Meals and BrachosHalachos of Challah

A. General Guidelines

It is an obligatory[1] ובענין אם הפרשת חלה הוי מצוה בעצם או רק בתורת מתיר, ע' מג"א (ח, א) משמע דלא הוי כ"כ מצוה כיון דעושה כן רק לתקן מאכלו, אבל הגר"א (שם) סובר דהוי כשאר מצות כיון שאסור לפטור עצמו מחיוב חלה בעשיית עיסות קטנות, וגם הט"ז (יו"ד א, יז) משמע דכל איסור שטובל הוי מצוה להפרישו אפי' אינו רוצה לאכול ממנו, וא"כ ה"ה חלה. mitzvah[2] ספר המצות לרמב"ם (ע' קלג), החינוך (מצ' שפה).

ובעיקר מצות חלה, ע' פת"ש (שכב, א) שיש ב' ענינים במצות חלה, א', לפטור העיסה, ואין בזה שיעור מן התורה, וליתנו לכהן, שיש בו שיעור מן התורה דצריך להיות כדי נתינה, דהיינו א' מ-מ"ח מעשרון הראשון, וחכמים הוסיפו ליתן א' מ-מ"ח מכל העיסה. וע' נו"ב (תנינא יו"ד רא) סתירה בדעת תוס' אם צריך כדי נתינה בתרומה, וע' משנה למלך (מתנ"ע ו, ז) דכדי נתינה בחלה ותרומה ומעשרות הוא מן התורה, למצוה מן המובחר (ולא לעכב). וע' תוס' (ב"ק סו.) שאין דין הפרשה בראשית הגז, יש רק דין נתינה. to take Challah from a Jewish-owned[3] של, א. עיסת ישראל חייבת, אפי' לשה נכרי, ועיסת נכרי פטורה, אפי' לשה ישראל (שם). ואם נכרי הפריש חלה, אינו כלום, ונאכל לזר (רמ"א שם).

ישראל שיש לו שותפות עם עכו"ם, אם יש בחלק הישראל כשיעור, חייבת, ואם לאו, פטורה (סע' ג).

ועיסה שנתגלגלה כשהיה הפקר, פטורה (רמב"ם בכורים ח, ו, עפמ"ש דרך אמונה סק"מ) משום דאינו בכלל עריסותיכם (דר"א שם). dough or batter.

Mid’oraysa, one is only obligated to take Challah in Israel[4] טור סי' שכב when most Jews are living there[5] ב"י סי' שכב בשם רמב"ם וגמרא (כתובות כה.), וע' טור שם שיש מאן דאמר שבזמן הזה חלה באר"י דאורייתא , but mid’rabanan the obligation applies everywhere and at all times[6] ובענין ספק חלה אם אזלינן לחומרא, ע' כללי ספק דרבנן לקולא. . One should take challah from dough without reciting a bracha if it contains 8.7 cups[7] כ"כ הגר"ח נאה בשיעורי תורה (?) (2^3/5 lbs.) of flour of one of the Five Grains (wheat, barley, oats, spelt, and rye). One should recite a bracha if it contains 13.2 cups[8] שש"כ (מב, ט)

אמנם, ראיתי בשם הגרמ"פ (שכתב בקונטרס תורה והוראה ?) שיש לשער ע"פ שיעור ביצה בגודל "לארג'", וכתבו הUSDA- שהוא 2 oz., וא"כ, שיעור חלה שהוא 43.2 ביצים הוי 86.4 oz. שהוא 10.8 cups (3.2 lb.). וע' פ"ת (שכד,א) בשם צל"ח וגר"א שאין לברך אלא אם יש בו פ"ו ביצים כיון שנתקטנו הביצים. וע' חזון איש (?) כ' שלא יברך עד שיש שם כמעט 5 lb. של קמח, ויש נוהגים כן. (3-2/3 lbs.) of flour of one of these grains. When using whole wheat flour, a bracha should be recited only if it contains 15.1 cups (4-1/5 lbs.) of flour[9] ע' שו"ע (שכד, ג) שאם נטלו מורסן ממנו ואח"כ החזירן, אינו מצטרף. ובזה"ז כך עושין קמח מלא, מבררים הסובין מתוכו, וטוחנין אותו היטב, ואח"כ מחזירים הסובין לתוכו. (וע' ב"י ס"ס של דלפי רשב"א בתירוץ ב', אם החזיר סובין לתוכו הוי פטור כיון דלא מיקרי לחם. ונ"ל דלא חשו הפוסקים לדעה זו.)

ובש"ך (ס"ק יא) מבואר דה"ה סובין, אמנם בערה"ש (?) נסתפק בזה אי דוקא במורסן.

אמנם יש לעיין לדעת הש"ך (שם) שפירש הטעם משום דאין זה דרך עריסה, דבזה"ז הוא הדרך שעושין קמח מלא, אפשר דלדעת הש"ך, שפיר מצטרף. וע' מדריך הכשרות לבד"ץ עדה החרדית (שנת תשע"ו, עמ' 109) דצריכים להוסיף 15% על השיעור הרגיל כדי לברך על קמח מלא.

וע' שו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' נ) סיבה לחייב הסובין בחלה כיון שהוא עדיין מעורב עם "קמח שני", וע"ע מג"א (תנד, א) בביאור מילות סובין ומורסן.

אמנם, אפי' בקמח מלא, צריך להפריש חלה בלי ברכה בשיעור 2.6 lb., כיון דלדעת הש"ך הנ"ל י"ל דגם הסובין חייבין בחלה. והנוהגים שאין מברכים עד שיש 5 lb. של קמח, נוהגים לברך על קמח מלא כשהוא רק 5 lb., כיון שהוא כבר חומרא גדולה ואין להוסיף חומרא על חומרא.

ויש לפקפק, כיון שאין להפריש מקמח ישן וקמח חדש שנתערבו אלא צריך להפריש עליו ממקום אחר (כמבואר בשו"ע ?), והוא הדין על קמח של שנה שעברה על קמח של לפני שנתיים (לדעת המשנה ראשונה במשניות חלה פ"ד בשם הירושלמי), בקמח שלנו שאין אנו יודעים אם כולו משנה אחת או לא, איך מפרישים חלה בברכה? וי"ל דכיון שהוא רק ספק, יש לסמוך על הרמב"ם (?) דמשמע דהיינו רק אם עירב עיסה שנילשוה מקמח ישן עם עיסה מקמח חדש, אבל אם עירב קמח ישן וחדש ועשה עיסה, מפריש ממנו כרגיל, ויש לסמוך על זה.

וע' דרך אמונה (רמב"ם הל' בכורים ז, ד) דלענין הלכות אלו, השנה מתחיל בראש השנה (ולא בפסח, כמו באיסור חדש). . Some have the custom to only recite a bracha on a 5 lb. bag of flour (and a bracha is recited even if the flour is whole wheat)[10] ע' הערה הקודמת .

If one combines two or more of these grains to make the dough (such as oatmeal cookies containing oats and flour), one must take challah if the amount of flour and oats combined constitute this amount[11] שכד, ב. אבל אם לש כל עיסה לבדו, אינו מצטרף אלא כפי הסדר המבואר שם. . If it contains flour from one of these grains together with other types of flour (e.g., bean flour), or if one made two separate doughs (each from one of the Five Grains) and subsequently combined them, a Rav should be consulted[12] ע' סי' שכד סע' ב-ט. .

If the dough is the aforementioned amount and one intends to bake any amount of it, challah is taken with a bracha. If the dough is going to be entirely fried or boiled, challah is taken without a bracha[13] שכט,ג כ' שהעיסה פטורה, אבל כ' ש"ך כיון שיש מחייבים, יפריש בלי ברכה.

ואם מקצתו יהיה נאפה, יש ליטול חלה בברכה אפי' אם אין בפת הנאפה שיעור חלה. והטעם, כיון דגזרו חז"ל שחייבת בחלה משום שמא יבוא לאפות כולה, הוי כשאר חיוב דרבנן דמברכים עליו (שכט, ד, ע"פ ש"ך שם, דלא כמהרש"ל כ' שאין לברך).

ואם אין דעתו לאפות או לבשלו, אלא לאוכלו חי, נראה שאינו חייבת בחלה.

ואם רוצה לעשות מצה כדי לפררו אח"כ לסולת, כגון מצה מע"ל, כדי לבשלו (כגון לעשות קניידלע"ך), חייבת בחלה (בברכה), כן משמע במשנה (חלה א, ה, ונקרא "קנובקאות", ע' פיהמ"ש לרמב"ם שם) אבל ע' דרך אמונה (פ"ו ס"ק צז) י"א שהוא פטור בכה"ג אם דעתו לבשלה אח"כ. .

The point at which dough is obligated in challah is the time of kneading, and the intent of the owner at that time is what defines whether it is obligated[14] כמ"ש שו"ע (שכט, ג) "וגלגלה על דעת לבשלה" . Therefore, if one intended, when kneading it, to fry the dough, and subsequently decided to bake it, one must separate challah without a bracha.

It is questionable if one would be required to take challah from dough made without water (e.g., exclusively with fruit juice[15] אבל אם נעשה ממי פירות שהם juice reconstituted from concentrate, פשוט דמקבל טומאה מפני המים שבו. , oil[16] חוץ משמן זית, שהוא מכשיר לקבל טומאה. , or eggs). Therefore, when making large recipes which call for no water, such as chocolate chip cookies, one should always knead it with some water to ensure that he can take Challah with a bracha[17] שכט,ט-י. השו"ע כ' שאם נילוש במי פירות חייבת בחלה (ולכאו' בברכה) אבל כ' כדברי הטור שאין לעשותו משום ספק, ועש"ך כ' שאין לברך עליו כיון שיש פוטרים.

ואם לש חלה בלי א' מן הז' משקים, אין לשורפו, אלא יתן אותה לכהן קטן (רמ"א שם). אבל דין זה לא שייך היום, כיון שכל הקמח כבר הוכשר לקבל טומאה כשנותנים עליו מים קודם שנטחן (אבל אין חילוק בזה לענין ברכה בהפרשת חלה, כיון דהמים כבר נתיבש ולא נילוש החלה עם המים, לא שייך להפריש בברכה). . One may not add water to a water-less dough after the flour was already kneaded in[18] ש"ך (?). ולכן, אם כבר לשה בלי מים, יטול חלה בלא ברכה. .

Challah which is taken from a batter (e.g., cake) must be taken after baking[19] שכט,ב. .

One may not specifically create small batches of dough in order to avoid taking off Challah[20] שכד,יד . However, if one does not wish to make the full amount of dough needed for taking Challah for any other reason (e.g., Pesach is coming), it is permitted[21] משמעות שו"ע (שכד,יד) וש"ך וט"ז .

B. Combination and Division of Dough(s)

One should separate challah immediately[22] יכול גם לשהות עד אחר שהחמיץ, אבל נראה שיש להפרישו מיד משום מצוה הבא לידך אל "תחמיצנה". after kneading. If he divided the dough into individual rolls and then realized that he forgot to separate challah, he may separate it then. Since the dough was originally together, challah may be separated from one piece on the entire dough, even if they were already baked and are in different houses. However, it is preferable to have all of the doughs in one room[23] ע' מ"ב (תנז, י). ואפי' מקצתו עיסה ומקצתו כבר נאפה. .

If one kneaded several doughs, each of which was large enough to be obligated in Challah, and then realized he forgot to take challah, he may take one challah for all of them even without combining them, as long as they are not in separate bowls or containers and are all in the same room[24] שכה, ב. ובדיעבד אם הפריש וכל כלי בבית אחר, מהני, דבחלת חו"ל לא בעינן מן המוקף (שעה"צ תנז, יג). . This works even if the original doughs were already divided into small doughs or were already baked. If they are in separate bowls or containers, he must first move the bowls together so the containers are touching, and then take off one Challah for all of them[25] מ"ב תנז, ז. .

One dough for two recipes. If one made a dough (with 13 cups of flour) with intention to divide it to make two separate recipes, such as using half for rugelach and half for challah[26] דרך אמונה (ביכורים פ"ו, ציון ההלכה ס"ק שפח). כיון שיש לחוש לדעת החזון איש (יו"ד קצח, ג) דבכה"ג מיקרי דעתו לחלק. ובחז"א כ' שאם דעתו לעשותן בדפוסים מיוחדים מיקרי דעת לחלק כיון דמקפיד על נשיכתן זו בזו. [ולפ"ז נסתפקתי אם בעשיית ראגעלא"ך, דרוצה שיהיה לכל אחד צורה מיוחדת, אם מיקרי דעת לחלק. , or with intention to use it all to make challah but some will be frozen to bake later[27] שמירת שבת כהלכתה (פ' מ"ב, הערה מה). וע' פ"ת (שכו, ב), דלדעת המעדני יו"ט (ע"פ ר' יחיאל המובא בתוס' ברכות לז: ד"ה לחם) כל שאין דעתו לאפות עכשיו מיקרי דעת לחלק ופטורה מחלה, ולדעת שאר אחרונים (לבוש, דרישה וב"ח) לא מיקרי דעת לחלק אלא כשנותנו לאנשים הרבה. , and each part would not have shiur challah, challah should be taken without a bracha. If one of the parts contains at least 8.7 cups of flour, challah should be taken from the dough, with a bracha, before dividing it[28] שמעתי מהר' יוחנן מצגר, {דמעיקר הדין יש לסמוך על שיעור הגר"ח נאה לברך על הפרשה זו, וגם דמעיקר הדין הסכימו האחרונים שאין צריך להחמיר כהמעדני יו"ט}. .

One dough for many people. If one makes a large dough intending to give it to many people to bake for themselves, and each portion is not shiur challah, it is not obligated in challah[29] שכו, ב. אבל אם דעתו לחלקו אחר אפייה, חייבת (ט"ז שם). . If one intends to bake it and then give it to different people, it is obligated in challah[30] ט"ז (שכו, ב) וש"ך (סק"ה) . Dough (purchased from a Jewish bakery) which is divided into containers less than the shiur challah will not require hafrashas challah even if one combines several doughs together, as the bakery was obligated to separate challah from the original large dough, and one may assume that a bakery under kosher supervision did so[31] שכו, ב. וטעם דהפרשת הנחתום משום שאם לא ימכר לחלקים יעשנה פת (ע' ש"ך), או שמא קונה אחד יקנה הכל ביחד (ע' גר"א). ולכן, כל זמן שיש לו ספק שמא לא יחלקו, לא נפטר מחיוב חלה, דכדי לפוטרו צריך שיהיה דעתו בוודאות לחלק, ע' חלת לחם (ס"ה, סע' יג). ואם מאפייה של עכו"ם, אינה חייבת בחלה אפי' נאפה ביד ישראל.

וע' ש"ך (שכו, ד) וב"ח דלא יפה מה שעושים הנחתומים שעושים עיסה אחת גדולה ומוכרים אותו לנשים, כל אחד כשיעור חלה, כדי שיפרישו חלה בברכה, דהא החיוב כבר חלה על הנחתום ואין למוכרו בלי הפרשה, וגם דהפרשת הנחתום פוטרת כל העיסות אפי' מה שביד הנשים, ע"ש. וע' פ"ת כ' שבדרך החיים כ' דיכול ליטול חלה ולכוין שאינו פוטר אלא חלק מהעיסה, עכת"ד, ולפי דבריו ה"ה בנחתומים הנ"ל דיכול לכוין שלא יפטור שאר העיסות. .

Two doughs with separate recipes. If one makes two separate doughs (each not large enough to require challah) with separate recipes, they cannot combine to become obligated in challah, even if the doughs were placed in the same container, because he specifically does not want two doughs to be combined[32] שכו, א. ואם שניהם יש בהם שיעור חלה, יכול לצרפם ע"י נגיעה, ולא בעי נשיכה (רמ"א שם לדעת הגר"א, וע"ש דלדעת הט"ז צריך גם נשיכה, ונקה"כ חולק דאין צריך אפי' נגיעה). אבל אינו חייב לצרפם כדי למעט בברכות, כן מוכח במ"ב (תנז, ד). . For example, if one is making bread and cake (or bread and kokosh cake), so he does not want the batter to mix with the dough, and he placed the dough and the batter in one bowl, they do not combine for challah.

Combining identical doughs. If one kneaded small batches (of the same recipe) of dough which are not individually large enough to require taking Challah, but together they would require it, he should stick the dough together and then take off Challah[33] שכה,א. . Alternatively, he may put them all in a large container or cover them with a sheet and take off Challah[34] שכה, א. וע' מ"ב (סי' תנז, סק"ז).

וע' גר"א (יו"ד שכה) כ' שאין צירוף סל בין עיסות שנילושות בפטור אלא אם החלות נוגעות זו בזו, ומ"ב (שעה"צ שם) כ' דכן יש לנהוג לכתחלה אע"פ שהט"ז מיקל בזה. .

If the items were already baked, the procedure is as follows:

Combining different baked goods. If two different types of baked goods (each made in small batches) were placed in one container, and when combined they contain the shiur challah, one should separate challah without a bracha[35] ע' שש"כ (פרק מב הע' מג) כ' פטור כיון שהוא מקפיד על ערובם, אבל בחלקת בנימין (?) כ' להפריש בלא ברכה. (as one does not mind if baked goods touch each other). For example, if bread and cookies were baked in small batches which were not obligated in Challah and subsequently placed in a box, one should take challah from them without a bracha. If the items were placed in the box in individual bags, they are not obligated in challah[36] ואם כל אחד בשקית לפני עצמו, י"ל דפטור כיון שכל אחד הוי כסל בפני עצמו כמו שצידד בשש"כ (פרק מב הע' לט) שיש לצרף דעת הגר"א (ע' לקמן בענין מקפיא). .

Combining similar baked goods. If one has already baked several[37] אבל אי אפשר לצרף בצק עם חלות, דהוי כשני מינים, ע' רעק"א (על הט"ז סי' שכד ס"ק יד). ולכן, צריך להמתין לצרפם עד שנאפו כולם. batches of the same baked good, and wants to combine them to take off challah, he should put them all in a large container so that every loaf is at least partially below the sides, and take challah from one piece on all of them[38] שכה, א. ואם לא דבקם, יכול לפרוס מפה עליהם לצרפם או ליתנם בתוך כלי אחד שיש לו לבזבז (שם) ובלבד שאין עיסה יוצא למעלה מדופן הכלי (רמ"א) אבל אם מקצת הככר בפנים ומקצתה למעלה שרי (ש"ך ע"פ ב"י, ודלא כב"ח שאפי' מקצת הככר למעלה אינו מצטרף). [ואפשר לכתחלה יהיו כל הששרות לגמרי תוך הסל.] ואם נתנם על כלי שאין לו לבזבז, אינם מצטרפים לשיעור חלה (שם) כיון שהוא איבעיא דלא איפשיטא בגמרא ונקטינן לקולא בחלה דרבנן (ש"ך). . Alternatively, he may cover them all with a sheet or towel[39] שכה, א. ועערה"ש (שכה, ה) כ' שאם נותן מפה למעלה אין צריך מפה מלמטה, דלא כפמ"ג כ' שיניחם במפה וישים מפה זו ג"כ על המצות מלמעלה, וע' ביה"ל (תנז, א) נשאר בזה בצ"ע.

ובמקור צירוף סל, ע' רי"ף (פסחים טו:) גרס בגמ' "דכתיב באכלכם מלחם הארץ", ונראה שהר"ן (שם) פי' דבריו, שיש לדייק דלפעמים לא מחייב העיסה בחלה ומחייב אחר שהוא לחם, והיינו ע"י צירוף סל. אבל שבלי הלקט (ס' ריב, בשר רש"י) גרס "שנאמר כף אחת, הכתוב עשה כל מה שבכף אחת", והוא כעין דרשת חז"ל בחגיגה (כג:) לענין טומאה, הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש אבל לא לתרומה. 

וע' ב"י (או"ח תנז) דצירוף סל מועיל אפי' לקולא, כגון לצרף עיסות קטנות כדי להפריש חלה על עיסה גדולה שנתחייבה בחלה, אבל כ' דלדעת ספר המנהיג וספר יראים, אין צירוף סל אלא להחמיר. ושבלי הלקט הסביר טעמם להחמיר, כיון דנלמד מכף אחת, והוא רק לחומרא ולא לקולא, עכת"ד, ולפ"ז נראה שהב"י ושאר פוסקים סוברים כהרי"ף שהדרשה מדכתיב מלחם הארץ.

וע' ר"ן (הנ"ל), ואפשר לפרש דבריו שטעם הצירוף בסל הוא שבטבעם הלחמים נושכות זו בזו, ואפי' אם יש איזה סוג לחם שאינם נושכים אעפ"כ הוי גזירת הכתוב. ואם זה כוונתו, יש להסביר טעם הצירוף הוא כיון שדעתו לעשות הכל אחד, כגון אם רוצה לאכסן אותם ולישא אותם כדבר אחד או שייראו כדבר אחד במכסן שלו שנראה יותר מסודר ככה, אבל אם אין כוונתו אלא כדי שיאפו או שיקררו אבל אין דעתו לאכסן אותם או שייראו כאחד, אין סברא שיצרפם הסל. ועפ"ז יש להבין למה מקרר לא יצרפם לחלה.

וע' ספר החינוך (מצ' שפה) כ' בשם מורו דצירוף סל הוי דוקא בשעה שרודה מן התנור, אבל אם נותנו מהתנור על דבר שאין לו תוך ואח"כ נותנו בסל, אינו מצטרף. וכתב המנ"ח שכן דעת הריצב"א, וע' העמק שאלה דייק כן בדברי השאלתות (פר' צו שאיל' עג). וכן משמע ברש"י (נדה ח.).

ושמעתי מהרה"ג אשר ווייס בשם הרצ"פ פראנק דבשביל זה כתב השו"ע דין צירוף תחת המפה בשם יש מי שאומר, כיון דלדעת החינוך אינו מצרפו אא"כ נותנו ממש לתוך הסל, ולכן אם נותנו על השלחן ואח"כ מכסהו במפה אינו מצרפו.

אמנם, לדעת השאלתות (הנ"ל) הטעם לצירוף סל הוא, שהסל יכול לצרפו כל זמן שלא נגמר הפת עדיין, וכיון דלא נגמר אפיית הפת עד רדייתו מן התנור דעדיין נאפית קצת מחום כל הככרות יחד, לכן יכולים להצטרף (כן נ"ל כוותו). ולפי זה, לפע"ד יש לדחות דברי הגרצפ"פ, שעדיין יכול לקיים צירוף סל אפי' לדעת החינוך כל זמן שהלחם חם. , and then take Challah.

If one placed multiple of the same item in one container without separate plastic bags, and combined they are the shiur challah, he must take off challah with a bracha, as the container obligates them in challah. If they were placed there in separate bags, he should separate challah without a bracha[40] ע' שש"כ (פרק מב הע' לט). ומחזה אליהו (ח"א ס' קיא) כ' דפטור כיון שכל אחד בשקית בפני עצמו. . If multiple items with the same recipe were placed in a freezer together when individually wrapped, one need not take off Challah, as a freezer cannot combine items for challah[41] מחזה אליהו (ח"א ס' קיב) כ"כ מכמה טעמים, דהוי כמחובר לקרקע, או דהוי ככלי העשוי לנחת. וע' שו"ע (שכה, א). ואין הכלי מצרפם לחלה כיון שאין מצטרפים כשכל אחד בשקית בפני עצמו, כמ"ש גר"א (שכה, ב). ובארון לא מיקרי צירוף כיון שהוא מחובר לקרקע ואין לו תורת כלי. וגם יש לדמות מקרר לתנור שאינו מצרף לחלה (ע' גר"א שכה, ג, בשם רמב"ם. וע' ב"י בענין תנור) כיון שאינו נותן הלחם שם בשביל שמירה אלא לצורך קירור, ודומה לתנור שנותנו שם לצורך חמימות, וע' שש"כ (פרק מב הע' לט). . For example, if one made oatmeal cookies from 7 cups of oats and flour and put them in a bag in the freezer, and did the same the following week, he need not take off challah.

C. Procedure of Taking Challah

Challah should be taken off after all the flour is mixed with water[42] שכז, ג , before it is baked, but it may be taken off after baking[43] שכז, ה. וע' מג"א (תנז, ב, בשם ב"י שם) דלכתחלה צריך להפריש כשהוא עיסה דראשית עריסותיכם כתיב.

ואם לוקח חלה אחר האפייה, אינו אוסר הכלי שנאפה עליו, דכיון שכשנוטל חלה, הוא גם מתקן הבליעות שבתוך הכלי, כמו שמתקן הבליעות בתוך הבשר שנאפה בפשטיד"א קודם הפרשת חלה (ע' רמ"א שכד, יב).

מה שעושים ההכשרים הגדולים כגון OU, שמניחים קופסא של מצות שלא הופרשה חלתו אצל המכונה שעושה העיסות, ואומרים שעל העיסה הראשונה שיהיה נילוש במכונה זו הרי אנו מפרישים 1 gramשיהיה חלה, מפינה שלמעלה-ימינה של המצה הכי קרובה אל המכונה, ועל העיסה השנייה מן ה-gram שאצלו, וכו' עד שנעשה כל הקופסא חלה. ומקור עצה זו מחכמת אדם (שער מצות הארץ, יד, לג) לענין חלה, ע"פ דברי הרמב"ם (הל' מעשר ט, ח) שמזכיר עצה כזה לענין מעשרות. .

To take Challah, after kneading all the flour into dough, one should hold a piece of the dough and begin to pull it away, recite the bracha of l’hafrish challah[44] רמ"א (של, א). וי"א להפריש חלה מן העיסה (ע' ט"ז, וע' מ"ש לעיל בענין נוסח הברכות אם נשתנה כשמפריש לאחר אפייה), וי"א להפריש תרומה (שו"ע שם), וי"א להפריש תרומה חלה (ש"ך שם).

וע' רעק"א שיש לומר "הרי זה חלה" אחר ההפרשה כמ"ש ראב"ד (ביכורים ה, יא) שיש לומר זו תרומה. וכ"כ רמב"ם (טומאת אוכלין ח, יז) שיש לומר הרי זה חלה. וע' ר"י קורקוס (ביכורים שם) מבאר דכיון שמברך ותיכף מפריש, אין לך קריאת שם גדול מזה. , separate it from the dough, and then have in mind that this should be the separated challah[45] בצל החכמה (ג, עג). כדי שיהא עובר לעשיית המצוה. וע"ש עוד ציורים, דאם תפרד לגמרי ולא נתכוין שתקרא לו שם חלה עדיין, אין בכך כלום, ויכולה לברך ולכוין אח"כ שיהיה ההפרשה. אבל אם הפרידו ונתכוין שיהיה חלה, שוב אינה יכולה לברך (אע"פ די"ל לדעת הש"ך (רצד, יד), דיכול לברך עד זמן הביעור). אבל אם בכה"ג תברך תוך כדי דיבור להפרשתה, אין ברכתה לבטלה, ע' באר היטב (יט, ג) בשם פר"ח. . There is no minimum amount to take, but the custom is to take the size of an olive[46] רמ"א שכב,ה . The custom is to burn the Challah[47] ע' שו"ע שכב,ה, שמותר ליתן למי שטבל לקריו או לקטן שלא ראה קרי כיון שחלה דרבנן אינו אסור באכילה אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו. ובארץ ישראל אסור לכהן טמא לאוכלו אע"פ שאין טומאה יוצאה מגופו, כגון טומאת מגע, ואפי' לדעת רמב"ם שחלה בזמן הזה דרבנן באר"י אסור כיון שעיקרו באר"י דאורייתא, וכל שכן למאן דאמר שבזמן הזה חלה באר"י דאורייתא אסור ליתן לכהן באר"י. אבל רמ"א (או"ח ס"ס תנז) כ' י"א שאין נותנים לשום כהן, ומ"ב (ס"ק כב) כ' הטעם, כיון שאין לנו כהנים מיוחסים. וש"ך יו"ד שכב,ט כ' דנהגינן בפסח ליתן חלות דמצה לקטן (וכן משמע במ"ב שם).

אבל לפעמים צריך להאכיל החלה לכהן קטן, כגון בשבת שחל להיות בערב פסח, ושכחו להפריש חלה קודם שבת, שאי אפשר לשייר עד למחר, צריך להפריש ביו"ט ולסמוך על הפוסקים דמותר להפריש חלה בחו"ל בשבת (מ"ב תקו, כג). ובכה"ג, האוכל צריך לברך "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול תרומה", כמ"ש רמ"א (שכב, ה). אמנם, לא מבואר שם אם צריך לאכול כזית כדי לברך או לא, וראיתי בחלקת בנימין (?) דן בזה, שהחזון איש (?) כתב שהמצוה באכילת חלה הוא שמחזיק בהלאו שאסור להאכילו לזרים, וא"כ אפשר שאין צריך כזית. אבל רשב"א (שבת צג.) משמע שמצות אכילת חלה הוא דוקא בכזית. וגם, הרא"ש (פסחים י, כה) משמע דכל ברכה שמברך על אכילה, צריך להיות דוקא על אכילת כזית. in the oven. To ensure it burns properly, it is best not to wrap the Challah in foil, but rather place it upon a piece of foil. One should not burn the taken Challah in the oven while other bread is baking, but if one did so the bread may be eaten[48] כן שמעתי מהגר"י רייזמאן. ונ"ל טעמו, משום שאם החלה ממש הדליקה ויש בו אש, הרי יש שבח עצים בפת. אבל כ' בילקוט יוסף (דינים לאשה ולבת, סי' שכח סע' ח) דאין נזהרין בזה, דלפי גודל התנור וגודל ההיסק לא חשיב הנאה כלל.

ולענין ריחא, ע' ש"ך (קח,א) בשם איסור והיתר, ותמה עליו למה התיר רק בחלה דרבנן, דהא אפי' באיסור דאורייתא מותר לאפות כיון ששניהם כחושים, והביא כמה ראשונים שסוברים כן. וע' רמ"א (שכב,ה ובדרכ"מ) שיש עושים היסק לחלה בפני עצמו, ואין אנו נוהגים כן כיון שחלה בזה"ז דרבנן אלא נוהגין להשליך לתנור קודם הפת.

וראיתי מי שכתב שאין להשאיר חלה שהופרשה במקפיא, משום תקלה, כמו דאמרינן (גמ' פסחים לג:) דאסור להשהות שמן תרומה שנטמאה אלא אם נותנים אותו בכלי מאוס כדי שלא יבוא לאוכלו, וא"כ ה"ה כאן יש לאסור משום תקלה. אבל ראיתי (בשו"ת לב ים ח"ב מהר"י מצגר) בשם הגה"ר יצחק זילברשטיין סברא להתיר, דכיון שאין המנהג ליקח בצק מהמקפיא ולאפותה, לא שייך לגזור.

וע' נקה"כ (על ט"ז פו, יד) דלא גזרו משום תקלה אלא בתרומה דאשכחן דגזרו רבנן טובא בתרומה, ועוד, דוקא במילתא שכיחא גזרו, ועוד, דדוקא בתרומה גזרו כדי שלא יטמא עיסות אחרות, עכת"ד. ונ"ל דג' טעמים אלו שייכים גם כאן. . One may not poke the challah with a fork to see if it is burnt through, as this would require the fork to be kashered[49] ע' ש"ך (שכא, ד) וט"ז (סוסק"ב) דבליעות של חלה אוסרת הכלי. וכ' דברי מלכיאל (ח"ג סי' נו) דאפי' אם נבלע ע"י האש, אין צריך אלא הגעלה כיון שהוא איסור דרבנן שאין בו עיקר בדאורייתא. שאם הגעיל דבר שצריך ליבון, לא נשאר בו אלא דבר מועט, ובכל איסור דרבנן שאין בו עיקר בדאורייתא מותר לבטל או עכ"פ להוסיף עליו, ע"ש, ולכן הקילו בהגעלת כלי חרס ג"פ כיון דכבר נפלט הרבה. וצירף לזה דעת הפוסקים דאזלינן בתר רוב תשמישו, ורוב תשמיש הסכין אינו ע"י האור. [ומשמע מדבריו דאפי' בלי צירוף זה יש להקל, ולכן יש להקל אפי' בכלי שאופים עליו ממש, דרוב תשמישו ע"י האור.] .

If the challah was accidentally discarded in the garbage, it is still valid and one need not take challah again[50] פשוט, וע' תשובות והנהגות (א, עתר) כ' כיון דחלת חו"ל מותרת לכהן טמא אם אין טומאה יוצא מגופו, אין בו מצות שריפה אלא צריך לשורפה כדי שלא יבא לידי תקלה. ואם אפשר לשרוף החלה מה טוב ומה נעים, וכשאין לפניו תנור, כורכו בנייר וזורקו לאשפה. . If the separated challah was accidentally mixed in with the rest of the dough, see footnote[51] אם יש מאה פעמים עיסה נגד החלה, החלה בטילה, והכל מותר. ואם אין ק' נגדו, ישאל לחכם שיתיר נדרו (רמ"א שכג, א). (ואינו יכול לעשות התרה זו ע"י טלפון אע"פ דבערב ר"ה יש מקילין, דבער"ה יש לסמוך קצת על המסירת מודעה שאמר בערב ראש השנה שעברה שכל נדריו לא יהיו חלים, וגם שהוא מסופק אם יש לו שום נדרים ועושה ההתרה על הספק, משא"כ הפרשה זו, שבודאי הפריש וגם התנאי בער"ה לא קאי על זה, צריך להיות בפני בית דין כמו שכתבתי בהל' נדרים. אבל אשה יכולה לעשות בעלה שליח להתיר נדרה, ע"ש.) וע' ט"ז (סק"ב) הקשה על רמ"א דא"כ לא מצינו כרת לשחוטי חוץ, או מלקות לנזיר שעבר על נזירותו, אלא צ"ל דאינו יכול לעשות הפרה על ההפרשה אחר שכבר נתערבה, משום דאינו יכול לשאול על הנדר אא"כ מתחרט על עיקר הנדר. ובנקה"כ רצה ליישב קושיות הט"ז, ע"ש.

וע' שאילת יעב"ץ (הו"ד פת"ש סק"ב) שרמ"א מיירי כשנפלה לעיסה אחרת, אבל אם נפלה לאותה עיסה, הדרה לטיבלה, ודייק כן מלשון הרמ"א. ובכנסת יחזקאל תמה עליו. ובשו"ת חת"ס (כ"ז בפת"ש שם) הורה דכשנתערבה בעיסתה, עכ"פ עם התרת הנדר יש לסמוך להתיר, אבל בעיסה אחרת לא הייתי מתיר ע"י שאלה אלא לצורך גדול.

ואם הפרישה חלה ע"י שליח, ע' פת"ש לקמן (שלא, ו) מי צריך לשאול על ההפרשה.

ואם נתערבה באינה מינה, בטל בס' (רמ"א שם). .

If, outside of Israel (regarding dough kneaded in Israel, see footnote[52] בארץ ישראל, אסור לאכול עד שיפריש (?). ), one forgot to take off challah until after baking, he should take it off before he begins eating. If it is Shabbos, when one is prohibited to take off challah, one may eat the bread on Shabbos, but he must leave over a little more than[53] מ"ב (תקו, כב), משום דבעינן שיריה ניכרים. an olive-sized piece until after Shabbos. After Shabbos, he should recite the bracha, take an olive-sized piece of the remaining bread as challah, and burn the challah[54] רמ"א תקו, ג .