ShabbosHalachos of Business and Measuring
One may not buy, sell, or conduct any business on Shabbos[1]
טעם האיסור, ע' רש"י ביצה (לז.) מן המקרא דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר, אי נמי
אתי לידי כתיבת שטרי מכירה.
, even
for the purpose of a mitzvah[2]
מ"ב (שו, לג) בשם
מג"א שאסור לקנות אתרוג מן המוכר ביו"ט, ואסור אפי' למכור חמצו בערב פסח
שחל להיות בשבת (מ"ב תמד,כ). ואם אין לו יין לקידוש ואין לו שהות ללכת לחנות
לעשות קנין על היין קודם שבת, מותר ליתן כסף להמוכר, ובשבת יקח היין, דכיון
דמדאורייתא מעות קונות, לצורך מצוה אוקמוה על דין תורה (רמ"א חו"מ
קצט,ג).
אבל מותר לומר לחנווני,
תן לי ד' אגוזים או ביצים, ובלבד שלא יזכיר שם דמים או סכום מדה או משקל (ע'
שו"ע שכג, ד).
. Chazal
prohibited these actions for several reasons, one of which is because it may
lead one to write down the transaction.
One may not take any money earned on Shabbos or pay another
Jew for work performed on Shabbos[3]
שו,ד. ומ"ב שם כ'
אסור משום מקח וממכר
For example, one may not hire a babysitter to come on Shabbos
and Sunday for $5 an hour for 10 hours, but one may tell her she is hired for
two days for $50 and she must work 5 hours a day. If, for some reason, the
worker is unable to come on Shabbos, one may deduct from his pay accordingly[5]
מ"ב שו,יח, דלא
כח"א (ע' ביה”ל) שאם ינכה מדמיו תו לא מיחשב כהבלעה
For example, one may hire someone to teach children on Shabbos, if part of his job is to buy candy on Friday. However, if he fails to show up on Shabbos, one must pay him his wages for the weekdays he worked and one may only deduct his Shabbos wages from his pay. Therefore, in this case one would still have to pay him half his wages.
One may not give a present, even though it would not lead to
writing, because it resembles a business transaction. Since it is a less severe
issur, it is permitted if one gives it intending for the recipient to
use it on Shabbos or one is giving it for the purpose of a mitzvah[6]
מ"ב (שו,לג) בשם
מג"א. וע"ע שו"ע (תקטז, ג) דמותר לשלוח כל דבר ביו"ט שראוי
להשתמש בו ביו"ט, ומשמע אע"פ שיודע שהמקבל לא ישתמש בו. ובפנים דוקא אם
מכוון שישתמש בו, כיון ששמעתי שיש מחמירים בזה.
One may not pay a non-Jew on Shabbos, even by pointing out
the money to them and telling them to take it[7]
רמ"א שז,יא. כ'
כשם שאין לווין בשבת כך אין פורעין בשבת, ומ"ב מסביר משום גזירה שמא ימחוק
החוב מן הפנקס
According to some opinions, it is forbidden to set up a
business transaction before Shabbos which will take place on Shabbos[8]
ע' אג"מ
אוח"ג,מד. תו"ד, לדעת מג"א (שלט,ה) בשם תרומת הדשן, אם ל' יום
ללידת בנו הבכור כלו בשבת, אין לפדותו בערב שבת כדי שיחול בשבת כיון שמפסיד הברכה.
ודייק רע"א (שו"ת קנט) דבלאו טעמא דברכה הוי מותר, וא"כ מוכח
דלדעתו אם עשה מעשה קנין קודם שבת כדי שיחול בשבת אין בו משום איסור קנין בשבת.
ורע"א שם חלק אליו והביא ראיות לאסור. ובאג"מ דחה ראיית רע"א
[שרע"א הביא ראי' ממה שלא היה הכהן גדול בערב יוה"כ מקדש ונושא אשה על
תנאי שאם ימות אשתו יחול הקידושין וא"כ מוכח שאסור לקדש ביוה"כ,
והאג"מ דחה שנשואין אינו חלות קנין אלא הוא מציאות שהיא נכנסה לביתו וזה אי
אפשר לעשות על תנאי], והעלה שגם דיוק רע"א אינו מוכח דהא אפשר דרק הקילו
באיסור פדיון הבן בשבת כיון שהחלות שיחול אינו מקח וממכר, ואינו פדיון ממש (דהא
הכסף לא נכנס לקדושה) ואינו אלא דומה למו"מ בשמא, ובזה כיון שעשה המעשה קודם
שבת יש להתיר, אבל משא ומתן ממש אפשר שאפי' לדעת תרומת הדשן אסור, וסיים שאין ראי'
לאסור או להתיר וכיון שהוא ספק איסור יש להחמיר. ושם פסק שאסור לומר לסטאקבראקער
שיקנה בשבת אם יעלה המחיר לכך וכך.
וע"ע אבנ"ז
(או"ח ס' נא) הוכיח דכשעושה מעשה שיחול בשבת, נחשב כשנים שעשאוה, דגלי לן קרא
אצל שבת דפטור.
[אבל לכאו' אין לדמות
זה כלל לעשיית וועבסייט, דהא בוועבסייט לא עשה שום הסכם כלל קודם שבת (ולכן אינו
דומה לתה"ד) וגם אין העכו"ם עושה שום דבר בציווי הישראל, ולכן לא שייך
למה שאסר שם באג"מ.]
One is permitted to allow an automated machine to operate on Shabbos which allows people to purchase items. This is because one did not set the transaction to take place before Shabbos; he merely allows others to perform a business transaction through his machine. Therefore, one may allow a soda machine or arcade game to operate on Shabbos, even though he will be earning money on Shabbos.
Strictly halachically, one may own and operate a website
which allows purchases to be transacted on Shabbos or Yom Tov. However, because
it is not in the spirit of Shabbos, one should stop business from being
transacted on these days. This may be accomplished by ensuring that credit
cards are not charged until after Shabbos, as by doing so, the purchase is not
technically transacted until that time[10]
{דמעות קונות בעכו"ם, וגם בישראל מדאורייתא מעות קונות, עכ"פ לחייבו במי
שפרע}
If one operates a website which sells mostly to Jewish customers (e.g., it sells Judaica items), one should not allow it to operate on Shabbos.
One may set an automatic payment to deduct from his account on Shabbos. This is because he is not the originator of the transaction. The transaction is initiated by the creditor, using the information given to him, and the customer is merely allowing it to happen.
One may not measure anything on Shabbos. One may not measure
exact amounts of foods or spices, but one may use measuring cups to estimate
the amount required[11]
רמ"א שכג,א
אמנם, ע' ש"ך (עג,
כב) נתקשה למה מותר למדוד לחולה או למקוה, הא אין אומרים חטא כדי שיזכה חבירך,
והעלה דמדידה לחולה מותר משום אין דבר עומד בפני פקוח נפש, ודוקא מקוה התירו משום
שהוא צרכי רבים ושמא יצטרך לזה המודד בעצמו, ע"ש.
One may not use telescopes, because they are used for
measuring[13]
שז,יז בשו"ע מסתפק
בזה, דלהרשב"א מותר, ולרמב"ם שאוסר ללמוד בכל ספרי חכמה, אסור
One may not draw a raffle on Shabbos or pick someone’s name
out of a hat, even for a mitzva[14]
רמ"א (שכב, ו)
ומ"ב (סקכ"ד), אבל כ' דמותר לעשות גורל ע"י פתיחת ספר לאיזה מקום
[1] טעם האיסור, ע' רש"י ביצה (לז.) מן המקרא דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר, אי נמי אתי לידי כתיבת שטרי מכירה.
[2] מ"ב (שו, לג) בשם
מג"א שאסור לקנות אתרוג מן המוכר ביו"ט, ואסור אפי' למכור חמצו בערב פסח
שחל להיות בשבת (מ"ב תמד,כ). ואם אין לו יין לקידוש ואין לו שהות ללכת לחנות
לעשות קנין על היין קודם שבת, מותר ליתן כסף להמוכר, ובשבת יקח היין, דכיון
דמדאורייתא מעות קונות, לצורך מצוה אוקמוה על דין תורה (רמ"א חו"מ
קצט,ג).
אבל מותר לומר לחנווני, תן לי ד' אגוזים או ביצים, ובלבד שלא יזכיר שם דמים או סכום מדה או משקל (ע' שו"ע שכג, ד).
[3] שו,ד. ומ"ב שם כ'
אסור משום מקח וממכר
[4] שו,ד. ואם שכרו לחודש
להתנה לשלם לו כך וכך ליום, מיקרי שכיר יום, ואסור, כן דעת רמ"א שם. וע'
מג"א, ועביה”ל כ' שדעת השבלי הלקט שאם אמר כך וכך לחודש שיעלה כך ליום, הוי
כשכר שבת, והב"י חולק ומתיר בזה כיון שמה שמסיים אינו אלא חשבון בעלמא אבל
עצם השכירות הוי לחודש.
[5] מ"ב שו,יח, דלא
כח"א (ע' ביה”ל) שאם ינכה מדמיו תו לא מיחשב כהבלעה
[6] מ"ב (שו,לג) בשם
מג"א. וע"ע שו"ע (תקטז, ג) דמותר לשלוח כל דבר ביו"ט שראוי
להשתמש בו ביו"ט, ומשמע אע"פ שיודע שהמקבל לא ישתמש בו. ובפנים דוקא אם
מכוון שישתמש בו, כיון ששמעתי שיש מחמירים בזה.
[7] רמ"א שז,יא. כ'
כשם שאין לווין בשבת כך אין פורעין בשבת, ומ"ב מסביר משום גזירה שמא ימחוק
החוב מן הפנקס
[8] ע' אג"מ
אוח"ג,מד. תו"ד, לדעת מג"א (שלט,ה) בשם תרומת הדשן, אם ל' יום
ללידת בנו הבכור כלו בשבת, אין לפדותו בערב שבת כדי שיחול בשבת כיון שמפסיד הברכה.
ודייק רע"א (שו"ת קנט) דבלאו טעמא דברכה הוי מותר, וא"כ מוכח
דלדעתו אם עשה מעשה קנין קודם שבת כדי שיחול בשבת אין בו משום איסור קנין בשבת.
ורע"א שם חלק אליו והביא ראיות לאסור. ובאג"מ דחה ראיית רע"א
[שרע"א הביא ראי' ממה שלא היה הכהן גדול בערב יוה"כ מקדש ונושא אשה על
תנאי שאם ימות אשתו יחול הקידושין וא"כ מוכח שאסור לקדש ביוה"כ,
והאג"מ דחה שנשואין אינו חלות קנין אלא הוא מציאות שהיא נכנסה לביתו וזה אי
אפשר לעשות על תנאי], והעלה שגם דיוק רע"א אינו מוכח דהא אפשר דרק הקילו
באיסור פדיון הבן בשבת כיון שהחלות שיחול אינו מקח וממכר, ואינו פדיון ממש (דהא
הכסף לא נכנס לקדושה) ואינו אלא דומה למו"מ בשמא, ובזה כיון שעשה המעשה קודם
שבת יש להתיר, אבל משא ומתן ממש אפשר שאפי' לדעת תרומת הדשן אסור, וסיים שאין ראי'
לאסור או להתיר וכיון שהוא ספק איסור יש להחמיר. ושם פסק שאסור לומר לסטאקבראקער
שיקנה בשבת אם יעלה המחיר לכך וכך.
וע"ע אבנ"ז
(או"ח ס' נא) הוכיח דכשעושה מעשה שיחול בשבת, נחשב כשנים שעשאוה, דגלי לן קרא
אצל שבת דפטור.
[אבל לכאו' אין לדמות
זה כלל לעשיית וועבסייט, דהא בוועבסייט לא עשה שום הסכם כלל קודם שבת (ולכן אינו
דומה לתה"ד) וגם אין העכו"ם עושה שום דבר בציווי הישראל, ולכן לא שייך
למה שאסר שם באג"מ.]
[9] אג"מ שם
[10]
{דמעות קונות בעכו"ם, וגם בישראל מדאורייתא מעות קונות, עכ"פ לחייבו במי
שפרע}
[11] רמ"א שכג,א
[12] שו,ז ומ"ב, פי'
דברי השו"ע כיון דרפואת הגוף הוי מצוה, וגזירת שחיקת סממנים לא שייך אלא
ברפואה שיש בו ממש, כגון משקה או אוכל.
אמנם, ע' ש"ך (עג,
כב) נתקשה למה מותר למדוד לחולה או למקוה, הא אין אומרים חטא כדי שיזכה חבירך,
והעלה דמדידה לחולה מותר משום אין דבר עומד בפני פקוח נפש, ודוקא מקוה התירו משום
שהוא צרכי רבים ושמא יצטרך לזה המודד בעצמו, ע"ש.
[13] שז,יז בשו"ע מסתפק
בזה, דלהרשב"א מותר, ולרמב"ם שאוסר ללמוד בכל ספרי חכמה, אסור
[14] רמ"א (שכב, ו)
ומ"ב (סקכ"ד), אבל כ' דמותר לעשות גורל ע"י פתיחת ספר לאיזה מקום