Halacha OnlineHalacha for the Frum Jew
Muktza on Yom Tov

Yom TovHalachos of Birkas Kohanim

Kohanim have a mitzvah d’oraysa[1] רמב"ם (ספה"מ ע' כו), חינוך (מצ' שעח)

ויש מצוה דאורייתא אפי' בכהן אחד, כ"כ ערה"ש (קכח, ט) פר"ח (?) ומנ"ח (?), וע"ש דאפי' לדעת תוס' (?) הוי דאורייתא, וכן משמע בביה"ל (סע' כה ד"ה יותר) שהוא העיקר להלכה.
to bless Bnei Yisrael during birkas kohanim, and there is a mitzvah for a Yisrael to be blessed[2] ביה"ל (ר"ס קכח) בשם ספר חרדים, וכ"כ באג"מ (או"ח ד, כא אות ב) לדינא. .

A. Preparation

A kohein may not recite birchas kohanim after drinking wine[3] קכח, לח (ע"ש החילוק בין שתה רביעית או יותר מרביעית.). or other forms of alcohol[4] ע' מ"ב (קכח, קמא) דלדעת מג"א יכול לישא כפיו אם לא הגיע לשכרותו של לוט, ושאר אחרונים חלקו עליו, דכל שנשתכר עד שאינו יכול לדבר בפני המלך לא ישא את כפיו. , until its effects have worn off to the point that he can speak clearly before a king. One who drank only grape juice may recite birchas kohanim[5] ע' מ"ב (קכח, קמא) שאם שתה יין מגתו, לדעת מג"א אסור לישא כפיו, ושאר אחרונים חולקין עליו כיון שאינו משכר. .

The kohein must wash his hands until the wrist before birchas kohanim[6] קכח, ו. . If no water is available, he may rely on the netilas yadayim he did upon awaking[7] מ"ב (קכח, כ). . However, if he knows that he touched a dirty place on his body, or he had only washed until the knuckles upon awaking (as is the case on Yom Kippur), he may not recite birkas kohanim unless he first washes his hands until his wrists[8] וע' עולת תמיד הקשה, איך יכול לסמוך על נטילתו שחרית, הא בבקר אין צריך לרחוץ אלא עד קשרי אצבעותיו ולברכת כהנים צריך לרחוץ עד הפרק, ותי' דבדיעבד או בשעת הדחק סגי עד קשרי אצבעותיו. וע' א"ר תי' שנטילת ידים שחרית ולברכת כהנים שניהם נלמדו מקידוש ידים במקדש, ושניהם צריכים עד הפרק.

{ויש מתרצים דמה שכתב שסומך על נטילתו שחרית, מיירי כשנטל עד הפרק בשחרית.}

ואם אין לו כלי ליטול ידיו, צ"ע אם מהני לטבול ידיו במים. דנטילה זו נלמד מקידוש ידים ורגלים לעבודת המקדש. ולענין טבילת ידיו בתוך הכיור מסיק הגמ' (זבחים כא.) באיבעיא דלא איפשיטא, וכתב רמב"ם (ביאת מקדש ה, י) דאין מקדשים בתוכו, ואם קידש בתוכו ועבד, לא חילל (ע"ש במפרשיו למה לא כתב שהוא ספק אם חילל). וא"כ, גם בנידון דידן לכתחלה אין לעשות כן אבל מועיל בדיעבד.

אבל לענין נטילת ידים בבוקר, דלדעת רשב"א נלמד מדין קידוש ידים במקדש, כ' שו"ע (ד, יב) דעלתה לו לענין קר"ש ותפלה (אבל לא לרוח רעה), ולא כתב ספק אם עלתה בדיעבד. וע' מ"ב שיש לדייק ממה דדוקא בכיור יש דרשה שצריך לרחוץ ממנו, משמע דשאר נטילות אין קפידא אם שכשך בתוכו אם ממנו. א"כ, אפי' אם נט"י בבוקר נלמד מקידוש ידו"ר, אין קפידא אם שכשך בתוכו או ממנו, ואפשר דה"ה לנט"י לבר"כ.

ויש סברא אחרת להחמיר דלא עלתה לו, דהא י"א (ע' מ"ב קכח, כא) דכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה, צריך גם לנטילה לבר"כ. אבל כיון שאם אין לו כלי יכול לשכשך ידיו בתוך מקוה כשירה או לתוך מעין (שו"ע קנט, יד), ודאי יש להקל כאן. ואפי' אם אין לו אלא מ' סאה שאובין, הראב"ד (שם סע' טז) מיקל שיכול לטבול בו ידיו, ולענין בר"כ כיון שאפשר שאין צריך הדברים המעכבים בנט"י לסעודה, אפשר שיש לצרף דעה זו להתיר זה, וצ"ע.

וע' דגמ"ר שאם בבקר לא נטל אלא עד קשרי עצבעותיו, כשנוטל לברכת כהנים חייב לברך.
.

A levi should preferably pour the water on the hands of the kohein. If no levi is present, a firstborn to his mother should pour it. If none is present, each kohein should wash himself[9] קכח, ו, ומ"ב שם. וע' מג"א ובאר היטב, שאין לבכור מאביו או לישראל אחר ליצוק מים על ידיהם, ואין לכהן ליצוק מים על ידים של כהן אחר.

וכ' שו"ע קודם לכן יטול הלוי ידיו, ורמ"א כ' לא נהגו הלויים ליטול ידיהם תחלה, אלא סומכים על נטילתם שחרית.

ולא יברך על נטילה זו (שו"ע סע' ז) כיון דלדעת רמב"ם יכול לסמוך על נטילתו בשחרית. אולם, לדעת מג"א אם ידע שנגע במקום מטונף חייב לברך לכו"ע, והא"ר חולק ודעתו שלא נתקנו ברכה לנטילה זו, וכן נוהגים. ומ"ב (קכח, כד) מכריע שכל כהן ירא וחרד לא יגע במקום מטונף כדי שלא יכנס לספק ברכה.
.

Kohanim must remove their shoes before birchas kohanim[10] קכח, ה . If they have laces, he should untie the laces before washing his hands[11] פשוט . It is not proper to perform it while barefoot, so the kohanim should ensure to wear socks[12] מ"ב (קכח, יח) .

The kohanim should recite birchas kohanim when standing directly in front of the aron kodesh (or next to it if there are many kohanim), even if it is not along the eastern wall[13] .

Birkas kohanim is only performed if one (or more) kohen aged thirteen or older is present. Kohanim under thirteen should join them and perform it with them (when old enough to recite it with the proper motions[14] מ"ב (קכח, קכג) ), but may not perform it by themselves[15] קכח, לד, ע"פ מ"ב (ס"ק קכא) דכל שהגיע לי"ג תלינן דמסתמא יש לו שערות .

There must be ten adult males present to recite birkas kohanim[16] קכח, א. וע' ביה"ל (ד"ה פחות) דאפי' אם התחיל חזרת הש"ץ בעשרה ויצאו מקצתן, אינו מברך בר"כ. . It is recited even if there are less than ten non-kohanim to accept the bracha[17] קכח, א. ואע"פ דלקמן פסק (סע' כה, ע"פ מ"ב שם) כ' שבבית הכנסת שיש רק י' וכולם כהנים, כולם עולים לדוכן, ומברכים לנשים וטף, ואם אינם שם, אין האמן מעכב הברכה, ואם יש יותר מי', היתרה מי' יעלו ויברכו והי' עונים אחריהם אמן, וא"כ הרי צריך י' לענות אמן, לא קשה, דשאני התם דכיון דעיקר ברכת כהנים על ישראל נאמרה חשיבי אפילו בפחות מעשרה ואפילו יש שם רק ישראל אחד כולם עולים לדוכן ומברכין לישראל זה משא"כ בנידון דידן שכולם כהנים לא חשיבי לברכם לחודייהו אא"כ יש עשרה שיקבלו הברכה ויענו אמן (ע"פ מ"ב ס"ק כא, בשם מג"א). , but some are stringent that there should be ten non-kohanim there[18] רעק"א (הגה"ה במג"א קכח, לח), דאין הכרח לדברי המג"א, דאפשר דסע' א' מיירי כשיש שם רק י' עם הכהנים, ובכה"ג הכהן מברך כיון שאין עניית אמן בעשרה מעכב הברכה, אבל כשיש יותר מי', לכתחלה יהיו י' שמקבלים הברכה, ואין חילוק בין אם המקבלים ישראלים או כהנים. אבל באג"מ (או"ח ב, לא) כ' שהוא תמוה, ע"ש. .

When the chazzan says “retzei…”, all kohanim present should start walking to the front of the shul. They may also walk up and stand there before retzei. However, if a kohein did not begin to walk up before the chazzan finishes the bracha of retzei, he may not recite birchas kohanim[19] קכח, ח. ואם עקר רגליו לילך לחוץ ליטול ידיו, מצדד בעטרת זקנים דלא חשיב עקירה, דסעינן עקירה למקום הדוכן (מ"ב ס"ק כח).

ואם עקר רגליו בעת עניית אמן על ברכת רצה, כתב הפמ"ג (אש"א ס"ק יב) יראה דלא יעלה לדוכן.
.

A kohein who always sits next to the aron kodesh should move to a different spot along the wall when the chazzan begins retzei[20] ערה"ש (?), וע' מ"ב הביא מחלקת בזה .

If a kohein is in the middle of shema or birchos krias shema when the chazzan reaches birkas kohanim, he must ascend and recite birkas kohanim (which necessitates starting to walk up when the chazzan says retzei)[21] נראה פשוט, דהוא מצוה דאורייתא, וכן משמע במ"ב (קכח, קו).

וכהן שרוצה לעלות לדוכן אבל עדיין לא בירך ברכת התורה, נראה דבכה"ג יכול לברך ברכת כהנים בלי ברה"ת, שיש לסמוך על דעה ב' בשו"ע (מו, ט) שאין צריך לברך ברה"ת קודם אמירת פסוקים דרך תחנונים.
. If he is in the middle of shemoneh esrei, he should not recite birkas kohanim, unless he is up to Sim Shalom when the chazzan reaches there)[22] מ"ב (קכח, קו). ובכה"ג צריך לעקור רגליו קצת כשמגיע החזן לרצה (שם). וע"ש די"א שיכול לעלות באמצע שמונה עשרה, כיון שהוא מצות עשה דאורייתא. .

B. Recitation

The chazan is permitted to answer amen after each posuk of birchas, but not after the bracha of asher kidshanu bikdushaso shel Aharon[23] מ"ב (קכח, עא). ולדעת הט"ז (ס"ק יד), הש"ץ יכול לענות משום שעניית האמן הוי מצוה המוטלת עליו בשעת התפלה, ודלא כשאר אמן שאסור לענות. וע' העמק שאלה (בהעלותך שאי' קכה) ואג"מ (או"ח ד, כא, או' ב) העלו דלא כהט"ז. .

If there are two or more adult kohanim present, the chazzan should recite “Kohanim” after the entire tzibur finishes reciting amen after …ulecha na’eh l’hodos, and, after he finishes, the kohanim should begin reciting the bracha[24] קכח, יח . If only one adult kohein is present (even if there are younger kohanim with him[25] מ"ב (קכח, לח) ), “Kohanim” is not recited, and the kohein should immediately begin reciting the bracha[26] קכח, י .

The kohanim must stand while reciting birkas kohanim[27] קכח, יד , and the custom is that the congregation should also stand[28] מ"ב (קכח, נא) .

Each kohein must say birkas kohanim in a loud enough voice that the entire congregation can hear him[29] קכח, יד. ואין לצאת ברכת "אשר קדשנו" מכהן אחד, מפני הטירוף (מג"א קכח, יז), אע"פ דבשאר ברכות עושים כן משום ברוב עם (מחה"ש).

ואין לצאת ברכת כהנים בעצמו בשומע כעונה, לדעת הבית הלוי (על התורה, בראשית עמ' פז), משום שצריך שהקהל ישמעו הברכה משום אמור להם, ואי אפשר לצאת דין הגבהת קול בשוכ"ע. ולדעת הנצי"ב (העמק שאלה, בהעלותך שאי' קכה) משום דהוי כתפלת שמו"ע, ואסור להוציא אלא למי שאינו בקי.
. If a kohein is hoarse and cannot say it this loud, he should leave the shul before the chazzan recites retzei[30] מ"ב (קכח, נג) .

The chazzan may not begin saying any of the brachos until the entire tzibur has finished saying amen[31] מ"ב (קכח, סה-סו) בביאור דעת השו"ע. , and may not begin the next word until the kohanim finish the previous one[32] מ"ב (קכח, סח) . The kohanim may not begin saying the word until the chazan finishes saying it, and the tzibur may not answer amen until all the kohanim finish saying the bracha[33] קכח, יח .

The bracha of asher kidshanu bikdushaso shel Aharon… should be recited while facing east, and before saying the word b’ahava, the kohanim should turn around to face the tzibur[34] ע' מ"ב (קכח, מ). .

When reciting birkas kohanim (with the finger outstretched as is the custom), the kohein’s right hand should be held higher than his left[35] קכח, יב (even if he is left-handed)[36] כן משמע בערה"ש (קכח, כב), שכ' הטעם כדי שיגבר הימין שהוא חסד על השמאל שהוא גבורה. .

It is imperative that one answer amen to birkas kohanim, as it is a mitzva d’oraysa to be blessed by the kohein, and answering amen shows one’s acceptance of the bracha. One may not answer amen in the middle of shemoneh esrei. Therefore, one may not begin davening shemoneh esrei if he will not finish before birkas kohanim[37] אג"מ (או"ח ד, כא, אות ב) . One is permitted to answer amen in the middle of krias shema or birchos krias shema[38] אג"מ (שם) .


[1] רמב"ם (ספה"מ ע' כו), חינוך (מצ' שעח)

ויש מצוה דאורייתא אפי' בכהן אחד, כ"כ ערה"ש (קכח, ט) פר"ח (?) ומנ"ח (?), וע"ש דאפי' לדעת תוס' (?) הוי דאורייתא, וכן משמע בביה"ל (סע' כה ד"ה יותר) שהוא העיקר להלכה.

[2] ביה"ל (ר"ס קכח) בשם ספר חרדים, וכ"כ באג"מ (או"ח ד, כא אות ב) לדינא.

[3] קכח, לח (ע"ש החילוק בין שתה רביעית או יותר מרביעית.).

[4] ע' מ"ב (קכח, קמא) דלדעת מג"א יכול לישא כפיו אם לא הגיע לשכרותו של לוט, ושאר אחרונים חלקו עליו, דכל שנשתכר עד שאינו יכול לדבר בפני המלך לא ישא את כפיו.

[5] ע' מ"ב (קכח, קמא) שאם שתה יין מגתו, לדעת מג"א אסור לישא כפיו, ושאר אחרונים חולקין עליו כיון שאינו משכר.

[6] קכח, ו.

[7] מ"ב (קכח, כ).

[8] וע' עולת תמיד הקשה, איך יכול לסמוך על נטילתו שחרית, הא בבקר אין צריך לרחוץ אלא עד קשרי אצבעותיו ולברכת כהנים צריך לרחוץ עד הפרק, ותי' דבדיעבד או בשעת הדחק סגי עד קשרי אצבעותיו. וע' א"ר תי' שנטילת ידים שחרית ולברכת כהנים שניהם נלמדו מקידוש ידים במקדש, ושניהם צריכים עד הפרק.

{ויש מתרצים דמה שכתב שסומך על נטילתו שחרית, מיירי כשנטל עד הפרק בשחרית.}

ואם אין לו כלי ליטול ידיו, צ"ע אם מהני לטבול ידיו במים. דנטילה זו נלמד מקידוש ידים ורגלים לעבודת המקדש. ולענין טבילת ידיו בתוך הכיור מסיק הגמ' (זבחים כא.) באיבעיא דלא איפשיטא, וכתב רמב"ם (ביאת מקדש ה, י) דאין מקדשים בתוכו, ואם קידש בתוכו ועבד, לא חילל (ע"ש במפרשיו למה לא כתב שהוא ספק אם חילל). וא"כ, גם בנידון דידן לכתחלה אין לעשות כן אבל מועיל בדיעבד.

אבל לענין נטילת ידים בבוקר, דלדעת רשב"א נלמד מדין קידוש ידים במקדש, כ' שו"ע (ד, יב) דעלתה לו לענין קר"ש ותפלה (אבל לא לרוח רעה), ולא כתב ספק אם עלתה בדיעבד. וע' מ"ב שיש לדייק ממה דדוקא בכיור יש דרשה שצריך לרחוץ ממנו, משמע דשאר נטילות אין קפידא אם שכשך בתוכו אם ממנו. א"כ, אפי' אם נט"י בבוקר נלמד מקידוש ידו"ר, אין קפידא אם שכשך בתוכו או ממנו, ואפשר דה"ה לנט"י לבר"כ.

ויש סברא אחרת להחמיר דלא עלתה לו, דהא י"א (ע' מ"ב קכח, כא) דכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה, צריך גם לנטילה לבר"כ. אבל כיון שאם אין לו כלי יכול לשכשך ידיו בתוך מקוה כשירה או לתוך מעין (שו"ע קנט, יד), ודאי יש להקל כאן. ואפי' אם אין לו אלא מ' סאה שאובין, הראב"ד (שם סע' טז) מיקל שיכול לטבול בו ידיו, ולענין בר"כ כיון שאפשר שאין צריך הדברים המעכבים בנט"י לסעודה, אפשר שיש לצרף דעה זו להתיר זה, וצ"ע.

וע' דגמ"ר שאם בבקר לא נטל אלא עד קשרי עצבעותיו, כשנוטל לברכת כהנים חייב לברך.

[9] קכח, ו, ומ"ב שם. וע' מג"א ובאר היטב, שאין לבכור מאביו או לישראל אחר ליצוק מים על ידיהם, ואין לכהן ליצוק מים על ידים של כהן אחר.

וכ' שו"ע קודם לכן יטול הלוי ידיו, ורמ"א כ' לא נהגו הלויים ליטול ידיהם תחלה, אלא סומכים על נטילתם שחרית.

ולא יברך על נטילה זו (שו"ע סע' ז) כיון דלדעת רמב"ם יכול לסמוך על נטילתו בשחרית. אולם, לדעת מג"א אם ידע שנגע במקום מטונף חייב לברך לכו"ע, והא"ר חולק ודעתו שלא נתקנו ברכה לנטילה זו, וכן נוהגים. ומ"ב (קכח, כד) מכריע שכל כהן ירא וחרד לא יגע במקום מטונף כדי שלא יכנס לספק ברכה.

[10] קכח, ה

[11] פשוט

[12] מ"ב (קכח, יח)

[14] מ"ב (קכח, קכג)

[15] קכח, לד, ע"פ מ"ב (ס"ק קכא) דכל שהגיע לי"ג תלינן דמסתמא יש לו שערות

[16] קכח, א. וע' ביה"ל (ד"ה פחות) דאפי' אם התחיל חזרת הש"ץ בעשרה ויצאו מקצתן, אינו מברך בר"כ.

[17] קכח, א. ואע"פ דלקמן פסק (סע' כה, ע"פ מ"ב שם) כ' שבבית הכנסת שיש רק י' וכולם כהנים, כולם עולים לדוכן, ומברכים לנשים וטף, ואם אינם שם, אין האמן מעכב הברכה, ואם יש יותר מי', היתרה מי' יעלו ויברכו והי' עונים אחריהם אמן, וא"כ הרי צריך י' לענות אמן, לא קשה, דשאני התם דכיון דעיקר ברכת כהנים על ישראל נאמרה חשיבי אפילו בפחות מעשרה ואפילו יש שם רק ישראל אחד כולם עולים לדוכן ומברכין לישראל זה משא"כ בנידון דידן שכולם כהנים לא חשיבי לברכם לחודייהו אא"כ יש עשרה שיקבלו הברכה ויענו אמן (ע"פ מ"ב ס"ק כא, בשם מג"א).

[18] רעק"א (הגה"ה במג"א קכח, לח), דאין הכרח לדברי המג"א, דאפשר דסע' א' מיירי כשיש שם רק י' עם הכהנים, ובכה"ג הכהן מברך כיון שאין עניית אמן בעשרה מעכב הברכה, אבל כשיש יותר מי', לכתחלה יהיו י' שמקבלים הברכה, ואין חילוק בין אם המקבלים ישראלים או כהנים. אבל באג"מ (או"ח ב, לא) כ' שהוא תמוה, ע"ש.

[19] קכח, ח. ואם עקר רגליו לילך לחוץ ליטול ידיו, מצדד בעטרת זקנים דלא חשיב עקירה, דסעינן עקירה למקום הדוכן (מ"ב ס"ק כח).

ואם עקר רגליו בעת עניית אמן על ברכת רצה, כתב הפמ"ג (אש"א ס"ק יב) יראה דלא יעלה לדוכן.

[20] ערה"ש (?), וע' מ"ב הביא מחלקת בזה

[21] נראה פשוט, דהוא מצוה דאורייתא, וכן משמע במ"ב (קכח, קו).

וכהן שרוצה לעלות לדוכן אבל עדיין לא בירך ברכת התורה, נראה דבכה"ג יכול לברך ברכת כהנים בלי ברה"ת, שיש לסמוך על דעה ב' בשו"ע (מו, ט) שאין צריך לברך ברה"ת קודם אמירת פסוקים דרך תחנונים.

[22] מ"ב (קכח, קו). ובכה"ג צריך לעקור רגליו קצת כשמגיע החזן לרצה (שם). וע"ש די"א שיכול לעלות באמצע שמונה עשרה, כיון שהוא מצות עשה דאורייתא.

[23] מ"ב (קכח, עא). ולדעת הט"ז (ס"ק יד), הש"ץ יכול לענות משום שעניית האמן הוי מצוה המוטלת עליו בשעת התפלה, ודלא כשאר אמן שאסור לענות. וע' העמק שאלה (בהעלותך שאי' קכה) ואג"מ (או"ח ד, כא, או' ב) העלו דלא כהט"ז.

[24] קכח, יח

[25] מ"ב (קכח, לח)

[26] קכח, י

[27] קכח, יד

[28] מ"ב (קכח, נא)

[29] קכח, יד. ואין לצאת ברכת "אשר קדשנו" מכהן אחד, מפני הטירוף (מג"א קכח, יז), אע"פ דבשאר ברכות עושים כן משום ברוב עם (מחה"ש).

ואין לצאת ברכת כהנים בעצמו בשומע כעונה, לדעת הבית הלוי (על התורה, בראשית עמ' פז), משום שצריך שהקהל ישמעו הברכה משום אמור להם, ואי אפשר לצאת דין הגבהת קול בשוכ"ע. ולדעת הנצי"ב (העמק שאלה, בהעלותך שאי' קכה) משום דהוי כתפלת שמו"ע, ואסור להוציא אלא למי שאינו בקי.

[30] מ"ב (קכח, נג)

[31] מ"ב (קכח, סה-סו) בביאור דעת השו"ע.

[32] מ"ב (קכח, סח)

[33] קכח, יח

[34] ע' מ"ב (קכח, מ).

[35] קכח, יב

[36] כן משמע בערה"ש (קכח, כב), שכ' הטעם כדי שיגבר הימין שהוא חסד על השמאל שהוא גבורה.

[37] אג"מ (או"ח ד, כא, אות ב)

[38] אג"מ (שם)

Next: Eruv Tavshilin
Eruv Tavshilin