tefila due to carelessness, according to many opinions he may not daven afterwards. Therefore, when davening between sof zman tefila and midday, one should have in mind while davening that if he is not obligated in this tefila, it should be a nedava[46] מ"ב פט,ו בשם פמ"ג (voluntary prayer).

F)    The remainder may be recited at any time when one finished davening shachris. Regarding reciting it not immediately after tefilla, see next paragraph.

If one left davening early, he need not recite tachanun[47] מ"ב (קלא ,כ) or aleinu[48] משמעות מ"ב (קלב, ז) דדוקא אומרו אחר שמו"ע. , because these are connected to the end of shemoneh esrei. One should recite the shir shel yom, unless he already davened mincha[49] ע' מג"א (קלב, ד) דאחר שהתפלל מנחה, הוי כאילו קרב התמיד של בין הערביים ואין אומרים שירה אחריה. [אבל קודם מנחה, אפי' שהוא אחר חצות, יכול לומר שיר של יום, וכן נוהגים בהרבה מקומות ביוה"כ שאומרים אותו קודם מנחה.] . One should still recite ashrei[50] כדי לאומרו ג' פעמים ביום, ואינו קשור דוקא לשחרית at any time before sunset.

One who skipped ashrei or any of the five halleluya’s should recite the skipped part(s) after davening (without the brachos of baruch she’amar and yishtabach), and it is preferable to recite all the skipped parts after davening[51] ע' שו"ע (נב,א) ומ"ב (סק"ד) כ' דאשרי והללויות הם עיקר פסוד"ז, וכ"כ רמב"ם (?). [באמת לא חילק במ"ב סק"ט בין חלקי פסוד"ז לענין זה, אבל רציתי להקל על הקורא, ולואי שיעשה מה שמוטל עליהם, ותפשת מרובה לא תפשת.] .


[1] צ,ט ומ"ב שם

[2] מ"ב צ,כט

[3] אשי ישראל, בשם הגרי"ש אלישיב

[4] צ,ט ומ"ב שם

[5] צ,יט. ולא ישנה מקומו אלא לצורך (שם).

[6] מ"ב צ,ס

[7] צ,יד

[8] צ,כ ומ"ב שם

[9] ב"י (מו, ט ד"ה ומ"ש כדאיתא) כ' נהגו לאומרו כיון שיש בו קריאת שמע, וכשקורין בביה"כ קורין אחר הנץ החמה, ובזה יאמרו לפני הנץ החמה, ואפי' אם יהיה אחר הנץ החמה טוב להקדים לקרות קר"ש דאורייתא.

[10] רמ"א (מח, א). וע' ביה"ל (ס"ס מז) בשם ב"י, מצדד שהוא חיוב כמו שחייבים בתפלה.

[11] מ"ב (קלב, יז)

[12] נב, א, עפמ"ש מ"ב (סק"ב). ולא כתב שם לענין שאר ברכות השחר אם עדיף לאומרם קודם שחרית או לומר פסוקי דזמרא. ומה שכתבנו הוא ע"פ הגרש"ז אורבאך (הליכות שלמה תפלה פ"ו), והטעם, דכך היא קביעותם להקדימם. [ואפשר שיש עוד טעם ע"פ ערה"ש (נב, ח) שאם לא אמר ברכת הנותן לשכוי, וברכת מתיר אסורים, אפשר שכבר נפטר בזה במה שאמר יוצר המאורות והזכיר מתיר אסורים בברכת מחיה המתים, ואין לאומרם אחר התפלה, עכת"ד. וכיון שאין כולם בקיים איזה ברכות אין לומר אחר התפלה, נהגו לומר כולם קודם שחרית. אבל בחיי אדם (יט, ד) ומ"ב (נב, ט) משמע ששאר ברכות יברך אחר התפלה. ואפשר עוד טעם, כיון דשכיח מאד שישכח לומר מה שדילג לאחר התפלה, ולכן אם ידלג פסד"ז ואינו אומרו לאחר התפלה יש לו על מי לסמוך, אבל ברכות השחר חייב לומר לכו"ע לאחר התפלה.]

ולדעת שו"ע (נב, א) צריך לומר המזמורים שדלג לאחר התפלה, וי"א אין צריך, ולדינא שב ואל תעשה עדיף כיון די"א שאיסור גדול הוא לאומרם אחר התפלה (ערוה"ש נב, ה, וכ"כ ב"ח ובעלי הקבלה).

[13] פשוט, דהא אם לא אמרו קודם שחרית, אינו יכול לאומרם אחר כך, עמ"ש לקמן {Subchapter C}

[14] ? דמפסיד הברכה כיון דלכתחלה צריך לכוין לצאת באהבה רבה.

[15] ע' ערוה"ש (סק"ז) כ' דלאחר כל ההללויות, יאמר שירת הים, ואחריו ברוך ה' לעולם, ואחריו ויברך דוד, ואחריו מהודו עד רוממו (וע"ש חולק על המג"א בשיטת הסמ"ק). לדעת העולת תמיד, יאמר מזמור לתודה קודם לשאר מזמורים.

ואם אמר פסוקי דזמרא ואח"כ נזכר שלא אמר ברוך שאמר, אפ"ה יכול לומר ישתבח (ביה"ל נג, ב).

[16] מ"ב (נב, ה)

[17] הליכות שלמה (?)

[18] מ"ב (נב,ו) בשם משכנות יעקב, וכן משמע במעשה רב (או' לג). וע' שע"ת בשם יוסף אומץ שאינו יכול לדלג ברכות ברוך שאמר וישתבח בכל יום, ומשמע דלפעמים מותר לדלגם

[19] אג"מ (או"ח ב, טז), שהסדר אינו מעכב, ודלא כמו שדייק שם בדברי המ"ב שהסדר מעכב.

[20] נב, א (שם מיירי לענין דילוג כל פסוד"ז, וע' חיי"א יט, ה דגם אם דילג מקצתו)

[21] ע' רמב"ם (?) שהם עיקר פסוקי דזמרא.

[22] נה,יד

[23] מ"ב (נה,נז) וביה”ל שם, כיון שיש מחמירים אפי' רואים אלו את אלו. ובפוסקים לא מצאתי חילוק יסודי למה באחורי ביכ"נ מצטרפים ובעזרה אין מצטרפים (סע' יד ו-יח). שו"ר ערה"ש (סק"כ) כ' שאם הם בחדר בפני עצמם אין להחשיבם כאילו הם בביכ"נ, אבל אם אינם בשום חדר יש לומר שכאילו הם בביכ"נ. וע' חיי אדם (ל, א) כ' שמבואר בבית יוסף שמי שאחורי ביה"כ רק יכול להצטרף אם הכניס ראשו ורובו בתוך הפתח, אבל יש לדון בזה כיון שבב"י אינו ברור אם זה מסקנתו ובשו"ע לא משמע כן.

[24] נה,יח. וע' ב"י הביא סתירה אם פסקינן כר' יהושע ב"ל שאפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל ואביהם שבשמים ויכולים לצרף בכל מקום. ואם הש"ץ בתוך הפתח, הוא מצרפן (נה,טו). ואם חצר קטנה נפרצה לגדולה, מצטרפין אם יש ט' בגדולה וא' בקטנה (סע' טז). ואם יש בית ולפנים הימנו יש חדר קטן ואין להחדר פתח אחר והחדר ההוא אינו פרוץ במילואו, המתפלל שם אינו מצטרף לעשרה אבל חשיב כמתפלל עם הציבור (מ"ב סקי"ח בשם רדב"ז)

[25] נה, כ, ומ"ב שם. וגם אסור אם עבודה זרה מפסיק.

וע' ביה"ל דמי רגלים אין מפסיקים.

וע' מג"א מקיל בעובד כוכבים.

[26] מ"ב (קא, ו-ז), ושם כתב לענין פסוקי דזמרא, ובמג"א כ' "אפילו בזמירות", משמע גם מה שאומרים בסוף התפלה.

[27] מ"ב (שם)

[28] רמ"א (או"ח סא, כב) כ' שיש להקפיד על זה בפסוקי תנ"ך, אבל בשו"ע כ' רק לענין קר"ש שמ"ע ופסד"ז.

וע' תוס' זבחים (קיז. ד"ה פלכו) משמע דאפי' בלימוד הגמרא צריך לדקדק לקרותו כראוי, ממה שכתב שהמלה "פלכו" צריך להיות עם כ"ף דגושה. אבל באג"מ (או"ח ב, נו) כ' דדוקא בקריאת התורה צריך לדקדק בקריאתו בהתיבות ואותיות, ולא בלמוד מקרא שהוא להבין ולידע.

[29] שו"ע (נא, ו)

[30] מנחת שי (תהלים לו, ז)

[31] דרכ"מ (תקסו, ב) מג"א (תקסה, ה) וערה"ש (ס"ס תקסה). וע' מחה"ש כ' פירושו, ה' קרא בשם, כיון שיש טפחא תחת מלת השם (ע' אבן עזרא שם), ודלא כאונקלוס ורש"י שפי' ומשה קרא בשם ה'.

וראוי לציין דלפעמים צריך לקרות דוקא בנשימה אחת, שאם יפסיק ישתנה הפירוש, כמ"ש במ"ב (תרכב, ג) לענין "רוע גזר דיננו", ובשו"ע אה"ע (קסט, כט) וב"ש (שם) בענין חליצה.

[32] בן איש חי (הלכות שנה א, כי תשא יא), וכ' ומי שאינו מטעים אותו עונשו גדול. וע' תוס' ר"ה (יז:) דלדעת ר"ת, הם ב' מדות (אני ה' קודם שיחטא האדם, ואני ה' לאחר שיחטא), ולרבינו נסים, משום שיש פסיק בין השמות, אינו מונה שם הראשון, ור"ל הקב"ה ששמו ה' קרא ה' אל רחום וכו', ומונה "נוצר חסד" "לאלפים" ב' מדות, ע"ש. וע' מנחת שי (שמות לד, ו) ציין להזוהר (אדרא רבא דף קלח.) דמבאר החילוק בין המקומות שיש פיסוק טעמים בין שמות הכפולים או לא, ומשמע מדברי הזוהר שעי"ז נשתנה הפירוש. [ולא ראיתי כעת אם שאר פוסקים הביאו דין זה.]

[33] מג"א (נג,ד) כ' לאומרו מיד, וכן משמעות הט"ז (נה,ג). וע' הגהות מיי' (תפלה פ"ז אות ע) המספר בין ישתבח ליוצר עבירה היא בידו, וכ' ב"י (ר"ס נג) לכן נהגו לומר ישתבח מעומד כדי שלא יפסיק בין ישתבח ליוצר.

[34] רמ"א (נג,ג). ולכתחלה לא יפסיק בדיבור. ואם שהה אפי' כדי לגמור את כולה, שהוא כחצי שעה (בין מחמת אונס או שלא מחמת אונס), אין צריך לחזור לראש (מג"א סק"ה).

[35] ע' אג"מ המובא בסמוך.

[36] מ"ב (צ, כח) ואג"מ (א, כח) בשם חיי"א (ח"א, כלל יט, א). ובאג"מ הסביר הטעם, כיון שעשרה מתפללים הוא השיעור של ציבור, בשיעורים לא שייך לומר רובו ככולו דבכל שיעורים אפי' משהו מעכב.

[37] אסור להקדים תפלתו לתפלת הציבור (שו"ע צ, י). והטעם, כ' מ"ב (סקל"ד) בשם אורחות חיים, שהוא כמבזה את הציבור. ויותר טוב להתפלל בביתו מלהתפלל קודם הציבור כשהציבור בביה"כ.

[38] משמעות מ"ב (סו, לה). וע' יביע אומר (ח"ב סי' ז) מתיר להקדים ברכה אחת או שתים קודם הציבור. וע' ביה"ל (ר"ס קט) נסתפק אם מי שמאריך בתפלתו יכול להתחיל קודם הציבור כדי שיוכל לסיים קודם שיאמר הציבור קדושה.

[39] משמעות רמב"ם (תעניות א, א), ממ"ש מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור, עכ"ל. וע' סה"מ (ע' נט) משמע שהמצוה אינו אלא לתקוע. וע' רמב"ן (השגות לסה"מ ע' ה) משמע שהוא נכלל במצות ולעבדו בכל לבבכם, וז"ל, שמכלל העבודה שנלמוד תורה ושנתפלל אליו בעת הצרות ותהיינה עינינו ולבנו אליו לבדו כעיני עבדים אל יד אדוניהם. וע' אג"מ (או"ח ב, כה) כ' דלדעת רמב"ן פשוט שתפלה בעת צרה הוי דאורייתא, עכ"ד. [אבל צ"ע על זה, דבאג"מ משמע שהוא נכלל במצות עשה של ולעבדו וכו', אבל הרמב"ן כתב בסוף ספה"מ בחשבונו על המצוות שחיסר, שאינו מונה עשה דולעבדו למצוה. וא"כ, לכאו' נכלל במצות עשה של לזעוק ולהריע, וצ"ע.]

וע' מגיד משנה (תעניות שם) תמה למה כלל תקיעות על קרבנות ותעניות במצוה אחת. וע' פמ"ג (מש"ז תקעה, ב) כ' שהרמב"ם כללם ביחד כיון שהם ענין אחד, שבשעה שצריך התעוררות הרבה יתקע, ובקרבן צריך כוונה גדולה, ובעת צרה צריך כוונה גדולה לה'. וע' מג"א (תקעו, א) תמה למה בזה"ז אין אנו תוקעים על צרות הציבור. ותי' פמ"ג (במג"א שם, ומש"ז תקעה, ב) דתוקעין דוקא כשהגזרה הוא על רוב ישראל, ושמא דוקא באר"י מיקרי צבור כדכתיב בארצכם, ואף זה אפשר דלא שייך כשאינו בידינו. [ולפי זה גם אין מצוה לזעוק בתפלה.]

[40] רמ"א (צ,י), וכ"כ בשו"ע (סה, ב) לענין פסוק ראשון של קריאת שמע, וכתב מג"א בשם שבלי הלקט דהוא הדין שאר דבר שהציבור אומרים, משום דרך ארץ (עפמ"ש בגמ' ברכות כ:). וע' רמ"א (סח, א) דבאמצע ברכות קריאת שמע מותר מדינא ללמוד בהרהור, אבל אין לעשות כן דאפשר לבוא לידי דיבור, ולכן יאמר הפיוטים עם הציבור.

[41] מ"ב נב,י. וי"א יכול לברך עד הלילה כשהולך לישון, חוץ מברכת המעביר שינה שאינו יכול לברך כשחוטפתו שינה. והרוצה לברך אין למחות בידו.

[42] נח, ו. ואם היה אונס, אפשר שיש לסמוך בדיעבד על המשכנות יעקב ולקרות קר"ש בברכותיה עד חצות (ביה"ל שם ד"ה קוראה).

[43] נח,א

[44] נח,ו. וע' מ"ב (ע"פ הלבוש) שיקראנו בשביל שטוב שיקבל עליו עול מלכות שמים אע"פ שאינו מקיים המצוה. ואין לקרות הברכות אחר שעה ד', דלא כדעת רמב"ם ופר"ח שיכול לקרותם כל היום, ואפשר שאם היה לו אונס יכול לקרות הברכות עד חצות (ביה”ל שם)

[45] פט,א

[46] מ"ב פט,ו בשם פמ"ג

[47] מ"ב (קלא ,כ)

[48] משמעות מ"ב (קלב, ז) דדוקא אומרו אחר שמו"ע.

[49] ע' מג"א (קלב, ד) דאחר שהתפלל מנחה, הוי כאילו קרב התמיד של בין הערביים ואין אומרים שירה אחריה. [אבל קודם מנחה, אפי' שהוא אחר חצות, יכול לומר שיר של יום, וכן נוהגים בהרבה מקומות ביוה"כ שאומרים אותו קודם מנחה.]

[50] כדי לאומרו ג' פעמים ביום, ואינו קשור דוקא לשחרית

[51] ע' שו"ע (נב,א) ומ"ב (סק"ד) כ' דאשרי והללויות הם עיקר פסוד"ז, וכ"כ רמב"ם (?). [באמת לא חילק במ"ב סק"ט בין חלקי פסוד"ז לענין זה, אבל רציתי להקל על הקורא, ולואי שיעשה מה שמוטל עליהם, ותפשת מרובה לא תפשת.]

Next: Interruption During Pesukei D’zimra
Interruption During Pesukei D’zimra