MarriageHalachos of The Seven Clean Days
Prior
to going mikvah, she must do a hefsek tahara and then count 7 clean days[1]
קצו,א. ולדעת
רמב"ם (הל' איסורי ביאה יא, יא), אם ראתה כתם שאין בו כדי זיבה, מונה ז' ימים
ואותו יום מן המנין, וע' ב"י (ר"ס קצ) מו"מ בזה.
ואם היתה אסורה לבעלה קודם לזה כגון שהיה
ט"ב או יוה"כ או שהיתה אבלה, ע' אג"מ (יו"ד ד, יז, אות כא)
שאים צריכה להמתין.
ואם ראתה דם אחר טבילה קודם ששמשה, ע'
פ"ת (קצו,טז) בשם נו"ב שמצריך המתנה ובשם תשובת פנ"י מקיל שיכולה
להתחיל ז"נ מיד, והמעיל צדקה מסביר כיון שהוא מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה
רבנן
ואם כלה פירסה נדה סמוך לחופתה או אחר
חופתה קודם יחוד, כ' ט"ז שאינה ממתנת כלל, כיון שלא הגיעה לכלל ביאה
Before
performing her hefsek tahara, she should wash out the oso makom[7]
חכ"א קיז,ח כ' ופשיטא אותו מקום
If
she is performing a Hefsek on Friday, she should not light Shabbos candles
(which causes her to accept Shabbos) or daven Maariv before doing her
hefsek[14]
ע' רמ"א (קצו,א) י"א שאם התפללו
הקהל ערבית אינה יכולה לפסוק בטהרה וי"א דמותר, והש"ך (סק"ד) הביא
מחלקת, דלדעת אמ"ו ז"ל אם היא התפללה ערבית אין להקל אפי' בדיעבד,
ובאגור משמע שאע"פ שהיא התפללה יכולה להפסיק בטהרה. ולענין אם התפללו הקהל
ערבית (ע' אג"מ ? מסופק בזה לענין אם צריכה לקבל שבת עם הקהל), באופן שהיא
נגרר אחר הקהל כמו אם יש רק מנין אחד בעיר, כ' רמ"א לכתחלה יש ליזהר ובדיעבד
אין לחוש. וע' ש"ך כ' דלענין הפסק טהרה חשבינן יום ולילה שוים, וא"כ אחר
י"ב שעות שוות נחשב לילה ואינה יכולה לפסוק בטהרה, וע' דגמ"ר שתמה על זה
וכ' אין להחמיר אפי' לכתחלה. ואם ראתה דם אחר שהתפללו הקהל ערבית ביום א' (ליל
ב'), יכולה להפסיק ביום ה', כיון שנשים שלנו מתחילות למנות ביום ו', כ"כ
ש"ך (סקי"ט) וכ' למעשה שיש להקל אם התפללו הקהל ובלבד שהיא לא התפללה.
וע' ט"ז (סק"א) כ' שהמהרש"ל התיר להפסיק בטהרה אחר שהתפללה ערבית
כיון שאנו מונים מיום ו', וע' פ"ת (סק"א) בשם דגמ"ר חולק עליו וכ'
ששגגה היא בידי הט"ז
During
7 clean days, she must[16]
ולענין איזה בדיקות מעכבות: לדעה א'
בשו"ע (קצו,ד), אם בדקה פעם אחת באחד מהימים, לא שנא איזה מהם, עלו לה
הז"נ. ולדעה ב', צריך לבדוק לפחות ביום א' וביום ז'. ואם לא עשתה בדיקה כלל,
ע' פ"ת (סק"ה) בשם חו"ד שהיא טמאה מדאורייתא, וכ' חת"ס
שמדאורייתא עלו לה ומדרבנן היא טמאה.
ואם בדקה בימי א' ח', אין לה אלא יום ח'
(שו"ע סע' ד). ואם בדקה בימי ג' ז', כ' נו"ב (הו"ד בפ"ת
סק"ו) שאין לה אלא מ-ג' ואילך, ודלא כמ"ש בדגמ"ר שהכל עלו לה.
ואם בדקה בימי א' ג' ח', עלו לה לז'
נקיים, אע"פ שלא היו ב' בדיקות עם ה' ימים בינתיים (פת"ש שם בשם
נו"ב).
ואשה שקשה לה ליטהר, יש לשאול מורה הוראה
לענין מיעוט בבדיקות.
If a
woman did not perform any bedikos on the first day of her 7 clean days,
that day does not count, and she must perform two bedikos on the
following day and count that day as the first of the 7. (Her hefsek tahara is
valid even though it was performed two days prior to the first day of the 7[22]
שיעורי שבט הלוי (?) ע"פ
נו"ב
Even
though the general rule of Kesamim is that there are four leniencies, during
the first three days[24]
ואם מצאה כתם ביום ה' של הז"נ, ויש
לה מכה, ויש לחוש שראתה כתם זה תוך ג' ימים הראשונים ולא מצאה עד עכשיו, ע'
פ"ת (קצו,יא) שהתפארת צבי מקיל, ובבית אפרים מחמיר
of
the 7 neki’im[25]
אמנם, אם יושבת ז' נקיים על כתם שראתה, ע'
פ"ת (קצו,י) בשם נו"ב שיכולה לתלות
[1] קצו,א. ולדעת
רמב"ם (הל' איסורי ביאה יא, יא), אם ראתה כתם שאין בו כדי זיבה, מונה ז' ימים
ואותו יום מן המנין, וע' ב"י (ר"ס קצ) מו"מ בזה.
[2] רמ"א (קצו,יא), כיון דהמתנת ו' עונות
(שהוא ג' ימים) דשמא שימשה קודם ראייתה ותפלוט ש"ז, ועוד יום א' דשמא תשמש
ביום ראשון בין השמשות ותסבור שהוא יום ובאמת הוא לילה. ודלא כשו"ע שצריך
להמתין רק ד' ימים, ודלא כהיש נוהגים (הובא ברמ"א) להמתין ז' ימים, שאין טעם
בדבר (וע' ט"ז כתב הטעם). וכ' בשו"ע (סע' יג) שאם רוצה לספור מיום מחרת
ראייתה, יכולה לרחוץ אותו מקום בחמין או לקנח במוך להפליט כל הזרע, והוא הדין
שיכולה לספור ממחרת אם לא שמשה. וע' טור בשם רמב"ן שאם הלכה ברגליה פלטה כל
הזרע ויכולה לספור ממחרת, ולא נהירא לא"א הרא"ש, עכת"ד. וע'
רמ"א (סע' יא) שאין חילוק בין שמשה ללא שימשה וצריך להמתין ה' ימים. (וע'
רמ"א סע' יג שאין אנו בקיים ברחיצה ואין לסמוך על זה, ומה שהקשה הש"ך
שם.) וע' ט"ז (קצו,ז) שהב"ח רצה להקל אם אין בעלה בעיר, ואישתמיטתיה
תשובת המהרי"ק שכ' המנהג להחמיר אפי' אין בעלה בעיר, ומי יחלוק על המנהג.
[3] ואם ראתה כתם ויודע שלא שמשה, כ' ש"ך
(קצו, כא) שיש להקל שלא להצריך המתנה, אבל המנהג להחמיר. וע' פ"ת (שם) בשם
חת"ס שאם התחיל למנות מיד אחר שראתה כתם אע"פ ששימשה קודם, מותרת לבעלה.
ואם היתה אסורה לבעלה קודם לזה כגון שהיה
ט"ב או יוה"כ או שהיתה אבלה, ע' אג"מ (יו"ד ד, יז, אות כא)
שאים צריכה להמתין.
[4] רמ"א קצו,ה כ' וכן נוהגים. ודלא כדעה
א' ברמ"א, והוא דעת שו"ע, שיכולה להפסיק בטהרה ביום ד', ודלא כהמנהג
שהביא להמתין עד ז' ימים. (ובמדרש תנחומא משמע שצריכה להמתין ז' ימים, וע'
אג"מ (שם) נדחק בזה). ודלא כרמב"ם שסותרת רק ג' עונות, ודלא כראב"ד
שלא אמרו פולטת סותרת אלא לטהרות אבל לא לבעלה (ע' כל זה בב"י ד"ה
והרשב"א)
[5] ?
[6] אם כשתמתין ה' ימים טבילתה תהיה בליל שבת שלאחר יו"ט, ע' פ"ת (קצו,טו) שלדעת השל"ה יש להקל להמתין ד' ימים אם לא שימשה בלילה שקודם ראייתה, ובס"ט מיקל אפי' אם שימשה. והטעם, שנניח חומרא זו כדי לקרב חפיפה לטבילה.
ואם ראתה דם אחר טבילה קודם ששמשה, ע'
פ"ת (קצו,טז) בשם נו"ב שמצריך המתנה ובשם תשובת פנ"י מקיל שיכולה
להתחיל ז"נ מיד, והמעיל צדקה מסביר כיון שהוא מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה
רבנן
ואם כלה פירסה נדה סמוך לחופתה או אחר
חופתה קודם יחוד, כ' ט"ז שאינה ממתנת כלל, כיון שלא הגיעה לכלל ביאה
[7] חכ"א קיז,ח כ' ופשיטא אותו מקום
[8] רמ"א קצו,ג כ' אם לא רחצה רק פניה של
מטה, די בכך
[9] אג"מ
(יו"ד ב, עא. וגם ביו"ד ג, נז)
[10] קצו,א, וכ' רמ"א שהוא לכתחלה, אבל
בדיעבד, אפי' אם בדקה עצמה שחרית, כשר
[11] קצו,ו
[12] ע' בדי השלחן (קצו,
א, בביאורים) דמסתימות הפוסקים אין צריך להמתין.
[13] אג"מ יו"ד ב,עט. וכ' שם שיש
להצריך בדיקה לנשים אבל לנשים שקשה להם קצת אין להחמיר להצריך מוך דחוק אלא בראתה
יום אחד בלבד
[14] ע' רמ"א (קצו,א) י"א שאם התפללו
הקהל ערבית אינה יכולה לפסוק בטהרה וי"א דמותר, והש"ך (סק"ד) הביא
מחלקת, דלדעת אמ"ו ז"ל אם היא התפללה ערבית אין להקל אפי' בדיעבד,
ובאגור משמע שאע"פ שהיא התפללה יכולה להפסיק בטהרה. ולענין אם התפללו הקהל
ערבית (ע' אג"מ ? מסופק בזה לענין אם צריכה לקבל שבת עם הקהל), באופן שהיא
נגרר אחר הקהל כמו אם יש רק מנין אחד בעיר, כ' רמ"א לכתחלה יש ליזהר ובדיעבד
אין לחוש. וע' ש"ך כ' דלענין הפסק טהרה חשבינן יום ולילה שוים, וא"כ אחר
י"ב שעות שוות נחשב לילה ואינה יכולה לפסוק בטהרה, וע' דגמ"ר שתמה על זה
וכ' אין להחמיר אפי' לכתחלה. ואם ראתה דם אחר שהתפללו הקהל ערבית ביום א' (ליל
ב'), יכולה להפסיק ביום ה', כיון שנשים שלנו מתחילות למנות ביום ו', כ"כ
ש"ך (סקי"ט) וכ' למעשה שיש להקל אם התפללו הקהל ובלבד שהיא לא התפללה.
וע' ט"ז (סק"א) כ' שהמהרש"ל התיר להפסיק בטהרה אחר שהתפללה ערבית
כיון שאנו מונים מיום ו', וע' פ"ת (סק"א) בשם דגמ"ר חולק עליו וכ'
ששגגה היא בידי הט"ז
[15] שיש לסמוך על המקילין, ע' הערה
הקודמת. ובאמת נראה דיותר נכון שתדליק נרות 5-10 דקות קודם שקיעה, ותפסיק בטהרה
קודם הדלקה.
[16] ולענין איזה בדיקות מעכבות: לדעה א' בשו"ע (קצו,ד), אם בדקה פעם אחת באחד מהימים, לא שנא איזה מהם, עלו לה הז"נ. ולדעה ב', צריך לבדוק לפחות ביום א' וביום ז'. ואם לא עשתה בדיקה כלל, ע' פ"ת (סק"ה) בשם חו"ד שהיא טמאה מדאורייתא, וכ' חת"ס שמדאורייתא עלו לה ומדרבנן היא טמאה.
ואם בדקה בימי א' ח', אין לה אלא יום ח'
(שו"ע סע' ד). ואם בדקה בימי ג' ז', כ' נו"ב (הו"ד בפ"ת
סק"ו) שאין לה אלא מ-ג' ואילך, ודלא כמ"ש בדגמ"ר שהכל עלו לה.
ואם בדקה בימי א' ג' ח', עלו לה לז'
נקיים, אע"פ שלא היו ב' בדיקות עם ה' ימים בינתיים (פת"ש שם בשם
נו"ב).
ואשה שקשה לה ליטהר, יש לשאול מורה הוראה
לענין מיעוט בבדיקות.
[17] קצו,ו. וע' פ"ת (סק"ט) בשם
נו"ב שנראה להקל דרק בדיקה של הפסק טהרה צריך להיות בחורים וסדקים, אבל שאר
בדיקות, די בבדיקה קלה (כיון שכתב השו"ע שהמוך יהיה נשאר שם עד הלילה, מועיל
לבדיקת יום ראשון לפי שיטת רש"י, ואחר שבדקה ביום ראשון שוב די לה בבדיקה קלה
[18] קצו,ד. והטעם, כ' ב"ח (סק"ה)
בדיקה שחרית כדי להוציא מידי ספק שמא ראתה בלילה שלפניו, וערבית משום ספק שמא ראתה
ביום
[19] ע' פ"ת (קצו,ד) שהשל"ה כ' שתמנה
בפה כל יום, ובנו"ב כ' דאינה סופרת. ולענין למה אינה מברכת על הספירה, ע'
כנסת הגדולה (בגליון השו"ע על קצה,טז) כתב בשם רדב"ז כיון שאם רואה
סותרת טבילתה הוה ברכה לבטלה, או כיון שאינה ספירה הכרחית שהרי אם רצתה לא תיזקק
לבעלה (ע"ש מה שתמה על טעם הב'). וכ' בשם ראבי"ה כיון דלא בקיאין במראה
דמים ומחומרא דר' זירא מחמרינן (דבאמת אפשר שהיא אינה זבה כלל וא"כ לא צריך
ז' נקיים) וכיון דלא מברכינן, לא ספרה, וכתב עליו ולא מצאתי טעם בדבריו, ע"ש
[20] חכ"א (קיז, ח) וכ' אם לבשה בגדים
צבעוניים, יש לקונסה. ובאמת, אין המקור מדברי הרמ"א (קצו,ג) שהזכיר בגד לבן,
ששם ר"ל בגד נקי ואין שום ראיה שצריך להיות לבן דוקא ולא צבעוני, אלא
הפ"ת (קצ,כב בשם עמודי כסף) כ' דוקא לבן. ואשה שקשה לה ליטהר, ע' ארחות טהרה
(עמ' קפח-קצד) בענין לבישת פע"ד.
[21] אג"מ (יו"ד ד, יז, בסוף)
[22] שיעורי שבט הלוי (?) ע"פ
נו"ב
[23] עמ"ש לעיל
[24] ואם מצאה כתם ביום ה' של הז"נ, ויש לה מכה, ויש לחוש שראתה כתם זה תוך ג' ימים הראשונים ולא מצאה עד עכשיו, ע' פ"ת (קצו,יא) שהתפארת צבי מקיל, ובבית אפרים מחמיר
[25] אמנם, אם יושבת ז' נקיים על כתם שראתה, ע'
פ"ת (קצו,י) בשם נו"ב שיכולה לתלות
[26] רמ"א קצו,י. ולענין תלייה במכה
שבגופה, כ' רמ"א דתולין אפי' בג' ימים הראשונים, והש"ך (סקי"ג)
חולק וכ' שאין תולין במכה בגי"ה אלא אם היא מלאה שחין ודם יוצאה ממנו תמיד
[27] אבל אם הוא פחות מכגריס, כ' רמ"א
(שם) שהיא טהורה, ואם הוא בדבר שאינו מקבל טומאה, כ' פ"ת (סקי"ב בשם
חמדת שלמה) שהיא טהורה, ועל בגד צבוע, כ' פ"ת (שם בשם מעיל צדקה) שהיא טהורה
[28] ש"ך (קצו,יג) שיכולה לתלות רק אם מלאה שחין ודם יוצא ממנה תמיד, ודלא כרמ"א (סע' י') כ' שיכולה לתלות אם יודעת שיש לה מכה שמוציאה דם