Daily LifeHalachos of Reciting Brachos and Amen

Recitation of a bracha[1] בענין אמירת ברכות, יש לציין דברי הנצי"ב (העמק שאלה, וישלח כו, ז) מדייק בגמ' ברכות (נד.), על המשנה שהרואה מקום שנעשו נסים לישראל צריך לברך, והקשה הגמ' מנא הני מילי ותי' דילפינן מיתרו, דלא תקנו חז"ל ברכות אא"כ מצאו לו רמז בתורה. ויש ג' מיני ברכות, ברכות הנהנין, המצוה, והודאה. ברכת הודאה, מקורו כדלעיל. ברכת הנהנין סמכו על קל וחומר (גמ' ברכות לה.), כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן. ברכת המצוה, איתא בירושלמי (ברכות פ"ו ה"א) ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה הקיש תורה למצות מה תורה טעונה ברכה אף מצות טעונות ברכה, עכ"ל.   requires a certain degree of preparation and concentration.

The obligation to recite brachos is midrabanan[2] ויש בזה אסמכתות, וע' בה"ג (הקדמה, מצות קום עשה מצ' כה) מאה ברכות בכל יום, והוא ע"פ המדרש (?), מה ה' אלקיך שואל מעמך, ר"ל מאה, מכאן צריך אדם לברך ק' ברכות בכל יום. וע"ע פני יהושע (ברכות ?) דברכות דאורייתא משום שהגמ' מביא סברא על זה, ואם יש סברא לחייב הוי חיוב דאורייתא. וע"ע שאילתות (?) שיש ג' סוגי ברכות, וביאר מקורם. , except for birchas hatorah (according to most opinions) and birchas hamazon after eating bread, if one is full (although there are various brachos which can serve as a fulfillment of a mitzva[3] כגון המתפלל תפלת שמונה עשרה מקיים מצוה תפלה, ומתפלל תפלת הדרך מקיים מצות תפלה בעת צרה, וקידוש ביום טוב מתקיים באמירת קידוש. ).

A. Clean Hands

After waking in the morning, one must wash netilas yadayim, by washing the hands three times, alternating, as elaborated in {Washing Hands Upon Waking}. The following halachos refer to one whose hands became unclean after washing netilas yadayim.

One may not^[4] ואם אי אפשר ליטול ידיו, כגון באמצע הלילה, וצמא לשתות, לדעת ט"ז (סב, א) יהרהר הברכה בלבו וישתה כמו דמצינו בחולה ואנוס, והביא ראי' מרבינו יונה (הו"ד ב"י סי' פה), וע' מ"ב (ס"ק ח) שבמטה יהודא חולק עליו, דהא אפשר לקום ממטתו ליטול ידיו, ואין דנין אפשר משאי אפשר. say brachos or speak[5] אבל הרהור מותר (מ"ב פה, טו, וביה"ל צב, ז, ד"ה ולכן). Torah with halachically unclean hands[6] ד, כג, ומ"ב (ס"ק סא). , but one is permitted to answer amen to a bracha[7] ע' אש"א (בוטשאטש, פד, א) נסתפק בזה, ומשמע מדברי המ"ב (א, ב) שאין להקל לבטל עניית אמן בשביל זה. . After taking a haircut or having his nails cut, one must wash[8] ד, ? . If one cut someone else’s fingernails, only the recipient, not the cutter, need wash his hands[9] אשל אברהם (סי' ד) . One who bites his nails, even just one, should also wash his hands[10] אבני ישפה (א, סי' ב). וע' אורחות רבינו (דפו"י, ח"ג, עמ' קפו) כ' שאין צריך נטילה. ושם מיירי לענין חתיכת צפורן אחד, וצ"ע אם הוא הדין אם חתך כולם בשיניו. . After walking into a restroom, even though today’s restrooms are not considered a beis hakisei according to many opinions, it is preferable to wash[11] ע' מה שכתבתי בהל' בית הכסא, דלדעת האג"מ דיני כבית הכסא, והחזון איש צידד להקל. . After these actions, one should wash both his hands with water, until the wrist, preferably from a utensil (but need not wash three times)[12] ע' מ"ב (ד, טז) לענין נטילת ידים בבקר לכתחלה יטול מכלי אבל אם אין לו אינו מעכב [ונלע"ד אפשר דבשביל שאר נטילות משום רוח רעה אפשר דאפי' לכתחלה אין צריך כלי), ולקמן (ס"ק לט) מסק בשם מג"א דאין צריך ליטול ג"פ. [אבל נראה פשוט דמשום רעה צריך ליטול ב' ידיו.] .

If one touched a makom mechuseh (place on one’s body which is normally covered), his hands are considered unclean until he washes them[13] ד, יח . For example, one who touches his foot or back must wash his hands before reciting a bracha. One who scratches the part of his scalp which is usually covered by his yarmulka must wash his hands[14] ד, יח, ע"פ שו"ת שבט הלוי (ח, ב), דרק מקום זה מיקרי מכוסה , but one who merely touches that area of his hair[15] משמעות מ"ב (קסב, נח. ו-קסד, י). אבל אם חילק שערו ונגע בראש עצמו, משמע דחייב ליטול. , or scratches other parts of his head[16] אורחות רבינו (דפו"י עמ' קפו) דכמדומה שמע הגרח"ק מהחזו"א דדוקא שערות המכוסות, ולא בזקן. , need not wash. One who touches leather shoes must wash before reciting brachos[17] ד, יח . However, touching slippers or non-leather shoes, or touching shoelaces, does not require washing[18] אורחות רבינו (שם) בשם החזו"א. . In any of these cases, one need only wash the part of his hand which touched the unclean area, not the entire hand, but it is preferable to be stringent to wash the entire hand[19] כן משמע במ"ב (ד, מא), משום שאין בהם משום רוח רעה, אלא משום נקיות, ומשום נקיות כ' (ס"ק לח) דאין צריך לרחוץ כל היד. וא"כ, מש"כ מ"ב לקמן (תריג, ו) בשם דרך החיים שצריך ליטול כל היד, הוא רק לדיעה הסובר שהוא משום רו"ר. .

After performing any action mentioned in the previous two paragraphs, one need only pour water once, but does not need a utensil or to wash three times[20] מ"ב (ד, לט) . Although it is preferable to wash until the wrist, if one has little water he may wash until the end of the knuckles[21] מ"ב (ד, ט) . One who does not have water nearby may wipe his hands (both top and bottom[22] מ"ב (ד, נז) ) on an item in order to clean them, and then he may recite brachos, daven, or learn Torah[23] ד, כב . He should wash with water when it becomes available[24] ע' מ"ב (ד, סא) דלדעת הזוהר צריך דוקא מים. .

If one touched mud, mucus from his nose, or earwax, he should wipe them clean before reciting brachos, and water is not required[25] רמ"א (צב, ז) משמע דצריך נטילה. וע' מ"ב שהגר"א מיקל. וכ' ערה"ש ולא ראיתי נזהרין בזה, ונ"ל דאין צריך מים אלא נקיון כותל, עכת"ד. .

One should not say brachos when his hands are dirty (e.g., with food residue) to the point that he would usually wash them[26] קפא, י, ומ"ב שם. וכ"כ סדור רש"י (או' סז), שאם ידיו מטונפות יש ליטול אפי' לפירות משום "והייתם קדושים- אלו מים אחרונים... כי קדוש אני ה', אמר להם הקב"ה לישראל... כשם שאני טהור, כך אתם תהיו טהורים". וע' תוס' (ברכות מג.) שיש ליטול משום כבוד הברכה. .

B. Honor for Brachos

One should recite at least one hundred brachos every day[27] מו, ג . On a weekday, one normally says more than this, but on Shabbos, one should have in mind during krias hatorah and haftorah to be yotzei with the brachos, to accomplish this[28] מ"ב (מו, יד), וע"ש לענין יוה"כ .

One must think about the meaning of the words as he recites a bracha[29] ה, א . Before beginning to recite a bracha, one must know how he intends to complete it[30] קצש"ע (ו, א) .

All men are required to wear a head covering when reciting brachos or speaking Torah[31] מ"ב (ב, יב).

ויש בזה ד' שיטות: מהרא"י- יש איסור מצד הדין. וע' מסכת כלה (פ"א באמצע) שרבי עקיבא אמר על תינוק אחד שלא כיסה ראשו שהוא ממזר ובן הנדה, ואח"כ בירר שכן היה.

מהרש"ל- אין איסור מצד הדין, אבל יש ליזהר אפי' שלא בשעת התפלה

ט"ז- יש בזה איסור דאורייתא של ובחוקותיהם לא תלכו, אפי' יושב במקומו

גר"א- הוא רק מדת חסידות, ורק לקדושים או בשעת התפלה יש לנהוג כן מצד המוסר.

שו"ע- אסור לילך ד' אמות בלא כיסוי ראש

מג"א- ממידת חסידות אין לילך אפי' פחות מד"א . Regarding wearing it at other times, see {Manner of Dress}.

One may not recite brachos while performing another action[32] מ"ב (קצא, ה). ואפי' לעסוק בתורה אסור. והוא נכלל במאמר תורתינו אם תלכו עמי קרי, ר"ל דרך עראי ומקרה (כ"ז שם). והשו"ע כ' כן לענין ברכת ברכת המזון, ומ"ב כ' ה"ה שאר ברכות. ובדיעבד אם בירך כשעוסק בשאר דברים, יצא (ביה"ל שם בשם עולת תמיד), וע' א"ר תמה על זה, דא"כ למה בטלו ברכת רביעית של ברכת המזון לפועלים, לימא שיברכו כשעוסקים במלאכתן. וע' שו"ע לקמן (סי' קפג) איך לברך ברכת המזון וברכת מעין ג'.

וע' מ"ב (סג, יט) מדייק מדברי שו"ע דמותר לעסוק במלאכתו בברכות קריאת שמע, וסיים בצע"ג.

וע' שו"ת רבבות אפרים (א, יז) נסתפק אם הטעם משום כבוד הברכה או שלא יטריד כוונתו. , such as reading a paper, playing with a child, or checking his phone. However, while performing an action which requires no thought, such as walking[33] כ"כ בספר אמת ליעקב (או"ח קפג, הע' 203). ושם הביא ראי' ממה דמותר לילך כשקורא קריאת שמע אחר פסוק הראשון (ע' שו"ע סג, ג, ומ"ב שם), ולא חמיר ברכות קריאת שמע מקר"ש עצמה.

וכנראה הטעם משום דהליכה לא מיקרי עוסק בדבר אחר כיון שאינו מטריד כוונתו. ונ"ל אפשר להביא עוד ראי' מזה שכתבו הפוסקים שאם מהלך בדרך צריך לישב לברך ברכת המזון, ולא כתבו שצריך להפסיק מלילך כדי לברך ברכה ראשונה. אבל לענין תפלת הדרך כ' שו"ע (קי, ד) שיעמוד מלילך כשיאמרנה, (אע"פ שהוא מענין הברכה, דלא כמ"ש לענין ניגוב), וצ"ע. or drying one’s hands[34] רבבות אפרים (א, יז) משמע דמותר לומר ברכות על נטילת ידים ואשר יצר בשעת ניגוב, דכיון שהוא כבוד הברכה, הוי עוסק באותה מצוה ואינו עוסק במצוה אחרת. , one may be lenient.

One must recite brachos loud enough to hear himself[35] רו, ג. ובדיעבד אם לא השמיע לאזנו, יצא, כ"כ ביאה"ל (סב, ג ד"ה ואם), וע' מה שתמה שם על השערי תשובה בשם ברכי יוסף.

אבל אם הרהר הברכה בלבו, לא יצא (מ"ב (רו, יג).

ודין הרהור אם הוי כדיבור או לא, ע' שו"ת יבי"א (ד, או"ח ג) באריכות. ושם מייתי שיש רוצים להוכיח מגמ' שבת (קנ), ממצוא חפצך ודבר דבר הרהור מותר דיבור אסור, מוכח דהרהור לאו כדיבור. אבל דחה די"ל דדוקא הרהור מצוה נחשב כדיבור משום דמחשבה טובה הקב"ה מצרפו למעשה, משא"כ דיבור דלאו מצוה. ומשמע מרמב"ם דבקריאת שמע הרהור לאו כדיבור ולענין ברה"מ הרהור כדיבור, ויש לחלק דלדעת רמב"ם דוקא קר"ש צריך להוציא בשפתיו משום "ודברת בם" משא"כ ברה"מ דכתיב וברכת, ואפי' במחשבה הוי ברכה. ושו"ת רדב"ז (ו) הביא ראי' דיצא ידי קידוש במחשבה, מדתנן אולו נאמרים בכל לשון ק"ש ותפלה וכו', והקשה תוס' דאמאי שייר קידוש היום. והרי לפמ"ש רשב"א (ברכות טו.) בהרהור לא שייך לשון. גם בא"ר (סב, ב) הביא ראי' דהרהור כדיבור ע"פ הרשב"א שם. ויבי"א דחה הראי', די"ל דתוס' אזיל לשיטתו בשבת (מ:) דסובר דבמחשבה שייך לשון (וגם דחה ראי' הא"ר שם).

ואם מחמת חולי או אונס בירך קריאת שמע בלבו, יצא (סב, ד). וע' ב"י (שם) דהוא כדעת אורחות חיים בשם ירושלמי. ובב"י סי' פה הביא תר"י דמי שנתחייב בברכה ואינו יכול לאומרה, יש לו להרהר הברכה או התפלה שנתחייב, ואף על פי שאינו יוצא י"ח אלא באמירה, ה' יראה ללבב ליתן לו שכר המחשבה, עכת"ד. ומחלק שיש חילוק בין סברות אלו, דלהאו"ח יצא ידי חובתו וכשיעבור האונס אינו צריך לחזור ולקרות, ולתר"י צריך לחזור ולקרות.

וסיים דכיון דלרמב"ם יצא בהרהור, בדיעבד אם אכל כדי שביעה ובירך ברה"מ בהרהור חוזר ומברך משום ספק דאורייתא, וכן אם בירך ברכה ראשונה בהרהור חוזר ומברך משום ספק איסור שנהנה מן העוה"ז בלא ברכה, אבל אם בירך ברכה אחרונה במחשבה, אינו חוזר ומברך. ואפי' בברה"מ כשאכל כדי שביעה, אם בירך בלבו מחמת אונס, הוי כעין ספ"ס כיון שיש לצרף האו"ח הנ"ל, ואינו חוזר ומברך.

ולענין מי שהתפלל בלבו מחמת אונס, ע' מג"א (קא, ב) שנסתפק בזה, ויבי"א האריך בזה, והעלה שכשיעבור האונס חוזר ומתפלל בתורת נדבה ויתנה. , and saying it loudly inspires one to concentrate on the words[36] קצש"ע (ו, א), וע' מ"ב (קפה, ג) . If there are others nearby, it is preferable to recite it loud enough so they can hear and answer amen[37] ע' שו"ע (ו, ד) ע"פ מג"א ומחה"ש, יש נוהגין לברך ברכות השחר בקול כדי שאחרים יענו אמן, כדי לענות צ' אמנים, דצדי"ק ר"ת צ' (אמנים) ד' (קדושות) י' (קדישים) ק' (ברכות).

ומחה"ש (סק"ט) כ' ובעשרה מאמרות ראיתי שכ' שיהדר שיהיו שנים שומעים ברכותיו ויענו עליהם אמן. וע' ציץ אליעזר (חי"א ס' ב) באריכות, ולמעשה, הוא ענין רב, ואולי יש מקום לזה בתורת נגלה, ואין חיוב מן הדין. והו"ד ברבבות אפרים (א, לט). . However, if others are eating, he should not let others hear, so they will not answer amen while eating (which can cause one to choke)[38] קעד, ח. (ושם מיירי בברכת היין, וה"ה שאר ברכות.) .

While reciting a “short bracha”, which does not conclude with the phrase baruch atah Hashem (such as borei minei Mezonos) one may not recite even a single word in the middle of the bracha[39] ביאה"ל (סו, ג ד"ה לקדיש) .

When reciting a “long bracha”, such as asher yatzar, one may interrupt in the same manner one may interrupt birchos krias shema, such as answering “amen yehei shmei rabbah”[40] חיי"א (ה, יג), ונראה דראייתו ממה דלא מצינו חילוק בין ברכות קר"ש ושאר ברכות ארוכות. . One may only answer after he has said a few words after the word “ha’olam”, so it is like he already said a short bracha[41] קצות השלחן (ה, יא) . If one answered after reciting the last words before the final “Boruch atah Hashem…”, he should repeat those words immediately before the “Boruch…”[42] קצות השלחן (ה, יא) .

When reciting a bracha before an action, such as performing a mitzva or eating, one may not pause (two seconds or more) or say anything unnecessary between reciting the bracha and the action[43] רו, ג. ואם ענה אמן על ששמע אחר שאמר אותו ברכה, ע' שע"ת (כה, יא) בשם פנים מאירות (ח"א ס' נט) בשיחה קודם הנחת התפלין של ראש, וע' הגהות רעק"א (?) הקשה עליו ממ"ש בשו"ע באמן אחר הבוחר בעמו ישראל באהבה דמותר משום דלא גרע משאילת שלום, משמע דבלי טעם זה אסור, וע' מנחת אלעזר (ח"א ס' כ) יישב דברכת המצות קאי על קדושת כלל ישראל שנתקדשו במצות ה' ולא על מעשה המצוה של היחיד, ולכן מה שעונה אמן על ברכת המצוה לא הוי הפסק כיון שמאמת ברכתו משא"כ ברכת הנהנין או ברכות קר"ש שהם על מעשה פרטי ולכן עניית אמן על אותו ברכה הוי הפסק. וע' ארחות רבינו . If one paused silently or said something which is necessary for the action, he need not repeat the bracha, but if he said something unrelated, he must repeat the bracha[44] מ"ב (רו, יב), ומה שאינו צריך לחזור לברך אם הפסיק בשתיקה, היינו רק אם לא הסיח דעתו. .

For example, if after reciting a bracha on a food, one asked for salt[45] ע' מ"ב (קסז, לח) ואפילו פת שלנו דנקיה ומתובל בתבלין ואין צריך להביא מלח, מכל מקום כיון שהוא חפץ לאוכלו ע"י טיבול במלח, הרי זה מעניני סעודה, עכת"ד. ולפ"ז הוא הדין אם שאל להביא קטשופ או תבלין אחר. , he need not repeat the bracha, but if he responded “hello” to a friend, he must repeat the bracha. (The exception to this is, that if one recited amen to someone else who recited the same bracha, he need not repeat the bracha[46] שש"כ (מח סע' ז). וע' שעה"צ (רטו, ב) דלדעת ט"ז אין צריך לחזור ולברך ולמג"א צריך. וע' אג"מ (או"ח ב, קי) דצריך לחזור ולברך. .) If one said an interjection such as “nu” or “shah”, or sang a tune without words, between the bracha and the action (such as while waiting to receive challah after the bracha of hamotzee), he need not repeat the bracha (although it is forbidden to do so l’chatchila)[47] שבט הלוי (ה, טז) כ' לענין ניגון, דבדיעבד לא מיקרי הפסק כל שלא הוציא מפיו גם "הגה דבור", ומזה משמע דגם "נו" לא הוי דבור ממש. וע"ש ע"פ מג"א (קכח, עג), דניגון באמצע התפלה או הברכה משתלב לזמר א' לזמר לשמך עליון, ומותר לכתחלה. .

If, after reciting the word Elokeinu in a birchas hamitzvos, one realized that he will need to wait to perform the action (e.g., he realized his esrog is posul and someone will soon bring him another one), he should stop and wait in the middle of the bracha, and finish it when he has the required item[48] כמ"ש ביאה"ל (קמ, ג ד"ה ובירך) שיגלול הספר תורה ואח"כ יסיים.

ואם אמר רק "ברוך אתה ה'", ויהיה רק הפסק קטן, ימתין לסיים הברכה עד שיגיע, אבל אם יהיה הפסק גדול, יסיים "למדני חקיך", ויתחיל שנית הברכה (עפמ"ש ביאה"ל שם). .  

One may not have anything in his mouth when he recites a bracha[49] קעב, ב . He must swallow any food before reciting a bracha; see more on this in the chapter “Bracha Rishona”.

When reciting brachos, one should ensure that the words are recited clearly and do not run together[50] כ' שו"ע דין זה לענין תפלה (סא, כב) וברכת המוציא (קסז, ב), ונראה פשוט דה"ה שאר ברכות, וכ"כ בשו"ע הגר"ז (קסז, ה). . For example, if a word ends with the same sound as the next word begins with, one should pronounce them separately (e.g., hamotzee lechem (brief pause) min ha’aretz).

C. Hashem’s Name

It is assur[51] בלשון שבועה, אסור מדאורייתא (רמב"ם ספה"מ ל"ת סב, חינוך מצ' ל). והמברך השם חייב מיתה (רמב"ם ספה"מ ל"ת ס, חינוך מצ' ע). וע' רמב"ם (הל' שבועות יב,ט-יא) מבואר שאם מזכיר ש"ש בשבועה עובר משום לא תשא, ואם אומר שלא בלשון שבועה או ברכה, עובר משום ליראה את השם הנכבד והנורא. [וצ"ע שלא כתב משום את ה' אלהיך תירא, כמ"ש בגמ' תמורה (ד.).] ואם אמרו בתורת ברכה, ע' הערה בקודמת. to say Hashem’s name for no reason, whether in Hebrew or any other language (such as the word “God”)[52] מ"ב (פה, י) לענין מוציא שם שמים לבטלה. . One may say “God” when referring to Him in conversation, but not as a meaningless exclamation[53] ע' מ"ב (רטו, יט) דרק לבטלה אסור, אבל דרך שבח והודאה מותר. וגם "אלהים יהיה בעזרך" מותר כמו שכתב הש"ך (יו"ד קמז, ג), ואינו אסור אלא לבטלה ממש.

וע' רמב"ם (פיה"מ ברכות סוף פרק ט) על מה שכתב במשנה, התקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם כמו שאמר "ה' עמכם", דברמב"ם משמע דרק מותר אבל אין תקנה שיעשה כן בדוקא, אבל הערוך (ערך עת) משמע שהוא חיוב, אלא שהוא תקנה לומר שלום עליכם, ושלום הוא אחד משמותיו של הקב"ה. (וב' פשטים אלו הובאו בפירש ריב"ן המכונה רש"י במכות כג:). וע' שו"ת מהר"י אסאד (או"ח ט) דלא נהגו לשאול שלום חבירו בשם אע"פ שהוא משנה מפורשת דמותר, והטעם משום דלא התירו אלא מפני שהיו המינים מצויים ביניהם, ע"ש. . For example, one may say “God bless you” or “Thank God”, but not “Oh my God!”.

It is assur mid’rabanan^[54] להרמב"ם (ברכות א, טו) ושו"ע (רטו, ד) הוי דאורייתא, ולתוס' (?) ומג"א ומ"ב (שם) הוי דרבנן. וע' חת"ס (שו"ת, קובץ תשובות ס' ס) שאם כוונתו בשעת הברכה בשביל שקר, כגון ישראל שמברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך וכו', עובר משום עשה דאורייתא של את ה' אלהיך תירא. to recite any bracha which is not necessary. It is also assur to cause oneself to be required to make a bracha when there was no reason to do so^[55] שו"ע (רטו,ד) ומש"ב. ואפי' לגרום עצמו להתחייב בברכה במקום שהיה יכול לפטור עצמו בלי ברכה, אסור (גמ' יומא ע.).

ודלא כרמ"ע מפענו (הובא במג"א) דדוקא בברכת התורה אסור לגרום ברכה שאינה צריכה, ודלא כהשל"ה (הובא במג"א) שבשבת מותר לגרום ברשא"צ כדי להשלים ק' ברכות. ודלא כחיי אדם (נשמת אדם כלל ה') כ' שמותר לומר ברכות במקום ספק, רק שאין חיוב לאומרו, וכעין זה כ' חוות דעת (בית הספק ס"ק כ). {וע' רשב"א (שו"ת ה, יג) דמותר לענות קדיש וקדושה בים תפלה של יד לשל ראש, אע"פ שיצטרך לברך ב' על השל ראש, כיון דלא בכדי גרם ברכה זו. וע' תוס' שבת קיח: דאין להפסיק סעודתו בברכת המזון כדי לקיים מצות סעודה שלישית, משום ברכה שאינה צריכה, אמנם יש חולקין עליו.} . For example, when reciting borei pri ha’eitz on a fruit, one may not have in mind specifically not to include another fruit he intends to eat. One should not speak while putting up mezuzos in his house (except if needed for the task, such as “bring more nails”), as doing so would, according to many opinions, require a new bracha[56] ע"פ שו"ע (יו"ד יט, ד), ומג"א (רטו, ו) בשם רשב"א שאין לדבר בין שחיטה לשחיטה, וכן משמע בגמ' יומא (ע.) דגם בברכת המצות אין להרבות בברכות.

אבל כיון שהט"ז (יו"ד יט, ט) כ' שאפי' אם הפסיק בדיבור, אינו מברך שנית, למעשה לא יברך, אבל לכתחלה, יפסיק הפסק גדול כדי לברך (ערה"ש יט, ט, בשם תב"ש).

וע' מ"ב (תנז, ד), ממה שכתב שנהגו שמכל עיסה שהיא שיעור חלה, מפריש אשה אחרת, דנראה דבב' אנשים לא חשש לברכה שאינה צריכה. .

When reciting[57] ע' הגהות קצש"ע על דרך החיים (?) כ' לכוון קודם שאומר השם, וכ"כ א"ר (ה, ב?) בשם רבינו בחיי Hashem’s name, pronounced ad-noi, in the posuk of shema yisrael of krias shema, one must have in mind that he is the master of the universe and that he is, was, and will always be. When reciting Hashem’s name in brachos[58] ע' הליכות שלמה (?) שאין צריך לכוון אלא בברכות, וכן משמע בביאור הגר"א, אבל שבט הלוי (?) וכף החיים (?) כ' לכוון בכל פעם שאומר שם ה', אפי' בפסוקים , one need only have in mind that Hashem is the master of the universe[59] מ"ב (ה, ג) בשם הגר"א. וע' שו"ע שם דבכל גווני צריך לכוון אדון הכל והיה הווה ויהיה, אבל במקום שנכתב בא"ד, לכו"ע צריך לכוון רק שהוא אדון הכל.

ושמעתי שיש אומרים דדי אם יאמר בתחלת היום שכל השמות שיאמר במשך היום יהיה כאילו נתכוון בשעה שאומרם. ומסתמא, הוא ע"פ דברי רמ"א (לב, יט) ומ"ב (שם) דבדיעבד, אם אמר בתחלת הכתיבה שכל השמות שיכתוב לשם קדושת השם, כשר בדיעבד. ובאמת, נראה מדברי המ"ב (לב, יט) יכול להתנות אפי' כמה ימים קודם לכן. אמנם, נלע"ד שצריך להתנות עכ"פ בכל שנה שכל השמות יהיו לשמן, כיון ששכחת הלב י"ב חודש (?), ונראה דמטעם זה צריכים להתנות באמירת "כל נדרי" בכל שנה, שאין רצונו שנדריו יהיו קיימים, ולא די שיזכיר פעם אחת בחייו.   . When reciting the name elo-im, one must think that Hashem can do anything and He controls all power in the universe[60] ה, א .  

When referring to Hashem’s name as it is spelled, one should say “yud kay[61] אם רצה לומר יו"ד ה"א במקום שם ה', ע' רמ"א (יו"ד רעו, י) חשש לדעת ר"ח בתוס' שבועות (לה.) דאפי' ב' אותיות משם ה' יש בהם קדושה, אבל תוס' סוכה (ה.) כתב דכיון שאינו מזכירם לשם שם שלם, מותר. וע' תוס' (סוכה שם) דלדעת רש"י אינו עובר אלא אם הוגה השם של מ"ב אותיות. וע"ע הערה הבאה. ” or “yud kay vav kay” instead of “yud hay…”[62] חת"ס (חו"מ קצב), וכ"כ חיי אדם (ח"א כלל ה). ובענין ההוגה את השם כתב החיי אדם, וז"ל, דהיינו שקורא השם בנקודותיו כמו שהוא נקוד היו"ד בשבא והה"א בחולם והוא"ו בקמץ, (ולי נראה מדלא אמר ההוגה השם בנקודותיו, ומדאמר באותיותיו, רצה לומר שאומר השם בהברת האותיות כידוע ליודעי חן, והוא השם המפורש) או שאומר האותיות, ואפילו רק מקצתן כגון יו"ד ה"א, עכ"ל. וכ"כ כף החיים (ה, ט) בשם אריז"ל (שער המצות פרשת שמות) דגם קריאת השם במילואו, דהיינו יו"ד ה"א וכו', בכלל הוגה את השם באותיותיו.

והאריז"ל היה מזהיר שלא לומר שמות המלאכים, והוא רק שלא לצורך, אבל בתפלה מותר (חיי"א שם).

ובנוסח לשם יחוד, אין לומר "יו"ד ה"א בוא"ו ה"א", דהוי כמו הוגה את השם, אלא "יו"ד ק"א וא"ו ק"א" (יבי"א ט, או"ח יב). . One may spell out the name by saying “aleph dales nun yud”[63] כף החיים (ה, ט) בשם רדב"ז. וע"ש שהשל"ה החמיר בזה. . One should not say “adoshem” as it is disrespectful to mispronounce His name[64] ט"ז (תרכא, ב) .

If one has a doubt as to whether he should make a bracha or not, he may not recite the bracha, even if he has a sfek sfeika (double doubt) which would lean towards reciting it^[65] מש"ב (רטו,כ). ואם מחוייב במצוה ונסתפק אם כבר קיימו ועכשיו מקיימו כדי לצאת מספיקו, כ' דרישה ופר"ח שמברך, אבל מ"ב כ' שאינו מברך על שום ספק. וע' מ"ב (תפט,לח) לענין ספירת העומר משמע שיכול לברך במקום ספ"ס .

One may not say a bracha in a bathroom or the inner room of a mikvah[66] פד, א. ולענין בית הכסא, עמ"ש בהל' {בית הכסא} . If one sees his friend at the mikvah, he may not say shalom, and instead may say “shalo” or “shalon”[67] ע"פ מ"ב (פד, ו) (even if he is calling his friend whose name is Shalom)[68] ע' מ"ב (פד, ו) מחלקת בזה, הפר"ח מחמיר והט"ז מיקל, ונוהגין להקל, וירא שמים יחמיר. .

It is permitted to play recordings of brachos, as it is not a violation of saying Hashem's name in vain[69] אג"מ (א, ?) .

D. Incorrect Brachos

If one realized, after saying the words baruch atah Hashem, that the bracha is unnecessary, he should say lamdeni chukecha, which is a complete posuk, so he did not say Hashem’s name in vain[70] רו, ו. [וע' כל בו (?), כ' כדי שיראה כקורא בפסוק, עכ"ל. ומביאו בשם תרר"י (ובנוסח שלפנינו וברא"ש קצת שונה), ולפי זה, באמת אינו תיקון על מה שהוציא שמו לבטלה אלא הוא כדי שלא יראה לאחרים שהוא אמרו לבטלה. ועפ"ז יש לבאר מ"ש מג"א (?,? ומ"ב שם) שאם קראו לישראל לעלות במקום כהן ואח"כ הבינו שיש שם כהן, אם כבר אמר שם ה' לא יסיים למדני חקיך, ולא הסביר למה, ועפ"ז יש לבאר דבאמת אינו ממש כקורא פסוק, אלא הוא קצת לבטלה. וגם יש לבאר למה אם התחיל הברכה וכבר אמר "אלהינו" שלא יסיים הפסוק "ה' אלהינו אתה עניתם...", ונראה פשוט שלא יעזור כלום אם יעשה כן כיון שמי שישמע זה לא יחשוב שהוא רצה לומר פסוק, וכל התיקון הוא כלפי האחרים שיחשבו שלא רצה אלא לומר פסוק. אלא שאינו צ"ל בשכמל"ו כיון שכבר תיקן קצת. . If one realized after saying elokeinu…, he should stop immediately (if he is still in the middle of reciting it) and say, baruch shem kevod malchuso l’olam va’ed, to atone for saying His name in vain[71] רו, ו. [אמנם נ"ל דלדעת הרמב"ם (הל' שבועות יב, יא) הטעם לומר בשכמל"ו הוא לא כעין כפרה על האיסור שעשה, אלא חייב לשבח ולפאר לו מהר כדי שלא יזכר לבטלה, וכמ"ש שם "אמר י"י אומר ברוך הוא לעולם ועד", וע' נו"כ שם. [אמנם העיר הר"י אנדלמאן דכיון שהזכיר שם ה' בתורת שבח על הפרי שאכל אע"פ שהיה הברכה לבטלה, עכ"פ למה צריך לשבח לו כדי שלא יזכר לבטלה הרי כבר שיבחו, וצ"ע.] .

If one realized he finished a bracha incorrectly and then realized he should have completed it differently, he may correct himself by saying the correct words if it is within two seconds of the completion of the bracha[72] רט, ב.

וע' מ"ב (סק"ו), דהיינו רק בברכות דרבנן, אבל בברכת המזון, אם אכל כדי שביעה (דחייב ברה"מ מדאורייתא), וטעה שחשב שאכל פירות והתחיל לומר על הפירות וסיים הזן וכו', חייב לחזור ולברך. והיינו דוקא אם חשב שאכל פירות, אבל אם חשב שאכל אחד מה' מיני דגן והתחיל על המחיה, יכול לסיים הזן את העולם וכו', כיון דמחיה נמי מזון הוא.

אמנם, אם היה חייב גם לברך הברכה שאמר ראשון, אלא שרצה לשנותו לברכה שהיה במחשבתו תחלה, ע' מ"ב (מו, כ) י"א דיצא ויש מסתפקים בזה. . If he did not begin to correct himself within two seconds, he must recite baruch shem…, and then recite another bracha with the correct ending.

The exception to the aforementioned case is, if one had intended when he started the bracha to say a bracha which is only midrabanan (as most brachos are), he should not change it to the bracha doraysa[73] ביאה"ל (רט, ב). ולכאו' ה"ה שאם התחיל ברכה על דעת לברך אשר יצר, ונזכר שכבר בירך אשר יצר, אינו יכול לסיים בברכת התורה, דלרוב פוסקים הוא דאורייתא. ונ"ל דגם בברכת קידוש בליל יו"ט (שהוא דאורייתא עכ"פ לבני ביתו, אע"פ שהבעל הבית כבר יצא ידי חובתו במעריב, אבל בליל שבת נראה שאין הברכה דאורייתא כיון שכבר יצאו חובתם במה שכבר אמר ויכלו) אם התחיל לומר שהחיינו והזכירו אותו שצריך לומר קידוש קודם, נראה שאין לשנות ברכתו לקידוש. . For example, if one intended to say the bracha of al hamichya, and after saying Hashem’s name he realized that he ate bread, he may not switch it to birchas hamazon.

After one began reciting a bracha and recited Hashem’s name, he may not change his mind to end the bracha differently, except in cases where the original bracha would be incorrect. For example, if one started recited the bracha of zokeif kefufim, and realized in the middle that he did not say matir asurim, he should complete the bracha as zokeif kefufim, even though he subsequently may not recite matir asurim[74] מ"ב (מו, כ), בשם חיי"א (ח"א ח, ה), דמאחר שאמר שם ה', אין לשנות החתימה, כיון דלדעת רש"י אזלינן אחר הכונה, אע"פ דלדינא לא קיי"ל כן. וע' כף החיים (שם) חולק עליו, ויכול להחליף אע"פ שכבר אמר שם ה'. . However, if one was holding a fruit and began reciting the bracha of borei pri Ha’adama, he should instead say ha’eitz (even though, b’dieved, the bracha of Ha’adama is valid if recited on fruits).

If one recited a correct bracha, and, thinking he had made a mistake, corrected himself within two seconds and said an incorrect ending, the bracha is still valid[75] מ"ב (מו, כ), ע"פ מג"א (רט, ה), ע"פ הבנת המחה"ש שם.

ובדברי מג"א (רט, ה), יש ב' הבנות: אם היה צריך לומר פוקח עורים ואמר מלביש ערומים ואח"כ אמר פוקח עורים, צ"ע אם יצא ידי פוקח עורים. אבל אם נתכוין למלביש ערומים יצא. (וע' נתיב חיים בדבריו, בציור הראשון שיצא, בלי ספק.) לדעת מחה"ש, טעם הספק משום שהרי הוא מחוייב גם בברכת מל"ע והרי אמר מל"ע תחלה, ולכן אינו דומה לציור שאינו חייב על הברכה שאמר, ובציור ב', שעדיין לא בירך פק"ע, אבל כיון שנתכוין לומר מל"ע מתחלה אלא שנתקל בדבורו, יצא מל"ע, ויחזור לברך פק"ע. ולדעת יד אפרים, טעם הספק משום שנתכוין לומר מל"ע תחלה ויש סתירה בין מחשבתו בשעת אמירת השם וסיומו בסוף הברכה, ולא דמי ללקח כוס שכר ובירך עליו בורא פרי הגפן, דהתם יש הוכחה שהוא טעות כיון שהוא אוחז כוס שכר בידו ולכן ידי ברכת שנ"ב, משא"כ כאן שהוא נתחייב בשתיהם, ולכן בציור ב', שיש הוכחה שרצה לברך מל"ע כיון דמיירי שכבר בירך פק"ע, פשוט דיצא, כיון שיש הוכחה מתחלה.      . For example, if one recited the bracha of Ha’adama on watermelon, and then immediately corrected himself by saying “borei pri ha’eitz”, he need not repeat the bracha.

E. Reciting Amen

One must recite Amen[76] ע' תיבת גמא (האזינו אות א) דלדעת הרמב"ן, עניית אמן על ברכת התורה וברכת המזון הוי חיוב דאורייתא. to every bracha he hears[77] רטו, ב. וע' מ"ב (סק"ח) דכתיב כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. . One may not say amen if he does not know which bracha was said, but may answer even if he only heard the last word, or he knows which bracha was recited, without hearing the bracha at all[78] דכל זמן שיודע איזו ברכה הוא, חייב לענות, ע' מ"ב (רטו, ו), ורמ"א (קכד, יא). .

One should even recite Amen when he hears someone make a request of Hashem or give a blessing to someone[79] מג"א (רטו,ג) בשם המדרש, ומ"ב (סק"ט).

וע' חזון איש (או"ח ס"ס קנו) ע"פ גמ' מגילה (כז:), כשגדול הדור מברכו, הוי עת רצון ויש לברך "וכן למר" אל המברך, עכת"ד. ומשמע שם דדוקא בגדול הדור המברכו, אבל ע' פלא יועץ (?) משמע שיש לומר וכן למר לכל אדם המברכו. .

If one hears a bracha over a loudspeaker, he should recite amen if he is near or in the same room as the one making the bracha. However, if one is far from the one reciting it and not in the same room, such as hearing a bracha over the phone, he should not recite amen[80] שו"ת מנחת שלמה (קמא, ט, או' ד), דרק בכה"ג הוי כאלכסנדריא של מצרים, ע"ש. . When one hears a bracha on a recording, amen should not be said[81] שו"ת מנח"ש (שם) .

One may say amen even if his head is uncovered[82] וזאת הברכה (עמ' 188), מדלא מצינו דין כיסוי ראש אלא באמירת ברכה. ואפי' אם יוצא ידי חובה בברכת חבירו, ע' דרכ"מ (קפג, ב) שאינו צריך לכסות ראשו, חוץ מברכת המזון שאפי' השומע צריך לכסות ראשו. (וע' זאת הברכה (שם) כ' שאם יוצא בברכת חבירו, טוב לכסות ראשו לכבוד הברכה, ובשעת הצורך די לכסות את ראשו בידו (שם). .

One should not wait more than three seconds after the end of the bracha to answer amen, but if one is in shul and most of the tzibur is still saying amen, it is permitted[83] רמ"א (קכד, ח) ומ"ב שם. . One may not answer Amen before the end of the bracha[84] קכד, ח. וע' מ"ש בהל' {חזן וחזרת הש"ץ} .

One need not say amen to a bracha recited by a Jew who does not believe in Hashem and his Torah[85] ע' מ"ב (רטו, י) הביא מחלקת בזה. (such as Reform Jews)[86] {אג"מ (או"ח ב, נ)} . One must say amen even when a child says a bracha, if the child is at least six and is saying it when he is required to do so[87] רטו, ג. אבל אין עונים אמן אחר התינוק כשלומד הברכות לאומרם כתקונן (שם). . One need not answer amen to a child younger than six who recites a bracha[88] מ"ב (רטו, טז) , but one may do so in order to train him to answer amen[89] ארחות רבינו {?} בשם הגר"ח קנייבסקי, דאין איסור אלא כשאומרו בתורת חיוב, אבל מותר לאומרו בתורת חינוך. [וע"ע רמב"ם (הל' ברכות א, טו) משמע דאין איסור בדבר, אלא שאם ענה לא יצא שום חובה.] .

One should say “baruch hu uvaruch shemo” when one hears Hashem’s name in the context of a bracha[90] קכד, ה. וע' ערה"ש (סק"י), וז"ל, כתב הטור בשם הרא"ש שאביו הנהיג שעל כל ברכה שאדם שומע יאמר ברוך הוא וברוך שמו שהרי אפי' כשמזכירין צדיק בשר ודם צריך לברכו כ"ש צדיקו של עולם... ובעיקר הטעם לא אבין, דמה שייך שצריך לברכו הלא המברך בעצמו מברכו שאומר ברוך אתה ה' ועוד דא"כ בכל התפלה כשמזכירים שם ה' נאמר ב"ה וב"ש וצ"ע. . However, one may not say it at any time when one is not allowed to speak unnecessarily (e.g., during pesukei d’zimra) or when listening to a bracha which one wants to be yotzei with. For example, one may not say baruch hu… when listening to kiddush with intention to be yotzei, or when hearing the baal tokei’a recite the bracha of lishmo’a kol shofar[91] מ"ב (קכד, כא). ואם ענה, החיי אדם נשאר בצ"ע אם יצא, ונ"ל דבדיעבד יצא (מ"ב שם). ובאג"מ (או"ח ב, צח) כ' דלא יצא, וכן משמע בערה"ש (שם). וע' שע"ת (ר"ס ריג) בשם ברכ"י, דאין למחות ביד העונים.

אמנם, אם ענה בהוב"ש ולא שמע (או לא כוון לשמוע) איזה מילים מהמברך, לא יצא, ע' שש"כ (מז, לה) ומ"ב (קסז, מה). .

One may not say amen louder than the one saying the bracha, barchu, or kaddish. However, one may say it louder if he has a specific reason to say it loud, such as to rouse others to also answer amen[92] קכד, יב, ומ"ב שם. והבעל קורא מותר לענות אמן בקול רם קודם שמתחיל לקרות (אש"א בוטשאטש שם). or to say amen yehei shemei rabba with all his might[93] ? . If a hoarse or elderly person is the chazzan or is reciting kaddish, one may answer in a normal voice, because it’s easier to concentrate without having to keep in mind if he is answering too loud[94] שבט הקהתי (סי' צג). ושמעתי מהר"ש פעלדער, כיון שאם כל הקהל יענו אמן בקול נמוך מאד, מצוי מאד שאנשים לא יענו כלל, מותר לענות בקול רגיל, ע"פ דברי מ"ב הנ"ל. .

 One should not answer amen after his own bracha[95] רמ"א (רטו, א). וע' ערה"ש (סק"ד) ביאור יפה בזה.

ומה שרגילים אנשים לסיים ברכותיהם עם המילים "במהרה בימינו אמן", נראה שהתחיל המנהג ממ"ש במסכת תמיד (בסוף) זהו סדר עבודת התמיד לעבודת בית אלהינו יהי רצון שיבנה במהרה בימינו אמן. ומשם משמע דמותר לענות אמן אחר ברכת עצמו, אבל מצאתי במשניות ישנות (באוצר החכמה, בכת"י קאופמאן, מינכן, שלא היה כתוב שם מלת "אמן". וע' רבבות אפרים (ח, תצ). וגם צ"ע למה אומרים בסוף שמונה עשרה בתפלת לחש, עושה שלום... ואמרו אמן, למי אומרים "ואמרו אמן"? (except for bonei yerushalayim in bentching). One who completes a bracha at the same time as another person completes the same bracha, may not answer amen[96] משמעות שו"ע (נא, ב) . However, he should answer amen if he finished the brachos of yishtabach (in pesukei d’zimra), y’hallelucha (in hallel), or shomer amo yisrael lo’ad (in ma’ariv) at the same time as another[97] מ"ב (נא, ג) . If one completes a bracha as someone else completes a different bracha, he should answer amen[98] מ"ב (נא, ג) . If one hears two different brachos completed at the same time, he should say, amen v’amen[99] מ"ב (קכד, כה) .

One need not answer amen to a bracha if he is in the middle of performing a different mitzva and it would interrupt his focus. Therefore, one need not answer in the middle of learning Torah[100] הליכ"ש (תפלה ט, ו) or reciting pesukei d’zimra[101] שו"ת שבט הלוי (ט, מג) .

When reciting “amen” after a bracha of praise to Hashem, he should have in mind that he also believes the praise is true. After a bracha which is a tefila, he should have in mind that he agrees with the aspect of praise (the beginning of the bracha) and that he also wants the request to be fulfilled. During kaddish, which is only a request for the future, he should just have in mind that he wants it to be fulfilled[102] קכד, ו, ומ"ב (ס"ק כה) .