ShabbosHalachos of Krias Hatorah

Every male[1] מ"ב (רפב, יב) כ' בשם מג"א שנשים חייבות לשמוע קריא"ת (ע"פ מסכת סופרים פ' י"ח) ואין נוהגות ליזהר בזה. is obligated to hear all of the readings which were established by Chazal from a sefer torah[2] אג"מ (או"ח ד, מ או' ד), וביה"ל (סי' קמו ד"ה ויש) כ' שהוא חובת יחיד, וכן דעת שבלי הלקט (הו"ד ב"י שם) שהוכיח כן מספר נחמיה (ח, ג) ממ"ש ואזני כל העם אל ספר התורה, סתם בשו"ע (קמו, ב) בדעה א'. וכן משמע בשו"ע יו"ד (שצג, ב-ג), דאע"פ שאבל אינו יוצא מביתו כדי לשמוע ברכות חופה, אבל מותר לצאת לקיים מצות עשה שבגופו (ש"ך שם סק"ג), ובסע' ג כ' שיוצא לבית הכנסת כדי לשמוע קריאת התורה, עכת"ד, ומזה מוכח שהוא מצות היחיד. אבל לדעה ב' בשו"ע (שם) שהוא דעת התוס' והרא"ש, נראה שאין חובת יחיד לקרות. .

A. General Rules

One must stand while the Torah is being carried to its place, but once it reaches its place, one may sit (even while it is still being held)[3] מ"ב (קמו, יז) . One should escort the Torah when it is brought out (counter-clockwise[4] משום כל פינות שאתה פונה יהיה דרך ימין (כ"כ הלבוש, קכח, יז) ) to the Bimah for leining and when it is returned to the Aron Kodesh^[5] רמ"א (קמט,א). וע"ש (ומ"ב שם) שהמגביה והגולל ילכו אחר הספר תורה ללוותו, ונוהגים שמביאים התינוקות לנשק הספר תורה.

וע' שו"ת ציץ אליעזר (יב, מ) בשם ריב"ם שנייטוך, לא יולך החזן הספ"ת אצל כל או"א ויושיט לו הס"ת, וזה גנאי גדול לתורתינו הקדושה, כי איך ימלא לבו של בו"ד שלא להטריח א"ע לילך לס"ת לנשק כ"א שהס"ת יבוא אליו, עכת"ד. .

When two Sifrei Torah are used for leining, they are removed from the Aron Kodesh at the same time. If a sefer torah which is not rolled to the correct place was removed from the aron, it should not be put back, and they should roll it and read from it[6] כה"ח (קמד, יג). ולדוד אמת להחיד"א (קונטרס אחרון ס' ב אות א) משמע שכן דעתו למעשה אבל הביא יש מי שאומר שאין פגם לראשון אם מחזירו לארה"ק, וע' מחזיק ברכה לחיד"א (קמד, א). . The one who holds the second sefer while the first is read should sit on the side of the bimah, not directly behind it[7] מ"ב קמז,כט . The same applies to one holding a Sefer Torah while haftarah is being read.

While reading from the torah, there should be at least three people at the bimah; the baal koreh (reader), the oleh (person receiving the aliyah), and the gabbai (one who calls up the oleh) [8] מ"ב (קמא, טז). והוא דוגמת מתן תורה, שהסגן הוא כביכול במקום הש"י שהוא מצוה לקרות לכל מי שירצה והקורא הוא הסרסור במקום משה והעולה הוא המקבל במקום כל ישראל ובשליחותם (שם בשם לבוש). ובשו"ע (שם סע' ד) משמע דסגי בשני אנשים עומדים שם. .

One may not leave shul during krias hatorah, even between aliyos[9] קמו, א. ואפי' רק נפתח הספ"ת ולא התחילו לקרות, אסור לצאת (ביה"ל שם ד"ה כשהוא). ואם גמר הקריאה ועדיין לא בירך אשר נתן, פר"ח מצדד דיכול לצאת, ומטה יהודה חולק ע"ז, דהברכה חשיבא כקריאה (ביה"ל שם ד"ה שפיר). . One who must leave for an urgent matter, may leave between aliyos[10] מ"ב (קמו, ג), וזה מותר רק אם כבר שמע קריה"ת (שם). אבל אם עושה כן תדיר, נראה פירוק עול תורה, וכמעט נאמר עליהם ועוזבי ה' יכלו (ביה"ל קמו, א ד"ה אבל) .

If one is unable to leave his house, or is confined to a hospital bed, a Sefer Torah (and nine men) should not be brought to him so he may hear the reading of the Torah[11] קלה, יד. כיון שאינו כבוד התורה שהתורה הולך אצל היחיד, אלא היחיד צריך לבוא אצל התורה. ולאדם חשוב מותר (רמ"א שם), וי"א דוקא אם הוא אנוס וי"א אפי' אם אינו אנוס (מ"ב שם) . However, if there are ten people who are all unable to go to shul (or on vacation), a Sefer Torah may be brought for them[12] ביא"ה (קלה,יד ד"ה אין) , as long as it is kept in that location for two days and stored in a designated place, and not merely kept on the table after reading[13] מ"ב (קלה, מט). . Since some Poskim maintain that it is permissible to bring a Sefer Torah for an individual, it may be brought for him to read Parshas Zachor[14] מ"ב קלה,מו . Some have the custom that when a Sefer Torah is moved, it should be used three times in its new location[15] עערה"ש (ס"ק לב) שהמנהג לדקדק שיקראו בו ג' פעמים דזהו מיקרי קביעות, אבל בפחות מג' פעמים טלטלוה לצורך עראי ויש בזיון לספ"ת. ומשמע באג"מ (יו"ד ד, סא או' יג) שיש להשתדל לעשות כן, אע"פ דלעיל (או"ח א, לד) משמע שאינו צריך לקרות בו ג"פ. אבל מדינא כ' המ"ב רשאין להביאו אפי' לא יקראו ג"פ. .

One should not turn down if he is offered to be the ba’al korei to read from the Sefer Torah[16] ע"פ גמ' ברכות (נה:), ומוזכר במ"ב (קלט, א). וע' א"ר (קלט, ב) כ' שאם נותנים לו לעלות לתורה, אינו חייב לעלות, שהגמ' מדברת רק בזמן שהעולה קורא בעצמו, ולכן השמיט השו"ע דין זה. וע' תורת חיים (סופר) הקשה עליו. אבל עפ"ד מסתבר דשייך דין זה בבעל קורא. or to carry it to the Aron Kodesh[17] ערה"ש (רפב, ח) ובית לחם יהודה (ר"ס רפב) בשם ספר חסידים. . If one is called up to the Torah, he is obligated to go up[18] מ"ב (תכח, יז), ערה"ש (קלט, ד), ומג"א (נג, כב), כמ"ש גמ' ברכות (נה.) שמתקצרין ימיו. . If one does not wish to read from the Torah because he thinks he may make a mistake, or doesn’t wish to accept an aliyah because he is unsure if the Sefer Torah is kosher, he is not obligated to read or to accept the aliyah[19] שו"ת תורה לשמה (סי' צה) .

An Ashkenazi is permitted to read from a Sefer Torah which is written according to the minhag of Sefardim or Chassidim[20] תשובות והנהגות (א, לו), ופשוט דלדעת הרא"ש (הו"ד בטור יו"ד רעד) דכשר אפי' בתפלין משום דאין שינוי המדינות פוסל, אלא אפי' לערה"ש (?) דפוסל בתפלין, אבל בספ"ת בכל כתב כשר, דהא כתב במשנה (מגילה ח:) דמותר לכותבן אפי' ביוונית, אלא דבזמנינו כבר נשתקע כתב יוונית (כמ"ש רמב"ם הל' תפלין א, יט), וא"כ כל שכן דכל כתב אשורית כשר. .

All should stand when the oleh says[21] מ"ב (קמו,יח). ודלא כמג"א (סק"ו) דבשעת ברכת התורה צריך לעמוד “Barchu… hamevorach” and while answering “Baruch… va’ed”. One need not stand during krias hatorah[22] קמו,ד, וכ"כ הגר"א , though some have the custom to[23] רמ"א (קמו,ד) כ' יש מחמירין ועומדים וכן עשה מהר"ם, וכ"כ הט"ז ראוי לנהוג, וכ' המ"ב בשם הב"ח דלכו"ע מדינא מותר לישב, אלא שמהר"ם מהדר לעמוד כיון שהשמיעה בביה"כ כאלו קבלה מהר סיני ובהר סיני כולן היו עומדין . There is no obligation to stand during the reading of the Aseres Hadibros; however, if one is in a shul where everyone stands, he should also stand[24] אג"מ או"ח ד,כב. וע' תשובות הרמב"ם (סי' מ"ו) כ' שאין לעמוד לפרשה אחת .

Each individual present should follow along with every word of the kriah but not read along with the baal korei[25] קמו, ב, ומ"ב שם. ומ"ב (סקט"ו) כ' דלדעת הגר"א ופר"ח אסור מעיקר הדין לקרוא עמו. וע' ביה"ל (רפה, ה, ד"ה יכול) תמה על הא"ר שכתב שלקרות בשעת קריאת התורה הוא מצוה מן המובחר. . One who wishes to read along to fulfill shnayim mikra must say it quietly so others can not hear him[26] מ"ב (קמו, יא) and should say each word at the same time as the baal korei[27] משמעות מ"ב (קמו, יד) שיכוון מילה במילה. .

The most important person in shul should be honored with hagbah[28] . Hagbah should be performed by opening the Sefer Torah to show three[29] מ"ב קלד,ח. ואם אינו יכול להראות ג' עמודים, יגלל כפי כוחו. והמג"א כ' ע"פ מסכת סופרים (יד, ח) "גולל ספר תורה על ג' דפים... ואפשר דדוקא נקט ג'", והדברים צ"ע, שכיון שמפורש שם לגוללו ג' דפים, למה המג"א מסופק אם הוא דוקא. וי"ל דיש טעות סופרים בדברי מג"א, וצ"ל "עד" ג' דפים, וכן הוא במס"ס וכ"כ במ"ב, ולכאו' ר"ל שמסופק אם יכול לגוללו פחות וכוונת מסכת ספורים דעד ג' מותר, אבל לא יותר, או אם ר"ל דלא פחות מג'.

וע' מסכת סופרים (ג, יא), אין פותחים פחות משלש, ויש גורסים יותר משלש, ואינו מפורש שם אי קאי על קריאת התורה או על ההגבהה. amudim (columns) and then raising it and displaying it to the entire congregation by turning around[30] קלד,ב. ונ"ל שמי שמקפיד שלא מראה אחוריו להארון קודש, בזה לכאו' מותר כיון שהוא לכבוד התורה (כעין מ"ש ערה"ש יו"ד רפב, ב). אבל יש נוהגים שאפי' בזה מסתובבים באופן שאין מראים אחוריהם אל הארון.

וע' שו"ת משנה הלכות (ח"ג סי' כ) דאין ליתן לאב ובנו או לב' אחים הגבהה וגלילה משום עין הרע, וכ' לולי דמסתפינא אין לעשות כן אפי' במקום שאין קורין אותם בשמם, עכת"ד. ולא ראיתי זה מובא בשאר פוסקים, ונ"ל המנהג להקל בזה. .

B. Honoring Kohanim

A Kohein is honored with the first aliyah, followed by a Levi and a Yisrael[31] קלה, ג . If there is no Kohein, a Yisrael receives the aliyah[32] רמ"א קלה,ו (but some have the custom to honor a Levi with the aliyah[33] אע"פ שלא נמצא שם חולק על פסק הרמ"א, ע' טור וב"י (סי' רא) מחלקת אם יש לכבד לוי במקום שאין כהן, או אי אמרינן שנתפרדה החבילה ואין שום מעלה לכהן, אלא שיש לכבדו אם הוא תלמיד חכם. וע' מ"ב שם (סקי"ג) כ' טוב להקדים לוי לישראל בברכת המזון ובהמוציא. וע' דרישה (יו"ד רנא, ג) שלענין נתינת צדקה סתם הטור שיש להקדים לוי לישראל, אע"פ שבאו"ח כ' מחלקת בזה, ותי' שלענין להחיותו יש יותר חיוב ליתן ללוי, כיון שכשיבנה ביהמ"ק יהיו צריכים ללויים לשרת ולכן הוא קודם לישראל, משא"כ לשאר דברים אין חיוב קדימה ללוי. ).

Non-kohanim are obligated mid’oraysa[34] רמב"ם (ספה"מ ע' לב), חינוך (מצ' רסט) ושו"ע (או"ח רא, ב). וע' רמב"ן (השגות לספה"מ שורש ח') שיש עוד מצוה שלא יהיה כקרח וכעדתו, ר"ל שלא יחלוק על הכהונה, וחז"ל אמרו על דרך מוסר לא להחזיק בשום מחלקת (ותמה שם על הדרך שהרמב"ם פירש הפסוק, ע"ש).

ומג"א (רא,ד) תמה על מ"ש הטור (יו"ד ס' כח) ש"וקדשתו" הוי רק אסמכתא ואינו מצוה. וע' ב"ח (ס"ס רא) כ' דמדאורייתא, אין חיוב לישראל לכבד כהן אלא אם הוא שוה לישראל, אבל אם הישראל תלמיד חכם יותר ממנו, יש רק חיוב דרבנן.

וע' ב"י (יו"ד ס"ס כח) בדעת רמב"ם (כלי מקדש ד, א) דעיקר המצוה הוא לקדשו ולהכינו להקריב הקרבנות, אבל לפתוח ראשון וכו' הוא רק אסמכתא.

וע' מג"א (קלה, כ) דלדעת מהרי"ק, מה שפסק בשו"ע דבביה"כ שיש רק ישראל אחד שהישראל קורא ראשון, הוא רק למאן דאמר דוקדשתו הוא דרבנן, אבל למ"ד דאורייתא, כהן קורא ראשון. וע' ערה"ש (ס"ק כו) יישב, דזה אפי' למ"ד דאורייתא, כיון דמה שאינו יכול למחול על כבודו הוא דין דרבנן, וא"כ בכי האי גוונא מותר לו למחול על כבודו מפני דרכי שלום, ולכן יכול הישראל לקרוא ראשון. to give any Torah-observant[35] לענין מי שעובר על מצות כהונה, כגון שנשא גרושה, אין מצוה להקדישו (שו"ע קכח, מ).

ולענין מי שאינו שומר תורה ומצות, ע' מנחת חינוך (רסט, א) דמסתבר דהוי ככיבוד אב ואם, שאם הוא בעל עבירות אין חיוב לכבדו. [ויש להעיר, דהיינו רק לדעת רמ"א (יו"ד רמ, יח) שאין חיוב לכבד אביו רשע, אבל לדעת השו"ע (שם) הוי מחוייב לכבדו.] ופמ"ג (פתיחה לסי' קלה) נשאר בזה בצ"ע, אבל כתב שאם אין שם כהן אחר, הכהן בעל עבירות קודם ללוי ולישראל, והו"ד באג"מ (או"ח ב, לג).

ומי שבתו זינתה, או המירה דתה (דמסתמא גם זינתה), כ' רמ"א (קכח, מא) בשם מרדכי (סנהדרין סי' תשיז) שאין חיוב להקדישו, דהיינו לפתוח ראשון. וכ' במרדכי שיש רשות ליתן לו לפתוח ראשון. [ונראה כוונתו דעדיין יש מצוה להקדישו, אלא שאינו מצוה חיובית ורק מצוה קיומית, דהא מבואר שם שפירש דברי הגמ' (סנהדרין מח.) "נוהגין בו חול", דר"ל רשות לנהוג בו חול. ומוכרח לפרש כן, דאם כוונתו שאינו מצוה ליתן לו לפתוח ראשון אלא רשות, א"כ אם יש עוד כהן אחר בבית הכנסת, יהיה אסור לקרות הכהן שבתו זינתה, ומעשים בכל יום שאין עושים כן.] וע' שבות יעקב (ח"ב ס' ב) שאם יקראו לו באמצע בקרואים ולא ראשון, יהיה בזיון גדול, ולכן כשקוראים לו, קוראים לו ראשון. ומ"ב (ס"ק קנד) כ' שהמנהג שאין פוסלין כהן בשביל בנו או בתו. Kohein special honor in any matter which is related to kedusha[36] רא, ב, ורמ"א (קסז, יד), וע' מ"ש לעיל בזה. , and a Kohein may not serve a non-Kohein[37] ע' הערה הבאה . He may forgo these honors (except in the case of krias hatorah), but he should not do so unless he is directly benefitting from waiving his honor[38] מ"ב ס"ס קכח, ורמ"א כ' יכול למחול על כבודו, דמשמע בכל גווני, והט"ז חולק עליו וכ' דרק יכול למחול אם הוא נהנה בזה (ומה שהקשה על רמ"א מהגמ' דוקדשתו בעל כרחו, ע' בא"ה שיישב קושייתו) ומ"ב הכריע שיש להחמיר. ומג"א (ס' רא וס' תנז) כ' שאין לנו כהנים מיוחסים, ולכן נוהגים להקל באיסור זה. . For example, if a Kohein wishes to serve a talmid chacham, he may do so because he is happy to get the merit of serving a talmid chacham. However, one may not allow a Kohein to serve him in a manner which is degrading for the kohein[39] מ"ב (שם) .

C. Calling Up to The Torah

The gabbai (or anyone present) should call up each person before he accepts the aliyah[40] קלט, ג. וע' ב"י (ר"ס קלט) כ' בשם התוספתא (מגילה ג, יג), חזן הכנסת לא יקרא עד שאומרים לו אחרים קרא "שאין אדם מבזבז לו", עכ"ל. וע' כל בו (הוצאת התורה וקריאת התורה) כ' בשם ירושלמי, כל הקורא בתורה ולא אמרו לו קרא, דומה לאדם שיש לו בת בוגרת שכל הרוצה לקחתה לוקחה, עכ"ל. ונראה מדבריו שם שהבין כן בכוונת התוספתא. אבל דרכי משה (קלה, ח) כ' בשם המרדכי, שאין חיוב לקרות אלא שנהגו כן דילמא אתי לאינצויי, ובימי התלמוד לא היו נוהגין כן, אלא היו רומזים לו לעלות.

לענין הוספת תארים כשקוראים לעלות לתורה או בתפלת מי שברך, ע' הגהות הר' יוסף זכרי' שטרן (הנדפס על ההדרן בסוף מס' ברכות) שאין להזכיר "אדוני" אבי או רבי מפני שאין גבהות לפני המקום. וע' הגרש"א (הליכ"ש, תפלה עמ' שע) מחזיק המנהג לומר רבי פלוני כשקוראים לעלות לתורה. . The baal koreh need not be called up, and the gabbai may simply inform him to recite the brachos[41] רמ"א (קלט, ג). ולדעת השו"ע, אין צריך ליטול רשות אלא מברך וקורא בלי נטילת רשות, ומ"ב כ' הטעם דהוי כאילו כבר הרשהו על כך כיון שהרשהו להיות השליח ציבור, והוא קורא במקום העולים, ומסתמא לא יקפידו אם הוא יברך ג"כ, אחרי דבלאו הכי הוא הקורא. , and this is customarily performed for the aliyah containing the tochacha[42] מ"ב (תכח, יז). וע' רמ"א (תכח, ו) משמע שקורין "יעמוד מי שירצה", אבל בביאה"ל (שם ד"ה בשמו) פי' דבריו דר"ל שיקראנו בשמו אבל לא יקראו אלא למי שירצה, ודחה פי' הראשון, דאין טעם לזה וגם אין נוהגין כן וגם דלא משמע כן בדרכ"מ (קלט, א), עכת"ד. אבל מבואר במהרי"ל (הל' קריה"ת) דבתוכחה של משנה תורה, היו קוראים "יעמוד מי שירצה", אבל בפרשת בחוקתי היו קורין פלוני בר פלוני, משום דנאמרו בלשון רבים, וגם יש לפרש דברי הרמ"א דקאי דוקא על הקללות שבמשנה תורה, וכ"כ בחכמת שלמה (סי' תכח) מסברת עצמו. ועערה"ש (סק"ו) משמע שהבין דברי הרמ"א כפי' הראשון, וכ' ואצלינו אין נוהגין כן... ונהגו שהקורא עולה לתוכחות.

ואם קוראין לאיש אחר לעלות, לא יקראו למי שהוא שונא להבעל קורא, משום סכנה, כ"כ רמ"א (נג, יט) ע"פ ספר חסידים. .

If the gabbai called up a kohein or levi[43] אבל אם קראוהו למפטיר, יכול לקרוא אחר בשם (מ"ב קלה, מא) and then realized he is not there[44] אבל אם אחר שקראו הגבאי המפטיר (או שאר עליה), הגבאי זוכר שיש אחר שהוא חיוב כגון שיש לו יארציי"ט וזקוק לקבל העליה, נראה שמי שקראו אותו בטעות חייב לעלות, דהא כ' מג"א (נג, כב) בשם הגמ' ברכות, דמי שקוראים אותו ואינו עולה מקצר ימיו. (or he cannot take the aliyah because he is reciting shemoneh esrei), another kohein or levi should take the aliyah in his place, and the second should not be called up. However, if a yisrael was called up for an aliyah and he is not there, the gabbai should call up another yisrael to take the aliyah[45] קלה, יא, ומ"ב (ס"ק לח). משום דרק בכהן או לוי שייך פגמו של ראשון, אבל בישראל, אפי' ממזר עולה לתורה. .

Two brothers or a father and son should not be called up in immediate succession. If they were already called up, they may take the aliyah. A grandfather and his son’s son[46] אבל בן בתו מותר (כף החיים סקכ"ז). should not be called up in succession, but in cases of necessity it is permitted[47] קמא, ו, ומ"ב שם. והטעם, משום עין הרע. ובשעת הדחק יש להקל לקרות אחים מן האם זא"ז (שעה"צ סקי"ט). . A brother or son may be called up for maftir if it is leined from a different sefer torah[48] מ"ב (קמא, כ), כיון שיש הפסק קדיש ביניהם וגם שהוא מספר אחרת. וע' כף החיים (סקכ"ט?) שיש מקילים בכל מקום שיש הפסק קדיש, ויש מקילים בכל שקוראים בספר אחרת אפי' אין קדיש ביניהם, עכת"ד. ואפשר דבשעת הדחק יש להקל בחד מהני {ע' שערי אפרים שער א' סע' לב, ותורת חיים סי' זה}. .

The order of precedence for those who should get an Aliyah is as follows[49] ביה"ל (סי' קלו), ע"פ מג"א רפב, יח. וע' ט"ז (יו"ד ת, א) שיש נוהגים שאב עולה לתורה ביום מילת בנו.

ורמ"א (יו"ד רסה, יא) כ' הסנדק קודם למוהל.

וכ' שם בחור הנעשה בר מצוה שוה לחתן בשבת קודם חתונתו, ויטילו גורל ביניהם. (אבל נ"ל שהמנהג ליתנו לחתן.)

ובחור הבר מצוה אינו דוחה אחרים אלא אם הוא מתושבי העיר ההוא.

חתן בשבת אחר חתונתו דוחה אבי הבן ומי שיש לו יארציי"ט אם החתונה היתה מיום ד' ואילך.

ואע"פ שכתב שם שיארצייט דוחה האב בשבת קודם המילה, כתב הטעם כיון שהאב סופו לעלות כשאשתו הולכת לבית הכנסת, אבל נ"ל דמי שאין אשתו הולכת לבית הכנסת (והוא מנהג רוב המנהג שיש להם ילדים קטנים), לכאו' קודם ליארצייט, ולכן בפנים כתבתי שהאב קודם ליארצייט.

ואם מכרו העליות ואח"כ נזכר הגבאי שיש שם חיוב, יכול לחזור בו, שהיה מכירה בטעות.

ונוהגים בראש השנה לקרות לבעל תוקע. : a groom on the day of his wedding; boy who became bar mitzvah that week; a groom on the Shabbos before his wedding; on the Shabbos before a bris, the father of the baby; on the day of the bris, the father, sandak and mohel (some have the custom to also honor them on the Shabbos before the bris); one who has yartzeit for a parent on that day; a groom on the Shabbos after his wedding; one who needs to say the bracha of Hagomel (which may be recited without receiving an Aliyah).

If one is in the middle of davening and he is called up for an aliyah, or he is the only kohein or levi present, see footnote[50] לכתחלה, אם אינו כהן או לוי, לא יקראו לו, אפי' באמצע פסוקי דזמרא (נא, י).

ואם הוא באמצע פסוקי דזמרא ואין כהן או לוי אלא הוא, יכולים לקרותו, ויסיים עד סוף הפרק קודם שיעלה אם יכול, אבל אם יצטרכו לשהות לא ישהא מפני טורח ציבור. ורשאי לקרות בלחש עם הקורא. אך לא יפסיק לומר לחזן לעשות מי שבירך, אבל אם כבר התחיל המי שבירך ושואל שמו, מותר להשיבו מפני הכבוד (מ"ב שם).

ובאמצע קר"ש, ע' שו"ע (סו, ד) מחלקת אם מותר להפסיק, ומ"ב כ' דנוהגים להפסיק כדי לעלות לתורה, דהוי כהפסק מפני הכבוד, כדלהלן:

אם הוא כהן, ועדיין לא קראו לו, ילך מביה"כ קודם שיקראנו.

ואם הוא כהן ורוצים דוקא לקרותו, מותר לקרותו כשהוא עומד בין הפרקים (ויותר טוב שלא לקרותו), אבל לא כשהוא באמצע ברכות קר"ש או קר"ש.

ואם כבר קראו לו, בין אם הוא כהן או ישראל, מותר לעלות אפי' באמצע קר"ש, ולכתחלה יסיים עד סוף הענין קודם שיעלה, אבל לא יעכב בשביל זה (אבל אם עומד באמצע פסוק שמע ישראל או ברוך שם, חייב לסיים קודם שיעלה).

ובאמצע קר"ש וברכותיה, לא יקרא עם הבעל קורא. ולא יאמר אל הגבאי לעשות מי שברך, אבל אם הגבאי אומר המי שברך ושואל לו מה שמו, מותר לאומרו. . If one is called to the Torah and has not yet recited birchos hatorah, he may accept the aliyah and recite the brachos as usual, and afterwards need only recite the bracha of “laasok b’divrei…”[51] קלט, ט, ומ"ב שם and the usual pesukim, mishna, and baraisa.

On fast days, one who is not fasting (or thinks he will not be able to finish the fast[52] מ"ב (תקסו, כ) ) should not receive an aliyah[53] תקסו, ו, בשם יש מי שאומר. ובדיעבד אם קראוהו, בשחרית יעלה (מ"ב ס"ק יט), כיון דלמג"א מותר לקרותו בשחרית. ובמנחה, יש דעות בין הפוסקים, ולכן אם הוא תלמיד חכם ומחמת איזה אונס אירע שלא התענה, וצר לו לומר להם שלא התענה, יכול לסמוך על המקילין ויעלה (מ"ב ס"ק כא). וע' חת"ס (או"ח קנז) מקיל לקרות אפי' לכתחלה מי שאינו מתענה, דלא החמיר השו"ע אלא בתענית שקיבל הציבור עליהם, אבל תעניות שהם מתקנת חז"ל, הקריאה היא חובת היום.

וע' שו"ת רעק"א (או"ח מהד"ק ס' כד) לענין מנחה ביום הכפורים. or serve as the baal koreh[54] שו"ת משנה הלכות (ח"ג ס' עג) . If he is the only kohein present, he should walk out before leining so he is not called up[55] תקסו, ו. ואם כבר קראוהו, ע' מ"ב שם, יש מחמירים משום ספק ברכה לבטלה, ויש מקילים משום דהברכה משום כבוד צבור. .

C.   Procedure For Baal Korei and Oleh

When the oleh is called up, he should walk up in the quickest manner[56] קמא, ז. והטעם, שלא ימתינו עליו, ולהראות שהיא חביבה עליו וממהר לקרות בה (מ"ב ס"ק כב).

אבל לא ירוץ, משום כבוד ציבור (מ"ב ס"ק כה). . He should stay next to the bimah until after the leining of the next aliyah[57] רמ"א (קמא, ז) כתב עד שעלה הראוי לקרות אחריו, כדי שלא יניח הספ"ת לבדה, ומ"ב (ס"ק כו) כ' המדקדקים ממתינים עד אחר העליה, דבדרך חוששים שאינם שומעים כהוגן. .

Before the oleh[58] וע' כף החיים (קמז, ד) כ' שהעולה יכסה ראשו בטלית. [אמנם נוהגין דבכובע סגי.]

וע' א"ר (סק"ז) כשבאים מן התיבה ומן קריאת התורה, מכסין את בפנים משום ויתן על פניו מסוה. recites the bracha[59] וברכה זו היא דרבנן, כיון שכבר בירך בשחרית, כ"כ תוס' (ר"ה לג.) וכ"כ מג"א (קלט, ה) פר"ח (קלט, ח) א"ר (קמד, ג) ומ"ב (מז, א).

אמנם, שמעתי מאבי מורי דבגמ' (ברכות כא.) דדרש ברכת התורה מן התורה, מן הפסוק כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו, דמשמע דמיירי בקריאת התורה בציבור ממ"ש הבו גודל לאלהינו, ושו"ר שכן הוכיח בבאר שבע (סוטה לג.) (ובא"ר הנ"ל דחה ראייתו, ולא זכיתי להבין דבריו). וכן ריטב"א (מגילה יז:) הוכיח ממה דרצה שם ללמוד בקל וחומר שצריך לברך לאחריה, מוכח דמיירי בקריאה בציבור, דאם מיירי בברכה על לימוד התורה, איך מצינו ברכה לאחריה על מצוה שאין לו שיעור, שצריך ללמוד בין ביום ובין בלילה, עכת"ד. וע"ע משכנות יעקב (סי' ס) הוכיח דדעת הירושלמי דדדוקא ברכת התורה בציבור הוא דאורייתא ולא ברכת התורה דשחרית, ועערה"ש (מז, ד) פי' הירושלמי באופן אחר. וע"ע מהר"ם שי"ק (או"ח סי' סא). , he should look in the Torah and see where the reading will begin. It is customary to touch the empty space at the bottom of the Torah with the talis (or the Torah’s gartel) and kiss the talis before reciting barchu[60] שערי אפרים (ד, ג). וע' הליכ"ש (תפלה, פי"ב הע' 68) שהגרש"ז היה נושק המטפחת כשהיא מונחת על הספ"ת. . While reciting borchu and the bracha of asher bachar, he should leave the Torah open[61] ע' מסכת סופרים (ג, י), יש גורסים "אין פותחין בתורה יתר משלשה דפין", ויש גורסים "פחות משלשה דפין", ולא ראיתי דבר זה מובא בפוסקים, ואפשר כיון שיש ב' גירסאות, אין הכרע ולכן אין קפידא. , close his eyes, and bow towards and face his left[62] קלט, ד, ורמ"א שם. וע' ביאה"ל (שם) שיש גוללים ואח"כ מברכים, ונהרא נהרא פשטיה. וע' הליכ"ש (תפלה, פי"ב הע' 68) הגרשז"א היה הופך לצד ימין. (ונראה טעמו משום שהעולה עומד לימין הספ"ת, והטעם כדי שלא יהא נראה כקורא הברכות מן הספ"ת. אמנם, בלבוש (סק"ה) כ' לפנות לשמאלו כנגד ימינו של הקב"ה.) . The oleh should hold the two wooden badim in his hands while reciting the brachos before and after leining, and holding just the right one during leining[63] מג"א (קלט, יג) .

When the baal koreh reads, the oleh should read the words together with him. He may read loud enough to hear himself, but not loud enough that others can hear him[64] רמ"א קמא,ב, דלא כשו"ע שכ' (על פי הזוהר) שצריך לקרות בנמוך כדי שלא ישמיע לאזניו. (וע' דרכ"מ האריך להקשות על השו"ע, והקשה איך אפשר שהזוהר מזהיר שלא ישמע אלא הבעל קורא ולא העולה, הא בימי רשב"י העולה היה קורא בעצמו, ומפרש דברי הזוהר בענין אחר.) ובשעה"צ כ' דמשמע מהגר"א שלכתחלה ישמיע לאזניו, וסיים דצ"ע למעשה.

ונוהגים שאפי' עם הארץ או סומא יכול לעלות לתורה (רמ"א קלט,ג דלא כשו"ע כ' שאין סומא עולה לתורה), אע"פ שאינו יכול לקרות ולא מסתבר שיברך העולה על קריאת הש"ץ (כמ"ש מ"ב על שו"ע קמא,א דמשמע שאם עשה כן הוי ברכה לבטלה). והטעם שנהגו להקל, כיון שאם לא יקראום לעלות הוי כיסופא טובא שלא יעלו לתורה כלל (ביה"ל ר"ס קמא).

ובאמת יש להעיר, שהבעל קורא הוא העולה לכל העליות כיון שהוא הקורא בתורה, והעולים רק אומרים הברכות בשבילו, והוי קצת דומה לשאר מצוות שאחד יכול לברך ברכה בשביל חבירו שעושה מצוה, אבל פשוט שהעושה הוא המקיים המצוה ולא המברך. ולכן מסתבר דעת הרמ"א שיכולים לקרות סומא לתורה. .

After the aliyah, the sefer torah should be closed and then the oleh should recite the bracha (asher nasan)[65] מ"ב (קלט, יז) .

When there will not be a long pause between aliyos, the sefer torah should be closed but not covered with a cloth or mantel. When there will be a long pause, such as reciting mi shebeirach, it should be covered (before the second bracha) with a cloth or mantel[66] מ"ב (קלט, כ-כא) .

When the oleh recites hagomel after an aliyah, or a father recites baruch shepatrani, it should be recited immediately, and one need not wait until after the kaddish (when the kaddish immediately follows the aliyah)[67] משמעות אג"מ (או"ח ה, יד) .

The baal korei should prepare the leining thoroughly beforehand, and recite each word slowly[68] מ"ב (קמב, ו) . If the baal korei makes a mistake which changes the meaning of the word, he must repeat the word to pronounce it correctly[69] קמב, א, ורמ"א שם . If he made a mistake in trop (te’amim) which caused words from two separate clauses to be read together, he must repeat the words with the correct pronunciation[70] מ"ב (קמב, ד) לענין אם קרא משרת במקום מפסיק. ועמ"ש לעיל {} בענין קריאת "ויקרא בשם ה'" שצריך להפסיק אחר "בשם", דנשתנה הפירוש עי"ז.

ואע"פ שיש מאן דאמר בגמ' נדרים (לז:) דאין פיסוק טעמים מדאורייתא, אין ר"ל דמדאורייתא אין שום הפסק באמצע הפסוקים, דהא כדי לפרש הפסוקים כפשוטם צריכים פיסוק טעמים ובודאי ניתנה לנו מסיני המסורה איך לפרשם, וצ"ל שאע"פ שניתנה לנו מקום ההפסקות, אבל הטעמים לנגן לא ניתנו לנו והם רק מדרבנן (כן נ"ל ע"פ הרא"ש שם). אמנם להלכה, ע' שו"ת חת"ס (ח"ו ס' עו) דדעתו דכל הטעמים, והניגון שמנגנים אותם, הם ממשה רבינו, ולא רק מקום ההפסקות בפסוקים, והביא ראי' לזה ממג"א (סא, יד) שהביא מחלקת אם אנשי יריחו היו קוראין שמע בלי הפסקות או בלי הטעמים, וצ"ל שהם ב' דברים נפרדים. , but if one continued reading, he is not required to go back[71] דבדיעבד יש לסמוך על ערה"ש (קמב, ג) דבכל גווני אין מחזירין אותו. . When one corrects himself, he must read the words as a phrase which makes sense, which means, if the mistaken word is in the middle of a phrase, he must repeat from the beginning of the phrase[72] הר' משה פרידמן בשם הגר"מ פיינשטיין .

Before the baal korei begins reading, he should say amen to the oleh’s bracha loudly and slowly so the tzibbur knows to pay attention, and then pause briefly before reading[73] שערי אפרים (ד, ח). ואם הבעל קורא עלה לתורה, ואחר שבירך, ענה אמן על ברכת עצמו, ע' שבט הלוי (ח, צב) מסופק בזה, דאפשר דבדיעבד לא הוי הפסק כיון שיש בו קצת צורך קריאה. . When the baal korei reads from the Torah, he must look at every word. As he reads one word, he may look at the following word, as this is the way people normally read[74] {הליכות שלמה בשם הגרשז"א} . When reading a kri uksiv (word which is pronounced differently than it is written), he must look at the word as it is written[75] אג"מ (או"ח ג, מא). ואפשר שענין הקרי וכתיב שצריך להסתכל בו, הוא כיון שבאמת כשהוא קורא המילה יש לו ב' פירושים, ובמה שהוא מסתכל בו הוי כאילו קרא גם לפירוש הנכתב. ויש כמה מקומות שהקרי וכתיב נשתנו פירושיהם לגמרי, כגון כתוב "לא" ונקרא "לו", שבכמה מקומות פירשו אותו ע"פ הקרי וגם הכתיב (ע' שמות כא, ח, ע"פ תוס' (חולין סה. ד"ה אע"פ) בביאור דברי הגמ' בכורות (יג.). ע"ע ויקרא יא, כא, ע"פ גמ' חולין (סה.) כפירוש תוס' (הנ"ל). ויקרא כה, ל, ע"פ רש"י. ישעי' סג, ט, ע"פ רד"ק, וע' גמ' סוטה (לא.). תהלים ק, ג, ע"פ רד"ק. עזרא ד, ב, ע"פ אבן עזרא. תהלים קלט, טז, ע"פ רד"ק.).

ולפעמים הגמ' דורשת הקרא כאילו כתיב "לו" במקום "לא", ע' גמ' מכות (י.) בביאור "אהב כסף לא ישבע כסף" (קהלת ה, ט). וע' תורה תמימה (קהלת שם) מיישב דברי הגמ' בטוב טעם. .

For specific mistakes which may occur during leining, see footnote[76] אם העולה אמר הברכה בלי אמירת "ברכו" מקודם: אם אמר רק ברוך אתה ה', מסתבר שיאמר למדני חקיך, אבל אם כבר המשיך הברכה, יסיים, ואין לחזור ולברך (רבבות אפרים א, קא).

אם העולה דיבר בין הברכה והקריאה: אם שח שלא לצורך הקריאה, אין לחזור ולברך, אבל אם שח שלא לצורך הקריאה, אפי' מלה אחת, צריך לחזור ולברך (מ"ב קמ, ו).

אם הבעל קורא דיבר בין הברכה והקריאה: אין צריך לחזור ולברך, דבשליחות אין הפה של השליח נחשב כפה המשלח, אלא המעשה נחשב על המשלח (רבבות אפרים א, קא)

אם בטעות אמר ברכת אשר נתן קודם הקריאה: אם לא אמר "ברוך אתה ה'" בחתימת הברכה, יחזור לומר "אשר בחר וכו'", אבל אם כבר אמר השם, לדעת המ"ב (קלט, טו) יש לסיים הברכה, ואחר הקריאה יאמר ברכת "אשר בחר". אמנם בשערי אפרים (ד, טז) כ' דאפי' אם כבר סיים הברכה, צריך לחזור לברך אשר בחר. 

אם בטעות אמר ברכת אשר בחר אחר הקריאה: אם לא אמר השם בחתימת הברכה, יש לחזור לומר אשר נתן וכו'. ואם כבר אמר השם, לדעת המ"ב (שם) יתחיל עוד פעם מתחלת הברכה, ולדעת שערי אפרים (ד, כג) יסיים הברכה ואין לחזור לברך, וע' שו"ת אז נדברו (ה, ל) דמי שאינו חוזר ומברך יש לו על מי לסמוך. .

It is customary for all present to recite chazak chazak v’nischazeik upon the completion of a sefer of the chumash[77] ע' לקוטי חבר בן חיים (ח"א עמ' 58) דלדעת החת"ס יש לומר ג' פעמים "חזק", בגמטריא "משה", ולא כמו שנוהגים לומר בפעם ג' "ונתחזק", וכ"כ ערה"ש (קלט, טו) שיש לומר ג"פ חזק.

ראה ביאור יפה מאד על אמירה זו בספר מבית מדרשו של הרב (עמ' יב) בשם הגרי"ד סולובייצ'יק, ובקיצור, להתחזק בדבר הוא לעשותו כמה פעמים, ואומרים כן להודיע שאע"פ שסיימנו, יש בדעתנו לחזור על הדבר וללמוד עוד יותר. וע"ע בפרי חדש (ס"ס קלט) על מה שאומרים חזק בסוף הקריאה, הוא משום שהתורה מתשת כוחו של אדם. . It is preferable for the oleh not to say it, as it may be considered a hefsek[78] שבט הלוי (ז, רב) .

D.   Shown the Wrong Place to Lein

As mentioned earlier, before reciting barchu, the oleh must look at the place where leining is to begin. If the place the oleh thought the leining would begin was incorrect, but some part[79] ערה"ש (קמ, ו) דייק כן בדברי הט"ז (סק"ד), דדעתו על כל מה שלפניו, ולכן, אע"פ שצריך להתחיל מעט מקודם, הרי דעתו היה לקרות כאן, ובאמת קורא כאן, אלא שמתחיל מעט מקודם. of the proper aliyah was open in front of him when he looked at it (e.g., he had opened several amudim before reciting barchu and the correct place was on the next amud), he need not recite the brachos again. However, if the correct place was not visible to him, he must recite another bracha after it is rolled to the correct place[80] מ"ב (קמ, ט) וערה"ש (סק"ו). וע' שו"ע (שם סע' ג) הביא י"א צריך לחזור ולברך וי"א אין צריך, והטעם שלא יברך, הוא כיון שחלה כרבתו על כל התורה (עב"י). וע' מג"א מצדד שאם כבר קרא קצת, אין צריך לחזור לברך כיון שכבר חלה ברכתו, ובערה"ש פסק שיברך. ומג"א מצדד דכיון שהראו לו באותו סדרה, אין צריך לחזור לברך כיון דמותר לו לקרות מה שקראו מקודם, וכ' ערה"ש דדבריו תמוהים, ומ"ב כ' המיקל שלא לברך בכה"ג אין מוחים בידו. וע"ע פמ"ג שאם ידע מה היא הקריאה הנכונה אלא שהראו לו המקום בטעות, אין צריך לחזור לברך, וע' ביאה"ל כ' דבדרך החיים חולק עליו. (but barchu need not be repeated[81] ערה"ש (קמ, ח) ).