Business and Misc.Halachos of Onein

If one’s close relative dies, he becomes an “onein” until the body is buried, because the relatives are (conceptually or literally) involved in ensuring that they fulfill the mitzva of burying the body[1] אפי' אם הוא בעיר אחרת ויש מי שיקברו אותו בעירו, דלא כב"ח (הו"ד בש"ך סק"ה) פסק כר"ת שאם יש לו קרובים המוטלים עליהם לקוברו בעירו, הקרובים שבעיר אחרת אין להם דין אונן.

ואם אינם יכולים לקוברו עד מ"ח שעות מפטירתו, חל אנינות מיד (פ"ת שמא, כב, בשם נודע ביהודא). ואם צריכים להמתין יותר מזה, יעשה שאלת חכם. . An onein is patur from davening, reciting brachos, learning Torah, and all other positive mitzvos, and is not allowed to do any of these mitzvos[2] שמא,א. והטעם, משמע ברש"י (ברכות יז,ב ד"ה מי) כיון שמוטל עליו לקוברו, עוסק במצוה פטור מן המצוה, וע' תוס' שם משמע שהוא דרשה מיוחדת לענין אונן, וכ"כ בירושלמי שהוא משום כבודו של מת. ומשמע בשו"ע או"ח עא,א שפסק כדברי ראבי"ה, שאם יש אחר שמתעסק במת האונן יכול לעשות מצוות, ורמ"א ציין ליו"ד שמא,א ור"ל ששם פסק שאסור לאונן לקיים מצוות בכה"ג, וכ"כ מ"ב עא,א שהוא המנהג.

וע' דברי מלכיאל (א, כב) כ' דיסוד אונן הוא משום עוסק במצוה פמה"מ, אלא שחכמים הוסיפו מפני כבוד הבריות שלא יהא המת מוטל בבזיון ותקנו שאונן פטור מן המצות אפי' בשעה שאינו עוסק במת כדי שיכיר וידע גודל מצות גמ"ח עם המת ולא יתרשל בקבורתו, עכת"ד.

וע' מהרש"ל (תשובה ע) דלא בכל מצות אמרו דאונן פטור, דהא כשחתן מת לו מת, דוחים הקבורה עד אחר החתונה ובועל בעילת מצוה, אע"פ שהוא אונן (ולכן גם יכול לעשות מילת בנו כשהוא אונן). וע' שו"ת נודע ביהודה (מהדורא קמא אורח חיים סימן כז), ביאר דבריו, וז"ל, שלא אמרו אונן פטור מכל המצות אלא במצות הנוהגות בכל יום שאם אתה מחייב האונן בהם נמצא ברוב פעמים יתבזה המת ולא יהיה מתעסק עמו, אבל המצות הנוהגות בזמנים ידועים ואין להן תשלומין דחביבה מצוה בשעתה בזה אין אנינות דוחה אותה, עכ"ל.

ולענין קידוש לבנה, אע"פ שיעבור הזמן, לא יקדש, כ"כ בדה"ש שמא,א בביאורים, דלא כר"ש קלוגר שמתיר אם יעבור הזמן וגם יש אחר שמתעסק במת

ולענין נשיאת כפים ביו"ט, כ' מ"ב קכח,קנח שצריך לצאת מביהכ"נ, אבל אם קראוהו לעלות, יעלה

ולענין נר חנוכה, כ' מ"ב (תרע,יב) שאשתו תדליק, ואם אין שם אשתו ידליק בלא ברכה.

ולענין פורים, ע' או"ח תרצו,ז ומ"ב שם, דהעלה דבלילה אסור בבשר ויין, וישמע מגילה מאחר (שו"ע כ' יש מי שאומר שמותר בבשר ויין, ורמ"א כ' וכל שכן שחייב במקרא מגילה וקר"ש ותפלה, ומג"א תמה למה חייב בכל אלו ולמה נלמד בכ"ש מבשו"י), וביום אפי' אם שמע מגילה לפני הקבורה חייב לשומעו אחר הקבורה, ומותר בבשר ויין

ובערב פסח, ע' פ"ת סק"ז בשם פר"מ שאינו מוזהר בערב פסח במצות תשביתו או בחוה"מ בבל יראה, ובספר חומות ירושלים השיג עליו. וכ' שע"ת (תלא,א) בשם בית יהודה שאונן לא יבדוק החמץ, אלא אחר יבדוק בשבילו, וכ' בדה"ש (שמא,לו) שיכול לבטל חמץ.

ולענין אנינות ביו"ט, ע' הערה קודמת.

ולענין ספירת העומר, כ' בדה"ש שם שיספור בלא ברכה.

ובט' באב, כ' מ"ב (תקנט, כד) בלילה ישב בביתו, וביום אחר הקבורה ילך לבית הכנסת עד גמר הקינות ואח"כ ילך לביתו, וכל זה לדעת המתירים לילך תוך ג' ימים, ע"ש. וכשיש צורך, מותר ללבוש נעליים של עור, משום דאנינות פוטרתו ממצות אבילות, כ"כ הליכ"ש (מועדים ח"ב, פרק ה, דבר הלכה לב).

ולענין נתינת צדקה, ע' שו"ת מהר"ץ חיות (ל?) דמותר ליתן משום שיש בו לא תעשה דלא תקפוץ את ידך. וכ' בדה"ש (שמא,א בביאורים) שיכול ליתן לעילוי נשמתו של המת, בתנאי שיש אחר מתעסק במת.

ואם יש לו בן למול, כ' ט"ז סק"ו שימול קודם הקבורה, וכ' רמ"א שיקבור קודם כדי שיוכל לברך ברכת להכניסו בבריתו, וכ' הט"ז שיש לחוש לדבריו ולקוברו קודם אם אפשר, אבל אם אי אפשר יברך הסנדק.

ואם הוא מוהל, כ' בדה"ש (שמא,א בביאורים) בשם חת"ס (שו"ת ח"ו ס' ?ל) דאפי' לדעת רמ"א יכול למול אם אין שם אחר, דאין עיכוב במה שאין המוהל בר חיובא כיון שאביו שייך למצות מילה, אבל אם יש שם אחר לא יעשה המוהל שלוחו כיון שאינו בר חיובא.

ולענין מצות אבילות, כגון אם בתוך ז' של מיתת קרובו מת לו קרוב אחר, הרי פטור ממצות אבילות, ומותר לצאת מביתו ללוות המת לבית הקברות, כ"כ בא"ה שצג,א.

ולענין מצות חסד שאי אפשר ע"י אחר, כגון לעזור למי שטורח במזוודות שלו או להציל חבירו מהפסד ממון (שהוא קיום מצות השבת אבידה) או מצות כיבוד אב ואם, לא ראיתי מפורש אבל מסתבר שיש להתיר אם כבר מסר המת לחברא קדישא, שיש אומרים שחייב במצוות בכה"ג ויש לצרף דעות שסוברים שמותר לאונן לעשות מצוות אלא שאינו מחוייב בהם.

ולענין חליצה, כ' מהרי"ט (ח"ב אבה"ע סי' טז) דחליצת אוננת פסולה. וחכם צבי (סי' א) חולק עליו, וכתב דאע"פ שהיבום אחת ממצות ה' הרי מעשיו קיימים, דהרי הרמב"ם מנה מקח וממכר למצוה (מצות עשה רמ"ה) ופשוט שאם מכר כשהוא אונן המקח קיים, וכן אם נתן גט או קדושין כשהוא אונן, שהם גם מצוות, פשוט שמעשיו קיימים. [ואפשר יש לחלק, דיותר נוטה דחליצה הוי מעשה מצוה בעלמא ומן שמים מתירים אותה, משא"כ גט וקדושין יותר מסתבר שהעיקר הוא החלות קנין ומעשיו שפועלים החלות קנין גם הוי קיום מצוה. והראי' בזה ממה שאין שליחות לחליצה, אבל יש שליחות לגטין וקדושין, וע' קובץ הערות (ס' מג?) מו"מ בזה.] וע' דברי מלכיאל (א, כב אות כ) נ"ל דדוקא כשאוננים על אחר אסר המהרי"ט לחלוץ, אבל אם שניהם אוננים על בעלה, י"ל דשרי ע"פ הזוהר שהחליצה הוא תיקון לנשמת המת, ודן שם אם תלוי במחלקת ט"ז וקה"כ לענין אמירת קדיש לעילוי נשמת המת קודם קבורה, ע"ש.

ואם אונן פגע במת מצוה, נראה פשוט שצריך להניח מתו ולעסוק במת מצוה, דהא כל הטעם דפטור הוא משום עוסק במצות קבורה, אבל לענין מת מצוה, אפי' אם עוסק במצוה חייב להפסיק כדי לקבור המת מצוה, כמבואר בגמ' ברכות (יט:), וא"כ ה"ה אם עוסק בקבורת קרובו חייב להפסיק בשביל מת מצוה. וכן משמע בב"י (יו"ד ס' שס) בשם רמב"ן כ' לענין מת מצוה, "ולא מצינו דבר קודם לו בכל התורה כולה". ואחי הר' אברהם כתב לי טעם אחר, דכל הפטור של אנינות הוא פטור מדרבנן משום כבוד המת, אבל קבורת מת מצוה הוי חיוב כבוד המת מן התורה, ולכן החיוב דאורייתא דוחה הפטור דרבנן.

ואם אכל לחם כשהיה אונן ועדיין לא נתעכל המזון במעיו בשעה שנקבר המת, כ' חכ"א (כלל קנג, הו"ד פ"ת שמא,ה) שחייב לברך ברה"מ, וכן אם עשה צרכיו כשהיה אונן, צריך לברך אשר יצר אחר הקבורה אפי' כל היום כולו [ולא ידעתי מה המנהג בזה] .

One only becomes an onein if the deceased is one of the following relations: his/her father, mother, sister, brother, spouse, son, or daughter[3] ? .

He must wash his hands before eating bread and upon waking in the morning, but in both cases should not recite a bracha[4] בדה"ש שמא,לג . He may wear his talis katan[5] ? but may not recite the bracha. If he travels, he is not obligated to recite tefilas haderech[6] שו"ת שבה"ל (יא, רסב). דהוי כשאר תפלה. ויכול לזעוק להקב"ה בלשה"ק או באידיש, אבל אם רוצה לומר תפה"ד דרך תפלה ובקשה במקום סכנה, אין להחמיר, עכת"ד. .

One may not drink wine, or eat meat[7] טעם האיסור בבשר ויין, כ' תוס' (מו"ק כג,ב ד"ה ואלו) שאינו מדיני אבילות, אלא שלא יסיח דעתו ממצות קבורה, אבל מדברי רמב"ן (הו"ד טור סי' שמא) משמע שהוא מדיני אבילות, ממה שהביא ראי' לאסור ברחיצה וכו' ק"ו מבשר ויין, וע' פרישה אות כ"א בפירוש דברי הרמב"ן. ומותר לאכול כל צרכו (ב"י סי' שמא), דלא כהירושלמי כ' שאין לאכול כל צרכו. וע' ערה"ש (סק"ט) כ' שלא ישתה הרבה יי"ש ומי דבש ושכר ואין לו לאכול פרפראות אלא יאכל רק מה שהוא הכרח.

ומותר בתבשיל של בשר (פת"ש שמא, ג, בשם הבן של הנודע ביהודא). or chicken[8] ילקוט יוסף (ביק"ח ואבלות סי' ז סע' ז), ע"פ תוס' (ביצה י:) דגם בבשר עוף שייך שמחה. . He is permitted to eat foods which were cooked with meat or to drink other alcoholic beverages[9] רע"א שמא,א נסתפק באלו, וע' נו"ב (הו"ד פ"ת) מתיר, דאין לדמות למ"ש המג"א (תקנא, כט) בט' הימים שהמנהג לאסור, דהתם אסור משום דהוי כנדר, ובנדר לא לאכול בשר אסור אף ברוטב בשר (ע' ב"י יו"ד סי' ריד), אבל באונן טעם האיסור הוא כדי שלא ימשוך אחר אכילתו ויתעצל בקבורה, ולא שייך טעם זה בתבשיל בשר. .

An onein may not wash his body in hot or cold water, or smear on lotions or creams. He may not launder clothing nor wear freshly laundered clothing. He may not greet in the normal fashion, attend a simcha, take a haircut, or perform work[10] רמ"א שמא,ה, שלא כדעת השו"ע ורמב"ם (הל' אבל א, ב) שמתיר בכל אלו, וע' טושו"ע דדעה זו אוסר רק לישב ולישן על גבי מיטה (ולא כתבנו זה כיון שאין המנהג כן). וטעם רמב"ם, כיון שמצינו אצל דוד (ש"ב יב, כ) בימי אנינות שהיה רוחץ וסך, צ"ל דבימי אנינות מותר ואינו אסור אלא בימי אבילות. והרמב"ן חולק וכתב דאונן אסור בכל איסורי אבילות, וכתב חת"ס (שו"ת יו"ד שכד) דכיון שהילד מת תוך ל' היה ספק נפל ואין מתאבלים עליו. וע' ספר כתר המלך (רמב"ם שם) הקשה על החת"ס, ותירץ דכיון שדוד נשא בתשבע קודם הבחנה, לא היה חייב להתאבל מספק, ואע"פ שהרא"ש כתב דבספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון שניהם מתאבלין עליו, כאן שכבר מת אוריה אין צריך להתאבל כמ"ש רעק"א (הגהות שו"ע שעד, ח). . He may not engage in marital relations[11] שמא,א. . He is permitted to wear leather shoes and sit on a chair[12] ולא כתבנו שאסור לישב על גבי מטה (כמ"ש בשו"ע סע' ה') כיון שאין נוהגים כן.

ולא אסרו נעילת הסנדל באונן, כיון שצריך לרוץ ממקום למקום לצרכי הקבורה (תלמידי הרר"י, ברכות י: בדפ' הרי"ף). .

If a baby died before he was 30 days old, his relatives should be stringent in all the restrictions of an onein, but must perform all mitzvos[13] בדה"ש (שמא, ד) .

On Friday, an onein becomes obligated in mitzvos shortly before Shabbos, when he would no longer have time to bury the body[14] פ"ת שמא, כב . At this time, one must daven mincha and a woman may light Shabbos candles with a bracha.

On Shabbos or Yom Tov[15] ביו"ט ראשון, אם דעתו לקבור המת ע"י גויים, חל כל דיני אבילות. וביו"ט שני, כיון שמותר לקוברו ע"י ישראל, חלים כל דיני אנינות (שמא, א).

ולענין קידוש (ועשיית שאר מצוות) בליל יו"ט שני, ע' ט"ז (שם סק"ג) בשם מהר"ש שיכול לקדש, כיון שאין הדרך לקבור בלילה, והדרישה ביאר הטעם משום שנוהגין איסור לתפור תכריכים ולעשות שאר צרכי המת, ולכן אין אנינות אלא ביום כיון שיכול לעשות הקבורה עצמו. וע' ש"ך (סק"ט) חולק על שיטה זו וכ' אין לחלק, אלא צ"ל דמהר"ש סובר שאין אנינות נוהג כלל ביו"ט (וכן מדוייק בדברי מהר"ש), אבל כיון שאנן קיי"ל שיש אנינות ביו"ט, אסור לקדש. ומג"א 

ולענין לימוד תורה ביום טוב, כ' מג"א (תקמח, ח) דאסור משום פקודי ה' ישרים משמחי לב, והרי אסור בכל מיני שמחה כמ"ש רמ"א (יו"ד שמא, ה). ודגמ"ר חולק עליו, דמותר בלימוד תורה, ורמ"א איירי בחול. ומ"ב (סקכ"א) לא הכריע.

ולענין הגדה בליל פסח, כ' מג"א (תקמח, ח) בשם מהר"ם לובלין, כיון שיש בו מדרש פסוקים ישמע הגדה מאחר. ודגמ"ר חולק עליו, ויכול לומר ההגדה, וכ' ואולי גם מהר"ם לובלין לא אמר אלא ביו"ט שני, וכן פסק מ"ב (שעה"צ סקט"ז) שיכול לאומרו. וע' בדה"ש (שמא,א בביאורים) דצ"ע על מג"א שהתיר לשמוע מאחר, דהא אסור גם בהרהור דברי תורה. (but not Chol Hamoed[16] מג"א (תקמח, ו), וכ' שאונן אסור בבשר ויין בחול המועד ), an onein is obligated in all mitzvos[17] שמא,א. ולענין מי שמת בשבת אם יאמר קדיש בשבילו, כ' ט"ז שיאמר קדיש כיון שאינו תלוי בקבורה, ובנקה"כ חולק וכ' שאין לומר, כיון שהטעם לומר קדיש הוא לפדות אביו מגיהנם ולפני הקבורה אין בו דין גיהנם . He is forbidden to have marital relations[18] שמא,א or to learn Torah[19] מ"ב תקמח, כא, ודלא כדגול מרבבה, ע"ש. {וע' רע"א שמא,א} , but he may learn shnayim mikra[20] ת,א or the subjects which may be learnt on Tisha B’av[21] כמו באבל, ע' שו"ע שפד, ד . He may also eat meat and drink wine.

On Shabbos, he should not be called up for an aliya, but if he was called up, he may go[22] ת, א, ע"פ רעק"א (שמא, א) שכתב כן לענין אונן. . He should not lein from the Torah unless there is no one else who knows how to[23] בדה"ש שמא,מב . Shortly before shekiya on Shabbos afternoon, an onein should recite krias shema without its brachos, to fulfill the obligation to recite it at night[24] מ"ב עא, י. ולדעת הט"ז חייב לקרות כיון שיהיה פטור בלילה, ולדעת מג"א אין צריך לקרות. . After sunset, the restrictions of onein apply. He may eat and do melacha without hearing Havdalah, and after the burial he should say Havdalah[25] שמא,ב (כדברי הרא"ש בתשובתיו, כלל כז, ועוד כמה פוסקים המובאים בבית יוסף), ויבדיל עד סוף יום ג', כ"כ באו"ח רצט,ו, ודלא כמ"ש הרא"ש בפסקיו (הו"ד בטור) שלא צריך להבדיל אחר הקבורה, ודלא כמ"ש הב"ח שיש אומרים שישמע הבדלה מאחר בזמן שהוא אונן, ודלא כי"א (?) שיבדיל עד סוף יום א', ודלא כמ"ש בשו"ת אור לצוין (ח"ב, סי' כב אות י') שיבדיל בשבת קודם שקיעה. ואם האונן לא ידע הדין והבדיל במוצאי שבת, ע' פ"ת (ס"ק י"ט) שאין צריך להבדיל עוד. (if it is not yet Tuesday night[26] אבל אם נקבר אחר מוצאי שבת, אינו מברך על הבשמים ועל האש, כמ"ש לעיל {בהל' הבדלה} ).