ShabbosHalachos of Amira L’Akum
Telling a non-Jew[1]
ואם הוא גר תושב, אסור מדאורייתא לישראל לצוות לו
לעשות מלאכה (מ"ב דש, א). ואין מקבלים גר תושב בזמן שאין היובל נוהג
(רמב"ם הל' עכו"ם י, ו). ולכן, נראה דאין דין זה נוגע בזה"ז.
to do
any issur of Shabbos is prohibited, whether one instructs him before
Shabbos or on Shabbos[2]
אמירה לעכו"ם
לעשות מלאכה, נסמכה אקרא "ודבר דבר" (רש"י גמ' עבודה זרה טו, א).
וטעם איסורים אלו,
י"א?? משום שליחות, ורמב"ם (שבת ו,א) כ' כדי שלא תהא קלה בעיניו ויבוא
לעשות בעצמו.
ורמב"ן (שמות כ,
י) כ' דעל דרך הפשט, "וגרך אשר בשעריך" בא להזהיר שלא יעשה מלאכה
בשבילנו (וסיים דבמכילתא דריש לענין גר צדק, ע"ש).
וע' רש"י על חומש
(שמות יב,טז, וכן במכילתא) כ' דאסור מ"כל מלאכה לא יעשה בהם". והפסוק
מיירי לענין יו"ט, אבל סמ"ג כתבו לענין שבת, ע' ב"י בשם סמ"ג
(רמד ד"ה כתב סמ"ג) והו"ד ט"ז (רמג, ג) ומשמע מדבריהם שהוא
דאורייתא, או כעין דאורייתא. (ע' ערוה"ש (רמג, א) שהגר"א יש לו נוסח
אחרת במכילתא.)
וע' פמ"ג (על
ט"ז שם) כ' שכל הפוסקים כתבו שהוא דרבנן, או יש לומר דעכו"ם בדברים של
ישראל אסור מן התורה, ובדברים של עכו"ם אסור מדרבנן.
וע' משיב דבר (א, כ) בענין
המחלקת אם שבות מותר במקום מצוה, דלהרא"ש אסור ולבה"ג מותר, תלוי אם מקור
איסור אמירה לעכו"ם הוא מן התורה או משום ודבר דבר, דאם אסור משום ועבדך
ואמתך, הוי אסור אפי' במקום מצוה.
אבל לומר לו לעשות
מלאכה האסורה מדרבנן, מותר, כ"כ ערה"ש (או"ח תסח, ב), ובזה תלוי
המחלקת בשו"ע שם אם מותר לומר לעכו"ם לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות.
אבל ע' תוס' ר"ה (כד:) וערך לחם למהריק"ש (יו"ד שצ, ז) אוסר אפי'
איסור דרבנן ע"י עכו"ם.
וע' ש"ך
(יו"ד שצ, ד) דמותר במקום מצוה, וכ"כ תוס' ר"ה (כד:).
ולענין לומר
לעכו"ם לקנות חמץ לעצמו, ע' מ"ב (תנ, טו, ושעה"צ סק"ל) שאם
נתן לו הכסף לקנותו, אסור משום דמיחזי כשלוחו.
A. Asking a non-Jew on Shabbos to perform melacha
Note: The following rules are only about asking a non-Jew on Shabbos. Regarding asking or hiring a non-Jew before Shabbos see {Hiring a Non-Jew Before Shabbos}.
In most cases, it is assur mid’rabanan to instruct or
hint to a non-Jew to perform melacha on his behalf, and one must protest
if the non-Jew wants to perform melacha[5]
מ"ב (רעו,יא)
ומג"א
If a non-Jew wants to perform melacha to prevent
financial loss, the Jew need not protest[8]
שלד, כה. והטעם, משום דלדעת עצמו הוא עושה.
.
For example, if he sees a Jew’s car was left running and asks the Jew if he
should turn it off, one may tell him, “I am not allowed to tell you to do so,
but I allow anyone who wants, to do so”[9]
ע"פ שו"ע (שז, יט. ו-שלד, כה).
.
One may even call a non-Jew over to the car, so he will see that it is running,
and, if he doesn’t get the hint[10]
ע' מ"ב (שז, עא) דלקרות עכו"ם לראות ולא
לומר לו, לכו"ע שרי, ואפי' אם רוצה לומר "כל המכבה אינו מפסיד",
המקיל לא הפסיד.
,
one may say, “It wouldn’t bother me if someone would turn off the car”[11]
חוט שני (פא, ח)
.
However, one should not be lenient to call over a non-Jew for this purpose if
there is only a small financial loss (such as if one left a light on, and wants
it turned off to save electricity)[12]
לא ראיתי מפורש בפוסקים, לומר "כל המכבה אינו
מפסיד" במקום הפסד מועט.
לענין אמירה ממש, ע'
מ"ב (שז, כב) דאין להקל לומר לו לעשות שבות אלא במקום הפסד מרובה. וכן
במ"ב (שכא, כא) בשם מג"א (סק"ז), דאין להקל באמירה לעכו"ם
במקום הפסד מועט (ושם מיירי באיסור טירחא דהוי איסור קל). ועערה"ש (ס"ק
לה) חולק עליהם שם, דבכה"ג מיקרי הפסד, אבל אפשר דאינו חולק עליהם דבהפסד
מועט אין להקל.
Although in most cases a non-Jew may perform melacha in a Jew’s house, a noisy machine may not be used[13] דאוושא מילתא אסור אפי' ע"י עכו"ם (מ"ב רנב, מט) . For example, one may not allow his non-Jewish housekeeper to operate a washing machine or dryer in his house on Shabbos, even if the housekeeper wants to dry her own clothing.
Even in certain cases where one may allow a non-Jew to
perform melacha for him, a non-Jewish maid who is hired by the hour/day is
prohibited to perform the melacha, and one must protest if he/she wants to do
so[14]
ע' רמד, ה, ומ"ב שם
One may tell a non-Jew to perform a permitted action on his
behalf, even though one knows that for convenience’ sake, the non-Jew will
perform melacha[16]
ט"ז (רעו,ה)
However, if the standard way to perform it involves melacha,
one should speak out that he would also be fine if it were performed in a
way which does not entail melacha. For example, when asking a non-Jew to
clean a tile floor, he should say, “Clean it however you want, but I would be
okay with it if you would only sweep it”, even though the non-Jew will probably
mop it as he usually does[17]
שמעתי מהרה"ג משה
היינעמאן
One may instruct a non-Jew to move muktza for any purpose[19]
ע"פ מג"א
רעט,ט, שכל שיכול לטלטל ע"י עצמו בטלטול מן הצד מותר לומר לעכו"ם,
וע"פ מ"ב שיא,ל דמותר לטלטל {אפי' מחמה לצל} בגופו, אבל לכאו' למעשה לא
כ"כ נוגע, כיון שמותר לישראל עצמו לטלטלו בגופו. [וע' רע"א (בדברי
המג"א), שהמג"א אוסר לומר לעכו"ם לטלטלו מחמה לצל, כיון שאין היתר
לישראל לטלטלו בטלטול מן הצד מחמה לצל. והקשה רע"א, הא יש היתר לטלטלו לצורך
גופו ומקומו בטלטול מן הצד, וא"כ לישתרי ע"י עכו"ם מחמה לצל.
ותירץ, דצריך שיהא אפשר לו לטלטלו בענין שהוא רוצה לטלטלו עכשיו, וכיון שעכשיו רוצה
לטלטלו מחמה לצל, אין להתיר מטעם שאפשר לו לטלטלו לצורך אחר. ולכאו' יש להסביר
קושייתו, דכיון שטלטול זה מותר לצורך גופו, הטלטול לא נחשב מעשה איסור, וא"כ
יהא מותר לומר לנכרי לטלטלו כיון שהוא אומר לו לעשות מעשה שיש לו היתר גם לישראל.
ובתירוצו יש לומר, כיון שאומר לנכרי לטלטלו בענין חמה לצל, נחשב האמירה כאמירה
לעשות איסור, כיון שאינו אומר לו לטלטלו בכוונת צורך גופו שיהיה מעשה היתר, אלא
בכוונה שיהיה מעשה איסור. ולפ"ז, אם היהודי רוצה להציל הנר, והוא אומר להנכרי
לטלטלו לצורך גופו (ר"ל שהוא מערים, ואמר לנכרי כאילו הוא צריך להנר במקום
אחר), יהא מותר
or to
perform an action which is assur due to p’sik reisha d’lo neicha lei[20]
רמ"א (רנג,ה)
ע"פ מ"ב (סקצ"ט). ושמעתי מהגר"מ היינעמאן, שנסתפק אם מותר
לומר לעכו"ם להשתמש במים חמים, דאפשר שמה שמים קרים נכנסים למיחם ע"י
השתמשות במים חמים מיקרי פסיק רישא דלא מיחא ליה.
It is forbidden to ask a non-Jew to ask another non-Jew to
perform melacha[21]
ע' מ"ב (שז, כד) דלדעת עבודת הגרשוני, אסור,
וחוות יאיר (ס"ס מו) מצדד להקל, ובספר החיים כ' בדמקום הפסד מרובה יש לסמוך
על המקילין. [וחו"י הביא ראי' לזה מדברי רמ"א (אה"ע ה, יג) דאסור
למכור בהמה לעכו"ם אם יודע שרוצה לסרסו, אבל מותר אם יודע שמסרסו ע"י
אחר, ומשמע דאמירה לאמירה לא הוי כאמירה, עכת"ד. אבל ע"ש בפוסקים שהטעם
משום דלא מפקדינן על לפני דלפני, ולא דמי לכאן שהאיסור הוא שנעשה מלאכה לצורך
הישראל.]
וע' חת"ס
(שו"ת או"ח ס) דהטעם שבעבה"ג מחמיר, הוא מגמ' שבת (קנ.) לא יאמר
אדם לחבירו נכרי לשכור לו פועלים, ולפי ראי' זו, אפשר שאם אומר לנכרי בחול, מותר.
אבל בביאה"ל (שז, ב ד"ה ואפילו) דחה דבריו, ע"ש.
ועוד כתב החת"ס,
דטעם העבה"ג משום דלחומרא יש שליחות מגוי לגוי, ודחה דבריו דהיינו דוקא אם
אומר לנכרי לומר לנכרי ידוע, אבל הכא שאינו אומר לו לשכור לו אדם ידוע אלא שכור לי
פועלים, לא נעשה שלוחו, ע"ש.
Regarding asking a non-Jew to perform preparation for the following day, see {Laws of Hachana}.
For certain important needs, it is permitted to instruct a
non-Jew to perform melacha; see {introduction to melachos}. If, in any
other case, one instructed a non-Jew to perform melacha or he performed
it for one without asking, it is prohibited to derive any benefit from it, but
one may benefit from it after Shabbos, with some exceptions[22]
שז,כ. והטעם, כדי שלא
יבוא לומר לאינו יהודי לעשות מלאכה בשבת
An action that is assur mid’rabanan (except for
uvda d’chol, see later[23]
דעובדא דחול הותרה
במקום מצוה, כמו פינוי אוצר (שלג,א), מדידה (שו,ז), ונתינת מתנה (מג"א שו,טו)
לענין שבות במקום הפסד,
ע' מג"א (שלד,ל ו-שז,ז) שבצינור ממעך ברגלו כיון שהוא שבות כלאחר יד, וע'
שו"ע (שלד,ב) שיש מתירים טלטול מוקצה שמקום הפסד (וסתם כדעה זו ב-שז,ה)
אא"כ פשע (כ"כ מג"א), ויש אוסרים, ויש אוסרים אפי' ע"י
עכו"ם. ובדליקה התירו מלשאצל"ג ע"י עכו"ם כיון דאי לא שרית
ליה אתי לכבויי.
In cases of sh’vus d’shvus (any of the below
scenarios)[27]
שו"ע (שז,ה) כ'
מותר אם יש צורך הרבה, ומג"א כ' במקום הפסד גדול יש להתיר, ובמ"ב הביא
בשם א"ר שמפקפק אפי' באופן זה.
וע' רמ"א (שכה,י)
שלצורך שבת מותר לומר לעכו"ם להוציא שכר ושאר דברים, ובמ"ב כ' אין להקל
אלא לצורך מצוה גמורה (כמו בכל שבות דשבות).
וע' מ"ב
(שעה"צ תקיב, יג) דשבות דשבות היכא דאיכא משום דרכי שלום, מותר.
ולעבור על שבות דשבות
כדי לקיים מצוה אחר השבת, נו"ב (ס' מד) אוסר, משום דאע"פ דאין שבות
במקדש היינו רק לשבות קרובה, ומבואר ברש"י פסחים (מז.) דהיינו אותו שבת או
יו"ט ולא בשביל שבת אחרת. אבל ע' מחה"ש (רעו, ח) לענין שבות במקום מצוה
דלא הותרה אלא שבות קרובה, שהוכיח מגמ' שבת (קיד:) דשבות קרובה ביו"ט כולל גם
מה שנעשה למחר בשבת.
ולעבור על שבות
בביה"ש לצורך מצוה שלאחר השבת, רמב"ם (שבת כד,י) משמע מותר, וע'
ב"י (סי' שמב) דלדעת רמב"ם מותר לעבור שבות (לעשר דמאי) בביה"ש שלא
לצורך שבת כדי שלא יהא טרוד בשבת, והב"ח חולק וכ' שהרמב"ם לא התיר אלא
לדבר שהוא לצורך שבת אע"פ שאינו מצוה גמורה כיון שיכול לקיים מצות עונג שבת באכילת
דברים אחרים, ומ"ב (סק"ה) משמע שאין להתיר אלא לצורך שבת. וע' מ"ב
(שלט, כ) שאם יש צורך גדול, מותר לקבוע מקום לחליצה (דאסור משום דנראה כמו דין)
בערב שבת בין השמשות, בשביל חליצה ביום א', אם אי אפשר באופן אחר, עכת"ד,
ומשמע דאע"פ דחליצה הוי מצוה, אין להתיר משום שבות דשבות אם לא לצורך גדול.
Sh’vus d’shvus includes, but is not limited to:
1) Any melacha (from the 39 melachos) that combines at least two of the categories of sh’vusim (e.g., violating a melacha she’aina tzricha l’gufa while employing a shinui)
2) Any issur d’rabanan of Shabbos which is performed with at least one of the sh’vusim.
3) Performing a sh’vus melacha during[31]
ע' מג"א שמב,א
נסתפק אם הוא רק בערב שבת או אפי' במוצאי שבת
B. When may one benefit from melacha performed for him by a non-Jew?
If a non-Jew performed melacha for a Jew, one is permitted to
benefit from it in any of the following cases[33]
בעת הצורך, יש להקל
בדבר שתיקן העכו"ם בשבת אם הישראל קצץ לו שכר (רמ"א רנב,ד, וע'
שו"ע שם מתיר אפי' שלא בעת הצורך). ואם תיקנו בדבר שאינו מלאכה דאורייתא,
מותר בכל גווני (ביה”ל שם ד"ה שהאינו).
{ואם הביא נכרי מים
לצורך ישראל דרך רשות הרבים, כ' רמ"א (שכה, י) מותר לשתות מהם, הואיל ואפשר
לילך שם ולשתות. וע' מ"ב שרוב הראשונים חולקים על זה ולכן אין לסמוך על זה רק
לצורך גדול, ובמוצאי שבת יש להתיר מיד.}
אם גוי עבר מלאכת הוצאה
ברה"ר בשביל ישראל, כ' רמ"א (שכה,י) דמותר כיון שהישראל יכול ללכת שם
בעצמו ולאוכלו (ורק להשקות לבהמתו אסור כיון שהבהמה אינה יכולה לירד ולשתות),
ובשו"ע משמע שאסור, ומ"ב כ' שיש להקל במקום צורך. וע' לקמן (שכה, טו)
ומ"ב (סקע"ט) שיש קולא במלאכת הוצאה אפי' לדעת השו"ע, שהרי אם עשה
העכו"ם מלאכת הוצאה דרבנן כ' שאינו צריך להמתין בכדי שיעשו כיון שאינו נהנה
כ"כ. [ויש להסתפק אם עכו"ם עבר על מלאכת בורר בשביל ישראל] ואם נכרי רצה
לתקן נר ונכבה בידו וחזר והדליקו, כ' ביה"ל (רעו, א) בשם א"ר
(סקי"ט) דמותר ליהנות ממנו, דהוי כמו לצרכו כיון שכבה בידו.
1)
In any case where it is
permitted to instruct the non-Jew to perform the action, and it is not possible
that he performed more of the melacha in order to benefit anyone else[34]
אבל בבישול, חיישינן
שמא ירבה בשבילו, ואסור (רמ"א שיח,ב). ולמוצאי שבת מותר מיד (מ"ב
שיח,יד)
2)
If one does not benefit
physically from the melacha[36]
מ"ב רעו,כז, בשם
ט"ז (סק"ג). והוא לכאו' כדברי סמ"ג (הו"ד בב"י ריש הסי')
דמותר לשלוח אגרות אם קצץ לו שכר כיון ש"אין גוף הישראל נהנה מגוף השליחות",
וכ"מ מג"א (שכה,כט)
3)
If one could have used the
same[39]
אבל אם יכול ליהנות מדבר אחר הדומה לו, אסור (מג"א ס"ק נד, ומ"ב
ס"ק נה). כגון אם יש נהר בעיר והעכו"ם הביא מים דרך רשות הרבים, אסור
להשקות בהמתו, דלא כעולת שבת מתיר בכה"ג לדעת ר"ת (ע' מחה"ש שם).
4)
If one did not hint to or
instruct the non-Jew to perform it but the melacha was performed in his
house and one would have to leave in order to avoid deriving benefit[42]
רמ"א רעו,א
5)
If the melacha was
only assur mid’rabanan, the Jew whom the melacha was
performed for (and his family[44]
תקטו, ה. וע' מ"ב (סקמ"ז) לענין אורחים האוכלים אצלו.
If none of these apply, and the melacha was explicitly
performed on behalf of a Jew, or a group of people of whom the majority[46]
או מחצה על מחצה (שו"ע
רעו,ב), דמסתמא לשם שניהם נעשה, או משום דליתא למיקם עליה דמילתא (מ"ב
סקט"ז)
In any case where the Jew may not benefit from the melacha,
if it was performed in a public place, the one who it was performed for may
not benefit from it forever[49]
שכה,יד כ' שאם עשה
עכו"ם קבר בשביל ישראל בפרהסיא, אותו ישראל שנעשה בשבילו לא יקבר בו עולמית
(ע' טור דלדעת רא"ש הוא הדין אפי' עשאו בצינעא). וע' מג"א (בשם
רמב"ם) כ' והוא הדין לכל מילי דפרהסיא. וע' ט"ז (בשם ר"ן) שגנאי
הוא לישראל ליקבר בקבר מפורסם שנתחלל בו שבת עכ"ד, וא"כ הוי מותר בכל
מילי חוץ מקבר. ומ"ב הכריע שאין להחמיר לעת הצורך
C. May one benefit from a melacha performed by a non-Jew for other non-Jews or for the non-Jew himself?
Note: It is considered that the non-Jew performed the melacha
on behalf of a non-Jew if either he benefitted from it himself (even if the
Jew also benefits)[50]
אע"פ שרובם ישראל,
אם יש הוכחה שעשאה בשביל עצמו, מותר (שו"ע רעו,ב), וע' ב"י (ד"ה
ישראל) שהרב המגיד (שבת ו,ד) נסתפק אם יש להקל ברוב ישראל, ורש"י משמע שאסור
If one instructed the non-Jew to perform a permitted action
and he violated Shabbos for his own convenience, a Jew may benefit from the melacha[52]
ואם עכו"ם הדליק
תנור לחמם הבית וחימם התבשיל שעל התנור באופן פסיק רישא, כ' מג"א (רנג,מא
וכ"כ במ"ב) דמותר, ודלא כהט"ז שאוסר (כיון שהוא כמכוון לכך, ולפי
דעתו לא שייך כלל לדין פסיק רישא)
If any of the exceptions of the previous subchapter (B)
apply, which are the cases that one may benefit from melacha even if it
was performed for a Jew, one may benefit from the melacha.
If not, and the melacha was performed on behalf of a non-Jew, it is permitted to benefit from the melacha, except if one of the following is true:
1)
If the non-Jew may have
performed more of the melacha on behalf of the Jew, one may not benefit
from it. This is only prohibited if he is friendly with the Jew and may have
wanted to benefit him[53]
מ"ב רעו,י,
כמג"א לדעת הב"ח. ואם אינו מכירו, מותר. וע' מ"ב (שכה, סו), שאם
העכו"ם מכיר הישראל, אפי' אם בשעה שתלש העשבים לא ידע שהישראל צריך להאכילו
לבהמתו, אסור להאכילו לבהמת הישראל, דכיון שמכירו, חיישינן שמא ירגילו לשבת הבאה.
אבל כיון שהט"ז ומג"א מקילין כשלא ידע העכו"ם שהישראל צריך לו, יש
להקל לעת הצורך.
2)
If the object which one
wants to benefit from, may have been growing from the ground at the onset of
Shabbos, or another form of muktza which is completely removed from one’s mind,
it may not be moved or benefitted from[55]
שכה,ז ומ"ב שם.
וע' ט"ז כ' טעם אחרת לחלק בין פירות הנתלשים בשבת ונר שהודלק, שתלישה הם קלים
לעשות ואדם להוט אחריהם ולכן גזרו בו יותר, משא"כ נר. ומ"ב כ' דלא צריך
לטעם הט"ז. ולפע"ד, בזמה"ז אם נכרי הביא לו פירות, ואינו ידוע לו אם
יש לנכרי אילן שמגדל פירות כזה, מותר לאוכלם בשבת, כיון דרובא דרובם שבבית הנכרי
הוא קנה מחנות או מכולת ולא הלך בעצמו לקצצם, ומה שיש בחנויות כבר היה נקצץ כמה
ימים קודם לכן, לכן מותר. וע' מהרש"ל (הו"ד ביה"ל תקטו, א ד"ה
אם יש) שאפי' אם רובם היו נקצצים קודם יו"ט, יש לחוש שמא קצצם היום כיון שיש
רוב המתנגד לזה, דרוב אנשים המביאים פירות למכור מביאים מן המובחר דהיינו מה שנקצץ
היום, עכת"ד. ולפי סברא זו, בזה"ז שרוב המביאים מביאים מה שנקצץ קודם
יו"ט, נ"ל שיש להקל.
3)
If the non-Jew performed melacha
(e.g., cooking) to make food or drink on Shabbos, a Jew may not benefit
from it. This is because since food and drink are a constant necessity, it is
possible that he will become used to doing it on behalf of the Jew. This,
however, is permitted in cases of great need, or for a mitzva[56]
שכה, ד. כ' שם מחלקת אם מותר לאכול פת שאפה
עכו"ם בשבת לצורך עצמו ולמעשה בשעת הדחק או לצורך מצוה יש להקל, ומ"ב
הביא ב' טעמים לאסור, או מטעם מוקצה כיון דאפשר שבין השמשות היה קמח ואפי' היה
חטים (דראוי לכוס ואינו מוקצה) כיון שנעשה בו איסור דאורייתא הוי נולד, או מטעם
שמא יאמר לעכו"ם לבשל, ואע"פ דלא גזרינן בנר, במידי דאכילה אדם להוט
אחריו ויש לגזור טפי (כ"כ טור), ומג"א (תקיז, ב) כתב שהמחבר משמע דטעם
הב' עיקר, עכת"ד מ"ב (ס"ק טז). וכן בביה"ל (שם ד"ה יש
אוסרים) משמע שהרמ"א סובר שהטעם לאסור כאן, אע"פ דיש צדדים להקל במנעלים
שנעשו ע"י עכו"ם בשבת כמ"ש לעיל (רנב, ד), הוא משום דבדבר אכילה יש
לגזור טפי.
ולא הבאנו אלא ציור זה
שיש לחוש שמא ירבה בשבילו, וע' סע' יא, ומג"א (ס"ק כח) בשם מהרש"ל,
דבדבר שאינו של מאכל יש לגזור כיון שצריך לו תדיר, ולדעת תוס' אפי' בדבר של מאכל,
מותר אם אינו מכירו. ואם עשה בגד פשתן, אפי' לדעת תוס', אם מכיר הישראל יש לגזור
שמא ירגילו לשבת הבאה, ואם אינו מכירו, מותר, ע"ש.
. For
example, one may not eat bread which was baked by a non-Jewish bakery on
Shabbos. However, if one has no other bread for his Shabbos meal, one may eat
bread which was baked on Shabbos[57]
שכה, ד. אבל אם נתן
מעות לעכו"ם קודם שבת, אסור (רמ"א שם). ואפי' בשביל פת לסעודה שלישית,
מותר (כף החיים סק"מ).
ואם אפאה עכו"ם
בעצי מוקצה, לדעת תוס' (עמג"א שכה,ט) מותר לאוכלו, ולדעת ראב"ד
(עשע"ת תקז,ב) אסור. ולענין אם בחפץ של עכו"ם שייך בו מוקצה, כגון
גרוגרות וצימוקים שבידו, כ' רמ"א (שי, ב) דלא שייך מוקצה בחפצי עכו"ם,
ומ"ב (שם) הביא שיש חולקים ואוסרים מוקצה שביד עכו"ם.
וכל זה רק בדבר תלוש,
אבל במחובר אסור לכו"ע משום גזירה שמא יעלה ויתלוש (ט"ז שי, ב).
ובדבר מוקצה שגמרו בידי
אדם, ע' מג"א (שכה, י) דתלוי בב' דיעות בשו"ע אם פת שנאפה בשבת (שהיה
קמח בתחלת שבת) מותר או לא.
ולענין נולד, ע'
מג"א (תקה, ג) דאפי' של גוי אסור, ודלא כלבוש מתיר (הו"ד שם), ומ"ב
(שי, יב) הסכים לאסור.
אם עכו"ם עשה כלי
בשבת, כ' רמ"א (רנב, ד) דמותר ליקח נעלים הנעשים בשבת, ובביה"ל (שח, ו)
כ' דלדעת האוסרים נולד בשבת, אסור משום נולד, וכ"כ במ"ב (תקא, כח) לענין
יו"ט, שאם לקח עכו"ם עצים של ישראל ועשה כלי, אסור משום נולד.
In any of these cases, one may not benefit from the non-Jew’s melacha on Shabbos.
After Shabbos, one may benefit from the work of a non-Jew
after waiting the amount of time which it would take to perform the melacha after
Shabbos[60]
שכה, ו
D. Examples of Amira L’akum
One may allow a non-Jewish neighbor to turn off a light, or hint to it if necessary. One may not allow a hired maid to turn off a light (see Subsection A).
One may ask a non-Jewish maid to bring an item from a different floor in an apartment building, even though he knows she will take the elevator.
Note: All the cases mentioned below in which one may ask a non-Jew to perform melacha for him are forbidden to rely on before Shabbos. These only refer to cases where Shabbos already started and there is a need for leniency.
If a non-Jew turned on the lights in the social hall of an apartment building for a non-Jewish event, Jews may enter the room later and benefit from it, even if he knew that Jews would use the room later. However, if he turned on the lights in several small dining rooms, one may not benefit from the light, as they may have been turned on in the additional rooms with the Jews in mind. If he did not know that Jews may be using the room, they may use the light. If the lights are LEDs (so turning them on is only an issur d’rabanan), it is permitted to use the lights if one wants to eat his Shabbos meals there, as one is even permitted to ask a non-Jew outright to perform a melacha d’rabanan to enhance his Shabbos.
If a non-Jew brought chairs from a nearby building (through a
reshus harabim d’oraysa[61]
ע' שעה"צ (שכה, נד) דברה"ר דידן שהוא ככרמלית יש להקל בדיעבד.
If a non-Jew brought a key through reshus harabim to open a door, one is permitted to enter it[63] ונראה פשוט, שאם צריך מפתח לפתוח מנעול הדלת בביתו והביא עכו"ם מפתח דרך כרמלית, אין להתיר עפמ"ש רמ"א (שכה, ז), דהא אי אפשר לפתוח המנעול בשום מקום חוץ ממקום שנמצא הדלת. אבל לכאו' יש להתיר כיון שאינו נהנה מגוף המלאכה כיון שאינו אלא מסלק הדלת כדי שיוכל ליכנס. .
If a non-Jew violated boreir on behalf of a Jew, one may benefit from it, because it is possible to select in a permitted manner.
One may not tell a non-Jew to turn off the lights in shul at night when they are no longer needed and turn them on in the morning[64] ושמעתי שיש מתירים בזה. ונ"ל שאם אמרו לו בפירוש לעשות כן, אין נוהגים להתיר שבות במקום הפסד ובודאי לא בהפסד מועט כזה, ולכאו' אסור. ואם עשה כן מעצמו, אפשר שיש להתיר עפמ"ש ביה"ל (רעו, א) בשם א"ר (סקי"ט) שאם נכרי רצה לתקן נר ונכבה בידו וחזר והדליקו, דמותר ליהנות ממנו, דהוי כמו לצרכו כיון שכבה בידו. וה"ה כאן, כיון שלא שאלו ממנו לכבות, הרי מדליקם כדי שלא יכעסו עליו וזה כמו לצרכו. אבל לכאו' קשה להתיר, דהא כיון שרגיל לעשות כן צריך למחות, וגם שנראה כמצווה לעכו"ם לעשות מלאכה בשבילו צריך למחות. .
There are three types of foods eaten on Shabbos; some are a mitzva, such as bread, wine, and hot food; one may instruct a non-Jew to perform a melacha d’rabanan to access these items, such as carrying them through a street (karmelis). Some are necessary for enjoying Shabbos, such as drinks; one may not instruct a non-Jew to bring these through a street except in cases where there is a great need, such as a need for many people or if its absence would ruin one’s enjoyment of Shabbos. Items which merely enhance one’s Shabbos, such as cake or candy, may not be brought in any circumstances[65] ע' מ"ב (שכה, ס, ו-סב) .
If one’s alarm clock or house alarm is activated on Shabbos
and it interferes with his sleep or his enjoyment of Shabbos, he may ask a
non-Jew to turn it off[66]
דלכבותו הוי רק איסור דרבנן, בין אם נכבה האור
עי"ז או רק מכבה הדבר המשמיע, ושבות דשבות מותר במקום צער (כשאינו יכול לישן)
או במקום עונג שבת.
If food was on a Crockpot or hot plate at the beginning of
Shabbos, and the power went out and was subsequently turned back on by a
non-Jew, the food may be used, even if it had cooled completely. This is
because the non-Jew had no intention to heat the food, making it a p’sik
reisha d’lo neicha lei, which is permitted for a non-Jew to perform for a
Jew on Shabbos[67]
ע' מ"ב (רנג, צט)
If one realized on Shabbos that his Crockpot, gas range, or
hot plate is turned off, he may not ask a non-Jew to turn it on for him[68]
אם הוא תבשיל שנתקרר, והדליק עכו"ם האש, הכלל הוא, שאם יש צורך מצוה, בדיעבד
יש לסמוך על העיטור (ע' רמ"א רעו, ב) שמותר לומר לעכו"ם לעשות מלאכה
דאורייתא בכה"ג, ומותר לאכול. אבל צ"ע אם אכילת חמין בשבת נחשב כמצוה
גדולה לענין זה, ונראה מדברי הפוסקים דלא נחשב מצוה לענין זה.
והחמרנו בענין crockpot and hotplate כיון שקשה לברר המציאות אם
המתכת נעשה גחלת או לא, אבל אם לא נעשה גחלת, הדלקת העכו"ם נידון כשבות דשבות
ומותר לומר לעכו"ם להדליקו לצורך חמין בשבת (ע"פ מ"ב שכה, ס).
ובדיעבד אם העכו"ם
הדליק אש תחת האוכל:
אם לא נתבשל עדיין
כמאכל בן דרוסאי קודם מעשה העכו"ם, אסור לאוכלו (בין מצד בישול עכו"ם
(ע' יו"ד סי' קיג) ובין מצד איסור בישול בשבת (ע' שיח, ד).
ואם כבר נתבשל
כמאב"ד, בדיעבד אין לאסור התבשיל מטעם בישול דאורייתא (כמ"ש ביה"ל
שיח, ד, ד"ה אפילו), ותלוי: אם היה כבר חם וראוי לאוכלה, מותר לאוכלה
אע"פ שנעשה יותר חם כיון דלא מיקרי הנאה (רמ"א רנג, ה). ואם נתקררה, אם
הוא דבר גוש שיכול לאוכלו קר, מותר לאוכלו אפי' כשהוא עדיין חם (מ"ב רנג,
צח), ואם הוא גוש שאי אפשר לאוכלו קר, מותר לאוכלה אחר שנתקרר (ביה"ל שם
ד"ה להחם), ואם הוא דבר לח, אסור לאוכלה אפי' אחר שנצטנן (רמ"א שם,
וכנראה שבזה כיון שעשה איסור דאורייתא של הבערה אין להקל אפי' אין לו דבר אחר
לאכול) [וראיתי בשם החזו"א שאפי' אם מצטמק ורע לו (ע' רמ"א שיח, ד) אסור
ואפי' לאחר שנצטנן]. אמנם, אם הגוי נתנו על האש שלא לדעת הישראל, מותר לאוכלו לאחר
שנצטנן (מ"ב שם).
ובכל אופן, אסור ליתן
שום מאכל קר יבש על גבי הקדירה שעל האש שהדליק הנכרי, דזה הוי גורם בידים שיהנה
ממעשה עכו"ם. ואע"פ שאם היה דבר שיכול לאוכלו בלי החימום היה מותר
בדיעבד, אין להתיר לגרום שיהנה לכתחלה (כן שמעתי בשם פוסק אחד, וכן מסתבר).
ובדיעבד אם עכו"ם
לא הדליק אש ורק החזיר תבשיל לאש:
דינו כהציור דלעיל, אלא
שיש קולא אחת: אם הוא דבר לח, ונצטנן, ואין לו דבר לאכול חוץ מזה, מותר לאוכלו
(שיש לסמוך על הדיעות שהובאו בביה"ל רנג, ה, ע"ש).
If the food is not at all edible, it may not be placed on any fire in any manner, even if there is a fire already lit[69] דלדעת השו"ע (שיח, ד) הוי איסור דאורייתא, ואע"פ שבביה"ל (שם) מיקל בדיעבד, לא מצינו שמיקל לכתחלה. .
If it is not fully cooked but is at least edible, it may not be placed on the fire. However, if he has no other hot food for his meal, he may place an upside-down pot on an existing fire and ask a non-Jew to put the food on the pot.
If the food is fully cooked, and it either has liquid and is still warm, or it is cold and dry, one may put an upside-down pot on an existing fire and place the food on top of it. If this is not feasible (e.g., the only fire available is at a neighbor’s house and there is no eiruv) and he has no other hot food for the following day, a non-Jew may be asked to put it directly on the fire or to carry it through the street (karmelis) to put it on the fire[70] ביה"ל (שם) כ' לענין דבר גוש שנתקרר, אפשר שיש להקל להחזירו ע"י עכו"ם כיון שהוא שבות דשבות במקום צורך שבת. [ונראה דה"ה לענין תבשיל שיש בו רוטב שהוא עדיין חם.] .
If the food is fully cooked but has liquid which has cooled to room temperature, he may not ask the non-Jew to put it on a fire. However, if he has no other food for his meal and it would not be edible cold, he may put an upside-down pot on a fire and ask the non-Jew to put the pot of food on top of it[71] ביה"ל (שם) כ' שאין להקל אלא אם אין לו עצה אחרת. .
If it is the only hot food for a large seuda or kiddush, a non-Jew may be instructed to turn on a fire, but it should preferably be performed with a shinui.
One may not ask a non-Jew to build a succah on Yom Tov, and if he built it one may not sit in it[72] אג"מ (או"ח ד, סט, אות ה) .
Instructing a non-Jew to ask another non-Jew to perform melacha
is considered a sh’vus, not a sh’vus d’shvus, and therefore
it is prohibited, even for a mitzva[73]
מ"ב (שז, כד), וכ' דבמקום הפסד גדול יש לסמוך על המקילין.
If an eiruv breaks on Shabbos, a non-Jew may be asked to repair it, as it is an important public need to prevent people from violating Shabbos[74] שו"ת פנים מאירות (ח"א סי' ל). וע' שואל ומשיב (תניינא א, פט) לענין אם ישראל יכול לברך בכה"ג. .
A non-Jew may be hired to drive around a Jewish neighborhood
to prevent robberies[75]
חוט שני (פא, ח)
One may eat fruits brought to him on Shabbos by a non-Jew, since today the overwhelming majority of fruits are purchased at stores and were cut in advance of Shabbos, unless one knows that this non-Jew grows that type of fruit himself[76] ע' מ"ש בזה לעיל {?} .
[1] ואם הוא גר תושב, אסור מדאורייתא לישראל לצוות לו
לעשות מלאכה (מ"ב דש, א). ואין מקבלים גר תושב בזמן שאין היובל נוהג
(רמב"ם הל' עכו"ם י, ו). ולכן, נראה דאין דין זה נוגע בזה"ז.
[2] אמירה לעכו"ם
לעשות מלאכה, נסמכה אקרא "ודבר דבר" (רש"י גמ' עבודה זרה טו, א).
וטעם איסורים אלו,
י"א?? משום שליחות, ורמב"ם (שבת ו,א) כ' כדי שלא תהא קלה בעיניו ויבוא
לעשות בעצמו.
[3] לגבי האיסור להניח
לעכו"ם לעשות מלאכה בעד ישראל והנאה מאותה מלאכה, ע' תוס' (יבמות מח, ב) כ'
דאזהרתיה מ-"וינפש בן אמתך והגר" (שמות כג, יב) וכן משמע ברש"י (על
התורה שם, בשם מכילתא) שפירש שהפסוק מיירי בגר תושב. [אמנם, לא מוכרח לפרש
רש"י כן, דאפשר דר"ל שגר תושב מצווה לשמור שבת, דהיינו, אם בשעה שהגוי
קיבל על עצמו להיות גר תושב הוא גם קיבל על עצמו מצות שמירת שבת, מדינא יהא חייב
לשומרו, כמו שכתב בביה"ל (ס"ס דש) בדעת המג"א שיכול לקבל על עצמו
כל מצוה שרוצה.]
ורמב"ן (שמות כ,
י) כ' דעל דרך הפשט, "וגרך אשר בשעריך" בא להזהיר שלא יעשה מלאכה
בשבילנו (וסיים דבמכילתא דריש לענין גר צדק, ע"ש).
וע' רש"י על חומש
(שמות יב,טז, וכן במכילתא) כ' דאסור מ"כל מלאכה לא יעשה בהם". והפסוק
מיירי לענין יו"ט, אבל סמ"ג כתבו לענין שבת, ע' ב"י בשם סמ"ג
(רמד ד"ה כתב סמ"ג) והו"ד ט"ז (רמג, ג) ומשמע מדבריהם שהוא
דאורייתא, או כעין דאורייתא. (ע' ערוה"ש (רמג, א) שהגר"א יש לו נוסח
אחרת במכילתא.)
וע' פמ"ג (על
ט"ז שם) כ' שכל הפוסקים כתבו שהוא דרבנן, או יש לומר דעכו"ם בדברים של
ישראל אסור מן התורה, ובדברים של עכו"ם אסור מדרבנן.
וע' משיב דבר (א, כ) בענין
המחלקת אם שבות מותר במקום מצוה, דלהרא"ש אסור ולבה"ג מותר, תלוי אם מקור
איסור אמירה לעכו"ם הוא מן התורה או משום ודבר דבר, דאם אסור משום ועבדך
ואמתך, הוי אסור אפי' במקום מצוה.
[4] לענין סירוס, כ"כ
שו"ע (אה"ע ס"ס ה). וכתבו הפוסקים דה"ה בחסימת בהמה
(רמ"א חו"מ שלח, ו) ובישול בשר בחלב (ביאה"ל ס"ס שז בשם
פמ"ג) וקציצת צפרנים לאבל (ש"ך יו"ד ס"ס שצ), ובמקורות אלו
כתבו דה"ה בשאר איסורים.
אבל לומר לו לעשות
מלאכה האסורה מדרבנן, מותר, כ"כ ערה"ש (או"ח תסח, ב), ובזה תלוי
המחלקת בשו"ע שם אם מותר לומר לעכו"ם לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות.
אבל ע' תוס' ר"ה (כד:) וערך לחם למהריק"ש (יו"ד שצ, ז) אוסר אפי'
איסור דרבנן ע"י עכו"ם.
וע' ש"ך
(יו"ד שצ, ד) דמותר במקום מצוה, וכ"כ תוס' ר"ה (כד:).
ולענין לומר
לעכו"ם לקנות חמץ לעצמו, ע' מ"ב (תנ, טו, ושעה"צ סק"ל) שאם
נתן לו הכסף לקנותו, אסור משום דמיחזי כשלוחו.
[5] מ"ב (רעו,יא)
ומג"א
[6] מ"ב שז,עו.
[7] מ"ב שם. וע'
רמ"א (שם) וט"ז (?) משמע שאסור לרמוז בכל גווני.
[8] שלד, כה. והטעם, משום דלדעת עצמו הוא עושה.
[9] ע"פ שו"ע (שז, יט. ו-שלד, כה).
[10] ע' מ"ב (שז, עא) דלקרות עכו"ם לראות ולא לומר לו, לכו"ע שרי, ואפי' אם רוצה לומר "כל המכבה אינו מפסיד", המקיל לא הפסיד.
[11] חוט שני (פא, ח)
[12] לא ראיתי מפורש בפוסקים, לומר "כל המכבה אינו
מפסיד" במקום הפסד מועט.
לענין אמירה ממש, ע'
מ"ב (שז, כב) דאין להקל לומר לו לעשות שבות אלא במקום הפסד מרובה. וכן
במ"ב (שכא, כא) בשם מג"א (סק"ז), דאין להקל באמירה לעכו"ם
במקום הפסד מועט (ושם מיירי באיסור טירחא דהוי איסור קל). ועערה"ש (ס"ק
לה) חולק עליהם שם, דבכה"ג מיקרי הפסד, אבל אפשר דאינו חולק עליהם דבהפסד
מועט אין להקל.
[13] דאוושא מילתא אסור אפי' ע"י עכו"ם (מ"ב רנב, מט)
[14] ע' רמד, ה, ומ"ב שם
[15]
בימים קדמונים, היה אסור לשפחה לעשות מלאכה בעל הבית כיון דהוי כשלוחו אפי' לא
ציוה לה בפירוש (ע' רמ"א רמד, ה). אבל בזמן הזה, אין השפחות כמו בימים
קדמונים, כיון שלוקחים חופש בכל זמן שירצו {כ"כ הרה"ג ש"ב קאהן
בספר אמירה לעכו"ם, בשם מרן הגר"מ פיינשטיין.}
[16] ט"ז (רעו,ה)
[17] שמעתי מהרה"ג משה
היינעמאן
[18] שם
[19] ע"פ מג"א רעט,ט, שכל שיכול לטלטל ע"י עצמו בטלטול מן הצד מותר לומר לעכו"ם, וע"פ מ"ב שיא,ל דמותר לטלטל {אפי' מחמה לצל} בגופו, אבל לכאו' למעשה לא כ"כ נוגע, כיון שמותר לישראל עצמו לטלטלו בגופו. [וע' רע"א (בדברי המג"א), שהמג"א אוסר לומר לעכו"ם לטלטלו מחמה לצל, כיון שאין היתר לישראל לטלטלו בטלטול מן הצד מחמה לצל. והקשה רע"א, הא יש היתר לטלטלו לצורך גופו ומקומו בטלטול מן הצד, וא"כ לישתרי ע"י עכו"ם מחמה לצל. ותירץ, דצריך שיהא אפשר לו לטלטלו בענין שהוא רוצה לטלטלו עכשיו, וכיון שעכשיו רוצה לטלטלו מחמה לצל, אין להתיר מטעם שאפשר לו לטלטלו לצורך אחר. ולכאו' יש להסביר קושייתו, דכיון שטלטול זה מותר לצורך גופו, הטלטול לא נחשב מעשה איסור, וא"כ יהא מותר לומר לנכרי לטלטלו כיון שהוא אומר לו לעשות מעשה שיש לו היתר גם לישראל. ובתירוצו יש לומר, כיון שאומר לנכרי לטלטלו בענין חמה לצל, נחשב האמירה כאמירה לעשות איסור, כיון שאינו אומר לו לטלטלו בכוונת צורך גופו שיהיה מעשה היתר, אלא בכוונה שיהיה מעשה איסור. ולפ"ז, אם היהודי רוצה להציל הנר, והוא אומר להנכרי לטלטלו לצורך גופו (ר"ל שהוא מערים, ואמר לנכרי כאילו הוא צריך להנר במקום אחר), יהא מותר
[20] רמ"א (רנג,ה)
ע"פ מ"ב (סקצ"ט). ושמעתי מהגר"מ היינעמאן, שנסתפק אם מותר
לומר לעכו"ם להשתמש במים חמים, דאפשר שמה שמים קרים נכנסים למיחם ע"י
השתמשות במים חמים מיקרי פסיק רישא דלא מיחא ליה.
[21] ע' מ"ב (שז, כד) דלדעת עבודת הגרשוני, אסור,
וחוות יאיר (ס"ס מו) מצדד להקל, ובספר החיים כ' בדמקום הפסד מרובה יש לסמוך
על המקילין. [וחו"י הביא ראי' לזה מדברי רמ"א (אה"ע ה, יג) דאסור
למכור בהמה לעכו"ם אם יודע שרוצה לסרסו, אבל מותר אם יודע שמסרסו ע"י
אחר, ומשמע דאמירה לאמירה לא הוי כאמירה, עכת"ד. אבל ע"ש בפוסקים שהטעם
משום דלא מפקדינן על לפני דלפני, ולא דמי לכאן שהאיסור הוא שנעשה מלאכה לצורך
הישראל.]
וע' חת"ס
(שו"ת או"ח ס) דהטעם שבעבה"ג מחמיר, הוא מגמ' שבת (קנ.) לא יאמר
אדם לחבירו נכרי לשכור לו פועלים, ולפי ראי' זו, אפשר שאם אומר לנכרי בחול, מותר.
אבל בביאה"ל (שז, ב ד"ה ואפילו) דחה דבריו, ע"ש.
ועוד כתב החת"ס,
דטעם העבה"ג משום דלחומרא יש שליחות מגוי לגוי, ודחה דבריו דהיינו דוקא אם
אומר לנכרי לומר לנכרי ידוע, אבל הכא שאינו אומר לו לשכור לו אדם ידוע אלא שכור לי
פועלים, לא נעשה שלוחו, ע"ש.
[22] שז,כ. והטעם, כדי שלא
יבוא לומר לאינו יהודי לעשות מלאכה בשבת
[23] דעובדא דחול הותרה
במקום מצוה, כמו פינוי אוצר (שלג,א), מדידה (שו,ז), ונתינת מתנה (מג"א שו,טו)
[24] לענין אמירה לעכו"ם
באיסור דאורייתא לצורך מצוה, רמ"א (רעו,ב) כ' יש נוהגים (כבעל העיטור) דמותר,
ומקילין לצוות עכו"ם להדליק נרות לצורך סעודת חתונה, ויש להחמיר במקום שאין
צורך גדול, כיון שרוב פוסקים חולקים עליו. וע' מ"ב (סקכ"ד) בשם
של"ה מחמיר אפי' במקום צורך גדול. וע' שו"ע (?) לענין לעשות שבות כדי
לקיים מצות מילה. וע' שו"ע (שו,יא) מותר לומר לעכו"ם לכתוב לקנות בית
בארץ ישראל, וע' גר"א (שז,ה) כ' משום יישוב ארץ ישראל, ולא משום מצוה אחרת.
וע' מג"א (שז,ח) שבגמרא (ערובין צא,א) משמע שמותר לטלטל חוץ לעירוב מפני
קריאת התורה. ותי' (ע"פ מחה"ש, ע"ש) דבמקום שיתבטל קריאת הציבור
לגמרי, כגון בשעת הסכנה שאם לא היו מטלטלים הספר תורה לחצר אחרת לא היו קוראים כלל
עד שיתבטל הגזירה, מותר, ואין להתיר טלטול בשביל שאר מצוות.
לענין שבות במקום הפסד,
ע' מג"א (שלד,ל ו-שז,ז) שבצינור ממעך ברגלו כיון שהוא שבות כלאחר יד, וע'
שו"ע (שלד,ב) שיש מתירים טלטול מוקצה שמקום הפסד (וסתם כדעה זו ב-שז,ה)
אא"כ פשע (כ"כ מג"א), ויש אוסרים, ויש אוסרים אפי' ע"י
עכו"ם. ובדליקה התירו מלשאצל"ג ע"י עכו"ם כיון דאי לא שרית
ליה אתי לכבויי.
[25] ע' גר"א רעו,א,
דרק יש להתיר בקטן שצריך לו הרבה
[26] סי' רעו, סע' א' ה'.
אבל מלאכה שאינה צריכה לגופה אסור (גמ' שבת ל,א), משום דקרוב מאד לאיסור תורה (מש"ז
רעח,א)
[27] שו"ע (שז,ה) כ'
מותר אם יש צורך הרבה, ומג"א כ' במקום הפסד גדול יש להתיר, ובמ"ב הביא
בשם א"ר שמפקפק אפי' באופן זה.
וע' רמ"א (שכה,י)
שלצורך שבת מותר לומר לעכו"ם להוציא שכר ושאר דברים, ובמ"ב כ' אין להקל
אלא לצורך מצוה גמורה (כמו בכל שבות דשבות).
וע' מ"ב
(שעה"צ תקיב, יג) דשבות דשבות היכא דאיכא משום דרכי שלום, מותר.
[28] שז,ה, וכ' יש אוסרים
(דעת הטור בשם תוס', דרק התירו לצורך מילה כיון שמילה עצמו דוחה שבת), ומ"ב
כ' להלכה שמותר.
ולעבור על שבות דשבות
כדי לקיים מצוה אחר השבת, נו"ב (ס' מד) אוסר, משום דאע"פ דאין שבות
במקדש היינו רק לשבות קרובה, ומבואר ברש"י פסחים (מז.) דהיינו אותו שבת או
יו"ט ולא בשביל שבת אחרת. אבל ע' מחה"ש (רעו, ח) לענין שבות במקום מצוה
דלא הותרה אלא שבות קרובה, שהוכיח מגמ' שבת (קיד:) דשבות קרובה ביו"ט כולל גם
מה שנעשה למחר בשבת.
ולעבור על שבות
בביה"ש לצורך מצוה שלאחר השבת, רמב"ם (שבת כד,י) משמע מותר, וע'
ב"י (סי' שמב) דלדעת רמב"ם מותר לעבור שבות (לעשר דמאי) בביה"ש שלא
לצורך שבת כדי שלא יהא טרוד בשבת, והב"ח חולק וכ' שהרמב"ם לא התיר אלא
לדבר שהוא לצורך שבת אע"פ שאינו מצוה גמורה כיון שיכול לקיים מצות עונג שבת באכילת
דברים אחרים, ומ"ב (סק"ה) משמע שאין להתיר אלא לצורך שבת. וע' מ"ב
(שלט, כ) שאם יש צורך גדול, מותר לקבוע מקום לחליצה (דאסור משום דנראה כמו דין)
בערב שבת בין השמשות, בשביל חליצה ביום א', אם אי אפשר באופן אחר, עכת"ד,
ומשמע דאע"פ דחליצה הוי מצוה, אין להתיר משום שבות דשבות אם לא לצורך גדול.
[29] רמ"א (שכה, י) ומ"ב (ס"ק סב)
[30] שיב,א, ו-שיא,ב,
ו-שכב,ד במ"ב
[31] ע' מג"א שמב,א
נסתפק אם הוא רק בערב שבת או אפי' במוצאי שבת
[32] שמב,א כ' שמותר לצוות
עכו"ם לעשות מלאכה לצורך מצוה בבין השמשות. וע' תפארת ישראל (ערובין, פרק ג'
אות לה) שאע"פ שלא גזרו על שבות אחת בבין השמשות, אסור לעבור על ב' שבותים
ברגע אחת בבין השמשות.
[33] בעת הצורך, יש להקל
בדבר שתיקן העכו"ם בשבת אם הישראל קצץ לו שכר (רמ"א רנב,ד, וע'
שו"ע שם מתיר אפי' שלא בעת הצורך). ואם תיקנו בדבר שאינו מלאכה דאורייתא,
מותר בכל גווני (ביה”ל שם ד"ה שהאינו).
{ואם הביא נכרי מים
לצורך ישראל דרך רשות הרבים, כ' רמ"א (שכה, י) מותר לשתות מהם, הואיל ואפשר
לילך שם ולשתות. וע' מ"ב שרוב הראשונים חולקים על זה ולכן אין לסמוך על זה רק
לצורך גדול, ובמוצאי שבת יש להתיר מיד.}
אם גוי עבר מלאכת הוצאה
ברה"ר בשביל ישראל, כ' רמ"א (שכה,י) דמותר כיון שהישראל יכול ללכת שם
בעצמו ולאוכלו (ורק להשקות לבהמתו אסור כיון שהבהמה אינה יכולה לירד ולשתות),
ובשו"ע משמע שאסור, ומ"ב כ' שיש להקל במקום צורך. וע' לקמן (שכה, טו)
ומ"ב (סקע"ט) שיש קולא במלאכת הוצאה אפי' לדעת השו"ע, שהרי אם עשה
העכו"ם מלאכת הוצאה דרבנן כ' שאינו צריך להמתין בכדי שיעשו כיון שאינו נהנה
כ"כ. [ויש להסתפק אם עכו"ם עבר על מלאכת בורר בשביל ישראל] ואם נכרי רצה
לתקן נר ונכבה בידו וחזר והדליקו, כ' ביה"ל (רעו, א) בשם א"ר
(סקי"ט) דמותר ליהנות ממנו, דהוי כמו לצרכו כיון שכבה בידו.
[34] אבל בבישול, חיישינן
שמא ירבה בשבילו, ואסור (רמ"א שיח,ב). ולמוצאי שבת מותר מיד (מ"ב
שיח,יד)
[35] רעו,א, והטעם, כיון
דמותר לומר לו לעשות מלאכה לכתחלה אין לגזור שמא יאמר לו להדליק
[36] מ"ב רעו,כז, בשם
ט"ז (סק"ג). והוא לכאו' כדברי סמ"ג (הו"ד בב"י ריש הסי')
דמותר לשלוח אגרות אם קצץ לו שכר כיון ש"אין גוף הישראל נהנה מגוף השליחות",
וכ"מ מג"א (שכה,כט)
[37] שכה,יג, וע' מג"א
מפני שהוא כמערים
[38] רמ"א רנג,ה
[39]
אבל אם יכול ליהנות מדבר אחר הדומה לו, אסור (מג"א ס"ק נד, ומ"ב
ס"ק נה). כגון אם יש נהר בעיר והעכו"ם הביא מים דרך רשות הרבים, אסור
להשקות בהמתו, דלא כעולת שבת מתיר בכה"ג לדעת ר"ת (ע' מחה"ש שם).
[40] רעו,ד
[41] מג"א (שכה,כד)
ומ"ב, דלא כעולת שבת משמע דלשיטת ר"ת יהיה מותר ליהנות מהם
[42] רמ"א רעו,א
[43] מ"ב רעו,יד
[44]
תקטו, ה. וע' מ"ב (סקמ"ז) לענין אורחים האוכלים אצלו.
[45] מ"ב (רעו,ג),
ע"פ מג"א דמה שהובא מחוץ לתחום מותר לאחר כיון דתחומין דרבנן. וע"ש
תירוץ ב' במג"א, ולבושי שרד פי' דבריו דר"ל דתחומין הוי איסור קיל כיון
שאינו שוה בכל, דמה שחוץ לתחום זה הוי תוך תחום זה.
[46] או מחצה על מחצה (שו"ע
רעו,ב), דמסתמא לשם שניהם נעשה, או משום דליתא למיקם עליה דמילתא (מ"ב
סקט"ז)
[47] כגון הגוי שהדליק נר
בבית ישראל והלך לו (שו"ע שכה,יב)
[48] רעו,ב
[49] שכה,יד כ' שאם עשה
עכו"ם קבר בשביל ישראל בפרהסיא, אותו ישראל שנעשה בשבילו לא יקבר בו עולמית
(ע' טור דלדעת רא"ש הוא הדין אפי' עשאו בצינעא). וע' מג"א (בשם
רמב"ם) כ' והוא הדין לכל מילי דפרהסיא. וע' ט"ז (בשם ר"ן) שגנאי
הוא לישראל ליקבר בקבר מפורסם שנתחלל בו שבת עכ"ד, וא"כ הוי מותר בכל
מילי חוץ מקבר. ומ"ב הכריע שאין להחמיר לעת הצורך
[50] אע"פ שרובם ישראל,
אם יש הוכחה שעשאה בשביל עצמו, מותר (שו"ע רעו,ב), וע' ב"י (ד"ה
ישראל) שהרב המגיד (שבת ו,ד) נסתפק אם יש להקל ברוב ישראל, ורש"י משמע שאסור
[51] רעו,ב
[52] ואם עכו"ם הדליק
תנור לחמם הבית וחימם התבשיל שעל התנור באופן פסיק רישא, כ' מג"א (רנג,מא
וכ"כ במ"ב) דמותר, ודלא כהט"ז שאוסר (כיון שהוא כמכוון לכך, ולפי
דעתו לא שייך כלל לדין פסיק רישא)
[53] מ"ב רעו,י,
כמג"א לדעת הב"ח. ואם אינו מכירו, מותר. וע' מ"ב (שכה, סו), שאם
העכו"ם מכיר הישראל, אפי' אם בשעה שתלש העשבים לא ידע שהישראל צריך להאכילו
לבהמתו, אסור להאכילו לבהמת הישראל, דכיון שמכירו, חיישינן שמא ירגילו לשבת הבאה.
אבל כיון שהט"ז ומג"א מקילין כשלא ידע העכו"ם שהישראל צריך לו, יש
להקל לעת הצורך.
[54] דבדבר כמו נר מותר (רעו,ב),
דנר לאחד נר למאה. וע' רעו,א מחלקת אי גזרינן שמא ירבה בשבילו במדורה או לא,
והאוסרים סוברים דלפי רוב האנשים צריך להוסיף ולהגדיל האש (מ"ב)
[55] שכה,ז ומ"ב שם.
וע' ט"ז כ' טעם אחרת לחלק בין פירות הנתלשים בשבת ונר שהודלק, שתלישה הם קלים
לעשות ואדם להוט אחריהם ולכן גזרו בו יותר, משא"כ נר. ומ"ב כ' דלא צריך
לטעם הט"ז. ולפע"ד, בזמה"ז אם נכרי הביא לו פירות, ואינו ידוע לו אם
יש לנכרי אילן שמגדל פירות כזה, מותר לאוכלם בשבת, כיון דרובא דרובם שבבית הנכרי
הוא קנה מחנות או מכולת ולא הלך בעצמו לקצצם, ומה שיש בחנויות כבר היה נקצץ כמה
ימים קודם לכן, לכן מותר. וע' מהרש"ל (הו"ד ביה"ל תקטו, א ד"ה
אם יש) שאפי' אם רובם היו נקצצים קודם יו"ט, יש לחוש שמא קצצם היום כיון שיש
רוב המתנגד לזה, דרוב אנשים המביאים פירות למכור מביאים מן המובחר דהיינו מה שנקצץ
היום, עכת"ד. ולפי סברא זו, בזה"ז שרוב המביאים מביאים מה שנקצץ קודם
יו"ט, נ"ל שיש להקל.
[56] שכה, ד. כ' שם מחלקת אם מותר לאכול פת שאפה
עכו"ם בשבת לצורך עצמו ולמעשה בשעת הדחק או לצורך מצוה יש להקל, ומ"ב
הביא ב' טעמים לאסור, או מטעם מוקצה כיון דאפשר שבין השמשות היה קמח ואפי' היה
חטים (דראוי לכוס ואינו מוקצה) כיון שנעשה בו איסור דאורייתא הוי נולד, או מטעם
שמא יאמר לעכו"ם לבשל, ואע"פ דלא גזרינן בנר, במידי דאכילה אדם להוט
אחריו ויש לגזור טפי (כ"כ טור), ומג"א (תקיז, ב) כתב שהמחבר משמע דטעם
הב' עיקר, עכת"ד מ"ב (ס"ק טז). וכן בביה"ל (שם ד"ה יש
אוסרים) משמע שהרמ"א סובר שהטעם לאסור כאן, אע"פ דיש צדדים להקל במנעלים
שנעשו ע"י עכו"ם בשבת כמ"ש לעיל (רנב, ד), הוא משום דבדבר אכילה יש
לגזור טפי.
ולא הבאנו אלא ציור זה שיש לחוש שמא ירבה בשבילו, וע' סע' יא, ומג"א (ס"ק כח) בשם מהרש"ל, דבדבר שאינו של מאכל יש לגזור כיון שצריך לו תדיר, ולדעת תוס' אפי' בדבר של מאכל, מותר אם אינו מכירו. ואם עשה בגד פשתן, אפי' לדעת תוס', אם מכיר הישראל יש לגזור שמא ירגילו לשבת הבאה, ואם אינו מכירו, מותר, ע"ש.
[57] שכה, ד. אבל אם נתן
מעות לעכו"ם קודם שבת, אסור (רמ"א שם). ואפי' בשביל פת לסעודה שלישית,
מותר (כף החיים סק"מ).
ואם אפאה עכו"ם
בעצי מוקצה, לדעת תוס' (עמג"א שכה,ט) מותר לאוכלו, ולדעת ראב"ד
(עשע"ת תקז,ב) אסור. ולענין אם בחפץ של עכו"ם שייך בו מוקצה, כגון
גרוגרות וצימוקים שבידו, כ' רמ"א (שי, ב) דלא שייך מוקצה בחפצי עכו"ם,
ומ"ב (שם) הביא שיש חולקים ואוסרים מוקצה שביד עכו"ם.
וכל זה רק בדבר תלוש,
אבל במחובר אסור לכו"ע משום גזירה שמא יעלה ויתלוש (ט"ז שי, ב).
ובדבר מוקצה שגמרו בידי
אדם, ע' מג"א (שכה, י) דתלוי בב' דיעות בשו"ע אם פת שנאפה בשבת (שהיה
קמח בתחלת שבת) מותר או לא.
ולענין נולד, ע'
מג"א (תקה, ג) דאפי' של גוי אסור, ודלא כלבוש מתיר (הו"ד שם), ומ"ב
(שי, יב) הסכים לאסור.
אם עכו"ם עשה כלי
בשבת, כ' רמ"א (רנב, ד) דמותר ליקח נעלים הנעשים בשבת, ובביה"ל (שח, ו)
כ' דלדעת האוסרים נולד בשבת, אסור משום נולד, וכ"כ במ"ב (תקא, כח) לענין
יו"ט, שאם לקח עכו"ם עצים של ישראל ועשה כלי, אסור משום נולד.
[58] כף החיים (שכה, לה).
[59] ? ע' כף החיים דבכה"ג אין בו משום איסור מוקצה, אבל אפשר שעדיין אסור משום שמא ירבה בשבילו
[60]
שכה, ו
[61]
ע' שעה"צ (שכה, נד) דברה"ר דידן שהוא ככרמלית יש להקל בדיעבד.
[62]
יש להקל לצורך גדול או לצורך שבת (מ"ב שכה, נו), כיון דר"ת מתיר כיון
דיכול לילך שם בעצמו. אמנם, ע' מג"א (סקכ"ד) שאם אין הישראל יכול לילך
שם בעצמו, כגון דאיכא סכנת דרכים, אסור.
[63] ונראה פשוט, שאם צריך מפתח לפתוח מנעול הדלת בביתו והביא עכו"ם מפתח דרך כרמלית, אין להתיר עפמ"ש רמ"א (שכה, ז), דהא אי אפשר לפתוח המנעול בשום מקום חוץ ממקום שנמצא הדלת. אבל לכאו' יש להתיר כיון שאינו נהנה מגוף המלאכה כיון שאינו אלא מסלק הדלת כדי שיוכל ליכנס.
[64] ושמעתי שיש מתירים בזה. ונ"ל שאם אמרו לו בפירוש לעשות כן, אין נוהגים להתיר שבות במקום הפסד ובודאי לא בהפסד מועט כזה, ולכאו' אסור. ואם עשה כן מעצמו, אפשר שיש להתיר עפמ"ש ביה"ל (רעו, א) בשם א"ר (סקי"ט) שאם נכרי רצה לתקן נר ונכבה בידו וחזר והדליקו, דמותר ליהנות ממנו, דהוי כמו לצרכו כיון שכבה בידו. וה"ה כאן, כיון שלא שאלו ממנו לכבות, הרי מדליקם כדי שלא יכעסו עליו וזה כמו לצרכו. אבל לכאו' קשה להתיר, דהא כיון שרגיל לעשות כן צריך למחות, וגם שנראה כמצווה לעכו"ם לעשות מלאכה בשבילו צריך למחות.
[65] ע' מ"ב (שכה, ס, ו-סב)
[66] דלכבותו הוי רק איסור דרבנן, בין אם נכבה האור
עי"ז או רק מכבה הדבר המשמיע, ושבות דשבות מותר במקום צער (כשאינו יכול לישן)
או במקום עונג שבת.
[67]
ע' מ"ב (רנג, צט)
[68]
אם הוא תבשיל שנתקרר, והדליק עכו"ם האש, הכלל הוא, שאם יש צורך מצוה, בדיעבד
יש לסמוך על העיטור (ע' רמ"א רעו, ב) שמותר לומר לעכו"ם לעשות מלאכה
דאורייתא בכה"ג, ומותר לאכול. אבל צ"ע אם אכילת חמין בשבת נחשב כמצוה
גדולה לענין זה, ונראה מדברי הפוסקים דלא נחשב מצוה לענין זה.
והחמרנו בענין crockpot and hotplate כיון שקשה לברר המציאות אם
המתכת נעשה גחלת או לא, אבל אם לא נעשה גחלת, הדלקת העכו"ם נידון כשבות דשבות
ומותר לומר לעכו"ם להדליקו לצורך חמין בשבת (ע"פ מ"ב שכה, ס).
ובדיעבד אם העכו"ם
הדליק אש תחת האוכל:
אם לא נתבשל עדיין
כמאכל בן דרוסאי קודם מעשה העכו"ם, אסור לאוכלו (בין מצד בישול עכו"ם
(ע' יו"ד סי' קיג) ובין מצד איסור בישול בשבת (ע' שיח, ד).
ואם כבר נתבשל
כמאב"ד, בדיעבד אין לאסור התבשיל מטעם בישול דאורייתא (כמ"ש ביה"ל
שיח, ד, ד"ה אפילו), ותלוי: אם היה כבר חם וראוי לאוכלה, מותר לאוכלה
אע"פ שנעשה יותר חם כיון דלא מיקרי הנאה (רמ"א רנג, ה). ואם נתקררה, אם
הוא דבר גוש שיכול לאוכלו קר, מותר לאוכלו אפי' כשהוא עדיין חם (מ"ב רנג,
צח), ואם הוא גוש שאי אפשר לאוכלו קר, מותר לאוכלה אחר שנתקרר (ביה"ל שם
ד"ה להחם), ואם הוא דבר לח, אסור לאוכלה אפי' אחר שנצטנן (רמ"א שם,
וכנראה שבזה כיון שעשה איסור דאורייתא של הבערה אין להקל אפי' אין לו דבר אחר
לאכול) [וראיתי בשם החזו"א שאפי' אם מצטמק ורע לו (ע' רמ"א שיח, ד) אסור
ואפי' לאחר שנצטנן]. אמנם, אם הגוי נתנו על האש שלא לדעת הישראל, מותר לאוכלו לאחר
שנצטנן (מ"ב שם).
ובכל אופן, אסור ליתן
שום מאכל קר יבש על גבי הקדירה שעל האש שהדליק הנכרי, דזה הוי גורם בידים שיהנה
ממעשה עכו"ם. ואע"פ שאם היה דבר שיכול לאוכלו בלי החימום היה מותר
בדיעבד, אין להתיר לגרום שיהנה לכתחלה (כן שמעתי בשם פוסק אחד, וכן מסתבר).
ובדיעבד אם עכו"ם
לא הדליק אש ורק החזיר תבשיל לאש:
דינו כהציור דלעיל, אלא
שיש קולא אחת: אם הוא דבר לח, ונצטנן, ואין לו דבר לאכול חוץ מזה, מותר לאוכלו
(שיש לסמוך על הדיעות שהובאו בביה"ל רנג, ה, ע"ש).
[69] דלדעת השו"ע (שיח, ד) הוי איסור דאורייתא, ואע"פ שבביה"ל (שם) מיקל בדיעבד, לא מצינו שמיקל לכתחלה.
[70] ביה"ל (שם) כ' לענין דבר גוש שנתקרר, אפשר שיש להקל להחזירו ע"י עכו"ם כיון שהוא שבות דשבות במקום צורך שבת. [ונראה דה"ה לענין תבשיל שיש בו רוטב שהוא עדיין חם.]
[71] ביה"ל (שם) כ' שאין להקל אלא אם אין לו עצה אחרת.
[72] אג"מ (או"ח ד, סט, אות ה)
[73]
מ"ב (שז, כד), וכ' דבמקום הפסד גדול יש לסמוך על המקילין.
[74] שו"ת פנים מאירות (ח"א סי' ל). וע' שואל ומשיב (תניינא א, פט) לענין אם ישראל יכול לברך בכה"ג.
[75] חוט שני (פא, ח)
[76] ע' מ"ש בזה לעיל {?}