Business and Misc.Halachos of Paying Wages Promptly

One is obligated mid’oraysa[1] רמב"ם (ספה"מ), והוא מצות עשה (ר) ול"ת (רלח), ובספר החינוך (מצ' רל, תקפח).

ויש לדון אי אמרינן בספק חיוב ביומו תתן שכרו, האם אמרינן ספק ממון לקולא או ספק דאורייתא לחומרא, וע' קצה"ח (שלח, א) משמע דהוי ספק איסור. [ויש לעיין, למה זה שונה מכל ספק ממון שהוא גם ספק איסור גזל.] to pay a Jewish[2] ובגר תושב, עובר בעשה, ואינו עובר בל"ת (רמב"ם שכירות יא, א), ובזה"ז אין לנו גר תושב ולכן השמיטו השו"ע, כן נראה פשוט. ומדלא הזכיר נכרי, משמע דבנכרי אין בו אפי' איסור עשה, כדמוכח בגמ' (ב"מ ?:). אבל בספה"מ (מ"ע ר) כ' דבנכרי חייב משום העשה, והגר"ח וולאזין (ספר חוט משולש) כ' שהרמב"ם היה לו גירסא אחרת בגמ'. worker his wages on the day that it is due[3] שלט, א.

ואם שכרם ע"י שליח, אין שום אחד מהם עובר משום בל תלין (שלט, ז). ולא כתבתי כן בפנים, כיון שבעל הבית חייב לשלם משום אל תאמר לרעך לך ושוב (כמ"ש שו"ע שם), וע' שו"ת רב פעלים (ד, חו"מ ז). וגם, דאין זה נוגע כ"כ, דהא רוב פעמים כשמשכירים ע"י שליח, אחר שמצא הפועל בשביל הבעה"ב, אז הבעה"ב פוסק הדמים עם הפועל עצמו. וע"פ רוב, השליח הוא contractor ומשלמים לו ואח"כ הוא משלם אל הפועל.

וע' מנחת יצחק (ט, ?) הביא שיש מקשים איך אפשר דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, והא א"כ הקב"ה עובר משום ביומו תתן שכרו? והביא תי' דכיון שהוא שכר את בני ישראל ע"י שליח, שמשה נתן לנו התורה, א"כ אינו עובר.

וע' תשובות והנהגות (א, תתצט) הביא דבר פלאי, שהחפץ חיים לא שילם לבעל עגלה שהוליכו מעיר לעיר עד שהגיע למחוז חפצו, כיון דבזה מתקיים ביומו תתן שכרו. ומשמע שאם שילם מקודם לא היה נתקיים מצוה זו. [ונלע"ד שהוא פלא, דלכאו' פשוט שאם שילם קודם, הרי גם בזה נתקיים המצוה, וצ"ע. ואח"כ מצאתי שהוא עצמו (חלק ג ס' תע) כ' שיש להסתפק אם באמת אינו מתקיים המצוה אם משלם מקודם, והביא ראי' מלשון הגמ' ב"מ (קיב) וניתב ליה מעיקרא, משמע שאם משלם קודם, יצא.]

וע"ע תשוה"נ (ג, תע) כ' דלדעת הפתחי חושן, מנהל של כולל אברכים עובר משום בל תלין, דאפי' בשביל שכר בטילה עובר משום ב"ת (כמ"ש חזו"א (ב"ק כג, ח). והוא עצמו מחלק, שאם מי שמחלק הכסף הוא secretary ואפשר להעבירו, א"כ כשמעכב ממון הציבור לתועלת הציבור אינו עובר משום ב"ת, אבל אם הוא הבעה"ב של הכולל, והוא אחראי ומאסף כספים, ואין צריך ליתן דין וחשבון על כספי הכולל אצלו שהוא בעה"ב, אזי הם שכירים אצלו, ועובר. ועוד נפק"מ, דלדעת רב פעלים (ד, חו"מ ז) החיוב לשלם לפועליו קודם לתשלום חובותיו, וא"כ אם הם פועלים, צריך לשלם להם קודם לשאר חובות. וע"ע פסקי דין - ירושלים (דיני ממונות ובירורי יוחסין יב עמוד רצב) מסק שאם הם משועבדים אל הלימוד שראש הכולל רוצה וגם שומעים שיעורים, יש להם דין פועלים, וע"ע מו"מ בזה.

וע' ציץ אליעזר (יג, מב) שאם קיבל שבת מוקדם והתפלל ערבית, ואח"כ זכר שלא שילם לפועלו ואם לא ישלם עתה יעבור על ביומו תתן שכרו, כ' שו"ת תורת לשמה (או"ח קיז) דחשיב קבלה בטעות ויכול לעבור על איסור תחומין ולרכוב על בהמה כדי לקיים המצוה, וטוב להתיר הנדר של קבלת שבת ע"י ג' בנ"א.

  . This applies whether the worker is paid by the hour[4] שלט, א or by the job[5] שלט, ו . This obligation also applies to rental payments, whether for objects (such as cars) or real estate[6] אה"ח (שכירות ט,ה) והגר"א (חו"מ שלט,א). וע' שו"ע כ' בשם יש מי שאומר שעובר גם בקרקע, ומשמע דלא סבירא ליה הכי. ופ"ת הביא קה"ח שכ' שאפי' לדעת השו"ע, בשכירות בתים ודאי עובר, כיון שהיה תלוש ולבסוף חיברו הוי כמטלטלין .

Regardless of how long the hiring was for (whether an hour or a month), if the worker completed his work (or the rental period concluded; see later) during the day, he must be paid before sunset. If he completed it at night, he must be paid before dawn[7] שלט, ג . One should always pay him on time, even if he does not outright ask for payment, as he may just be embarrassed to ask[8] ע' שו"ע (שלט, י) דאינו עובר בלאו אם לא תבעו. וע' פת"ש (סק"ז) בשם שער המשפט, ע"פ הזוהר יש לשלם בזמנו אע"פ שלא תבעו, ועוד דאע"פ שאינו עובר בלאו אם לא תבעו מ"מ איסורא איכא, ולכן יש ליזהר לשלם בזמנו, וכ"כ אה"ח (ט, יא).

וע' אה"ח (שם) הטעם שאינו עובר, הוא משום דמרשה לו לשלם מאוחר, וא"כ כל זמן שאין הוכחה מדעתו, כגון אם הטעם שאינו תובע בפה הוא משום כיסופא, חייב לשלם לו מיד (עפמ"ש שם בהערה כט). . If the worker says he forgoes this right, the boss is not obligated to pay him immediately[9] משמעות שו"ע (שלט, י) . If one did not pay the worker on the first day, he must pay at the earliest time he can[10] שלט, ח. ועובר משום אל תאמר לרעך לך ושוב (שם, ואפשר שעובר בכל רגע). .

This obligation applies to all Jewish workers, even if he/she is under bar/ bas mitzvah[11] אה"ח (ט, ה). והוכיח כן מדברי רמב"ם וראב"ד (הע' טז). . For example, one who tells his child that if he rakes the leaves, he will receive a treat, is obligated to give it to him on that day[12] אה"ח (הע' שם) .

Mid’oraysa, this obligation only applies if the employer has the funds to pay him[13] שלט, י . This includes any money that one has access to, including bank accounts[14] כמ"ש בספר אה"ח (ט, ז) לענין פקדון אצל אחרים. . However, one should be stringent to even borrow money (when necessary) to pay his worker promptly[15] אה"ח (ט, ז), דצריך אדם להשתדל להכניס את עצמו שיהיה מחויב בהמצוה, ובעידן ריתחא ענשינן על זה (שם, הע' כא). .

When an object is given to a worker to be returned after the work on it is complete, the obligation only applies after the item is returned, regardless of when the work was completed[16] שלט, ו. ויש ג' אופנים להסביר דין זה: או משום דהוי כאילו לא נשלם העבודה עד שמחזיר לו החפץ (ערה"ש שם), או משום דכיון שיש לו משכון כנגדו הוי כאילו כבר שילם (פת"ש שם בשם גר"ז), או כיון שהאומן לא החזיר לו, הרי מוחל לו על השכר עד שהוא מחזיר לו החפץ (פת"ש שם בשם לבוש). . For example, if one gives his suit to a tailor for alterations, he may choose to only retrieve it and pay several weeks later, even if the tailor finished the work immediately.

This issur only applies when paying late after the labor or rental period is complete. If one is contractually obligated to pay in advance of the rental, paying in the middle of the rental period does not violate this issur[17] הליכות ישראל (רייזמאן) עמ' 181 בשם הר"א פאם. והטעם, משום דאין שכירות משתלמת אלא לבסוף. . For example, one who signs an agreement to pay his rent of the first of every month, does not violate this prohibition until the last day of the month (although he is certainly obligated to honor his word, and pay at the agreed upon time).

It is permitted to make a condition that the payment is only due after a certain time, such as after the calculation is made[18] רמ"א (שלט, ט) . This also applies if first making the calculation is the industry standard, as it is as if they spoke it out. For example, one may verbally make an agreement a babysitter that she will be paid at one time for all the hours she worked that week, and to only make the calculation at the end of every week (but it must be paid on the day it is calculated).

If it is normal to pay a handyman at the end of the month for all the work of the month, he may be paid at the end of the month, without making a condition[19] וצ"ע לענין doctor’s office, בציור שכבר עברו הרבה שבועות, כגון שלקח הרבה ימים עד שקיבלו תשלום מן החברת ביטוח, וכמעט בטוח שהם כבר שילמו הרופא בשביל מה שעשה הרבה ימים מקודם, דאפשר שאין חיוב לשלם מיד.

(וגם אע"פ שכתוב על החשבון שחייב לשלם מיד אפשר שיש רגילות שכל אנשים משלמים הרבה שבועות לאחר שקיבלו, והוי ככבר מחלו.) .

Paying by credit card[20] אמנם, אע"פ שאינו עובר משום ?, נראה שלא קיים מצות ביומו תתן שכרו. אבל כשנותן צ'עק, אפי' בזמן שהבנק סגור, הרי יכול להוציא הצ'עק אצל check-cashing או אצל חנות שמקבלים צ'עקים.

ולענין שילום ע"י QuickPay או Zelle, לכאו' נראה שהמקבל לא עשה שום קנין על הכסף, ואפשר דלא מיקרי תשלום עד שמוציא הכסף מן הבנק. אמנם, שמעתי מהר' משה פרידמן שהכסף קנוי אל המקבל אפי' בלא מעשה קנין, דהא כל תכלית מעשה קנין הוא לעשות גמירות דעת, ובכה"ג כשהסף מונח בחשבון הבנק בשבילו, הרי כל אדם גומר דעת שהכסף שלו, ועפ"ז גם מיקרי תשלום לענין ביומו תתן שכרו. or check, even on non-business days, also fulfills this obligation. Even though the money is not immediately available, the fact that the worker agreed to take these forms of payment makes it is as if there was a condition to only pay on the following day.