Halacha OnlineHalacha for the Frum Jew
Kibus

ShabbosHalachos of Tying and Untying

A. Types of Knots

One may not tie or untie certain types of knots[1] ע' רמב"ם (שבת י, א-ג), וע' ב"י סי' שיז ומ"ב (הקדמה), דלדעת רי"ף, אם ישאר כך לעולם והוא מעשה אומן, חייב, ואם הוא מעשה אומן ואינו קשר של קיימא או קש"ק ולא מעשה אומן, פטור אבל אסור, ואם אינו מעשה אומן ולא של קיימא, מותר. ולדעת רש"י ושא"פ, אם דרכו לישאר כך לעולם, חייב, ואם דרכו לקושרו רק לזמן, פטור אבל אסור, ואם דרכו להתירו באותו יום, מותר (ולא תלוי כלל אם הוא מעשה אומן או לא). וכ' רמ"א (שיז,א) אין אנו בקיים מה מיקרי קשר של אומן.

וע' הררי קדם (ח"ג ס' קיד) בביאור הענין.
.

There are four types of knots:

1)    Loose knots. This includes any knot which is too loose to hold up to slight pressure, such as a single knot tied around an object (which comes apart with little effort). A bow, when made without a knot underneath it, and a slip knot, are both not considered a “knot” at all, because they come apart without effort when the string is pulled from its end[2] דהיינו עניבה, כ"כ ב"י (שיז, ד"ה קושרין דלי) בשם מרדכי (הל' ציצית, תתקמ), וכ"כ חוט שני (פרק לד ד"ה ונראה) שהוא הכלל בזה. . These types of knots may be tied or untied, regardless of how long one intends to leave it in place.

2)    Knot with a bow on top[3] מ"ב (שיז,כט) ומג"א, דלא כמרדכי (הו"ד מג"א) שאסור אא"כ עשה ב' עניבות זה על גב זה . This knot is stronger than a single knot without a bow, as it can withstand being pulled apart easily, so its rules are more stringent. If this type of knot is usually untied within 24[4] ויש מקילים לומר עד ז' ימים לא מיקרי של קיימא (רמ"א שיז,א), וע' ב"י י"א עד ג' ימים hours[5] ביה”ל ר"ס שיז and it is made with the intention to untie it by then[6] רמ"א שיז,ה כ' אפי' עניבה על גבי קשר נוהגין בו היתר, אבל כ' השו"ע רק "עניבה מותר שלאו קשר הוא". , it may be tied. However, if one made it with intention to keep it for longer than 24 hours, or this knot is usually left for that long, it may not be tied. Similarly, one may untie a bow on a knot which was made with intention to undo it within 24 hours, or was tied accidentally. However, if one made it with intention to keep it there for a long time, it may not be untied.

3)    Tight knots- including two knots[7] מ"ב שיז,יד tied on top of each other, a simple knot tied in a piece of string[8] רמ"א שיז,א , or any other tight knot[9] מ"ב שיז,יד . If this knot is usually untied within 24 hours and his intention is to untie it by then, or was made unintentionally, it may only be untied in cases of pain or distress or to perform a mitzvah[10] רמ"א שיז,א . The same conditions apply regarding tying it in the first place. Otherwise, it may not be tied or untied.

4)    Professional knots (Boy Scout knots, sailor’s knot, etc.) – These knots may not be tied or untied[11] שיז,א .

 

B. Additional Prohibitions

One may not twist strings together to create a rope, or twist together individual threads. Also, one may not untwist threads which were twisted together[12] קושר- רמב"ם (שבת י, ח) כ' חייב משום קושר, וכ"כ מג"א (ס"ס שיז) ומ"ב (שם). אמנם, בשו"ע (שיד, ח) כ' לענין חותלות של תמרים, וז"ל אם הכיסוי קשור בחבל, מתיר וסותר שרשרות החבל וחותך אפילו בסכין, עכ"ל, וע' רעק"א (שם) הקשה שהוא דלא כמג"א. ואין להקשות על הרמב"ם מדברי הגמרא (ביצה לא:) עצמו שכתב "מפקיע" וחותך, דיש לפרש "מפקיע" ר"ל לקרוע ביד (כ"כ ביה"ל שם, וע' חזון איש (נא, יג) הקשה על זה) או שהוא מפקיע החותם עצמו (אבנ"ז (או"ח קפב, א), ע"פ פירוש ר"ח).

טווה- ע' ירושלמי (שבת פ"ז הל' ב) משמע העושה חבל חייב משום טווה. וע' אבנ"ז (קפב, א) נפקא מינה אם אסור משום משום טווה או קושר, דאם אסור משום טווה אין איסור לסותרו, אבל אם אסור משום קושר יש איסור להתירו. [ונ"ל דיש לומר דלדעת השו"ע הנ"ל, אפשר דפסק כהירושלמי, ולכן התיר בהתרת חבל, אבל אפשר דלעשות חבל הוי אסור משום טווה.] (וע' בזה בשו"ת שבט הלוי ח"א סי' קא).

וצ"ע לדעת רמב"ם למה באמת אינו חייב משום טווה, וע' ערה"ש (שיז, א) דטווה לא שייך אלא בנימין דקים כיון שהאיסור הוא לעשות חוטים, ולכן לא שייך לעשיית חבלים שעשויים מחוטים גסים. [וע' א"ר (תקיד, כט) בשם ש"ל פי' "אין גודלים פתילה" דמיירי בטווה ע"י כלי אומן, ופמ"ג (אש"א תקיד, יח) כ' עליו שיש לאסור אפי' כשעושה ביד, וצ"ע. וחיי אדם (כה, א) כ' הטווה ביד חייב.]

אורג- ע' רמב"ם (ט, יט) כ' הקולע את הנימין חייב משום אורג, וצ"ע למה בעשיית חבל אינו חייב משום אורג. וע' פמ"ג (אש"א שיז, כ) תירץ דאורג לא הוי אלא בנימין דקים, אבל בחוטים עבים חייב משום קושר, וסיים בצ"ע (וכנראה דדבריו שם הם דלא כערה"ש הנ"ל). וע' מנחת חינוך (מיסך השבת, מלאכת קושר אות ג) מצדד דאפשר שחייב משום שניהם.

[ולולי דמסתפינא הייתי אומר לדעת הרמב"ם, דאורג לא שייך אלא במעשה קליעה ולא במעשה פתילה שהוא שזירה (braiding and not twisting).]

תופר- ע' אג"מ (או"ח ב, פד) הקשה על הרמב"ם למה אינו חייב משום תופר, דהא תופר הוי כשמשתמש עם חוט אחד לחבר ב' דברים אחרים, וגם כאן הרי מחבר ב' חוטים כיון שהוא פותל בהם גם חוט אחר, ותירץ שלא שייך תפירה אלא בדבר שסותרו ע"י קריעה, אבל אי אפשר לסתור חבל לעשות חוטים ע"י מעשה קריעה, אבל הרוצה לסתור קשר חולקו דוקא ע"י התרת הקשר ולא ע"י קריעה, והוא דומה לפתילה שמחלקו דוקא ע"י הפרדה. ולכן בעשייתו חייב משום קושר ולא תופר, עכת"ד. אולם, ע' פמ"ג (אש"א תקיד, יח) כתב שהמפריד פתילה עובר משום קורע, וכנראה הוא שלא כדברי האג"מ. אבל יש לעיין על דברי הפמ"ג בלאו הכי, שאם חייב על ההפרדה משום קריעה לכאו' חייב על הגדילה משום תופר, וברמב"ם הנ"ל משמע שאינו חייב אלא משום קושר, וצ"ע.

מכה בפטיש- ולא כתב הרמב"ם שעובר גם משום מכה בפטיש. וע' רמב"ם בהל' יו"ט (ד, ז), שכתב ואין גודלים את הפתילה, ולא כתב משום איזה מלאכה אסור. וע' שו"ע (תקיד, ט), ובמ"ב וביה"ל (בשם מאירי) משמע שחייב משום מכה בפטיש. ואפשר דלדעת רמב"ם חייב גם משום מכה בפטיש. וע' פמ"ג (שם) שהמפריד נר שעוה קלוע, אפשר דדומה לסתירת כלי.
. For example, one may not twist fraying ends of tzitzis to prevent them from fraying further.

It is permitted to close a bag using a twist tie and to open it[13] אמת ליעקב (ס' שיז הע' 360), וכ' הטעם, דכל אחד יכול לפותחה ואין בזה משום מעשה אומן כלל. וכן התיר בשו"ת שבט הלוי (ח, נה), והביא שם ג' סברות. א', כיון שסוגרו רק לזמן קצר, אם היה קשר ממש לא היה אסור אלא מדרבנן, ואפשר דרק גזרו בקשר שאינו של קיימא כשעושה קשר ממש כיון שהוא דבר שכיח אבל בתולדת קשר אפשר שלא גזרו. ב', כיון שיש מחלקת בכל הדין של התרת הפתיל (כמ"ש בהערה הקודמת בשם רעק"א), כאן שאפי' לדעת האוסרים לא הוי אלא איסור דרבנן הוי ספק דרבנן ולקולא. ג', דלא דמי להרמב"ם כלל, דרמב"ם מיירי שצורת בנין החבל הוי ע"י פתילת ב' חוטים יחד והתחברות זה הוי דומה לקושר, משא"כ זה שעיקרו הוא לסבב החבילה, הוי רק עושה סיבוב בצורה שנוח לו לפתוח ולגור ואינו דומה לקשירה כלל. .

 

C. Examples

If one’s shoelace became knotted with a double knot so he cannot remove his shoe, he may untie it if he wants to sleep and it would cause him discomfort.

One may not tie a bow on top of an existing knot on a dress if it usually remains there for a long time.

One may not use a rope to make a knot on a bow to hold curtains in place. However, one may make a slipknot to hold them.

One may make a slipknot to hold a bag of food closed, even if he will not undo it within 24 hours.

One may tie a necktie in a manner which will come apart when the narrow end is pulled through the knot, regardless of how long one intends to leave it tied[14] זכור ושמור (פאלק) ח"ג, עמ' 120 {בשם הלכות שבת מהרש"ב כהן} .

One may tie a knot and bow on his shoelaces or an apron, as the bow of these knots is typically untied within 24 hours (unless one intends to leave it there for longer).

A knot which is usually made to last a long time is prohibited to tie, even if one intends to untie that particular knot immediately after Shabbos.

One may tie the top of a plastic shopping bag together with one knot by crossing the handles over each other. However, one may not make a knot by laying it flat and looping the top of the bag over the bottom to make a tight knot in the middle of it (as is done to hold a diaper so it will not fall out).


[1] ע' רמב"ם (שבת י, א-ג), וע' ב"י סי' שיז ומ"ב (הקדמה), דלדעת רי"ף, אם ישאר כך לעולם והוא מעשה אומן, חייב, ואם הוא מעשה אומן ואינו קשר של קיימא או קש"ק ולא מעשה אומן, פטור אבל אסור, ואם אינו מעשה אומן ולא של קיימא, מותר. ולדעת רש"י ושא"פ, אם דרכו לישאר כך לעולם, חייב, ואם דרכו לקושרו רק לזמן, פטור אבל אסור, ואם דרכו להתירו באותו יום, מותר (ולא תלוי כלל אם הוא מעשה אומן או לא). וכ' רמ"א (שיז,א) אין אנו בקיים מה מיקרי קשר של אומן.

וע' הררי קדם (ח"ג ס' קיד) בביאור הענין.

[2] דהיינו עניבה, כ"כ ב"י (שיז, ד"ה קושרין דלי) בשם מרדכי (הל' ציצית, תתקמ), וכ"כ חוט שני (פרק לד ד"ה ונראה) שהוא הכלל בזה.

[3] מ"ב (שיז,כט) ומג"א, דלא כמרדכי (הו"ד מג"א) שאסור אא"כ עשה ב' עניבות זה על גב זה

[4] ויש מקילים לומר עד ז' ימים לא מיקרי של קיימא (רמ"א שיז,א), וע' ב"י י"א עד ג' ימים

[5] ביה”ל ר"ס שיז

[6] רמ"א שיז,ה כ' אפי' עניבה על גבי קשר נוהגין בו היתר, אבל כ' השו"ע רק "עניבה מותר שלאו קשר הוא".

[7] מ"ב שיז,יד

[8] רמ"א שיז,א

[9] מ"ב שיז,יד

[10] רמ"א שיז,א

[11] שיז,א

[12] קושר- רמב"ם (שבת י, ח) כ' חייב משום קושר, וכ"כ מג"א (ס"ס שיז) ומ"ב (שם). אמנם, בשו"ע (שיד, ח) כ' לענין חותלות של תמרים, וז"ל אם הכיסוי קשור בחבל, מתיר וסותר שרשרות החבל וחותך אפילו בסכין, עכ"ל, וע' רעק"א (שם) הקשה שהוא דלא כמג"א. ואין להקשות על הרמב"ם מדברי הגמרא (ביצה לא:) עצמו שכתב "מפקיע" וחותך, דיש לפרש "מפקיע" ר"ל לקרוע ביד (כ"כ ביה"ל שם, וע' חזון איש (נא, יג) הקשה על זה) או שהוא מפקיע החותם עצמו (אבנ"ז (או"ח קפב, א), ע"פ פירוש ר"ח).

טווה- ע' ירושלמי (שבת פ"ז הל' ב) משמע העושה חבל חייב משום טווה. וע' אבנ"ז (קפב, א) נפקא מינה אם אסור משום משום טווה או קושר, דאם אסור משום טווה אין איסור לסותרו, אבל אם אסור משום קושר יש איסור להתירו. [ונ"ל דיש לומר דלדעת השו"ע הנ"ל, אפשר דפסק כהירושלמי, ולכן התיר בהתרת חבל, אבל אפשר דלעשות חבל הוי אסור משום טווה.] (וע' בזה בשו"ת שבט הלוי ח"א סי' קא).

וצ"ע לדעת רמב"ם למה באמת אינו חייב משום טווה, וע' ערה"ש (שיז, א) דטווה לא שייך אלא בנימין דקים כיון שהאיסור הוא לעשות חוטים, ולכן לא שייך לעשיית חבלים שעשויים מחוטים גסים. [וע' א"ר (תקיד, כט) בשם ש"ל פי' "אין גודלים פתילה" דמיירי בטווה ע"י כלי אומן, ופמ"ג (אש"א תקיד, יח) כ' עליו שיש לאסור אפי' כשעושה ביד, וצ"ע. וחיי אדם (כה, א) כ' הטווה ביד חייב.]

אורג- ע' רמב"ם (ט, יט) כ' הקולע את הנימין חייב משום אורג, וצ"ע למה בעשיית חבל אינו חייב משום אורג. וע' פמ"ג (אש"א שיז, כ) תירץ דאורג לא הוי אלא בנימין דקים, אבל בחוטים עבים חייב משום קושר, וסיים בצ"ע (וכנראה דדבריו שם הם דלא כערה"ש הנ"ל). וע' מנחת חינוך (מיסך השבת, מלאכת קושר אות ג) מצדד דאפשר שחייב משום שניהם.

[ולולי דמסתפינא הייתי אומר לדעת הרמב"ם, דאורג לא שייך אלא במעשה קליעה ולא במעשה פתילה שהוא שזירה (braiding and not twisting).]

תופר- ע' אג"מ (או"ח ב, פד) הקשה על הרמב"ם למה אינו חייב משום תופר, דהא תופר הוי כשמשתמש עם חוט אחד לחבר ב' דברים אחרים, וגם כאן הרי מחבר ב' חוטים כיון שהוא פותל בהם גם חוט אחר, ותירץ שלא שייך תפירה אלא בדבר שסותרו ע"י קריעה, אבל אי אפשר לסתור חבל לעשות חוטים ע"י מעשה קריעה, אבל הרוצה לסתור קשר חולקו דוקא ע"י התרת הקשר ולא ע"י קריעה, והוא דומה לפתילה שמחלקו דוקא ע"י הפרדה. ולכן בעשייתו חייב משום קושר ולא תופר, עכת"ד. אולם, ע' פמ"ג (אש"א תקיד, יח) כתב שהמפריד פתילה עובר משום קורע, וכנראה הוא שלא כדברי האג"מ. אבל יש לעיין על דברי הפמ"ג בלאו הכי, שאם חייב על ההפרדה משום קריעה לכאו' חייב על הגדילה משום תופר, וברמב"ם הנ"ל משמע שאינו חייב אלא משום קושר, וצ"ע.

מכה בפטיש- ולא כתב הרמב"ם שעובר גם משום מכה בפטיש. וע' רמב"ם בהל' יו"ט (ד, ז), שכתב ואין גודלים את הפתילה, ולא כתב משום איזה מלאכה אסור. וע' שו"ע (תקיד, ט), ובמ"ב וביה"ל (בשם מאירי) משמע שחייב משום מכה בפטיש. ואפשר דלדעת רמב"ם חייב גם משום מכה בפטיש. וע' פמ"ג (שם) שהמפריד נר שעוה קלוע, אפשר דדומה לסתירת כלי.

[13] אמת ליעקב (ס' שיז הע' 360), וכ' הטעם, דכל אחד יכול לפותחה ואין בזה משום מעשה אומן כלל. וכן התיר בשו"ת שבט הלוי (ח, נה), והביא שם ג' סברות. א', כיון שסוגרו רק לזמן קצר, אם היה קשר ממש לא היה אסור אלא מדרבנן, ואפשר דרק גזרו בקשר שאינו של קיימא כשעושה קשר ממש כיון שהוא דבר שכיח אבל בתולדת קשר אפשר שלא גזרו. ב', כיון שיש מחלקת בכל הדין של התרת הפתיל (כמ"ש בהערה הקודמת בשם רעק"א), כאן שאפי' לדעת האוסרים לא הוי אלא איסור דרבנן הוי ספק דרבנן ולקולא. ג', דלא דמי להרמב"ם כלל, דרמב"ם מיירי שצורת בנין החבל הוי ע"י פתילת ב' חוטים יחד והתחברות זה הוי דומה לקושר, משא"כ זה שעיקרו הוא לסבב החבילה, הוי רק עושה סיבוב בצורה שנוח לו לפתוח ולגור ואינו דומה לקשירה כלל.

[14] זכור ושמור (פאלק) ח"ג, עמ' 120 {בשם הלכות שבת מהרש"ב כהן}

Next: Trapping
Trapping