Business and Misc.Halachos of Caring For Mourners
Comforting
mourners is a mitzvah d’rabanan which is a fulfillment of a mitzvah d’oraysa
of v’ahavta l’rayacha kamocha[1]
רמב"ם אבל (יד,א), אהבת חסד
(ח"ג פר' ה). ולכאו' יש לעיין אם הוא כבר מצוה דאורייתא מה הוסיפו חז"ל
במה שעשאו גם מצוה דרבנן, ואפשר ר"ל שמדאורייתא הוי מצוה קיומית ומדרבנן נעשה
חיוב, ונ"מ שאם יש לו לעשות שאר מיני גמילות חסדים או נחום אבלים, חייב לעשות
נח"א. וראיתי ביכין (ברכות פ"ג אות יב?) שהבין בדברי הרמב"ם שאינו
מצוה דאורייתא, וע' תוס' יו"ט (שם) בשם הר"י שהוא דאורייתא. וע'
בה"ג (מצ' לה) מנה ניחום אבלים למצות עשה דאורייתא.
(Note: The laws
pertaining to mourners are complex and beyond the scope of this work. The
following are some of the laws which should be known to those who are not
mourning.)
A. Shivah
One who comes
to comfort a mourner may not speak until the mourner speaks first[2]
שעו,א
One should
raise the mourner’s spirits by talking about the one who died, particularly
praising his qualities[4]
תשובות והנהגות (א, תרצא) בשם
הגר"ח מבריסק
One should not
speak divrei torah in the mourner’s house[8]
שעח, ז
Before leaving
the house of the mourner, one should say hamakom yinachem… to those
present[13]
אהבת חסד (ח"ג, סוף פרק ה).
וכ' שם "ואם שבזה יוצא מצות ניחום אבלים מ"מ יותר טוב אם יוכל לדבר על
לבו ולהפיגו מצערו". והנוסח (ע"פ פני ברוך יא, ה) הוא, "המקום ינחם
אותך (לרבים: אתכם) בתוך שאר אבלי ציון וירושלים". וע' פרישה (שצג, ג) בשינוי
קצת.
, and those present should answer amen[14]
תשובות והנהגות (א, תרצא) כ'
שהאבלים יענו אמן. וכ"כ פני ברוך (יא, ה) בשם הגרשז"א.
.
Some have the
custom not to take items from the shivah house, but one may be lenient
to take out food[15]
ע' רע"א (שעו,ד) שנוהגין שאין נוטלים
שום דבר מבית האבל כל ז', אבל המנהג להקל באוכל משום בל תשחית. וגם יש מקילים בכל
דבר שלא היה שם מתחלת השבעה. וי"א שמקור המנהג כיון שלפעמים האבלים הם עניים.
ושמעתי בשם הגר"י קמנצקי שהמנהג התחיל כיון שגזלנים היו לוקחים דברים מבית
האבל בימי השבעה, ולכן אמרו שיש ליזהר מזה ע"פ הקבלה כדי שאנשים ימנעו מזה.
ובגשר החיים (עמ' ריג) הביא מס' יוסף אומץ שאין מן הצורך להקפיד על זה.
A mourner
should not be left alone during shivah[16]
מג"א רלט, ז
A
mourner during shiva may not engage in business, whether by physical labor,
buying and selling[20]
שפ, ב-ג
During shivah, a mourner may not greet anyone[27]
שפה,א. והטעם שהוא אסור לשאול שלום אחרים
תוך ז', מדכתיב "האנק דום" משמע שתיקה מתלמוד תורה ושאילת שלום
(מו"ק טו,א וע' תוס' שם). והטעם שאחרים אסורים לשאול בשלומו, כיון שהוא אינו
שרוי בשלום (מו"ק כא,ב). ומשמע ברמב"ם (הל' אבל ה,כ) דדין איסור שאילת
שלום הוא משום שחוק, ממ"ש כל שכן לשחוק, ואיסור שחוק שאמרו הוא לענין שלא
יאחוז תינוק שמא ישחוק, וטעמו, כדי שלא יתגנה על הבריות, ר"ל שאנשים יראו
אותו שוחק ויחשבו שהאבילות קלה עליו. ואם זה הטעם, לכאו' הוא טעם האיסור
ד"האנק", ומסתבר, כיון שהאיסור בת"ת שנלמד מאותו פסוק הוי אסור
משום שמחה (כמ"ש תוס' מו"ק כא,א ד"ה ואסור), וזה דומה לשחוק.
B. Shloshim (and
Shana for a Parent)
During shloshim, or the shana for a parent, one may
not say “shalom aleichem” to the mourner, but other forms of greeting
are permitted[30]
שפה, א. ושם אוסר
כל מיני שאלת שלום, וע' רמ"א כ' יש נוהגים להקל אחר ל' ואין טעם להם אם לא
שיחלקו לומר שאין מה שאנו נוהגים לא מיקרי שאילת שלום שבימיהם, עכת"ד, ומזה
משמע שיש לאסור בכל מיני שאילת שלום תוך י"ב חדש. וע' ש"ך כ' אין זה טעם
נכון, שאם מותר אחר ל' אז גם מותר אחר שבעה ולא מצינו מי שיפסוק כן, עכת"ד.
וע' דר"מ כתב שהמנהג לשאול בשלומם אחר שבעה. וע' מג"א (תקנד, כא) הקשה
על דברי רמ"א (יו"ד שם) והביא ראי' מדברי הטור (יו"ד שפה) שאסור
לומר שלום עליכם. אבל נ"ל דאפשר לומר, שאפי' רמ"א לא נתכוון להתיר אמירת
שלום עליכם, אלא שאר מיני שאילת שלום בזמנינו.
ונ"ל שאין נוהגים להחמיר בשאר שאילת
שלום אחר שבעה, אבל באמירת שלום עליכם כנראה שאין להקל נגד המג"א, ובפרט
שאפשר שגם רמ"א הסכים לזה.
He may not invite guests or accept an invitation to be a guest for
a meal[31]
ט"ז שפה,א. אבל אם הזמינו חבירו לדבר
עמו, וכשהוא בבית חבירו נותנים לו לאכל קצת, מותר, כיון שהזמינו רק ליפגש אין
המאכל ומשתה אסור עליו, כן ראיתי בספר אחי הר"א שליט"א.
During shloshim, or the shana for a parent, he may not
receive any gifts of friendship from others, even on Shabbos[34]
רמ"א שפה,ג
. However,
nowadays the custom is that he may be greeted normally on Shabbos[35]
שפה,ג בשם רמב"ם, וטעמו, כיון דהוי
כפרהסיא
One may send a gift to help take care of the mourner’s needs, such
as food during shiva or for a Shabbos[38]
כן מבואר בב"י (שעח, י) בשם
רבינו ירוחם, דנהגו לעשות כן. ומשמע בבאר היטב (שעח, ו) שהטעם כיון שהוא צריך לו,
כמו שכתבתי בפנים.
, and invite
the mourner if he needs it[39]
ע"פ הטעם הנ"ל, דאיסור
הזמנה הוא נלמד מאיסור מתנות.
, like if the
mourner is traveling and needs a place to stay. One may also send gifts which
are considered standard social practice, such as gifts sent to a chosson and
kallah after their wedding, or to teachers at the end of a school year[40]
ע' בספר אחי הר"א
שליט"א (?)
.
One who wants to send a gift (or mishloach manos) to the
mourner may not send it to his or her spouse in order to avoid this prohibition[41]
תשובות והנהגות (א, תרצב) אוסר
משום הערמה.
(but a friend
of the mourner’s spouse send him or her a gift).
F. Yartzeit
A man should fast on the day of his
parent’s yartzeit[42]
רמ"א (תב, ב). וע'
רעק"א שם כ' דלפמ"ש בתורת חיים, ה"ה ביום שמת בו רבו. וע'
שו"ע ס' שעח (סע' ד) נוהגים להתענות ביום שמת תלמידי חכמים.
ואפשר לבאר ע"פ כה"ח (תקסח, עה)
כ' דלהתענות ביום מיתת רבו יש כמה טעמים, דמשום פשעינו לכך הורע לו בשבילנו, או
כיון שהאב ובנו גוף אחד, דין הוא שיצטערו הבנים ביום מיתת אביהם. או משום הסכנה
דריע מזליה כמ"ש הלבוש, או כמ"ש האריז"ל שעושה תשובה להעלות נשמתו
למדריגה עליונה. ולטעם ב' ו-ג' דוקא אביו.
ולענין קביעות יום יארציי"ט כשמת
באדר בשנה פשוטה, והגיע שנה מעוברת,
ולענין אם מת ביום ל' של חשון או כסלו
On
the first yartzeit (during the night or day), one should keep aveilus
(like during the prior twelve months of aveilus) and not attend any
joyous meal[47]
רמ"א שצא,ג משמע כל סעודה,
וע' בדה"ש (סק"ע) כ' נהגו להחמיר רק בסעודת נשואין וצ"ע לענין שבע
ברכות, וביארציי"ט הראשון יש להחמיר. ולענין שאר מיני שמחה, משמעות הש"ך
(סק"ג) להט"ז (סק"ג) דנוהג בו אבילות כמו י"ב חדש.
[1] רמב"ם אבל (יד,א), אהבת חסד
(ח"ג פר' ה). ולכאו' יש לעיין אם הוא כבר מצוה דאורייתא מה הוסיפו חז"ל
במה שעשאו גם מצוה דרבנן, ואפשר ר"ל שמדאורייתא הוי מצוה קיומית ומדרבנן נעשה
חיוב, ונ"מ שאם יש לו לעשות שאר מיני גמילות חסדים או נחום אבלים, חייב לעשות
נח"א. וראיתי ביכין (ברכות פ"ג אות יב?) שהבין בדברי הרמב"ם שאינו
מצוה דאורייתא, וע' תוס' יו"ט (שם) בשם הר"י שהוא דאורייתא. וע'
בה"ג (מצ' לה) מנה ניחום אבלים למצות עשה דאורייתא.
[2] שעו,א
[3] כ"מ באבות דר' נתן (יד,ו)
[4] תשובות והנהגות (א, תרצא) בשם
הגר"ח מבריסק
[5] רמ"א שפה,א. וכתבנו שאסורה רק תוך ז', כיון שהאיסור נלמד בק"ו מאיסור שאילת שלום, וכבר ביארנו שהוא נלמד מ"האנק דום", שנאמר לגבי איסור ז'
[6] שצא,א, והטעם, שמביא לידי שחוק
[7] בדה"ש שצא,ג, והטעם, שאם יש לחוש
שהתינוק יחלה, נדחית איסור דרבנן במקום חשש חולי
[8] שעח, ז
[9] שפא, א
[10] שפא, ד
[11] פני ברוך (עמ' קכב), ע"ש. וע' ערה"ש (שעח, ח-ט) התיר בזה, משום דכל האיסור דוקא בחכם שמת, שבית מדרשו בטל, ולא בביתו.
[12] נראה פשוט. אמנם, ראיתי בספר אחי הר"א שליט"א התיר לאבל לשמוע.
[13] אהבת חסד (ח"ג, סוף פרק ה). וכ' שם "ואם שבזה יוצא מצות ניחום אבלים מ"מ יותר טוב אם יוכל לדבר על לבו ולהפיגו מצערו". והנוסח (ע"פ פני ברוך יא, ה) הוא, "המקום ינחם אותך (לרבים: אתכם) בתוך שאר אבלי ציון וירושלים". וע' פרישה (שצג, ג) בשינוי קצת.
[14] תשובות והנהגות (א, תרצא) כ' שהאבלים יענו אמן. וכ"כ פני ברוך (יא, ה) בשם הגרשז"א.
[15] ע' רע"א (שעו,ד) שנוהגין שאין נוטלים
שום דבר מבית האבל כל ז', אבל המנהג להקל באוכל משום בל תשחית. וגם יש מקילים בכל
דבר שלא היה שם מתחלת השבעה. וי"א שמקור המנהג כיון שלפעמים האבלים הם עניים.
ושמעתי בשם הגר"י קמנצקי שהמנהג התחיל כיון שגזלנים היו לוקחים דברים מבית
האבל בימי השבעה, ולכן אמרו שיש ליזהר מזה ע"פ הקבלה כדי שאנשים ימנעו מזה.
ובגשר החיים (עמ' ריג) הביא מס' יוסף אומץ שאין מן הצורך להקפיד על זה.
[16] מג"א רלט, ז
[17] ע' הל' אבילות {} שהאבל אסור לצאת מביתו.
[18] פני ברוך (כא, ד), והטעם ע"פ תרומת הדשן (סי' רצ, הו"ד בב"י ר"ס שצג), שלא ישכח אבילותו כשילך אצל בני אדם.
[20] שפ, ב-ג
[21] ואם היו מושכרים כבר, ע'
שו"ע (שפ, יא-יג), ולקמן בהל' אבילות.
[22] שפ,ה. וע"ע בזה בהל' אבילות.
[23] שפ,יח. ע' עוד בזה באריכות לקמן בהל'
אבילות.
[24] ש"ך שפ,כ. וע' בא"ה
(סקי"ד) שהתיר למלמד תינוקות לאחר ג' ימים
[25] וזה אסור אפי' שלא בבית האבל,
כיון שהוא עבודה בדבר המחובר לקרקע, ע' שו"ע (שפ, יט), וע' לקמן הל' אבילות.
[26] כ"כ אחי הר"א שליט"א (בספר באנגלית הע' 262) בשם הרה"ג אשר ווייס, וע' שלחן עצי שטים (סוף כלל ב') נסתפק בזה.
[27] שפה,א. והטעם שהוא אסור לשאול שלום אחרים
תוך ז', מדכתיב "האנק דום" משמע שתיקה מתלמוד תורה ושאילת שלום
(מו"ק טו,א וע' תוס' שם). והטעם שאחרים אסורים לשאול בשלומו, כיון שהוא אינו
שרוי בשלום (מו"ק כא,ב). ומשמע ברמב"ם (הל' אבל ה,כ) דדין איסור שאילת
שלום הוא משום שחוק, ממ"ש כל שכן לשחוק, ואיסור שחוק שאמרו הוא לענין שלא
יאחוז תינוק שמא ישחוק, וטעמו, כדי שלא יתגנה על הבריות, ר"ל שאנשים יראו
אותו שוחק ויחשבו שהאבילות קלה עליו. ואם זה הטעם, לכאו' הוא טעם האיסור
ד"האנק", ומסתבר, כיון שהאיסור בת"ת שנלמד מאותו פסוק הוי אסור
משום שמחה (כמ"ש תוס' מו"ק כא,א ד"ה ואסור), וזה דומה לשחוק.
[28] לענין שאילת שלום בט' באב, כ' מ"ב
(תקנד,מא) שאסור לומר צפרא דמרא טב. רמ"א (יו"ד שפה,א) כ' לענין אבל,
שנוהגים להקל כזה, ואין טעם להם אם לא שיחלקו לומר שזה מה שאנו נוהגים לא מקרי
שאלת שלום. ומג"א (תקנד,כא) הקשה שמפורש בירושלמי שאסור לומר שלום עליכם. [ע'
בדה"ש שפה,יט שמיישב]
[29] גשר החיים
[30] שפה, א. ושם אוסר
כל מיני שאלת שלום, וע' רמ"א כ' יש נוהגים להקל אחר ל' ואין טעם להם אם לא
שיחלקו לומר שאין מה שאנו נוהגים לא מיקרי שאילת שלום שבימיהם, עכת"ד, ומזה
משמע שיש לאסור בכל מיני שאילת שלום תוך י"ב חדש. וע' ש"ך כ' אין זה טעם
נכון, שאם מותר אחר ל' אז גם מותר אחר שבעה ולא מצינו מי שיפסוק כן, עכת"ד.
וע' דר"מ כתב שהמנהג לשאול בשלומם אחר שבעה. וע' מג"א (תקנד, כא) הקשה
על דברי רמ"א (יו"ד שם) והביא ראי' מדברי הטור (יו"ד שפה) שאסור
לומר שלום עליכם. אבל נ"ל דאפשר לומר, שאפי' רמ"א לא נתכוון להתיר אמירת
שלום עליכם, אלא שאר מיני שאילת שלום בזמנינו.
ונ"ל שאין נוהגים להחמיר בשאר שאילת
שלום אחר שבעה, אבל באמירת שלום עליכם כנראה שאין להקל נגד המג"א, ובפרט
שאפשר שגם רמ"א הסכים לזה.
[31] ט"ז שפה,א. אבל אם הזמינו חבירו לדבר
עמו, וכשהוא בבית חבירו נותנים לו לאכל קצת, מותר, כיון שהזמינו רק ליפגש אין
המאכל ומשתה אסור עליו, כן ראיתי בספר אחי הר"א שליט"א.
[32] שצא, א
[33] ע' שו"ע (ת, א), ופת"ש
(שצא, ד).
[34] רמ"א שפה,ג
[35] שפה,ג בשם רמב"ם, וטעמו, כיון דהוי
כפרהסיא
[36] רמ"א שפה,ג
[37] משום איסור ליתן מתנה בשבת, ע'
לעיל {הל' שבת}
[38] כן מבואר בב"י (שעח, י) בשם רבינו ירוחם, דנהגו לעשות כן. ומשמע בבאר היטב (שעח, ו) שהטעם כיון שהוא צריך לו, כמו שכתבתי בפנים.
[39] ע"פ הטעם הנ"ל, דאיסור הזמנה הוא נלמד מאיסור מתנות.
[40] ע' בספר אחי הר"א שליט"א (?)
[41] תשובות והנהגות (א, תרצב) אוסר משום הערמה.
[42] רמ"א (תב, ב). וע'
רעק"א שם כ' דלפמ"ש בתורת חיים, ה"ה ביום שמת בו רבו. וע'
שו"ע ס' שעח (סע' ד) נוהגים להתענות ביום שמת תלמידי חכמים.
ואפשר לבאר ע"פ כה"ח (תקסח, עה)
כ' דלהתענות ביום מיתת רבו יש כמה טעמים, דמשום פשעינו לכך הורע לו בשבילנו, או
כיון שהאב ובנו גוף אחד, דין הוא שיצטערו הבנים ביום מיתת אביהם. או משום הסכנה
דריע מזליה כמ"ש הלבוש, או כמ"ש האריז"ל שעושה תשובה להעלות נשמתו
למדריגה עליונה. ולטעם ב' ו-ג' דוקא אביו.
[43] ש"ך תב,י, דלא כרמ"א כ' שמחלק וכ' שמי שלא היה אצל אביו לא ביום מיתה ולא ביום קבורה, אזל בתר יום קבורה, ודלא כמשאת בנימן (הו"ד בש"ך) כ' שבשנה ראשונה אזל בתר יום קבורה ובשאר שנים בתר יום מיתה. ואם אירע שיום הקבורה היה ג' ימים או יותר אחר יום הקבורה, כ' ש"ך שמתענה ביום הקבורה, כדי שיעשה היארציי"ט בתשלום האבילות. וכ' פ"ת שאם השנה מעוברת, אפי' בכי האי גוונא מתענה ביום המיתה, כיון דבלאו הכי כבר נשלם האבילות קודם לזה.
ולענין קביעות יום יארציי"ט כשמת
באדר בשנה פשוטה, והגיע שנה מעוברת,
ולענין אם מת ביום ל' של חשון או כסלו
[44] ? והנוהג להתענות, אין לאכול
בסיום מסכת, ויש מתירין בסעודת מצוה שאין בו שמחה כגון ברית מילה (כה"ח תקסח,
פא). וע' שע"ת (סק"ו) בזה, וגם לענין חתן תוך ז' ימי משתה.
[45] ?. ולענין תענית נדבה שמתענה
לכפרת עונות, ע' שו"ע (תקעא, א-ב) ומ"ב וביאה"ל (שם), והיוצא
מדבריהם, כשאדם רוצה לקבל תענית מן האכילה, טוב יותר שיקבל תענית מן הדיבור, שצריך
האדם ליסר עצמו ברסן פיו ובתאותיו. ומי שתורתו אומנתו, או מלמד תינוקות, אין
להתענות משום שממעט ממלאכת שמים, והיינו אם אין לו עונות ידועים, אבל אם יש לו
עונות ידועים יש להתענות אפי' אם קשה לו, אבל אין צריך לסגף עצמו כ"כ בתענית
אלא ימעט מן התענוגים ויאכל רק כדי קיום הגוף, וילמוד יותר ממה שהיה רגיל, וישמור
שבת בכל דקדוקיה, והעיקר הבכיה והודוי וגדרים שלא יעשה זאת לעולם. וע' בא"ה
ושע"ת, דמלמדי תינוקות אין להתענות אפי' יש להם עונות ידועים, וי"א
שעוסקים בצרכי ציבור הוי כמלמדי תינוקות. [והמנהג ליתן "תיקון".]
[46] מ"ב (תקסח, מב)
[47] רמ"א שצא,ג משמע כל סעודה,
וע' בדה"ש (סק"ע) כ' נהגו להחמיר רק בסעודת נשואין וצ"ע לענין שבע
ברכות, וביארציי"ט הראשון יש להחמיר. ולענין שאר מיני שמחה, משמעות הש"ך
(סק"ג) להט"ז (סק"ג) דנוהג בו אבילות כמו י"ב חדש.
[48] לא ראיתי מפורש. ונוהגים לעשות סיום. וע' כה"ח (תקסח, פא) דאפי' נוהגים שלא לאכול בשום סעודה, מותר לאכול בסיום, כמו בתוך י"ב חדש.
[49] רמ"א שצא,ג משמע כל סעודה, וע' בדה"ש (סק"ע) כ' נהגו להחמיר רק בסעודת נשואין וצ"ע לענין שבע ברכות, וביארציי"ט הראשון יש להחמיר.
[50] כמ"ש רמ"א (שצא, ב)
[51] ש"ך (שצה, ג)