ShabbosHalachos of Koseiv

One may not write letters or words in any form, script or language, even using a material which will not last[1] ע' רמב"ם (שבת יא, ט-יז). מדאורייתא, אסור לכתוב אות אחת בדבר המתקיים על דבר המתקיים, ואם כתב ב' אותיות חייב. ומדרבנן, אסור אפי' בדבר שאינו מתקיים.

[?וחק תוכות מיקרי כתיבה לענין שבת, משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה.

ואם אחז ביד חבירו שאוחז עט, וכתב, הוא חייב מפני שהוא כחו, וחבירו פטור.

ולכתוב בכתב שאי אפשר לראותו אלא ע"י תחבולות כגון להביאו אצל האש, ירושלמי אוסר.?] .

There are two distinct prohibitions involved in writing; forming a letter or design on a background, and connecting existing letters to form a word.

One may not use any material to create a letter or shape on a background[2] ביה"ל (שמ, ד ד"ה במשקין) דלא שייך כותב כשעושה צורה ויחד עם זה גם נעשה כתיבת צורה. . One may not draw a letter in sand[3] שמ, ד. וע' אג"מ (או"ח א, קלה) דכיון שאין האותיות מחוברים, לא הוי כתיבה כלל, אבל אסור כיון שעושה מעשה כתיבה, גזרו בה אפי' בלא חבור. or in condensation on a window[4] מ"ב (שמ, כ) , or use water or ketchup to write a word on a plate. One may not smear butter on bread in the shape of a letter. One may not arrange chocolate chips in the shape of a letter.

One may not draw or create pictures on any medium. Therefore, one may not use icing to create a design on a cake. One may not draw pictures (e.g., snow angels) in snow[5] ? . One should not assemble a jigsaw puzzle[6] שש"כ (פרק טז, סע' כד) .

One may not engrave letters or shapes into a food[7] מ"ב (תק, יז) כ' שאסור לעשות אותיות וציורים דרך סימן, וע' שעה"צ (שם). ומשמע שאם אין כוונתו אלא לחתוך באופן נקי אבל לא לעשות ציור, מותר. . However, one is permitted to use an ice cream scoop or melon baller, as it is only meant to look nice, not to be a “design”[8] מחזה אליהו (ח"ב סי' ל אות ז) . or cut fruit into shapes, as the image is not created against a background. One may not carve images into a watermelon.

One should not read a manuscript (or notes for a speech) in order to check for mistakes, as this is like preparing to correct it after Shabbos. However, one may read it to learn from it or for any other reason, even though he also notices the mistakes that need correcting, and may even insert a paperclip to remind himself to correct it after Shabbos[9] שע"ת (שז, א) בשם ברכ"י בשם רדב"ז, וכ"כ ציץ אליעזר (י, כא), ואין לחוש דשמא יביא עט ויכתוב בו. .

One may not score a line on paper with his fingernail or anything else[10] מ"ב (שמ,כה) בשם מג"א ורש"ל כ' שאסור בנייר שלנו, והשו"ע שמתיר מיירי רק בקלף שהוא קשה ולכן לא הוי דבר המתקיים. .

One may not connect existing letters in a form which causes them to become connected together, even if it is only temporary[11] ע' מ"ב (שמ, כב), ומג"א (סק"י), דאסור לחבר אותיות של כסף לפרוכת.

וע' חיי אדם (נש"א לז, ב) דאסור משום שנותן חיבור קבוע בין האותיות, אבל אם אינן קבועים בטוב, לא מיקרי כתב. ונסתפק שם די"ל דרק כשעושה מעשה בגוף האות מיקרי כתב, והעלה למעשה שמותר לחברם ע"י מחט דרך שני נקבים לבד, ויעשנו ביד שמאל.

וע' אג"מ (או"ח א, קלה) דאסור דוקא בא' מב' אופנים, או שהוא מעשה כתיבה, ככתיבה באפר אע"פ שאין חיבור בין האותיות, או שעושה חיבור בין האותיות אפי' בלי מעשה כתיבה, כמ"ש. , because the connection makes the letters bond to form a word. However, if they are not connected to the surface they are on or to each other, it is permitted[12] ע' אג"מ הנ"ל .

For example, one may not attach letters to a bulletin board in order to create a word or number. It is permitted to spell words by lining up Alpha-Bits, Scrabble pieces, or building blocks with letters on them. However, one may not use a Scrabble board where the pieces are inserted in a plastic block which holds them in place[13] אג"מ (או"ח ה, כ) , or stick Alpha-Bits on icing to form words.

If one creates a 3-D model or any image which does not have a background, it does not violate Koseiv, but usually is prohibited due to other prohibitions. For example, if one folds a napkin to make origami[14] שש"כ (מהדו"ח יא, מא) or makes a free-standing model out of Play-Doh, he has violated Makeh b’patish but not Koseiv.

It is assur to make a letter or picture on a screen, even though it is only temporary[15] ? כשאר כתיבה שאינה של קיימא, עמ"ש לעיל .

One may walk in front of a camera even though he knows it will create an image on a screen, because the image is created unintentionally[16] ע' שו"ת שבט הלוי (ח"י סי' ס), דלא שייך לומר שהוא איסור דאורייתא כיון שאינו עושה שום פעולה של מלאכה. וכיון שהוא רק איסור דרבנן, לדעת המקילים בפסיק רישא דלא איכפת ליה בדרבנן, מותר. [ונ"ל שהמנהג להקל בזה כשאין דרך אחרת.] . However, it is preferable to walk through an entrance which does not have a camera, or, before Shabbos, to turn off any screens which will display an image when someone walks by.

One may not intentionally walk in front of a camera in order to create the image. For example, in a building where a security guard allows entry by seeing visitors on a camera, one should make arrangements for a non-Jew to enter together with him who will appear directly in front of the camera.

Writing which is not visible in any form is not considered writing. For example, one may open a door even if he knows that a computer is recording how many times the door is opened. One may walk in front of a video camera which only records and does not display the picture on a screen.

A. Mundane Papers

One may not read papers unless they are relevant on Shabbos, such as for oneg Shabbos (enjoyment of Shabbos), or a mitzvah-related matter. One may not read papers or documents which will lead one to think about buying or doing business after Shabbos[17] ע' מ"ב שז,סג , such as advertisements. The custom is to permit reading magazines and newspapers for enjoyment (although it is praiseworthy not to do so), but it is prohibited to read the advertisements within.

One is permitted to read a paper which describes who donated a certain item, such as a plaque, or part of a Torah periodical which thanks the donor who made it possible[18] דהוא מצוה לפרסם, ע' מ"ש בהל' צדקה {} בזה. . If the periodical was donated by a business, one may read the name of the business, but not their hours or address[19] ע' ספר שטרי הדיוטות (שטויבר, עמ' סב) מ"ש בשם הגר"י בעלסקי, ומשמע דאין להתיר לקרות יותר מהשם בלבד. . One may not read any documents about past, current or future debts or business matters[20] שז,יג. והטעם, י"א משום ממצוא חפתך וי"א משום שמא ימחוק (מ"ב שם). ואסור אפי' לקרות מה שכבר היה ואינו נוגע עכשיו, דלא דמי לסע' ו', ע"ש. .

One may not[21] אבל בסעודה של מצוה יש להקל (מ"ב שז,מז ע"פ מג"א) ובשעה"צ הביא שבפמ"ג מסתפק אם יש להקל להבעל הבית לקרוא או רק להשמש read a menu or a list of people who are invited for a Shabbos meal because one may come to erase. However, this is permitted if it is displayed on a computer screen (because it is not “written”) or engraved[22] אבל בולטת אסור, דגזרינן שמט ימחוק, ואפי' גבוה הרבה משום לא פלוג (מ"ב שז,נ) and attached to the wall[23] שז,יב ומ"ב שם, וכ' לצורך סעודת מצוה יש להקל .

A beis din may not convene or render a judgment[24] שלט, ד, משום גזירה שמא יכתוב.

ואין מענישים בשבת, כ"כ רמ"א (שלט, ד), מכל שכן, דהוי בכלל דין. [וצ"ע, דהא הטעם משום שמא יכתוב, ובמלקות דמיירי בה התם, אין צורך לכתוב.]

ולדעת רמב"ם (ספה"מ ל"ת שכב) מנאו ללאו, דאין מענישין בשבת, ומקורו מדברי הירושלמי, ע"ש. וע' מג"א (שלט, ג) כתב דמשמע ברמב"ם דוקא בעונשין שיש בהם חילול שבת הוי אסור מדאורייתא אבל לא שאר עונשין. וע' אבנ"ז (או"ח מו) דאין לומר כן, דא"כ הוי שלילי דאין עונשין אלו דוחין שבת, ואין ראוי למנותו ללאו בפני עצמו. אבל רמ"א (הנ"ל), המביא דברי ר' שרירא גאון (הו"ד בב"י ס"ס רסג), משמע דלענוש הוי איסור דרבנן, ממה שהביא דאסור בכל שכן מדין. וע' מ"ב (שלט, יג) הביא מספר החינוך הטעם, כדי שביום השבת ימצאו בו הכל מנוחה, גם החוטאים והחייבים, ע"ש. וע' מג"א (שו, כד) הביא בשם שו"ת מהרשד"ם (או"ח ח) דמותר לנדות בשבת למי שחילל שבת, וכן כתוב בספר חסידים (ס' תט), עכת"ד. וע' א"ר (?) תמה עליו דלא כתב כן בספר חסידים, אבל בכנה"ג דייק כן בספ"ח ממ"ש שאין לנדות בשבת משום דשבת איקרי ברוך ואין לעשות ארור ביום שהוא ברוך, דמשמע שאין בו איסור מצד שמענישין בשבת.

ואין קובעים מקום לחליצה בשבת, כיון דנראה כדין (מ"ב שלט, כ). וע' ב"י (אה"ע קסט) כ' משום דמיחזי כמתקן ובונה, וע' דרכ"מ (סק"ד) כ' משום דהוי כמכין מחול לשבת. , even to perform hataras nedarim[25] שמא, א. וע"ש דלדעת המ"ב, הטעם משום טירחא, וע' שעה"צ דלדעת השו"ע אסור משום ממצוא חפצך. ולא הזכיר הטעם שכתב הר"ן משום דמיחזי כדין, וע' רעק"א (משניות שבת פרק כד) שהקשה על טעם זה. (but a Rav should be consulted in cases of necessity[26] לענין התרת נדרים, מתירים נדרים לצורך השבת (שו"ע שמא, א) או לצורך מצוה (מ"ב סק"א).

ולענין שאר עונשים, במ"ב משמע שיש להתיר ממ"ש (שו, נב) דמותר לנדות לצורך השבת, והאיסור שם הוא משום דאין דנין בשבת ומשום אין מענישים (ע' מהרשד"ם הנ"ל). ).