Yom TovHalachos of Dwelling in the Succah
A. Who and When
During Succos, men are obligated mid’oraysa[1]
ספה"מ לרמב"ם (ע' קסח),
ספר החינוך (מצ' שכה)
Women are not obligated to sit in the succah, but they
may do so and recite a bracha[5]
עמ"ש לעיל {הל' קיום מצוות}
One must eat all forms of bread or Mezonos[6]
מ"ב תרלט,טו בשם מג"א שאפי' תבשיל
של ה' מיני דגן צריך סוכה, דלא כשו"ע שאינו חייב
אלא אם קבע עצמו לאכול תבשיל של ה' מיני דגן
The bracha of “leishev” is only
recited when one eats bread[9]
תרלט,ח
If one recited the bracha of leishev
basuccah and subsequently realized the awning is
covering the schach, he must repeat the
bracha of leishev basuccah
after opening the awning[15]
מ"ב (תרלט, מח). אבל
אין צריך לקדש שנית או לברך שהחיינו שנית (שם).
One should sleep in the succah, and a married man should make
a private succah so his wife can also sleep there[16]
רמ"א תרלט,ב. וכ' שם י"א נוהגים להקל שאין ישנים בסוכה כיון
שהוא קר, ולי נראה כיון שצריך תשבו כעין תדורו ואם אין אשתו שם פטור, וראוי
להחמיר, וע' ט"ז כ' כיון שיש מצוה לשמח אשתו ברגל הוי כשליח מצוה שפטור מן
הסוכה, וע' מג"א שאם אינו יכול לישן עם אשתו הוי
מצטער ופטור מן הסוכה
The bracha of “leishev basuccah” is recited during Kiddush[19]
תרמג,א מדברי הגמ' (סוכה נו,א). ועמ"ב בשם הגר"א הטעם, כיון שהקידוש מתחיל הקביעות של הסעודה
On the first and second nights of Succos, there is a special obligation to sit in the Succah. See details in next subsection.
One should have in mind, while in the succah, that he
is doing so to remember that his ancestors lived in huts when they left Egypt,
and they were surrounded by the ananei Hakavod in the desert which protected them from harm[23]
מ"ב (תרכה, א). ויש מחלקת בגמרא אם סוכה זכר לענני
הכבוד או זכר לסוכות ממש. וכוונה זו אינו מעכב בדיעבד (שם).
והטור כ' שהוא זכר
ליציאת מצרים.
ומדברי רוב מפרשים,
משמע שהעיקר כמ"ד ענני הכבוד, ע' רש"י (במדבר
כג, מג), ורבינו בחיי, ור"א
מזרחי, וע' ב"ח (תרכה, ב). ולדעה זו, ע"פ
זכירת העננים יש גם לזכור כל הנסים שעשה הקב"ה עמנו במדבר ושלא חסרנו דבר
(ב"ח שם).
ולמ"ד סוכות ממש,
ע' רשב"ם (במדבר שם) שהענין
לזכור שהיינו בסוכות ולא היה לנו שום קרקע, ועכשיו בזמן האסיף הקב"ה נתן לנו
קרקע ופירות הארץ וכו'. וע' רמב"ן (עה"ת, במדבר שם) משמע דלדעה
זו יש לזכור שלא חסרנו דבר כשהיינו במדבר. וע' ט"ז (סי' תרכה)
משמע שע"פ הסוכות יזכיר שיצאנו ממצרים, והעיקר לזכור יצ"מ
בימי החורף ובימות הקיץ, ולכן יש פסח וסוכות.
ולמ"ד סוכות ממש,
אין להקשות דהא לא ישבנו בסוכות אלא באהלים, כדמוכח בקראי בספר במדבר (טז, כז. ו-כד, ה). די"ל דבימי החורף ישבו בסוכות כמנהג המחנות, ובימי קיץ ישבו
באהלים, כן משמע בדברי רמב"ן הנ"ל. וצ"ל שהמעשים של קרח ובלעם היו
בימות הקיץ.
וע' פמ"ג (מג"א שם) שיזכור
שאין המזלות שולטים עלינו, אלא ה' לבדו, ולכן אין צריכים סכך למטה אלא למעלה.
If one leaves his succah to attend to a small matter,
with intention to return there within a short time[24]
? לא מצאתי גדר מפורש בזה.
ומי שהלך לבית הכסא ואח"כ חזר, משמע בפוסקים שאין צריך לברך עוד פעם,
וצ"ע למה, ליהוי כמו חלץ תפליו
לילך לבית הכסא, דצריך לברך
כשחוזר ומניחם. ושמעתי מאחי הר' אברהם שיש לחלק, דבסוכה
המצוה הוא לדור בסוכה כמו שדר בביתו ולכן גם ההליכה
לבית הכסא הוי חלק מדירתו, דכשדר
בביתו הוא גם הולך לבית הכסא, ואין זה סתירה לישיבתו
בסוכה, משא"כ כשחולץ תפליו
הרי באותו זמן מנתק את עצמו לגמרי ממצות תפלין.
(~an
hour), he need not recite another bracha of leishev
basuccah when he returns. If he left for longer
than that (or left with intention to leave for longer, even if he returned
immediately[25]
משום דהוי היסח הדעת
), or he
engaged in engrossing activity (such as going to shul to daven), he must recite
another bracha when he returns[26]
מ"ב (תרלט, מז). ולע"ד אפשר שאם הוא לומד
בסוכה שהוא מחובר לבית הכנסת והלך לביה"כ להתפלל ,
אין לברך בחזרתו.
. If one
remained in his succah for many hours after eating his meal, he does not
recite another bracha when he eats his next meal, even if he left briefly in
the interim[27]
מ"ב (תרלט, מז)
. One
should not leave in the middle of his meal and continue his meal at his
friend’s house, as it is questionable whether he must recite another bracha
(and he cannot recite one)[28]
מ"ב (תרלט, מח),
ע"פ מ"ש שעה"צ
(או' צד) אין כדאי לצאת באמצע סעודה.
.
However, if after eating a meal, one went to his neighbor’s succah to
eat again, one should recite another bracha of leishev
basuccah[29]
ע"פ שעה"צ (תרלט, פו), שכתב שם דבכה"ג
שיש ב' צדדים לחייב בברכה, דלדעת הט"ז
על אכילה שניה צריך לברך בכל גווני, ולדעת הגר"י
עמדין כיון שיצא בינתיים ועכשיו דעתו לאכול עוד צריך לברך, וסיים, וספק ברכות להקל
אם לא שיש עוד לצרף לזה צדדים אחרים, עכ"ל. ולכן בציור זה, שיש גם לצרף דעת המג"א (תרלט, יז) דהליכה הוי הפסק, נראה דלדעת שעה"צ צריך לברך.
(regardless of whether he intended to do so when he recited his original leishev basuccah).
If one
B. Rain
While it is raining and the succah is dripping, one is
exempt from sitting in his succah and does not fulfill a mitzva by doing
so[30]
תרלט, ה.
וכל הפטור מן הסוכה
ואינו יוצא משם אינו מקבל עליו שכר ואינו אלא הדיוטות (רמ"א תרלט, ז), כמו בכל הפטור מן הדבר ועושהו מיקרי הדיוט
(ב"י סי' לב ד"ה ואין צריך, בשם הירושלמי, ומג"א
שם סק"ו). אמנם, ע' חק
יעקב (תעב, י) דרק בדבר שמצער עצמו, כגון יושב בסוכה בשעת הגשם, מיקרי הדיוט, משום
דרכיה דרכי נועם, אבל בשאר דבר שמחמיר בו אע"פ שהוא פטור לא מיקרי הדיוט.
אבל אם נכנס לביתו
באמצע סעודתו משום הגשמים והפסיק הגשמים, אע"פ שאינו חייב לחזור לסוכה, העושה
כן מקבל שכר ולא מיקרי הדיוט (ביה"ל תרלט, ז).
וע' ארחות חיים (רא"ה, קדוש היום
סע' כ) י"א דמיקרי הדיוט דוקא
אם יש אחרים שם שאין עושים כן, משום דמיחזי כגסות רוח,
אבל אם גם אחרים עושים כן או אין שם אחרים, לא מיקרי הדיוט. ולכן ר' יוסף סגי נהור
עשה מצות אע"פ שהיה פטור, וגם המחזר בהרים לעשות שילוח הקל אינו הדיוט.
The amount of rain which exempts one from the succah
depends on the action he is performing there at the time (or he intends to go
into the succah to perform). At the point that one is bothered enough
that he would move to a different room in his house, he may leave the succah.
For example, if while eating, it is dripping enough that one’s soup would
be ruined, one may leave the succah, regardless of the specific food he
is eating (e.g. a bagel is not ruined in light rain[33]
תרלט, ה, ע"פ רמ"א שם
.
However, if one intends to go to sleep, even a slight drip exempts him from the
succah, as even a slight drip would interrupt one’s sleep[34]
רמ"א (תרלט, ז)
If one began eating in the succah and went inside due
to the rain, and then it stopped raining after he sat down to continue his
meal, he need not return to the succah. However, if he did not yet sit
down, he should return to the succah[35]
מ"ב (תרלט, לח), דדוקא
אם כבר ישב. וע' שו"ע (סע' ו) משמע אפי' עדיין לא
ישב לאכול. וע' ביה"ל דלדעת
הלבוש, דוקא אם כבר התחיל לאכול.
If, due to rain, one recited Kiddush in the Succah and then
wants to move to the house, or vice-versa, he may do so if the Succah is
entered directly from his house or it is on his porch[36]
ע' רמ"א (רעג,א), ושם מתיר כיון שהסוכה בתוך הבית
ממש. והטעם, כיון שאין מחיצות הסוכה נעשו אלא לשום מצוה, לא מיקרי מחיצות. ודלא כאליה רבה (סק"ב) מחמיר
שמחיצות הסוכה הוי מחיצות ממש והוי כמחדר לחדר. ובציור
שהזכרנו שמחיצות הבית מפסיקים בין הסוכה ומקום אכילתו, בודאי
יש להקל אם רואה המקום אכילה, ונראה שיש להקל אפי' בלי זה, כיון דהוי כמחדר לחדר
שמקילים אם היה דעתו מתחלה לכך (כמ"ש רמ"א שם), וכ' ביה"ל
(ד"ה ומבית) בשם דרך החיים דמקיל אפי' מסוכה שבחצר
לבית, דמסתמא דרך הוא ליכנס
לסוכה כשפוסקים הגשמים, ואע"ג דלא אתני, כאתני דמי. וכ"ש שיש להקל בזה
שהוא כמחדר לחדר.]
On the first two nights of Succos, there is a special
obligation to eat in the succah, and even if it is raining, one should
wait to recite kiddush until the rain stops. If it is still raining
after waiting two hours on the first night (or less, if he has young children),
one should enter his succah, recite kiddush without the bracha of
leishev basuccah,
recite hamotzee and eat an olive-volume of
bread, and finish his meal inside. If, during or after his meal, the
rain stops, he should enter the succah and eat slightly more than an
olive-volume[38]
ואם לא אכל עד חצות, יברך רק אם יאכל שיעור ביצה
(מ"ב ס"ק כו)
וע' לקט יושר (סוכה ז)
לא ישן בערב סוכות בצהרים, כדי לישון בלילה לתיאבון, כיון שהשינה חמורה מאכילה.
וע' רמ"א (תרלט, ג) לא הביא זה אלא לענין אכילה, ואפי' בזה, ע' דרכ"מ
פקפק על זה. [ולכאו' צ"ע דהא
בשעה שהוא ישן, לא שייך בזה תיאבון כיון שאינו בר דעת באותו שעה.]
If it is raining on the second night of Succos, he
should wait a few minutes before starting his meal, but if it is still raining,
he should recite kiddush indoors and begin his meal there. At the end of
his meal, even if it is still raining, he should enter the succah and
eat an olive-size piece of bread there[40]
מ"ב (שם).
For additional cases where one is exempt due to discomfort, see {Laws of Building a Succah}.
C. Muktza Machmas Mitzva
Muktza machmas mitza refers to items which are restricted in usage because they have been designated for a mitzva. Since these items may not be used for any other purpose, on Shabbos or Yom Tov when one may not use them for any other purpose, they become muktzah from even moving them, as one does not intend to move them.
For example, one may not move a shofar on Rosh
Hashana, or schach or arba minim on the Yom Tov days of Succos. However, on
Chol Hamoed Succos, one is permitted to move schach
or decorations for any reason, even though the mitzva prevents one from
using them in any other manner than their mitzva[41]
ואחר סוכות, מותר להשתמש בסכך לדבר אחר, והוא הדין בשופר, כנ"ל פשוט (ובלבד
שלא ישתמש בו דרך בזיון). אע"פ שמותר השמן שבנר חנוכה אסור להשתמש בו כלל, יש
לחלק, דדוקא בנ"ח הקצה
דעתו מלהשתמש בשמן זה, כיון שמשום חביבות הנס רצה שידלק
הכל ולא ישאר בו כלום (ע' תוס' שבת מד. ד"ה שבנר), אבל דבר שאפי' כשמקיים בו כל המצוה עדיין נשאר כולו כמו בתחלה,
אפי' מתחלה לא הקצה דעתו מלהשתמש בו, ולכן אין בו איסור כלל אחר המצוה.
וע' תוס' (שם), דבנר שבת מותר להשתמש
במותר השמן אחר השבת, כיון שמתחלה להנאתו בא, יושב ומצפה שיכבה, עכת"ד,
ונ"ל דממה שלא הקשה מעצי סוכה כמו שכתבנו, משמע שהיה פשוט לו שאין שייך הקצאה
בכה"ג, ואפשר דדעתו
כמ"ש.
On Succos, one may not remove part of his Succah walls or schach to use them for any purpose, as they are designated
for the mitzva. If part of it fell off, one may not use it[42]
תרלח,א. וע' מ"ב (סק"ד) דבעוד שהיא קיימת מותר להשתמש בו. ודוקא
שישב בה פעם א', אבל עשאה ולא ישב בה, לא נאסרה, דהזמנה לאו מילתא (רמ"א שם). ואם עשה ד' מחיצות ופירש
שמחיצות אלו בשביל סוכה ואלו להוספה בעלמא, לא נאסרה התוספת (שו"ע
שם ע"פ ביה"ל ד"ה סתם).
וע' ערה"ש (ס"ק א-ד) מחלקת אם איסור זו מדאורייתא או מדרבנן, ונפק"מ אם צריך למחות ביד קטן או עכו"ם שרוצה
להשתמש בו.
One may benefit from the walls of his succah if he
does not remove them from being part of the succah. For example, one may
lean on the walls or place items on the windowsill in the wall of the succah[47]
מ"ב (תרלח, ד)
[1] ספה"מ לרמב"ם (ע' קסח),
ספר החינוך (מצ' שכה)
[2] תרלט, ב, ע"פ ערה"ש (סק"ד)
[3] ב"י (תרלט ד"ה וכתב המרדכי) הביא מחלקת בפי' דברי הגמ' דמאני מיכלא בר ממטללתא, קערות שנמאסו אחר אכילה או העריבות שלשין בהם, וכ' מ"ב (ס"ק ד-ה) שהמנהג לחוש לשני הדיעות. ואע"פ שמשמע מדברי שו"ע (ורמ"א במה שהגיה ע"פ הטור) שבשעת אכילה הכל מותר, אפשר שהוא גם סובר כמו המנהג
[4] שעה"צ תרלט,יג
[5] עמ"ש לעיל {הל' קיום מצוות}
[6] מ"ב תרלט,טו בשם מג"א שאפי' תבשיל
של ה' מיני דגן צריך סוכה, דלא כשו"ע שאינו חייב
אלא אם קבע עצמו לאכול תבשיל של ה' מיני דגן
[7] מ"ב תרלט,טו כ' דוקא בקביעות יש
להחמיר, אבל בלא קביעות אין להחמיר כלל
[8] תרלט,ב. ומי שיחמיר ולא ישתה אפי' מים חוץ לסוכה הרי זה משובח. וע' שעה"צ (סקל"ח) שהח"א כ' יש להחמיר אפי' באכילת פירות בקביעות, אבל הרבה חולקים עליו. (ומשמע דאפי' אורז, אע"פ דסעיד, לא בעי סוכה.)
[9] תרלט,ח
[10] תבשיל העשוי מחמשת
המינים (שו"ע תרלט,ב)
או פת הבאה בכיסנין (כן משמע במ"ב שם)
[11] מ"ב תרלט,טז, וישב שם לצאת מדי ספק ברכה כיון שיש אומרים שאינו קביעות ואינו חייב בסוכה
[12] שעה"צ תרלט,כט
[13] מ"ב תרלט,מו. וע' מ"ש בס"ק מח ובשעה"צ (צג),
שאם נכנס לסוכת חבירו, וכשנכנס דעתו לישב שם, מברך על הישיבה לבד, כיון שאין דרך לקבוע סעודה בבית
חבירו. אבל אם נכנס לשם לאיזה עסק כגון לגבות חובו, לא
יברך. [ונלע"ד שהמנהג להגיש עוגיות לאורחים כדי לברך עליהם.]
[14] מג"א (?), דלא כהט"ז
[15] מ"ב (תרלט, מח). אבל
אין צריך לקדש שנית או לברך שהחיינו שנית (שם).
[16] רמ"א תרלט,ב. וכ' שם י"א נוהגים להקל שאין ישנים בסוכה כיון
שהוא קר, ולי נראה כיון שצריך תשבו כעין תדורו ואם אין אשתו שם פטור, וראוי
להחמיר, וע' ט"ז כ' כיון שיש מצוה לשמח אשתו ברגל הוי כשליח מצוה שפטור מן
הסוכה, וע' מג"א שאם אינו יכול לישן עם אשתו הוי
מצטער ופטור מן הסוכה
[17] תרלט,ו
[18] ע' מ"ב (תרלט,מ) כ' בשם מג"א שצריך
לחזור, ובבגדי ישע מקיל
[19] תרמג,א מדברי הגמ' (סוכה נו,א). ועמ"ב בשם הגר"א הטעם, כיון שהקידוש מתחיל הקביעות של הסעודה
[20] תרסא,א. והטעם, כיון שברכת שהחיינו לא קאי
על הסוכה, כיון שכבר בירך עליו אתמול, ואע"פ דהוי ספיקא
דיומא, אפי' אם אתמול היה חול אפשר שכבר יצא בברכתו כיון דלא גרע מבירך בשעת עשיית סוכה דיצא. וע'
מ"ב בשם הרבה אחרונים שלעולם יברך סוכה קודם שהחיינו, ואין לומר דלא גרע מבירך בשעת עשייה דהא שאני שעת
עשייה דעכ"פ שעת עשייה היא אבל אם נכנס לשם ביום
חול ובירך שהחיינו לא עשה כלום, וא"כ אם אתמול היה חול לא יצא בשהחיינו מאתמול. ומ"ב כ' מי שנוהג כן אין למחות בידו
אבל כשיש הרבה בעלי בתים אוכלים ביחד לא יהיו חלוקים במנהגם
[21] רמ"א (תרמג,ג), וע' מ"ב (בשם גר"א)
הטעם כיון שהוא התחלת הסעודה (ואפשר ר"ל שהוא התחלת הקביעות של אכילת פת
וקביעות זו כבר מחייב ברכת סוכה), וע' באר היטב תרסא,א,
ושע"ת תרמג,ב.
[22] שו"ע (תרמג,ג) הביא שכן
נוהגים, כדעת הרא"ש, דלא כמו שסתם שם מתחלה
שמברכים על סוכה קודם המוציא, שהוא דעת ר"ם
מרוטנברג
[23]
מ"ב (תרכה, א). ויש מחלקת בגמרא אם סוכה זכר לענני
הכבוד או זכר לסוכות ממש. וכוונה זו אינו מעכב בדיעבד (שם).
והטור כ' שהוא זכר
ליציאת מצרים.
ומדברי רוב מפרשים,
משמע שהעיקר כמ"ד ענני הכבוד, ע' רש"י (במדבר
כג, מג), ורבינו בחיי, ור"א
מזרחי, וע' ב"ח (תרכה, ב). ולדעה זו, ע"פ
זכירת העננים יש גם לזכור כל הנסים שעשה הקב"ה עמנו במדבר ושלא חסרנו דבר
(ב"ח שם).
ולמ"ד סוכות ממש,
ע' רשב"ם (במדבר שם) שהענין
לזכור שהיינו בסוכות ולא היה לנו שום קרקע, ועכשיו בזמן האסיף הקב"ה נתן לנו
קרקע ופירות הארץ וכו'. וע' רמב"ן (עה"ת, במדבר שם) משמע דלדעה
זו יש לזכור שלא חסרנו דבר כשהיינו במדבר. וע' ט"ז (סי' תרכה)
משמע שע"פ הסוכות יזכיר שיצאנו ממצרים, והעיקר לזכור יצ"מ
בימי החורף ובימות הקיץ, ולכן יש פסח וסוכות.
ולמ"ד סוכות ממש,
אין להקשות דהא לא ישבנו בסוכות אלא באהלים, כדמוכח בקראי בספר במדבר (טז, כז. ו-כד, ה). די"ל דבימי החורף ישבו בסוכות כמנהג המחנות, ובימי קיץ ישבו
באהלים, כן משמע בדברי רמב"ן הנ"ל. וצ"ל שהמעשים של קרח ובלעם היו
בימות הקיץ.
וע' פמ"ג (מג"א שם) שיזכור
שאין המזלות שולטים עלינו, אלא ה' לבדו, ולכן אין צריכים סכך למטה אלא למעלה.
[24] ? לא מצאתי גדר מפורש בזה.
ומי שהלך לבית הכסא ואח"כ חזר, משמע בפוסקים שאין צריך לברך עוד פעם, וצ"ע למה, ליהוי כמו חלץ תפליו לילך לבית הכסא, דצריך לברך כשחוזר ומניחם. ושמעתי מאחי הר' אברהם שיש לחלק, דבסוכה המצוה הוא לדור בסוכה כמו שדר בביתו ולכן גם ההליכה לבית הכסא הוי חלק מדירתו, דכשדר בביתו הוא גם הולך לבית הכסא, ואין זה סתירה לישיבתו בסוכה, משא"כ כשחולץ תפליו הרי באותו זמן מנתק את עצמו לגמרי ממצות תפלין.
[25] משום דהוי היסח הדעת
[26] מ"ב (תרלט, מז). ולע"ד אפשר שאם הוא לומד בסוכה שהוא מחובר לבית הכנסת והלך לביה"כ להתפלל , אין לברך בחזרתו.
[27] מ"ב (תרלט, מז)
[28] מ"ב (תרלט, מח), ע"פ מ"ש שעה"צ (או' צד) אין כדאי לצאת באמצע סעודה.
[29] ע"פ שעה"צ (תרלט, פו), שכתב שם דבכה"ג שיש ב' צדדים לחייב בברכה, דלדעת הט"ז על אכילה שניה צריך לברך בכל גווני, ולדעת הגר"י עמדין כיון שיצא בינתיים ועכשיו דעתו לאכול עוד צריך לברך, וסיים, וספק ברכות להקל אם לא שיש עוד לצרף לזה צדדים אחרים, עכ"ל. ולכן בציור זה, שיש גם לצרף דעת המג"א (תרלט, יז) דהליכה הוי הפסק, נראה דלדעת שעה"צ צריך לברך.
[30] תרלט, ה.
וכל הפטור מן הסוכה
ואינו יוצא משם אינו מקבל עליו שכר ואינו אלא הדיוטות (רמ"א תרלט, ז), כמו בכל הפטור מן הדבר ועושהו מיקרי הדיוט
(ב"י סי' לב ד"ה ואין צריך, בשם הירושלמי, ומג"א
שם סק"ו). אמנם, ע' חק
יעקב (תעב, י) דרק בדבר שמצער עצמו, כגון יושב בסוכה בשעת הגשם, מיקרי הדיוט, משום
דרכיה דרכי נועם, אבל בשאר דבר שמחמיר בו אע"פ שהוא פטור לא מיקרי הדיוט.
אבל אם נכנס לביתו
באמצע סעודתו משום הגשמים והפסיק הגשמים, אע"פ שאינו חייב לחזור לסוכה, העושה
כן מקבל שכר ולא מיקרי הדיוט (ביה"ל תרלט, ז).
וע' ארחות חיים (רא"ה, קדוש היום
סע' כ) י"א דמיקרי הדיוט דוקא
אם יש אחרים שם שאין עושים כן, משום דמיחזי כגסות רוח,
אבל אם גם אחרים עושים כן או אין שם אחרים, לא מיקרי הדיוט. ולכן ר' יוסף סגי נהור
עשה מצות אע"פ שהיה פטור, וגם המחזר בהרים לעשות שילוח הקל אינו הדיוט.
[31] עמ"ש לעיל בהלכות עשיית סוכה
[32] פשוט, כיון שאינו מצטער עדיין.
[33] תרלט, ה, ע"פ רמ"א שם
[34] רמ"א (תרלט, ז)
[35]
מ"ב (תרלט, לח), דדוקא
אם כבר ישב. וע' שו"ע (סע' ו) משמע אפי' עדיין לא
ישב לאכול. וע' ביה"ל דלדעת
הלבוש, דוקא אם כבר התחיל לאכול.
[36]
ע' רמ"א (רעג,א), ושם מתיר כיון שהסוכה בתוך הבית
ממש. והטעם, כיון שאין מחיצות הסוכה נעשו אלא לשום מצוה, לא מיקרי מחיצות. ודלא כאליה רבה (סק"ב) מחמיר
שמחיצות הסוכה הוי מחיצות ממש והוי כמחדר לחדר. ובציור
שהזכרנו שמחיצות הבית מפסיקים בין הסוכה ומקום אכילתו, בודאי
יש להקל אם רואה המקום אכילה, ונראה שיש להקל אפי' בלי זה, כיון דהוי כמחדר לחדר
שמקילים אם היה דעתו מתחלה לכך (כמ"ש רמ"א שם), וכ' ביה"ל
(ד"ה ומבית) בשם דרך החיים דמקיל אפי' מסוכה שבחצר
לבית, דמסתמא דרך הוא ליכנס
לסוכה כשפוסקים הגשמים, ואע"ג דלא אתני, כאתני דמי. וכ"ש שיש להקל בזה
שהוא כמחדר לחדר.]
[37]
מ"ב (רעג,ז), שאין לסמוך על המקילים במבית לבית או מבית לחצר (ע' גר"ז)
אלא בשעת הדחק
[38] ואם לא אכל עד חצות, יברך רק אם יאכל שיעור ביצה
(מ"ב ס"ק כו)
[39]
רמ"א (תרלט, ה), ומ"ב. ויכוון לפטור הסוכה עם
ברכת שהחיינו בקידוש, אע"פ שפטור בשביל הגשם, דלא גרע מאלו אמר שהחיינו בשעת
עשייה (מ"ב שם).
וע' לקט יושר (סוכה ז)
לא ישן בערב סוכות בצהרים, כדי לישון בלילה לתיאבון, כיון שהשינה חמורה מאכילה.
וע' רמ"א (תרלט, ג) לא הביא זה אלא לענין אכילה, ואפי' בזה, ע' דרכ"מ
פקפק על זה. [ולכאו' צ"ע דהא
בשעה שהוא ישן, לא שייך בזה תיאבון כיון שאינו בר דעת באותו שעה.]
[40]
מ"ב (שם).
[41]
ואחר סוכות, מותר להשתמש בסכך לדבר אחר, והוא הדין בשופר, כנ"ל פשוט (ובלבד
שלא ישתמש בו דרך בזיון). אע"פ שמותר השמן שבנר חנוכה אסור להשתמש בו כלל, יש
לחלק, דדוקא בנ"ח הקצה
דעתו מלהשתמש בשמן זה, כיון שמשום חביבות הנס רצה שידלק
הכל ולא ישאר בו כלום (ע' תוס' שבת מד. ד"ה שבנר), אבל דבר שאפי' כשמקיים בו כל המצוה עדיין נשאר כולו כמו בתחלה,
אפי' מתחלה לא הקצה דעתו מלהשתמש בו, ולכן אין בו איסור כלל אחר המצוה.
וע' תוס' (שם), דבנר שבת מותר להשתמש
במותר השמן אחר השבת, כיון שמתחלה להנאתו בא, יושב ומצפה שיכבה, עכת"ד,
ונ"ל דממה שלא הקשה מעצי סוכה כמו שכתבנו, משמע שהיה פשוט לו שאין שייך הקצאה
בכה"ג, ואפשר דדעתו
כמ"ש.
[42] תרלח,א. וע' מ"ב (סק"ד) דבעוד שהיא קיימת מותר להשתמש בו. ודוקא
שישב בה פעם א', אבל עשאה ולא ישב בה, לא נאסרה, דהזמנה לאו מילתא (רמ"א שם). ואם עשה ד' מחיצות ופירש
שמחיצות אלו בשביל סוכה ואלו להוספה בעלמא, לא נאסרה התוספת (שו"ע
שם ע"פ ביה"ל ד"ה סתם).
וע' ערה"ש (ס"ק א-ד) מחלקת אם איסור זו מדאורייתא או מדרבנן, ונפק"מ אם צריך למחות ביד קטן או עכו"ם שרוצה
להשתמש בו.
[43] {קובץ הלכות}
[44] ע' שו"ע (תרלח,ב) מתיר לטלטל אוכלים ומשקים שתולין
בסוכה כדי לנאותה אם התנה קודם ביה"ש של יום א'
שאינו בודל מהם כל ביה"ש. וע' רמ"א כ' לענין נוי הסכך, שאין אנו בקיאין
בתנאי זה ואין נוהגים להתנות, אבל כ' מג"א שאין
שייך בקיאות בזה והמנהג בשאר מקומות (חוץ מאושרריי"ך)
להתנות. ולענין נוי הדפנות, כ' רמ"א נוהגים לטלטלם
מפני הגשמים אפי' בלי תנאי אבל טוב להתנות.
[46] ביה"ל (תרלח, ב ד"ה
וביו"ט) בשם פמ"ג כ' לטלטל ע"י טלטול מן
הצד, ואם נפל על השולחן, י"א דמותר לטלטל מוקצה
לצורך אוכל נפש ביו"ט. ואם נפלו הרבה קיסמי הסכך על השלחן, מותר לטלטלם מידי
דהוי אגרף של רעי.
[47] מ"ב (תרלח, ד)