Business and Misc.Halachos of Idolatry and Non-Jews

A. Idolatry-Related Prohibitions

It is assur mid’oraysa to believe in the power of any idol, to manufacture it, to bow to it, or to worship it in any manner[1] ספר המצוות לרמב"ם (ל"ת א,ב,ה,ו) , חינוך (מצ' כו-כט). וע' רמב"ן (ספה"מ שם) מנאם מצוה א', ממה שדרשו חז"ל (מכות כג:) תור"ה צוה לנו משה ושתי מצוות ששמעו מפי הגבורה השלימו תרי"ג, ואם נמנה דיבור "לא יהיה לך" לד' מצוות הרי לא שמעו ממשה אלא תר"ח מצוות. ואם השתחוה לה או עבדה חייב מיתה. ואם עשה ע"ז לעצמו אע"פ שלא עשאה בידו לוקה משום לא תעשה לך פסל. ואם עשה ע"ז לאחרים לוקה משום ואלהי מסכה לא תעשו לכם. . Many say Christianity is considered Avoda Zara and one should be stringent to treat it as such in all matters[2] ע' רמ"א (או"ח קנו,א ויו"ד קמז,ב) מקיל להשתתף עם עכו"ם משום שאין נשבעים בעבודת כוכבים, שאין העכו"ם מוזהרים על השיתוף, וכ' בדר"מ (יו"ד קנא, הו"ד בש"ך שם סק"ז) שמטעם זה יש להקל למכור להם דברים שצריכים לעבודתה אם יכולים לקנות במקום אחר. וכ' נו"ב (הו"ד בפ"ת קמז,ב) שלדעת הרמ"א הם מוזהרים על השיתוף, רק הקיל לענין שבועה כיון שהם משתפים ע"ז עם שם שמים ורק מצינו איסור בזה לישראל (ובשמו תשבע) ולא לעכו"ם. ופ"ת כ' שפשוט מדבריו בדר"מ שזה לא כוונת הרמ"א. [אולם יש להעיר, לפי הפ"ת למה יש איסור למכור להם כלל, דהא אינם עובדים ע"ז, ואפי' אם אינם יכולים לקנות במקום אחר יהיה מותר, וצ"ל שהרמ"א מסופק בזה ולא מהני אלא לצירוף להקל.] ושמעתי מהגר"צ שכטר בשם הגרי"ד סולובייצ'יק, שזקנו הגר"ח היה אומר דפשוט שהנוצרים הוו עובדי עבודה זרה, ודלא כרמ"א. . One may not clean the floor (or sidewalk) in front of an idol or worshiped image, or honor it in any way[3] רמב"ם (ע"ז ג,ו), וע"ש שאין לוקים על לאו זה לפי שאינן בפירוש (ר"ל שהוא לאו שבכללות), וראב"ד (שם הל' ט) כ' לוקים עליו .

It is assur mid’oraysa[4] ע' רמב"ם (ע"ז ז, ב) דמדאורייתא אסור ליהנות מעבודה ערה, תקרובתה, משמשיה, ונוייה. וכ' שם הנהנה לוקה שתים, משום לא תביא תועבה אל ביתך (ספה"מ לרמב"ם ל"ת כה, חינוך תסו) ומשום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם (ספה"מ לרמב"ם ל"ת כד, חינוך מצ' תכט). ובספר המצוות (שם) כתב דלא ידבק קאי על הנאה מממון עיר הנדחת ולא כתב שמזהיר על הנאה מע"ז כלל.

תקרובת, כגון בשר סלת ושמן שמקריב לפניו, או שהכניסו במחיצתה אע"פ שלא נודע אם הקריבוהו לפניו. ואם אין כיוצא בו קרב על גבי המזבח, מותר, אא"כ נעשה לה מעשה כעין זביחה או זריקה המשתברת (שו"ע קלט, ג). וע' ט"ז (סק"ה) דבשר חיות (שאינן קרבות ע"ג מזבח), לא מיקרי "כיוצא בו קרב". ועפ"ז נסתפקתי, במי שהוא נמצא בסין, והביאו לו פירות שהיו נתונים בפני ע"ז שקוראים לו "מאכל" של העבודה זרה, צ"ע אם יש לאסור, דאע"פ שאין בו מעשה שבירה, אפשר כיון שהבאת בכורים נעשה בפנים א"כ גם כל פירות נאסרו כיון שהובאו בפנים, וצ"ע. (וע' תוס' (ב"ק עב:) נסתפק אם תקרובת ע"ז אסורה בהנאה מדאורייתא.)

משמשי ע"ז, כגון כלים שאוחז הכהן בידו כשנכנס לע"ז והמחתה שמקטיר בה (שם סע' יג).

נוי ע"ז, כגון נרות שמדליקים בפניו או ששטח בגדים וכלים לפניה לנוי (שם סע' ג) או הבגדים שמלביש לע"ז עצמה (רמ"א סע' יג).

וע' רמב"ם (ע"ז ח, ז) ודבר שאין בו תפיסת יד אדם שנעבד, כגון הרים, אע"פ שמותרים בהנאה, צפוייהן אסורים בהנאה שנאמר לא תחמד כסף וזהב עליהם (ספה"מ לרמב"ם ל"ת כב, חינוך תכח). וע' מנחת חינוך (שם אות א) הקשה למה אינו לוקה גם משום לא תביא תועבה ומשום ולא ידבק כמ"ש הרמב"ם לעיל (ז, ב), ותי' דלעיל מיירי בע"ז עצמה שנאסרה, ובזה עובר גם על המשמשים בלאווים אלו, אבל כשאין הע"ז נאסר אין המשמשים נאסרו הלאווים הנ"ל. [אבל בספה"מ שם משמע דכל ציפוי ע"ז נאסרה משום לא תחמד כסף, וצ"ע.] to benefit from an idol (Avoda Zara) or certain items[5] ע' הערה הקודמת לענין מה נקרא תקרובת. which were brought before it as an offering. One also may not benefit from anything which decorated an idol or which was used to serve it[6] אם עכו"ם ניסך יין לעבודה זרה, אסור מדאורייתא משום "ישתו יין נסיכם" (ספה"מ לרמב"ם ל"ת קצד, חינוך קיא).

ולא יחבר דבר מעבודה זרה בממונו או יביא אותו לביתו, כדי ליהנות ממנו, בין היא עצמה, תקרובתה, משמשיה או הנעשה לה, ואם עשה כן, עובר משום ולא תביא תועבה אל ביתך (ל"ת כה, וספר חינוך מצ' תכט). ואם נהנה מאחת מאלו, לוקה שתים, משום ולא תביא תועבה אל ביתך ומשום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם (ל"ת כד, ובהל' ע"ז (ז, ב), חינוך תסו). ולדעת רמב"ן (השגות ל"ת קצד), כל תקרובת (ויי"נ בכלל) אסור משום וקרא לך ואכלת מזבחו, וע"ז עצמו אסור משום ולא ידבק.

וע' רעק"א (הל' ע"ז שם על הגליון בפרנקל) הקשה על רמב"ם, דמבואר בגמ' ע"ז (כט:) דהאיסור הנאה מתקרובת ע"ז נלמד מונצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים (תהלים קו) ומשמע דולא ידבק קאי רק על ע"ז ולא על תקרובתה ומשמשיה. אבל הביא ראי' לרמב"ם מגמ' (שם מד:) משמע ולא ידבק קאי על נוי ע"ז. [ואפשר דיש ליישב הסתירה בדברי הגמ', דנוי ע"ז הוי כע"ז עצמה ואסור מולא ידבק, אבל תקרובת לא הוי בכלל זה, אבל עדיין דברי הרמב"ם צריכים יישוב.] . A woman is permitted to wear a shaitel from India, and need not be concerned that it may have been an offering to avoda zara[7] שלחן הלוי (בעלסקי, עמ' תלח), בקיצור, הינדואים מגלחים שערם, וכשעושים זה במקום העבודה זרה שלהם, הכומרים לוקחים שערם ומוכרים אותו, ויש לדון אם נעשה תקרובת ע"ז, ותקרובת ע"ז אינה בטילה. וע' משנה הלכות (יט, קטו) גם כתב מאותו טעמים שאין בו איסור מדינא, אבל כ' למנוע מזה משום סחור סחור וכו'. וכ"כ הגרי"ש אלישיב בתשובה בשנת תש"נ, אבל אח"כ חזר בו מעדותו של הרה"ג א"ג דונר. וכן העיד כמה רבנים דדעת הגר"מ פיינשטיין דמותר.

ועיקר היתרו שם מבוסס על מה שההינדואים עושים כן בשביל השפלת הגאווה והיופי, ולא לשם תקרובת, ומה שעושים אח"כ שנותנים לפני ע"ז אינו נאסר משום דאין כאן מעשה כעין פנים. וגם, דמה שנותנים אינו משום תקרובת, כי השער עצמו מגועל ואין להכניסו למקום קדוש כלל, אלא נותנים אותו כנדבה כספי(tribute, not sacrifice) .

[ואפי' היו נותנים אותו בשביל תקרובת, כיון שאין בו מעשה פנים לא היה נאסר, ומה שחותכים אותו קודם לזה, אינו נאסר, כיון שהמעשה תגלחת הוא מעשה חול, וע' רש"י (ע"ז נא.) דאינו נאסר בפירות שחתך לע"ז אא"כ היה דעתו לעבדו עם מעשה החתיכה.]

ועוד, כיון ששערות ממקום ע"ז מתערבים עם שערות ממקומות אחרים במדינת הודו, רובו הוי מן מקומות אחרים, ובטל, ואפי' אם נידון כקבוע הוי כמחצה על מחצה, כשנתערב עם שערות ממקומות אחרים, בטל. (וכל זה בתקרובת ע"ז שאינו דבר חשוב, ע"ש.)

ועוד, הכל תלוי בכונת המגלח, ואין כונתם כדי לעובדו ע"י תגלחת, אפי' אם היתה דעת של המתגלחים לעובדו.

ועוד, אפי' אם היתה דעת המגלחים והמתגלחים לשם ע"ז, לכאו' קציצה לא מיקרי מעשה פנים כעין שחיטה.    .

It is assur mid’oraysa[8] ספר המצות לרמב"ם ל"ת י, חינוך מצ' ריג. וע' ספה"מ שם שלוקים על לאו זה ע"פ מה שגרס כן בגמ' עירובין (יז:), וגירסתינו שם דמיירי בלאו של "אל תפנו אל האובות ואל הידעונים". וע' חכ"א (פה,ט) כ' מותר להסתכל במטבעות כיון שרגילים בה. to stare at an idol (such as many statues which surround churches), but to glance at it is permitted[9] ביה"ל (שז,טז ד"ה ועובר) בשם א"ר, וכ' שיש מחמירים אפי' אינו עשוי לשם עבודה זרה. ומג"א (שם) כ' דוקא הסתכלות אסור, אבל ראיה בעלמא שרי . Even this is prohibited if one intends to enjoy looking at it, such as for artistic reasons[10] קמב, טו . However, one may look at artwork which is on a church, because the art itself is merely decorative and is not worshipped[11] ש"ך קמב, לג . If the windows of a shul or house face a cross or other symbol which is worshiped, the shades should always be closed, so as not to look or stare at idolatry[12] ספר חסידים (סי' תלא ו-תלז) .

It is assur mid’oraysa[13] רמב"ם (ספה"מ ל"ת יד), ספר החינוך (מצ' פו). ואינו לוקה על לאו זה על הנשבע בשמה והמקיים בשמה (רמב"ם הל' ע"ז ה, יא). to say the name of an Avoda Zara[14] קמז, א. ע' דרכ"ת בשם כנה"ג, דלדעת המאירי, להזכיר שמם כדי להבין ולהורות מותר אפי' אינה כתובה בתורה כמו שאנו מזכירים מרקוליס אע"פ שלא כתוב בתורה, אבל מדברי תוס' (ב"מ כה:) משמע שאסור. , including gods in the Far East religions, and those of Christianity. It is permitted to say names of people who were deified, such as their “saints”[15] משמע דהוי ע"ז מדברי רמ"א (קמט, ד) "או שאומר לקדש פלוני, אסור". , but one may not say the name with a title which gives it honor[16] קמז, ב , such as “Saint Ploni”. One may not even say it as a reference point[17] רמב"ם (הל' ע"ז שם) , e.g., “meet me across the street from the Church of St. Shprintzy”. (One is permitted to use a church as a reference point if one does not say the name of an Avoda Zara, but the custom is to refrain from doing so[18] כך העיר לי הר' מענדי בעקער. .) It is permitted to say the names mentioned in Tanach[19] קמז, ד .

One may say the names of their holidays as long as one does not use a special honorific to refer to it[20] שו"ע. ולענין אמירת "מערי קריסמאס", יש לעיין. א', האם מותר לומר "קריס" כיון שהוא לא שם של האיש "ישו", אלא פירושו "משיח", והוי כשם של חשיבות, אבל לכאו' נוהגים העולם לומר "קריסטשינ", אע"פ שכולל גם שם אותו האיש, ולכאו' כיון שהוא חלק מהשם של היום טוב, ואינו מכוון לשמו של האיש, מותר. ב', אפשר שאמירת "מערי" הוא כאילו מכיר שיש איזה כח ביום זה לפעול שמחה, והוי כמודה בעבודה זרה, אבל לכאו' זה אינו, שבעיני הגויים הוא כאמירת "שלום" ואינם מכוונים לזה. ג', מדין אמירת יום אידם, אבל לכאו' זה מותר כיון שאינו אומר "הולי קריסמאס" לא הוי לשון חשיבות. ד', אפשר שהוא בכלל לשמח עמהם ביום אידם, ובזה התיר הרמ"א לשמח עמהם משום איבה, וכתב שיש לימנע מזה, ואפשר שגם לענין זה לכתחלה ימנע מזה.

אמנם, שמעתי מהגר"צ שכטר דהוי כאומר שיחוג החג בהידור, ואסור משום מחזיק ידי עוברי עבירה, דנוצרים הוו עובדי זרה. . One may say “God should help you” (or God bless you) but not “your God should help you”[21] ש"ך (קמז, ה) וט"ז (סק"ב), ודלא כרמ"א כ' דמותר לומר "אלהיך יהיה בעזרך". . One may not attend a holiday party of a different religion, but it may be permitted if it would cause animosity by not attending[22] רמ"א (קמח, יב). .

One may not give benefit to an Avoda Zara if the money may go towards its beautification or offerings. It is not considered a “benefit” to pay a fair[23] ש"ך (קמט, יא) משמע שאם היו מוסיפים על המחיר הרגיל כדי ליתן מעות להאליל שלהם, היה אסור.

וע' דרכ"ת (קמט, ח) בשם כנה"ג, בנוגע לקניית דבר שהעכו"ם אומר שיתן קצת מהכסף להע"ז שלו, דרק ביותר משוויין אסור ליקח, אבל בשוויין מותר ליקח, כיון דסוף סוף הישראל אינו מוציא הכסף ונותנו להע"ז, עכת"ד. ונראה פשוט שאם קונה מהכנסיה עצמו, דאסור לקנות ביותר משוויין, וכן כתבתי בפנים. price for an item that they would likely sell to someone else for the same price[24] קמט, ד, ורמ"א שם, וסי' קמג, ג, ע"פ דברי הש"ך (קמג, ז, בשם הב"ח) שאם היו באים עכו"ם אחרים וקונים, מותר. אבל בחכמת אדם (פו, ג) לא הביא דברי הש"ך דמותר בכה"ג. וע' שו"ע או"ח (תרמט, ד), דמותר ליטול לולב או שאר מינים מגנות השייכים למשמשי עבודה זרה, והקשה המ"ב (ס"ק כו) ממה שכתב ביו"ד, דאינו מותר אלא בחנם אבל בשכר אסור, ותי' דמיירי שהמעות מגיע לכהנים ולא לצרכי ע"ז. וע' שעה"צ (שם ס"ק כב).

ואפי' באופן דמותר (כגון ליקח בחינם), אם צריך דבר לצורך מצוה, לכתחלה יקח אחרת אפי' אם אינו יפה כזה (מ"ב שם ס"ק כז, ע"פ ספר חסידים או' תלח). [ונראה הטעם משום שיש לו שייכות לעבודה זרה, ולענין ע"ז עצמו לא ישתמש בו לכתחלה לדבר מצוה (שו"ע או"ח קנד, יא, ו-תרמט, ג, וגם אה"ע קסט, כג) משום דמאוס.]

[וע' אג"מ (או"ח א, מט), ואפשר דדבריו אינם שייכים לסוגיא זו כלל, ע"ש.] . For example, one may buy fruits from a church for the same price he would pay elsewhere. However, one should not buy or rent real estate from a church[25] קמג, ה, ולא חילקו הפוסקים בין אם ימצא קונים אחרים או לא. ונראה, שהטעם עפמ"ש בפנים. , as it is unclear if they would find another buyer for the same price. One is permitted to give money to a church if the money is for a specific cause[26] קמג, ג-ו, ורמ"א שם. . Therefore, one may donate money to a hospital which is owned by a church, or items to a food pantry run by the church.

It is assur mid’oraysa to listen to a Jewish missionary who attempts to convince people to convert to Christianity and one who hears him is obligated to hate him[27] רמב"ם (ספה"מ ל"ת יז-יח), וספר החינוך (מצ' תנז-תנח). וע' רמב"ם שם פי' "לא תאבה" (דברים יג, ט) לא לאהוב המסית (כמ"ש רש"י בשם ספרי) וגם לא להאזין לדבריו, ו"לא תשמע אליו" הוי אזהרה לא לעזוב לשנוא אותו. וע' רמב"ן על התורה (שם) פי' "לא תאבה" שלא יתאוה בלב לעשות כדברי המסית, ואם הוסיף ועבד ע"ז כמו שחשב לעשות, עובר גם משום "לא תשמע אליו". וע' מנ"ח (שם) תמה מנא ליה לחז"ל שהוא מצוה ולא רשות, דאפשר שהוא רק שלילות שצריך לאהוב שאר ישראל וזה אין חיוב לאהוב אותו, ע"ש.  . One may not listen to any missionary, or learn about other religions out of curiosity or to be knowledgeable[28] רמב"ם (ע"ז ב,ב) , as one may be drawn after other religions. However, one is permitted to learn about ancient religions from books written by historians who do not believe in them and imply how pointless it is, as this concern would not apply[29] אג"מ (יו"ד ב, נג), ע"פ הטעם שכתבתי בפנים. וספרים שנכתבו רק להתלוצץ בהם מותר אפי' בזמן שיש עדיין עובדים לע"ז ההוא. וללמד תינוקות בדתיהם, מותר אם ידבר באופן שיבינו שהם עניני שטות והבל. . A talmid chacham may learn about heresy or other religions in order to understand the halachic implications or to debate non-believers[30] ע' באר שבע (סנהדרין ק:) יישב בזה למה רמב"ם קרא ספרי המינים, כיון דרב גובריה ולמד כדי להורות, וע"ש שמצינו שחכמים ידעו מה שכתוב בספר בן סירא. וע' פיהמ"ש לרמב"ם (אבות פ"ב) על דע מה שתשיב לאפיקורס, שהתיר שם ללמוד מה שהם יענו כדי שידע מה להשיב. וע' פי' הגרי"פ לרס"ג (ל"ת יז) דלכמה ראשונים, רק לימוד כדי לעשות אסור, אבל לימוד כדי להבין ולהורות מותר, ואפי' לעשות מעשה כישוף כדי להבין ולהורות, מותר. .

One may not manufacture or sell statues or crosses which are worn around the neck or displayed in churches, as people do say a prayer to these items[31] כמ"ש לעיל דאסור לעשות ע"ז עצמו . It is also forbidden to fix the air conditioning or heating of the sanctuary of a church[32] כיון שמהנה להעבודה זרה, כמ"ש לעיל . If one feels that he may be sued or forced to close if he refuses to perform this work, a Rav should be consulted[33] שמעתי מהגר"מ היינעמאן שיש עצה למכור חלק מן הבית חרושת לעכו"ם, כמו שמוכרים השכר של שבת, ויש לסמוך על זה בשעת הדחק שאין עצה אחרת להישמט ממנו. [אבל הרבה פעמים יש עצה לעשות subcontractor שהוא יעשה המלאכה בשבילו.] .

One should not sell a property to one who wants to build a church there, or lend money to help build a church[34] בציורים אלו, הוי רק מסייע ולא לפני עור, כיון שהם יכולים לקנות ממקום אחר. ולכאו' תלוי בב' דעות מובאים ברמ"א (קנא, א), וסיים ובעל נפש יחמיר לעצמו. אבל כאן הוי יותר קיל, דאין הדבר הנמכר שייך ממש לעבודתם. . A printer should not agree to print missionary material. 

Holiday ornaments (even obviously Christian ones) and decorative crosses are permitted to sell[35] שו"ת דברי יציב (יו"ד מה), משום דעבודה זרה שעשאה עכו"ם לצורך עכו"ם נאסר מיד, וע"ש וברמ"א (קנא, א) לענין איסור לפני עור. אבל שמעתי מהגר"צ שכטר דצורת שתי וערב בדרך כלל אינו נעבד, ואינו אסור אא"כ יש עליו צורת אותו האיש יש"ו. וע"ע אבני נזר (ח"מ יט) משמע דמותר, דכיון שלובשים אותו ערום בבית המרחץ ודאי הוי כלי מבוזה, ומהר"ם שי"ק (יו"ד קנב) משמע דאסור, וע"ע שו"ת זרע אמת (ב, מה), שו"ת יהודא יעלה (יו"ד קעז), ויבי"א (י יו"ד יד). , but it is preferable to refrain from selling these items[36] כן שמעתי מהגר"מ היינעמאן, ונראה שאין זה איסור אלא הנהגה טובה. .

One may purchase and use stamps which contain a picture of a cross[37] אג"מ (יו"ד א, סט) , or books or chess pieces which contain the image of a cross, as these items are made as decoration and not to be worshiped[38] ע' שו"ע (קמא, ב), והטעם, כיון שהם מבוזים (וע' סוף הערה זו בשם דרכ"ת). ורמ"א הוסיף דגם מטבעות מותרים, ועפ"ת (סק"ד) ששאילת יעב"ץ מחמיר בזה, וכנסת יחזקאל מחמיר בשל כסף ומקיל בשל נחשת.

וע' דרכ"ת (קמא, ד) בשם שו"ת בר ליואי, דכל שנעשה השתי וערב בלי כוונה, כגון האמצע בחלונות שנעשה כמין שתו"ע, אין כאן שום מיחוש כלל, כיון שנעשה לנוי וידוע שאין עובדים אותו כלל. וע"ש (סק"ג) דלדעת הגר"א, אף דמדינא דבדבר שידוע בבירור שאין עובדים אותו כלל מותר אפי' במכובדים, מ"מ לכתחלה יש ליזהר, וע"כ הזהיר שהרעמ"ין של החלונות יהיה באלכסון דוקא, ע"ש. . One also may sell stationery or utensils which have a cross on them for decorative purposes[39] ובזה נראה שאין צריך להחמיר שלא למוכרם, כיון שאין זה עיקר החפץ אלא לנוי בעלמא. .

B. Imitating Idolaters

It is assur mid’oraysa[40] ספה"מ לרמב"ם (ל"ת יב), ספר החינוך (מצ' שמט). וע' מנ"ח (שם) אם הוא בגדר יהרג ואל יעבור. ואסור אפי' אם משתחוה לה', כיון שהוא דרך העובדי כוכבים (רמב"ם הל' ע"ז ו, ו).

וע' רמב"ם (הל' ע"ז שם) שאין לוקין עליה עד שיפשוט ידיו ורגליו על האבן. אבל משמע קצת בספה"מ (שם) דנתינת האבן לשם השתחואה הוי חלק מהאיסור. to prostrate completely flat, lying face down, on a stone floor. Mid’rabanan, one may not prostrate himself in this manner on any floor, and one may not kneel on a stone floor even without his hands. However, it is permitted to kneel on a mat on the floor, or to lie on one’s side as he kneels[41] רמ"א (או"ח קלא,ח) ומ"ב. וע' מג"א שיש גורסים ברמ"א שצריך הטיה וגם הצעת עשבים להפסיק בינו לקרקע, אבל העיקר דבחד סגי. וע' ריב"ש (הו"ד ב"י) שאפי' לא היה שם רצפת אבנים אסור, דשמא היה שם ונבנה עליה וקרקע לא הוי הפסק (ע' מג"א סקכ"ב). . One may not do push-ups on concrete or stone floors[42] אבני ישפה (ב, או"ח ז), וע"ש גאון אחד רצה להתיר, כי איסור השתחוואה תלויה בכוונה להשתחוות, ובלי זה אין לקרוא לזה השתחוואה. [ומשמע שם דמותר לעשות כן על שאר מיני רצפות, ונראה טעמו דלא הוי פישוט ידים.] , or lay on them face-down.

On Yom Kippur, one should place a mat or other item to separate between his face[43] כן מבואר ברמב"ם (הל' ע"ז ו, ז), וז"ל "להבדיל בין פניהם ובין האבנים". and the floor, because if the floor is stone or concrete (or an underlayment, which is not considered a separation between oneself and the concrete slab below[44] ע' מג"א (קלא, כ) בשם ריב"ש (ס' תיב), ומחה"ש (שם) הבין בדבריו דנסרים לא הוו הפסק, אבל משמע בכף החיים (ס"ק קטז) שאם יש שם רצפה של עצים מיקרי הפסק ואין חשש (ויש לדחות משמעות זו, אבל ראיתי כן בשאר פוסקים), וצ"ל שאם הוא רצפה ממש אז הוי הפסק אבל אם בטל לגבי קרקע, לא. ), it is prohibited to kneel, even when not lying flat[45] רמ"א (קלא, ח), ומ"ב (ס"ק מ ו-מד), וע' מג"א הנ"ל.

ומבואר מהנ"ל שאם אין שם רצפת אבנים כלל אין צריך להניח עשבים, ומ"ב הבין שהטעם שנהגו להניח עשבים הוא משום שהיו כורעים ביום כיפור בפישוט ידים ורגלים, ולא קידה כמו שאנו נוהגים עכשיו. אמנם, ע' מורשת משה (חלק ? עמ' קמ) דנראה לו דפישוט ידו"ר לא צריך ממש פישוט, וגם קידה אסור, וגם לא נראה לו שבימי הראשונים היו עושים פישוט ידו"ר ממש. .

It is assur mid’oraysa[46] ספה"מ לרמב"ם (ל"ת ל), חינוך (מצ' רסב). ורמב"ם מבואר שמלבוש עכו"ם אסור מן התורה, ממ"ש שלוקין עליו, הטור בשמו, אבל כנה"ג (הגב"י שו' ה) כ' שנכון שהוא דרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא. to perform actions which imitate non-Jews, unless he is doing so for a different, specific reason[47] קעח, א. ואסור אם לבשו אותו מטעם עבודה זרה, או מטעם פריצות, או שאין לו טעם כלל אלא חוק (ע"פ רמ"א שם). וע' יבי"א (ג, יו"ד כד) דלדעת חת"ס ועוד פוסקים, אם היהודים עושים כן מטעם אחר, אין לאסור.

ע' שו"ת מלמד להועיל (או"ח טז) שיש מחלקת יסודי איך ליישב סתירה בדברי הגמ', ועפ"ז נמצא שיש (לפחות) ב' מהלכים. א', דעת התוס', שיש חוקים שעושים העכו"ם בלי שום טעם, וזה מותר לישראל לעשותו אם יש לו טעם, ויש דברים שעושים משום עבודה זרה, וזה אסור אפי' אם לישראל יש לו טעם הגון לעשותו. ולדעת הר"ן, כל דבר שישראל יש לו טעם לעשותו, בין אם הוא משום שיש מצוה לעשותו או שעושהו משום חשיבות, מותר. ומהרי"ק, שהו"ד ברמ"א ובב"י, משמע דלהלכה סובר כעין הר"ן, דכל שעושה משום טעם, כגון משום חשיבות, מותר. אבל הגר"א (שו"ע שם) חולק עליו וסובר כדעת התוס', דכל שעושים משום ע"ז, אסור לישראל אפי' יש לו טעם טוב בדבר. (וע' רש"י (תענית כז: ד"ה מפני הנוצרים) משמע כדברי תוס', שאין להתענות ביום א' מפני שהעכו"ם גם מתענים ביום אידם, אבל לרגמ"ה שם לא משמע כן, ע"ש.)

[ואפשר דמחלקת זו תלוי בפירוש המילה "ובחקותיהם", שיש בו משמע שהוא דבר חקוק בלי טעם, ויש לפרש שלא לחקות (להדמות) למעשיהם, וע' רמב"ם (תמידים ומוספים א, י) בדברי הגמ' (תמיד לא:) "חקות עכו"ם" דפירושו "שלא יחקו את המינים". וא"כ, לדעת רמ"א, חוק משמע דבר בלי טעם, ולכן אם יש לנו טעם, מותר, דלאו היינו חוקה שלהם, משא"כ לדעת מהרי"ק כל דבר שנראה כמו חיקוי שלהם, אסור. [אבל אין זה מוכרח, וי"ל להיפך.]

וע' תמיד (לא:), דלפי' רא"ש (שם) היו כופתים הבהמות יד לרגל אבל לא יד ליד או רגל לרגל, משום שלא יהיה כמו שעושים המינים, דהיינו הצדוקים. ולרמב"ם (פיהמ"ש שם), לא היו כופתים אותו כלל אלא אוחזים אותו, משום שלא יחקו האומות. [ולכאו', לדעת הרא"ש אין זה משום איסור חקות עכו"ם כלל, אבל לרמב"ם משמע דאע"פ שיש לנו טעם אחרת לזה, דלכאו' מסתבר לעקוד הבהמה כדי לדמות לעקידת יצחק או כדי שלא יזוז, ואעפ"כ אסרו משום חקות עכו"ם, ולכאו' משמע כדעת הגר"א.] אמנם, ברמב"ם תמידין ומוספין (א, י) כתב "מינים", וא"כ אין זה שייך כלל לחקות העכו"ם.

כמה ציורים:

שטיחת עשבים בבית כנסת לכבוד שבועות, ע' רמ"א (תצד, ב) הביא מנהג זה, וע' חכמת אדם (פט, א) שהגר"א ביטל המנהג משום שהעכו"ם עושים כן, וחכ"א הראה לתוס' הנ"ל. ואג"מ (יו"ד ד, יא) כ' למעשה שאין לשטוח עשבים.

הליכה בלי כיסוי ראש, כ' ט"ז (ח, ב) דאסור משום ובחוקותיהם לא תלכו, וע' אג"מ (או"ח ד, ב) שאין בזה משום חקות העכו"ם, דאע"פ שמתחלה נהגו לישב בלי כיסוי ראש משום חוקם, אבל בזה"ז הם יושבים מגולי ראש כיון שיותר נוח להם, ואין בו משום חקות העכו"ם. וע' ביה"ל (ב, ו ד"ה ולא) דמותר להפלות ראשו, כי הכל רואין שעושה כן להנאת עצמו.

תפלה בפרישות ידים, ע' הגהות רעק"א (שו"ע או"ח פט, א) שהפסיקו לעשות כן מפני שהעכו"ם עושים כן.

תענית בערב יום טוב, ע' רמ"א (תקפא, ב) שיש לאכול קודם עלות השחר, משום חקות העכו"ם שמתענים קודם חגם. וע' מג"א (שם) מצדד דבכורים מותרים להתענות בערב פסח משום דלאו רובא נינהו ולא מיפרסמא מילתא. [וצ"ע מה כוונתו, דהא חקות העכו"ם לכאו' אסור אפי' אם אינו מפורסם.]

ולענין אם מניעה מעשיית איזה דבר יש לאסור משום חוקות העכו"ם, כגון תענית הנ"ל, ע' שו"ת בית יהודה (?) דכל שהוא רק מניעה מאיזה דבר אין בו משום חקות העכו"ם, ומהרש"ם (דעת תורה, או"ח תקנט) חולק עליו, דהא בתוספתא נמנה כמה דברים שמניעתם אסור משום חקות העכו"ם.

כתיבת התאריך של עכו"ם, כ' מהר"ם שיק (יו"ד קעא) דאסור, אבל בשו"ת יבי"א (ג, יו"ד ט) כ' דמותר, דאין כוונתו אלא לכתוב התאריך המפורסם יותר, וכן כמה אחרונים כתבו התאריך הלועזי, אבל כשאין צורך לזה יש לכתוב התאריך למספר בני ישראל, ובודאי על מצבות אין ראוי לכתוב כן.

לימוד חכמות חיצוניות, אסור משום חקותיהם, כ"כ שיורי כה"ג (על הטור).

ליקרא על שם הלע"ז ולא בשם של ישראל, מהר"ם שיק (יו"ד קסט) אוסר משום חקותיהם, אבל אג"מ (או"ח ד, סו) כ' שאין בזה משום חקות העכו"ם, דהא כמה ראשונים נקראו בשמות לועזיות, אבל למעשה הוא דבר מגונה.

לבישת חליפה קצרה, ע' אג"מ (?)

אכילת תרנגול הודו ב-Thanksgiving, ע' אג"מ ()

הליכה ל-theaters או sporting events (אג"מ ?)

שינוי מקום הבימה או העמוד, עמ"ש בהל' {ביה"כ }.

לבישת shaitel, ע' דרכ"ת (ס"ק יז) יש אוסרים.

לעשות זוג וענבל (bells) לעורר לבוא לבית הכנסת, או לבנות ביכ"נ בצורה שלהם, אסור (דרכ"ת ס"ק יא, בשם שבילי דוד).

נתינת שעון על בית הכנסת מבחוץ, מותר, כ"כ שו"ת יבי"א (ג, יו"ד כד) בשם שו"ת כרך של רומי.

רבנים שלובשים בבגדי הכומרים, ע' דרכ"ת (סק"ו) שיש אוסרים.

גילוח זקן מותר, ואין בזה משום חקותיהם (שו"ת חת"ס או"ח קנט).

לבישת שחורים בימי אבל, גשר החיים (עמ' ריג) אוסר, אבל בשו"ת יבי"א (ג, יו"ד כה) מתיר, משום דמנהג קדום הוא.

הובלת מתים בקרון, מהר"ם שיק (יו"ד שנא) מתיר, וכ"כ בשו"ת יבי"א (ג, יו"ד כד), וע"ש שיש שאסרו.

ובענין stained glass windows, שמעתי מהר"צ שכטר בשם מורו הגרי"ד, שיש בזה איסור איכה יעבדו, דלדעת רמב"ן על התורה (דברים יב, ל) הוא איסור דאורייתא. (ואע"פ שהרמב"ן לא מנאו לאיסור דאורייתא, נ"ל דנכלל באיסור דובחקותיהם לא תלכו.)

ולענין חגיגת בת מצוה, ע' יבי"א (ו, או"ח כט) דמותר, ומצוה לעשות כן, ואם אומר שם ד"ת הוי סעודת מצוה. וע' אג"מ (או"ח א, קד) שאין לעשותו בביה"כ אבל בביתו רשאי, אבל הוי רק יום הולדת בעלמא ואין זה שום ענין של סעודת מצוה.

ולענין אופשערי"ן, צ"ע. . One may not dress in a manner which (in that city[48] חת"ס (או"ח קנט), ושו"ת יבי"א (ג יו"ד כד), וכן מדוייק באג"מ (יו"ד א, פא), ודלא כדברי הב"ח (קעח, ב), וע' דרכ"ת . אבל מה שהיה מלבוש עכו"ם, אבל בזמן הזה אין העכו"ם לובשים אותו, מותר, ולכן מותר ללבוש toga וכדומה.

ולענין אם אין כוונתו לחכות העכו"ם, ע' דרכ"ת (?) ) is associated with non-Jews for religious reasons, even to wear one item, such as a nun’s habit[49] ואם אין כוונתו לחכות העכו"ם, תלוי במחלקת המוזכר בדרכ"ת (?) . Anything which the non-Jews wear for a specific purpose, such as to identify oneself to others (e.g., doctors’ scrubs or workers’ uniforms), are permitted[50] רמ"א שם . One should not dress as a priest in a play or on Purim[51] אשרי האיש (או"ח מח, ו), בשם הגרי"ש אלישיב. וע' ביה"ל (ב, ו ד"ה ולא), והבאתי לשונו לעיל. .

Women must always dress modestly, as even though the immodest articles of clothing themselves are not included in “non-Jewish garb”, the habit of dressing immodestly violates this prohibition[52] אג"מ (יו"ד א, פא) , in addition to others.

Crossing one’s fingers as a wish for good luck, has either pagan or Christian origins, and it is forbidden to do so.

Putting birthday candles on a cake has pagan origins, but it is permitted today because it is done for non-religious reasons[53] מקור המנהג, לפני אלף שנים, היה משום עבודה זרה, נראה ע"פ טעם האגרות משה (שכתב דאע"פ שהיו עושים כן בימים הקודמים משום חוקם אבל עכשיו עושים מטעם אחר אין בו משום חקותיהם), נראה דה"ה בזה, דכיון שעושים אותו לתוספת שמחה ולא משום חוקם, אין לאסור. . Even so, one should not “make a wish” when blowing out the candles.

C. Houses of Idolatry

One should not walk within seven feet of a church or an entranceway leading to it[54] קנ,א, ע"פ משמעות הגמ' (ע"ז יז.) דדרך אלילים הוי פתחו . One may not enter the sanctuary of a church at any time[55] ש"ך (קמט, א), ע"פ רמב"ם, ומשמעות שו"ע (קנ, א). וע' ריטב"א (ע"ז יא:) שאסור משום אביזרא דעבודה זרה. וע' שו"ע (קנז, ג) שבשעת הסכנה מותר. וע' הערה הבאה. , but entering other rooms within a church for specific needs may be permitted, and a Rav should be consulted[56] וליכנס לשאר חדרים בתוך בית תיפלותם, ע' שו"ת יביע אומר (ז, יו"ד יב) שהוא איסור דאורייתא ואין להתיר משום איבה. וע' אג"מ (או"ח ד, מ, או' כו) דאסור לילדים לשחק משחק כדור באולם השייך לע"ז משום הרחק מעליה דרכך.

אמנם, יש מקילים בזה אם אינו נכנס להמקום שמתפללים שם, כי על שאר הבנין אין איסור, ומתירים לילך לשם כדי לעשות הצבעה וכדומה, וכן שמעתי מהגר"מ היינעמאן שנהגו להקל בזה.

אבל על הבנין אין איסור הנאה, דרק על החדר שמכניסים בו העבודה זרה יש בו איסור הנאה כל זמן שע"ז בתוכו, ע' שו"ע (קמה, ג). . One may not walk on a path which leads only to a church[57] רמ"א (קמט,ב) . However, it is permitted to walk on a path which also leads somewhere else[58] רמ"א (קמט,ב) כ' מחלקת בזה וסיים שממידת חסידות יש להתרחק ממנו אא"כ אין לו דרך קצר כמוהו .

During a time when they use the building for prayer, one may not even walk near a church or mosque (which are not considered Avoda Zara regarding other halachos), meaning, on any path which is usually used to attend the church, such as parking in their lot[59] משום מראית עין .

There is no prohibition in benefitting from items which “belong” to an Avoda Zara, as an Avoda Zara is an inanimate object and cannot own anything[60] ע' גמ' ע"ז (מד:) שאין הקדש לעבודה זרה, ופירש"י באמירה, עד שיקריבנה לפניה בתקרובת. ואין זה האיסור של מרחץ של אפרודיטי (גמ' שם) או של נהנה מעבודה זרה (ע"ז יג), ע"ש. וע' אג"מ (יו"ד ג,לד) שאין איסור נהנה כשאינו מעניני העבודה זרה, כמו נהנה מריח תקרובת ע"ז שאסור (גמ' ע"ז יב:).

אמנם, ע' גמ' יבמות (קג:) בסנדל של תקרובת עבודת כוכבים, ופירש"י שהקריבו ומסרוהו לפניו לשם דורון, עכ"ל, והקשה רשב"א דהא אין הקדש לעבודת כוכבים, ולא נאסר אא"כ עשה מעשה כעין עבודה הנעשה בפנים. וע' ב"ש (אה"ע קסט, כג) דחק בדברי רש"י דכוונתו כמ"ש רמב"ן, שהקריב בהמה לפניו ועשה סנדל מעורו. וע' העמק שאלה (שא' פח או' יט) פי' רש"י שהקציע העור [לכאו' ר"ל מן הבהמה] לשם ע"ז, דהוי מעשה כעין שחיטה. וע' ר"ש דעסוי (על רש"י שם) תי' דבדבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח, אפי' אם רק הביאו לפניו ולא עשה בו כעין מעשה פנים אסור, והעור הוי דבר שכיוצא בו קרב על המזבח [וצ"ע אם כוונתו דכל הבהמה הוי כמין אחד אע"פ שרק הבשר קרב ולא העור (ע' ט"ז קלט, ה), או כיון שיכול להביא הבהמה בעורו על גבי המזבח.] וע' ערל"נ תי', דרש"י אזיל לשיטתו כמ"ש בסוכה (לא:) שאם עבודתו להעביר לולב לפניו, הלולב נאסר בהנאה, דכל שהוא במקום הע"ז חמיר טפי.    . Therefore, one may use a church’s lawn as a shortcut, play basketball in its yard, or (when church is not in session) park in its parking lot.

One may not bend down for any reason while facing an Avoda Zara[61] קנ,ב , even to tie his shoe, or to perform the bowing required in shemoneh esrei. Therefore, one may not daven when facing an Avoda Zara[62] שו"ע או"ח (קיג, ח) , such as a cross, or any statue on a church. See details of this prohibition in {Laws of Shemoneh Esrei}.

One may walk near a church even though he benefits from the shade of the building, but one may not stop there for shade[63] כ' רמ"א (קמב, ט) דלעבור בצלו מותר אפי' באשירה עצמה. וצל בית ע"ז, מחלקת בפשט בדעה ב' בשו"ע (סע' י), דלדעת הט"ז אסור אפי' אם הבית ע"ז גוזל מקום הרבים, ולדעת הש"ך צלו מותר אם הוא גוזל מקום הרבים. . One may not enjoy listening to music played in a church[64] קמב, טו. ודבר שאינו מתכוין מותר (רמ"א). , or intentionally smell the incense which is sacrificed to an idol or in a church[65] ש"ך (קמב, לב). ודבר שאינו מתכוין מותר (רמ"א) וציין הגר"א דמקורו מגמ' ברכות (נג.). .

One is forbidden to repair the sanctuary of a church, as doing so assists them to pray there. One is permitted to perform work on other areas of the church. If an electrician or HVAC specialist thinks that he may be sued or forced to close for refusing to work for religious reasons, a Rav should be consulted[66] ע' מה שכתבתי לעיל בדיני מכירת דברים לעבודה זרה .

If one dropped a piece of trash which landed in front of a church, it may be forbidden to clean it up.

Preferably, one should not buy a church and convert it to a shul[67] אג"מ (או"ח א, מט), דלא כמ"ב (קנד,מה) כ' נוהגים להקל ע"פ מג"א. ובאג"מ כ' דבני"ד יש להקל כיון שכבר נהרס כל הבנין ולא נשאר אלא הכתלים, ואפי' הכתלים צריכים שיפוצים הרבה עד שהוא פנים חדשות, ובכה"ג אין לאסור משום מאוס לגבוה. אבל צריכים לבנותו כבנין של חול ואח"כ להקדישו לשם בית הכנסת. .

One may enter a mosque (when not being used for prayer[68] דבשעת תיפלותם, אפשר שאסור משום מראית עין, וע' הערה הבאה. ) because it is not considered Avoda Zara, and therefore one may even daven in the area of me’aras hamachpela which is designated as a mosque[69] שו"ת יביע אומר (שם, וגם ח"י, יו"ד טז). וכ' שם דתלוי במחלקת הראשונים, דלדעת רמב"ם אינם עובדי ע"ז, ולדעת הר"ן הוי ע"ז. וע' שו"ת ציץ אליעזר (ח"י, א, או' מד) שאפי' נאמר שהם באו בגבולינו ואין בידם לאסור עלינו, יש לאסור עכ"פ בשעה שהם מתפללים לתיפלותם, אם אין לנו מקום מיוחד להתפלל שם. .

One may not daven in a Conservative or Reform temple, or even rent a room from them for Orthodox people to daven in[70] אג"מ (או"ח ג, כה ו-ל) . Regarding entering or using their sanctuary for other purposes, or renting a hall which is attached to their temple, a Rav should be consulted[71] ע' אג"מ (שם) .

D. Commerce with Non-Jews

One may not sell weaponry to non-Jews, even if they want it for self-defense. This includes handguns, hunting rifles, attack dogs (which a Jew may not own in any case[72] ע' שו"ת פרי יצחק (ח"א סי' כד) מייתי ראי' מגמ' חולין (ז:) דממידת חסידות אין להחזיק בהמה שיכול להזיק אע"פ שאין דרכו בכך. ), switchblades, or any other item whose standard use is for lethal force. However, butcher knives, Mace, Tasers, or protective gear, is permitted. One may sell any item to the military[73] קנא, ה-ו. וגם אסור למכור לישראל החשוד למכור לעכו"ם או לישראל לסטים. וגם אסור למכור להם עשת של ברזל (שם) כיון שממנו עושים כלי זיין (גמ' ע"ז טז.).

טעם האיסור, כ' ריטב"א (ע"ז שם) משום איסור של לפני עור. והקשה שו"ת שואל ומשיב (מהד"ת ח"ב סי' סז) למה יאסר משום לפני עור, דהא אין לפני עור שייך אלא במקום שההיזק ברור, וסיים בצ"ע.

אבל ב{רמב"ן וטור} קצת משמע טעם האיסור משום מסייע ידי עוברי עבירה כיון שיבא היזק לישראל על ידיהם.

ואפשר שיש נפ"מ בין הטעמים, שאם אסור משום לפני עור, אפי' אם יהרגו בהם עכו"ם אפשר שאוסר למכור להם.

וכ' ר' יצחק בן אברהם (הו"ד חידושי ריטב"א, ע"ז טו., וכ"כ הגה"מ ברמב"ם הל' רוצח פי"ב הל' יג) כיון שאנו שרויים בין העכו"ם ויש הפסד אם לא נמכור להם, הכל מותר, והביא ראי' מגמ' (ע"ז טז.) דמשמע שכוונתו דמותר משום איבה.

ומה שמתיר הש"ך (שם, וכ"כ בטור, ותוס' ע"ז (טז. ד"ה לפרסאי) למכור לעכו"ם בזה"ז כיון שהעכו"ם מצילים אותנו, נראה פשוט שבזה"ז זה שייך רק למשטרה וכדו', ולא לסתם אנשים.

ומה שאוסר שם למכור להם שלשלאות של ברזל, אפשר כיון ש-handcuffs בזה"ז, אין דרך להשתעבד באנשים עי"ז ואינם אלא לתפוש אנשים לזמן קצר, אפשר שיש להתיר.

ומה שאוסר שם למכור דובים ואריות, אפשר דבזמן הזה מותר למכור להם לצורך גן חיות וכדומה, כיון שכולם יודעים שאין כוונתם לעשות עמם מלחמה.

ולענין עשיית returns or exchanges של דברים הללו למקום מכירתן, אפשר שיש להתיר, דהא לא שייך לפני עור כיון שיש להם הרבה מדברים אלו, וגם כיון שאין משתמשים בהם בעצמן לא הוי אלא לפני דלפני, ולכו"ע לא שייך לפני דלפני בעכו"ם (אע"פ שיש אוסרים לפני דלפני בישראל). or law enforcement[74] דבארצות הברית בזמן הזה מי שנהרג בידי המשטרה או ע"פ חוקי המדינה הם רובא דרובא עכו"ם, ורק לעתים רחוקות שמענו שישראל נהרג על ידיהם, ולכן מסתבר דמותר. וכן מה שאוסר שם לבנות מקום שדנים שם בני אדם, כנראה דבזמן הזה מסתבר דמותר. אבל נראה דאין להתיר מטעם שהם מגינים על ישראל, כמ"ש בסע' ו', דהא לא מצינו בדברי הראשונים שהתירו למכור נשק למשטרה מטעם זה. ונראה הטעם דבימיהם היו ממיתים ישראלים בלי משפט, ומעלילים עליהם למצוא טעמים להורגם, ולכן אסרוהו, אבל בזמה"ז לא שייך כל כך וקשה לומר שעובר על לפני עור או מסייע ידי עוברי עבירה בכה"ג.

וע' חשוקי חמד (ע"ז טז.) העלה דמותר לבנות מקום שדנים בערכאות דיני ממונות, אבל אם ידונו בו דיני נפשות ואפשר שידונו שם ישראל, אין לבנותו. .

One may not sell or rent a house in a Jewish neighborhood to three or more non-Jews[75] קנא,ט. ואפי' בחו"ל, כ"כ ש"ך, וע' דגמ"ר מיקל בחו"ל.

ואין לאסור משום שמכניס העובד כוכבים העבודה זרה לתוך הבית דהיינו לביתו של ישראל, די"ל דמותר כיון דע"פ חוקי הממשלה בזמן הזה, שכירות הוי קנין לזמן (ש"ך ס"ק יז). . One may not sell land in Israel[76] קנא,ח. דדרשו חז"ל ג' איסורים מלא תחנם, לא תתן להם חנייה בקרקע, לא תתן להם חן, ולא תתן להם מתנם חנם, והבאתי כולם בפנים. וע' מג"א (שו, כ) לענין מכירה בסוריא. to a non-Jew[77] וע' שו"ת משיב דבר (חלק ב סי' נו) וחזון איש (שביעית כד, ד) דאין חילוק בין גוי שהוא עובד עבודה זרה לגוי שאינו עע"ז לענין איסור חניה בקרקע, וכן משמע בשו"ע (קנא, ח).

ולענין מתנת חנם, ע' שו"ע (חו"מ רמט, ב) דאסור אפי' בעכו"ם שאינו עע"ז, אבל בגר תושב, מותר. וכן גם דעת הב"ח (חו"מ שם), ואע"פ שבדפוסים הישנים משמע שרצה להתיר בגוי שאינו עע"ז, אבל בדפוסים החדשים הוסיפו מה שהשמיט הצנזור, וכונתו כמ"ש.

וע' יבי"א (י, יו"ד מא) מקיל באלו, ושכן דעת המאירי (ע"ז כ.) והרשב"א (שו"ת א, ח), ודייק שהוא גם דעת תוס' (יבמות כג.), ושאפשר שאם הב"י ראה אלו לא היה מחמיר. ובספר מזבח אדמה מחלק דחניה מותר ומתנת חנם אסור, ע"ש מסביר טעמו. ועע"ש (אות ז, בשם ישועות מלכו) לענין מכירה לשמיטה, דמותר ואין בו משום לא תתן להם חניה, כיון שהוא מכירה לטובת היישוב, ובפרט שהוא מכירה על מנת להחזיר, ע"ש.

והגרי"א הנקין (הדרום, קובץ י, עמ' ה) כ' שמה שצריך גר תושב לקבל ז' מצוות בפני שלשה, הוא לענין חיוב פרנסה ודירה, אבל לענין לצאת מכלל עובדי ע"ז, כיון שכופר בע"ז ומודה בחיוב ז' מצות, הוי גר תושב. ואפשר שהוא גם דעת הבאר הגולה (חו"מ תכה, אות ש) ושאילת יעב"ץ (א, מא), דמשמע מדבריהם שאין איסור לא תחנם בגויים בזה"ז, ע"פ דברי הרמב"ם (הל' עכו"ם י, ד) דאין איסור לא תחנם בג"ת. .

One may not give a present to a non-Jew[78] קנא, יא. ולענין גוי שאינו עע"ז, עמ"ש לעיל. . However, it is permitted to send a gift to someone whom one wants to keep a good relationship with, such as a neighbor or coworker[79] קנא, יא. אבל אם מכירו, מותר, דלא הוי מתנה אלא כמכירה שהרי משלם גמולו או כבר שילם לו (ט"ז שם). .

One may not praise a non-Jew, but one is permitted to compliment him by praising Hashem who created such a great person[80] קנא,יד. וברמב"ם (ע"ז י, ד) מבואר דאיסור הוא שלא יהיה להם חן, וצ"ל דאסור לומר כמה נאה כותי זה כיון דבזה הוא נותן חן בעיני אחרים, אבל באמת אסור גם רק לחשוב כמה נאה כותי זה, וכ"כ בספר חרדים (?) שהוא איסור התלויה במחשבה. אמנם מדברי שו"ע לא משמע כן.

וע' הגריפ"פ על רס"ג (חלק (ה?) עמ' פג), הקשה על רמב"ן שכתב דמצות לעולם בהם תעבודו הוא משום לא תחנם, דהא מותר ליתן מתנה לגר תושב, וק"ו דמותר ליתן לעבד כנעני! ותי' דאין היתר ליתן לגר תושב אלא מתנה מועטת, אבל מתנה מרובה, כגון לשחררו, אסור. וע' יבי"א (שם) הביא ראי' להתיר ליתן מתנה לעכו"ם ממה שנתן שלמה עיירות לחירם מלך צור ולא עבר בזה משום לא תתן להם חנייה בקרקע, וצ"ל משום שהיה דינו כגר תושב, ע"ש. .

A doctor is permitted to heal non-Jews[81] קנח, א, דמותר במקום שיש איבה, ובזה"ז איכא איבה אם לא היו מרפאים . One is permitted to aid non-Jews in ways which people view as basic human kindness, as doing so keeps good relations with them^[82] קנא, יב. ולא כתב גדר מפורש למה לפרנס ענייהם מותר ולא ליתן להם מתנת חנם, וכתבתי כפי המשמעות.

וע' רמ"א (ס"ס רסג) דאסור למול גויים שלא לשם גירות, וכ' הש"ך דרצה לומר שאסור משום רפואה, אבל ט"ז הבין שהוא איסור להשים האות של ישראלים על העכו"ם. וע' פ"ת אם יש מצוה למול ערביים, וערה"ש כ' דבערביים פשוט שאין צריך לעשות פריעה.

ע' ב"י (קנד, ב) שרמב"ן התיר לעשות רפואה לנכרית כדי שתתעבר, והרר"י כ' לו, תבא עליך ברכה שאתה מרבה זרעו של עמלק. . For example, one should not give a present to a random non-Jew, but it is permitted help an indigent person pay for his groceries.

Today, irreligious Jews are treated like regular Jews with regard to giving them charity and saving their life^[83] ע' שו"ע (קנח, ב) מיני ישראל שעובדים עכו"ם או עובר עבירות להכעיס, אם היה בידו כח להרגן בסייף, בפרהסיא, הורגו. ואם לאו, היה בא בעלילות עד שיסבב הריגתו, עכת"ד.

וע' שו"ע (קנט, ג) שהקראים הוו כישראל ולא כמומרים, ואסור להלוותם ברבית (עפמ"ש בסע' ב דמותר להלוות למומר ברבית). ורמ"א כ' תינוק שנשבה בין העכו"ם ואינו יודע מתורת ישראל כלל, דינו כקראים. ש"ך (קנט, ו) שאם הורים שלו היו מומרים, לדעת רוב פוסקים אינו נחשב כתינוק שנשבה לבין העכו"ם.

[ובאמת יש ב' גווני שיש להקל בחילונים בזמן הזה, או שהם כצדוקים דמעשה אבותיהם בידיהם, או שהם כאנוסים מחמת חסרון ידיעה.]

ערוה"ש (יו"ד רנא, יג) דלא מיקרי מומר להכעיס אלא אם בדוקא יאכל נבילה ולא כשירה, וזה לא שכיח כלל.

וע' בנין ציון (סי' כג) דמחללי שבת בזמן הזה משום שאבותיהם היו מחללי שבת, הוי כתינוק שנשבה, אם לא שידוע לנו שיודע דיני שבת ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל. וכן רעק"א (הגהות שו"ע יו"ד רסד) מקיל אם לא חילל בפני עשרה מישראל הכשרים, ואפי' חילל בפני עשרה מומרים כמוהו, לא נחשב מומר עד שיעבור בפני עשרה כשרים, ע"ש.

וע' מהר"י אסאד (יו"ד ס' נ) שאין להחשיבו כעכו"ם אא"כ העידו עדים בפני בית דין על מעשיו, והועד בפניו, אבל אם לא העידו בפניו רק ע"פ קול ההמון נודע שהוא מחלל שבת, אבל לדונו כמומר לאסור יין במגעו.

וע' שו"ת יבי"א (ז, או"ח טו) עוד כמה גדולים סמכו על הבנין ציון ומהר"י אסאד להקל.

וע' שו"ת זכרון יהודה (א, כט) דע"פ דברי הרמב"ם לענין קראים, דאין נחשבים כמזידים כיון דמעשה אבותיהם בידיהם ודינם כתינוק שנשבה בין העכו"ם,  

וע' חזון איש (יו"ד ב, כח) שאין להחשיבם כמומר עד שהוכיחו.

וע' אג"מ (אבה"ע ב, כ) דחה דברי הבנין ציון, דאין להחשיב המחלל שבת בזה"ז לאומר מותר, כיון שאפי' הגויים יודעים שאסור לישראל לעשות מלאכה בשבת. אבל כ' טעם אחר להקל במי שמחלל שבת, שאם אנו רואים שנזהר משאר איסורים אלא שאינו יכול לכבוש יצרו בדבר הנוגע להרווחת ממון, לא הוי מומר לכל התורה.

{ובמשנה ברורה מהדורת דרשו הביא דלדעת אג"מ והליכות שלמה אין ליתן למחלל שבת לעלות לתורה כלל, אבל החזון איש מתיר לקרותו בשבת אחר שעלו כבר ז' עולים} .