ShabbosHalachos of Techumin

One is forbidden midrabanan to walk outside of the techum of the city he spends Shabbos in, and according to some, it would be assur mid’oraysa to travel 12 mil (appx. eight miles) outside his techum.

One is permitted to walk his entire city (or whatever area he spends Shabbos in), and outside of it, within the techum of the city. The techum is defined with various leniencies: the border of the city is defined by the houses which are the farthest in the directions north, south, east and west (in most cases[1] בעיר העשויה כקשת, אם יש בין ב' ראשי הקשת פחות מד' אלפים אמה, וגם מן יתר לקשת פחות מאלפים, רואין את כל רוחב הקשת כאילו היא מליאה בתים (שצח, ד). ואם יש שורה של בתים ). A rectangle is then drawn around it, using lines which run perfectly[2] אין זה ע"פ compass direction אוtrue north , אלא כפי הכוכבים או, אם אינו יודע זה, ע"פ מהלך השמש, כמבואר בגמ' ערובין (נו.). [וכל שיעורים אלו הם קרובים מאד זל"ז, ויש להעיר שלעשותה ע"פ הכוכבים, כמ"ש בגמ', הוא נשתנה במשך השנה, ואפי' אלו שהם בצפון אינם בדיוק במקום אחד בצפון.] ואם העיר כבר מרובע ולא לריבוע העולם אלא לאלכסונו, אין מרבעים אותו אלא מניחים אותו כמו שהיא (שו"ע שצח, א). north-south and east-west, and 70 amos is added around it on each side[3] רמ"א (שצח, ה), וע"ש שו"ע שאין נותנים קרפף לעיר. ובמה שמקיל רמ"א שאם יש בית דירה תוך עיבורה נותנים לו ע' אמה חוץ לבית, ע' ביאה"ל נוטה שיש לחוש לדעת המחמירים שאין נותנים ע' אמה מסוף הבית אלא מסוף העיר. . Then, the rectangle of techum is drawn around that, with the middle of each side 2000 amos away from the first rectangle, and thus, the corners of the techum are 2800[4] אע"פ שכתבו כל הפוסקים 2800 אמות, מדוייק בדברי ב"י (ס' שצט) שזה לאו דוקא, במ"ש רמב"ם באם ב' אנשים מדדו ויש חילוק ביניהם, אם הוא עד בקירוב ל-580 אמ' אזלינן בתר המקיל, {כיון שאפשר שאחד מהם טעה ומדד בקרן באלכסון כשהיה צריך למדוד ישר}, והקשו על הרמב"ם דא"כ הו"ל 572 אמ' (כיון ש572 באלכסון, כפול 1.4 הוי כ-800) ולמה כ' בקירוב ל-580, ותי' הרה"מ שבאמת החשבון של כל אמתא בריבוע אמה וב' חומשין אינו בדקדוק, והוא קצת יותר (וכ"כ תוס' עירובין נז,א), ולכן הוי 828 אמ', וא"כ השיעור שמרויח לכל רוח הוי קרוב ל-585 אמ', ע"ש, וא"כ מדוייק שלעניננו החשבון האמיתי באלכסון הוי 2828. אמנם, שו"ר בחזון איש (או"ח קלח, ד) כתב על זה "ונתנה ההלכה לחשוב בקירוב, שלא ניתנו המצות אלא לצרף הבריות... ולכל הני אינו מפסיד אם הקביעות של גבולי הצמצום יהי' בקירוב כדי שיוכלו לקיים מצות המעשיות אף חלושי הדעת", ע"ש באריכות. וע' כעין זה (בענין נפק"מ אחרת ע"פ החשבון דכל אמה באלכסון הוי אמה וריבוע) בשער הציון (שעב, יח) וז"ל, אלא האמת נראה לעניות דעתי דאין לדקדק בזה יותר, דסמכו חכמים על אלו השיעורים על הענינים שבתורה מפני שקשה לצמצם העודף, ואולי היה מקבל להם מסיני שיש לסמוך על השיעורים האלו אף בשיעורי תורה, ואיך שיהיה, במלתא דרבנן בודאי יש לסמוך על השיעורים אלו, עכ"ל. וכעין זה בערה"ש (יו"ד ל, יג) בענין חשבון הגמ' שאינו בדקדוק, "שהתורה גזרה שיש למדוד באופן זה". וע' אג"מ (יו"ד ג, קכ) דגם בדיני דאורייתא יש לסמוך על שיעורי חז"ל. ועפ"ד תשב"ץ (ח"א סי' קסה) י"ל בענין זה דלחומרא לא דק, ולא מתירין אלא 2800 אמ' אע"פ דעל פי חשבון יש להתיר 2828.

ולכאו' תלוי איך עשו המדידה, שאם עושין המדידה ישר לצפון ואח"כ למערב, נמצא שהקרן צפון-מערבי יהיה 2828 מן האמצע, אבל אם מודדים באלכסון לקרנות, א"כ ודאי צריכים צריכים למדוד רק 2800 אמ' ולא יותר. וראיתי בחזון איש (קי, יד) שיש סוברין דמודדים באלכסון, ע"ש.

וצריך למדוד בחבל של פשתן, ולא בשום אופן אחרת (כגון שלשלאות של ברזל) אע"פ שהוא יותר מדויק (שצח, א, ומ"ב שם), אבל נ"ל שנהגו לעשות חשבון ע"פ google maps, וצ"ע. amos away from the corners of the initial rectangle[5] שצט, י . When there are various cities near each other, there may be additional leniencies[6] ע' שו"ע (שצח, ח) ורמ"א, כשיש ג' כפרים משולשים, אם יש בין האמצעי ובין כל אחד מחיצונים אלפים אמה או פחות, ובין ב' החיצונים רפ"ג אמות מלבד רוחב עיר האמצעי, הרי למי שדר בהחיצונים, דנים לכל שלשתן כעיר אחת, ולמי שדר באמצעי מודדים כרגיל. ומ"ב מקיל כדעת השו"ע, דאפי' האמצעי יכול למדוד כמו החיצונים. , and a Rav should be consulted.

One may define where one wants his techum by placing an eruv techumin there on Friday before sundown[7] ואם נתנו שם בין השמשות, שו"ע (תטו,ב) כ' קנה עירוב ויש חולקים.

[וע' רש"י ותוס' (שבת לד,א) שרש"י פירש שהנחת העירוב תחומין ביה"ש כשר בדיעבד אבל לכתחלה אין להניחו כיון שהוא כעין דאורייתא דאסמכיה אקרא, וא"כ אפי' אם איש אחד הניח עירובים בשביל ב' אנשים, והניח א' לפני שקיעה ונאכל בביה"ש ואח"כ הניח השני בביה"ש, כשר. אבל תוס' כ' דהגמ' מיירי רק בערובי חצרות, אבל בערובי תחומין אפי' בדיעבד ערובו פסול, דרק אמרינן ספק ערוב כשר אם היה לו חזקת כשרות מבעוד יום.

וע' לבוש (סע' א-ב, ע' אליה זוטא שם) הבין בדעת השו"ע שתוס' חולק רק בציור זה כיון שיש תרתי דסתרי, אבל אם הניח רק ערוב אחד בביה"ש, כשר. אבל המג"א ומ"ב חולקים עליו שאין לחלק בדעת התוס' בין הניח ערוב א' או שנים. ולכאו' הבנת המחלקת, האם אמרינן דכיון שיש אסמכתא לעירובי תחומין, מחמירים בספיקו או לא, דלדעת מ"ב, תוס' מחמיר כיון דאסמכוה אקרא (כמ"ש רש"י שם ותוס' ערובין לא,ב), ולפי הלבוש לא החמירו בו אלא כשיש תרתי דסתרי. וצ"ע בדעת הלבוש, למה כשיש ב' ערובי חצרות דסתרי אהדדי כשר, אבל כשיש ב' ערובי תחומין, פסול. וי"ל, דכשאדם אחד הניח ב' ערובי תחומין, פסולים כיון שהוא תרתי דסתרי, כיון שהאדם עושה הפעולה של קנין שביתה בשביל ב' אנשים והם סותרים זה את זה, משא"כ ערובי חצרות שאע"פ שאדם אחד גובה שניהם, הוא מעשה קוף בעלמא ובעצם הערוב רשויות לא שייך כלל למי שנותן אותם בסל, וא"כ לא רואים את זה כתרתי דסתרי. ובאמת חילוק זה מבואר ברש"י (ערובין לא,ב ד"ה ערובי).

וע' ביה”ל (תטו,ג) כ' דלרשב"א (ערובין עו., ע"ש) בציור שהניח ב' ערובין הראשון כשר כיון שיש לו חזקת כשרות, ולתוס' שניהם פסולים דבכה"ג לא מיקרי חזקת כשרות, וע"ש הסביר טעם התוס'.]    , or by walking there before sundown (and one may return home after Shabbos begins)[8] תט,ז . One may only place an eiruv techumin in order to perform a mitzvah. In order to create an eiruv techumin, one must place food there in the amount of {one egg-volume}[9] כמבואר שו"ע שסח,ג. וביסוד, הגמ' תלה דין עירובי חצרות וערובי תחומין זה בזה, שבשניהם מקום פיתא גורם לרב ומקום לינה לשמואל (ערובין עג,א). אלא שיש חילוק ביניהם, שלענין ערובי תחומין תלוי בדעתו, דהא יכול לערב ברגליו אע"פ שאין לו פת שם, ויכול לומר שביתתי במקום פלוני אע"פ שאינו עומד שם, ולתלמידים שלנים במקום רבם ואוכלים במקום אחר, מודדים ממקום רבם כיון ששם היו חפצים לאכול אלא שאין להם פת שם (כמבואר תט,ז), ומוכח מכל זה שהכל תלוי בדעתם. משא"כ ערובי חצרות אינו תלוי בדעתו כלל, ואם אינו רוצה ללון בביתו ובאמת רוצה לשבות במקום אחר, עדיין הוא אוסר על חצירו ולא מצינו שום היתר שלא דנין אותו כמקום פיתו כיון שהיה רוצה לאכול במקום אחר .

If one put his eiruv in a place which is only accessible by violating an issur d’oraysa, the eruv is invalid. If one must only perform an issur d’rabanan, it is valid[10] ואם צריך לעשות ב' איסורים דרבנן בבת אחת, אינו עירוב, כ"כ פירושי המשניות בדעת רש"י (עירובין לה,א). . For example, if his eruv was placed inside a weak structure and could be accessed by merely moving away bricks, it is valid[11] טור סי' שצד. ואע"ג שהגמ' שם מיירי דלא אליבא דהילכתא, דהא מוקי מתניתין כר' מאיר דפוחת לכתחלה ונוטל וההלכה כת"ק דרק נוטל ממקום הפחת (ע' טוש"ע תקיח,ט), וגם הגמ' מוקים המשנה כרבנן שכל שהוא משום שבות גזרו עליו בין השמשות (כדמוכח בתוס' לד,א ד"ה והאמר), ולהלכה פסקינן כרבי, עדיין הדין אמת, כיון שהוא דלא אליבא כהילכתא אחד לצד חומרא ואחת לצד קולא ולמסקנא הדין שוה .

If one left town for Shabbos (outside the techum), and others want to use his items (assuming they know he permits it), they are permitted to use them[12] כן נוהגים, וע' שו"ת שבט הלוי (ח"ט ס' עט) מתיר משום ספק ספיקא, וע' שו"ת שאילת שאול (ברייש) ס' ע-עא, ושם נוטה לדעת הט"ז ודלא כהמ"ב (תה, נ) שמתיר לטלטל הפירות בכל היקף המחיצות (או עירוב) כשהם עכשיו חוץ לתחומן כיון שהפירות אנוסים, וגם נראה דדעת שבה"ל כהט"ז להחמיר בזה.

ולכן לדעת המ"ב, במקום שיש עירוב, מותר אפי' בלי הספ"ס של השבה"ל. ובמקום שאין עירוב, ומטלטלו ביו"ט, אם הוא בגד או דבר אחר שאצלו בבית וכבר קנאו לענין חיוב שמירה קודם שבת, הוי כרגלי השומר לכו"ע (כמ"ש שו"ע שצז, יז).

[ובעיקר הדין יש לדון, דמבואר בתוס' (ערובין מז:) דכלים שאין בעלים עמהם בעיר קונים שביתה במקומן, והקשה רעק"א עליו ממשנה ביצה (מ.) שהם כרגלי הבעלים ולכאו' אסור לזוזם חוץ לד' אמות. ונלע"ד יש ליישב תוס' עם המשנה, דתוס' מיירי בציור שהם כ"כ רחוקים מבעליהם שאין דעתו עליהם כלל שיהיה יכול לבוא אצלם, ולכן פשוט שאין להם דין השביתה שלו דלענין שבת זה הוי כאין להם בעלים, אבל כשהם במקום קרוב שהבעל יכול לבוא אצלם או יכולים להביאם אצלו ברגל, עדיין דעתו עליהם ויש להם דין השביתה שלו, וכאילו הם יצאו חוץ לתחומו ואסור לזוזם חוץ לד"א.] .

If one left his techum, he may be forbidden to leave the location (or enclosure) where he is; see footnote[13] ואם יצא חוץ לתחום י"ב מיל האם יש איסור להמשיך ללכת מדאורייתא או רק מדרבנן, ע' קרית ספר (שבת פרק כז) כ' דאסור מדאורייתא לילך אפי' אמה אחת, ורמב"ן (ערובין מג.) כ' דאסור מדרבנן לילך ד"א ואינו עובר מדאו' עד שילך י"ב מיל, וחזו"א (ס' פ, בסוף) מצדד בדעת תוס' ישנים (יומא סז.) דלחזור לעירו אסור מדרבנן ולהמשיך חוץ לעיר אסור מדאורייתא.

ויסוד מחלקותם, ע' רמב"ן דמפורש בדבריו שהוא סובר .

If one traveled via ship or plane, it is questionable whether he is subject to the issur techum (because he was more than three feet above the ground[14] אמנם, ברכבת וכדומה, כ' ביאה"ל (תד, א) כ' בשם חת"ס דאסור משום תחומין. ובחת"ס כ' משום דהטעם להקל בספינה הוא משום סברת הרמב"ם דבמים לא הוי רשות הרבים דאורייתא משום דאינו דומה לדגלי מדבר. וזה לא שייך ברכבת. [מסתמא, כיון שהוא יכול להצטרף למקום סביבו ליחשב למקום הילוך לס' רבוא.] ), and one should be stringent if he traveled eight miles since the onset of Shabbos[15] תד, א, ורמ"א שם. . Therefore, if one is traveling by ship, and reaches land on Shabbos, he should not disembark, but there is room for leniency if it would be painful or extremely uncomfortable for him to stay on board. After disembarking from a ship, he may walk only within seven feet of where he disembarked. If one travelled by plane, one is already within the confines of the airport’s walls or fence, so he is permitted to disembark, but after disembarking, he must remain in the airport until after Shabbos.

A. Delivery on Shabbos

If an item is delivered on Shabbos, it is muktzah in any of the following three cases:

1. If the item may have been muktzah at the onset of Shabbos, e.g., it may have been harvested, killed, or cooked on Shabbos, it is muktzah machmas gufo.

2. If the item was sent by a Jew to someone who did not know it was coming, e.g., a present sent directly from a Jewish bookstore to the recipient, it is muktzah. (One may be lenient if there is a need.)[16] אם היה דעתו עליו מאתמול, כגון שהזמין החפץ או שאר חפץ שידע שיבא, מותר להשתמש בו, כן דעת רמ"א (תקטו, ט). אבל אם לא ידע שיבא, ביו"ט יש לאסור כיון שאנו מחמירים במוקצה ביו"ט (רמ"א ומ"ב שם, כדעת הרשב"א). אבל בשעת הדחק יש להקל, כיון שאינו מוקצה ממש דהא חזי להשתמש בו אלא שהוא רחוק ממנו (מ"ב שם, שיש לסמוך על דעת הט"ז (תקיח, ז) שחולק על הרשב"א, וע' שעה"צ (ס"ס תקטו) החזיק דברי הט"ז).

3. If one knows that the item(s) inside the package is muktzah, the package is a bosis and therefore attains the same level of muktzah as the item inside.

In these cases, the item may not be moved, like any other muktzah item.

Even if it is not muktzah and may be moved, it is forbidden to use on Shabbos in either of the following cases:

A) If the recipient lives in a city mostly populated by Jews, one may not use it. (One may be lenient if there is a need.)[17] אם רוב העיר עכו"ם, לא היה מלאכה נעשה בשביל בישראל, כיון שהנסיעה (דהיינו ההבערה) והוצאה חוץ לתחום והוצאה ברה"ר היו בשביל הרוב העכו"ם, ורק נתינת החפץ על הרכב ולקיחתו משם היה בשביל הישראל.

אבל אם רובם ישראל, הרי נעשו כל המלאכות הנ"ל בשביל הרוב ישראל.

אבל כיון שהעכו"ם הוי קבלן, ואדעתיה דנפשיה הביאו בשבת, לדעת השו"ע (רנב, ד) מותר ליהנות ממנו בשבת, ולרמ"א (שם) אסור אבל אם צריך לו לשבת מותר.

B) If the one who delivered the item is an irreligious Jew, one may not use it.

If none of the above applies, and the item is outdoors in a place there is no eiruv, the item may be used where it is. It may not be moved more than seven feet from where it was placed (if it is possible the item was outside the techum at the onset of Shabbos, which is usually the case). If one lives within an eiruv or the item was already placed indoors, the item may be used and moved anywhere.

If one has the newspaper delivered every day, it is technically permitted to bring it inside (where there is an eiruv) and read it[18] רבבות אפרים (ו, רב) בשם הגר"מ פיינשטיין, ע"ש מחלקת בזה. , but one should generally refrain from reading newspapers on Shabbos.

See footnote[19] הנידונים:

מוקצה, אם הוא דבר שיש חשש מחובר (דהיינו מוקצה גמור) או חפץ ישראל שהיה מוקצה בבין השמשות, כגון נייר שנדפס חלק הנדפס בשבת.

מוקצה, כיון שהוא חפץ ישראל הנשלח לחוץ לתחום, אם לא ידע שנשתלחה לו (מחלקת ט"ז ורשב"א).

נהנה ממלאכת עכו"ם, דהיינו: הבאה מחוץ לתחום, הוצאה ברשות הרבים או בכרמלית, ומבעיר (אם רק יכול להגיע אצלו ע"י רכב או מעלית). והצדדים להקל, שחייב ללכת קרוב לביתו בלי זה כיון שיש עכו"ם גרים בקירוב (ועצה זו לא מועיל בעיר שרובו ישראל), ונהנה ממלאכת הוצאה בדיעבד מותר בכרמלית כיון שיכול להשתמש במקומו (מח' שו"ע רמ"א), ואדעתא דנפשיה עבד כיון שהיה יכול לעשותו מערב שבת (מח' שו"ע רמ"א)

נהנה ממלאכת ישראל, ע"פ שלש איסורים הנ"ל, אלא שאין בו ההיתרים הנ"ל, ויש לדון אם הוא תינוק שנשבה כמלאכה הנעשה בשוגג או במזיד, ואם הוא כרמלית דרבנן יש להקל אם היה בשוגג (כמ"ב שיח, ג), ואם הוא ברה"ר דאורייתא אין להתיר אלא אם הוא מטעם החיי אדם שאין לסמוך עליו אלא בשעת הדחק (ע' ביה"ל שיח ו-תה), ונראה שאין להחשיבו מזיד משום דיודע שאסור "לעבוד" בשבת

תחומין, דאסור להזיזו חוץ לד' אמות אא"כ הוא מוקף מחיצות, ובמקום ספק כנראה אסור (שו"ע תקטו,ז?)

  .

If a letter is delivered and it is not muktzah, one is permitted to read it.

If mail^[20] ומותר לרמז להאינו יהודי לפותחו והיהודי יעיין בה, דלא חשיב הנאה כיון שאינו נהנה מגופה של מלאכה (מ"ב ? נה-נו ע"פ מג"א) or a package is delivered on Shabbos and one knows it was within the techum at the onset of Shabbos, it may be used. However, if there is a chance that it was muktzah at the onset of Shabbos[21] תקטו, א-ג (e.g., it may have been harvested, killed, or cooked on Shabbos), it is muktzah and may not even be moved.

If a package is delivered and it may[22] תקטו, ז. ושם כתב שאם אינו יהודי השרוי עמו בעיר ופירות מצויים בעיר, מותר. וע' מג"א (שם) דלדעת יש"ש כל ספק תחומין מותר, ולעיל כ' שו"ע (תצח, ד, ע"ש במג"א) דביו"ט שני יש להקל. והטעם שאנו מחמירים בספק תחומין אע"פ שהוא ספק דרבנן, ע' מ"ב (תקטו, סה) משום שהוא דבר יש לו מתירין. have come from outside the techum, the package is muktzah if it belonged to a Jew at the onset of Shabbos and the recipient did not know it was arriving[23]

ואם הופקד אצל חבירו קודם שבת, הוי כרגלי מי שהושאל או שהופקד אצלו, כ"כ שו"ע (שצז סע' יא וסע' יז). , or if it may have been muktzah at that time. If it belonged to a non-Jew and was not muktzah, the one whom it was delivered for should not benefit from it^[24] מ"ב שז,נו בשם מג"א. דלא כשו"ע כ' יש ליזהר שלא יגע בו. ולענין אגרות כ' הגר"א שיש ד' איסורים, משום שטרי הדיוטות (ובזה סומכים על המקילים דדוקא מקח וממכר אסור) משום שהובא מחוץ לתחום (ואין לחוש לזה באגרת שלא ידע שנשתלח לו, שבזה אין לגזור שמא יאמר לעכו"ם להביאו), משום מוקצה (ואין לחוש לזה שאע"ג שרמ"א ס"ס תקטו מחמיר בזה אבל מג"א מקיל כיון שראוי לישראל אחר להשתמש בו) {ומשום ממצוא חפצך} . Although others may use it, if it is outdoors, it may only be moved within seven feet of where it was placed. It may be moved freely within a house or the confines of an eiruv[25] תקטו, ט .

{If an item was brought by a non-Jew through a reshus harabim d’oraysa, one should not use it except in cases of necessity. If food was intentionally brought by a Jew outside of its techum, no one may eat it on Shabbos^[26] תה,ט לדעה א' וכ"כ מ"ב, דלא כדעת היש מתירים למי שלא הוציאם (אם לא הוציאם בשבילו) . If it has returned to the reshus it came from, anyone may eat it^[27] שו"ע תה,ט וכדעת תוס' ודלא כדעה א' בהגה"ה (הו"ד בב"י) שמותר לאחרים אבל אסור למי שהוציאם, וע' ב"י דיש סתירה בדברי הרמב"ם. וכ' ביה”ל הטעם למה אינו אסור מדין המבשל בשבת אסור לאוכלו, דכיון שחזר למקומו הראשון הרי אינו נהנה ממעשה שבת, וכ' מג"א דכשאין לו פירות אחרים מותר לאוכלם וכשיש לו פירות אסור, וכ' תוס' כיון דרק גזרו באיסורי דאורייתא ולא בתחומין דרבנן. ולכאו' לפי תוס' צ"ל דמה דאסרינן הבא מחוץ לתחום כשהובא ע"י עכו"ם לא שייך כלל לאיסור של מעשה שבת אלא הוי גזירה חדשה (וכן משמע בנשמת אדם (שבת כלל ט,ט והובא בביה”ל ס' שיח ד"ה אחת) שכיון שלא נשתנה החפץ במעשה ההוצאה, אין לאוסרו מדין מעשה שבת, דלפ"ז גם צ"ל דיש גזירה חדשה בדבר הבא מחוץ לתחום), ובנשמת אדם שם כ' שמדוייק בדברי הטור שהוא כתב דין זה רק לענין יו"ט אבל לענין שבת אם הוציא חפץ לרה"ר הוי אסור מדין מעשה שבת [ולא זכיתי להבין הדיוק בדברי הטור, ע"ש].

               ויש לעיין, למה כ' שו"ע (שכה, י) שאם עבר עכו"ם מלאכת הוצאה בעד ישראל אסור ליהנות ממנו, ולענין הוצאה (ע' תה, ט) מקיל אם הובאו ע"י ישראל, וע' ביה"ל שבשו"ע משמע דמיירי אפי' אם עבר על הוצאה דאורייתא? ואפשר י"ל, דבמלאכת ישראל יש רק איסור של מעשה שבת שהוא זלזול שבת להשתמש בדבר שעשייתו היה ע"י חילול שבת, ובזה כל זמן שלא נשתנה גוף החפץ יש סברא להקל (עפמ"ש נתיב חיים שם, וחיי אדם הל' שבת ט,יא), אבל במלאכת עכו"ם יש גם איסור נוסף דשמא יבוא לצוות לעכו"ם לעשותו, ובזה יש להחמיר אפי' לא נשתנה גוף החפץ, דכיון שיש לישראל הנאה ממנו יש לאסור אפי' אין לו הנאה מגוף המלאכה. ומה שכתב לענין תחומין דאסור כשחפץ חוץ לתחומו ומותר אחר שחזר למקומו, אע"פ שבשניהם לא נשתנה גוף החפץ, אפשר שכשהוא חוץ לתחומו מיקרי קצת שינוי בגוף הדבר כיון ששינוי תחום הוי שינוי גדול. .}

{If a non-Jew brought items from outside the techum, they may not be used on Shabbos, but one may move them^[28] שכה, ח. וע' שם דלדעת הי"א מותר למוצאי שבת מיד. ואין על הפירות שם מוקצה כיון שהם ראויים לישראל אחר שלא הובא בשבילו (מ"ב שם בשם רא"ש). ואסור לטלטלם חוץ לד"א, ואם העיר נתקן במחיצות או צורת הפתח מותר לטלטלם בכל העיר (שו"ע שם ומ"ב סקמ"ד), אבל אם לא נתקן במחיצות, אחר שכבר זזה אמה אחת או שתים אסור לטלטלו עוד ג' אמות (מ"ב שם). . If one does not know whether the items had traveled into the techum before the onset of Shabbos, he may use them immediately after Shabbos^[29] מ"ב (שכה, מח) . If one knows they were outside the techum but does not know how far, he must wait the amount of time for them to arrive from a short distance outside the city^[30] מ"ב (תקטו, נה). ואע"פ שכתב הרמ"א (שכה, ח) דאין הלילה עולה מן המנין וצריך להמתין ביום ראשון כדי שיעשו, לא כתבתי זה כיון דבזמה"ז הוא דבר רגיל לנסוע בלילה. .}