Yom TovHalachos of Taking the Arba Minim
A. Procedure of Taking
Every adult male is obligated mid’oraysa[1] רמב"ם (ספה"מ ע' קכט), חינוך (מצ' שכד) to pick up the arba minim on the first day of Succos, and mid’rabanan on the following six days[2] תרנח, א . They are not taken on Shabbos[3] תרנח, ב .
One may take the arba
minim any time between sunrise and sunset[4]
תרנב, א
Like all mitzvos, the
most preferable time to do it is at the first opportunity. However, since the
mitzva of davening shachris is a more
common mitzva, according to many poskim it
is preferable to shake it after hallel rather
than before davening[6]
עמ"ש בהל' {עשיית המצוות} בשם האג"מ
ומ"ב בענין תדיר ושאינו תדיר
. If one
wishes to recite the bracha in the succah (as many do for kabbalistic
reasons[7]
?
One should ensure that the hadasim
and aravos are inserted far enough
into the holder so that his hand is holding them through the holder, and not
merely holding the empty space under them[8]
רמ"א (תרנא, א), כדמשמע בתוס' (יומא נח.) דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה רק כשאוחז הדבר בעצמו. וע'
מ"ב (ס"ק יג)
אע"פ דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, מ"מ
לכתחלה לא עבדינן.
.
However, in a tight holder, one should be careful not to insert the aravos so far that the leaves fall off
(thereby causing the aravos to become
less mehudar)[9]
?
The green of the lulav should face the person holding it[10]
מ"ב תרנ,ח, דלא כר' סעדיה גאון ודרכ"מ
(הו"ד מג"א תרנא,ח). וראיתי ברדב"ז (?)
הטעם, שהוא דרך גדולו, כשאדם בא אצל הדקל הוא רואה שדרה
של הלולב.
One must stand while reciting the bracha and fulfilling the
mitzva[14]
רמ"א (תרנד, ה) ומ"ב. ואם בירך ונטל מיושב,
יצא (מ"ב שם).
The esrog should be held in the left hand and the lulav
in the right[15]
תרנא, ב.
ואם אחזם להיפך, טוב
לחזור ליטלם בלי ברכה, כ"כ מ"ב (ס"ק יט), כיון שהמג"א דייק ברבינו חננאל דלא יצא ולכן צריך לחזור ליטלו בלי ברכה. אבל מעיקר הדין יצא, כמ"ש הא"ר (וכן דעת הרמ"א,
כמ"ש בשעה"צ אות כב).
ואם אחז שתיהם בידו אחז, כ' דרכי משה (אות ב) דלא יצא.
during
the initial waving, hallel, and hoshanos[16]
משמעות ערה"ש (תרנא,
ט) מ"ב (ס"ק טו) וחיים וברכה (?).
ואם היפך, יצא (שם).
ואם שולט בשתי ידיו, יטול בימין (שם).
, but the
aravos and hadasim
should be held the same as a right-handed person[18]
מ"ב (תרנא, יב) בשם פמ"ג (אש"א סק"ד).
One should pick up his lulav and[19]
ואם היו ארבעתן לפניו
ונטלן זה אחר זה, יצא (שו"ע (תרנא,יב),
דלא כר"ת דלא יצא בזה). ואם שח בינתיים צריך לברך
על כל אחד בפני עצמו (רמ"א שם), וע' מג"א תמה
על זה כיון דכולא חדא מצוה
הוי כשח בין תקיעה לתקיעה שאין צריך לחזור ולברך, ובביה”ל
יישב קושייתו כיון שעכ"פ צריך לקיחה תמה ולכן צריך שיקח
כולם זא"ז בלי הפסק [ועדיין צ"ע]. ואם בירך
ואח"כ ראה שחסר לו איזה מין, כ' מ"ב (סקנ"ו)
יטול כל הארבע מינים בלי הפסק ויברך על נטילת אותו מין
שהיה נחסר (ואם הוא ביום א', יברך גם עוד פעם שהחיינו). ואם אין לו אותו מין, צריך
ליטול כל ד' מינים כשיש לו אותו מין ויברך על נטילת לולב.
After reciting the bracha (or brachos),
one should face east and wave the arba
minim in all directions, in this manner: forward, right, back, left, up,
and down[26]
תרנא, י. והיינו דרך ימין. וגם איטר יקיף כן (מ"ב ס"ק מז בשם מג"א).
וכ' מג"א דלדעת האריז"ל עושה מזרח דרום צפון מעלה מטה מערב.
.
During each “waving”, the arbah minim
should be brought forth and back three times, with the top leaning towards the
direction of waving, and shaken slightly while doing so[27]
תרנא, ט, ורמ"א שם,
ע"פ מ"ב (ס"ק מד)
If one picked up the arba
minim and then realized he forgot to recite the bracha of al netilas lulav, they may be recited afterwards and then
waved in the manner described above[28]
מ"ב (תרנא, כו)
ולכן אין להקפיד מלשאת
האתרוג והלולב בתוך תיק כשהולך לבית הכנסת, דאע"פ
שלקיחה ע"י דבר שמה לקיחה, ואפשר שכבר יצא מצותו
בלי כונה, עדיין יכול לברך כיון שלא נענע.
If one has a bandage on the inside of his hand or fingers,
even if it only covers part of his hand, one must remove it before taking arba minim[31]
ע' רמ"א (תרנא, ז)
כ' נהגו להסיר הטבעות. ומ"ב כ' שאם נטלו כשלובש טבעת, יטלנו
בלא ברכה, וכ"כ חיי"א (קמח, י). וגם חת"ס (שו"ת יו"ד ס' קצב) משמע דמעכב. {ועערה"ש (?) תמה שאין
דין חציצה בלולב, כיון שיכול ליטלו בפיטמו, ואין שום
חיוב שכל ידו יגע בו, עכת"ד. וע' גר"א (ס"ק כב) דימה דין זה לבגדי
כהונה דנימא אחת חוצצת במקום בגדים, וכ"כ בכפות
תמרים (סוכה לז.), אבל ע' שפת אמת (שם) הקשה עליו דאין
לדמותו. דדוקא התם יש עיכוב משום דכתיב
על בשרו, משא"כ בלקיחה דאין דין חציצה, וכעין זה
כ' בפני יהושע (פסחים נז.) שאין לדמות חציצה בקדשים
לחציצה בלולב (ובזה חולק על דברי תוס' שם). [ובאמת
צ"ע למה נימא חוצצת בבגדי כהונה אם אין חיוב שיהא
הבגדים ממש נוגעים בבשרם, דמשמע לי מדברי רמב"ם
(כלי מקדש י, ו) דכל שהוא דרך לבישה מותר ואין חציצה
אלא אם הפליג הבגד מבשרו ע"י רוח, ואי לא אמרינן
שהוא דין מיוחד בבגדי כהונה, צ"ל דאויר רגיל אינה
חציצה כיון דראוי ליגע בבשרו, משא"כ
כשיש שם דבר החוצץ ששוב אינו ראוי ליגע, והוי כמו
החציצה של דבר שאינו ראוי לביאת מים שמצינו לענין טבילה, ואפי' נאמר כן, צ"ע אם יש לדמות נטילת לולב
לבגדי כהונה.] וע' שדי חמד (אסיפת דינים, ד' מינים, ס'
ג אות יח) משמע שהסרת הטבעת הוי רק חומרא.
ולענין גט, ע' דרכ"מ
(ס' קלט, וסדר הגט סע' פא, וע' שו"ת יבי"א ח"ב אה"ע ס' טז), ולענין חליצה, ע' סדר חליצה למהר"ם (ס"ק עט) כ' לא
יהא טבעת בידה השמאלית (וע' פת"ש ? כ' דצ"ל
הימנית), ועמ"ש עליו בספר טיב חליצה (שם) דכיון דנעשה מכחה,
ואפי' אצל לולב אמרי' לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, ה"ה לענין חליצה שחליצה כשירה, וכ"כ בספר חליצה כהלכתה (ח"ב עמ' רמז).} אמנם, ע' ספר חרדים (הקדמה) שלא יהא
חציצה על ידיו משום עשרה אצבעותיו כנגד י' ספירות, ולא יהא דבר חוצץ בינם ובין
הלולב עם מיניו שמרמז להקף העליון.
והרוצה להחמיר, נראה
פשוט שאם אין האשה מסירו לפעמים כגון ללוש חלה, לא הוי
חציצה משום דהוי מיעוט שאינו מקפיד, ואפי' בטבילה דחציצה
פוסלת לכו"ע לא הוי חציצה {ע' הל' חציצה},
וכ"ש לענין זה.
and performing the initial waving[32]
ומה שכתבנו דדוקא לענין נטילתו ונענועים, אבל לענין
אחיזתו בהלל ובשעת אמירת הושענות אין נראה להחמיר, וכן ראיתי הרבה גדולים נוהגים
שאוחזים הסידור בשעת הושענות אע"פ שמפסיק בין ידיהם והד' מינים.
אמנם, אם אינו יכול
להסירו מחמת צער או רפואה, אפי' אם הוא מכסה כל היד, יכול ליטלו
כמות שהוא ולברך, דלא דמי לטבעת שבא ליפות היד דלא בטילה אגב היד, משא"כ הרטיה בטלה לגבי היד (הליכ"ש יא, טו, והערה שם).
). but
the custom is that a woman need not remove her rings[34]
הליכ"ש (סוכות, פרק יא ארח"ה
63), וכ"כ כפות תמרים (סוכה לז.) כ' שהוא מנהג
העולם (ושם מיירי באנשים). וע' שדי חמד (אסיפת דינים, ד' מינים, ס' ג אות יח)
היה נוהג להזהיר להסירם. ואפשר להסביר מנהג העולם עכ"פ לנשים, דכיון דמחלקת אם צריך להסירו,
ונשים פטורות משום דהוי מ"ע שהזמן גרמא, אין להחמיר עליהם להסיר הטבעות, ולענין
ספק ברכה, לכתחלה יש לסמוך על דברי ערה"ש
(שם).
If one realized after reciting the bracha on his lulav and
esrog that the bundle does not have two aravos
or does not have any hadasim, he must insert the
missing one(s), and recite the bracha of al netilas
arava/ eitz avos[35]
מ"ב (תרנא, נו), עפמ"ש לעיל (סק"ג) שאם חסר ערבה א', גם צריך לברך, ובסק"ו הביא מחלקת אם יצא בהדס אחד, וע' שע"ת סק"א.
וכל
זה מיירי אם המים החסר הוי בבית שם אצלו ואין צריך
להפסיק, אבל אם צריך להפסיק להשיגו, צריך לברך על נטילת לולב.
B. Additional Laws
Hoshanos should be recited
after Mussaf, before Kaddish Tiskabel[36]
מנהג אשכנז, כמ"ש הב"ח (תרס,א) שהוא המנהג,
והטעם כיון דמשמע בגמ' שבמקדש היו מקיפין
אחר הקרבן מוסף. וכ' שיש נוהגים לאומרו אחרי קדיש
תתקבל.
וע' אג"מ (או"ח ג, צט) כתב דעל פי דין יש לאחרם עד
אחר מוסף כיון שקריאת התורה ומוסף הם חיובים והושענות אינו אלא מנהג, וכן מנהגינו.
אבל יש טעם להקיף אחר הלל, כיון שכבר אוחזים הלולב בידם יש לגמור המצוה להקיף, דאם לא, נראה קצת כמעביר על המצוה.
אבל בשמחת תורה, אין לדחות ההקפות משום תדירות דמוסף, דכיון שההקפות משום שמחת התורה מסתבר שיש יותר שמחה בשעה
שרוצים לקרות בתורה.
והטור כ' בשם רס"ג
שהיה מקיף מיד אחר ההפטרה, ומנהג יפה הוא כדי שלא להוציא ספר תורה שלא לצורך.
ומי שנמצא בביתו או
בבית הכנסת שאין שם ספ"ת, ע' כף החיים (סק"ב) שישים תנ"ך על השלחן ויקיף, ואם אין שם
תנ"ך יעשה הקפות סביב לשלחן, וע' בכורי יעקב (סק"ב)
שאם אין שם ספר תורה אין להקיף כלל. ומחלקת זו תלויה בהבנת דברי רמב"ם (הל'
לולב ז, כג) שכתב שמשימים תיבה באמצע בית הכנסת
ומקיפים, דלדעת הכף החיים הוא סתם תיבה, ולדעת בכו"י הוא התיבה שיש שם ספ"ת,
כן מבואר בדבריהם, ע"ש.
יש נוהגים שרק
הש"ץ עושה הקפות, כ"כ רבינו מנוח (רמב"ם הל' לולב ?)
ובטעם למה אנחנו אומרים
"אני והו הושיעה נא", שהוא כר' יהודה ולא
כחכמים, ולכאו' ההלכה כחכמים, ע' בכורי יעקב (תרס, ג).
.
One may put his lulav, hadassim and
aravos in water (or a wet towel) so they will not
wilt[38]
מ"ב (תרנד, ד). וע' שו"ע (תרמח, טו) דאתרוג כבוש בחומץ פסול,
אבל נראה מדברי המ"ב (תרנד,
ג) דאין לחוש לזה בציור דידן, ואפשר ממ"ש פת"ש (יו"ד פז, יט) דלא
מצינו פסול כבוש אלא באתרוג ולא כשאר מינים. ועוד, ע' בכורי יעקב (תרמח, מג) דדעתו נוטה שפסול זה
משום הדר, ולכן אינו פסול אלא ברובו כבוש, עכת"ד, ובדרך כלל אין נותנים אלא
מקצתו במים. ואפי' אם רובו כבוש, ע' חיים וברכה (או' קיט) שיש מחלקת אם דוקא כבוש בחומץ פסול או אפי' במים (וע' מ"ב ס"ק נד מחמיר בזה), וגם דבפמ"ג
(אש"א תרמט, כ) נסתפק
אם כבוש פסול בשאר ימים, ובכורי יעקב (הנ"ל) נסתפק אם הפסול משום הדר או לא
(דאם אינו משום הדר הוי כשר בשאר ימים), וכ' דכבוש
במים, מותר בשאר ימים משום ספק ספיקא. [ולכן אין לפקפק
אלא ביום ב' של סוכות בחו"ל שיש בו כל החומרות של יום ראשון, ובדרך כלל אין
שאלה זו נוגע אלא לאחר השבת שהשאירו במים כ"ד שעות.]
,
but to do so on Yom Tov, one must prepare the water before Yom Tov[39]
כן מבואר בהלכות שבת
On the first and second days of succos,
he must own the arbah minim to be yotzei his mitzva[40]
תרנח, ג, ומ"ב (ס"ק כג) כ' ה"ה לדידן
שעושים יום טוב שני.
[ובענין
מה שהקטן יכול לקנות מאביו או מאחר, היינו בכל דבר די"ל
דכוונת הנותן הוא שיהיה של הקטן, דכל
הטעם דאמרינן דאביו קונה
היינו רק כיון שאין הקטן יכול לשומרו ולכן מסתמא נתנו לו על דעת שיהיה של אביו (ע'
סמ"ע ער, ?).]
ואם כל הדבר מונח בידו
ואינו יוצא לצדדים כלל, ידו קונה מדין חצר ואין צריך להגביהו כלל, כ"כ נתיה"מ (קצח, ב) והו"ד בביאה"ל (שסו, ט).
Once a son has reached the age of five[44]
ע' מ"ש {לקמן בהל'
חינוך}
1. The father may hold the arbah
minim with the child, which prevents the child from acquiring it[47]
תרנח, ו
2. One may[48]
ואם לא אמר זה בפירוש, לא קנאו הקטן, דהוי כאילו
פירש להדיא שאינו מקנה לו (אג"מ
או"ח א, קפד)
tell the
child that he is only borrowing it and not acquiring it[49]
תרנח, ו, ומ"ב (ס"ק
כח). ואם הגיע לעונת הפעוטות, י"א שיכול להקנותו
(שם). וע' בכור"י (תרנח,
יח) שיכול ליתן לו ביום א' ולהתנות, שאם היום יו"ט
הוי שלך ואם לאו הוי שאולה, ואח"כ ביום ב' ממה נפשך אביו יכול לצאת בו, דאם
באמת היה יו"ט אתמול הרי היום אין צריך להיות שלו, ואם אתמול היה חול
א"כ הרי הוא עדיין של האב.
ובענין קנין הקטן, אע"פ שמבואר בשו"ע
או"ח (שסו, י) דקטן אין
לו יד ולכן אינו יכול לקנות בעד אחרים, אעפ"כ יש לו יד לקנות לעצמו, כ"כ
רעק"א (שם) שיש לחלק ביניהם. וע' שו"ע חו"מ (ער, ב) שמה
שקנה קטן קנה אביו וידו כיד אביו, ואפי' הכי באתרוג יכול להקנות, כיון שדעת אחרת
מקנה, ואע"פ שברמ"א (חו"מ
שם) כ' ואם נתנו מתנה לקטן הסומך על שלחן אביו הרי הוא של אביו, עכ"ל, ולא
קנה הקטן לעצמו אע"פ דדעת אחרת מקנה, הרי מבואר בסמ"ע (שם) דכל הטעם דלא קנה
הוא משום דמסתמא אינו משומר בידו זולת דעת אביו השומרו,
משא"כ כשנותן מתנה לגדול הרי הוא משומר בידו ולכן
דעת הנותן הוא שיקנהו הבן לעצמו, עכת"ד. א"כ, הרי מבואר שהכל תלוי בדעת הנותן, וכשדעת הנותן הוא שיקנה לעצמו הרי יכול
לקנות, ובאתרוג הרי ברור לכל שדעת הנותן הוא שיקנה כדי לקיים המצוה.
וע' קצות החשן (רמא, ד) שהגמ' מיירי
בסתם מתנה שלא עשה שום שיור וסומך שהמקבל יתן לו בחזרה,
וכה"ג בקטן לא מהני כיון דקטן
לא מקני, אבל אם מקנה לו בפירוש לשעה, מהניכיון דמתנה על מנת להחזיר ממילא חוזרת
המתנה, ע"ש באריכות.
.
In either case, the child is permitted to recite a bracha[50] אע"פ דתלוי במחלקת, דלדעת המג"א לא קיים כלום, ולדעת בגדי ישע הרי יצא מצות חינוך במה שעשה מעשה המצוה, ע' שעה"צ (תרנח, לו). וע' אג"מ (או"ח א, קפד) דנהגו ליתנו לקטן ביום א' בשאלה ולא לקנותו. . One should be careful that if he allows a child to acquire the arbah minim on the second day of Succos, all adults must perform the mitzva before giving it to the child.
One may not eat a meal before taking the arbah
minim and preferably one should not even taste anything[51]
תרנב, ב, ומ"ב שם. ומדינא
טעימה מותר, אבל אין להקל אלא לצורך גדול. ואם לא יגיע למקום שיש לולב עד אחר
חצות, ימתין עד חצות ולא יותר. ואם מביאים לו לולב ויש לו מי שיזכירנו, אם הוא חלש
מותר לאכול ואין צריך להמתין כלל (מ"ב שם).
(besides for those drinks which are permitted before shachris).
C. Hoshana Rabba
On Hoshana Rabba, men take a bundle of five aravos (known as hoshanos),
bound together[52]
לכתחלה יקח ג' בדים, ולעשותן
יפים משום זה אלי ואנוהו, ויהיו לחים ולא כמושים, ואריז"ל
כ' ה' בדים. ויוצא אפי' בעלה אחד בבד אחד (תרסד, ד, ורמ"א ומ"ב שם). וי"א שיש ליטול בלתי קשורים,
ומנהגינו ע"פ ר' משה זכותא דצריך
לקושרם (מ"ב יז).
It is permitted to remove the aravos
from one’s lulav bundle to use them for hoshanos[53]
מ"ב (תרסד, כא). והוא מפורש במשנה (מעילה ג, ז).
.
Upon taking it, one should shake the hoshanos[54] רמ"א (תרסד, ד) (in place of the waving which is performed on the arba minim). After reciting the hoshana prayers, the bundle is beat upon the ground five times[55] תרסד, ד, ומ"ב (יט) . One should try to beat them until a few leaves fall off (and may beat them on a chair or other item for this purpose), but there is no reason to beat them further[56] מ"ב (תרסד, יט) .
One is permitted to use hoshanos
which were already used by another person and beaten[57]
הליכ"ש (סוכות, יב, ו)
[1] רמב"ם (ספה"מ ע' קכט), חינוך (מצ' שכד)
[2] תרנח, א
[3] תרנח, ב
[4] תרנב, א
[5] תרנב, א. ואם נטלו מעלות השחר, יצא, ומי שצריך לילך לדרך
נוטלו מעמוד השחר (שם, ומ"ב סק"ג).
[6] עמ"ש בהל' {עשיית המצוות} בשם האג"מ ומ"ב בענין תדיר ושאינו תדיר
[7] ?
[8] רמ"א (תרנא, א), כדמשמע בתוס' (יומא נח.) דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה רק כשאוחז הדבר בעצמו. וע' מ"ב (ס"ק יג) אע"פ דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, מ"מ לכתחלה לא עבדינן.
[9] ?
[10] מ"ב תרנ,ח, דלא כר' סעדיה גאון ודרכ"מ
(הו"ד מג"א תרנא,ח). וראיתי ברדב"ז (?)
הטעם, שהוא דרך גדולו, כשאדם בא אצל הדקל הוא רואה שדרה
של הלולב.
[11] רמ"א תרנא,א. והטעם, כ' הגר"א כיון
שההדסים כנגד העינים, והערבות נגד שפתיו, ועיניו למעלה
משפתיו. וכ' מחה"ש כיון שהתורה כתב הדס תחלה, ראוי
ליתן לו כבוד לאחזם למעלה. ודרכ"מ כ' הטעם
ע"פ הקבלה
[12] מ"ב (תרנא, יב) בשם מטה משה (הו"ד מג"א סק"ד, וע"ש
שיטה אחרת בשם אריז"ל).
[13] תרנ, ב, בשם יש מי שאומר. ולכתחלה, שיעור הדס וערבה ג' טפחים, ושיעור שדרת הלולב (לבד העלים) ד' טפחים (שם סע' א), ולא כתבנו מזה משום דכל מה שנמכר הוו כשיעורים אלו.
[14]
רמ"א (תרנד, ה) ומ"ב. ואם בירך ונטל מיושב,
יצא (מ"ב שם).
[15] תרנא, ב.
ואם אחזם להיפך, טוב
לחזור ליטלם בלי ברכה, כ"כ מ"ב (ס"ק יט), כיון שהמג"א דייק ברבינו חננאל דלא יצא ולכן צריך לחזור ליטלו בלי ברכה. אבל מעיקר הדין יצא, כמ"ש הא"ר (וכן דעת הרמ"א,
כמ"ש בשעה"צ אות כב).
ואם אחז שתיהם בידו אחז, כ' דרכי משה (אות ב) דלא יצא.
[16] משמעות ערה"ש (תרנא,
ט) מ"ב (ס"ק טו) וחיים וברכה (?).
[17] רמ"א (תרנא, ג) בשם הרא"ש. ודלא כשו"ע כ' דאוחז לולב בימין.
ובטור כ' כדברי השו"ע, אבל הט"ז
(סק"ג) וערה"ש (סק"י)
כתבו שהוא טעות הדפוס וצ"ל כדעת הרא"ש.
ואם היפך, יצא (שם). ואם שולט בשתי ידיו, יטול בימין (שם).
[18] מ"ב (תרנא, יב) בשם פמ"ג (אש"א סק"ד).
[19] ואם היו ארבעתן לפניו
ונטלן זה אחר זה, יצא (שו"ע (תרנא,יב),
דלא כר"ת דלא יצא בזה). ואם שח בינתיים צריך לברך
על כל אחד בפני עצמו (רמ"א שם), וע' מג"א תמה
על זה כיון דכולא חדא מצוה
הוי כשח בין תקיעה לתקיעה שאין צריך לחזור ולברך, ובביה”ל
יישב קושייתו כיון שעכ"פ צריך לקיחה תמה ולכן צריך שיקח
כולם זא"ז בלי הפסק [ועדיין צ"ע]. ואם בירך
ואח"כ ראה שחסר לו איזה מין, כ' מ"ב (סקנ"ו)
יטול כל הארבע מינים בלי הפסק ויברך על נטילת אותו מין
שהיה נחסר (ואם הוא ביום א', יברך גם עוד פעם שהחיינו). ואם אין לו אותו מין, צריך
ליטול כל ד' מינים כשיש לו אותו מין ויברך על נטילת לולב.
[20] ע' מג"א
(תרנא,ח) שיקח האתרוג תחלה,
וע' דגמ"ר ושע"ת שאין קפידא
ויש משמעות מדברי הראשונים שיקח דוקא
הלולב תחלה.
[21] ואע"פ שמצוות לא
צריכה כוונה, אם כיון שלא לצאת אינו יוצא בעל כרחו
[22] ואין לאחוז שניהם בידו
אחת, אע"פ שכתב ב"י בשם א"ח שאינו יוצא
(כיון שהפסוק משמע שיש הפסק בין האתרוג ושאר המינים, ע' מג"א
תרנא,ו), שהרי הט"ז (סקי"ד) חולק עליו, ובא"ה
{סק"ו, ואין דבריו שם מופיעים בכל הנוסחאות} כ'
גידם יקח שניהם בידו אחת, וע' מ"ב (סקט"ו) הביא ב' דעות ולא הכריע
[23] תרנא, ה. וע' בכור"י (תרנא, יג) נסתפק איך לאחוז ארבעה
מינים שגדלו באוסטרליה, כיון שהוא היפך ממקום אירופא.
אבל בחיים וברכה (או' מד) דחה דבריו, דתמיד כשעיקריהן
למטה כלפי ארץ, מיקרי דרך גדילתן.
[24] תרנא,?. והטעם, ע' ריקאנטי
המובא בב"י, דנרמז בו חיבור אותיות שם ה'.
[25] ערה"ש (תרנא, ט)
[26] תרנא, י. והיינו דרך ימין. וגם איטר יקיף כן (מ"ב ס"ק מז בשם מג"א).
וכ' מג"א דלדעת האריז"ל עושה מזרח דרום צפון מעלה מטה מערב.
[27] תרנא, ט, ורמ"א שם,
ע"פ מ"ב (ס"ק מד)
[28] מ"ב (תרנא, כו)
ולכן אין להקפיד מלשאת
האתרוג והלולב בתוך תיק כשהולך לבית הכנסת, דאע"פ
שלקיחה ע"י דבר שמה לקיחה, ואפשר שכבר יצא מצותו
בלי כונה, עדיין יכול לברך כיון שלא נענע.
[29] מ"ב (תרנא, מא)
[30] חיי אדם (קמח, יא), ובהושענות כ' צריך עיון. וע' ערה"ש (ס"ק יג) כ' כל זמן שהוא בידו מיקרי המשך המצוה ויכול לברך, וע' מ"ב (תרנא, כו) דלא סבר כן, ולדעת הפמ"ג אחר הנענוע אינו יכול לברך, ע' שעה"צ שם.
[31] ע' רמ"א (תרנא, ז)
כ' נהגו להסיר הטבעות. ומ"ב כ' שאם נטלו כשלובש טבעת, יטלנו
בלא ברכה, וכ"כ חיי"א (קמח, י). וגם חת"ס (שו"ת יו"ד ס' קצב) משמע דמעכב. {ועערה"ש (?) תמה שאין
דין חציצה בלולב, כיון שיכול ליטלו בפיטמו, ואין שום
חיוב שכל ידו יגע בו, עכת"ד. וע' גר"א (ס"ק כב) דימה דין זה לבגדי
כהונה דנימא אחת חוצצת במקום בגדים, וכ"כ בכפות
תמרים (סוכה לז.), אבל ע' שפת אמת (שם) הקשה עליו דאין
לדמותו. דדוקא התם יש עיכוב משום דכתיב
על בשרו, משא"כ בלקיחה דאין דין חציצה, וכעין זה
כ' בפני יהושע (פסחים נז.) שאין לדמות חציצה בקדשים
לחציצה בלולב (ובזה חולק על דברי תוס' שם). [ובאמת
צ"ע למה נימא חוצצת בבגדי כהונה אם אין חיוב שיהא
הבגדים ממש נוגעים בבשרם, דמשמע לי מדברי רמב"ם
(כלי מקדש י, ו) דכל שהוא דרך לבישה מותר ואין חציצה
אלא אם הפליג הבגד מבשרו ע"י רוח, ואי לא אמרינן
שהוא דין מיוחד בבגדי כהונה, צ"ל דאויר רגיל אינה
חציצה כיון דראוי ליגע בבשרו, משא"כ
כשיש שם דבר החוצץ ששוב אינו ראוי ליגע, והוי כמו
החציצה של דבר שאינו ראוי לביאת מים שמצינו לענין טבילה, ואפי' נאמר כן, צ"ע אם יש לדמות נטילת לולב
לבגדי כהונה.] וע' שדי חמד (אסיפת דינים, ד' מינים, ס'
ג אות יח) משמע שהסרת הטבעת הוי רק חומרא.
ולענין גט, ע' דרכ"מ
(ס' קלט, וסדר הגט סע' פא, וע' שו"ת יבי"א ח"ב אה"ע ס' טז), ולענין חליצה, ע' סדר חליצה למהר"ם (ס"ק עט) כ' לא
יהא טבעת בידה השמאלית (וע' פת"ש ? כ' דצ"ל
הימנית), ועמ"ש עליו בספר טיב חליצה (שם) דכיון דנעשה מכחה,
ואפי' אצל לולב אמרי' לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, ה"ה לענין חליצה שחליצה כשירה, וכ"כ בספר חליצה כהלכתה (ח"ב עמ' רמז).} אמנם, ע' ספר חרדים (הקדמה) שלא יהא
חציצה על ידיו משום עשרה אצבעותיו כנגד י' ספירות, ולא יהא דבר חוצץ בינם ובין
הלולב עם מיניו שמרמז להקף העליון.
והרוצה להחמיר, נראה פשוט שאם אין האשה מסירו לפעמים כגון ללוש חלה, לא הוי חציצה משום דהוי מיעוט שאינו מקפיד, ואפי' בטבילה דחציצה פוסלת לכו"ע לא הוי חציצה {ע' הל' חציצה}, וכ"ש לענין זה.
[32] ומה שכתבנו דדוקא לענין נטילתו ונענועים, אבל לענין
אחיזתו בהלל ובשעת אמירת הושענות אין נראה להחמיר, וכן ראיתי הרבה גדולים נוהגים
שאוחזים הסידור בשעת הושענות אע"פ שמפסיק בין ידיהם והד' מינים.
[33] כ' שו"ע (תרנא, ז) אם כרך סודר על ידו, י"א דלא יצא.
אמנם, אם אינו יכול להסירו מחמת צער או רפואה, אפי' אם הוא מכסה כל היד, יכול ליטלו כמות שהוא ולברך, דלא דמי לטבעת שבא ליפות היד דלא בטילה אגב היד, משא"כ הרטיה בטלה לגבי היד (הליכ"ש יא, טו, והערה שם).
[34] הליכ"ש (סוכות, פרק יא ארח"ה
63), וכ"כ כפות תמרים (סוכה לז.) כ' שהוא מנהג
העולם (ושם מיירי באנשים). וע' שדי חמד (אסיפת דינים, ד' מינים, ס' ג אות יח)
היה נוהג להזהיר להסירם. ואפשר להסביר מנהג העולם עכ"פ לנשים, דכיון דמחלקת אם צריך להסירו,
ונשים פטורות משום דהוי מ"ע שהזמן גרמא, אין להחמיר עליהם להסיר הטבעות, ולענין
ספק ברכה, לכתחלה יש לסמוך על דברי ערה"ש
(שם).
[35] מ"ב (תרנא, נו), עפמ"ש לעיל (סק"ג) שאם חסר ערבה א', גם צריך לברך, ובסק"ו הביא מחלקת אם יצא בהדס אחד, וע' שע"ת סק"א.
וכל
זה מיירי אם המים החסר הוי בבית שם אצלו ואין צריך
להפסיק, אבל אם צריך להפסיק להשיגו, צריך לברך על נטילת לולב.
[36] מנהג אשכנז, כמ"ש הב"ח (תרס,א) שהוא המנהג,
והטעם כיון דמשמע בגמ' שבמקדש היו מקיפין
אחר הקרבן מוסף. וכ' שיש נוהגים לאומרו אחרי קדיש
תתקבל.
וע' אג"מ (או"ח ג, צט) כתב דעל פי דין יש לאחרם עד
אחר מוסף כיון שקריאת התורה ומוסף הם חיובים והושענות אינו אלא מנהג, וכן מנהגינו.
אבל יש טעם להקיף אחר הלל, כיון שכבר אוחזים הלולב בידם יש לגמור המצוה להקיף, דאם לא, נראה קצת כמעביר על המצוה.
אבל בשמחת תורה, אין לדחות ההקפות משום תדירות דמוסף, דכיון שההקפות משום שמחת התורה מסתבר שיש יותר שמחה בשעה
שרוצים לקרות בתורה.
והטור כ' בשם רס"ג
שהיה מקיף מיד אחר ההפטרה, ומנהג יפה הוא כדי שלא להוציא ספר תורה שלא לצורך.
[37] תרס, א. והטעם, שהתורה נשארת לנו במקום מזבח, דאמר הקב"ה לאברהם, שכל זמן שיהיו קוראין
בניך לפני בסדר הקרבנות, מעלה אני עליכם כאילו מקריבין לפני (מ"ב סק"א
בשם גר"א). וע' ב"ח (סק"ב)
דדעת הטור שמניחים הספ"ת
על התיבה שהש"ץ יורד לפניה להתפלל, דתפלות ציבור
הם במקום קרבנות, ומה שמעלים עליו ספ"ת
הוא מפני שהיו אומרים "ליה אנחנו מודים" (סוכה מה:), וכל התורה כולה היא
שמותיו של הקב"ה, על כן מקיפין אותה לומר
"אנו ליה ועינינו ליה".
ומי שנמצא בביתו או
בבית הכנסת שאין שם ספ"ת, ע' כף החיים (סק"ב) שישים תנ"ך על השלחן ויקיף, ואם אין שם
תנ"ך יעשה הקפות סביב לשלחן, וע' בכורי יעקב (סק"ב)
שאם אין שם ספר תורה אין להקיף כלל. ומחלקת זו תלויה בהבנת דברי רמב"ם (הל'
לולב ז, כג) שכתב שמשימים תיבה באמצע בית הכנסת
ומקיפים, דלדעת הכף החיים הוא סתם תיבה, ולדעת בכו"י הוא התיבה שיש שם ספ"ת,
כן מבואר בדבריהם, ע"ש.
יש נוהגים שרק
הש"ץ עושה הקפות, כ"כ רבינו מנוח (רמב"ם הל' לולב ?)
ובטעם למה אנחנו אומרים "אני והו הושיעה נא", שהוא כר' יהודה ולא כחכמים, ולכאו' ההלכה כחכמים, ע' בכורי יעקב (תרס, ג).
[38] מ"ב (תרנד, ד). וע' שו"ע (תרמח, טו) דאתרוג כבוש בחומץ פסול, אבל נראה מדברי המ"ב (תרנד, ג) דאין לחוש לזה בציור דידן, ואפשר ממ"ש פת"ש (יו"ד פז, יט) דלא מצינו פסול כבוש אלא באתרוג ולא כשאר מינים. ועוד, ע' בכורי יעקב (תרמח, מג) דדעתו נוטה שפסול זה משום הדר, ולכן אינו פסול אלא ברובו כבוש, עכת"ד, ובדרך כלל אין נותנים אלא מקצתו במים. ואפי' אם רובו כבוש, ע' חיים וברכה (או' קיט) שיש מחלקת אם דוקא כבוש בחומץ פסול או אפי' במים (וע' מ"ב ס"ק נד מחמיר בזה), וגם דבפמ"ג (אש"א תרמט, כ) נסתפק אם כבוש פסול בשאר ימים, ובכורי יעקב (הנ"ל) נסתפק אם הפסול משום הדר או לא (דאם אינו משום הדר הוי כשר בשאר ימים), וכ' דכבוש במים, מותר בשאר ימים משום ספק ספיקא. [ולכן אין לפקפק אלא ביום ב' של סוכות בחו"ל שיש בו כל החומרות של יום ראשון, ובדרך כלל אין שאלה זו נוגע אלא לאחר השבת שהשאירו במים כ"ד שעות.]
[39] כן מבואר בהלכות שבת
[40] תרנח, ג, ומ"ב (ס"ק כג) כ' ה"ה לדידן
שעושים יום טוב שני.
[41] תרמט, ב, ו-תרנח, ג
[42]
מ"ב (תרמט, טו). וכ"כ רשב"ם
(ב"ב קלז: ד"ה ואם לאו). וכשנותן לחבירו, אפי' אם כבר יצא בו ביום זה, ואפי' לא אמר לו שאני
נותן לך על מנת שתחזירהו לי, הוי כאילו התנה, ואם לא החזירו לא יצא. אבל אם נתנו
לאחר, ואחר לאחר, והאחרון מחזירו לבעלים, יצא (שו"ע
תרנח, ה, ומ"ב שם).
[ובענין
מה שהקטן יכול לקנות מאביו או מאחר, היינו בכל דבר די"ל
דכוונת הנותן הוא שיהיה של הקטן, דכל
הטעם דאמרינן דאביו קונה
היינו רק כיון שאין הקטן יכול לשומרו ולכן מסתמא נתנו לו על דעת שיהיה של אביו (ע'
סמ"ע ער, ?).]
[43] הל' חג בחג (ארבעת המינים, עמ' רצב),
וע' שו"ע חו"מ (קצח, ב) דלדעת ר"ת צריך
להגביהו טפח, ולדעת רש"י צריך ג"ט כדי
להוציאו מתורת לבוד. וא"כ כיון דבדרך כלל אין
אוחזים אותו בקירוב לקרקע, אין צריך להגביהו (או סגי בנדנוד, דהיינו הגבהה כל
שהו), כ"כ תוס' (כתובות לא.) וט"ז (חו"מ רסט, ה) וחיים וברכה (ס'
קפט, ע"ש באריכות ובהגה"ה
שם). והט"ז משמע דאפי'
מונח על השלחן או דבר אחר, סגי בהגבהת כ"ש, אבל בדעת התוס'
צ"ע אם צריך להציאו מתורת לבוד מן השלחן. אמנם, הט"ז באו"ח (ס' שסו) כ' דאפי' בידו תלויה באויר צריך
להגביהו טפח (והיינו לענין עירוב, ואפשר דבשאר קנינים צריך ג"ט), ומ"ב (ס"ק
נא) משמע שמחמיר כדבריו.
ואם כל הדבר מונח בידו
ואינו יוצא לצדדים כלל, ידו קונה מדין חצר ואין צריך להגביהו כלל, כ"כ נתיה"מ (קצח, ב) והו"ד בביאה"ל (שסו, ט).
[44] ע' מ"ש {לקמן בהל'
חינוך}
[45] ע' ביאה"ל (תרנח, ו) שיש לסמוך על חזקה דרבא בכה"ג
[46] ובשאר ימים, לא אמרינן דמסתמא דעתו לקנות הד' מינים, כיון שיוצא בשאול (אג"מ או"ח א, קפד)
[47] תרנח, ו
[48] ואם לא אמר זה בפירוש, לא קנאו הקטן, דהוי כאילו פירש להדיא שאינו מקנה לו (אג"מ או"ח א, קפד)
[49] תרנח, ו, ומ"ב (ס"ק כח). ואם הגיע לעונת הפעוטות, י"א שיכול להקנותו (שם). וע' בכור"י (תרנח, יח) שיכול ליתן לו ביום א' ולהתנות, שאם היום יו"ט הוי שלך ואם לאו הוי שאולה, ואח"כ ביום ב' ממה נפשך אביו יכול לצאת בו, דאם באמת היה יו"ט אתמול הרי היום אין צריך להיות שלו, ואם אתמול היה חול א"כ הרי הוא עדיין של האב.
ובענין קנין הקטן, אע"פ שמבואר בשו"ע
או"ח (שסו, י) דקטן אין
לו יד ולכן אינו יכול לקנות בעד אחרים, אעפ"כ יש לו יד לקנות לעצמו, כ"כ
רעק"א (שם) שיש לחלק ביניהם. וע' שו"ע חו"מ (ער, ב) שמה
שקנה קטן קנה אביו וידו כיד אביו, ואפי' הכי באתרוג יכול להקנות, כיון שדעת אחרת
מקנה, ואע"פ שברמ"א (חו"מ
שם) כ' ואם נתנו מתנה לקטן הסומך על שלחן אביו הרי הוא של אביו, עכ"ל, ולא
קנה הקטן לעצמו אע"פ דדעת אחרת מקנה, הרי מבואר בסמ"ע (שם) דכל הטעם דלא קנה
הוא משום דמסתמא אינו משומר בידו זולת דעת אביו השומרו,
משא"כ כשנותן מתנה לגדול הרי הוא משומר בידו ולכן
דעת הנותן הוא שיקנהו הבן לעצמו, עכת"ד. א"כ, הרי מבואר שהכל תלוי בדעת הנותן, וכשדעת הנותן הוא שיקנה לעצמו הרי יכול
לקנות, ובאתרוג הרי ברור לכל שדעת הנותן הוא שיקנה כדי לקיים המצוה.
וע' קצות החשן (רמא, ד) שהגמ' מיירי בסתם מתנה שלא עשה שום שיור וסומך שהמקבל יתן לו בחזרה, וכה"ג בקטן לא מהני כיון דקטן לא מקני, אבל אם מקנה לו בפירוש לשעה, מהניכיון דמתנה על מנת להחזיר ממילא חוזרת המתנה, ע"ש באריכות.
[50] אע"פ דתלוי במחלקת, דלדעת המג"א לא קיים כלום, ולדעת בגדי ישע הרי יצא מצות חינוך במה שעשה מעשה המצוה, ע' שעה"צ (תרנח, לו). וע' אג"מ (או"ח א, קפד) דנהגו ליתנו לקטן ביום א' בשאלה ולא לקנותו.
[51] תרנב, ב, ומ"ב שם. ומדינא טעימה מותר, אבל אין להקל אלא לצורך גדול. ואם לא יגיע למקום שיש לולב עד אחר חצות, ימתין עד חצות ולא יותר. ואם מביאים לו לולב ויש לו מי שיזכירנו, אם הוא חלש מותר לאכול ואין צריך להמתין כלל (מ"ב שם).
[52] לכתחלה יקח ג' בדים, ולעשותן
יפים משום זה אלי ואנוהו, ויהיו לחים ולא כמושים, ואריז"ל
כ' ה' בדים. ויוצא אפי' בעלה אחד בבד אחד (תרסד, ד, ורמ"א ומ"ב שם). וי"א שיש ליטול בלתי קשורים,
ומנהגינו ע"פ ר' משה זכותא דצריך
לקושרם (מ"ב יז).
[53] מ"ב (תרסד, כא). והוא מפורש במשנה (מעילה ג, ז).
[54] רמ"א (תרסד, ד)
[55] תרסד, ד, ומ"ב (יט)
[56] מ"ב (תרסד, יט)
[57] הליכ"ש (סוכות, יב, ו)