Yom TovHalachos of Remembering The Churban

There are various gezeiros Chazal enacted in order that one should remember the destruction of the Beis Hamikdash at certain times and occasions.

If one uses limewash as paint on the walls of his house[1] אבל בית הכנסת ובית המדרש אין צריך לשייר (מג"א תקס, ב). , he must leave a space of 18 inches by 18 inches unpainted opposite his entranceway[2] תקס, א . Most paints used today are not made of these materials, but it is still preferable to do so[3] ערה"ש (תקס, ד), משום שמערבים בו חול (ונ"ל דכל שכן היום שאין עושים אותו מסיד כלל). וע' מ"ב (?) שבסיד שמערבים בו חול, מחלקת אם צריך להשאיר בו אמה על אמה. . If one purchased a house from a non-Jew with painted walls, he need not scrape off the paint[4] תקס, א. ואם צבעו ישראל, כ' מ"ב (סק"ד) חייב לקלוף, אבל לדעת ערה"ש (הנ"ל) אפי' לכתחלה המנהג להקל. .

When one invites guests for a meal, one must leave out one food or[5] תלוי במחלוקת במ"ב סק"ז אם ר"ל או או, או צריך לעשות שניהם leave one seat without a setting. On Shabbos or Yom Tov, this does not apply. If the food one leaves out is one that is noticeably missing, one need not leave out a setting.[6] שעה"צ (תקס,טז) בשם הט"ז ליישב למה לא כ' הטור לשייר מקום פנוי

A woman may never be “completely adorned”, meaning, wearing all of her articles of jewelry[7] תקס, ב, ומ"ב (סק"ח) .

At a wedding, the chosson has ashes put on his head in the place of his tefillin. An unbroken glass is broken at the chuppah; however, the dish that is broken at the tena’im should be an already broken one.[8] מ"ב (תקס,ט). והטעם, ששבירת הכוס בשעת החופה הוא לרמז מוסר ויתנו לב, ולכן אין בו משום בל תשחית, משא"כ בשעת התנאים הוא רק למעט ולהבהיל השמחה The kallah may not wear a tiara made of gold or silver[9] תקס,ד ומ"ב שם. וכ' מ"ב שאם עשוי של משי וצפויו כסף, צ"ע. וכ' הט"ז שיש נוהגין להקל אם לקחו מכלי הקודש בביהכ"נ לכסות ראשה, שלא אסרו אלא אם נעשית מתחלה לשם כלה, וכ' בשעה"צ (סקכ"ח) דצריך להתנות להדיא בשעת הקדשן, דאם לאו, אסור להשתמש בכלי הקודש .

It is forbidden[10] והעובר על זה אין בו מלקות או נידוי אבל מיקרי עובר על דברי חכמים (ב"י יו"ד סי' קנז). וטעם האיסור לכאו' זכר לחורבן. ומי שאינו זהיר באיסור של זמרא, משמע ברש"י (חגיגה טו:) שיבוא לידי מינות, אבל מהרש"א פי' שם דדוקא זמר של ע"ז מביא למינות, שהוא א' מאיסורי ע"ז, וכ"כ אג"מ (יו"ד ב, נו).

ועוד, זמר מביא לידי עבירה, ע' רא"ש (מו"ק ג,יא) שהביא גירסת הר"ח בגמ', אם אדם רואה שיצרו מתגבר עליו, פירוש, מבקש לשתות במיני זמר ולשמוח בשמחה המרגילה לידי עבירה, ילך למקום שאין מכירים אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה מה שלבו חפץ כגון אכילה ושתיה במיני זמר. [ואפשר עפ"ז נהגו הרבה אנשים שבשעת ריקודים לובשים כובע וחליפה שחורים.] to accustom oneself to listen to live music, or to play musical instruments at a party. It is also forbidden to sing while drinking wine. However, for the purpose of a mitzvah, like simchas chosson v’kallah, davening on Yom Tov, or praising Hashem, it is permitted[11] רמ"א תקס,ג ומ"ב. ואין לדייק במ"א (תקנח,א) ומ"ב (תקנח,ב) שכלי שיר אסור רק בג' שבועות, מדאסר שם רק עד חצות, דהא שם מיירי בסעודה שלפני החתונה ואפשר שיש ההיתר של שמחת חתן וכלה (אע"פ שאינו סעודת מצוה כמבואר שם). ודלא כשיטת הב"ח (הו"ד במ"ב, ומשמע שהוא פסקו למעשה), דשיר בפה אסור בכלל אם אינו לצורך מצוה, ודלא כשו"ע שכ' דכלי זמר אסור בכלל, ושיר בפה אסור על היין. ובאג"מ (או"ח א, קסו) כ' דיש להחמיר כדעת השו"ע.

 וע' ברכי יוסף (סק"ד) כ' דבשבת אין לעשות שום זכר לחרבן. וראיתי שיש מביאים ראי' לדבריו מדברי שו"ע (שלח, א) דדוקא בשבת אסור לנגן בכלי שיר, אבל יש לדחות ששם מיירי לצורך מצוה. . Even in these cases, pesukim may not be sung[12] מ"ב (תקס,ב) מליקוטי מהרי"ל שכ' שהתורה חוגרת שק ואומרת עשאוני בניך כמין זמר. . One also may not sing using tunes of songs from other religions[13] רמ"א (נג, כה) ומ"ב (שם), ומ"ב משמע דוקא אם מנגנים בו לעבודה זרה, אבל שאר ניגונים של נכרים מותרים. וע' אג"מ (יו"ד ב, נו) כי סתם הניגונים שהנוצרים מחברים לפסוקי תהלים הוא לזמר לתפלותיהן שזה אסור. . One should not sing love songs[14] מ"ב (שעה"צ תקס, כה), משום דקא מגרי יצר הרע בנפשיה. ומי שמנגן בשירי עגבים, גדול עונו מנשא (ערה"ש נג, יג). וש"ץ המנבל פיו בשירי עגבים, מוחין בו, ואם אינו שומע מעבירין אותו (ערה"ש נג, כו). .

One should not attend a gathering purely to laugh, such as a comedy club[15] ערה"ש (ס"ס תקס). שו"ע תקס,ה. וב"י כ' אפי' שלא בזמן הגלות אסור, והטעם כיון שהשמחה משכח את המצוות, אבל לעולם הבא,מותר. דלא כטור שמשמע דשלא בזמן הגלות, מותר. ובשיטת הרר"י (שהוא מקור הב"י) כ' הפרישה דרק מותר בעת שאנו יוצאים לגאולה. והט"ז כ' דאפי' שזמן שביהמ"ק קיים, רק אם הוא שמחה של מצוה מותר למלא שחוק פינו. .

Visiting Israel and Jerusalem

An adult[16] בין איש בין אשה, ע' אורחות רבינו (לקמן). וקטן פטור, כן נראה ממג"א (תקסא, ו). must tear his shirt when he sees the place of the Beis Hamikdash[17] תקסא, א , meaning, the Dome of the Rock[18] ב"ח (תקסא, ד) כ' הקובה של בית המקדש or the Western Wall[19] אג"מ (או"ח ד, ע, או' יא) . (Today, tearing is not performed upon seeing the city of Yerushalayim or the Judean Hills[20] אג"מ (או"ח ד, ע, או' יא), כיון דלא הוי בחורבנה, וכן משמע במ"ב (תקסא, ב). אמנם, כ' בארחות רבינו שיש לקרוע כשנכנס לחומת עיר העתיקה. ואם קרע כשנכנס לעיר העתיקה ואח"כ ראה מקום המקדש, צריך לקרוע קרע חדש (תקסא, א). .) If he saw these places within the last thirty days, he need not tear[21] תקסא, ה . The tear may be started with a knife[22] עמ"ש בהל' אבילות {?} , but one must tear by hand, four inches on the left side of the chest of his shirt, while standing[23] ע' תקסא, ד, וכתב שם כל בגדיו . If one is wearing a jacket, he is obligated to tear it[24] כן משמע במנח"ש (ח"א סי' עג) שהמנהג לקרוע בגד עליון בלבד. , but one may remove it (and hold it in his hand) before he becomes obligated in tearing, or, if he did not do so, he may remove it before he performs the tearing[25] ?. אבל ה-overcoat אינו חייב לקרוע בכל גווני, ע' שו"ע יו"ד (שמ, ?) . Immediately before tearing, one should recite “beis kadshenu…[26] תקסא, ב. והנוסח, בית קדשינו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדנו היה לחרבה. ”.

One may bring an extra shirt, and, immediately after tearing, change shirts[27] אורחות רבינו (שם) . One may not borrow a shirt in order to avoid this obligation[28] שבט הלוי (ז, עח), אור לציון (ג, ל, סע' ה בהערה), אורחות רבינו (ח"ב עמ' קמח) . If one visits on Shabbos, Yom Tov, or Chol Hamoed, he need not tear at that time[29] אור לציון שם, ואורח"ר (עמ' קמט) , but he is obligated to tear the next time he sees it[30] אג"מ (יו"ד ג, נב, או' ד). וע' מנחת שלמה (א, סי' עג) שאינו חייב לקרוע. . If one visits on Friday afternoon, he must tear[31] אורחות רבינו (שם), וע' אג"מ (או"ח ה, לז או' ב) , but if he is already dressed in Shabbos clothing (and is unable to change his clothing before Shabbos), he need not do so[32] אג"מ (יו"ד ג, נב או' ד) .

It is forbidden to ascend the Temple Mount[33] ציץ אליעזר (ח"י ס' א), יביע אומר (ה, יו"ד כו). ע"ש לענין שיטת הראב"ד (?), ומעשה שהיה עם הרמב"ם (?) , ועוד.

ומי שצריך לעלות להר הבית מפני סכנת נפשות, י"א (מנחת יצחק?) צריך ליטהר במים חיים ולבדוק ז' נקיים משום חשש שהוא זב. ואסור ללבוש נעלים של עור בהר הבית. ולא יביא לשם שום כלי יותר מן הצורך, דאסור להכניס כלים טמאים למקדש.

ולענין אם מצות שמירת מקום המקדש נוהגת בזמן הזה: ולהקדים, הרמב"ם (הל' ביה"ב ו,טז) כ' שקדושת המקדש אינה בטילה כיון שהקדושה מפני השכינה ושכינה אינה בטילה. וצ"ע, דהא לקמן (שם ז,ז) כ' הטעם שחייב אדם במורא המקדש היום הוא ממה שנאמר את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם, ולמה הרמב"ם כתב ב' טעמים נפרדים. [ואאמו"ר תי', שאע"פ שמצות יראת המקדש הוא מיוסד ביראת הקב"ה, המצוה הוא להיות ירא ממקום המקדש מפני שהקב"ה בחר במקום הזה, ובלי הדרשה שמדמהו לשבת, הוה אמינא שאין המצוה אלא להיות ירא מבנין הבית עצמו, קמ"ל שהמצוה הוא להיות ירא מהמקום אע"פ שאין בית, והטעם שצריך ליראות הוא מפני הקב"ה.] ולכן יש לדון אם מצות שמירת המקדש הוא מפני שכיון שהוא מקום מקודש ממילא צריך שמירה כדי שלא יחללוה זרים, וא"כ בזמן הזה שאין זה התועלת של השמירה אלא כדי שלא יבאו לשם אלא ערלים, אפשר שאין מצוה בשמירה זו, אבל אם המצוה הוא מדין מורא כיון שאם יש שומרים אז אנשים ירגישו שהוא מקום חשוב שצריכים לירא ממנו, אפשר שאפי' בזמן הזה יש מצוה לשומרו.

שו"ר באבני נזר (יו"ד תמט) מחדש דדין דשמירת המקדש הוא כדי שלא יכנס בו מי שאסור לבוא (ופלפל אם הטעם משום כבוד או שלא יגנבו כלי בית המקדש). וא"כ, גם בזמן הזה שייך מצוה זו. (Har Habayis), but one is permitted to approach the kosel and touch its stones[34] כן נוהגים, וע' אבני נזר (יו"ד תנ) התיר מכמה טעמים, משום בנוים בקודש ופתוחים לחול, חול, ועוד כמה טעמים. וע"ע צי"א (שם) ויבי"א (שם).

?

ויש בזה כמה שאלות, א' אם מקום הכותל הוא מכותלי בר הבית, וב', כיון שהכותל מתחיל הרבה קומות למטה מדריסת האדם, ובכל שורה של אבנים הוא קצת משופע, א"כ אם נוגע בכותל עצמו, הרי אם הקדושה מתחלת מלמטה, הרי הוא עומד במקום שיש קדושת הר הבית. ולכן, כיון שאין טמאי מת אסורים בהר הבית, רק נדות וזבית וזבים, הרי באשה שהיא טהורה אין לחוש, רק באנשים יש לדון אם כולנו ספק זבים, וע' צי"א (שם) בענין זה. .

When visiting Israel on Yom Tov, one who lives outside Israel must keep two days of Yom Tov in the same manner as he would in Chutz La’aretz[35] מ"ב (תצו, יג).

וע' חת"ס (יו"ד רנ) דאע"פ ששאר יו"ט ב' של גליות משום ספק, אבל בשבועות, כיון שכשיגיע שבועות כבר שמעו מתי היה ניסן, א"כ ודאי ידעו מתי יהיה יום שבועות, שמונין מיום ב' של פסח, וצ"ל שעשו ב' ימים כדי שלא יזלזלו בשאר יו"ט שני. . He must daven like one who is in Chutz La’aretz (and, if ten people from Chutz La’aretz are present, they may make a minyan and lein from the Torah[36] ע' הליכות שלמה (תפלה עמ' רג) רבני אר"י אין דעתם נוחים בזה, ואין להצטרף בן אר"י למנין.

(?וע' הליכות שלמה (תפלה, עמ' רג) שיכול לקבל עלייה [ולא מבואר אם יכול לקרוא בתורה] במנין של בני ארץ ישראל, כיון דאצלו הוי רק ספק, ואינו כמו בן ארץ ישראל הנמצא בחו"ל שאינו ראוי לקבל עלייה.) ).

If one visits the Old City of Jerusalem on Sukkos, some are stringent to shake lulav and esrog within the city walls (even if they already shook that morning), but one is not obligated to do so[37] יש בזה כמה נידונים: א', אם יש חיוב משום ושמחתם: ע' רמב"ם פיה"מ (סוכה ג, יב), ומבואר בדבריו דמדאורייתא הלולב היה ניטל הירושלים כל ז', וע' רבינו מנוח (הל' לולב ז, יג) כ' שהוא כדברי התלמוד ירושלמי. ובכורי יעקב (תרנח, א) ביאר דבריו, דמצות ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים קאי על כל ירושלים, ולכן אפי' אם כבר נטל לולב חוץ לירושלים, כשבא לירושלים חייב ליטלו שנית משום דחל עליו מצות ושמחתם.

ונגד זה, יש דעת רש"י (סוכה מא.) דירושלים הוא כגבולים ואין מצוה מדאו' אלא יום א'. ויש גם לצרף דכל זה דוקא לדעת הרמב"ם, אבל לדעת הראב"ד (?) דקדושת המקדש בטלה, אפשר דאין קדושת ירושלים, שהוא מטעם המקדש, נוהגת בזה"ז. ובחדושי ר' מאיר שמחה (סוכה שם) תמה על הבכור"י הרבה ע"ש, ובמנחת שלמה (ח"ב ס' נ) תמה דמדוייק ברמב"ם דמצות ושמחתם הוא משום השמחה יתירה ששייך במקדש, ובזה"ז שחרב אין שייך לשמוח, אבל בהליכות שלמה (תשרי, עמ' רלה) כ' שהגרשז"א היה נוהג ליטלו עוד פעם אצל הכותל. וע' שו"ת דברי יציב כ' דאפי' לדעת רמב"ם, דוקא בזמן שבית המקדש קיים, שיש חיוב על אנשי ירושלים לבוא לשמוח אצל המקדש ביום יום משום ושמחתם אז יש ג"כ חיוב לולב שם, אבל לא בזמן הזה שאין מצות שמחה שם (ודומה להמנח"ש הנ"ל).

וע' ציץ אליעזר (י, ב) כ' ע"פ דברי מג"א (רסז, ?) בשם המרדכי, שאם קידש בזמן תוספת שבת שהוא דרבנן, כיון שכבר יצא המצוה כשחל עליו חיוב דרבנן אז כשיגיע חיוב דאורייתא אינו מחוייב לעשותו שנית, וע' מקראי קדש (סוכות ס' פב) בשם הגר"ש רוזובסקי, שדחה שאין לדמות, משום דהמג"א מיירי כשיש חסרון כלפי המקיים המצוה, דהיינו הגברא, דעדיין לא מטי זמן חיובו עד זמן כניסת שבת, משא"כ כאן כיון שצריך "ושמחתם לפני ה' אלהיכם" והמינים האלו אינם לפני ה', הרי יש חסרון מצד החפצא של מצוה, ובזה אי אפשר לצאת במה שנטל חפצא אחרת שאינו לפני ה'.

ועוד, במקראי קודש (חנוכה ופורים ס' טו) כ' דלדעת הירושלמי, דמי שנתגייר ביום פורים אינו חייב במקרא מגילה כיון דבשעה שהאיר המזרח לא חל עליו החיוב, א"כ גם במי שלא היה בירושלים כשהאיר המזרח אינו נמשך עליו החיוב כשבא לירושלים אחר כך]. וע"ע שבט הלוי (ו, עז).

ב', האם צריך להיות במתנה על מנת להחזיר משום "לכם", דלדעת רמב"ן (מלחמות ר"פ לולב הגזול) שפיר מקיים ושמחתם בלולבו של חבירו, אבל לדעת תוס' (סוכה כט: ס"ה בעינן) נראה דמצות ושמחתם במקדש שוה לכל דיניו למצות נטילה דאורייתא בגבולין.

ג', אם צריך להקפיד בכל החומרות שנוהגים ביום א' משום "הדר", דבזה אפי' לדעת הרמב"ן אפשר דצריך להיות הדר משום דפרי שאינו הדר לא מיקרי "אתרוג" מדאורייתא, כמ"ש רמב"ן על חומש (?) דאתרוג מלשון נחמד, ואם אינו הדר לא קיים מצות ושמחתם (?ע' שו"ת שבט הלוי ו, עז)

ד', אם גם ביום א' של סוכות יש להקפיד, משום דאע"פ שנתקיים מצות נטילת לולב דאורייתא חוץ לחומה, אבל משום מצות "ושמחתם" יש חיוב חדש כשמגיע לירושלים, וע' הליכות שלמה (תשרי, עמ' רלו בהערה) סיים בצ"ע. .