Halacha OnlineHalacha for the Frum Jew
Caring For Mourners

Business and Misc.Halachos of Kohen Encountering Tumah

A male kohein is assur mid’oraysa[1] ספה"מ לרמב"ם (ל"ת קסו), חינוך (מצ' רסג) to come in contact with tumas meis[2] רמב"ם אבל ג,א, ודלא כראב"ד (נזירות ה,טו) שמתיר לכהן לטמאות למת בזמה"ז כיון שכולנו כבר טמא מת, ועפ"ת (שעב,ט בשם דגמ"ר) שאין להתיר כלל ואפי' להצטרף דעתו לעשות ספ"ס, וע"ש שהביא דעת ר"ת שעכ"פ ביום שכבר נטמא למת אינו אסור מדאורייתא להיטמא עוד. וע' שו"ת רע"א (מהד"ת ס' יח) שמצרף דעת הראב"ד להתיר בסוף טומאה לצאת. ונראה דמחלקת רמב"ם וראב"ד בזה הוא ביסוד דין איסור כהן ליטמאות, האם הוא להיות בחיבור למת, או לטמא גופו, ולדעת הרמב"ם אין דין זה תלוי בדיני טומאה וטהרה כלל אלא הוא איסור לכהן להיות מחובר למת אע"פ שכבר נטמא גופו. (ועמ"ש לקמן על דברי הרמ"א (שעג, ז) ודגול מרבבה (שעב, א).) וכעין זה, יש לבאר המחלקת בין ר"ת ור"ח כהן האם כהן מותר ליטמאות לחרב שהיה באהל המת, דנעשה כמת עצמו לענין טומאה, אבל אין זה כעצמו של מת, דלר"ת אסור ליטמאות לו כיון שהכהן נטמא עי"ז, ולר"ח כהן מותר ליטמא לו כיון שהחרב לא הוי כמת עצמו ואין הנזיר מגלח עליו (ע' מס' שמחות פ"ד), ובתוס' כתובות (ד:) ביאר שבזה גם תלוי המחלקת אם כהן יכול ליטמאות לגולל של מתים, וע' ב"י (ס' שעד) בשם ר"א מאיוורא, דגם תלוי בזה אם כהן מוזהר ליטמא למקום שסוף טומאה לצאת. וע' חכמ"א (קנט, א, ומצבת משה ס' יא) בשם ב"י, דלדעת המחמירים, הכלל דכל שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליה אינו נוגע להלכה למעשה, דאע"פ שאין הכהן לוקה עליה, איסורא מיהא איכא.

ושו"ר אחיעזר (ח"ג ס' סה) ביאר כעין זה, שהאיסור דלא יטמא, עובר כשנוגע במת אע"פ שכבר נטמא מקודם, כיון דאינו תלוי בדיני טומאה וטהרה, ולכן שייך לומר בו תנאי שהלאו לא נאמרה בקרובים ומת מצוה, משא"כ העשה דקדושים תהיו הוא מצוה כללית שיהיו קדושים במצות כהונה ולא יהיו מחוללים, ולכן לא שייך לומר שיש תנאי במצוה זו. ועפ"ז תי' קושיית המג"א שהקשה על הרוקח, דאין לחוש לטומאת כהן עובר במעי אמו כיון שהוא טומאה בלועה, וע"פ הנ"ל ביאר דאין הלאו תלוי בדיני טומאה אלא בנגיעה במת, וכיון שהולד הוי נוגע במת, עובר בלאו (דספייה לקטן- ע' מ"ש שם לקמן סי' פא) אע"פ שאינו נטמא עי"ז. ואח"כ הביא שהמנחת חינוך כ' דמותר לכהן לילך בספק טומאת אהל ברשות הרבים כיון דספק טומאה ברה"ר טהורה, וכ' עליו דצ"ע, דהדין דספק טומאה ברה"ר טהורה הוא מדיני טומאה, אבל משום ספק איסור אסור לילך שם. [ויש להביא ראי' לדברי אחיעזר, דמבואר בתוס' (ב"ק יא.) שאין אומרים ספק טומאה ברה"ר טהור במה שנוגע לדיני איסור].
. Tumas meis comes from any of the following: a complete limb (bone and flesh) removed from a live person; a dead body; flesh[3] שיעורו כזית , bone[4] שיעורו לטמא במגע כשעורה, ולטמא באהל כחצי קב עצמות, רוב מנין, רוב בנין, שדרה וגולגלת? , blood[5] שיעורו לטמא במגע ברביעית, ולטמא באוהל כחצי לוג? or rot[6] מלא תרווד רקב, ואינו רקב אלא אם נרקב בלי שום דבר אחר עמו, ולא אם שני מתים נרקבו ביחד, ובזה"ז קוברים בתכריכים ואינו כ"כ בנמצא. from a dead body (not including cremated ashes[7] אג"מ (יו"ד ד, נו). ודרך ה-cremation דמתחלה שורפים הגוף עד שלא נשאר העצמות ואח"כ טוחנים העצמות עד אשר דק וקוראים לזה "אפר המת", ויש לדון אם מטמא משום שעצמות טחונות גם מטמאים באהל (גמ' נזיר נג:). אבל למעשה נראה שאינן מטמאים, דכיון שנשרפין עד שלא נשאר בהם שום לחלוחית והוי כמו פחם, אינן מטמאים אא"כ שלדו קיימת (כמ"ש רמב"ם טומאת מת פ"ג, ט-י), ובזה כבר נתבטל צורתו ע"י טחינה, כן נלע"ד, ושו"ר שכ"כ בחזון איש (יו"ד, נדה ס' קיד או' ז). ); or a field containing a grave whose location is unknown[8] ולענין חרב שנטמא במת, כ' רמ"א (שסט,א) שיש אוסרים ויש מתירים, ונהגו להקל.

ולענין גולל ודופק, עפמ"ש רמ"א דנוהגין להקל בחרב, גם יש להקל ליטמא לגולל ודופק לאחר שהסיר המצבה מן הקבר, כמ"ש חכמ"א (קנט, א-ב), וכן הביא רעק"א (הגשו"ע שם) בשמו, כיון שהוא סוג של טומאה שאין הנזיר מגלח עליה, וע' הערה לעיל. אמנם, לענין סככות ופרעות וטומאת ארץ העמים, אע"פ שאין הנזיר מגלח עליהם, הכהן מוזהר עליהם, דכל הטעם שאין הנזיר מגלח הוא משום שהוא רק ספק איסור אבל כל שהחמירו בו חז"ל משום ספיקו גם הכהן מוזהר עליה משום ספק איסור. 

ולענין ארץ העמים, כ' שו"ע (שם) לאסור, וע' ש"ך שמשמע בזמן הזה, כיון שארץ ישראל אינו בטהרה, מותר, ועפ"ת.
. He may also not come in contact with an ohel which is currently tamei due to any of these items[9] שעא, א.

ולענין ליגע בדבר הנוגע במת (דיקרב בדיקרב), ע' ביאה"ל (תט, ב) דפשיטא לו דמותר, וע' שאג"א (חדשות, ס' יא, בסוף דבריו) אוסר משום דהוי טומאה דאורייתא.
.

A. Ohel, Exit Path for Tumah, and General Restrictions

If there is one tefach or more of space between the tumah and the roof above it, the tumah does not penetrate it and only fills the area or room it is in. However, if there is less than a tefach, it also penetrates and creates tumah in anything above it. Tumas meis which is metameh b’ohel also creates tumah in any area which is connected to that room via an opening larger than one tefach[10] ומטמא מדאורייתא לכל החדרים שפתוחים לו, כ"כ מ"א (שיא,יד) וחכ"א (קנט,ה), ודלא כפשטות הש"ך (שעב,ב) שרק אהל המת הוי דאורייתא ובתים הסמוכים הוו טמאים מדרבנן. ועפ"ת (שעב,ג) בשם חו"י לענין כהן שבאמצע חצר המסובב בבתים, וכל הבתים מחוברים ויש מת באחד מהם, שהתיר לו לרוץ חוצה באחד מהם מפני שהקור גדול, וכ"ש אם יצטרך לנקביו ואין ביה"כ בחצר שמותר לצאת. . Closed doors or windows prevent tumah from traveling[11] נקה"כ (על ט"ז שעא,ג) וחכ"א (קנט,ו), דלא כדעת הט"ז שכ' כל דלת שאינו יכול לעמוד בלי צירים של ברזל, או שאר דברים המקבלים טומאה, אינו חוצץ בפני הטומאה. ועפ"ת בשם נו"ב (חי"ד ס' צד) שפסק כש"ך, וכ' שהכהן יכול לעשות דלת לפנים מדלת ובדלת הפנימי יזהר שצירי הברזל שעליהם סובב הדלת יהיה תחלת עשייתם לשם דלת. ולפ"ז בדלתות שלנו נ"ל שכל הצירים עשויים בשביל דלתות והוא עוד סמך להקל.

וע' שו"ע (שעא, א) שאם סתמו בסתימה עראי ואין דעתו לבטלו שם, אפי' נקב קטן מביא את הטומאה. ואע"פ שדלתות שלנו יש נקב קצר תחתיהם, שמעתי מהר"י רייזמאן דאפשר שנחשב לסתימה קבוע כיון שהדלת קבוע, אע"פ שעומדת ליפתח.
. Any object which is mekabel tumah, or which cannot stand on its own, allows tumah to pass through it and fill the adjoining room with tumah[12] רמ"א שעא,א .

If the body of a dead Jew is in a room, the entrance through which it will leave[13] ואם לא ביררו באיזה פתח המת יצא, כולם טמאות, וע' בדה"ש (שעא,מב) אם בירור זה צריך אמירה או הרהור סגי the room, or series of rooms, is tamei[14] שעא, ד mid’rabanan[15] ש"ך (שעב,ב), אבל חכ"א (קנט,ה) הביא כמה דעות שהוא הלכה למשה מסיני, וע' מג"א (שמג,ב) כ' שב"י הביא פלוגתא בזה, ולא מצאתי כעת[?] , as are all open doorways which lead to any of those rooms. This is because when tumah is intended to leave through a specific door, all the continuous doorways are considered as if they are opened, and every room in its path is tamei[16] חזון איש (אהלות ס' ג או' ד, וס' טו או' ב), ואין הטעם משום דרואים כאילו המת כבר שם. והיוצא מזה, דרק אמרינן סוף טומאה לצאת באותו אהל ולא אמרינן סוף טומאה לבא באהל אחר, שאם עכשיו המת בקומה ג' ויש elevator ומכוונים להביא המת לקומה א', לא אמרינן שקומה א' טמא עכשיו משום סוף טומאה לבא כיון שאפי' היו דלתות הelevator- בשתי הקומות פתוחות, לא היה מטמא הכהן בקומה א', כן נלע"ד. . However, if there is an open area (without an ohel) and then a second building or ohel, a kohein is permitted to enter the second ohel while the body is in the first one (even if the body will certainly pass under the second ohel)[17] רמ"א שעא,ד כ' שהמקיל לא הפסיד, והוא מחלקת (הובא בב"י מתרה"ד) אם סוף טומאה לצאת הוי הלכה דוקא באותם פתחים קודם שמגיע תחת אויר העולם או בכל הפתחים. וע' ב"י (ד"ה כתב בכתבי) שאפשר שסט"ל אין הנזיר מגלח עליה וא"כ אין כהן מוזהר עליה, כן נראה דעת ר"י מאיורא (שם). .

A kohein may not come in contact with a kever[18] שעא, ה. ועמ"ש לקמן בפנים (grave), even a kever of a tzaddik[19] פ"ת שעב,ב בשם בתי כהונה. וע' תוס' (ב"מ קיד:) הביא מילקוט משלי שאליהו טימא עצמו לקבור ר' עקיבא אע"פ שהוא כהן ואמר כיון שצדיקים אינם מטמאים, וכ' שדחה אותו כן מפני כבודו דר"ע אבל עיקר טעמו משום שהיה מת מצוה לפי שהיו יראים לקובורו מפני שהיה מהרוגי מלכות. ויש שרצו להביא ראי' לזה ממה שכשנהרג רשב"ג, הרי ישמעאל כהן גדול נטל ראשו (כמבואר בפיוט הנאמר ביוה"כ), וקשה דאיך טימא את עצמו, ומזה מביאים ראי' שצדיקים אינם מטמאים. וע' הפלאה (כתובות קג:), ונראה מדבריו דהיה מותר כיון שהיה הנשיא, ומבואר ברמב"ם ובשו"ע (שעד, יא) דמותר לכל ישראל ליטמא לנשיא, אלא ששם השאיר בצ"ע משום דבקרובים אינו מותר אלא בזמן שהם שלמים (ע' שו"ע שעג, ט) והרי נחתך ראשו. וע' הר צבי (יו"ד רפב) דמותר כיון שהמעשה היה בבית וכבר נטמא לו באהל, ואין כאן הוספת טומאה אם גם נטמא לו במגע. וע' אג"מ (או"ח ד, סט, או' ח) שההיתר משום דלא רק לקבורה הכהנים מיטמאים למת מצוה אלא לכל כבוד המת, ולכן כיון שזה היה כל הכבוד שהיה יכול לעשות לו, אפי' כהן מחויב לעשות כן, ועפ"ז ביאר מה שתוס' (כתובות קג:) כ' שהר"ח כהן אמר שהיה יכול ליטמא לר"ת, כיון דכל הכבוד לא סגי ליה והיה מטמא כמו שהכהן מטמא למת מצוה. וראיתי הובא בשם חוברת מבקשי תורה (ח"ג תשנ"ח עמ' שפב) בשם הגרשז"א, דכיון שראה שהרוצחים הסכימו לבקשתו ליטול את ראשו, הרי נתארך הזמן עד שבאו להרגו, ומותר לעבור על כל איסורי תורה בשביל חיי שעה. , anywhere in the world[20] אפי' בחו"ל אסור ליטמאות אפי' בטומאה דרבנן, ע' פ"ת (?שעב,ט) . He may not touch a dead non-Jew and should avoid coming in contact with a non-Jewish kever[21] ולעמוד תוך ד' אמות צ"ע, עפ"ת (שעא,יג) or ohel hameis[22] שעב,ב כ' נכון ליזהר, וכ"כ טור בשם רא"ש, וכ' שם שרמב"ם מתיר ומהר"ם מרוטנבורק מיחה בכהנים מלילך עליהם . A kohein outside Israel may not come in contact with tumah, even tumah d’rabanan.

A kohein may not move a dead body, even without touching it[23] שעב,ו, וט"ז כ' רש"ל פסק כר' משה כהן (הו"ד בב"י) שמותר לכהן להסיט טו"מ, וסיים ויש להחמיר . He may not come within 4 amos of a dead body or a kever[24] שעא,ה, ודלא כר' יונתן (עב"י) שכ' רק במת עצמו צריך להרחיק ד"א, אבל בקבר לא צריך. ועש"ך שיש מקילין שרק מת בבית תופס ד"א כיון שהוא מקום קביעותו, אבל כשמת במטה שמוציאין אותו (ובשעת צדוק הדין מעמידין אותו) לא נקרא קביעות ואינו תופס ד"א, ועבדה"ש (ביאורים שעא,ה ד"ה בתוך) כ' צ"ע מה הסברא לחלק , but he may come within 4 amos (6-7 feet) of an ohel hameis (such as the overhang of a hospital containing a dead body). However, if there is a wall separating him from it, he need only keep 4 tefachim (one foot) away from the body[25] שעא,ה (ובבאה"ג ציין לרא"ש בשם ר' יונתן, ודברי הרא"ש משמע שר' יונתן מקיל בלי שום הרחקה ובזה הרא"ש חולק וכ' צריך ד"ט) . A kohein is permitted to walk right up to the wall of a building containing a dead body and even touch the walls[26] רמ"א שעא,ה, ע' גר"א וש"ך .

B. Becoming Tamei to Relatives

If one’s immediate relative died (parent, paternal sister who was never married, paternal brother, child, or spouse[27] שעד, ד. וע' רמב"ם (אבל ב, ז) מטמא לאשתו מדברי סופרים, דעשאוה כמת מצוה.

ומי שיש לו קטטה עם אשתו ודעתו לגרשה, אם מתה אינו מתאבל עליה (רעק"א שם).
), he is obligated mid’oraysa[28] ספר המצוות לרמב"ם (ע' לז), ספר החינוך (מצ' רסד) to become tamei to the body (if the body is whole[29] שעג, ט. וע"ש מחלקת אם חסר ממנו אבר בחייו, וע"ש לענין נהרג. ), if he is needed to help prepare it for burial or for other purposes[30] שעג,ה כ' ב' דעות אם מטמא להם אפי' שלא לצורך או דוקא לצורך, ולא הכריע, ורמ"א כ' נכון להחמיר כדעה ב', וכ"כ חכ"א (קס,ה), ובנקה"כ כ' שהמנהג כדעה א'.

וע' ש"ך דדוקא משום צרכי קבורה או להביא לו ארון ותכריכים. וע' חת"ס (חדושיו בשו"ע שם) דזה גם דעת המג"א (תקכו, כ).
. This mitzva applies whether one is a Yisrael[31] או"ח תקמח,ג ובמ"ב שם. or Kohein (who is usually forbidden to become tamei), man or woman[32] שעג, ג, דלא כרמב"ם (אבל ב,ו) שכהנת אינה מצווה לטמאות כיון שאינם מוזהרים על הטומאה (וממילא גם ישראלים אינם מצווים ליטמאות). . A kohein is permitted to become tamei to a relative in order to assist in moving the body[33] דהיינו, צורך קבורה ממש or to be nearby in case those moving it need help[34] ע' פת"ש (שעג, ד) בשם סדור דרך החיים or to make decisions, for the honor of the deceased[35] חדושי חת"ס (שעג, ה). וע' בדה"ש (שם בביאורים) כ' שמנהג הכהנים ליטמאות לקרובים בשעת הספדים. [ונראה הטעם ע"פ חת"ס שם.] (such as being present at the hesped), or, in cases of necessity, to watch the body before burial[36] רמ"א (שעג, ה) כ' בשם תרוה"ד דדוקא לדעה א' מותר, ועערה"ש דכיון דהוי צורך קבורה ליהוי מותר אפי' לדעה ב'. [ולכן בשעת הדחק יש להקל, דבלאו הכי בנקה"כ כ' שהמנהג כדעה א']. .

Even while a kohein is in contact with tumah from his relative, he may not come in contact with any other body. Therefore, a kohein is usually buried at the edge of the cemetery, as the male relatives may not become tamei to any other graves[37] שעג, ז (and, even according to those who are lenient, they would have to run out immediately after the burial[38] ע' שו"ע (שעג, ו) עד שהסתום הגולל, אבל בזמן הזה שנותנים כיסוי הארון על המת קודם שנותנים אותו בקבר (ע' ש"ך), משמע במ"ב (עא, ד) דהוי אחר שנתנו עפר על כל גוף המת, אע"פ שלא נתמלא כל הבור. ). A kohein may not enter a funeral home or morgue containing other Jewish bodies, even when he is already in contact with his relative’s body. In cases of necessity, a Rav should be consulted[39] ע' שו"ע (שעג, ז) אוסר, ורמ"א מקיל בשעה שעוסק במתו, וכ' ש"ך נכון להחמיר. וע' דגול מרבבה (שעב, א) שאם עדיין לא פירש מן הטומאה, כהן ערום מותר לשהות עם הטומאה כיון שכבר נטמא, וחולק על רמ"א בזה, ונראה דמדמה נידונו לטומאה בחיבורין, ע"ש. [אבל נלע"ד דאין לדמות, דהא בטומאה בחיבורין הרי יש לו היתר ליטמא אל קרובו ובאותו שעה אין אומרים לו שהוא חייב לפרוש ממנו, וא"כ אין כאן הוספת טומאה אם נוגע בב' מתים יחד, משא"כ אם כבר נטמא הרי הוא חייב לצאת מיד ומה זה שייך למה שכבר נטמא ברגע לפני זה, הרי עכשיו מחוייב לפרוש, דכיון שאין איסור הכהנים תלוי בדיני טומאה (כמ"ש בתחילת סימן זה) אין להתיר ע"פ מה שכבר נטמא גופו. אמנם בתוס' (נדה נז.) משמע כדברי הדגמ"ר, אבל ע"ש מהרש"א פי' תוס' באופן אחר ונשמר מזה.] .

A kohein is also permitted to become tamei to bury a dead body when there is no one else present to bury it (known as meis mitzva)[40] שעד, א.

ודיני מת מצוה משונים מטומאה לקרוביו, דבטומאת קרובים מטמא דוקא לגוף שלם ולא כשהוא חסר, ובמת מצוה מטמא אפי' נמצא רק ראשו ורובו. ונראה שהטעם שמיטמא לקרוביו הוא משום שמצות קבורה מוטל עליו, וצריך לעשות כן לצורך קבורה, משא"כ הטומאה למת מצוה הוא משום כבוד המת. ועוד נפק"מ עפ"ז, אם יכול ליטמא להם לעשות להם כבוד שאינו צורך קבורה, דבמת מצוה מותר, כמשמעות באג"מ (או"ח ד, סט או' ח), אבל בקרובים, לדעת רמ"א אין ליטמא להם אלא לצורך קבורה. ולכן, הדין ליטמא לנשיא (או לגדול הדור, ע' תוס' כתובות קג:) הוא משום כבוד, ולכן אפי' שאינו לצורך קבורה מותר (כמבואר באג"מ שם). וכן משמע ביד שאול (שעג, ה) שהסביר דעת התוס' (נזיר מז.) שכהן יכול לטלטל מת מצוה מחמה לצל ביוה"כ, שההיתר ליטמא למת מצוה הוא משום שהתורה חסה על נפש המת, ולכן מותר לטלטלו אפי' שלא לצורך קבורה, משא"כ קרובו הוי אסור לטלטל מחמה לצל. (לאידך, משמע בהפלאה (כתובות קג:) שהבין שההיתר ליטמא לנשיא הוא כמו טומאת קרובים, ואין היתר ליטמא בזמן שהגוף חסר.)
.

C. Examples

A kohein may not fly in a plane which travels over a Jewish cemetery.[41] תשובות והנהגות (א, תרעח) ע"ש אם אוירון מקבל טומאה, דכל מיני מתכת מקבלים טומאה ולא רק המפורשים במקרא. וע"ש דאין להתיר מטעם אהל, דאהל זרוק לא שמיה אהל. He may not walk under branches which protrude over a cemetery[42] שסט, א or drive in a car which pass under the branches, but he may walk under branches which do not also extend over the cemetery[43] ט"ז (שסט, ג) וש"ך (סק"א). וע' תשובות והנהגות דראוי לקצוץ הענפים גם לצד שאינו מאהיל, דעלולים להתבלבל. (even though the tree’s other branches do).

A kohein may not enter a hospital if there is a lab in which bodies or limbs are stored, unless the lab has a separate exit. He should not enter an ICU (intensive care unit), as it is likely there is a goseis or dead body there[44]  ע"פ תשובות והנהגות (א, תרעז), ע"ש עוד חששות. . The rest of the hospital is usually permitted to enter, as it is unlikely he will cross a path which tumah will leave through. In any case of life-threatening illness, a Kohen is permitted to come into contact with tumah, and in other cases of illness which require entering an ICU or the like, a Rav should be consulted.

If a kohein finds out that someone died in building he is in, and he knows which exit path the body will be brought out through, he should immediately close any door which leads to the room with the body, or any contiguous ohel which it will be brought through. For example, if there is a body on the same floor of the apartment building he is in, he may not open his front door, as the body will be brought through the hallway. He may allow his wife to open the his front door when he is in a room of the apartment behind a closed door.

If a kohein is not clothed and he finds out there is a dead body in the same ohel as him, he must run outside immediately[45] רמ"א שעב,א, והטעם, שאין כבוד הבריות דוחה איסור דאורייתא של טומאה. ועפ"ת (סק"ה) בשם דגמ"ר כ' שיכול ללבוש הכתונת קודם . Therefore, rather than telling him that someone died, one should tell him to get dressed, and then afterwards inform him that someone died[46] רמ"א שעב,א, והטעם, (ע"פ הטור ס' שג) דכיון שהכהן עובר על האיסור טומאה דאורייתא בשוגג, משום כבוד הבריות דוחים (בשב ואל תעשה) החיוב להפרישו מאיסורא. משא"כ אם היה עובר במזיד אמרינן אין עצה וכו', כיון שהכהן עצמו יודע שחייב לצאת, ועובר במזיד, אין מתירים לו שום דבר מטעם כבוד הבריות. . However, if the place the kohein is informed that the place he is in has a tumah d’rabanan, such as a room that the body will have to be brought through[47] ע' פת"ש (שעב, ג) ומ"ש לעיל בזה. , he may get dressed before running out[48] רמ"א (שם) . Practically speaking, because closed doors prevent tumah, the former rule is usually not applicable except if someone dies in a men’s mikvah, and the latter rule does not usually apply.

A kohein preferably should not enter an ohel containing a Jew who is, due to his illness or wounds, close to death (known as a goseis)[49] רמ"א שע,א, ששו"ע אוסר, ורמ"א כתב יש מתירין וטוב להחמיר. ועש"ך כ' בשם ב"ח שאין מקום להקל, מיהו נראה דאין צריך להקיצו כשיש גוסס כמו שצריכין להקיצו כשיש שם מת, וקרוב לומר שאין צריך לצאת ממקום שיש שם מת דדוקא ליכנס אסור, אלא שנכון להחמיר כי מדברי הפוסקים משמע שאין לחלק, עכת"ד. . However, in cases of necessity, he may be permitted to enter an ohel containing a non-Jewish goseis; a Rav should be consulted[50] תשובות והנהגות (ב, תקסח). וטעמו, כיון שהרמ"א (שם) כ' בגוסס וטוב להחמיר, ובטומאת אהל דעכו"ם כ' רמ"א ונכון להחמיר, לכן די להחמיר במת עכו"ם ולא בגוסס, ואפשר דמ"ש רמ"א וטוב להחמיר, היינו דוקא בישראל אבל בעכו"ם מותר. וע"ש דעיקר השאלה אם כהן (דדינו כנזיר) מותר ליטמא בנגיעה לגוסס עכו"ם, תלוי במחלקת ראשונים, דמשמע בפי' המיוחס לרש"י (נזיר ד:) דמותר, ותוס' (שם ד"ה דילמא) מבואר דאסור. .

On Shabbos, a dead body is muktza. Therefore, if kohanim want to enter a room[51] או כל מקום שהוא טמא משום סוף טומאה לצאת which contains a dead body, the body may not be removed. However, if the body is on a bed, one may move the bed in order to allow a Kohen to enter[52] לדעת הפוסקים כהט"ז דמותר לטלטל מוקצה ע"י דבר המותר לצורך המותר, יש להתיר זה, וגם מותר אפי' לדחוף המת על גבי מטה ולטלטל המטה משם, ובפרט שיש גם לצרף דעת הפוסקים (שו"ע שיא,ג בשם יש מי שאומר) שאם המת לבוש, מותר לטלטלו כנותן ככר או תינוק. . If it is not, then for the purpose of a mitzvah or an important need, one may put a piece of bread, or other non-muktza item, on the body[53] מ"ב שיא,א, דלאו דוקא שמניח הככר על המת and then ask a non-Jew to remove it[54] רמ"א שיא,ב כ' יש מתירין וכן ראיתי נוהגין לצורך מצוה או חתונה, ומ"ב הסביר כיון שהוא שבות דשבות במקום מצוה או לצורך גדול. ומ"ב כ' מותר לטלטלו ממיטה למיטה להוציאו, כיון שהוא טלטול מן הצד לצורך מקומו. [ר"ל, שאינו נוגע במת כלל, והמיטה הוי בסיס ולכן מנענעו כדי להפך המת מעליו, כן משמע בדר"מ אות ה.] .

A kohein may come in contact with tumah d’rabanan for the purpose of a mitzva[55] שעב,א, אבל שם כ' מותר לטמא כדי לישא אשה או ללמוד תורה, ולא כ' לשאר מצוה, ולכאו' משמע לישא אשה מותר אפי' אם כבר יש לו בנים, וא"כ הוא רק לקיים מה שאמרו (שו"ע ?) על הפסוק בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך, ואינו מצוה דאורייתא. וע' טור כ' "לדבר מצוה כגון לישא וכו'", משמע שיכול לטמאות בשביל כל מצוה, והוא כדברי תוס' (ע"ז יג,א) בשם השאילתות שמצוות אלו קיל משאר מצוות, וכל שכן שאר מצוות. וע' ב"ח כ' דוודאי מצוות אלו חשובות משאר מצוות, אלא שכוונת התוס' שלדעת השאילתות אין חילוק בין המצוות וכולם דוחים טומאה דרבנן.

וע' מ"ב (קכח, ח) משמע שמצות נשיאת כפים דוחה לטומאה דרבנן, ולכן כתבתי להקל לכל מצוה.
or for kavod habrios. Therefore, even though chutz la’aretz is tamei mid’rabanan, a kohein may leave Israel in order to perform a mitzva.

A pregnant wife of a kohein is permitted to become tamei via tumas ohel[56] ש"ך שעא,ד בשם רוקח, וטעמו משום ספק ספיקא, שמא נפל או שמא נקבה. ועמ"א (שמג,ב) שהתיר בלאו הכי משום טהרה בלועה. (וע' מ"ש על המג"א ריש סימן זה בשם שו"ת אחיעזר, וע"ע קובץ שיעורים ח"ב ס' מא.) וע' גמהרש"א שפקפק על הספ"ס דהא רוב נשים אין מפילות.

וע' חת"ס (יו"ד שנד) כ' שספ"ס לאו דוקא, אלא ר"ל סמוך מיעוטא שמפילות לספק של נקבה.

ועוד כ' שם לתרץ כיון שעובר ירך אמו הוא, עכשיו הוולד הוי גופו של נקבה ואינו מוזהר על טומאת נקבות (ואין להקשות על זה מגמ' יבמות (סז.), דמשמע שרק לרבה אמרינן שהולד הוי זרה כאמו אבל לר' יוסף, דפסקינן כוותיה, אפי' באמו הוי זכר, דיש לתרץ שאע"פ שהוא זכר אין לו גוף של זכר עכשיו אלא הגוף שיש לו הוא גוף של נקבה.) וע' מהרי"ץ חיות (תשובה לח) כ' דולד אינו בכלל מצוות ואזהרות כשהוא במעי אמו עד שיוולד, וכ' צ"ע. אמנם, ע' קובץ שיעורים (שם) בשם הר' זלמן ליפשיץ, דכיון שאם יטמא בהיותו עובר ישאר בטומאתו גם לאחר שיולד ויהיה כהן ואסור לגרום שיהיה כהן טמא גם לאחר זמן

וע' פ"ת (שם) בשם רדב"ז שהרוקח מיירי באשה שקרבו ימיה ללדת ואפ"ה מותרת משום ספ"ס, ולפ"ז משמע שבאמת אין שום איסור לטמאות עובר שבמעי אמו וגם אין שום נדנוד של איסור לסתם אשה מעוברת ליטמאות, אלא באשה שקרבו ימיה ללדת.
or any other tumah, such as entering a graveyard. However, if she knows (from an ultrasound) that the fetus is male, she should not come into contact with tumah when she is in her ninth month[57] תשובות והנהגות (א, תרעט), וע' הערה הקודמת .


[1] ספה"מ לרמב"ם (ל"ת קסו), חינוך (מצ' רסג)

[2] רמב"ם אבל ג,א, ודלא כראב"ד (נזירות ה,טו) שמתיר לכהן לטמאות למת בזמה"ז כיון שכולנו כבר טמא מת, ועפ"ת (שעב,ט בשם דגמ"ר) שאין להתיר כלל ואפי' להצטרף דעתו לעשות ספ"ס, וע"ש שהביא דעת ר"ת שעכ"פ ביום שכבר נטמא למת אינו אסור מדאורייתא להיטמא עוד. וע' שו"ת רע"א (מהד"ת ס' יח) שמצרף דעת הראב"ד להתיר בסוף טומאה לצאת. ונראה דמחלקת רמב"ם וראב"ד בזה הוא ביסוד דין איסור כהן ליטמאות, האם הוא להיות בחיבור למת, או לטמא גופו, ולדעת הרמב"ם אין דין זה תלוי בדיני טומאה וטהרה כלל אלא הוא איסור לכהן להיות מחובר למת אע"פ שכבר נטמא גופו. (ועמ"ש לקמן על דברי הרמ"א (שעג, ז) ודגול מרבבה (שעב, א).) וכעין זה, יש לבאר המחלקת בין ר"ת ור"ח כהן האם כהן מותר ליטמאות לחרב שהיה באהל המת, דנעשה כמת עצמו לענין טומאה, אבל אין זה כעצמו של מת, דלר"ת אסור ליטמאות לו כיון שהכהן נטמא עי"ז, ולר"ח כהן מותר ליטמא לו כיון שהחרב לא הוי כמת עצמו ואין הנזיר מגלח עליו (ע' מס' שמחות פ"ד), ובתוס' כתובות (ד:) ביאר שבזה גם תלוי המחלקת אם כהן יכול ליטמאות לגולל של מתים, וע' ב"י (ס' שעד) בשם ר"א מאיוורא, דגם תלוי בזה אם כהן מוזהר ליטמא למקום שסוף טומאה לצאת. וע' חכמ"א (קנט, א, ומצבת משה ס' יא) בשם ב"י, דלדעת המחמירים, הכלל דכל שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליה אינו נוגע להלכה למעשה, דאע"פ שאין הכהן לוקה עליה, איסורא מיהא איכא.

ושו"ר אחיעזר (ח"ג ס' סה) ביאר כעין זה, שהאיסור דלא יטמא, עובר כשנוגע במת אע"פ שכבר נטמא מקודם, כיון דאינו תלוי בדיני טומאה וטהרה, ולכן שייך לומר בו תנאי שהלאו לא נאמרה בקרובים ומת מצוה, משא"כ העשה דקדושים תהיו הוא מצוה כללית שיהיו קדושים במצות כהונה ולא יהיו מחוללים, ולכן לא שייך לומר שיש תנאי במצוה זו. ועפ"ז תי' קושיית המג"א שהקשה על הרוקח, דאין לחוש לטומאת כהן עובר במעי אמו כיון שהוא טומאה בלועה, וע"פ הנ"ל ביאר דאין הלאו תלוי בדיני טומאה אלא בנגיעה במת, וכיון שהולד הוי נוגע במת, עובר בלאו (דספייה לקטן- ע' מ"ש שם לקמן סי' פא) אע"פ שאינו נטמא עי"ז. ואח"כ הביא שהמנחת חינוך כ' דמותר לכהן לילך בספק טומאת אהל ברשות הרבים כיון דספק טומאה ברה"ר טהורה, וכ' עליו דצ"ע, דהדין דספק טומאה ברה"ר טהורה הוא מדיני טומאה, אבל משום ספק איסור אסור לילך שם. [ויש להביא ראי' לדברי אחיעזר, דמבואר בתוס' (ב"ק יא.) שאין אומרים ספק טומאה ברה"ר טהור במה שנוגע לדיני איסור].

[3] שיעורו כזית

[4] שיעורו לטמא במגע כשעורה, ולטמא באהל כחצי קב עצמות, רוב מנין, רוב בנין, שדרה וגולגלת?

[5] שיעורו לטמא במגע ברביעית, ולטמא באוהל כחצי לוג?

[6] מלא תרווד רקב, ואינו רקב אלא אם נרקב בלי שום דבר אחר עמו, ולא אם שני מתים נרקבו ביחד, ובזה"ז קוברים בתכריכים ואינו כ"כ בנמצא.

[7] אג"מ (יו"ד ד, נו). ודרך ה-cremation דמתחלה שורפים הגוף עד שלא נשאר העצמות ואח"כ טוחנים העצמות עד אשר דק וקוראים לזה "אפר המת", ויש לדון אם מטמא משום שעצמות טחונות גם מטמאים באהל (גמ' נזיר נג:). אבל למעשה נראה שאינן מטמאים, דכיון שנשרפין עד שלא נשאר בהם שום לחלוחית והוי כמו פחם, אינן מטמאים אא"כ שלדו קיימת (כמ"ש רמב"ם טומאת מת פ"ג, ט-י), ובזה כבר נתבטל צורתו ע"י טחינה, כן נלע"ד, ושו"ר שכ"כ בחזון איש (יו"ד, נדה ס' קיד או' ז).

[8] ולענין חרב שנטמא במת, כ' רמ"א (שסט,א) שיש אוסרים ויש מתירים, ונהגו להקל.

ולענין גולל ודופק, עפמ"ש רמ"א דנוהגין להקל בחרב, גם יש להקל ליטמא לגולל ודופק לאחר שהסיר המצבה מן הקבר, כמ"ש חכמ"א (קנט, א-ב), וכן הביא רעק"א (הגשו"ע שם) בשמו, כיון שהוא סוג של טומאה שאין הנזיר מגלח עליה, וע' הערה לעיל. אמנם, לענין סככות ופרעות וטומאת ארץ העמים, אע"פ שאין הנזיר מגלח עליהם, הכהן מוזהר עליהם, דכל הטעם שאין הנזיר מגלח הוא משום שהוא רק ספק איסור אבל כל שהחמירו בו חז"ל משום ספיקו גם הכהן מוזהר עליה משום ספק איסור. 

ולענין ארץ העמים, כ' שו"ע (שם) לאסור, וע' ש"ך שמשמע בזמן הזה, כיון שארץ ישראל אינו בטהרה, מותר, ועפ"ת.

[9] שעא, א.

ולענין ליגע בדבר הנוגע במת (דיקרב בדיקרב), ע' ביאה"ל (תט, ב) דפשיטא לו דמותר, וע' שאג"א (חדשות, ס' יא, בסוף דבריו) אוסר משום דהוי טומאה דאורייתא.

[10] ומטמא מדאורייתא לכל החדרים שפתוחים לו, כ"כ מ"א (שיא,יד) וחכ"א (קנט,ה), ודלא כפשטות הש"ך (שעב,ב) שרק אהל המת הוי דאורייתא ובתים הסמוכים הוו טמאים מדרבנן. ועפ"ת (שעב,ג) בשם חו"י לענין כהן שבאמצע חצר המסובב בבתים, וכל הבתים מחוברים ויש מת באחד מהם, שהתיר לו לרוץ חוצה באחד מהם מפני שהקור גדול, וכ"ש אם יצטרך לנקביו ואין ביה"כ בחצר שמותר לצאת.

[11] נקה"כ (על ט"ז שעא,ג) וחכ"א (קנט,ו), דלא כדעת הט"ז שכ' כל דלת שאינו יכול לעמוד בלי צירים של ברזל, או שאר דברים המקבלים טומאה, אינו חוצץ בפני הטומאה. ועפ"ת בשם נו"ב (חי"ד ס' צד) שפסק כש"ך, וכ' שהכהן יכול לעשות דלת לפנים מדלת ובדלת הפנימי יזהר שצירי הברזל שעליהם סובב הדלת יהיה תחלת עשייתם לשם דלת. ולפ"ז בדלתות שלנו נ"ל שכל הצירים עשויים בשביל דלתות והוא עוד סמך להקל.

וע' שו"ע (שעא, א) שאם סתמו בסתימה עראי ואין דעתו לבטלו שם, אפי' נקב קטן מביא את הטומאה. ואע"פ שדלתות שלנו יש נקב קצר תחתיהם, שמעתי מהר"י רייזמאן דאפשר שנחשב לסתימה קבוע כיון שהדלת קבוע, אע"פ שעומדת ליפתח.

[12] רמ"א שעא,א

[13] ואם לא ביררו באיזה פתח המת יצא, כולם טמאות, וע' בדה"ש (שעא,מב) אם בירור זה צריך אמירה או הרהור סגי

[14] שעא, ד

[15] ש"ך (שעב,ב), אבל חכ"א (קנט,ה) הביא כמה דעות שהוא הלכה למשה מסיני, וע' מג"א (שמג,ב) כ' שב"י הביא פלוגתא בזה, ולא מצאתי כעת[?]

[16] חזון איש (אהלות ס' ג או' ד, וס' טו או' ב), ואין הטעם משום דרואים כאילו המת כבר שם. והיוצא מזה, דרק אמרינן סוף טומאה לצאת באותו אהל ולא אמרינן סוף טומאה לבא באהל אחר, שאם עכשיו המת בקומה ג' ויש elevator ומכוונים להביא המת לקומה א', לא אמרינן שקומה א' טמא עכשיו משום סוף טומאה לבא כיון שאפי' היו דלתות הelevator- בשתי הקומות פתוחות, לא היה מטמא הכהן בקומה א', כן נלע"ד.

[17] רמ"א שעא,ד כ' שהמקיל לא הפסיד, והוא מחלקת (הובא בב"י מתרה"ד) אם סוף טומאה לצאת הוי הלכה דוקא באותם פתחים קודם שמגיע תחת אויר העולם או בכל הפתחים. וע' ב"י (ד"ה כתב בכתבי) שאפשר שסט"ל אין הנזיר מגלח עליה וא"כ אין כהן מוזהר עליה, כן נראה דעת ר"י מאיורא (שם).

[18] שעא, ה. ועמ"ש לקמן בפנים

[19] פ"ת שעב,ב בשם בתי כהונה. וע' תוס' (ב"מ קיד:) הביא מילקוט משלי שאליהו טימא עצמו לקבור ר' עקיבא אע"פ שהוא כהן ואמר כיון שצדיקים אינם מטמאים, וכ' שדחה אותו כן מפני כבודו דר"ע אבל עיקר טעמו משום שהיה מת מצוה לפי שהיו יראים לקובורו מפני שהיה מהרוגי מלכות. ויש שרצו להביא ראי' לזה ממה שכשנהרג רשב"ג, הרי ישמעאל כהן גדול נטל ראשו (כמבואר בפיוט הנאמר ביוה"כ), וקשה דאיך טימא את עצמו, ומזה מביאים ראי' שצדיקים אינם מטמאים. וע' הפלאה (כתובות קג:), ונראה מדבריו דהיה מותר כיון שהיה הנשיא, ומבואר ברמב"ם ובשו"ע (שעד, יא) דמותר לכל ישראל ליטמא לנשיא, אלא ששם השאיר בצ"ע משום דבקרובים אינו מותר אלא בזמן שהם שלמים (ע' שו"ע שעג, ט) והרי נחתך ראשו. וע' הר צבי (יו"ד רפב) דמותר כיון שהמעשה היה בבית וכבר נטמא לו באהל, ואין כאן הוספת טומאה אם גם נטמא לו במגע. וע' אג"מ (או"ח ד, סט, או' ח) שההיתר משום דלא רק לקבורה הכהנים מיטמאים למת מצוה אלא לכל כבוד המת, ולכן כיון שזה היה כל הכבוד שהיה יכול לעשות לו, אפי' כהן מחויב לעשות כן, ועפ"ז ביאר מה שתוס' (כתובות קג:) כ' שהר"ח כהן אמר שהיה יכול ליטמא לר"ת, כיון דכל הכבוד לא סגי ליה והיה מטמא כמו שהכהן מטמא למת מצוה. וראיתי הובא בשם חוברת מבקשי תורה (ח"ג תשנ"ח עמ' שפב) בשם הגרשז"א, דכיון שראה שהרוצחים הסכימו לבקשתו ליטול את ראשו, הרי נתארך הזמן עד שבאו להרגו, ומותר לעבור על כל איסורי תורה בשביל חיי שעה.

[20] אפי' בחו"ל אסור ליטמאות אפי' בטומאה דרבנן, ע' פ"ת (?שעב,ט)

[21] ולעמוד תוך ד' אמות צ"ע, עפ"ת (שעא,יג)

[22] שעב,ב כ' נכון ליזהר, וכ"כ טור בשם רא"ש, וכ' שם שרמב"ם מתיר ומהר"ם מרוטנבורק מיחה בכהנים מלילך עליהם

[23] שעב,ו, וט"ז כ' רש"ל פסק כר' משה כהן (הו"ד בב"י) שמותר לכהן להסיט טו"מ, וסיים ויש להחמיר

[24] שעא,ה, ודלא כר' יונתן (עב"י) שכ' רק במת עצמו צריך להרחיק ד"א, אבל בקבר לא צריך. ועש"ך שיש מקילין שרק מת בבית תופס ד"א כיון שהוא מקום קביעותו, אבל כשמת במטה שמוציאין אותו (ובשעת צדוק הדין מעמידין אותו) לא נקרא קביעות ואינו תופס ד"א, ועבדה"ש (ביאורים שעא,ה ד"ה בתוך) כ' צ"ע מה הסברא לחלק

[25] שעא,ה (ובבאה"ג ציין לרא"ש בשם ר' יונתן, ודברי הרא"ש משמע שר' יונתן מקיל בלי שום הרחקה ובזה הרא"ש חולק וכ' צריך ד"ט)

[26] רמ"א שעא,ה, ע' גר"א וש"ך

[27] שעד, ד. וע' רמב"ם (אבל ב, ז) מטמא לאשתו מדברי סופרים, דעשאוה כמת מצוה.

ומי שיש לו קטטה עם אשתו ודעתו לגרשה, אם מתה אינו מתאבל עליה (רעק"א שם).

[28] ספר המצוות לרמב"ם (ע' לז), ספר החינוך (מצ' רסד)

[29] שעג, ט. וע"ש מחלקת אם חסר ממנו אבר בחייו, וע"ש לענין נהרג.

[30] שעג,ה כ' ב' דעות אם מטמא להם אפי' שלא לצורך או דוקא לצורך, ולא הכריע, ורמ"א כ' נכון להחמיר כדעה ב', וכ"כ חכ"א (קס,ה), ובנקה"כ כ' שהמנהג כדעה א'.

וע' ש"ך דדוקא משום צרכי קבורה או להביא לו ארון ותכריכים. וע' חת"ס (חדושיו בשו"ע שם) דזה גם דעת המג"א (תקכו, כ).

[31] או"ח תקמח,ג ובמ"ב שם.

[32] שעג, ג, דלא כרמב"ם (אבל ב,ו) שכהנת אינה מצווה לטמאות כיון שאינם מוזהרים על הטומאה (וממילא גם ישראלים אינם מצווים ליטמאות).

[33] דהיינו, צורך קבורה ממש

[34] ע' פת"ש (שעג, ד) בשם סדור דרך החיים

[35] חדושי חת"ס (שעג, ה). וע' בדה"ש (שם בביאורים) כ' שמנהג הכהנים ליטמאות לקרובים בשעת הספדים. [ונראה הטעם ע"פ חת"ס שם.]

[36] רמ"א (שעג, ה) כ' בשם תרוה"ד דדוקא לדעה א' מותר, ועערה"ש דכיון דהוי צורך קבורה ליהוי מותר אפי' לדעה ב'. [ולכן בשעת הדחק יש להקל, דבלאו הכי בנקה"כ כ' שהמנהג כדעה א'].

[37] שעג, ז

[38] ע' שו"ע (שעג, ו) עד שהסתום הגולל, אבל בזמן הזה שנותנים כיסוי הארון על המת קודם שנותנים אותו בקבר (ע' ש"ך), משמע במ"ב (עא, ד) דהוי אחר שנתנו עפר על כל גוף המת, אע"פ שלא נתמלא כל הבור.

[39] ע' שו"ע (שעג, ז) אוסר, ורמ"א מקיל בשעה שעוסק במתו, וכ' ש"ך נכון להחמיר. וע' דגול מרבבה (שעב, א) שאם עדיין לא פירש מן הטומאה, כהן ערום מותר לשהות עם הטומאה כיון שכבר נטמא, וחולק על רמ"א בזה, ונראה דמדמה נידונו לטומאה בחיבורין, ע"ש. [אבל נלע"ד דאין לדמות, דהא בטומאה בחיבורין הרי יש לו היתר ליטמא אל קרובו ובאותו שעה אין אומרים לו שהוא חייב לפרוש ממנו, וא"כ אין כאן הוספת טומאה אם נוגע בב' מתים יחד, משא"כ אם כבר נטמא הרי הוא חייב לצאת מיד ומה זה שייך למה שכבר נטמא ברגע לפני זה, הרי עכשיו מחוייב לפרוש, דכיון שאין איסור הכהנים תלוי בדיני טומאה (כמ"ש בתחילת סימן זה) אין להתיר ע"פ מה שכבר נטמא גופו. אמנם בתוס' (נדה נז.) משמע כדברי הדגמ"ר, אבל ע"ש מהרש"א פי' תוס' באופן אחר ונשמר מזה.]

[40] שעד, א.

ודיני מת מצוה משונים מטומאה לקרוביו, דבטומאת קרובים מטמא דוקא לגוף שלם ולא כשהוא חסר, ובמת מצוה מטמא אפי' נמצא רק ראשו ורובו. ונראה שהטעם שמיטמא לקרוביו הוא משום שמצות קבורה מוטל עליו, וצריך לעשות כן לצורך קבורה, משא"כ הטומאה למת מצוה הוא משום כבוד המת. ועוד נפק"מ עפ"ז, אם יכול ליטמא להם לעשות להם כבוד שאינו צורך קבורה, דבמת מצוה מותר, כמשמעות באג"מ (או"ח ד, סט או' ח), אבל בקרובים, לדעת רמ"א אין ליטמא להם אלא לצורך קבורה. ולכן, הדין ליטמא לנשיא (או לגדול הדור, ע' תוס' כתובות קג:) הוא משום כבוד, ולכן אפי' שאינו לצורך קבורה מותר (כמבואר באג"מ שם). וכן משמע ביד שאול (שעג, ה) שהסביר דעת התוס' (נזיר מז.) שכהן יכול לטלטל מת מצוה מחמה לצל ביוה"כ, שההיתר ליטמא למת מצוה הוא משום שהתורה חסה על נפש המת, ולכן מותר לטלטלו אפי' שלא לצורך קבורה, משא"כ קרובו הוי אסור לטלטל מחמה לצל. (לאידך, משמע בהפלאה (כתובות קג:) שהבין שההיתר ליטמא לנשיא הוא כמו טומאת קרובים, ואין היתר ליטמא בזמן שהגוף חסר.)

[41] תשובות והנהגות (א, תרעח) ע"ש אם אוירון מקבל טומאה, דכל מיני מתכת מקבלים טומאה ולא רק המפורשים במקרא. וע"ש דאין להתיר מטעם אהל, דאהל זרוק לא שמיה אהל.

[42] שסט, א

[43] ט"ז (שסט, ג) וש"ך (סק"א). וע' תשובות והנהגות דראוי לקצוץ הענפים גם לצד שאינו מאהיל, דעלולים להתבלבל.

[44]  ע"פ תשובות והנהגות (א, תרעז), ע"ש עוד חששות.

[45] רמ"א שעב,א, והטעם, שאין כבוד הבריות דוחה איסור דאורייתא של טומאה. ועפ"ת (סק"ה) בשם דגמ"ר כ' שיכול ללבוש הכתונת קודם

[46] רמ"א שעב,א, והטעם, (ע"פ הטור ס' שג) דכיון שהכהן עובר על האיסור טומאה דאורייתא בשוגג, משום כבוד הבריות דוחים (בשב ואל תעשה) החיוב להפרישו מאיסורא. משא"כ אם היה עובר במזיד אמרינן אין עצה וכו', כיון שהכהן עצמו יודע שחייב לצאת, ועובר במזיד, אין מתירים לו שום דבר מטעם כבוד הבריות.

[47] ע' פת"ש (שעב, ג) ומ"ש לעיל בזה.

[48] רמ"א (שם)

[49] רמ"א שע,א, ששו"ע אוסר, ורמ"א כתב יש מתירין וטוב להחמיר. ועש"ך כ' בשם ב"ח שאין מקום להקל, מיהו נראה דאין צריך להקיצו כשיש גוסס כמו שצריכין להקיצו כשיש שם מת, וקרוב לומר שאין צריך לצאת ממקום שיש שם מת דדוקא ליכנס אסור, אלא שנכון להחמיר כי מדברי הפוסקים משמע שאין לחלק, עכת"ד.

[50] תשובות והנהגות (ב, תקסח). וטעמו, כיון שהרמ"א (שם) כ' בגוסס וטוב להחמיר, ובטומאת אהל דעכו"ם כ' רמ"א ונכון להחמיר, לכן די להחמיר במת עכו"ם ולא בגוסס, ואפשר דמ"ש רמ"א וטוב להחמיר, היינו דוקא בישראל אבל בעכו"ם מותר. וע"ש דעיקר השאלה אם כהן (דדינו כנזיר) מותר ליטמא בנגיעה לגוסס עכו"ם, תלוי במחלקת ראשונים, דמשמע בפי' המיוחס לרש"י (נזיר ד:) דמותר, ותוס' (שם ד"ה דילמא) מבואר דאסור.

[51] או כל מקום שהוא טמא משום סוף טומאה לצאת

[52] לדעת הפוסקים כהט"ז דמותר לטלטל מוקצה ע"י דבר המותר לצורך המותר, יש להתיר זה, וגם מותר אפי' לדחוף המת על גבי מטה ולטלטל המטה משם, ובפרט שיש גם לצרף דעת הפוסקים (שו"ע שיא,ג בשם יש מי שאומר) שאם המת לבוש, מותר לטלטלו כנותן ככר או תינוק.

[53] מ"ב שיא,א, דלאו דוקא שמניח הככר על המת

[54] רמ"א שיא,ב כ' יש מתירין וכן ראיתי נוהגין לצורך מצוה או חתונה, ומ"ב הסביר כיון שהוא שבות דשבות במקום מצוה או לצורך גדול. ומ"ב כ' מותר לטלטלו ממיטה למיטה להוציאו, כיון שהוא טלטול מן הצד לצורך מקומו. [ר"ל, שאינו נוגע במת כלל, והמיטה הוי בסיס ולכן מנענעו כדי להפך המת מעליו, כן משמע בדר"מ אות ה.]

[55] שעב,א, אבל שם כ' מותר לטמא כדי לישא אשה או ללמוד תורה, ולא כ' לשאר מצוה, ולכאו' משמע לישא אשה מותר אפי' אם כבר יש לו בנים, וא"כ הוא רק לקיים מה שאמרו (שו"ע ?) על הפסוק בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך, ואינו מצוה דאורייתא. וע' טור כ' "לדבר מצוה כגון לישא וכו'", משמע שיכול לטמאות בשביל כל מצוה, והוא כדברי תוס' (ע"ז יג,א) בשם השאילתות שמצוות אלו קיל משאר מצוות, וכל שכן שאר מצוות. וע' ב"ח כ' דוודאי מצוות אלו חשובות משאר מצוות, אלא שכוונת התוס' שלדעת השאילתות אין חילוק בין המצוות וכולם דוחים טומאה דרבנן.

וע' מ"ב (קכח, ח) משמע שמצות נשיאת כפים דוחה לטומאה דרבנן, ולכן כתבתי להקל לכל מצוה.

[56] ש"ך שעא,ד בשם רוקח, וטעמו משום ספק ספיקא, שמא נפל או שמא נקבה. ועמ"א (שמג,ב) שהתיר בלאו הכי משום טהרה בלועה. (וע' מ"ש על המג"א ריש סימן זה בשם שו"ת אחיעזר, וע"ע קובץ שיעורים ח"ב ס' מא.) וע' גמהרש"א שפקפק על הספ"ס דהא רוב נשים אין מפילות.

וע' חת"ס (יו"ד שנד) כ' שספ"ס לאו דוקא, אלא ר"ל סמוך מיעוטא שמפילות לספק של נקבה.

ועוד כ' שם לתרץ כיון שעובר ירך אמו הוא, עכשיו הוולד הוי גופו של נקבה ואינו מוזהר על טומאת נקבות (ואין להקשות על זה מגמ' יבמות (סז.), דמשמע שרק לרבה אמרינן שהולד הוי זרה כאמו אבל לר' יוסף, דפסקינן כוותיה, אפי' באמו הוי זכר, דיש לתרץ שאע"פ שהוא זכר אין לו גוף של זכר עכשיו אלא הגוף שיש לו הוא גוף של נקבה.) וע' מהרי"ץ חיות (תשובה לח) כ' דולד אינו בכלל מצוות ואזהרות כשהוא במעי אמו עד שיוולד, וכ' צ"ע. אמנם, ע' קובץ שיעורים (שם) בשם הר' זלמן ליפשיץ, דכיון שאם יטמא בהיותו עובר ישאר בטומאתו גם לאחר שיולד ויהיה כהן ואסור לגרום שיהיה כהן טמא גם לאחר זמן

וע' פ"ת (שם) בשם רדב"ז שהרוקח מיירי באשה שקרבו ימיה ללדת ואפ"ה מותרת משום ספ"ס, ולפ"ז משמע שבאמת אין שום איסור לטמאות עובר שבמעי אמו וגם אין שום נדנוד של איסור לסתם אשה מעוברת ליטמאות, אלא באשה שקרבו ימיה ללדת.

[57] תשובות והנהגות (א, תרעט), וע' הערה הקודמת

Next: Attending Sheva Brachos
Attending Sheva Brachos