Yom TovHalachos of Prohibitions Which Have Some Leniency on Yom Tov
There
are also various Issurim D’rabanan[1]
ומשום שמחת יו"ט, דוחים איסור דרבנן אחת אבל לא שתי איסורים דרבנן, ע' מג"א (תצח, כה). דהיינו, אם
כבר שחט בהמה ויש לו דקר נעוץ, מותר לכסות הדם, דהעפר
שבתוכו לא הוי מוקצה ודחו האיסור חופר במה שעושה גומא ואין צריך אלא לעפרה. אבל אם
אין לו דקר נעוץ, ויעבור גם על איסור מוקצה, אסור לו לכסות. וע' נתיב חיים (שם)
הקשה עליו, דהא אין הכיסוי מעכב האכילה, וא"כ אין
בכיסוי זה שמחת יו"ט כלל, ולמה ידחה איסור דרבנן בשביל זה. אבל יש לתרץ
ע"פ דברי התפארת ישראל (ביצה פרק א' אות ו) דאם לא יכסה יצטער ביו"ט
שיאכל בלי שיקיים המצוה.
וזה שבמג"א מחלק בין חד איסור דרבנן ותרי איסורים דרבנן, יש
דמיון לזה בדברי תפארת ישראל (ערובין פרק ג' אות לה),
שלא גזרו על שבות אחת בבין השמשות, אבל גזרו על ב' שבותים
שעובר ברגע אחת.
לענין
הגעלת כלים, אסור להגעיל (רמ"א תקט, ה). ואם הוא
דבר שנטרף ביו"ט, או קודם יום טוב ולא היה לו פנאי להגעיל, מדינא מותר לחמם בו מים להגעיל, אבל אין להורות היתר לאחרים
להגעיל אא"כ כבר היו מים מרותחים (מ"ב ס"ק
כו). ודבר שאינו צריך הגעלה מן הדין ואינו אלא מנהג
להגעילו, מותר להגעילו ביו"ט, כ"כ רמ"א (שם) ומ"ב (ס"ק כז).
1) Taking medication is prohibited on Shabbos because
one may come to crush herbs used as medication. On the first day of Yom Tov,
the laws are the same as on Shabbos[2]
ויש מקשים, למה רפואה אסורה ביו"ט, הרי כל
הגזירה משום שחיקת סממנים, וטחינה מותר ביו"ט? וע' אבני נזר (או"ח סי' שצד) ומשמע מדבריו שם דשחיקה
ביו"ט אסורה מדרבנן (ואין בו משום גזירה לגזירה, ע"ש), ושם צידד אם יש
להתיר רפואות שאין בהם שחיקה, שאסורים רק משום שמא ישתמש ברפואות שצריכים שחיקה.
(וע"ש דלא שייך לומר דלא הוי שוה לכל נפש כיון
שבריאים אינן צריכים לרפואה, כיון שכל אדם צריך בריאות, וע' מ"ש
לעיל בענין הוצאת כדורים {} בשם הגרשז"א.)
ואפשר י"ל דגזרו יו"ט אטו שבת.
או דטחינת סממנים אסור כמו טחינת תבואה כיון שרגילים
לטוחנו לימים רבים. או דלא התירו טחינה אלא לצורך אוכל נפש (דמדרבנן
לא התירו משום מתוך אלא ד' מלאכות כמו שכתבנו), ואפי' אם אוכל הסממנים לא מיקרי
אכילה אלא רפואה. ואפי' אם אכילת הסממנים מיקרי אכילה, לא הוי אוכל נפש כיון שאינו
שוה לכל נפש, דאע"פ שכל
העולם צריכים בריאות, לא הוי שוה לכל נפש בתורת אכילה
אלא בתורת בריאות. או, משום שלא יבוא לטוחנו במכתשת גדולה שאסורה (כמ"ש שו"ע תקד, ג).
. On the second day of Yom Tov,
there is no prohibition of taking medicine (except on Rosh Hashana, when there
is no leniency). Additionally, one may perform any issur
d'rabanan for a Choleh
She'ain Bo Sakana (sick person with a
non-life-threatening illness) in the normal manner[3]
תצו,ב, ומ"ב (סק"ז)
2) Measuring is prohibited on Shabbos. On Yom Tov, one is permitted to measure exact amounts of spices for use in recipes if that is how he usually cooks. If one normally estimates the quantity of salt and the like in his cooking, he may not measure them on Yom Tov. Other ingredients which do not affect the taste if the amounts are not exact (e.g., duck sauce, mayonnaise, or ketchup) may be estimated using measuring cups but not measured exactly[4] שו"ע תקד,ד ומ"ב, ותקו,א .
3)
One is
permitted to make saltwater on Yom Tov[5]
משמעות מ"ב (תעג,כא) בשם מג"א
4)
On Shabbos,
one should preferably only dip vegetables into salt and not pour salt on them[6]
[6]
מ"ב שכא,יד בשם מג"א
. (See details of this in Laws
of Shabbos.) However, on Yom Tov one may salt vegetables individually before
eating them, but one still may not salt several together[7]
מ"ב (תקי,כז), שהרמ"א כ' מותר למלוח הרבה חתיכות צנון אם רוצה לאוכלן
ביו"ט (כיון שאי אפשר לעשותו מערב יו"ט) ויש מחמירים (כיון שיכול למלוח
כל חתיכה בפני עצמה).
ומזה משמע דלהלכה נקטינן טעם האיסור למלוח ירקות הוא משום דדמי לעיבוד, ולא משום מיחזי
כמבשל, שאם היה משום מבשל צריך להיות מותר ביו"ט, ואפשר שזה גופא הסבר המחלקת
בדברי רמ"א.
5)
One is
permitted to use hot water to wash his hands, as this is considered an activity
which everyone considers enjoyable. Chazal established that washing one’s body
is not enjoyable to most people, and therefore they prohibited bathing and
showering, because water is heated to wash one’s entire[8]
או רוב גופו (ביה"ל
תקיא, ב, ד"ה אבל)
body[9]
תקיא, א. ובמים שחיממה
מערב יו"ט, לדעת שו"ע מותר לרחוץ בו, ורמ"א אוסר. ובמים שנתחממה
ביו"ט, אסור לרחוץ בו, אפי' חיממה בלא פעולה (אג"מ
אוח"ד,עה-א), דלא כרע"א
(ע"פ הבנתו בדברי מג"א שכו,ד)
שמיקל כיון שלא נעשה מעשה בשבת כלל.
Generally,
all other issurim, d’rabanan[12]
לענין טבילת כלים, אם לא היה אפשר לטובלם
קודם יו"ט, מותר לטובלם ביו"ט, אבל אין מורים
כן לאחרים (מ"ב תקט,ל בשם מג"א).
ובכלי זכוכית (שחיוב טבילתם מדרבנן) אפשר שאפי' מותר להורות כן לאחרים (שם בשם פמ"ג).
ואסור לישא משאות ברשות הרבים (שו"ע
תקי, ח). וע' ביה"ל
מצדד בדברי הרמב"ם אם מתיר בלי שינוי לצורך אוכל נפש.
and d’oraysa[13]
לענין יציאה חוץ מתחום, ע' פר"ח ס' תצה שכ' דלשיטת הב"י שכל שאינו נקרא מלאכה הוי דרבנן ביו"ט (עמש"כ בשביתת בהמה), זה הוי דרבנן לכו"ע
(ולכאו' אפי' אי י"ב מיל הוי דאורייתא). אבל ראיתי
בתרומת הדשן (הו"ד ב"י תקטו)
מבואר שסובר שתחום י"ב מיל הוי דאורייתא ביו"ט.
לענין
שביתת בהמה, ב"י (סי' תצה) כ' שאסור כמו בשבת כיון
דמקשינן יו"ט לשבת לכל מילי חוץ ממקצת דברים, ורמ"א (רמו, ג)
כ' להתיר, והכרעת מ"ב (רמו, יט) שיש להחמיר.
, apply on Yom Tov the same way
they do on Shabbos.
When showering on Yom Tov or bathing young
children, one should not use soap[14]
בסבון נוזל, משום מוליד, ובסבון קשה, משום ממרח
or shampoo[15]
משום סחיטה בשיער
Some are stringent not use hot water towards the end of Yom Tov because water will be added to the water heater and it is unlikely that one will be able to use that water before the end of Yom Tov. However, the custom is to be lenient.
As on Shabbos, one may not carry heavy objects
through public thoroughfares[17]
מ"ב תקי,כט בפירוש דברי הרמ"א שכ'
"אבל מבית לבית באותו חצר מותר". וע' שעה"צ
שכ' שבדרכי משה כ' "באותו בעיר מותר" בשם האו"ז
ולמעשה הרמ"א לא נקט כוותיה
As on Shabbos, one may not send three people
in a row to carry items, because it looks like they are going to sell in the
market. Some say this also applies if they do not walk in a row[19]
שו"ע תקטז,ב ומ"ב
[1]
ומשום שמחת יו"ט, דוחים איסור דרבנן אחת אבל לא שתי איסורים דרבנן, ע' מג"א (תצח, כה). דהיינו, אם
כבר שחט בהמה ויש לו דקר נעוץ, מותר לכסות הדם, דהעפר
שבתוכו לא הוי מוקצה ודחו האיסור חופר במה שעושה גומא ואין צריך אלא לעפרה. אבל אם
אין לו דקר נעוץ, ויעבור גם על איסור מוקצה, אסור לו לכסות. וע' נתיב חיים (שם)
הקשה עליו, דהא אין הכיסוי מעכב האכילה, וא"כ אין
בכיסוי זה שמחת יו"ט כלל, ולמה ידחה איסור דרבנן בשביל זה. אבל יש לתרץ
ע"פ דברי התפארת ישראל (ביצה פרק א' אות ו) דאם לא יכסה יצטער ביו"ט
שיאכל בלי שיקיים המצוה.
וזה שבמג"א מחלק בין חד איסור דרבנן ותרי איסורים דרבנן, יש
דמיון לזה בדברי תפארת ישראל (ערובין פרק ג' אות לה),
שלא גזרו על שבות אחת בבין השמשות, אבל גזרו על ב' שבותים
שעובר ברגע אחת.
לענין
הגעלת כלים, אסור להגעיל (רמ"א תקט, ה). ואם הוא
דבר שנטרף ביו"ט, או קודם יום טוב ולא היה לו פנאי להגעיל, מדינא מותר לחמם בו מים להגעיל, אבל אין להורות היתר לאחרים
להגעיל אא"כ כבר היו מים מרותחים (מ"ב ס"ק
כו). ודבר שאינו צריך הגעלה מן הדין ואינו אלא מנהג
להגעילו, מותר להגעילו ביו"ט, כ"כ רמ"א (שם) ומ"ב (ס"ק כז).
[2] ויש מקשים, למה רפואה אסורה ביו"ט, הרי כל
הגזירה משום שחיקת סממנים, וטחינה מותר ביו"ט? וע' אבני נזר (או"ח סי' שצד) ומשמע מדבריו שם דשחיקה
ביו"ט אסורה מדרבנן (ואין בו משום גזירה לגזירה, ע"ש), ושם צידד אם יש
להתיר רפואות שאין בהם שחיקה, שאסורים רק משום שמא ישתמש ברפואות שצריכים שחיקה.
(וע"ש דלא שייך לומר דלא הוי שוה לכל נפש כיון
שבריאים אינן צריכים לרפואה, כיון שכל אדם צריך בריאות, וע' מ"ש
לעיל בענין הוצאת כדורים {} בשם הגרשז"א.)
ואפשר י"ל דגזרו יו"ט אטו שבת. או דטחינת סממנים אסור כמו טחינת תבואה כיון שרגילים לטוחנו לימים רבים. או דלא התירו טחינה אלא לצורך אוכל נפש (דמדרבנן לא התירו משום מתוך אלא ד' מלאכות כמו שכתבנו), ואפי' אם אוכל הסממנים לא מיקרי אכילה אלא רפואה. ואפי' אם אכילת הסממנים מיקרי אכילה, לא הוי אוכל נפש כיון שאינו שוה לכל נפש, דאע"פ שכל העולם צריכים בריאות, לא הוי שוה לכל נפש בתורת אכילה אלא בתורת בריאות. או, משום שלא יבוא לטוחנו במכתשת גדולה שאסורה (כמ"ש שו"ע תקד, ג).
[3] תצו,ב, ומ"ב (סק"ז)
[4] שו"ע תקד,ד ומ"ב, ותקו,א
[5] משמעות מ"ב (תעג,כא) בשם מג"א
[7] מ"ב (תקי,כז), שהרמ"א כ' מותר למלוח הרבה חתיכות צנון אם רוצה לאוכלן
ביו"ט (כיון שאי אפשר לעשותו מערב יו"ט) ויש מחמירים (כיון שיכול למלוח
כל חתיכה בפני עצמה).
ומזה משמע דלהלכה נקטינן טעם האיסור למלוח ירקות הוא משום דדמי לעיבוד, ולא משום מיחזי
כמבשל, שאם היה משום מבשל צריך להיות מותר ביו"ט, ואפשר שזה גופא הסבר המחלקת
בדברי רמ"א.
[8] או רוב גופו (ביה"ל תקיא, ב, ד"ה אבל)
[9] תקיא, א. ובמים שחיממה
מערב יו"ט, לדעת שו"ע מותר לרחוץ בו, ורמ"א אוסר. ובמים שנתחממה
ביו"ט, אסור לרחוץ בו, אפי' חיממה בלא פעולה (אג"מ
אוח"ד,עה-א), דלא כרע"א
(ע"פ הבנתו בדברי מג"א שכו,ד)
שמיקל כיון שלא נעשה מעשה בשבת כלל.
[10] מג"א תקיא, ה
[11] ע' מ"ב תקיא, יח
[12] לענין טבילת כלים, אם לא היה אפשר לטובלם
קודם יו"ט, מותר לטובלם ביו"ט, אבל אין מורים
כן לאחרים (מ"ב תקט,ל בשם מג"א).
ובכלי זכוכית (שחיוב טבילתם מדרבנן) אפשר שאפי' מותר להורות כן לאחרים (שם בשם פמ"ג).
ואסור לישא משאות ברשות הרבים (שו"ע תקי, ח). וע' ביה"ל מצדד בדברי הרמב"ם אם מתיר בלי שינוי לצורך אוכל נפש.
[13] לענין יציאה חוץ מתחום, ע' פר"ח ס' תצה שכ' דלשיטת הב"י שכל שאינו נקרא מלאכה הוי דרבנן ביו"ט (עמש"כ בשביתת בהמה), זה הוי דרבנן לכו"ע
(ולכאו' אפי' אי י"ב מיל הוי דאורייתא). אבל ראיתי
בתרומת הדשן (הו"ד ב"י תקטו)
מבואר שסובר שתחום י"ב מיל הוי דאורייתא ביו"ט.
לענין שביתת בהמה, ב"י (סי' תצה) כ' שאסור כמו בשבת כיון דמקשינן יו"ט לשבת לכל מילי חוץ ממקצת דברים, ורמ"א (רמו, ג) כ' להתיר, והכרעת מ"ב (רמו, יט) שיש להחמיר.
[14] בסבון נוזל, משום מוליד, ובסבון קשה, משום ממרח
[15] משום סחיטה בשיער
[16] משום סחיטה בשיער
[17] מ"ב תקי,כט בפירוש דברי הרמ"א שכ'
"אבל מבית לבית באותו חצר מותר". וע' שעה"צ
שכ' שבדרכי משה כ' "באותו בעיר מותר" בשם האו"ז
ולמעשה הרמ"א לא נקט כוותיה
[19] שו"ע תקטז,ב ומ"ב