KashrusHalachos of Cooked Food of Non-Jews
Certain types of food, if cooked[1]
אפי' לא נשתנה על ידי האור, כן משמע
בשו"ע קיג,א, וע' ש"ך שכ' שהעיקר כדברי הר"ן שאם לא נשתנה ע"י
האור, מותר
ובענין אוכל שהוא נאכל חי רק אם מלחו
מקודם, ע' מג"א (רג, ד) ומ"ב (שם) דנחשב עי"ז נאכל חי. וע' יד
אפרים הקשה על מג"א, הא דגים נאכלים ע"י מליחה, ואפי' הכי אמרי' דוקא דג
מליח שצלאו עכו"ם מותר, אבל אם הדג אינו מלוח וצלאו עכו"ם, אסור! [ויש
לתרץ דדג באמת צריך בישול, אלא שהמליחה נעשה שינוי בתוך הדג דהוי כעין בישול.]
If
the food is technically edible while raw, but normal people would not eat it,
it is prohibited to eat if cooked by a non-Jew[5]
A
“formal occasion” refers to food which would be served at a wedding. This
leniency is applied based on the primary ingredient of the food, regardless of
the specific recipe or flavoring used. For example, if a non-Jew cooks chopped
meat with beans, which is not a fancy dish at all, it is prohibited
nonetheless, because chopped meat is a food which can be served at a wedding.
Food
which is not usually eaten with bread is, according to some opinions, not
subject to Bishul akum, and a Rav should be consulted if a non-Jew
cooked this type of food[6]
רעק"א (על שו"ע קיג,א).
וע' ערה"ש (סק"ו-ז) דכן הוא
עיקר לדינא, אבל כיון דלדעת הטושו"ע לשון "ללפת בו את הפת" הוא לאו
דוקא, ואוסרים בזה, הכי ק"ל.
וע' פר"ח (קיג, ג), דדבר שהוא עיקר
הסעודה, כגון אורז, אסור משום בישול עכו"ם אע"פ שאינו נאכל עם הפת, ולא
התיר אלא דבר הבא לקינוח סעודה.
וע' שו"ת יביע אומר (ח"י,
יו"ד סי' ז) הביא דעת ספר שערי ישועה (הו"ד בשיורי ברכה סקי"ג)
שהתיר סופגנים המטוגנים בשמן ע"י עכו"ם כיון שאינו נאכל עם הפת,
עכת"ד הברכ"י. ויבי"א הצטרף דעה זו כסניף להתיר בנידון שלו.
B. The
Cooking Process
Food
cooked via electric coils (e.g., potatoes baked in a toaster oven) is the same
as cooking with actual fire[7]
דכיון שהמתכת נעשה חם הוי כאש
ממש, כן משמע ברמב"ם (שבת יב, א), וע' מ"ב (תקב, ד) ובשעה"צ (שיח,
א).
ולענין פת עכו"ם, ע' פמ"ג
(ש"ד קיב, כב) דלחם הנאפה בחמה אין בו משום פת עכו"ם, ע"ש.
ולפ"ז נראה, דגם לחם הנעשה במקרוגל (כמו שהיום עושים בו עוגות קטנות) אין בהם
משום פת עכו"ם.
Smoking and pickling performed by a non-Jew do
not prohibit the food[10]
קיג,יג ורמ"א שם
The
custom is that food is considered “cooked by a Jew” if the Jew turned on the
fire or added fuel to it, similar to bread[12]
ע' שו"ע (קיג, ז) שצריך שיתן הישראל
ע"ג האש, וכ' רמ"א שנוהגין להקל כמו שמקילין בפת, וכ' ט"ז שיש
לסמוך על רמ"א רק בביתו של ישראל. וע' חכ"א (סו, ח) מדינא יש להחמיר,
ומפני הדוחק מקילין.
If
the food was placed on the fire by a Jew, and then was removed from the fire
and replaced by a goy; if it was a third of the way cooked prior to its
removal, the food is permitted, and if not, it is forbidden[13]
קיג,ח
If
the food was placed on the fire by a non-Jew, a Jew must, before it finishes
cooking, either raise the flame or remove the pot from the fire and then return
it there. If he did so, the food is permitted[14]
רמ"א קיג,ט, ודלא כשו"ע שכ' שאם
כבר נתבשל כמאכל בן דרוסאי (ואפשר שיש להקל שהוא כחצי בישול) ביד העכו"ם, יש
להתיר רק במקום הפ"מ או בערב שבת, וכ' פ"ת שיש להחמיר כשיטה זו.
If
food was cooked by a non-Jew, the pot in which it was cooked requires kashering[15]
קיג,טז, דלא כרא"ה (הו"ד בשם
י"א) שאינם צריכים. ובכלי חרס, מגעילו ג' פעמים ברותחים ודיו, כיון שאין
לאיסור זה עיקר בדאורייתא
If a
hired goy cooked in the house of a Jew, in certain cases the food may be
permitted, and a Rav should be consulted[17]
קיג,ד הביא מח' בזה, וכ' רמ"א
דבדיעבד יש לסמוך על דעת המתירים, וכ' ש"ך הטעם, דכל האיסור הוא משום גזירת
חתנות וזה שייך רק בעושה לרצונה, משא"כ בשפחות דידן שעושים בעל כרחם אין כאן
קירוב דעת. ודומה למ"ש הרא"ה (הו"ד ב"י קיב ד"ה וכתב
הריב"ש) שאם העכו"ם אפוה בשביל הישראל בשכר, אין בו משום חתנות, וכ'
עליו ריב"ש שלא התיר אלא בשעת הדחק. וע' ט"ז שיש להתיר בדיעבד כל שנתבשל
בבית ישראל [ומשמע שהוא מתיר אפי' בשפחה שאינו נשכרת]
When
one purchases food which does not require further cooking, he may rely on the hechsher
to ensure that the product had bishul yisrael if necessary[18]
{לעניןpotato chips , יש
להקל כיון שאופן העשייה כמעט אי אפשר לעשות בבתים בדיוק האופן שעושים אותו
בתעשייה, וגם שיש צד להקל בכל מה שנעשה בתעשייה שבאופן עשייתו אי אפשר לידע מי
בישל אותו ולכן לא שייך התחתנות, ויש מחמירים.
לענין pringles, שמתחלה מבשלים
אותו בישול גמור ואח"כ מייבשים אותו מטגנים אותו, יש להקל ע"פ ההיתר ב-potato chips,
עפמ"ש בשו"ת אבקת רוכל (סי' ל) שאם אחר בישול כמאכל בן דרוסאי מייבשים
אותו ואינו נאכל כלל אלא ע"י בישול אחר, מותרים.
לעניןrice krispies , שמתחלה טוחנים
אותו ואח"כ מבשלים אותו ואח"כ מיבשים אותו, ראיתי בשם הרה"ג י.
בעלסקי דמותר כיון שהכל נעשה במעשה אחד וכנגמר אופן העשייה אינם עולים על שלחן
מלכים, וראיתי בשם הרה"ג מ. היינעמאן מיקל כיון שבשעת בישולו אינו
עעש"מ. ואפשר כוונתו עפמ"ש בכף החיים (קיג, פח) דמה שנאפה בעפר חם לא
מיקרי עעש"מ כיון שבשעת בישולו הוי מאוס וצריך קליפה קודם שיעלה על שלחן
מלכים, ולפי זה משמע שאנו דנים על אופן הבישול אם מעשה בישול זה הוי עולה או לאו,
וא"כ גם בנידון זה, כיון שלאחר בישולו לא הוי עולה כלל כיון שהוא רק mash, אפשר שיש להקל.
ובענין chocolate, יש לצרף כמה
קולות, שהוא דבר שעושים רק בתעשייה גדולה ואי אפשר לעשות כזה בבית, וגם אינו עשוי
ללפת בו את הפת, וגם שאינו עולה עש"מ בתורת עיקר, אלא הוא נתון על גבי הקינוח
סעודה, כגון chocolate slivers atop ice cream.
לענין כמה דברים שצריכים בישול ישראל והוא
נעשה במקומות רחוקים שאין יהודים גרים שם, שמעתי שה-OU מקיל ע"י
שהמשגיח מדליק האש ע"י remote control, והרה"ג מ.
היינעמאן מפקפק על זה. והר"מ היינעמאן מקיל להשים glow
bulb שיהיה דלוק כל הזמן
התוך התנור ואז אע"פ שהגוי מדליק האש הוי ככאילו ישראל נותן קיסם לתוכו, וה-OU מפקפק על זה.}
C.
Examples
One may not allow a non-Jewish housekeeper to
cook almost any food. However, one may allow a non-Jew to cook water, carrot
soup, or applesauce, as the raw ingredients are already edible and therefore
not subject to bishul akum. If any of the raw ingredients are not
edible, a non-Jew may not cook the food.
These restrictions apply equally to food cooked
in a pot, oven, or hot plate. One may not allow a non-Jew to cook food in any
of these utensils, even if the non-Jew will eat it, as all items involved may
become non-kosher and require kashering.
If food was fully cooked, it is permitted for a
non-Jew reheat it. Even if the food was only a third-cooked, a non-Jew may put
it on the fire to finish cooking it.
One may allow a non-Jew to toast bread or melt
cheese onto bread.
A non-Jew may be allowed to microwave raw
potatoes.
If a Jew turned on a fire, a non-Jew is
permitted to put food on it or to raise or lower the flame.
If a non-Jew turned on a fire or Crockpot and
put food on it, and it is not yet fully cooked, a Jew should adjust the fire
(or turn it off and on), and then the food becomes permitted. If whether the
food is fully cooked is a matter of discretion, e.g., the non-Jew cooked runny
eggs, a Rav should be consulted as to whether a Jew might be able to adjust the
fire and continue cooking them until the eggs are well cooked in order to
permit them[19]
ונראה דתלוי בדעת הבעלים, אם
הבעלים רוצה שיהיו runny אז לא מהני אחר שכבר נתבשלו כראוי.
.
If a non-Jew cooked a food which is not viewed
as a complement to bread, such as pancakes, the food may be eaten, as according
to many opinions it is permitted. However, a non-Jew should not be allowed to
cook it in the first place.
[1] אפי' לא נשתנה על ידי האור, כן משמע
בשו"ע קיג,א, וע' ש"ך שכ' שהעיקר כדברי הר"ן שאם לא נשתנה ע"י
האור, מותר
[2] ולענין בישול מומר, ע' פ"ת (קיג,א)
דתלוי בטעם האיסור, דמשום חתנות ליכא, אבל שלא יאכילנו דברים טמאים איכא
[3] קיג,א, ודלא כב"ח סק"ב שכ' שאדם
חשוב צריך להחמיר בדבר הנאכל חי.
ובענין אוכל שהוא נאכל חי רק אם מלחו
מקודם, ע' מג"א (רג, ד) ומ"ב (שם) דנחשב עי"ז נאכל חי. וע' יד
אפרים הקשה על מג"א, הא דגים נאכלים ע"י מליחה, ואפי' הכי אמרי' דוקא דג
מליח שצלאו עכו"ם מותר, אבל אם הדג אינו מלוח וצלאו עכו"ם, אסור! [ויש
לתרץ דדג באמת צריך בישול, אלא שהמליחה נעשה שינוי בתוך הדג דהוי כעין בישול.]
[4] קיג,א, דלא כרמב"ן (הו"ד
בב"י ד"ה ולא) שכ' שלהלכה אין זה היתר
[6] רעק"א (על שו"ע קיג,א).
וע' ערה"ש (סק"ו-ז) דכן הוא
עיקר לדינא, אבל כיון דלדעת הטושו"ע לשון "ללפת בו את הפת" הוא לאו
דוקא, ואוסרים בזה, הכי ק"ל.
וע' פר"ח (קיג, ג), דדבר שהוא עיקר
הסעודה, כגון אורז, אסור משום בישול עכו"ם אע"פ שאינו נאכל עם הפת, ולא
התיר אלא דבר הבא לקינוח סעודה.
וע' שו"ת יביע אומר (ח"י,
יו"ד סי' ז) הביא דעת ספר שערי ישועה (הו"ד בשיורי ברכה סקי"ג)
שהתיר סופגנים המטוגנים בשמן ע"י עכו"ם כיון שאינו נאכל עם הפת,
עכת"ד הברכ"י. ויבי"א הצטרף דעה זו כסניף להתיר בנידון שלו.
[7] דכיון שהמתכת נעשה חם הוי כאש
ממש, כן משמע ברמב"ם (שבת יב, א), וע' מ"ב (תקב, ד) ובשעה"צ (שיח,
א).
[8] ע' שו"ת רבבות אפרים (ח, קיא) דמותר דלא אסרו אלא בבישול ע"י אש או תולדת האור. אבל כתב שם דבעצמו מעולם לא אכל דבר שנתבשל ע"י עכו"ם במקרוגל. וע' שו"ת שבט הלוי (ח, קפה) מחמיר בזה. וכ' הגר"מ היינעמאן ב-star-k.com דמותר. [ונראה לי להוסיף דאפי' אמרינן דכיון דדרכו לבשל במקרוגל הוי כאש, אעפ"כ פשוט דאין מאכל שנתבשל בו עולה על שלחן מלכים.]
ולענין פת עכו"ם, ע' פמ"ג
(ש"ד קיב, כב) דלחם הנאפה בחמה אין בו משום פת עכו"ם, ע"ש.
ולפ"ז נראה, דגם לחם הנעשה במקרוגל (כמו שהיום עושים בו עוגות קטנות) אין בהם
משום פת עכו"ם.
[9] לא מצאתי מפורש בפוסקים, ואפשר שיש לדמות למקרוגל להתיר, ולצרף לזה שאם נעשה בבית של ישראל מותר לדעת הר"א, ע' טור (ר"ס קיג).
[10] קיג,יג ורמ"א שם
[11] ש"ך קיג,יח. ואם אחר העישון אינו
נאכל אלא ע"י הדחק, כ' הש"ך דתלוי במחלקת בסע' י"ב אם מותר לאוכלם
או לא
[12] ע' שו"ע (קיג, ז) שצריך שיתן הישראל
ע"ג האש, וכ' רמ"א שנוהגין להקל כמו שמקילין בפת, וכ' ט"ז שיש
לסמוך על רמ"א רק בביתו של ישראל. וע' חכ"א (סו, ח) מדינא יש להחמיר,
ומפני הדוחק מקילין.
[13] קיג,ח
[14] רמ"א קיג,ט, ודלא כשו"ע שכ' שאם
כבר נתבשל כמאכל בן דרוסאי (ואפשר שיש להקל שהוא כחצי בישול) ביד העכו"ם, יש
להתיר רק במקום הפ"מ או בערב שבת, וכ' פ"ת שיש להחמיר כשיטה זו.
[15] קיג,טז, דלא כרא"ה (הו"ד בשם
י"א) שאינם צריכים. ובכלי חרס, מגעילו ג' פעמים ברותחים ודיו, כיון שאין
לאיסור זה עיקר בדאורייתא
[16] מחזה אליהו (ח"ב סי' מו).
וכן מוכח, משום דבישול עכו"ם בטל ברוב, כמ"ש ש"ך (קיב, כג), ואי
אפשר שיהיה במאכל שיהיה יותר מחציו פליטות מהכלי, כמ"ש פמ"ג (מש"ז
קג, א) דידוע שאין מחצה איסור נפלט בהיתר, וכן דעת הש"ך (שם סק"ה).
וא"כ אי אפשר שיהיה מאכל נאסר מפליטות של בישול עכו"ם כיון שאי אפשר
שיהיה רוב המאכל. וע' מחז"א הקשה דאם א"א לבוא לידי איסור, ליהוי ככלי
שתשמישו בשפע דלדעת שו"ע (קכב, ה, בשם רשב"א) דלא צריך הכשר, וע"ש
מה שתירץ.
[17] קיג,ד הביא מח' בזה, וכ' רמ"א
דבדיעבד יש לסמוך על דעת המתירים, וכ' ש"ך הטעם, דכל האיסור הוא משום גזירת
חתנות וזה שייך רק בעושה לרצונה, משא"כ בשפחות דידן שעושים בעל כרחם אין כאן
קירוב דעת. ודומה למ"ש הרא"ה (הו"ד ב"י קיב ד"ה וכתב
הריב"ש) שאם העכו"ם אפוה בשביל הישראל בשכר, אין בו משום חתנות, וכ'
עליו ריב"ש שלא התיר אלא בשעת הדחק. וע' ט"ז שיש להתיר בדיעבד כל שנתבשל
בבית ישראל [ומשמע שהוא מתיר אפי' בשפחה שאינו נשכרת]
[18] {לעניןpotato chips , יש
להקל כיון שאופן העשייה כמעט אי אפשר לעשות בבתים בדיוק האופן שעושים אותו
בתעשייה, וגם שיש צד להקל בכל מה שנעשה בתעשייה שבאופן עשייתו אי אפשר לידע מי
בישל אותו ולכן לא שייך התחתנות, ויש מחמירים.
לענין pringles, שמתחלה מבשלים
אותו בישול גמור ואח"כ מייבשים אותו מטגנים אותו, יש להקל ע"פ ההיתר ב-potato chips,
עפמ"ש בשו"ת אבקת רוכל (סי' ל) שאם אחר בישול כמאכל בן דרוסאי מייבשים
אותו ואינו נאכל כלל אלא ע"י בישול אחר, מותרים.
לעניןrice krispies , שמתחלה טוחנים
אותו ואח"כ מבשלים אותו ואח"כ מיבשים אותו, ראיתי בשם הרה"ג י.
בעלסקי דמותר כיון שהכל נעשה במעשה אחד וכנגמר אופן העשייה אינם עולים על שלחן
מלכים, וראיתי בשם הרה"ג מ. היינעמאן מיקל כיון שבשעת בישולו אינו
עעש"מ. ואפשר כוונתו עפמ"ש בכף החיים (קיג, פח) דמה שנאפה בעפר חם לא
מיקרי עעש"מ כיון שבשעת בישולו הוי מאוס וצריך קליפה קודם שיעלה על שלחן
מלכים, ולפי זה משמע שאנו דנים על אופן הבישול אם מעשה בישול זה הוי עולה או לאו,
וא"כ גם בנידון זה, כיון שלאחר בישולו לא הוי עולה כלל כיון שהוא רק mash, אפשר שיש להקל.
ובענין chocolate, יש לצרף כמה
קולות, שהוא דבר שעושים רק בתעשייה גדולה ואי אפשר לעשות כזה בבית, וגם אינו עשוי
ללפת בו את הפת, וגם שאינו עולה עש"מ בתורת עיקר, אלא הוא נתון על גבי הקינוח
סעודה, כגון chocolate slivers atop ice cream.
לענין כמה דברים שצריכים בישול ישראל והוא
נעשה במקומות רחוקים שאין יהודים גרים שם, שמעתי שה-OU מקיל ע"י
שהמשגיח מדליק האש ע"י remote control, והרה"ג מ.
היינעמאן מפקפק על זה. והר"מ היינעמאן מקיל להשים glow
bulb שיהיה דלוק כל הזמן
התוך התנור ואז אע"פ שהגוי מדליק האש הוי ככאילו ישראל נותן קיסם לתוכו, וה-OU מפקפק על זה.}
[19] ונראה דתלוי בדעת הבעלים, אם הבעלים רוצה שיהיו runny אז לא מהני אחר שכבר נתבשלו כראוי.