Business and Misc.Halachos of Escorting the Dead and Cemeteries
There is an
obligation to watch over a dead body in order to protect it from rodents. Even
today, when this is not usually a concern, for someone to watch the body. One
who does so is patur from all mitzvos, such as davening, even in a place
where there are no rodents[1]
שו"ע או"ח (עא, ג),
ומ"ב (שם)
.
There is an
obligation to watch over a dead body[2]
שמא, ו. ע"פ גמ' ברכות
(יח.).
. In a place where there is concern that the body may be desecrated
by rodents, the one watching the body (shomer) may not leave the room
(except when someone else can take his place), and he is patur from all
mitzvos, such as davening[3]
שו"ע או"ח (עא, ג),
ומ"ב (שם) כ' אפי' בספינה חיישינן לעכברים.
. However, when the body is in refrigerated storage (or other
situations where there is no concern of rodents), the shomer is
permitted to leave the room for short intervals[4]
אג"מ (יו"ד א, רכה),
וכ' הטעם לשמירה בכה"ג משום חששות אחרות כגון שריפה, או משום כבוד, וביוצא
ונכנס סגי, וכן נראה מדברי כף החיים (תרפז, יז). וע' גשר החיים (?) כ' משום
מזיקין.
, and he is not patur from mitzvos.
Any person who
sees a levaya is obligated to accompany it to the cemetery, or at least 4 amos[5]
שסא, ג
. This obligation is more important than learning Torah, if there
are not ten people escorting him, or if the one who died was learned in Torah[6]
שסא, א-ב, ע"פ ש"ך
(סק"א). וע"ש דמי שלמד ולא שינה לתלמידים, אם יש שם ס' רבוא, אין צריך
לבטל. וע' רמ"א (שם) דעכשיו מן הסתם מבטלין, שאין לך אחד מישראל שאינו במקרא
או במשנה. ואשה ותינוק, נהגו לקולא, שדינן כמי שלא קרא ותני (שו"ע שם).
. While doing so, he should say, “lech b’shalom”[7]
דר"מ תג,א
One who attends
a levaya should not enter a building until he washes his hands three times[9]
רמ"א (שעו, ד)
One may not
eat, drink, or joke around in the same room[11]
ואם אין לו בית אחר, אוכל בבית חבירו, ואם
זה אי אפשר, יעשה מחיצה ואוכל, ואם אין לו דבר לעשות מחיצה, מחזיר פניו ואוכל,
כ"כ שו"ע שמא,א
One also may
not eat, drink, or joke around a cemetery[14]
שסח,א. והטעם, משום כבוד המתים. ונראה
דמותר לשתות מים אם הוא שם לכבוד המתים, ע' ב"י (שדמ, יז) בשם הרמ"ה,
דמטעם זה הותר להושיב ישיבה על קבר המת.
ע' רמב"ם (טו"מ ח, ג) שאין
לנטוע אילני מאכל בבית הקברות, והראב"ד (שם) כ' דלכתחלה לא יטע אפי' אילן
סרק. וע' אג"מ (יו"ד א, רמז) נשאל אם מותר ליטע בבית הקברות אילני סרק
כדי ליפותו ולמנוע הממשלה מלחרוש הביה"ק לעשותו רחוב, ושם התיר לנטוע. ומסביר
טעם הרמב"ם דאסור מפני כבוד המתים, שלא יבאו אנשים להסתופף שם מפני הפירות,
והראב"ד אוסר באילן סרק מפני שיש אנשים שיבאו שם לצל לפעמים. וכיון שהטעם
מפני כבוד המתים, בכה"ג שהוא לשמור על המתים, מותר. ואפי' לדעת ב"ח
(שסח, א) דמשמע שסובר דעצם הנטיעה עצמו הוי בזיון, וא"כ י"ל דאסור לעשות
מעשה בזיון בידים, אבל מסק דאפי' לב"ח מותר לנטוע שם, דמותר אפי' לעשות בזיון
כיון שהוא לצורך המת.
In a cemetery,
or within seven feet of a dead body[16]
שסז,ב, ובמ"ב (עא,טו) כ' וה"ה
לקדיש ולכל דבר שבקדושה. והטעם, משום לועג לרש. ובדיעבד, אם קרא קריאת שמע כ'
מ"ב שיחזור ויקרא, ואם אמר ברכות או התפלל כ' בא"ה (שם סק"י) שלא
יחזור ויברך
[ואפשר עוד טעם שנוהגים להקל משום שמה
שעושה לעליית נשמת המת הוי ככבוד המת, ודומה למ"ש שו"ע (שדמ, יז) מותר
לומר פסוקים ודרשה לכבוד המת בתוך ד"א או בבית הקברות, וע' ב"י דמטעם זה
הותר להושיב ישיבה על קבר המת.]
After attending
a burial in a cemetery, one should wash his hands three times[23]
שעו,ה. ויש לרחוץ קודם שנכנסים להתפלל
בביה"ק, ויש נוהגים גם לרחוץ פניו (מ"ב ד,מב).
, and not enter a house until he does so[24]
רמ"א שם. ואם לא נטל, כ' רמ"א
נהגו שלא יכנס לבית קודם שירחץ וישב ג"פ. אמנם, באמת המנהג הוא לתלוש עשבים
וליקח עפר ולזרקו. והטעם, כ' ש"ך (שעו,ה ע"פ רמב"ן) לרמז שטומאה זו
אינה נטהרת אלא ע"י ג' דברים הללו, מים ואפר פרה ואזוב. וע' גר"א
(או"ח ד,כה) דרחיצה זו משום רוח רעה כמו בשחרית
ושמעתי שיש נוהגים שאין אוכלים או שותים
על שירחצו ידיהם, ולא מצאתי מקור לזה.
Many have the
custom not to visit a cemetery except to attend a levaya[26]
כ"כ מג"א (תקנט,טו) ומ"ב
שם, אבל במ"ב כתב רק תוך ד' אמות של הקבר יש ליזהר. והטעם, שלא ידבקו בו
החיצונים
A. Benefit From A Dead Body
One may not sit, lean, or derive any benefit from a dead body[32]
שמט,א. וכתב שם בין עכו"ם בין ישראל
אסור. ועפ"ת בשם ת' אבן שהם סי' ל' דמת ישראל אסור בהנאה מדאורייתא, ומתי
עכו"ם אסורים מדרבנן. וע' רמב"ם אבל יד,כא, ורדב"ז ומשל"מ
לענין מתי גויים
Since one may not benefit from a dead body, one may not receive a
transplant of cornea, bone, tissue or skin from a dead Jew. However, one may
receive it from a non-Jew, or if the donor is unknown but most donors are not
Jewish[39]
אג"מ (יוד"א, רכט). מסקנתו
שאסור ליהנות ממת ישראל אפי' שלא כדרך הנאתו, כדעת רע"א ודלא כמשנה למלך
שמתיר. ודחה מה שכתב השואל דזה נקרא דרך הנאתו כיון לדבר זה שום הנאה אחרת, דהא
כיון שהוא רק לחולים ולא מיקרי הנאה אלא אם הוא דרכו ליהנות סתם בני אדם. אבל העלה
להתיר במת עכו"ם, אע"פ שבשו"ע (שמט,א) אוסר, כיון שרוב ראשונים
ובירושלמי והש"ך והגר"א מתירים מת עכו"ם בהנאה. [יש עוד סברא
להתיר, כגון מ"ש בספר מנחת שלמה (ח"ב סי' צז) דכיון שהבשר נתהפך להיות
בשר חי אחר שנתחבר שוב אינו אסור משום הנאה מן המת, ואינו נכנס בכלל לאיסור של
מבטל איסור לכתחלה דהא ההיתר אינו משום תערובת, אלא הוי דומה למטהר מים ע"י
השקה. ויש סברא לאסור משום דמבטל בזה מצות קבורה, או לפחות הוא מאחר המצוה לכמה
שנים. ויש עוד סברא להתיר, שהרי כ' פ"ת (שמט,א) דהנאה ממתי עכו"ם הוא רק
איסור דרבנן ובחולה שאין בו סכנה יש להתיר איסור דרבנן, א"כ ה"ה
בנ"ד בציור שיש חשאב"ס יש להתיר, כן ראיתי בשם ר' אשר ווייס]
ע' מנחת שלמה (ב, צז).
[1] שו"ע או"ח (עא, ג), ומ"ב (שם)
[2] שמא, ו. ע"פ גמ' ברכות (יח.).
[3] שו"ע או"ח (עא, ג), ומ"ב (שם) כ' אפי' בספינה חיישינן לעכברים.
[4] אג"מ (יו"ד א, רכה), וכ' הטעם לשמירה בכה"ג משום חששות אחרות כגון שריפה, או משום כבוד, וביוצא ונכנס סגי, וכן נראה מדברי כף החיים (תרפז, יז). וע' גשר החיים (?) כ' משום מזיקין.
[5] שסא, ג
[6] שסא, א-ב, ע"פ ש"ך (סק"א). וע"ש דמי שלמד ולא שינה לתלמידים, אם יש שם ס' רבוא, אין צריך לבטל. וע' רמ"א (שם) דעכשיו מן הסתם מבטלין, שאין לך אחד מישראל שאינו במקרא או במשנה. ואשה ותינוק, נהגו לקולא, שדינן כמי שלא קרא ותני (שו"ע שם).
[7] דר"מ תג,א
[8] שסא,ד, ע"פ ט"ז שצריך לעמוד
לפני עושי מצוה, לכן צריך לעמוד מפני המלוים אפי' לפני שהמת עובר לפניו
[9] רמ"א (שעו, ד)
[10] רע"א על שעו,ד
[11] ואם אין לו בית אחר, אוכל בבית חבירו, ואם
זה אי אפשר, יעשה מחיצה ואוכל, ואם אין לו דבר לעשות מחיצה, מחזיר פניו ואוכל,
כ"כ שו"ע שמא,א
[12] שמא,א, עפמ"ש ש"ך שאסור לאכול
בפניו אפי' בשבת, ודייק פ"ת מזה שאסור משום לועג לרש אפי' אם אין עליו שום
חיוב קבורה, וא"כ אסור גם באחר שאינו קרובו. ודלא כהט"ז כ' דלא אסרו
באחר. ובדה"ש כ' (סק"י) שיש להחמיר (אבל בביאורים כתב שאינו מוכח מדברי
הש"ך שמחמיר באחר, אבל בשבט יהודה מחמיר בזה)
[13] שדמ, טז. וע'
ש"ך, דלדעת השו"ע כל שאינו בפני המת מותר לדבר בעניני דעלמא אפי' תוך ד'
אמותיו, ולדעת הב"ח אסור תוך ד"א, ולדעת המרדכי כל החדר הוי כד"א
של מת. וטעם האיסור, כ' ש"ך מפני לועג לרש, וכ' ב"י משום דמיחזי
כמתייאשים מלקוברו.
[14] שסח,א. והטעם, משום כבוד המתים. ונראה
דמותר לשתות מים אם הוא שם לכבוד המתים, ע' ב"י (שדמ, יז) בשם הרמ"ה,
דמטעם זה הותר להושיב ישיבה על קבר המת.
ע' רמב"ם (טו"מ ח, ג) שאין
לנטוע אילני מאכל בבית הקברות, והראב"ד (שם) כ' דלכתחלה לא יטע אפי' אילן
סרק. וע' אג"מ (יו"ד א, רמז) נשאל אם מותר ליטע בבית הקברות אילני סרק
כדי ליפותו ולמנוע הממשלה מלחרוש הביה"ק לעשותו רחוב, ושם התיר לנטוע. ומסביר
טעם הרמב"ם דאסור מפני כבוד המתים, שלא יבאו אנשים להסתופף שם מפני הפירות,
והראב"ד אוסר באילן סרק מפני שיש אנשים שיבאו שם לצל לפעמים. וכיון שהטעם
מפני כבוד המתים, בכה"ג שהוא לשמור על המתים, מותר. ואפי' לדעת ב"ח
(שסח, א) דמשמע שסובר דעצם הנטיעה עצמו הוי בזיון, וא"כ י"ל דאסור לעשות
מעשה בזיון בידים, אבל מסק דאפי' לב"ח מותר לנטוע שם, דמותר אפי' לעשות בזיון
כיון שהוא לצורך המת.
[15]פ"ת שסח,א בשם חת"ס, וכ' שאם עדיין לא נקבר שם שום אדם, לא נאסר
[16] שסז,ב, ובמ"ב (עא,טו) כ' וה"ה
לקדיש ולכל דבר שבקדושה. והטעם, משום לועג לרש. ובדיעבד, אם קרא קריאת שמע כ'
מ"ב שיחזור ויקרא, ואם אמר ברכות או התפלל כ' בא"ה (שם סק"י) שלא
יחזור ויברך
[17] ולענין קבר אשה וקטן, ע' פ"ת (שסז,א)
מח' אי יש משום לועג לרש במצוות שאינם חייבים בהם, ומ"ב (כג, ה) כ' דיש
להחמיר בקבר של קטן, אבל בקבר אשה, ליכא משום לועג לרש.
[18] או"ח מה,א, ולענין ציצית, כ'
ר"י (הו"ד טור יו"ד שסז) מותר בציצית כיון שהוא חובת הבגד
וא"א להפשיט בגדיו, ותלמידי הר"י (הו"ד ב"י או"ח כג) כ'
בטלית גדול אסור אם נגררים ע"ג הקברות, אבל בטלית קטן שלובש לשם מצוה אסור
אפי' אינם נגררים, וב"י מדייק ממ"ש בגמ' ותפלין בראשו משמע שתפלין על
זרועו מותר כיון שמכוסים, וכ"כ רשב"א ע"ש, והג"מ כ' שיסיר
הט"ק מעליו קודם שילך לביה"ק.
[19] ביה”ל (מה,א ד"ה אסור) כ' יש ג'
מחלוקות בדבר, לדברי ב"ח אסור תוך ד' אמות של קבר, אבל חוץ לזה, אפי' עומד
בבית הקברות, מותר, ולדברי ט"ז אסור מדינא רק תוך ד"א של קבר אבל הטור
מחמיר משום גדר בכל הבית הקברות (היינו, מקום שהוקצה לקברות), ולדברי מ"א
(ע"פ מחה"ש) אסור מדינא בכל ביה"ק אפי' חוץ לד"א של קבר, וע"ש
שהקשה בשם הפר"מ על המ"א איך נהגו העולם לומר קדיש בביה"ק.
[וכמדומני המנהג לומר קדיש אפי' תוך ד"א של קבר וא"כ המנהג דלא כמאן,
ולא הבנתי למה הקשה רק על מ"א, ואפשר שבימיהם לא היה המנהג כן.] וע'
שו"ע שעו,ד כ' "ומרחיקין מעט מבית הקברות ואומרים קדיש"
[20] רמ"א שמג,ב
[21] שסז,ו, ואפי' עדיין רואה הקבר או
ביה"ק.
[22] ע' העמק שאלה
(שאילתא יד או' ו) דמותר לומר קדיש שם כיון שמעמיקים לקוברם יותר מי' טפחים והוי
ברשות אחרת, משא"כ בימי הגמ' לא היו מעמיקים בעומק, כמ"ש תוס'
(מו"ק ה: ד"ה מנפח). וע' ספר שם הגדולים (מערכת ר' אליעזר בר נתן) דמותר
להתפלל אצל קברי צדיקים כיון שבמיתתם קרויים חיים ולא שייך בהם האי דמת חפשי מן
המצוות. ועפ"ז מיישב איך רבינו הקדוש נראה לאחר מיתתו לבני ביתו והוציאם
בקידוש (כמבואר בספר חסידים סי' תתשכט).
[ואפשר עוד טעם שנוהגים להקל משום שמה
שעושה לעליית נשמת המת הוי ככבוד המת, ודומה למ"ש שו"ע (שדמ, יז) מותר
לומר פסוקים ודרשה לכבוד המת בתוך ד"א או בבית הקברות, וע' ב"י דמטעם זה
הותר להושיב ישיבה על קבר המת.]
[23] שעו,ה. ויש לרחוץ קודם שנכנסים להתפלל בביה"ק, ויש נוהגים גם לרחוץ פניו (מ"ב ד,מב).
[24] רמ"א שם. ואם לא נטל, כ' רמ"א
נהגו שלא יכנס לבית קודם שירחץ וישב ג"פ. אמנם, באמת המנהג הוא לתלוש עשבים
וליקח עפר ולזרקו. והטעם, כ' ש"ך (שעו,ה ע"פ רמב"ן) לרמז שטומאה זו
אינה נטהרת אלא ע"י ג' דברים הללו, מים ואפר פרה ואזוב. וע' גר"א
(או"ח ד,כה) דרחיצה זו משום רוח רעה כמו בשחרית
ושמעתי שיש נוהגים שאין אוכלים או שותים
על שירחצו ידיהם, ולא מצאתי מקור לזה.
[25] שו"ע (או"ח ד,יח) בשם י"א,
ומ"ב שם בשם מג"א. ועערוה"ש כ' (שעו,י) שרק צריך ליטול אם הלך לבית
הקברות והיה שם בשעת הקבורה
[26] כ"כ מג"א (תקנט,טו) ומ"ב
שם, אבל במ"ב כתב רק תוך ד' אמות של הקבר יש ליזהר. והטעם, שלא ידבקו בו
החיצונים
[27] שנט, ב, ע"פ הזוהר
[28] מ"ב (תקפא, כז), ומקורו
מצוואת ר"י החסיד (אות יב)
[32] שמט,א. וכתב שם בין עכו"ם בין ישראל
אסור. ועפ"ת בשם ת' אבן שהם סי' ל' דמת ישראל אסור בהנאה מדאורייתא, ומתי
עכו"ם אסורים מדרבנן. וע' רמב"ם אבל יד,כא, ורדב"ז ומשל"מ
לענין מתי גויים
[33] שמט,ב. כגון פאה נכרית, והש"ך כתב
בשם הב"ח דאפי' קלועה בתוכה ואינה קשורה, אסורה, אבל אם אינה קשורה כלל,
מותרת.
[34] שמט,א
[35] שסד,א
[37] רמ"א שסד,א בשם י"א, והוא דעת ר' ישעי' בטור שכיון שהעפר תלשו ולבסוף חיברו, אסור, ודלא כדעת שו"ע וטור שקרקע עולם לא נאסר. וע' אג"מ (יו"ד א,רלג), וכ' אע"ג שמדיני קבורה צריך רק ג' טפחים עפר ע"ג המת, כל העפר שנותנים על גביו עד שהעפר שוה הוי לכבוד המת ולכן אסור בהנאה, דהא הוא גם כבוד המת במה שלא יפול אדם לתוך הקבר, וגם שלא ישכנו שם חיות והוא ודאי בזיון לו, ואולי יש לחוש שאפי' יותר מג' טפחים אולי יריחנו חיה ויחטטנו ע"ש. ועפ"ת שסד,א בשם רע"א כ' רק העפר שמכסים בו פני המת הוי אסור בהנאה לר' ישעי', וכ' שמדברי ט"ז ומ"א (או"ח ס' תקכ"ו) לא משמע כן, דמשמע שהכל הוא צורך המת. וע' יד אברהם (על ט"ז סק"א) כ' מותר לדרוך ע"ג קברים כיון שאינו דרך הנאתו.
[38] חכ"א (קנח, יב) ע"פ
מחלקת הנזכר בט"ז (שסד, א).
[39] אג"מ (יוד"א, רכט). מסקנתו
שאסור ליהנות ממת ישראל אפי' שלא כדרך הנאתו, כדעת רע"א ודלא כמשנה למלך
שמתיר. ודחה מה שכתב השואל דזה נקרא דרך הנאתו כיון לדבר זה שום הנאה אחרת, דהא
כיון שהוא רק לחולים ולא מיקרי הנאה אלא אם הוא דרכו ליהנות סתם בני אדם. אבל העלה
להתיר במת עכו"ם, אע"פ שבשו"ע (שמט,א) אוסר, כיון שרוב ראשונים
ובירושלמי והש"ך והגר"א מתירים מת עכו"ם בהנאה. [יש עוד סברא
להתיר, כגון מ"ש בספר מנחת שלמה (ח"ב סי' צז) דכיון שהבשר נתהפך להיות
בשר חי אחר שנתחבר שוב אינו אסור משום הנאה מן המת, ואינו נכנס בכלל לאיסור של
מבטל איסור לכתחלה דהא ההיתר אינו משום תערובת, אלא הוי דומה למטהר מים ע"י
השקה. ויש סברא לאסור משום דמבטל בזה מצות קבורה, או לפחות הוא מאחר המצוה לכמה
שנים. ויש עוד סברא להתיר, שהרי כ' פ"ת (שמט,א) דהנאה ממתי עכו"ם הוא רק
איסור דרבנן ובחולה שאין בו סכנה יש להתיר איסור דרבנן, א"כ ה"ה
בנ"ד בציור שיש חשאב"ס יש להתיר, כן ראיתי בשם ר' אשר ווייס]
[40] נשמת אברהם בשם הגרשז"א (?)
[41] יש בזה ג' עבירות, ביטול מצות
קבורה, הנאה מבשר המת, וניוול המת.
ע' מנחת שלמה (ב, צז).