ShabbosHalachos of Shabbos Meals
There is a mitzvah d’rabanan[1]
מ"ב (רמב, א) כ' בשם רמב"ם (שבת ל, א) כ'
שהוא מדברי סופרים שנתפרש על ידי הנביאים, וכ"כ ספר החינוך והבית יוסף.
וע"ש דלדעת רמב"ן, עיקרו מן התורה.
One is obligated to eat three bread meals
(seudos) on Shabbos, one at night and two during the day[4]
רצא,א ומ"ב שם. ואין מברכים על מצוה זו, וראיתי טעם לזה ביביע אומר (ח"י
סי' נה אות ט, בשם השדי חמד), שלא תיקנו חז"ל לברך אלא על דבר שניכר מתוך
מעשיו שעושה כן מפני המצוה שציונו השי"ת, משא"כ סעודות שבת ויו"ט
ואכילת ערב יוהכ"פ, הרי גם בלי ציווי השי"ת היה אוכל למלא נפשו כי ירעב.
וע' ביה"ל (רפח, א
ד"ה אסור) אם מצות סעודת שבת דאורייתא או מדרבנן. וחיי אדם (ח"ב ז, ד)
כ' דמשמעות הפוסקים שהוא דאורייתא, דכתיב מקרא קודש וזה בכלל קריאת קודש, או משום
אכלוהו היום. וע' פמ"ג (מש"ז תעב, א) שאפי' אם חיוב סעודה מדאורייתא,
בסעודה אחת יצא, והשאר מדרבנן.
Before reciting kiddush, the table
should be covered with a tablecloth, and the challos should be on the
table and covered with an opaque[5]
ע' שלחן הלוי (בעלסקי, פרק
י אות י) דלא מהני כיסוי שקוף, וכ"כ חוט שני (שבת ד, עמ' קד) משום דלפי הטעם
זכר למן, מהני, אבל כדי שלא יראה בפת בושתו, לא מהני. אבל רבבות אפרים (ו, קמו)
מקיל, וע"ש כתב כן בשם הגרי"י קניבסקי ובאר משה (ו, קלד) והגרשז"א.
At night, one is obligated to recite Kiddush[7]
ויאמרו קידוש בבית הכנסת, כ"כ מ"ב רסט,ה. ויטעום קטן שהגיע לחינוך (שם
סק"א), שאם יטעום קטן שאינו בר חינוך כדברי הב"ח, הוי ברכה לבטלה
and he may not eat or drink anything before doing so[8]
רעא,ד. וע' ב"י דלדעת המגיד משנה (הל' שבת כט,ה), הרמב"ם מתיר לשתות מים
קודם קידוש כמו שמותר קודם הבדלה, וע' דעת תורה (סק"ד) שיש לסמוך על זה בשעת
הדחק.
. The same applies
during the day after davening Shachris.[9]
רפט,א. ולדעת ראב"ד, ביום מותר לאכול קודם קידוש. וע' אג"מ (ב, כו) שאם
חולה צריך לאכול פת קודם שחרית, יקדש, ואם אוכל רק פת הבא בכיסנין, אינו מקדש.
On Shabbos morning, a married woman may eat
before she davens, if her husband has not come home from davening, because it
is not yet the time for kiddush for her. After she davens, or if she did not
daven but her husband has come home, she may not eat until she makes kiddush
(even if her husband does not want to start the meal yet for some reason),
as it is then the time for her meal. A single girl, above the age of twelve[11]
דבקטן וקטנה אין איסור לאכול קודם קידוש, כמ"ש
בהל' חינוך {}.
, must hear kiddush
before eating anything on Shabbos morning[12]
אג"מ (או"ח ד ,קא, או' ב). ומה שכתבתי עד
שבעלה בא לביתו, כן שמעתי בשם הגר"ד פיינשטיין. אבל מדברי התשובה לא מבואר אם
עד שסיים התפלה או שבא לביתו.
A. Procedure of Kiddush
While reciting (or listening to) the night kiddush,
one should have in mind that he is fulfilling the mitzva d’oraysa[13]
רמב"ם (ספה"מ
ע' קנה), חינוך (מצ' לא)
וע' מג"א (רעא, ב)
משמע דבדרך כלל איש יכול להוציא אשתו בקידוש, אע"פ דמדאורייתא יצא חובתו
בתפלת מעריב. ודגמ"ר (שם) השיג עליו, דהא מי שיצא אינו מוציא חבירו אלא מדין
ערבית, והרא"ש (ברכות ג, יג) כ' שאין נשים בכלל ערבות, וא"כ מי שכבר התפלל,
אינו יכול להוציא אשתו שלא התפללה.
וע' שעה"צ
(סק"ט) שבפמ"ג נסתפק, אם כל הדין שאין דרבנן יכול להוציא מי שחייב
מדאורייתא הוא רק אם עצם חיובו היה מדרבנן, אבל מי שעצם חיובו מדאורייתא אלא שכבר
יצא, יכול להוציא מי שלא יצא כלל. ושם העלה דלא כדגמ"ר, כיון שרעק"א
הוכיח דלענין ערבות, אשה שוה לאיש. [ויש שרצו לחלק, דמה שכתב הרא"ש הוא לענין
שאין האיש מחוייב להציל האשה מן העבירה, אבל מה שיש על כל איש מצוה לראות שכל
ישראל מקיימים המצות, בזה אשה שוה לאיש. וא"כ, זה שהוא יכול לומר ברכה להוציא
אע"פ שאינו מחוייב בה, הוא מצד המצוה שיראה שכל ישראל יעשו המצות, ויכול
להוציא אשה כיון שאשה שוה לאיש.]
ויש עצה למי שרוצה
להחמיר לדעת הדגמ"ר, שהבעל יכוון להדיא שאינו רוצה לצאת חיובו מדאורייתא
בתפלה ויסמוך על הקידוש. ועוד, לדעת רעק"א כבר יצתה חיובה מדאורייתא אם אמרה
"גוט שבת", אבל בביה"ל (רעא, ב) תמה עליו, דהא לדעת רמב"ם
צריך להזכיר שבח וקידוש (ורעק"א דומה למ"ש רשב"א, הו"ד
בסמוך). והרוצה להחמיר, האשה תאמר פרשת ויכלו מלה במלה עם המקדש (ע' ביה"ל
רעא, ב שיעץ כן לאשה שיוצא קידוש עם בן י"ג שלא הביא שערות).
וע' אמרי יושר
(ח"א סי' רב) כיון דלדעת רשב"א (שו"ת ח"ד, רצה), בכל שבח
וקילוס יכול לצאת ידי חובת קידוש דאורייתא, א"כ כיון שהאשה אומרת תחנונים
ושבח שבת בשעת הדלקת נרות, כבר יצאה חובתה מדאורייתא, ולכן בעלה יכול להוציאה
בקידוש. [אבל לפע"ד, בנוסח שהנשים אומרות בזמנינו לא נראה שיש שבח שבת.]
בנוסח של קידוש אין
אומרים "כי בנו בחרת" כיון ששבת ניתן לנו במרה קודם מתן תורה וא"כ
אינו תלוי בבחירת בני ישראל (ב"י רעא,י).
.
One person should recite Kiddush for all those
present[15]
משום ברוב עם הדרת מלך. ולענין אם הבעל יצא חובת קידוש ואינו יכול להוציא אשתו,
עמ"ש {התחלת סימן זה}.
וכיון דלהרבה פוסקים,
מי שאינו מבין לבשון הקודש אינו יוצא בשמיעה, נשים שאינם מבינים לשון הקודש יאמרו
מילה במילה עם המקדש (מג"א ר"ס קצג). [ואפשר שאינם צריכות לומר אלא
"ויכלו..." כיון שבזה מקיימים המצוה דאורייתא, ע' ביה"ל ר"ס רעא.]
One may recite Kiddush (day or night[17]
ס"ס קסז
One must recite Kiddush in the place of his
meal[19]
רעג,א. ולדעת הרא"ש (פ' ערבי פסחים סי' ה), קידוש במקום סעודה הוי דאורייתא,
ולדעת ר' יונה דרבנן. וע' טור, דלדעת ר' ניסים גאון, דוקא שלא היה דעתו לאכול
במקום אחר, אבל אם היה דעתו לאכול במקום אחר, שפיר דמי, ותוס' פי' דבריו שאינו
מועיל אלא בבית אחד אבל לא מבית לבית.
One may recite Kiddush in one area of a room
intending to eat in a different area of the room. If one decided after
Kiddush that he wants to eat somewhere else, he may eat in any place that he
can still see the room he recited Kiddush in, but preferably he should not
change his place at all (before reciting Hamotzee), even within the same
room[22]
ע' רעג,א. ואם יכול לראות מקום הקידוש, מותר לילך מבית לחצר או מבית לבית, אבל אין
לסמוך על זה אלא בשעת הדחק (מ"ב סק"ז). ומפנה לפנה באותו חדר, לכתחלה
טוב שלא לסור ממקום שקידש בו, כיון שהר"ן ורי"ף מחמירים בזה, אבל כשהיה
דעתו מתחלה לזה, אין להחמיר (שם סק"ג).
Kiddush at night should be recited while all present are standing, and at the end of the paragraph of Vayechulu, all should sit until the end[26] ע' רמ"א (רעא, י) כ' לעמוד בשעת יום הששי ויכלו השמים (ר"ת שם הוי"ה), ומשמע שיושבים מיד אחר כך, ולדעת השו"ע אומר ויכלו מעומד. . During the day, all present should sit during kiddush[27] ע' רמ"א (רעא, י) דיותר טוב לישב, כדי שיהיה קביעות לסעודה. . One who has a different custom should follow his custom. According to all customs, those who want to be yotzei may not walk around while it is recited[28] מ"ב (רעא, מו) .
The custom is to recite the words “vayehi
erev vayehi boker” silently, and “yom hashishi”, aloud, before
starting “Vayechulu”[29]
סדור דרך החיים (?)
ע' מג"א (רעא, כב)
שיש מתחילים ויכלו השמים (ולא "יום הששי"), ולכן נראה פשוט שאם לא שמע
"יום הששי", לא מעכב.
ויש מתחילים "וירא
אלהים..." משום כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן. וע' חת"ס
(שו"ת ח"א ס' י) דכיון דדרשו חז"ל על "והנה טוב מאד",
טוב מאד זה המות, לכן אין מתחילים בו, וכל מקום שאי אפשר שרי למפסק קרא. וכ' בשם
מגן גבורים (ס' נא), דבמקום שיש פיסוק טעמים כגון אתנח או זקף קטן, חשיב כפיסקא
שפסקיה משה. ובפתח הדביר (רעא, י) כ' דבדרך תפלה ובקשה, מותר.
. During the
day, one need only recite or hear the bracha of hagafen, but the custom
is to recite one or more pesukim beforehand[31]
רפט, א, ומ"ב (סק"ב), וכ' שם שיש להתחיל
מ"זכור" ולא מ"על כן ברך", דכל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא
פסקינן.
.
The kiddush cup should be picked up with both
hands, and held in the right hand (or left hand, for one who is lefthanded[32]
ע' לעיל {דיני ברכות}
All those present should drink at least a
small amount from the cup of kiddush[35]
רעא, יד, בשם הרא"ש, שדייק כן מגמ' פסחים
(קו.), בצירוף מ"ש רמ"א (קסז, ו) שיש לאכול מפרוסת המוציא משום חביבות
מצוה, וה"ה בכל חפצא של ברכה.
One should eat immediately after Kiddush and not delay[38]
רמ"א רעג,ג. והטעם
שלא כתבתי שימהר לאכול מיד כדי לקיים מצות זכירת שבת בהקדם כל מה שאפשר (כמ"ש
שו"ע רעא,א), כיון שכתב המ"ב שכבר יצא מצותו מדאורייתא בתפלתו ולכן אין
צריך למהר אם אינו תאב לאכול, ומ"מ אם יש בזה משום שלום בית או אם יש אורחים
לא יאחר.
When attending a kiddush, one should try to
eat mezonos as soon as possible after kiddush[40]
כמ"ש רמ"א (רעג, ג)
.
If one drinks a small amount of wine or grape juice, he should recite a shehakol
on a candy or other solid with intention to cover any drinks, as it is
questionable whether they require a bracha[41]
ע' הל' {ברכת היין}
.
One should not eat a large amount of food after eating cake, as it may become k’vius
seuda which requires birchas hamazon; however, if he only eats a mezonos
of pasta salad or lokshen kugel, he need not be concerned for k’vius
seuda[42]
ע' הל' {פת הבא בכיסנין}
B. Kiddush Wine and Cup
At night, one should recite kiddush on wine or
grape juice. If none is available, he should use bread, and if no bread is
available, he may use chamar medina (whiskey or beer)[43]
ערב,ט. לדעת
הרמב"ם, אינו יכול לקדש על חמר מדינה כלל, ולדעת הרא"ש יכול לברך עליו
אבל הפת יותר עדיף כיון שהוא בא לצורך סעודת שבת. ומ"ב (סקכ"ז) כ'
דלכתחלה יזהר לברך על היין או הפת
It is preferable to use wine rather than grape
juice[47]
ע' שו"ע (רעב, ב) מצוה מן המובחר ביין ישן.
.
The best type of wine to use for kiddush is rose[48]
ע' History of Wine
(Johnson) pp. {64} מבאר דבימי הראשונים לא היו נוהגים לעשות יין אדום כמו שלנו, מפני
שינויים באופן העשייה, כגון שלא היה maceration
period.
ועפ"ז נראה דיין אדום הנזכר בגמ' הוי rose
ולא אדום. ומה שנקרא אדום בזמן הזה, נ"ל דבימי הראשונים היה נקרא יין שחור
(ע' שו"ע ערב, ג), וכן מסתבר, דהא לא נמצאו מין גפנים שעושים יין יותר שחור
מן היין שלנו. וע' ספר הפרדס (להר' אשר בן חיים, הוצ' הרשלר, שער ט, עמ' קטז) דיין
כושי אינו שחור גמור, אלא שחור כעין אדום, שהוא היין של גפנים הגדלים בגנות ופרסים
שמשקים אותם תמיד. וע' רמב"ן (ב"ב צז:) בתירוץ א', דיין כושי הוא יין
אדום אלא שלקה. [ואפשר לומר דשניהם אמת, שיש מיני גפנים שאפי' אחר maceration אינם נעשים כ"כ שחור,
ואפי' merlot, דלאחר זמן הוי כשחור, בשעת
דריכה עצמו היה אדום, אלא שלאחר זמן, לקה, ונעשה שחור.]
Some maintain it is better to use uncooked
(non-mevushal) wine for kiddush, but the custom is that one may use mevushal
or non-mevushal wine[51]
One should not use wine which was left
uncovered overnight or for many hours during the day[52]
רעב, א. ומ"ש הוא ע"פ מג"א שאם עמד
מגולה לשעה מועטת אין להקפיד, ע"פ דברי ערה"ש (סק"ה) פי' דבריו כמו
שכתבתי בפנים. ומשמע אפי' אין לו יין אחר אין לקדש עליו.
אבל אם נתגלה לשעה
מועטת ונמר טעמו וריחו, אין לקדש עליו (מ"ב רעב, ג).
[והטעם, משום הקריבהו
נא לפחתך. ויש עוד מקורות לענין זה, כגון "ומבחר נדריך" (דברים יב) בגמ'
יומא (לד:) ובתוספתא (מנחות פ"ט), ושאין מקדשין על יין שאינו ראוי לינסך
ע"ג המזבח (?) ולכן פסול משום "ממשקה ישראל" (יחזקאל מה, טו) דבגמ'
פסחים מח: דרש שצריך להיות מותר לישראל, וגם רמב"ם (איסורי מזבח ז, יא) כ'
בכל דבר שהוא לשם ה' יתברך יהיה מן הנאה והיפה שבנכסיו, משום "כל חלב
לה'" (ויקרא ג, טז). וע' תפארת ישראל (בועז, סוכה ד,) מחלק
ד"הקריבהו" שייך דוקא בדבר שיש בו חסרון, משא"כ "ומבחר"
הוי אפי' בדבר שאין בו חסרון אלא שיכול להביא יפה ממנו.
[ומסתמא הפסוק "כל
חלב לה'" הוי רק מעלה בעלמא, והוא שייך לכל מצות, משא"כ שאר הדרשות הוי
דוקא בעניני מזבח. ועוד יש להעיר, דפסול במשקה ישראל הוי דוקא בדבר שפסול לגבי
מזבח מפני גריעותא או מפני שנשתנה, משא"כ במי שרוצה לקדש ביין של תרומה שאין
זה פסול עצמי אלא משום גזיה"כ שהנסכים צריכים להיות ראוי למזבח (אפשר הטעם,
כיון שהמזבח אוכל בעד כל קהל ישראל), וכעין זה כ' אור שמח (הל' שבת כט, יד) לענין
יין שביעית דיכול לקדש עליו אע"פ דפסול למזבח.]
. One should not use
wine which someone drank from[53]
רעא, י. ובשעת הדחק שאין לו יין אחר, מברכים על כוס
פגום (מ"ב ס"ק מג).
,
but one may use it if he adds more wine or other liquid to it before making kiddush[54]
קפב, ו, ומ"ב (שם).
.
One must use cup containing at least 4 oz. of
wine or grape juice for kiddush at night[55]
מ"ב (רעא, סח) וביה"ל (שם), ע"פ מה
שבדק במלא לוגמיו של אנשים שנתקטנו שליש ממה שהיו ולכן צריך שהכוס יחזיק ב' ביצים
שלנו (וכתבנו במקום אחר {} דלדעת הגר"מ
פיינשטיין יש לשער זה כפי ביצה “large” שהוא 2 oz.). אבל בשיעור מלא לוגמיו יש
להקל כיון שי"ל שהכל תלוי בלוגמיו של המקדש, ע"ש. ומשמע דלכתחלה יש
להחמיר ששיעור הכוס יחזיק ג' ביצים שהוא 6 oz. בזה"ז.
One must drink at least 1.5 oz. of the cup[58]
ע' הערה לעיל
If the cup of wine spilled[60]
ואם דיבר בין קידוש
והשתייה, יברך בפה"ג לבד כי כבר יצא ידי קידוש
ואם קדש שחרית על שכר
ונשפך הכוס, אין צריך להביא אחר, כי י"א שדי במה שיברך המוציא על הפת,
ורעק"א חולק עליו (מ"ב רעא, עט). וע' א"ר (ס"ק לד) דדין
מג"א דוקא כשקידש על שכר ולא על היין, ע"ש.
In other cases of kos shel bracha (or when reciting kiddush at a kiddush), one should drink 3 oz. in order to obligate himself in bracha acharona according to all opinions, but since, when reciting kiddush before his meal he will rely on bentching, it is better to drink only 1.5 oz.
The cup used for kiddush should be
beautiful-looking[65]
משום זה אלי ואנוהו, כ"כ שו"ת רבבות אפרים
(ז, שעב) בשם ספר רוח חיים (פלאג'י, סי' רצז).
,
preferably silver[66]
כף החיים (תעב, יא) משום דכסף מרמז על החסד.
or glass[67]
סדור יעב"ץ (הגהות, דף רצ"ד ע"ב) בשם
אביו. והטעם, משום דכתיב אל תרא יין כי יתאדם, מוכח שיש עדיפות לראות היין.
.
One should not use a disposable cup for kiddush[68]
אג"מ (או"ח ג,?)
C. Bread and Food
One must[70] ע' כף החיים (רעד, כב) דלדעת הרשב"א חייב מדאורייתא לאכול פת, ולדעת הכלבו הוא חיוב דרבנן. eat a k’zais of bread to fulfill the mitzva of each seuda, however, he should preferably try to eat more than a k’beia.[71] הכרעת מש"ב, שהמג"א (תרלט,י) כ' דצריך לאכול כזית, ובמקום אחר (רצא,א) כ' דצריך לאכול יותר מכביצה, והשו"ע כ' שם שצריך לאכול כביצה, ובמחה"ש (ס' תרלט) הקשה הסתירה בדברי המג"א ויותר נוטה שאין לחייב יותר מכביצה. וע' בא"ה (רצא,א) בשם א"ר דסגי בכזית
One should prepare better
food for his day-seuda than the night-seuda[72]
רעא,ג, ודלא כדברי
הזוהר (ע' מג"א) דכבוד לילה עדיף. וע' ערוה"ש דאע"פ שכתב הגמ'
(ב"ק פב.) שמצוה לאכול שום בליל שבת, אין נוהגים כן, אולי ממ"ש בספר
חסידים דשומים מבטלים תאוה ורק שומים צלויים מרבים תאוה, ואין אנו בקיים בצלייה,
עכת"ד. ונ"ל אפשר ליתן עוד טעם, מפני שבזמן הזה קשה לאשה ליזקק לבעלה
אחר שהוא אכל שום מפני שריחו נודף, ואולי בימי חז"ל הריח לא היה מפריע כל כך
.
It is preferable to
enjoy two cooked foods at each meal[73]
מ"ב (רמב, ב)
.
One should
eat fish at one meal on Shabbos, and preferably at all three. If one does not
like fish, he need not eat it at all[74]
מ"ב (רמב, ב)
One should eat hot food (which was left on a
fire or heating element, not merely kept in a thermos[75]
{כמדומני כ"כ בספר מה נדבר בשם הגר"מ
היינעמאן}
One should make hamotzee on two whole challos[77]
אפי' חלה שעדיין קפוא ממקרר מועיל ללחם משנה (יביע אומר ח, לב).
וע' שו"ת משיב דבר
(א, כא) דהעיקר תלוי איך בא הלחם לפניו, ואם בא לסעודה כשכבר פרסו הלחם לחתיכות,
לוקח ב' חתיכות ללחם משנה, כיון דכשבא היו כבר פרוסות. ולכן, לשיטת הרי"ף
דמצריך רק ב' מצות בליל פסח והפרוסה עולה ללחם משנה, תיקנו לחצות המצה קודם ההגדה,
כדי דכשבא לאכול המצה הוא כבר פרוסה וכל חצי מיקרי לחם שלם, עכת"ד.
ואם אין לו אלא לחם
פרוס לב' חלקים, יכול ליקח skewer
כדי לחבר ב' החלקים שיהיה נראה כשלם, אבל לכתחלה יקח פת שלם (קסח, ב, ומ"ב
סק"ט). אבל אם פרוס לג' חלקים או יותר, אינו יכול לחברם (חת"ס
בשו"ע שם). [ונראה שיכול לחבר הב' חלקים עם peanut
butter
אם לא יהיה ניכר שהוא פרוס.]
One may recite hamotzee[83]
וצריך נטילת ידים ג"כ, כדביארנו {הל' נטילת
ידים}
One should hold both challos in his
hands when reciting hamotzee. On Friday night[86]
אבל בליל יום טוב שחל בחול, או בשבת ביום, יבצע
העליונה (רמ"א רעד, א).
וע' ארחות חיים
(לרא"ה, דיני ג' סעודות סע' ד, ו-ז) טעם לבצוע רק אחד בלילה, ולהניחה למחר,
משום זכר לולא הבאיש ורמה לא היתה בו. וטעם לבצוע שניהם, משום שהבציעה יהיה פי
שנים ממה שבוצע בחול.
See {Laws of Bracha Rishona} for details of
how to properly recite the bracha of hamotzee.
Before reciting hamotzee, the one who
will recite hamotzee should have in mind to be motzee all others
with his bracha, and he should say “birshus”[89]
רמ"א (קסז, יד)
ובחול, יאכלו כולם
מפרוסת המוציא אא"כ יש לכל אחד לחם שלם (מ"ב סק"פ).
One who makes early Shabbos may recite kiddush
and begin eating before sunset[93]
ע' רמב"ם (כט, יא), דהמצוה לזכור שבת ביציאתו וביציאתו, שיכול לומר בין בשעה
כניסה ויציאה ובין קודם לו מעט.
אמנם נראה לי
שהרמב"ם הלך לשיטתו, כיון דלדעתו תוספת שבת אינו מדאורייתא וא"כ כשעושה
קידוש מבעוד יום הרי מדאורייתא אינו שבת כלל, ולכן צריך לתרץ למה יצא מצות קידוש
דאורייתא. אבל לדעת רא"ש ורי"ף (ע' ב"י סי' רסא) שתוספת שבת
דאורייתא, פשוט שיכול לקיים מצות קידוש מבעוד יום, כיון שמדאורייתא כבר עשאו שבת.
וע' מג"א (רסז,
א), שבמרדכי כ' שיכול לעשות קידוש מבעוד יום אע"פ דמדאורייתא אינו שבת, כיון
שבשעה שמקדש יבוא לידי חיוב דאורייתא, ומג"א תמה עליו, דהא קטן יבוא לידי
חיוב מצות ואעפ"כ אינו יכול להוציא גדול בקידוש. וחיי אדם (ח"ב ו, ג) תי',
דהתם הקטן הוא המברך ואין הקטן יכול להוציא אחרים, משא"כ כאן כיון שהוא עצמו
המברך, יכול לצאת במה שאמר בערב שבת אע"פ שעדיין לא הגיע הזמן דאורייתא, כמו
שמצינו שאם בירך שהחיינו בשעת עשיית סוכה אינו מברך שהחיינו כשיגיע החג אע"פ
שעדיין לא הגיע הזמן כיון שהסוכה היא מחמת החג.
but should try to eat a k’zais of bread at night[94]
מ"ב רסז,ה, דלדעת השל"ה בשם ספר חסידים, צריך לאכול כזית בלילה, ובתוס'
משמע שיכול לגמור מבעוד יום, וטוב להחמיר. וע' ט"ז (רצא, ו) דכיון שתוספת שבת
דאורייתא, יכול לגמור סעודתו מבעוד יום. וע' פמ"ג (מש"ז תעב, א) אף
שבבין השמשות לא יצא, רק לאכול פעם אחת בשבת הוא דאורייתא ותו הוי דרבנן.
.
He should try not to start his meal within half an hour before tzeis
hakochavim, but he is permitted to if he did not begin by then[95]
מ"ב רסז,ו. וכ' הנוהג להקל, אין למחות בידו, אבל לענין קריאת שמע יזהר לקרות
בלילה. וע' פרישה (רעא,ד) שרש"ל נהג שלא אכל עד סמוך לשקיעת החמה, ואמר
שהרמב"ם ורא"ש נקטו בלשונם קודם שתחשך משמע ולא כשהיום עדיין גדול.
.
One may eat his meal before davening Maariv only if he begins before half an
hour before tzeis hakochavim[96]
מ"ב רעא,יא בשם
מג"א
One who forgot to recite Retzei in bentching
should repeat benching during the night meal and the first day meal[97]
קפח,ו
D. Seuda Shlishis
One should eat a second bread meal during
Shabbos day, called seuda shlishis. It is customarily eaten after
davening mincha[100]
רמ"א (רצא, ב) כדעה ב'
, but if that
is inconvenient is may be eaten before mincha[101]
מ"ב (רצא, יא), שיש לסמוך על דעה א' ברמ"א
(שם)
.
The earliest time to eat seuda shlishis is at mincha gedola (half an hour after halachic midday). If one ate a seuda in the morning and begins eating another morning seuda which continues until after mincha gedola, one has fulfilled his obligation of seuda shlishis as long as he eats some bread after chatzos[102] מ"ב רצא,ז בשם מג"א. וע' שעה"צ כ' שהא"ר חולק. ואע"פ שבדברי מ"ב לא ברור אם צריך לאכול דוקא פת אחר חצות, משמע שצריך לאכול פת. .
If one has no bread for seuda shlishis, or
he is still completely full from lunch and does not even want to eat a little
bread, he should eat (in order of precedence): a food whose bracha is Mezonos;
meat or some other food which is typically eaten with bread; or fruits[103]
רצא, ה. ושו"ע לא כתב דעות אלו אלא בשם י"א, ובמ"ב כתב שיוצא בהם
בדיעבד, ולכן כתבנו ציורים שאפשר לעשותו דהוי כמקום בדיעבד. וע' ב"י משמע
דדבר שמברכים מזונות הוא חשיב יותר מדברים שמלפתים בו הפת, ושניהם חשובים מפירות.
וע' מג"א (תמד, ב)
בשם הזוהר (אמור ד' צה), שר' שמעון בר יוחאי היה עוסק בתורה במקום סעודה שלישית.
ושם מבואר שהיה עוסק במעשה מרכבה. [ולכן אם אחד אומר דבר תורה צ"ע אם יש
לסמוך עליו לסעודה ג', דמי יימר שהדבר תורה הוא אמת ואפשר שאם אינו אמת הוי כאילו
לא אכל, משא"כ התם כשעוסק במעשה מרכבה הוא יכול לברוא ולהוריד אש והיו יודעים
בשעת הלימוד אם דבריהם נכונים.]
וע' אור זרוע (שבת נב)
אם אינו רעב, אין חיוב לאכול סעודה ג', וכן נהג ר"ת. ויש להעיר דר"ת
עצמו סבר שאין לאכול סעודה ג' בין מנחה למעריב משום אסכרא כמ"ש תוס' (פסחים
קז.) בשמו, ואפשר דכיון שסבר שצריך לאכול מוקדם ביום, לכן לא היה רעב.
After sunset, one should not fill water from
the tap for drinking. One may drink any other drink, or water which was filled
before sunset[105]
רמ"א (רצא, ב) משמע שהמנהג כדעה זו, שהוא דעה
ב' שם. וע"ש די"א שאין לשתות מים בין מנחה למעריב, וי"א דאין אסור
אלא לאבל תוך י"ב חדש לאביו ואמו, וי"א דאיסור זו של שתיית מים אינו אלא
בערב שבת. ושמעתי מהרה"ג משה פרידמן שהגר"מ פיינשטיין היה נזהר מלשתות
מים בין מנחה למעריב בשבת.
After sunset, if one finished eating seuda
shlishis, he may not eat or drink anything before until he/she recites (or
hears) Havdalah, but one is permitted to drink water[106]
רצט,א. וטעם האיסור, כמו שאסור לאכול אחר שהגיע זמן
המצוה. ודלא כמ"ד בגמ' (פסחים קה) שמי ששותה מים קודם הבדלה מיתתו באסכרה.
וע' ערה"ש (רצט, א) כ' שהמנהג שאין שותים אפי' מים.
If one did not eat seuda shlishis before
sunset, he may begin to eat a bread meal until half an hour before tzeis
hakochavim[107]
מ"ב (רצט, א) ומג"א שאין לאכול בבין השמשות, ודלא כט"ז מתיר להתחיל
סעודתו בביה"ש. וע' ביאה"ל דבשעת הדחק אפשר להקל להתחיל בבין השמשות
כיון שהוא לצורך מצוה. וע' אג"מ (או"ח ד, סט או' ו) תמה עליו, אבל סיים
דאין לומר דמי שעושה כן הוי עבריין ועובר איסור, ובודאי יש לזמן עליו.
אבל מי שאכל כבר סעודה
שלישית והוא רעב, נראה ממ"ש בביאה"ל שם שאין להקל להתחיל לאכול אחר
השקיעה.
,
which is approximately 10-20 minutes after sunset (depending on the time of
year), but may not begin a meal after this time. If one begins a bread meal
during this time, he may continue to eat until bentching, at which time
he must make Havdalah before eating again[108]
רצט, א, כדעה א' שם, וכ"כ רמ"א שהמנהג
כדעה זו. אבל לדעה ב' שם, דוקא בספק חשיכה מותר לאכול, אבל בודאי חשיכה צריך
להפסיק.
If one was eating foods other than bread[109]
ערה"ש (רצט, ה). וע' שו"ת שבט הלוי (ח,
או"ח לו) דמשמעות הפוסקים שהטעם שבשתייה צריך להפסיק ולא באכילה, הוא משום
קביעות סעודה דהיינו ברכת המוציא, אבל בלבוש כ' הטעם דאי"צ להפסיק באכילה
כיון דקבע לכבוד שבת נמשך השבת עם קביעותו, וא"כ כשרוצה לצאת סעודת שבת במיני
תרגימא, דינו כסעודת שבת ונמשך השבת עם קביעותו, עכת"ד שה"ל.
(e.g., cookies or
fruits), or only drinking[110]
רצט, א
,
he may not continue to eat after sunset. One may not begin to eat these other
foods after sunset. However, if one did not fulfill seuda shlishis yet,
he may eat Mezonos or other foods to fulfill the obligation, but must
stop eating at ten minutes after sunset[111]
כן נראה לי, שיש לסמוך על הספק ספיקא כמ"ש
(או"ח ד, סב) (דלדעת הגר"א הוא ספק יום, וספק שמא הלכה כדעת ר"ת
והוא ודאי יום) כדי לקיים מצות סעודה שלישית.
.
One should eat a meal after Shabbos, called
melaveh malka. One should preferably eat bread, and enjoy
delicious food, such as meat[112]
ש, א, ומ"ב שם.
וע' בא"ה (ש,א)
בשם א"ז שאם ממשיך סעודה שלישית עד אחר צאה"כ, יצא מלוה מלכה, וכ"כ
ערוה"ש.
.
It is more important to eat and enjoy the Shabbos meals than melaveh malka, so
if one knows that he will not want to eat bread for both seuda shlishis and
melaveh malka, he should do so for seuda shlishis[113]
מ"ב ש, ב
.
[1] מ"ב (רמב, א) כ' בשם רמב"ם (שבת ל, א) כ'
שהוא מדברי סופרים שנתפרש על ידי הנביאים, וכ"כ ספר החינוך והבית יוסף.
וע"ש דלדעת רמב"ן, עיקרו מן התורה.
[2] ובשעת קנייה, טוב שיאמר, "לכבוד שבת" (מ"ב רנ,ב)
[3] מ"ב רמב,א. ואע"פ שכ' בשו"ע (רנ,ב) שירבה בבשר ויין, מיירי בסתם בני אדם שזה עונג להם. וע' תלמידי הרר"י (ברכות י:) הוכיח שאינו חיוב לאכול בשר ויין, שהרי אמרו חז"ל (גמ' פסחים קיב.) עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות.
[4]
רצא,א ומ"ב שם. ואין מברכים על מצוה זו, וראיתי טעם לזה ביביע אומר (ח"י
סי' נה אות ט, בשם השדי חמד), שלא תיקנו חז"ל לברך אלא על דבר שניכר מתוך
מעשיו שעושה כן מפני המצוה שציונו השי"ת, משא"כ סעודות שבת ויו"ט
ואכילת ערב יוהכ"פ, הרי גם בלי ציווי השי"ת היה אוכל למלא נפשו כי ירעב.
וע' ביה"ל (רפח, א
ד"ה אסור) אם מצות סעודת שבת דאורייתא או מדרבנן. וחיי אדם (ח"ב ז, ד)
כ' דמשמעות הפוסקים שהוא דאורייתא, דכתיב מקרא קודש וזה בכלל קריאת קודש, או משום
אכלוהו היום. וע' פמ"ג (מש"ז תעב, א) שאפי' אם חיוב סעודה מדאורייתא,
בסעודה אחת יצא, והשאר מדרבנן.
[5] ע' שלחן הלוי (בעלסקי, פרק
י אות י) דלא מהני כיסוי שקוף, וכ"כ חוט שני (שבת ד, עמ' קד) משום דלפי הטעם
זכר למן, מהני, אבל כדי שלא יראה בפת בושתו, לא מהני. אבל רבבות אפרים (ו, קמו)
מקיל, וע"ש כתב כן בשם הגרי"י קניבסקי ובאר משה (ו, קלד) והגרשז"א.
[6] רעא, ט
[7] ויאמרו קידוש בבית הכנסת, כ"כ מ"ב רסט,ה. ויטעום קטן שהגיע לחינוך (שם סק"א), שאם יטעום קטן שאינו בר חינוך כדברי הב"ח, הוי ברכה לבטלה
[8] רעא,ד. וע' ב"י דלדעת המגיד משנה (הל' שבת כט,ה), הרמב"ם מתיר לשתות מים קודם קידוש כמו שמותר קודם הבדלה, וע' דעת תורה (סק"ד) שיש לסמוך על זה בשעת הדחק.
[9]
רפט,א. ולדעת ראב"ד, ביום מותר לאכול קודם קידוש. וע' אג"מ (ב, כו) שאם
חולה צריך לאכול פת קודם שחרית, יקדש, ואם אוכל רק פת הבא בכיסנין, אינו מקדש.
[10] מ"ב (רעא, א), כדי שיזכור שבת בעת תחלת כניסתו.
ואם אינו רעב לאכול, יכול להמתין עד שירעב כיון שכבר זכר את השבת בתפלתו, אבל אם
יש אורחים לא יאחר (ע"ש).
[11] דבקטן וקטנה אין איסור לאכול קודם קידוש, כמ"ש בהל' חינוך {}.
[12] אג"מ (או"ח ד ,קא, או' ב). ומה שכתבתי עד
שבעלה בא לביתו, כן שמעתי בשם הגר"ד פיינשטיין. אבל מדברי התשובה לא מבואר אם
עד שסיים התפלה או שבא לביתו.
[13] רמב"ם (ספה"מ
ע' קנה), חינוך (מצ' לא)
[14] ובזה מקיים מצוה דאורייתא של זכור את יום השבת לקדשו.
ולדעת רמב"ם, כבר יצא המצוה דאורייתא בתפלה ואינו חייב לקדש על הכוס אלא
מדרבנן, ולדעת ר' יונה אינו יוצא בתפלה אבל יוצא קידוש דאורייתא אפי' שלא במקום
סעודה, ולדעת רא"ש אינו יוצא בתפלה ואינו יוצא אלא בקידוש במקום סעודה (ע'
ביה"ל רעא, א).
וע' מג"א (רעא, ב)
משמע דבדרך כלל איש יכול להוציא אשתו בקידוש, אע"פ דמדאורייתא יצא חובתו
בתפלת מעריב. ודגמ"ר (שם) השיג עליו, דהא מי שיצא אינו מוציא חבירו אלא מדין
ערבית, והרא"ש (ברכות ג, יג) כ' שאין נשים בכלל ערבות, וא"כ מי שכבר התפלל,
אינו יכול להוציא אשתו שלא התפללה.
וע' שעה"צ
(סק"ט) שבפמ"ג נסתפק, אם כל הדין שאין דרבנן יכול להוציא מי שחייב
מדאורייתא הוא רק אם עצם חיובו היה מדרבנן, אבל מי שעצם חיובו מדאורייתא אלא שכבר
יצא, יכול להוציא מי שלא יצא כלל. ושם העלה דלא כדגמ"ר, כיון שרעק"א
הוכיח דלענין ערבות, אשה שוה לאיש. [ויש שרצו לחלק, דמה שכתב הרא"ש הוא לענין
שאין האיש מחוייב להציל האשה מן העבירה, אבל מה שיש על כל איש מצוה לראות שכל
ישראל מקיימים המצות, בזה אשה שוה לאיש. וא"כ, זה שהוא יכול לומר ברכה להוציא
אע"פ שאינו מחוייב בה, הוא מצד המצוה שיראה שכל ישראל יעשו המצות, ויכול
להוציא אשה כיון שאשה שוה לאיש.]
ויש עצה למי שרוצה
להחמיר לדעת הדגמ"ר, שהבעל יכוון להדיא שאינו רוצה לצאת חיובו מדאורייתא
בתפלה ויסמוך על הקידוש. ועוד, לדעת רעק"א כבר יצתה חיובה מדאורייתא אם אמרה
"גוט שבת", אבל בביה"ל (רעא, ב) תמה עליו, דהא לדעת רמב"ם
צריך להזכיר שבח וקידוש (ורעק"א דומה למ"ש רשב"א, הו"ד
בסמוך). והרוצה להחמיר, האשה תאמר פרשת ויכלו מלה במלה עם המקדש (ע' ביה"ל
רעא, ב שיעץ כן לאשה שיוצא קידוש עם בן י"ג שלא הביא שערות).
וע' אמרי יושר
(ח"א סי' רב) כיון דלדעת רשב"א (שו"ת ח"ד, רצה), בכל שבח
וקילוס יכול לצאת ידי חובת קידוש דאורייתא, א"כ כיון שהאשה אומרת תחנונים
ושבח שבת בשעת הדלקת נרות, כבר יצאה חובתה מדאורייתא, ולכן בעלה יכול להוציאה
בקידוש. [אבל לפע"ד, בנוסח שהנשים אומרות בזמנינו לא נראה שיש שבח שבת.]
בנוסח של קידוש אין אומרים "כי בנו בחרת" כיון ששבת ניתן לנו במרה קודם מתן תורה וא"כ אינו תלוי בבחירת בני ישראל (ב"י רעא,י).
[15]
משום ברוב עם הדרת מלך. ולענין אם הבעל יצא חובת קידוש ואינו יכול להוציא אשתו,
עמ"ש {התחלת סימן זה}.
וכיון דלהרבה פוסקים,
מי שאינו מבין לבשון הקודש אינו יוצא בשמיעה, נשים שאינם מבינים לשון הקודש יאמרו
מילה במילה עם המקדש (מג"א ר"ס קצג). [ואפשר שאינם צריכות לומר אלא
"ויכלו..." כיון שבזה מקיימים המצוה דאורייתא, ע' ביה"ל ר"ס רעא.]
[16] מג"א קצ,ז, דלא כט"ז קעט,ד שאינו יכול לכווין על הספק
[17] ס"ס קסז
[18] ע' שו"ע (רעג,ד) שיכול להוציאם אם אינם יודעים לקדש. וע' מ"ב כ' בשם פר"ח שאפי' יודעים לברך יכול להוציאם, ובארה"ח כ' דלכתחלה המצוה שיקדש בעצמו כיון שהוא בקי. ובשו"ע מיירי בקידוש בלילה, ורמ"א (שם) כ"כ בקידוש ביום, וע' ט"ז שרמ"א פסק כאן דלא כהמרדכי (שכתב שבשחרית אינו יכול להוציא אם אינו שותה)
[19]
רעג,א. ולדעת הרא"ש (פ' ערבי פסחים סי' ה), קידוש במקום סעודה הוי דאורייתא,
ולדעת ר' יונה דרבנן. וע' טור, דלדעת ר' ניסים גאון, דוקא שלא היה דעתו לאכול
במקום אחר, אבל אם היה דעתו לאכול במקום אחר, שפיר דמי, ותוס' פי' דבריו שאינו
מועיל אלא בבית אחד אבל לא מבית לבית.
[20] רעג,ה. ויש הרבה סיבות להחמיר ולא לאכול ב"קידוש" קודם שיאכל סעודת פת: א', במעשה רב (הו"ד ביה”ל רעג,ה) הגר"א לא היה מקדש אלא במקום סעודה ממש. ב', אם יש שם הרבה מיני מאכלים ופת הבא בכיסנין, לדעת מג"א כל האוכלים מצטרפים לשיעור קביעות סעודה ואם יאכל הרבה מהם צריך ליטול ידיו ולברך ברה"מ. ג', לדעת הטור חייב לזמן אם ג' אנשים אוכלים משבעת המינים (ואע"פ שהמ"ב כתב שהמנהג להקל, אפשר דלכתחלה לא יכנס לשאלה זו אם אינם רוצים לזמן). ד', כשאוכלים ב"קידוש" בבית הכנסת עוברים על האיסור לאכול בבית הכנסת. ה', אם אוכלים קודם סעודתם, לא יאכלו סעודתם לתיאבון, והוא מחלקת דרכ"מ ומג"א (ע' ביה”ל סי' רמט ד"ה מותר, כ' שהמנהג להקל כהדרכי משה אבל אנשי מעשה מחמירים במקום דאפשר)
[21] מ"ב (רעג, כה)
כיון שרע"א כתב שאינו יוצא ביין לדעת כמה ראשונים. ואם צריך לסמוך על יין,
לכתחלה לא יסמוך על יין של קידוש, וישתה יין אחר (שעה"צ רעג,כט). ואם אין לו
הרבה יין, יכול לסמוך על יין של קידוש ביום אבל לא בלילה.
[22]
ע' רעג,א. ואם יכול לראות מקום הקידוש, מותר לילך מבית לחצר או מבית לבית, אבל אין
לסמוך על זה אלא בשעת הדחק (מ"ב סק"ז). ומפנה לפנה באותו חדר, לכתחלה
טוב שלא לסור ממקום שקידש בו, כיון שהר"ן ורי"ף מחמירים בזה, אבל כשהיה
דעתו מתחלה לזה, אין להחמיר (שם סק"ג).
[23]
רעג,ב
[24]
רעג,ה
[25] מ"ב (שם ס"ק יג)
[26] ע' רמ"א (רעא, י) כ' לעמוד בשעת יום הששי ויכלו השמים (ר"ת שם הוי"ה), ומשמע שיושבים מיד אחר כך, ולדעת השו"ע אומר ויכלו מעומד.
[27] ע' רמ"א (רעא, י) דיותר טוב לישב, כדי שיהיה קביעות לסעודה.
[28] מ"ב (רעא, מו)
[29] סדור דרך החיים (?)
[30] כמו בכל שומע כעונה.
ע' מג"א (רעא, כב)
שיש מתחילים ויכלו השמים (ולא "יום הששי"), ולכן נראה פשוט שאם לא שמע
"יום הששי", לא מעכב.
ויש מתחילים "וירא אלהים..." משום כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן. וע' חת"ס (שו"ת ח"א ס' י) דכיון דדרשו חז"ל על "והנה טוב מאד", טוב מאד זה המות, לכן אין מתחילים בו, וכל מקום שאי אפשר שרי למפסק קרא. וכ' בשם מגן גבורים (ס' נא), דבמקום שיש פיסוק טעמים כגון אתנח או זקף קטן, חשיב כפיסקא שפסקיה משה. ובפתח הדביר (רעא, י) כ' דבדרך תפלה ובקשה, מותר.
[31] רפט, א, ומ"ב (סק"ב), וכ' שם שיש להתחיל מ"זכור" ולא מ"על כן ברך", דכל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן.
[32] ע' לעיל {דיני ברכות}
[33] קפג, ד
[34] רמ"א (רעא, י)
[35] רעא, יד, בשם הרא"ש, שדייק כן מגמ' פסחים
(קו.), בצירוף מ"ש רמ"א (קסז, ו) שיש לאכול מפרוסת המוציא משום חביבות
מצוה, וה"ה בכל חפצא של ברכה.
[36] וכששותים כולם מכוס של ברכה, אע"פ שהוא שותה
תחלה לא מיקרי כוס פגום, דחשובים כמקדש גופא (שעה"צ ס"ק פט, והלשון שם
צריך תיקון).
[37] רעא, טז. אמנם אם אין זקוקים לכוסו, ויש להם כוסות
לעצמם שאינם פגומים, יכולים לשתות קודם המקדש.
[38] רמ"א רעג,ג. והטעם
שלא כתבתי שימהר לאכול מיד כדי לקיים מצות זכירת שבת בהקדם כל מה שאפשר (כמ"ש
שו"ע רעא,א), כיון שכתב המ"ב שכבר יצא מצותו מדאורייתא בתפלתו ולכן אין
צריך למהר אם אינו תאב לאכול, ומ"מ אם יש בזה משום שלום בית או אם יש אורחים
לא יאחר.
[39] רמ"א רעג,ג
ומ"ב שם.
[40] כמ"ש רמ"א (רעג, ג)
[41] ע' הל' {ברכת היין}
[42] ע' הל' {פת הבא בכיסנין}
[43] ערב,ט. לדעת
הרמב"ם, אינו יכול לקדש על חמר מדינה כלל, ולדעת הרא"ש יכול לברך עליו
אבל הפת יותר עדיף כיון שהוא בא לצורך סעודת שבת. ומ"ב (סקכ"ז) כ'
דלכתחלה יזהר לברך על היין או הפת
[44] מ"ב ערב,ל. וע'
מחה"ש הביא דלדעת הט"ז (רי,א) מברך ברכה אחרונה על יין שרף אפי' פחות
מרביעית וא"כ הוא הדין לענין קידוש, אבל דעת מג"א (קצ,ד) שאינו מברך
ב"א על יי"ש בפחות מרביעית, וא"כ גם לענין קידוש צריך רביעית.
וע"ש דלדעת נחלת שבעה יכול לברך בשחרית אפי' על משקה שאינו חמר מדינה
וכ"כ מג"א (רפט,ג) בשם טור, ולדעת ב"י יותר עדיף לברך על יי"ש
אע"פ שאינו חמ"מ מלברך על שכר כיון שיותר מתאוה ליי"ש
[45] ערב,ט. ורמ"א כ'
שאם יש יין בעיר לא יברך על הפת כלל, ומג"א הסביר שהוא כדי לחוש לדעת
ר"ת שאין מברכים על הפת כלל
[46] רפח,ז, שאם הקדימה לאכול עונג לו, יקדים, ואם האיחור עונג לו, יאחר
[47] ע' שו"ע (רעב, ב) מצוה מן המובחר ביין ישן.
[48] ע' History of Wine
(Johnson) pp. {64} מבאר דבימי הראשונים לא היו נוהגים לעשות יין אדום כמו שלנו, מפני
שינויים באופן העשייה, כגון שלא היה maceration
period.
ועפ"ז נראה דיין אדום הנזכר בגמ' הוי rose
ולא אדום. ומה שנקרא אדום בזמן הזה, נ"ל דבימי הראשונים היה נקרא יין שחור
(ע' שו"ע ערב, ג), וכן מסתבר, דהא לא נמצאו מין גפנים שעושים יין יותר שחור
מן היין שלנו. וע' ספר הפרדס (להר' אשר בן חיים, הוצ' הרשלר, שער ט, עמ' קטז) דיין
כושי אינו שחור גמור, אלא שחור כעין אדום, שהוא היין של גפנים הגדלים בגנות ופרסים
שמשקים אותם תמיד. וע' רמב"ן (ב"ב צז:) בתירוץ א', דיין כושי הוא יין
אדום אלא שלקה. [ואפשר לומר דשניהם אמת, שיש מיני גפנים שאפי' אחר maceration אינם נעשים כ"כ שחור,
ואפי' merlot, דלאחר זמן הוי כשחור, בשעת
דריכה עצמו היה אדום, אלא שלאחר זמן, לקה, ונעשה שחור.]
[49] רעב, ד. דלדעת רמב"ן יין לבן פסול אפי' בדיעבד, ומנהג העולם דמקדשין עליו.
[50] מ"ב (רעב, י)
[52] רעב, א. ומ"ש הוא ע"פ מג"א שאם עמד
מגולה לשעה מועטת אין להקפיד, ע"פ דברי ערה"ש (סק"ה) פי' דבריו כמו
שכתבתי בפנים. ומשמע אפי' אין לו יין אחר אין לקדש עליו.
אבל אם נתגלה לשעה
מועטת ונמר טעמו וריחו, אין לקדש עליו (מ"ב רעב, ג).
[והטעם, משום הקריבהו
נא לפחתך. ויש עוד מקורות לענין זה, כגון "ומבחר נדריך" (דברים יב) בגמ'
יומא (לד:) ובתוספתא (מנחות פ"ט), ושאין מקדשין על יין שאינו ראוי לינסך
ע"ג המזבח (?) ולכן פסול משום "ממשקה ישראל" (יחזקאל מה, טו) דבגמ'
פסחים מח: דרש שצריך להיות מותר לישראל, וגם רמב"ם (איסורי מזבח ז, יא) כ'
בכל דבר שהוא לשם ה' יתברך יהיה מן הנאה והיפה שבנכסיו, משום "כל חלב
לה'" (ויקרא ג, טז). וע' תפארת ישראל (בועז, סוכה ד,) מחלק
ד"הקריבהו" שייך דוקא בדבר שיש בו חסרון, משא"כ "ומבחר"
הוי אפי' בדבר שאין בו חסרון אלא שיכול להביא יפה ממנו.
[ומסתמא הפסוק "כל חלב לה'" הוי רק מעלה בעלמא, והוא שייך לכל מצות, משא"כ שאר הדרשות הוי דוקא בעניני מזבח. ועוד יש להעיר, דפסול במשקה ישראל הוי דוקא בדבר שפסול לגבי מזבח מפני גריעותא או מפני שנשתנה, משא"כ במי שרוצה לקדש ביין של תרומה שאין זה פסול עצמי אלא משום גזיה"כ שהנסכים צריכים להיות ראוי למזבח (אפשר הטעם, כיון שהמזבח אוכל בעד כל קהל ישראל), וכעין זה כ' אור שמח (הל' שבת כט, יד) לענין יין שביעית דיכול לקדש עליו אע"פ דפסול למזבח.]
[53] רעא, י. ובשעת הדחק שאין לו יין אחר, מברכים על כוס פגום (מ"ב ס"ק מג).
[54] קפב, ו, ומ"ב (שם).
[55] מ"ב (רעא, סח) וביה"ל (שם), ע"פ מה
שבדק במלא לוגמיו של אנשים שנתקטנו שליש ממה שהיו ולכן צריך שהכוס יחזיק ב' ביצים
שלנו (וכתבנו במקום אחר {} דלדעת הגר"מ
פיינשטיין יש לשער זה כפי ביצה “large” שהוא 2 oz.). אבל בשיעור מלא לוגמיו יש
להקל כיון שי"ל שהכל תלוי בלוגמיו של המקדש, ע"ש. ומשמע דלכתחלה יש
להחמיר ששיעור הכוס יחזיק ג' ביצים שהוא 6 oz. בזה"ז.
[56] רמ"א (קפג, ב)
[57] ביאה"ל (שם), ע"פ
מ"ש במ"ב בשם מג"א דהוי ביצה ומחצה
[58] ע' הערה לעיל
[59] ביה"ל (קעד,?)
[60] ואם דיבר בין קידוש
והשתייה, יברך בפה"ג לבד כי כבר יצא ידי קידוש
[61] מ"ב (רט, ח)
[62] רעא ,טו, ע"פ
מ"ב (עח)
[63] מ"ב רעא ,עח,
וביאה"ל (סע' טו ד"ה והוא הדין)
[64] רעא, טו.
ואם קדש שחרית על שכר
ונשפך הכוס, אין צריך להביא אחר, כי י"א שדי במה שיברך המוציא על הפת,
ורעק"א חולק עליו (מ"ב רעא, עט). וע' א"ר (ס"ק לד) דדין
מג"א דוקא כשקידש על שכר ולא על היין, ע"ש.
[65] משום זה אלי ואנוהו, כ"כ שו"ת רבבות אפרים (ז, שעב) בשם ספר רוח חיים (פלאג'י, סי' רצז).
[66] כף החיים (תעב, יא) משום דכסף מרמז על החסד.
[67] סדור יעב"ץ (הגהות, דף רצ"ד ע"ב) בשם אביו. והטעם, משום דכתיב אל תרא יין כי יתאדם, מוכח שיש עדיפות לראות היין.
[68] אג"מ (או"ח ג,?)
[69] דודאי כוס של פלסטיק הוי ראוי יותר לשימוש הרבה פעמים מכוס של נייר, וכן הסכים לי בזה הר' משה פרידמאן.
[70] ע' כף החיים (רעד, כב) דלדעת הרשב"א חייב מדאורייתא לאכול פת, ולדעת הכלבו הוא חיוב דרבנן.
[71]הכרעת מש"ב, שהמג"א (תרלט,י) כ' דצריך לאכול כזית, ובמקום אחר (רצא,א) כ' דצריך לאכול יותר מכביצה, והשו"ע כ' שם שצריך לאכול כביצה, ובמחה"ש (ס' תרלט) הקשה הסתירה בדברי המג"א ויותר נוטה שאין לחייב יותר מכביצה. וע' בא"ה (רצא,א) בשם א"ר דסגי בכזית
[72] רעא,ג, ודלא כדברי הזוהר (ע' מג"א) דכבוד לילה עדיף. וע' ערוה"ש דאע"פ שכתב הגמ' (ב"ק פב.) שמצוה לאכול שום בליל שבת, אין נוהגים כן, אולי ממ"ש בספר חסידים דשומים מבטלים תאוה ורק שומים צלויים מרבים תאוה, ואין אנו בקיים בצלייה, עכת"ד. ונ"ל אפשר ליתן עוד טעם, מפני שבזמן הזה קשה לאשה ליזקק לבעלה אחר שהוא אכל שום מפני שריחו נודף, ואולי בימי חז"ל הריח לא היה מפריע כל כך
[73] מ"ב (רמב, ב)
[74] מ"ב (רמב, ב)
[75] {כמדומני כ"כ בספר מה נדבר בשם הגר"מ
היינעמאן}
[76] רמ"א רנז,ח, ומי שאין לו חמין, חיישינן שמא מין הוא. וע' מ"ב שמי שמזיק לו החמין, מותר לאכול צונן
[77]
אפי' חלה שעדיין קפוא ממקרר מועיל ללחם משנה (יביע אומר ח, לב).
וע' שו"ת משיב דבר
(א, כא) דהעיקר תלוי איך בא הלחם לפניו, ואם בא לסעודה כשכבר פרסו הלחם לחתיכות,
לוקח ב' חתיכות ללחם משנה, כיון דכשבא היו כבר פרוסות. ולכן, לשיטת הרי"ף
דמצריך רק ב' מצות בליל פסח והפרוסה עולה ללחם משנה, תיקנו לחצות המצה קודם ההגדה,
כדי דכשבא לאכול המצה הוא כבר פרוסה וכל חצי מיקרי לחם שלם, עכת"ד.
[78] רעד,א, וסי' רפט,א וסי' רצא,ד. וכ' רמ"א (שם) שאין צריך ב' ככרות אם אוכל יותר מג' סעודות, וכבר נתפשט במנהג לבצוע בסעודה שלישית על ככר אחד (ע' ט"ז הטעם כיון שבמדבר לא נשאר להם אלא ככר א' של מן בסעודה שלישית), ויש להחמיר ליקח שנים.
[79]
ע' שע"ת (רעד,א) הביא בשם חכם צבי (סי' סב) דתלוי במחלוקת רא"ש
ור"י אם חסרון מועט הוי חסרון [ולמסקנא כתב בחכ"צ שנקרא שלם], וע'
מחה"ש כ' דקיימא לן כרא"ש שנקרא שלם. אבל ערה"ש (סק"ו), דאפי'
חסר מעט לא מיקרי שלם.
ואם אין לו אלא לחם
פרוס לב' חלקים, יכול ליקח skewer
כדי לחבר ב' החלקים שיהיה נראה כשלם, אבל לכתחלה יקח פת שלם (קסח, ב, ומ"ב
סק"ט). אבל אם פרוס לג' חלקים או יותר, אינו יכול לחברם (חת"ס
בשו"ע שם). [ונראה שיכול לחבר הב' חלקים עם peanut
butter
אם לא יהיה ניכר שהוא פרוס.]
[80] כף החיים (רעד, ו). ואע"פ שהט"ז (קסח, ז) כ' דלא יצא לחם משנה בפת הבא בכיסנין, אבל אם לא יועיל לא יזיק. ואפי' אם רוצה לאוכלו עם שאר דברים הבאים מחמת הסעודה, שפיר מיקרי לחם, ע"ש.
[81] ערה"ש (רעד, ה)
[82] רעד, ב
[83] וצריך נטילת ידים ג"כ, כדביארנו {הל' נטילת
ידים}
[84] ואם אינו אוכל כדי קביעות סעודה, ע' כף החיים (רעד, כד) מחלוקת אם יצא חובת סעודת שבת.
[85] כן מבואר במ"ב (תסא, ט), ואג"מ (או"ח א, קנה, ד"ה ולכן טוב), וכף החיים (רעד, ו), וכן משמע במחה"ש ושע"ת (שם). וע' מ"ש לעיל בשם הט"ז.
[86] אבל בליל יום טוב שחל בחול, או בשבת ביום, יבצע
העליונה (רמ"א רעד, א).
[87] מ"ב (רעד, ה) בשם ט"ז. דלדעת השו"ע
(שם) בוצע התחתונה, והב"ח תמה עליו דהא אין מעבירין על המצות, ובכה"ג
אינו מעביר על המצוה. ולדעת הגר"א (כשיטת תוס'), יבצע שתיהם.
וע' ארחות חיים
(לרא"ה, דיני ג' סעודות סע' ד, ו-ז) טעם לבצוע רק אחד בלילה, ולהניחה למחר,
משום זכר לולא הבאיש ורמה לא היתה בו. וטעם לבצוע שניהם, משום שהבציעה יהיה פי
שנים ממה שבוצע בחול.
[88] כן נ"ל פשוט, דבכה"ג יש סתירה בין הלכה וקבלה, וכתב במ"ב לעיל (כה, מב) שהולכים אחר ההלכה.
[89] רמ"א (קסז, יד)
[90] מ"ב (רעד, ב)
[91] רעד, ג
[92] רמ"א (קסז, ו), משום חביבות מצוה. והיינו למי
שאין לפניו לחם משנה, דאע"פ שיש לפניו לחם שלם, הרי צריך לסמוך על הבוצע
ולאכול מאותו לחם. אבל אם אחד מהשומעים יש לפניו לחם משנה, יכול לטעום קודם המברך
ואין צריך להמתין עד שיטעום המברך (מ"ב ס"ק פג), [אבל עדיין נראה שיש
לאכול מפרוסת המוציא משום חביבות מצוה.] וכ"כ מ"ב (רעד, ח).
ובחול, יאכלו כולם
מפרוסת המוציא אא"כ יש לכל אחד לחם שלם (מ"ב סק"פ).
[93]
ע' רמב"ם (כט, יא), דהמצוה לזכור שבת ביציאתו וביציאתו, שיכול לומר בין בשעה
כניסה ויציאה ובין קודם לו מעט.
אמנם נראה לי
שהרמב"ם הלך לשיטתו, כיון דלדעתו תוספת שבת אינו מדאורייתא וא"כ כשעושה
קידוש מבעוד יום הרי מדאורייתא אינו שבת כלל, ולכן צריך לתרץ למה יצא מצות קידוש
דאורייתא. אבל לדעת רא"ש ורי"ף (ע' ב"י סי' רסא) שתוספת שבת
דאורייתא, פשוט שיכול לקיים מצות קידוש מבעוד יום, כיון שמדאורייתא כבר עשאו שבת.
וע' מג"א (רסז, א), שבמרדכי כ' שיכול לעשות קידוש מבעוד יום אע"פ דמדאורייתא אינו שבת, כיון שבשעה שמקדש יבוא לידי חיוב דאורייתא, ומג"א תמה עליו, דהא קטן יבוא לידי חיוב מצות ואעפ"כ אינו יכול להוציא גדול בקידוש. וחיי אדם (ח"ב ו, ג) תי', דהתם הקטן הוא המברך ואין הקטן יכול להוציא אחרים, משא"כ כאן כיון שהוא עצמו המברך, יכול לצאת במה שאמר בערב שבת אע"פ שעדיין לא הגיע הזמן דאורייתא, כמו שמצינו שאם בירך שהחיינו בשעת עשיית סוכה אינו מברך שהחיינו כשיגיע החג אע"פ שעדיין לא הגיע הזמן כיון שהסוכה היא מחמת החג.
[94] מ"ב רסז,ה, דלדעת השל"ה בשם ספר חסידים, צריך לאכול כזית בלילה, ובתוס' משמע שיכול לגמור מבעוד יום, וטוב להחמיר. וע' ט"ז (רצא, ו) דכיון שתוספת שבת דאורייתא, יכול לגמור סעודתו מבעוד יום. וע' פמ"ג (מש"ז תעב, א) אף שבבין השמשות לא יצא, רק לאכול פעם אחת בשבת הוא דאורייתא ותו הוי דרבנן.
[95] מ"ב רסז,ו. וכ' הנוהג להקל, אין למחות בידו, אבל לענין קריאת שמע יזהר לקרות בלילה. וע' פרישה (רעא,ד) שרש"ל נהג שלא אכל עד סמוך לשקיעת החמה, ואמר שהרמב"ם ורא"ש נקטו בלשונם קודם שתחשך משמע ולא כשהיום עדיין גדול.
[96] מ"ב רעא,יא בשם
מג"א
[97] קפח,ו
[98] קפח,ח. כיון שי"א
שסעודה שלישית לא צריך פת
[99] ע' מ"ב (רסג?,? ) כ' צ"ע אם יש לאומרו
[100] רמ"א (רצא, ב) כדעה ב'
[101] מ"ב (רצא, יא), שיש לסמוך על דעה א' ברמ"א (שם)
[102] מ"ב רצא,ז בשם מג"א. וע' שעה"צ כ' שהא"ר חולק. ואע"פ שבדברי מ"ב לא ברור אם צריך לאכול דוקא פת אחר חצות, משמע שצריך לאכול פת.
[103]
רצא, ה. ושו"ע לא כתב דעות אלו אלא בשם י"א, ובמ"ב כתב שיוצא בהם
בדיעבד, ולכן כתבנו ציורים שאפשר לעשותו דהוי כמקום בדיעבד. וע' ב"י משמע
דדבר שמברכים מזונות הוא חשיב יותר מדברים שמלפתים בו הפת, ושניהם חשובים מפירות.
וע' מג"א (תמד, ב)
בשם הזוהר (אמור ד' צה), שר' שמעון בר יוחאי היה עוסק בתורה במקום סעודה שלישית.
ושם מבואר שהיה עוסק במעשה מרכבה. [ולכן אם אחד אומר דבר תורה צ"ע אם יש
לסמוך עליו לסעודה ג', דמי יימר שהדבר תורה הוא אמת ואפשר שאם אינו אמת הוי כאילו
לא אכל, משא"כ התם כשעוסק במעשה מרכבה הוא יכול לברוא ולהוריד אש והיו יודעים
בשעת הלימוד אם דבריהם נכונים.]
וע' אור זרוע (שבת נב)
אם אינו רעב, אין חיוב לאכול סעודה ג', וכן נהג ר"ת. ויש להעיר דר"ת
עצמו סבר שאין לאכול סעודה ג' בין מנחה למעריב משום אסכרא כמ"ש תוס' (פסחים
קז.) בשמו, ואפשר דכיון שסבר שצריך לאכול מוקדם ביום, לכן לא היה רעב.
[104] רצא, א
[105] רמ"א (רצא, ב) משמע שהמנהג כדעה זו, שהוא דעה
ב' שם. וע"ש די"א שאין לשתות מים בין מנחה למעריב, וי"א דאין אסור
אלא לאבל תוך י"ב חדש לאביו ואמו, וי"א דאיסור זו של שתיית מים אינו אלא
בערב שבת. ושמעתי מהרה"ג משה פרידמן שהגר"מ פיינשטיין היה נזהר מלשתות
מים בין מנחה למעריב בשבת.
[106]רצט,א. וטעם האיסור, כמו שאסור לאכול אחר שהגיע זמן
המצוה. ודלא כמ"ד בגמ' (פסחים קה) שמי ששותה מים קודם הבדלה מיתתו באסכרה.
וע' ערה"ש (רצט, א) כ' שהמנהג שאין שותים אפי' מים.
[107]
מ"ב (רצט, א) ומג"א שאין לאכול בבין השמשות, ודלא כט"ז מתיר להתחיל
סעודתו בביה"ש. וע' ביאה"ל דבשעת הדחק אפשר להקל להתחיל בבין השמשות
כיון שהוא לצורך מצוה. וע' אג"מ (או"ח ד, סט או' ו) תמה עליו, אבל סיים
דאין לומר דמי שעושה כן הוי עבריין ועובר איסור, ובודאי יש לזמן עליו.
אבל מי שאכל כבר סעודה שלישית והוא רעב, נראה ממ"ש בביאה"ל שם שאין להקל להתחיל לאכול אחר השקיעה.
[108] רצט, א, כדעה א' שם, וכ"כ רמ"א שהמנהג
כדעה זו. אבל לדעה ב' שם, דוקא בספק חשיכה מותר לאכול, אבל בודאי חשיכה צריך
להפסיק.
[109] ערה"ש (רצט, ה). וע' שו"ת שבט הלוי (ח, או"ח לו) דמשמעות הפוסקים שהטעם שבשתייה צריך להפסיק ולא באכילה, הוא משום קביעות סעודה דהיינו ברכת המוציא, אבל בלבוש כ' הטעם דאי"צ להפסיק באכילה כיון דקבע לכבוד שבת נמשך השבת עם קביעותו, וא"כ כשרוצה לצאת סעודת שבת במיני תרגימא, דינו כסעודת שבת ונמשך השבת עם קביעותו, עכת"ד שה"ל.
[110] רצט, א
[111] כן נראה לי, שיש לסמוך על הספק ספיקא כמ"ש (או"ח ד, סב) (דלדעת הגר"א הוא ספק יום, וספק שמא הלכה כדעת ר"ת והוא ודאי יום) כדי לקיים מצות סעודה שלישית.
[112] ש, א, ומ"ב שם.
וע' בא"ה (ש,א) בשם א"ז שאם ממשיך סעודה שלישית עד אחר צאה"כ, יצא מלוה מלכה, וכ"כ ערוה"ש.
[113] מ"ב ש, ב