Daily LifeHalachos of Preparing for Davening
A. Preparing One’s Body
One
may not daven (or recite brachos) when he feels the need to relieve himself,
even if he does not feel it is urgent[1]
צב,א ומ"ב. וע' סמ"ק (מצ' פ) שהמשהה נקביו עובר איסור דאורייתא
של ולא תשקצו את נפשותיכם, אבל רמב"ם (מאכ"א פרק יז, וספה"מ
ל"ת קעט) כ' שהוא איסור דרבנן
If
one has started davening Shemoneh Esrei and feels a slight urge to relieve
himself in the middle, he may finish davening[4]
צב,ב, כיון שהתחיל בהיתר ולא היה צריך לנקביו קודם. והוא הדין אם התחיל
לקרות קריאת שמע (שם), לשמוע קריאת התורה, או אפי' התחיל ללמוד בתורה בעצמו שיכול
להמתין עד שיגמור (ביה”ל)
One
may not daven while intoxicated, and should ensure he davens any tefila which
he is obligated in before he begins drinking. If one only drank a little and it
will not interfere with his concentration, he is permitted to daven[6]
רמ"א (צט, ג), אבל ע' מ"ב
(סקי"ז) שאינו נכון
One
may not hold anything in his hand while davening shemoneh esrei if it
disturbs his concentration. This includes anything that he would not want to
fall, such as a knife, a wallet, or a child[10]
צו,א
For
davening, one should wear any articles of clothing which would be worn when
meeting an important person[13]
צא, א, ומ"ב (א).
. This includes a shirt[14]
צא, א. וע' ביה"ל (שם ד"ה
יצא) דנראה לדעת הרמב"ם שאם אין לו מה לכסות לבו, מוטב שלא יתפלל.
וע' שו"ע (צא,ו) שתלמידי חכמים לא
יתפללו אלא עטופים, אבל נלע"ד דפשוט דלא שייך דין זה לכובעים של היום, שהרי
הרמב"ם הל' תפלה (ד, ה) הוי המקור של דין זה, ופשוט ברמב"ם הל' ציצית
(ג, יא) דכוונתו עטופים בטלית ולא בשאר עטיפה.
One
who usually wears a belt every day must wear one for davening[17]
צא, ב (ע"פ מ"ב
סק"ד). ולא סגי באבנט של מכנסיים שמפסיק בין לבו לערוה (מ"ב סק"ה).
. One who does not usually wear one need not
wear one for davening[18]
מ"ב (צא, ד). ומ"מ מדת
חסידות ללבוש אזור אף בכה"ג (שם).
One
should wash his hands before davening[19]
צב, ד. וגם למנחה ומעריב צריך נטילה (מ"ב
סקי"ג). אבל לקריאת שמע, שאר ברכות או לימוד תורה, אין צריך נטילה, אבל פרי
מגדים (מש"ז ד, טו) כתב דסתם ידים פסולות לקריאת שמע (מ"ב צב, כה). וע'
ב"י (סי' צב) ב' טעמים למה דוקא בתפלה הצריכו נט"י ולא בקר"ש, משום
דקריאת שמע דאורייתא ולא רצו לבטלו בשביל הנטילה, וגם כיון שזמנו קבוע לא רצו
שיעבור הזמן, וע' פמ"ג (הנ"ל).
ואסור להמתין למים לקריאת שמע אם יש חשש
שמא יעבור זמן תפלה, אלא ינקה ויקרא (מ"ב צב, כא).
ובמקום שצריך ליטול ידיו ולא ניקה אותם,
כ' פמ"ג (אש"א צב, ג) דלדעת רמב"ם צריך לחזור להתפלל. אבל
בביה"ל (צב, ד, ד"ה צריך) כ' דאפי' לדעת הרמב"ם אין צריך לחזור
להתפלל, וכן ההלכה שאין צריך לחזור.
, even if he does not think he touched an
unclean place (such as a covered place on his body). A utensil is not required
for this washing[20]
משמעות הפוסקים. אמנם, במעשה רב (ס'
ג) מחמיר בזה, וכן דעת שו"ת ושב כהן (ס' א).
. If one does not have water and doesn’t know
if he touched anything unclean since he last washed, he may wipe his hands on
an item, such as a tissue, to clean them. If he does not have water but he
knows he touched an unclean place, he must go (up to half a mile[21]
צב, ד. והיינו כשנוסע והמים לאחוריו (שם) או יושב
בביתו (מ"ב סקי"ח, וביה"ל שם), אבל אם נוסע והמים לפניו, צריך
להמתין עד פרסה (שו"ע שם).
) and find water before davening[22]
צב, ד
For example, if one washed netilas yadayim in the morning and subsequently did other things before davening, he should wash again because he was not careful of what his hands touched[25] צב, ה. דכיון שהסיח דעתו משמירתן ידים עסקניות הן ושמא נגעו במקום הטינופת (מ"ב צב, כד). .
If
one washed his hands before mincha, he need not wash his hands before maariv,
even if he learnt between them, as one can assume he did not touch a dirty
place while he was learning. However, if one left shul and was distracted, he
should wash again[26]
רמ"א (רלג, ב) ומ"ב (יח)
כ' וכן המנהג, וע"ש דלדעת חיי"א כשמפסיקין למכירת המצות יש ליטול שנית.
Some
scrupulous individuals have the custom, in the morning after marital relations,
to immerse before davening, but it is not an obligation[27]
פח, א, ומ"ב (סק"ד). ומה
שבטלו לטבילת עזרא, ע' רמב"ם (תפלה ד, ה) הטעם, כיון דלא נתפשטה בכל ישראל,
ולא היה כח בצבור לעמוד בה. ובנמוקי יוסף (ב"ק ל.) דימה גזירה זו לגזירת שמן
עכו"ם, ומשמע דנתבטלה בגזירה ממילא כיון דלא נהגו כן ולא נתפשטה.
ומים
שאובים כשרים לטבילה זו, ובאג"מ (יו"ד ג, קלה) כ' שאובים כשרים אפי'
לכתחלה. אם קשה עליהם הטבילה, שופכים על עצמם בט' קבין, ולא מהני טבילה בתוך ט'
קבין, ויכול לשפוך ט"ב משלשה כלים אם לא יפסיק משפיכת הכלי על שיתחיל השני
(מ"ב שם). [ושיעור זה הוא כ-3.4 gallons.].
[וכיון שמים שאובים כשרים, הרי יכול לטבול בתוך swimming
pool. ואם אינו רוצה
לטבול בלתי לבוש, הרי יכול לטבול במכנסים, ובודאי מותר אם לא ילבש בגד שהוא צמוד
לבשרו (כגון underwear/swimsuit),
ואם אינו יכול לטבול בלי זה, יש לסמוך על מאמר מרדכי (הו"ד שערי תשובה שם)
שאין חציצה פוסלת בטבילה זו.
ושמעתי בשם הגר"מ פיינשטיין, שאלו
שטובלים בכל יום מבטלים הטעם של טבילת עזרא, שהעושה כן מבטל טעם הנזכר בגמ' (ברכות
כב.) שלא יהיו מצויין אצל נשותיהם כתרנגולים. [אמנם יש לעיין, דמשמע בגמ' לעיל
(כא:) דריב"ל דריש מ"והודעתם לבניך" דבעלי קריין אסורין בד"ת
מדאורייתא.]
ועוד, בתוספתא (ידים ב, ט), ע"פ
נוסחת הגר"א "אומרים טובלי שחרית קובלנו עליהם פרושים שאתם מזכירין את
השם בשחרית בלא טבילה, אומרים פרושים קובלנו עליכם טובלי שחרית שאתם מזכירין את
השם מגוף שיש בו טומאה", ולפי ביאור הגר"א ומנחת ביכורים, משמע שהפרושים
לא היו טובלי שחרית, והעושים כן היו הבייתוסים או אלו שאין נזהרים בשאר מצות,
ע"ש. אבל הר"ש (סוף מסכת ידים) כ' שטובלי שחרית היו תלמידי חכמים, ולפי
דבריו, ע' חסדי דוד (בתוספתא שם) פי' שהפרושים אמרו להם שאפי' אם תטבלו לקריין
עדיין יש לכם טומאות אחרות ומה הועילו בטבילה זו.
ועוד, על מה שחסידים אומרים שהם טובלים
לתוספת קדושה, שמעתי מרב אחד שיש להקשות על זה ממעשה הנזכר באבות דר"נ (ח, ח)
ובגמ' שבת (קכז:) מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת והשכיבה תחת מרגלותיו, ולמחר טבל,
ושאל לתלמידו במה חשדתוני, ואמר שמא מפני טורח הדרך אירע קרי, עכת"ד, ואם היה
ענין של טבילה לתוספת קדושה למה היו חושדים אותו שאירע קרי.
וע' ספר המנהיג (?) כ' איש צריך חפיפה
קודם טבילה לקריו.
וע' מורשת משה (?) דאע"פ דלטבילת
עזרא אין צריך מקוה ומותר לטבול בשאובים, אבל מי שנוהג לטבול קודם יו"ט, נראה
דצריך לטבול דוקא במקוה כשר, דהא הטעם משום טהרה והוא זכר לטבילה שעשו בזמן
ביה"מ, ולכן צריך דוקא מקוה שהמטהרת, עכת"ד.
B. Where to Daven
One
should daven in a place with no distractions (and one should turn off his phone
before davening, for this reason). One should not daven in a place where people
will be walking by[28]
צד, ט
One
may not daven while facing a mirror, even if one’s eyes are closed[30]
מ"ב (צ, עא) דנראה כמשתחוה לבבואה שלו, וע'
מחה"ש משום דנראה כמבלבל כוונתו.
. However, facing a window at night is
permitted, even though it is reflective[31]
שו"ת שבט הלוי (ט,כא), ילקוט יוסף (או"ח
ו, קנ, יא), שו"ת אור לציון (ח"ב, ז, יא). ואם אינו reflective
באופן ברור אלא הציור קצת מבולבל, נראה דודאי יש להקל, כיון דהוי כמו האיסור לשחוט
לתוך כלי מלא מים משום דנראה כשוחט לבבואה שלו, ומותר אם המים עכורים (שו"ע
יו"ד יא, ג), ומסתמא במים עכורים יש עדיין קצת בבואה ואעפ"כ מותר,
וה"ה בניד"ד.
One
may not bend down for any reason while facing an Avoda Zara[33]
שו"ע (יו"ד קנ, ב)
, even to perform the bowing required in shemoneh
esrei. Therefore, one may not daven when facing an Avoda Zara[34]
פשוט מדברי שו"ע (קיג, ח). ואם
אינו יכול לפנות כדי להתפלל לכיוון אחרת, נראה שלא ישחה כלל.
If one can only daven in a place where facing east would be facing an Avoda Zara, (e.g., he is in a hospital room with a cross on the eastern wall), he must either cover it with an opaque covering[36] כף החיים (קיג, כז) בשם יפה ללב, והטעם דלא סגי בכיסוי שקוף, דמלבד דהוי כצואה, הוי גם כערוה. , or daven facing a different direction[37] מ"ב (צד, ל). . One may recite brachos or learn when facing these items[38] מסתימות הפוסקים, משמע שאין איסור אלא בהשתחואה. אבל בפתח הדביר (קיג, ה-ו) אוסר אפי' שאר ברכות, וכל שכן קריאת שמע שיש בו קבלת עול מלכות שמים, וגם בספר דרך פקודיך (ל"ת יא, חלק המחשבה או' ד) כ' דאסור לספר דברי תורה בבית שיש בו ספרי מינים, משום דעבודה זרה הוי כצואה. , but one should not look at these items in any case, as explained in {Laws of Idolatry}. Holiday decorations, such as Christmas trees, are not Avoda Zara, as they are not worshiped, and one may bow when facing these items[39] נראה פשוט. .
One
should not daven in an open area, such as a field, and should rather daven in a
place which is surrounded by walls[40]
צ, ה, עפמ"ש מ"ב
(ס"ק יב). וע"ש (ס"ק יא) דבזוהר משמע דוקא בבית.
. If one is traveling, he should try to daven
next to trees, so it feels somewhat enclosed[41]
מ"ב (צ, יא). אבל כשהוא בבית
אין לסמוך ע"ז (שם).
One
may not daven in a place which is designated for immorality, such as mixed
dancing[42]
אג"מ (או"ח א, לא)
Regarding the rules of davening with a minyan, and davening in shul, see {Laws of Tefila B’tzibur}.
[1] צב,א ומ"ב. וע' סמ"ק (מצ' פ) שהמשהה נקביו עובר איסור דאורייתא
של ולא תשקצו את נפשותיכם, אבל רמב"ם (מאכ"א פרק יז, וספה"מ
ל"ת קעט) כ' שהוא איסור דרבנן
[2] מ"ב צב,ה. אבל אם ע"י זה יעבור זמן תפלה לגמרי, מותר להתפלל אם
הוא משער בעצמו שיכול להעמיד עצמו עד פרסה (שם)
[3] צב,א. ובשו"ע לא חילק בין קטנים לגדולים, אבל עמג"א שלקטנים
א"צ לחזור, ומ"ב לא הכריע
[4] צב,ב, כיון שהתחיל בהיתר ולא היה צריך לנקביו קודם. והוא הדין אם התחיל
לקרות קריאת שמע (שם), לשמוע קריאת התורה, או אפי' התחיל ללמוד בתורה בעצמו שיכול
להמתין עד שיגמור (ביה”ל)
[5] רמ"א צב,ב. ואיסור זה מדרבנן (מ"ב סק"ז)
[6] רמ"א (צט, ג), אבל ע' מ"ב
(סקי"ז) שאינו נכון
[7] מ"ב (צט, יז)
[8] מ"ב צט,יא
[9] מ"ב (צט, ו)
[10] צו,א
[11] מ"ב (?) הביא שהט"ז מחמיר וכ"כ הרר"י
[12] צו,ב
[13] צא, א, ומ"ב (א).
[14] צא, א. וע' ביה"ל (שם ד"ה
יצא) דנראה לדעת הרמב"ם שאם אין לו מה לכסות לבו, מוטב שלא יתפלל.
[15] ע' שו"ע (צא, ה), ומ"ב (יב).
[16] מ"ב (צא,יב), וטעמו כיון שאין דרך לעמוד לפני
אנשים חשובים בלי כובע. וע' ציץ אליעזר (יג, יג) מצדד דלדעת החיי אדם, הטעם משום
שכן הדרך לילך ברחוב, וא"כ בזה"ז שאין לובשים אותו ברחוב, יש מקום להתיר
לאלו ההולכים ככה ברחוב. [ולי צ"ע היום שאין הולכים לפני אנשים חשובים עם
כובע.] וע' צי"א (שם) על אחד שהיה שורר הזמירות שבת על שלחנו עם זרועות
מגולים ובלי כובע, והאריז"ל הזהירו שהמלאכים עזבו שלחנו כיון שלא היה יושב
בכבוד על השלחן.
וע' שו"ע (צא,ו) שתלמידי חכמים לא
יתפללו אלא עטופים, אבל נלע"ד דפשוט דלא שייך דין זה לכובעים של היום, שהרי
הרמב"ם הל' תפלה (ד, ה) הוי המקור של דין זה, ופשוט ברמב"ם הל' ציצית
(ג, יא) דכוונתו עטופים בטלית ולא בשאר עטיפה.
[17] צא, ב (ע"פ מ"ב סק"ד). ולא סגי באבנט של מכנסיים שמפסיק בין לבו לערוה (מ"ב סק"ה).
[18] מ"ב (צא, ד). ומ"מ מדת
חסידות ללבוש אזור אף בכה"ג (שם).
[19] צב, ד. וגם למנחה ומעריב צריך נטילה (מ"ב
סקי"ג). אבל לקריאת שמע, שאר ברכות או לימוד תורה, אין צריך נטילה, אבל פרי
מגדים (מש"ז ד, טו) כתב דסתם ידים פסולות לקריאת שמע (מ"ב צב, כה). וע'
ב"י (סי' צב) ב' טעמים למה דוקא בתפלה הצריכו נט"י ולא בקר"ש, משום
דקריאת שמע דאורייתא ולא רצו לבטלו בשביל הנטילה, וגם כיון שזמנו קבוע לא רצו
שיעבור הזמן, וע' פמ"ג (הנ"ל).
ואסור להמתין למים לקריאת שמע אם יש חשש
שמא יעבור זמן תפלה, אלא ינקה ויקרא (מ"ב צב, כא).
ובמקום שצריך ליטול ידיו ולא ניקה אותם, כ' פמ"ג (אש"א צב, ג) דלדעת רמב"ם צריך לחזור להתפלל. אבל בביה"ל (צב, ד, ד"ה צריך) כ' דאפי' לדעת הרמב"ם אין צריך לחזור להתפלל, וכן ההלכה שאין צריך לחזור.
[20] משמעות הפוסקים. אמנם, במעשה רב (ס' ג) מחמיר בזה, וכן דעת שו"ת ושב כהן (ס' א).
[21] צב, ד. והיינו כשנוסע והמים לאחוריו (שם) או יושב בביתו (מ"ב סקי"ח, וביה"ל שם), אבל אם נוסע והמים לפניו, צריך להמתין עד פרסה (שו"ע שם).
[22] צב, ד
[23] צב, ד
[24] מ"ב (צב, כ)
[25] צב, ה. דכיון שהסיח דעתו משמירתן ידים עסקניות הן ושמא נגעו במקום הטינופת (מ"ב צב, כד).
[26] רמ"א (רלג, ב) ומ"ב (יח)
כ' וכן המנהג, וע"ש דלדעת חיי"א כשמפסיקין למכירת המצות יש ליטול שנית.
[27] פח, א, ומ"ב (סק"ד). ומה
שבטלו לטבילת עזרא, ע' רמב"ם (תפלה ד, ה) הטעם, כיון דלא נתפשטה בכל ישראל,
ולא היה כח בצבור לעמוד בה. ובנמוקי יוסף (ב"ק ל.) דימה גזירה זו לגזירת שמן
עכו"ם, ומשמע דנתבטלה בגזירה ממילא כיון דלא נהגו כן ולא נתפשטה.
ומים
שאובים כשרים לטבילה זו, ובאג"מ (יו"ד ג, קלה) כ' שאובים כשרים אפי'
לכתחלה. אם קשה עליהם הטבילה, שופכים על עצמם בט' קבין, ולא מהני טבילה בתוך ט'
קבין, ויכול לשפוך ט"ב משלשה כלים אם לא יפסיק משפיכת הכלי על שיתחיל השני
(מ"ב שם). [ושיעור זה הוא כ-3.4 gallons.].
[וכיון שמים שאובים כשרים, הרי יכול לטבול בתוך swimming
pool. ואם אינו רוצה
לטבול בלתי לבוש, הרי יכול לטבול במכנסים, ובודאי מותר אם לא ילבש בגד שהוא צמוד
לבשרו (כגון underwear/swimsuit),
ואם אינו יכול לטבול בלי זה, יש לסמוך על מאמר מרדכי (הו"ד שערי תשובה שם)
שאין חציצה פוסלת בטבילה זו.
ושמעתי בשם הגר"מ פיינשטיין, שאלו
שטובלים בכל יום מבטלים הטעם של טבילת עזרא, שהעושה כן מבטל טעם הנזכר בגמ' (ברכות
כב.) שלא יהיו מצויין אצל נשותיהם כתרנגולים. [אמנם יש לעיין, דמשמע בגמ' לעיל
(כא:) דריב"ל דריש מ"והודעתם לבניך" דבעלי קריין אסורין בד"ת
מדאורייתא.]
ועוד, בתוספתא (ידים ב, ט), ע"פ
נוסחת הגר"א "אומרים טובלי שחרית קובלנו עליהם פרושים שאתם מזכירין את
השם בשחרית בלא טבילה, אומרים פרושים קובלנו עליכם טובלי שחרית שאתם מזכירין את
השם מגוף שיש בו טומאה", ולפי ביאור הגר"א ומנחת ביכורים, משמע שהפרושים
לא היו טובלי שחרית, והעושים כן היו הבייתוסים או אלו שאין נזהרים בשאר מצות,
ע"ש. אבל הר"ש (סוף מסכת ידים) כ' שטובלי שחרית היו תלמידי חכמים, ולפי
דבריו, ע' חסדי דוד (בתוספתא שם) פי' שהפרושים אמרו להם שאפי' אם תטבלו לקריין
עדיין יש לכם טומאות אחרות ומה הועילו בטבילה זו.
ועוד, על מה שחסידים אומרים שהם טובלים
לתוספת קדושה, שמעתי מרב אחד שיש להקשות על זה ממעשה הנזכר באבות דר"נ (ח, ח)
ובגמ' שבת (קכז:) מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת והשכיבה תחת מרגלותיו, ולמחר טבל,
ושאל לתלמידו במה חשדתוני, ואמר שמא מפני טורח הדרך אירע קרי, עכת"ד, ואם היה
ענין של טבילה לתוספת קדושה למה היו חושדים אותו שאירע קרי.
וע' ספר המנהיג (?) כ' איש צריך חפיפה
קודם טבילה לקריו.
וע' מורשת משה (?) דאע"פ דלטבילת
עזרא אין צריך מקוה ומותר לטבול בשאובים, אבל מי שנוהג לטבול קודם יו"ט, נראה
דצריך לטבול דוקא במקוה כשר, דהא הטעם משום טהרה והוא זכר לטבילה שעשו בזמן
ביה"מ, ולכן צריך דוקא מקוה שהמטהרת, עכת"ד.
[28] צד, ט
[29] צ, כג
[30] מ"ב (צ, עא) דנראה כמשתחוה לבבואה שלו, וע' מחה"ש משום דנראה כמבלבל כוונתו.
[31] שו"ת שבט הלוי (ט,כא), ילקוט יוסף (או"ח
ו, קנ, יא), שו"ת אור לציון (ח"ב, ז, יא). ואם אינו reflective
באופן ברור אלא הציור קצת מבולבל, נראה דודאי יש להקל, כיון דהוי כמו האיסור לשחוט
לתוך כלי מלא מים משום דנראה כשוחט לבבואה שלו, ומותר אם המים עכורים (שו"ע
יו"ד יא, ג), ומסתמא במים עכורים יש עדיין קצת בבואה ואעפ"כ מותר,
וה"ה בניד"ד.
[32] מ"ב (שם)
[33] שו"ע (יו"ד קנ, ב)
[34] פשוט מדברי שו"ע (קיג, ח). ואם
אינו יכול לפנות כדי להתפלל לכיוון אחרת, נראה שלא ישחה כלל.
[35] קיג, ח, ומ"ב שם מחמיר אפי'
נגד השר.
[36] כף החיים (קיג, כז) בשם יפה ללב, והטעם דלא סגי בכיסוי שקוף, דמלבד דהוי כצואה, הוי גם כערוה.
[37] מ"ב (צד, ל).
[38] מסתימות הפוסקים, משמע שאין איסור אלא בהשתחואה. אבל בפתח הדביר (קיג, ה-ו) אוסר אפי' שאר ברכות, וכל שכן קריאת שמע שיש בו קבלת עול מלכות שמים, וגם בספר דרך פקודיך (ל"ת יא, חלק המחשבה או' ד) כ' דאסור לספר דברי תורה בבית שיש בו ספרי מינים, משום דעבודה זרה הוי כצואה.
[39] נראה פשוט.
[40] צ, ה, עפמ"ש מ"ב (ס"ק יב). וע"ש (ס"ק יא) דבזוהר משמע דוקא בבית.
[41] מ"ב (צ, יא). אבל כשהוא בבית
אין לסמוך ע"ז (שם).
[42] אג"מ (או"ח א, לא)
[43] אג"מ (או"ח ג, כה ו-ל)